מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

‏הצגת רשומות עם תוויות תנו לחיות לחיות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תנו לחיות לחיות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 23 ביוני 2013

להציל את חיות הבר הפצועות בעזרת בית החולים לחיות בר בספארי

בתמונה נמצא גוזל של אנפה שניסה לעוף מהקן בטרם עת ולא הצליח - הוא לא מפותח דיו. בעקבות כך, הוא הצליח ליפול לבריכה העירונית וכמעט טבע. למזלו הרע, ילדי העיר רמלה - לוד מצאו אותו וניסו להרוג אותו במו ידיהם. עובדי הבריכה מנעו זאת מהם. לאחר שהגוזל יובש, וניתן לו מים ואוכל, הוא הועבר לבית החולים הוטרינרי לחיות בר של הספארי ורשות הטבע והגנים לאחר התייעצות עם מורי וצוות הספארי.
זוהי אינה הפעם הראשונה שאני מפנה אליהם בעלי חיים - כבר יצא לי להפנות אליהם צבי ים פצועים שנפגעו מרשתות דייגים במהלך השנים בהם עבדתי כחובשת בחוף במספר ערי חוף בישראל. לאחר חילוץ בסיוע עם המצילים בחוף, פינינו אותם לבית החולים לחיות בר פגועי שריון או עם פציעה כזו או אחרת בעקבות הזבל בים כמו קרסי דייגים, שקיות ואשפה. היום, פיניתי את הגוזל בקרטון מאולתר מהבריכה העירונית לכניסה של הספארי. מילאתי את תיאור המקרה כולל ציון העובדה שנראה שיש לו סדק במקור. בהמשך, הוטרינרים של בית החולים קיבלו את הגוזל וטיפלו בו כראוי.
למעשה, החל מחודש אפריל ועד לסוף חודש יוני מכונה "תקופת הגוזלים", מאחר ולבית החולים לחיות בר מגיעים מאות גוזלים קטנים שנופלים מהקינים לאורך התקופה. החודשים הללו נחשבים לחודשים עמוסים בעבודה. מלבד הגוזלים הרבים שזקוקים לטיפול מסביב לשעון קיימת גם העבודה השוטפת ולכן, הם זקוקים למתנדבים.




 
בעלי החיים שמגיעים לבית החולים הם חיות בר בלבד. זה יכול להיות גוזלים שנפלו מהקן, צבים שהשריון שלהם נשבר, זאבים שנדרסו, וכדומה. הצוות נלחם על חייהם של בעלי החיים, משקם אותם ומחזיר אותם לטבע במידה והדבר אפשרי או משלב אותם בקרב הדיירים במידה והם עלולים לא לשרוד בטבע. אמנם ישנם בעלי חיים מאוד צבעוניים, כאשר הצבעים משמשים בעיקר לחיזור או התראה כנגד האוייב. עם זאת, רוב בעלי החיים הנם בעלי צבעים לא יוצאי דופן שנועדו להסוות את בעל החיים. השבוע, למשל, הגיע לבית החולים לחיות בר של הספארי ורשות הטבע והגנים, צב צבעוני. כפי הנראה, בנאדם חשב שזה מצחיק אם יצבע אותו כשלמעשה, יכולת ההסוואה של הצב נפגעה. הצב הגיע לצער בעלי חיים עם הצבעים הנועזים האלו בתמונה. המתנדבים העבירו את הצב לבית החולים לחיות בר. המטפלים בבית החולים עובדים על השריון של הצב כדי להוריד את הצבעים. רק כשיצליחו להוריד אותם, הוא יוכל לשוב אל הטבע. מי שצבע אותו כך, לא חשב שצב כזה חשוף לטורפים והסיכוי שלו לשרוד בטבע הוא אפסי. ויש עוד מקרים רבים של חיות בר הזקוקות לטיפול ומגיעים לבית החולים בספארי, כמו צבים שהשריון שלהם נפגע וכדומה.

אם מצאתם חיית בר הזקוקה לסיוע, אנא התקשרו למוקד הסביבה הפועל מסביב לשעון שמספרו 6911* והביאו אותה במהירות האפשרית לבית החולים. מתעכבים? יש לנקוט בסדרת פעולות:
1. יש להכניס אותו לקופסה סגורה עם מצע רך, כגון מגבת, בד או מצע עלים, ולהחזיק אותו במקום חמים, חשוך ושקט עד שניתן יהיה להעביר את בעל החיים לטיפול.

2. נא לא להאכיל או להשקות את בעל החיים ללא הנחיה מפורשת מצוות בית החולים הוטרינרי.

