אנחנו צריכים עוד כמה שניות מצילות חיים!

 

⏱️ יש לך שנייה בשבילנו?  

אנחנו צריכים עוד כמה שניות מצילות חיים!

בכל רגע – חירום מתרחש. התקף לב, תאונה, ילד שנחנק.  

המתנדבים של איחוד הצלה עוצרים הכל ומזנקים – בהתנדבות מלאה.  

אבל הם לא יכולים להציל בלי ציוד.

🎒 תרמו עכשיו תיק טראומה או דפיברילטור  

ותוכלו להקדיש אותו לרפואה, להצלחה או לעילוי נשמה.  

כל שנייה שאנחנו חוסכים – יכולה להיות הבדל בין חיים למוות.  

בואו לעזור לנו להגיע מהר יותר, מצוידים יותר – ולהציל יותר.

💗 לתרומה מהירה  

באיחוד הצלה – זמן = חיים.  

#מציליםחיים #איחודהצלה #תרומהמצילה #90שניות

🚨 כונן איחוד הצלה מגיע תוך 90 שניות – עד שתסיים לתדלק!

 

אבל כדי שיגיע מצויד – אנחנו צריכים אתכם.

בכל רגע – התקף לב, תאונה, ילד שנחנק או אישה שקורסת ברחוב –  

כונני איחוד הצלה שם. מהר. מצילים חיים.

אבל בלי ציוד רפואי מקצועי – גם המהירות לא מספיקה.  

אנחנו יוצאים במבצע התרמה לרכישת ציוד מציל חיים:  

🧰 תיקי חירום  

💓 דפיברילטורים  

🩺 ציוד החייאה מתקדם

כל תרומה – מצילה חיים.  

כל שותפות – היא עוד שנייה שמישהו חי בזכותה.

🙏 בואו להיות חלק מהמשימה.  

איחוד הצלה – כי חיים מצילים בשטח, לא רק בבתי חולים.

#איחודהצלה #מציליםחיים #תרומהמצילה #ציודמצילחיים #90שניותשלחיים

🚨 הצטרפו לאיחוד הצלה והתחילו להציל חיים!

 

🚨 חובש.ת? פרמדיק.ית? אח.ות? רופא.ה? מיילד.ת? או בלי הכשרה רפואית בכלל?  

הצטרפו לאיחוד הצלה והתחילו להציל חיים!

אפשר להישאר אדישים כשמישהו לידכם זקוק לעזרה רפואית?  

בכל רגע – חיים מונחים על הכף.  

בואו להתנדב עכשיו באיחוד הצלה!  

בכל שעות היממה, אלפי מתנדבים עוצרים הכול – כדי להגיע תוך 90 שניות ולעשות את ההבדל בין חיים למוות.  

ההתנדבות נעשית ללא שכר, והפעילות מתאפשרת אך ורק בזכות תרומות – כמו תיקי החייאה ודפיברילטורים.

🩺 מי יכול להצטרף?  

אנחנו מחפשים אתכם –  

חובשים/ות, פרמדיקים/ות, אחיות/ים, רופאות/ים, מיילדות/ים – וגם מתנדבים ללא רקע רפואי שרוצים להציל חיים!

✅ תנאי סף להתנדבות:  

* גיל 21 ומעלה  

* כלי תחבורה צמוד  

* זמינות לקריאות חירום  

* חיסון נגד צהבת B  

* מעבר ראיון התאמה  

* הכשרה רפואית – יתרון: חובש רפואת חירום / חובש בכיר / פרמדיק / רופא / אח/ות / מיילדת  

בתמיכה בציוד ניתן להקדיש לרפואה, להצלחה או לעילוי נשמה.

📲 רוצים להתחיל? השאירו פרטים עכשיו בוואטסאפ:  

⛑️ כי זמן = הצלת חיים ❤️

#איחוד_הצלה #התנדבות #הצלת_חיים #חובש #פרמדיק #סיעוד #רפואה #מיילדת #צהבתB #ציודמצילחיים #כוננים

🚨 אפשר להישאר אדישים כשמישהו לידך זקוק לעזרה רפואית?

 

🚨 אפשר להישאר אדישים כשמישהו לידך זקוק לעזרה רפואית?  