3. זהירות מעל הכול! לחיות הבר יכולות שונות להגנה עצמית, ובכלל זה כוח, מהירות ואינסטינקטים מעולים שאיתם הם עלולים לגרום נזק ופציעות במטרה להגן על עצמן. חיית בר המצויה במצוקה נתונה ללחץ רב שעלול לגרום למוות. לכן, יש להימנע ממגע מיותר.

4. כאמור, חשוב להתקשר מיד למוקד, עוד לפני שהבאתם את החיה.

כל חיות הבר מתקבלות לטיפול בבית החולים לחיות בר שנמצא בספארי ברמת גן, זאת למעט מעלי גירה (צבאים, יעלים וכו') המטופלים בגן לאומי תל אפק - מבצר אנטיפטריס (באזור ראש העין).
מצאתם גור או גוזל בטבע? סביר להניח שהוא הושאר שם על ידי הוריו ואינו זקוק לטיפול. לכן, הניחו לו והשאירו אותו במקומו. אם הנכם חוששים לחייו, ניתן לצפות מרחוק על המקום. במידה ונראה שהגור או הגוזל בסכנת חיים, צרו קשר עם המוקד לפני לקיחתו לטיפול. מקומה של כל חית בר הינו בטבע ולכן אין להחזיקה באופן פרטי בשום מצב.

אז למי שרוצה להתעדכן בנוגע לחיות שהועברו לטיפול בית החולים לחיות בר של הספארי ורשות הטבע והגנים מוזמן ליצור קשר דרך המייל wildlife@npa.org.il . יתכן והעדכון יקח מספר ימים בעקבות העומס במחלקה. לידיעתכם, תפעול בית החולים נעשה בידי עמותה ללא כוונת רווח. הטיפול כרוך בעלויות כגון תשלום משכורות לוטרינרים, הוצאות רפואיות כמו אשפוז בבית חולים, תרופות, אמצעי חבישה וכדומה. מי שמעוניין להתנדב בבית החולים על ידי האכלת בעלי החיים הפגועים והגוזלים או טיפול בבעלי החיים הפצועים ואו לתרום לבית החולים לחיות בר, מוזמן לפנות לבית החולים.






יום שבת, 8 בדצמבר 2012

צריכת בשר והומניטריות לאור תנאי הגידול ושחיטת בעלי החיים





התחקיר ששודר בחמישי האחרון בכלבוטק בנוגע למה שמתנהל בבית המטבחיים של אדום אדום, תנובה, אינו מוסר מידע חדש בנוגע למה שמתרחש בבתי המטבחיים בכלל. אבל מתפתחת מחאה נגד תנובה, חרם הצרכנים מתחדש והפעם לא בגלל הקוטג'. מתפתחת קריאה לחרם צרכנים על תנובה ואף הפגנה שתערך ביום שני למען העלאת המודעות להגנה על החיים והמוות של בעלי-החיים (בית המטבחיים של תנובה הוא הכי מודרני בארץ) וכן, לחשבון נפש אישי וציבורי: הארנק שלנו, והמזלג שלנו, חורצים גורלות. המצלמה הצליחה להיכנס לתנובה "המודרנית" אבל ההתעללויות מתרחש כל הזמן מסביבנו. להלן חלק מהמותגים של תנובה. הנכם מתבקשים להחרים אותם.





אין שחיטה נעימה, עד אז בעלי החיים חיים בסבל. עגלים נכלאים בתא קטן בלי יכולת לזוז כדי למקסם את איכות הבשר. מאכילים את המועמדים לשחיטה באוכל זול ולא מזין שגורם להם לריבוי גזים ובעיות עיכול. התחקיר של כלבוטק בנוגע ליחס לבעלי חיים במשחטות אדום אדום של תנובה בבית שאן חושפת התעללות בבעלי-חיים בבית המטבחיים הגדול והמשוכלל בארץ. אם זה המצב בבית המטבחיים הזה, תארו לעצמכם מה קורה בבתי המטבחים האחרים?
דווקא היהודים צריכים לדעת טוב יותר. הנזירים היהודים אינם מתנזרים מסקס אלא מבשר וממוצרים מן החי. אם אורח חיים זה התאפשר בתקופתו של שמשון הגיבור, דוד המלך ובנו שלמה, החכם באדם, ברור שהדבר אפשרי בימנו אנו, כשהכל זמין ומצא בהישג יד. מעבר לכך, גם למי שאינו מתנזר, היהדות קוראת לצמצם את כמות הבשר שנצרך. אסור, למשל, לצרוך חלב ובשר ביחד, הצריכה מוגבלת למוצרים המיוצרים ממספר מצומצם של בעלי חיים [פורס פרסה, מעלה גרה וכו'] וכן, יש לשחוט בדרך מסויימת, יותר הומניטרית כביכול.
אמנם הרבנות הראשית "שוקלת" להסיר את תעודת הכשרות מהמשחטה, מאחר ולדברי הרב הראשי, "עולה תמונה מחרידה של צער בעלי חיים, ודפוס פעולה של המפעל המנוגד להלכה היהודית ולמוסר האנושי". אבל זה לא מספיק. עדיין משגיחי הכשרות נתנו למשחטה הזו חותמת מהדרין. עד היום, עדיין יש למשחטה ולמשחטות רבות אחרות חותמת כשרות וכשרות מהדרין בזכות הפיקוח הממומן בהון תועפות. מה, הם לא ידעו מה קורה שם? לכן, מתחילים לצוץ תביעות כנגדם. אני בספק שהרבנים יסרבו להון שמחליף ידיים.





זה מכאן, מישראל, מאצלנו. מהסופר ליד הבית, מהמסעדה, מהארוחה. המוצר נמצא בכל מקום, התהליך לא נראה בשום מקום. מוסתר מעיני הציבור.  תחקיר אדום אדום מבית המטבחיים הגדול ביותר בישראל (בבעלות תנובה) ששודר בדצמבר 2012 לא הראה את כל האמת. שגרת השחיטה היומיומית, אקט ההרג שמבוצע על מאות בעלי חיים בכל יום - לא זכה לתהודה וההפצה שלהם זכו שאר הממצאים של התחקיר. כל הערוצים ופורטלי התקשורת המרכזיים לעולם לא יראו את המציאות הזו, שרוב הציבור יוצר במו ידיו.הגיע הזמן להודות - התקשורת מדחיקה. חייבים לשבור את קשר השתיקה.

אנא שתפו את הסרטון
למידע נוסף היכנסו לדף הפייסבוק 




אני לא אבקש שתהפכו לצמחונים וטבעונים. אני כן מבקשת שתצמצמו את צריכת המוצרים שמקורם מהחי למינימום - את צריכת החלב, הביצים והבשר. לא צריך לאכול בשר כל יום. מקסימום פעם בשבוע בערב שבת או חג. גם לא צריך להאמין לטענת מועצת החלב, לפיה צריך לצרוך שלוש מוצרי חלב ביום. למועצת החלב יש אינטרס - להגדיל את צריכת החלב כדי שלחברים במועצה יהיה עבודה. כשתקטינו את הצריכה, הביקוש למוצרים יצטמצם וכך ייצורם של מוצרים אלו יצטמצם למינימום, קרי ההתעללות בבעלי חיים.
מעבר לכך, תחלואים רבים בעידן המודרני נגרמים בגלל התזונה הלקוייה שנובעת מעודף צריכת בשר, החל מעודף כולסטרול וכלה בהשמנת יתר ואוטם שריר הלב. מי שיכול להיות קיצוני, ללכת עד הסוף ולא לצרוך בכלל מוצרים מן החי, תפדל, בבקשה, לבריאות. אבל, תתייעצו עם תזונאי מתחום הרפואה הסינית כדי למצוא תחיליפים ראויים, כדי שהתזונה שלכם תהיה נכונה ותורכב מכל סוגי הירקות והפירות. מי שלא מסוגל, שיצמצם למינימום את צריכת הבשר, העופות, הביצים, החלב והדגים. רובם גם כך מזיקים לגוף - זה כולל חלב בקר, בשר אדום, עודף צריכת ביצים וכדומה.







יום חמישי, 23 באוגוסט 2012

תנו לחיות לחיות להציל בעלי חיים מהמכלאות של ארגוני צער בעלי חיים.




חברים יקרים – בכאב רב ובעצב גדול, תנו לחיות לחיות נאלצים לסגור את מוקד החילוץ וההצלה של תנו לחיות לחיות. העומס על הכלביות והמרפאות תפח ותפח עד שהגיע למימדים מפלצתיים. הארגונים לא עומדים בזה!
הכלביות עמוסות, גדושות ומפוצצות עד אפס מקום, כל המרפאות החיצוניות והווטרינרים שאליהם מפנים את המוני בעלי החיים שנאספים מהרחובות - אשפוזים שעולים כסף רב - מלאים ועמוסים. אין יותר מקום לאשפז בעלי חיים!