בכל רגע – חיים מונחים על הכף.  

התנדבו עכשיו לאיחוד הצלה  

בכל שעות היממה, אלפי מתנדבים עוצרים הכול – כדי להציל חיים. הפעילות נעשית בהתנדבות מלאה, ומתקיימת רק בזכות תרומות וציוד מציל חיים כמו תיקי החייאה ודפיברילטורים.

🩺 רוצים להצטרף?  

אנחנו מזמינים אתכם להצטרף ליותר מ-8,000 כוננים מתנדבים –  

חובשים/ות, פרמדיקים/יות, אחיות ואחים, רופאים/ות –  

ולהיות חלק ממי שמגיע תוך 90 שניות – ומציל חיים.

תנאי סף להתנדבות:  

✅ מעל גיל 21  

✅ כלי תחבורה צמוד  

✅ זמינות לקריאות חירום  

✅ מעבר ראיון התאמה  

• חיסון נגד צהבת B

•   הכשרה רפואית: חובש רפואת חירום / חובש בכיר / פראמדיק / רופא / אח/ות / מיילדת - יתרון

• 
  

בתרומת ציוד ניתן להקדיש לרפואה, להצלחה או לעילוי נשמה.

⛑️ הצטרפו עכשיו ובלחיצת כפתור  

📝 השאירו פרטים בהודעת ווטסאפ

כי זמן = הצלת חיים ❤️

לרכישת תיק חובש תקן משקד החינוך

רוצה לעזור לנו למנוע את המוות הבא?

 

בכל רגע ביממה אלפי מתנדבי איחוד הצלה זמינים לעצור את הכל ולצאת להציל חיים, פעילות המתנדבים בהתנדבות מלאה, והצלת החיים מתאפשרת רק בזכות התרומות. בנוסף, אתם מוזמנים להצטרף למעל 5,000 אנשי צוות כוננים מתנדבים - חובשים/ות, פרמדיקים/יות, אחיות ואחים וגם רופאים/ות. כי זמן זה הצלת חיים.

מתנדבי איחוד הצלה צריכים בדחיפות עוד תיקי החייאה ודפיברילטורים, ציוד קריטי להמשך פעילותם, כדי שיגיעו גם למקרה הבא תוך פחות מ- 90 שניות ויצילו חיים

בתרומת תיק החייאה או דפיברילטור ניתן להקדיש אותו לרפואה, להצלחה או לעילוי נשמת

משאירים פרטים בטופס ונחזור אליך בהקדם

📣 בספטמבר יפתח קורס חובשים לתושבי ראשון לציון! 🧡

 

 בספטמבר יפתח קורס חובשים לתושבי ראשון לציון! 

רוצים להציל חיים? זו ההזדמנות שלכם להצטרף לשורות המתנדבים שלנו ולקבל הכשרה מקצועית כחובשי רפואת חירום.
הקורס יתקיים בראשון לציון ויועבר על ידי מיטב המדריכים של איחוד הצלה.

 אין צורך בניסיון קודם
 הזדמנות פז לעזור ולהשתלב כחובשים
 חוויה מעצימה ומשמעותית

 מספר המקומות מוגבל – מהרו להירשם!

 להרשמה ופרטים נוספים:

מתנדבי איחוד הצלה - סניף ראשון לציון 

יישום חובת ההצלה בשיטת המשפט הישראלית משפט משווה מול שיטת המשפט בארה"ב

 

עבודת סמינריון בנושא :
סכנה עצמית וסיכון לזולת – בחינת חובת ההצלה בשיטת המשפט בישראל כולל בחינת חוק לא תעמוד על דם רעך והשוואה לחוק השומרוני הטוב בארצות הברית

תוכן עניינים

תקציר

1
פרק 1 – סכנה עצמית וסיכון לזולת : הצורך בהסדרת חובת ההצלה באמצעות חקיקה
3

1.1 הגדרתם של הדין הפלילי והעבירה הפלילית בשיטת המשפט
3

1.1.1 תפקידו של הדין הפלילי בהענשת עבריינים
3

1.1.2 העבירה הפלילית
4

1.2 מעשה ומחדל בשיטת המשפט בישראל
4

1.2.1 ההבדל בין מעשה ומחדל
5

1.2.2 מחדל ישיר ומחדל עקיף
5

1.3 הצורך בהסדרת חובת ההצלה בשיטת המשפט בישראל
6
פרק 2 – משפט משווה פסק דין זר: מקורות חובת ההצלה בהלכה היהודית ובשיטת המשפט האמריקאית
8