בתוך כל זה, בכל יום עדיין ממשיכים לקבל פניות וקריאות מכל הארץ לחלץ בעלי חיים במצוקה ולטפל בהם, האמבולנס מתרוצץ בכל הארץ, המתנדבים נותנים כל מה שהם יכולים - אבל זה עדיין לא מספיק. הארגונים מתמודדים עם טענות ודרישות מהציבור שמצפה מאיתנו להיענות לכל קריאה ומתאכזב כשאנחנו לא מצליחים לעשות הכל.
התחושה שלנו היא שהמדינה נטשה והפקירה את בעלי החיים. לעמותה אין יותר יכולת לבצע את העבודה של המדינה ולכן תנו לחיות לחיות נאלצים לסגור את המוקד לתקופה בלתי מוגבלת.
אנחנו קוראים לכם לעזור לנו ולהציף את משרדי הממשלה בדרישות לפעול למען בעלי החיים!
המצב שבו המדינה סומכת על העמותות והמתנדבים שידאגו לבעלי החיים לא יכול להימשך יותר. שלחו מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו, לשר האוצר יובל שטייניץ ולשרת החקלאות אורית נוקד ודרשו מהם לתת לעמותות תקציבים ראויים שיאפשרו לנו להמשיך להציל, לטפל ולשקם את בעלי החיים.
18 שנים אחרי חקיקת חוק צער בעלי-חיים, עדיין מי שצריך לעשות את העבודה זה העמותות. משרד החקלאות נכשל בעזרה לבעלי-חיים. המדינה נכשלה בעזרה לבעלי-חיים. צריך להעביר את החוק למשרד להגנת הסביבה, ולהקצות לנושא את התקציבים הדרושים.
אנא – השמיעו את קולכם. אל תפקירו את הכלבים והחתולים שזקוקים לעזרתכם






יום שני, 9 ביולי 2012

נאמנות על אנושית - עדיף חבר פיטבול ורוטווילר עם התינוקות







בבעלותו של יובל מנדלוביץ’, המלאך של הכלבים המסוכנים, חוות הצלה לפיטבולים ורוטוויילרים בשרון ובעל ניסיון של 13 שנים בגידול הכלבים ה"מסוכנים". רבים מהם אומצו. “בבתים שיודעים לגדל את הכלבים האלה הם חיים בשלום לצד ילדים ובחלק מהמקרים מסייעים בטיפול באוטיסטים. הם מעולם לא נועדו להיות כלבי תקיפה. במקרים בהם תקפו אפשר לזהות אחריות של בעלי הכלב או אנשים אחרים. מדובר בגזע מאוד חזק ותמים שמתפתח על פי גירויים חיוביים או שליליים. אנשים חסרי אחריות חושפים את הכלבים האלה לקרבות או לאלימות ומלמדים אותם רע. רוב האוכלוסייה בארץ בכלל לא ראויה ומתאימה לגדל אותם. אנחנו מעדיפים ללמד אותם טוב”.
בית המחסה נסמך על חשיפה ותרומות כדי להציל ולשקם את הכלבים האלה. לפרטים נוספים.




יש הרבה דברים שכלבים יכולים ללמד את בני האדם - בעיקר אינטליגנציה רגשית גבוהה




עבודת צוות




זהירות: פיטבול טיפוסי אלים ואגרסיבי>>



זה מה שקורה כשמשאירים כלב מסוכן לבד עם שני גורי חתולים. הוא נראה מובס











 זאת נאמנות - להישאר עם הבעלים בכל מצב, גם שהוא תקוע בכיסא גלגלים באמצע הצפה ברחוב או כשהוא גר ברחוב ללא רכוש























יום ראשון, 8 ביולי 2012

חשיבותה של חברות







בשנת 1969 שני אחים אימצו כפיר, גור אריות נטוש. מהר מאוד, הכפיר הקטן הפך לאריה בוגר, לחיה ענקית, והשניים נאלצו להפרד ממנו בעצב ולהחזירו אותו לחיות בטבע הפראי של אפריקה. שנה לאחר מכן הם החליטו לבקר את החבר הוותיק שלהם בטבע.
המומחים סיפרו להם שהאריה כבר נמצא בשלב אחר בחייו, ועומד בראש חבורת אריות פראית – יחד עם זאת, החבר הוותיק זכר את בני האדם שאימצו אותו. האיחוד היה מרגש, והאריה אף הכיר להם את בת הזוג שלו.
לאהבה אין גבולות וחברות אמיתית תמשך לכל אורך החיים. תיקשר למישהו אחר בחייך. אתה עוד תשמח שזה קרה.



This is a true story (from "christian, the lion who thought he was people"). There's many Christian the lion videos already posted, I simply edited the video and the music. Hope you enjoy it as much as I did. If you'd like to see the entire video on this, irridescent posted a 10 part video from the original movie. I do not claim any of the original film or music.