2.1 חובת ההצלה במקורות היהודים
8

2.2 חובת ההצלה בשיטת המשפט בארצות הברית
10
פרק 3 – התפתחות חובת ההצלה בחוק בישראל : לא תעמוד על דם רעך וחוקים קרובים
14
פרק 4 – התייחסות לחקיקה בנוגע לחובת ההצלה במסגרת פסקי דין
17

4.1 פסקי דין עד לשנת 1998
21

4.2 פסקי דין הנוגעים לחובת ההצלה החל משנת 1998
21
פרק 5 – התנגשות החוק מול חוקים נוספים בשיטת המשפט בישראל
25

5.1 סיכון עצמי להצלת הזולת ומקומם של דיני החרום בסדר הדין והגנות לאי עשיית חובת הצלה
25

5.2 פסקי דין העוסקים בסייגים כהגנה לשם ביצוע או אי ביצוע חובת ההצלה
27
מקורות
29

תקציר
עבודה זו עוסקת בסוגייה מהותית מבחינה מוסרית ומשפטית – חובת ההצלה והשלכותיה על האדם הנמצא בסיכון ודאי או בספק סכנה וכן, בהשלכות על האדם הנחשף לכך שזולתו מצוי בסכנה. במסגרת זו, אתמקד בחובת ההצלה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בשיטת המשפט בישראל, ובפרט בחוק לא תעמוד על דם רעך1 . במסגרת זו, עולה השאלה, האם הערכה, כי הושטת העזרה, כפי שנדרש בחוק לא תעמוד על דם רעך אפשרית ללא סיכון עצמי או סיכון הזולת באופן אובייקטיבי או שיחול מבחן סובייקטיבי, מבעד לעיני מושיט העזרה הפוטנציאלי.
ראשית, במהלך הפרק הראשון בעבודה, אבחן את הצורך ביישומה של חובת ההצלה באמצעות חקיקה בשיטת המשפט בישראל. הצורך בחובת ההצלה בשיטת המשפט נועדה לספק מענה לקושי הקיים בהרשעת העושה בעבירה מסויימת על ביצוע בדרך של במקרים בהם בעת המעשה, לא התקיים היסוד הנפשי הנדרש לשם הרשעה או שהמעשה נעשה באין שליטה.
בהמשך, מטרת הפרק השני הנה לסקור שני מקרים של משפט משווה, כאשר תתבצע בחינת חובת ההצלה בשתי שיטות משפט – ביטוי חובת ההצלה וביטוי הסכנה העצמית לעומת הסיכון לזולת הן בשיטת המשפט המצויה בהלכה היהודית והן כפי שהסוגיה באה לידי ביטוי בשיטת המשפט בארצות הברית. מבחינתי את הסוגיה כפי שהיא מתבטאת בהלכה היהודית, יש להציל את האדם שחייו נתונים בסכנה, גם במידה והדבר כרוך בסיכון חייו של אדם אחר, מאחר וערך החיים ביהדות מחייב זאת. יחד עם זאת, יש להתחשב במידת הסיכון לחייו של המציל. בנוסף לכך, מסקירתי את חובת ההצלה בשיטת המשפט בארצות הברית עולה, כי איש כוחות הבטחון או הרפואה אשר פעל למען הצלת חייו של אחר גם בלי שנדרש לכך, הנו פטור מאחריות להשלכות ניסיונותיו להצלה באמצעות חוק השומרוני הטוב. אך חובת ההצלה אינה קיימת בשיטת המשפט האמריקנית.
במסגרת הפרק השלישי בעבודה, אבחן את החוק הישראלי לא תעמוד על דם רעך כחובת הצלה כללית וחוקים קרובים העוסקים ביישומה של חובת ההצלה בשיטת המשפט הישראלית. מבחינתי את החוק עולה, כי בעת ההרשעה בהפרת חובת ההצלה, הדבר כרוך בהטלת קנס על הצופה מהצד. יתרה מכך, החוק אינו מגן על המציל מפני נזקים הנגרמים במהלך פעולת ההצלה ואף אינו עוסק בקשר בין רמת ודאות הסכנה בה מצוי הזולת ובין רמת הסיכון אותו המציל לוקח על עצמו במסגרת פעולת ההצלה.
הפרק הרביעי בעבודה זו יעסוק בסקירת חובת ההצלה במסגרת פרשות לפני יישומו של חוק לא תעמוד על דם רעך בשנת 1998 ולאחר חקיקת החוק. מסקירת פרשות שונות עולה, כי חובת ההצלה הוכרה בשיטת המשפט הישראלי עוד לפני חקיקת החוק בשנת 1998. בנוסף, מבחינת פרשות בהן הוגשו כתבי אישום בגין חוק לא תעמוד על דם רעך נראה, כי הוא מאבד מיעילותו, הן מאחר ומדובר בקנס בלבד והן מאחר ובמסגרת כתב האישום, הוגשו טענות בסעיפים עם רמת ענישה חמורה יותר ולמעשה, תעמוד לנגד הנאשם טענת זוטי דברים במידה ויורשע גם בגין חוק זה.
לבסוף, מטרת הפרק החמישי הנה לבחון התנגשויות בין חוק לא תעמוד על דם רעך לחוקים אחרים בשיטת המשפט בישראל. ממצאי סקירתי ספרק זה עולה, כי מבחינתי זו עולה, כי החובה להצלת חיים במחיר סיכון חייו של הפוע להציל, סותרת את זכותו להגנה עצמית בהתאם לחוק יסוד : כבוד האדם וחרותוו2. אמנם חובת ההצלה לא קיימת בשיטת המשפט הישראלית, אך ישנו ביטוי לחובה זו בפסקי דין במסגרת פרשות העוסקות בהעמדת חיי אדם בסיכון.

זו לא בדיוק 

העיטור שמקבלות חיות שפעלו בחירוף נפש ואף הצילו בני אדם

עיטור הגבורה ומדליית הכבוד, הם עיטורים הניתנים לחיילים בעבור מעשה גבורה יוצא דופן, תוך חירוף נפש ומעל ומעבר לתפקיד. והצלב של ג'ורג' ניתן כאות לגבורה שלא מול פעילות אויב. אבל מה לגבי חיות שפעלו בחירוף נפש ואף הצילו בני אדם?
מדליית ה - PDSA היא עיטור גבורה לחיות שבתחילה הוענק רק באנגליה, אך מאז הוענק גם לחיות נוספות ברחבי העולם. העיטור מוענק לחיות אשר סיכנו את חייהן למען הצלת אנשים או חיות אחרות, וגם לחיות אשר נפצעו או מתו במסגרת שירות צבאי או משטרתי.
מדליית ה PDSA הוענקה עד כה ל-24 חיות, כולן כלבים - והנה חלק מן החיות הגיבורות:
אנדל הלברדור (שסבל ממחלת הפרקים אוסטיאוכרונדוסיס) - קיבל את המדליה ב-2002. הוא הציל את בעליו - אלן - לאחר שזה נפגע ממכונית ונפל חסר הכרה מכסא הגלגלים שלו. אנדל משך את אלן לפוזיציה בטוחה הרחק מכלל סכנה, נכנס מתחת למכונית והחזיר את הטלפון הנייד שלו, הוציא שמיכה וכיסה את אלן - ואז רץ לקרוא לעזרה במלון סמוך.
אורקה - קיבל את המדליה ב-2006. הוא הציל את בעליו שריל, לאחר שהיא נפלה לתעלת מים עם כסא הגלגלים שלה. אורקה ניסה לשחרר אותה, ולאחר שלא הצליח, רץ להזעיק עזרה. עוברת אורח שעברה בסביבה חשבה שמדובר בכלב נטוש וניסתה לקחת אותו משם. אורקה עשה מעשה בניגוד לאימונים שלו - וקרע את הרצועה של עצמו, ברח מן האישה וניסה לחפש מישהו אחר שיבין אותו. לאחר זמן ממושך הוא מצא מתעמל בפארק שהבין אותו - ובא אחריו לעזרה. שריל הייתה זקוקה לטיפול דחוף נגד היפותרמיה, אך חייה ניצלו.
הסיפור המרגש ביותר הוא של ג'ורג' , כלב מגזע ג'ק ראסל.
ג'ורג' קיבל את המדליה ב2009, שנתיים לאחר מותו. ג'ורג' קיפח את חייו לאחר שהגן על חמישה ילדים שאיתם שיחק. הילדים הותקפו על ידי שני כלבי פיטבול משוטטים. ג'ורג' שם את עצמו בין הילדים לבין הכלבים, והגן עליהם במחיר חייו. ג'ורג' נבח על הכלבים וניסה לקפוץ עליהם כדי להרחיק אותם מהילדים. למרות שכלבי הפיטבול המשיכו לנשוך ולפצוע אותו, הוא לא וויתר עד שהילדים התרחקו מספיק מהמקום, והזעיקו עזרה. לצערינו העזרה הגיע מאוחר מדי, והפציעות שג'ורג' סבל מהן היו קשות מדי - ולכן נאלצו להרדימו.