יום שלישי, 20 במרץ 2012

חשיבותה של נאמנות





מכירים את האמרה "עדיף כלב חבר מאשר חבר כלב"?
ברוב המוחלט של המקרים, אומרים זאת בהקשר של החבר הכלב. לא ממש מייחסים חשיבות לכלב החבר. ההבדל הוא בחשיבותה של נאמנות. ההבדל בא לידי ביטוי באופן מדהים בסרט האצ'יקו, המבוסס על מקרה אמיתי, המבטא נאמנות של כלב לחברו הטוב ביותר, האדם. מי כמוני יודעת את המשמעות של חברות אצל כלב. הכלביות בישראל מפוצצות בכלבים שמחכים להיפגש עם חבריהם הנאמנים, בני האדם.
בואו לאמץ אותם, להרויח חבר נאמן ואמיתי ולהציל אותם ממוות בטוח.





סרטו של הבמאי לאסה האלסטרום הינו סרט אמריקאי, עיבוד המבוסס על סיפור אמיתי יפני , אודות כלב נאמן העונה לשם האצ'יקו. האצ'יקו נאמן מאוד לבעליו פרקר (ריצ'רד גיר) העובד כפרופסור באניברסיטה. בכל בוקר, מלווה האצ'יקו את פרקר אל תחנת הרכבת וממתין איתו עד לעלייתו. בסוף כל יום, הולך האצ'יקו אל תחנת הרכבת וממתין לקבל את פניו של פרקר בשובו הביתה.
הסרט חושף את שגרת החיים הרגילה, והרגישה של פרקר עם כלבו האצ'יקו ומערכת היחסים המיוחדת שנרקמת ביניהם. השלווה יוצאת מאיזון כאשר טרגדיה נוראית מביאה תפנית לסיפור, והנאמנות העמוקה ואהבתו של הכלב לבעליו עולה מדרגה. יום אחד, בשנת 1925, בעליו של האצ'יקו מת, ולא חזר הביתה ברכבת הרגילה שלו. מאז, ובמשך 9 שנים עד למותו של האצ'יקו, האצ'יקו המשיך לחכות שבעליו יחזור בתחנת הרכבת. האצ'יקו, המתמודד עם האסון, ממשיך את השגרה אליה היה רגיל וקורם מערכת יחסים מופלאה עם כל הסובבים אותו.
משמעות המילה האצ'יקו ביפני היא הספרה שמונה. סימול "אין-סופי" מיוצג על ידי הסיפרה 8 שוכבת ושמו של האצ'יקו בא לייצג את הנאמנות הנצחית של האצ'יקו.

בתמונה, הלוויתו של האצ'יקו ביפן.



The Japanese dog was famous for his incredible loyalty. His owner passed away and didn't come home on his usual train one evening in 1925. Hachiko returned to the station every day and waited for him to come home for 9 years until his own death.







בעלים לא רואים איך אתה נראה אלא מי אתה - לא משנה אם אתה נכה או הומלס, הוא איתך עוזר כמו שאתה עוזר לו.










יום שישי, 27 במאי 2011

חולדה! יש לי חולדה בבית! חולדה!







אם הייתם בסביבה אתמול אחה"צ, זו הייתה הצרחה ששמעתם מהדירה שלי. "חולדה! יש לי חולדה בבית! חולדה!" מעומק הראות.
אתמול, סוף כל סוף היה לי זמן להפעיל סבב אחד של מכונת כביסה, ללכת להשתלמות של שעתיים ולחזור חצי שעה אחרי שהסבב הושלם. נכנסתי הבייתה, הכנתי מגבת נקיה למקלחת כדי שאוכל להתקלח בזריזות וכשאחזור אוכל לחפוף כמו שצריך. את מה שצריך, התחלתי להעיף לסל הכביסה, כולל גרב אחת או שתיים וחולצה שמצאתי מתחת למיטה. התכופפתי כדי לוודא שאין שם עוד גרב סוררת ולפליאתי מצאתי שם כיסוי מנומר, שמיכת טלויזיה שהייתי מניחה על הפוך בחורף ואיכשהוא שכחתי מקיומה. משכתי אותה כדי לזרוק גם אותה לכביסה. השמיכה נמשכה אבל גוש בשר חי אליו מחוברים איזה שניים שלוש זנבות נשאר מאחור ונע באיטיות. יכולתי לזהות שהזנבות מחוברים לאיזה גוף אליפטי אבל לא ממש יכולתי לזהות מה זה.
בלי לחשוב התחלתי לצרוח מעומק הראות "חולדה! יש לי חולדה בבית! חולדה!". כמובן שאף אחד מהשכנים לא הגיב לצרחה שלי, גם לא בעל הבית שלי שגר בשכנות, שיזכה לחיים ארוכים.
במקביל לצרחה, הגוף שלי היה דרוך. רציתי לבדוק מה גוש הבשר הזה יעשה ולאן יברח. הוא אפילו לא נע, סתם התפנק ונמתח באיטיות כאילו הפריעו לו לשינה ארוכה ומפנקת ורטן 'מיאו'. לא האמנתי למשמע אוזניי. יש לי מוטציה בבית, חולדה שעושה קולות של חתול ומצאה דרך לעבוד עליו. הסתכלתי יותר מקרוב והצלחתי לזהות גור חתולים בן לא יותר משבוע שלא אהב שלקחתי ממנו את השמיכה. כנראה שהוא לא קרא את החוזה, כיוון שלצערי אסור לי לגדל בעלי חיים.
יצאתי לאט ובשקט מהדירה כדי לחשוב ברגוע. כמובן שלא הפנתי להם את הגב עד שכבר הייתי בחוץ. לא ענו בתנו לחיות לחיות ברחובות, כנראה בגלל שעת אחה"צ המאוחרת [17:20]. הרמתי טלפון לאחותי הקטנה כדי שתיכנס לאינטרנט ותבדוק מה עושים - תשאל בפורום חתולים באינטרנט או תמצא לי איזה מקלט או בית אומנה שיהיה מוכן לקחת את הגורים ולטפל בהם או להדריך אותי מה לעשות. היא לא הייתה בבית. התקשרתי לאורון הוטרינר של ילדתי האהובה, תהיה נשמתה עדן. תסלחו לי אבל חתולים לא אוהבים אותי. מעבר לכך, אני בנאדם של כלבים. הוא היה בחו"ל אבל עוזרת הוטרינר שלו ענתה. השתדלתי להיות כמה שפחות היסטרית, היסטריה שנבעה לא רק מכך שלפני כמה דקות היו לי חולדות בבית, אלא גם מהעובדה שיש לי גורי חתולים מתחת למיטה, אני לא יודעת איך לתפעל אותם או בכלל איך הם הגיעו לשם. היא העבירה אותי לוטרינרית התורנית שקיבלה את ההיסטריה שלי בחיוך, בסבלנות ובהבנה.
איכשהו הוטרינרית הבינה את הפאניקה שהייתי בה בגלל החולדות. היא התחילה להדריך אותי מה לעשות - קודם כל לא לגעת בחתולים ישירות [בוצע] להשתמש בבד כלשהו כדי להעביר אותם לקרטון [השתמשתי במטאטא כדי להוציא אותם מתחת למיטה ובחולצה הדורשת כביסה שהייתה זמינה לי באותו הרגע כדי להעביר אותם לקרטון ארכיון. העברתי פנס כדי לוודא שלא מתחבאים עוד חתולים נוספים מתחת למיטה וכונניות הספרים, כולל איזה אמא חתולה] ולהעביר את הקרטון בחוץ למקום מוצל ובטוח [בוצע].

[אני] אני יכולה לתת להם מים, אוכל, משהו?
[היא] לא, הם יכולים לשפוך את המים על עצמם ולהיכנס להיפותרמיה. אבל, אם אפשר, להגיש לאמא חתולה איזה מנחה, היא בכל זאת מניקה וצריכה את זה.
- [אני] אבל רגע, אני בנאדם של כלבים, אני לא יודעת מה חתולים אוכלים.
- [היא] יפה, את האוכל של הכלבה שלך.
- [אני] הכלבה שלי כבר לא איתנו לצערי.
- [היא] אז גבינה, נקניק.
- [אני] רגע, המקרר שלי ריק. אני בקושי בבית והתכוונתי למלא אותו קצת בדרך הבייתה. שניה, אגיד לך מה יש לי בבית ותגידי לי אם זה מתאים. (פותחת את המקרר). יש לי רק יחידת מולר אחת שקניתי אתמול וחלב שתוקפו פג לפני חודש (ככה זה שבאים הבייתה רק כדי להתקלח ולישון איזה שעתיים - שלוש ועובדים 20 שעות רצוף).
- [היא] מה זה מולר?
- [אני] כמו דנונה. זה בסדר?
- [היא] זה בסדר .עכשיו תניחי מחוץ לקרטון אבל לידו כמו שהנחתי אותך.

הנחתי את הקרטון מתחת לחבלי הכביסה - הקיר פונה לכיוון מזרח כך שהשמש לא הייתה ישירה. הגורים התפנקו אחד על השני בנינוחות. טוב, לא נורא, אתרחץ כמו שצריך כשאחזור ב-9 בערב. קיוויתי שכשאחזור, אמא שלהם תחזור עד אז ותיקח אותם איתה. ב-9.5 בערב כבר הייתי בחניה. נשמתי לרווחה כשמצאתי את הקרטון ריק אבל אמא חתולה לא נגעה במנחה שהשארתי לה. בדאגה רבה נכנסתי לדירה כדי לוודא שאמא חתולה בטעות לא נשארה נעולה אצלי בדירה. בשלב הזה גיליתי בודאות מאיפה נכנסה האם - יש שיח צמוד לחלון, דרכו היא טפסה, כנראה שמצאה שם את החור ברשת שלא שמתי לב אליו. היא עברה בין הסורגים וכך הכניסה את הגורים - נושאת אותם בפה דרך החלון הפתוח. בטוח שהיא לא ילדה אותם אצלי. התקשרתי לעוזרת וטרינר ושאלתי מה הסיכוי שמשהו קרה לאמא? היא השיבה שקודם כל, אם תרגיש שמישהו נגע בחתולים היא לא תתקרב אליהם.
- רגע, אז מי לקח אותם אבל השאיר את הקרטון?
- אה, הם לא שם? זה טוב.
- אז למה היא לא אכלה את המולר? חתולים לא אוכלים את זה? ואם קרה לה משהו?
- אני לא שם ולא יכולה לדעת מה קרה.

באותו רגע שמעתי קולות מאבק בחוץ, משהו נופל ונהמת איום-גרגור חתולית. חיכיתי דקה או שתיים ופתחתי חריץ בדלת. הבחנתי בחתולה באותם הצבעים של הגורים אוכלת את המולר בהנאה פרו-ביוטית. תהני מאמי, את אוכלת את ארוחת הצהריים שלי שתכננתי למחר. אני מקווה שהיא אכלה גם את החולדה שגרמה לי לצרוח 4 שעות קודם לכן.

*** עדכון מיום שישי בשעה 23:13. אני מתעוררת בצרחות לקול מיאו דקיק ודורשני ממתחת למיטה מתוך חשש שנמצא שם עוד גור מעולף מרעב. באמת שלא יודעת מה קורה כאן ואיך הם הצליחו לעבור את ניקיון יום שישי בלי שעליתי עליהם ואני די בטוחה שהפעם החלון היה סגור והדלת לא נשארה פתוחה בלי השגחה. ברור שהרמתי טלפון לאורון ולפי איך שתיארתי אותם לוטרינר שלי, הם בני 3 שבועות. הפעם הוא הציע לי לאמץ אותם או להפגין יותר נוכחות בבית כדי שהאם תבין את הרמז. יתכן שהיא אפילו ילדה אותם אצלי והשמידה את הסימנים ואני לא ידעתי על זה כי אני כל הזמן בחוץ ומגיעה הבייתה לישון ולהתרחץ. עד 2-3 לפנות בוקר ניסיתי לחפש להם בית אומנה כשוטרינרית אחת אמרה לי שזה אכזרי לקחת גורים מאם קיימת שבסה"כ מנסה להתנחל אצלי. שוב שמתי אותם בקרטון בחוץ עד שסיימתי עם סבב הטלפונים שיחכו לאמא שלהם וכשהחלטתי שאין לי פתרון בבית אומנה בשישי בלילה [הם ייללו מתחת למיטה, דבר שגרם לי לקפוץ מתוך שינה] יצאתי לחפש תחנת דלק שיש לה ביצים ומוצרים אחרים שהוטרינר אמר לי כדי להכין להם תערובת [ביצה אחת, חלב 3%, כף שמנת וכפית דבש בצלחת שטוחה - לערבב ולדחוף את הפה של הגור לצלחת כדי לגרום לו ללקק את השפתיים ולהבין שזה אוכל. מקסימום, יש לי מזרק בתיק חובש ואני יכולה לדחוף לו לגרון]. עם זאת, כשיצאתי לרכב הם כבר לא היו בקרטון.
הוטרינר שלי אמר שאליי הם לא חזרו לבד הם קטנים מדי לזה - משמע אמא שלהם קלטה אותם בחמישי בלילה ואני בטוחה שהיא קלטה אותם שוב גם בשישי בלילה. לא השארתי אותם בחוץ ליותר משעתיים ושמתי להם שם את השמיכה הישנה שהם כל כך אהבו .מעבר לכך, אם אמא שלהם לא הייתה לוקחת אותם אני הייתי מטפלת בהם עד שהיו מקבלים סידור קבוע.

אבל היום ראיתי דבר מדהים - אמא וגורה [לדעתי מעל חודש] הולכותם על חומה גבוה - כ-2 מ', עליה נמצאת גדר. הגורה רוצה לקפוץ מהחומה האמא מסמלת לה עם האף שאסור ומצמידה אותה לגדר. כשהגורה לא מבינה את הרמז האמא מכניסה אותה לחיקה ונעמדת מעליה. כשהגורה מתחמקת, המא מתעצבנת, תופסת את הסוררת בעורף וגוררת אותה ליתר הגורים שנמצאים בקצה החומה והסוררת מביעה את מורת רוחה ביללות עצבניות

אז עכשיו אתם יודעים מה לעשות כשאתם מוצאים גורי חתולים?




  • מוודאים שמספר הטלפון של הוטרינר שלי נמצא אצלכם בחיוג מקוצר - אורון, 097446606 בהוד השרון, סלולרי 0522562625 ובאשדוד - 088544040. תצמיחו טאקט ותתקשרו לנייד במקרי חרום בלבד. מדובר בוטרינר מקצוען במלוא מובן המילה שאוהב את המקצוע ואוהב בעלי חיים. אני לא מדברת אפילו על כך שבניגוד לוטרינרים קודמים, הוא מעולם לא ניסה להרים יד על הכלבה שלי [ומדובר באמסטפית]. כשהיא הייתה גורה, היה לנו וטרינר שנאלצנו ללכת אליו כי היה היחיד באזור והיא פחדה ממנו כי היה מרביץ לה. היינו צריכים להלחם בה בתקופה של החיסונים. לשמחתנו, אורון הגיע כשהיא עוד לא הייתה בת שנה ומעבר לחשש הראשוני כי זיהתה שמדובר במרפאה וטרינרית היא הרגישה שם כמו בבית - היא הייתה נכנסת אליו בשמחה לבדיקות שגרתיות, חיסונים וכדומה, מטיילת במרפאה, משחקת עם החברים שלה שעובדים שם. אני נזכרת בזה עם דמעות בעינים, היא נפטרה והורדמה אצלו בסביבה שאהבה אותה, כל כך רגועה, היא ידעה עוד לפנינו שהגיע זמנה להחזיר ציוד וחיכתה שגם אנחנו נבין את זה. היא הייתה עייפה והיא עשתה את התיקון לשמו היא נשלחה לעולם. היה לי קשה להיפרד ממנה ולא הייתי מסוגלת להיות איתה שם, לא הייתי חזקה מספיק. אחי סיפר לי שגם אורן רעד והיה עם דמעות בעיניים. היה לה סרטן בגזע המח ואני מאמינה שאם אורון אמר שהגיע הזמן, זו ההחלטה הנכונה. היא הייתה חלשה מאוד ולא נלחמה כהרגלה כשהניחו אותה על מיטת הטיפולים, לא נלחמה כדי לתלוש את האינפוזיה מהיד שלה [היא נלחמה תמיד כשבעבר נפגעה באגן מרכב זדוני כשעברה עם אמא שלי במעבר חצייה וכשנאלצה לעבור כריתת רחם וזה לא הגוש הראשון שלה ובבר נותחה להסרת הגושים הסרטניים (היו ממאירים). אורון בכל פעם נחלץ לעזרתה, לא משנה באיזה שעה והביא אותה למרפאה גם אם דיממה לו על הספסל האחורי כשאחותי מחבקת אותה]
  • אל תגעו בגורים באופן ישיר כדי שהאם לא תדחה אותם וכדי שלא תישרטו - תרימו אותם עם מגבת ושימו בקרטון. את הקרטון תניחו במקום מוגן משמש ולא הומה מדי כדי שאנשים זרים או בעלי חיים אחרים לא יגעו בקרטון וכמובן תתרחקו משם בעצמכם. אל תשימו מים בקרטון כי הגורים ישפכו אותו על עצמם וגם כך הם לא מסוגלים לגעת רק בחלב אם אבל שימו אוכל ומים לאמא כשתבוא לקחת אותם.
  • תתפנו מהאזור. תנו לה לקחת אותם בשקט בלי הפרעה מצידכם. תחזרו אחרי זמן סביר כדי לוודא שהיא לקחה אותם. אם לא - כנסו לאינטרנט כדי למצוא להם בתי אומנה לשיכון חרום או תתקשרו לאורון כדי לבדוק איך ניתן להיות בעצמכם בית אומנה לחתולים.