כשיש כבוד לתורמי איברים

בבית החולים St. Luke’s בעיר מרידיאן שבמדינת איידהו, בארצות הברית, חולקים כבוד אחרון לתורמי איברים בצעדה המכונה "Walk Of Respect". תורמי האיברים מועברים מונשמים מיחידת טיפול נמרץ אל עבר חדר הניתוח, שם ינותקו ממכונת ההנשמה, ימותו ולאחר מכן ינותחו על מנת לתרום את איבריהם. בעת העברתם, כל הצוות הרפואי הזמין נעמד לאורך המסדרון המוביל לחדר הניתוח והם חולקים בדממה כבוד אחרון לתורם ולמשפחתו. המנהג החל במאי 2016 עם מותו הפתאומי של מארק הייגן, בן 24. אימו, הייתה אחות בבית-החולים St. Luke’s. איבריו הושתלו ב-7 מטופלים. המקרה האחרון התרחש לפני מספר ימים, כשהצוות נעמד לכבד גבר בן 53 המובל לחדר הניתוח לצד משפחתו שמלווה אותו. מצורף התיעוד.


משרד הבריאות מפרסם בכל ינואר את מספר ממתינים להשתלה במדינת ישראל בקישור המצורף. בינואר 2018 חיים 1138 ממתינים להשתלת איבר בארץ. רובם לכליה, מקום שני לכבד/ריאה וכן לב, לבלב ושילוב איברים. לאחרונה, הושתלו איבריו של ארי נשר בן ה-17, שנהרג בתאונת פגע וברח, בגופם של 5 אנשים לאחר שהמשפחה הסכימה לתרום את איבריו על מנת הסיכוי שיוכלו להציל חיים. ליבו הושתל בגופו של גבר כבן 60, ריאותיו בגבר בן 50, הכבד שלו בגופו של בן 36, כליה אחת בבן 17 וכליה נוספת בבן 10. בנוסף נתרמו קרניות עיניו. יהי זכרו ברוך
גם שני הנרצחים האחרונים בפיגוע בברקן, קים וזיו, זכרונם לברכה, שניהם תרמו איברים במותם.

החותר האולימפי שניצל את כישוריו כדי להציל יהודים בשואה

סיפור הצלת יהודים בשואה לרגל ראש הששנה:
הבנה היא 1936, קנוד מרסטרנד כריסטיאנסן משתתף באולימפיאדת ברלין כחבר בנבחרת החתירה הדנית.
7 שנים קדימה, השנה היא 1943 ודנמרק כבושה בידי הנאצים. קנוד ואשתו קארן חברים במחתרת הדנית. לקראת ראש השנה תש"ד המחתרת מקבלת הדלפה לפיה הנאצים מתכננים לפשוט על הקהילה היהודית הקטנה של דנמרק בזמן החגים, כאשר כולם בבתים ובבתי הכנסת. בכלום זמן המחתרת מארגנת מבצע בזק מדהים להצלת יהודי דנמרק:
בשלב הראשון הדנים מחביאים את היהודים במקומות מסתור – כנסיות, בתי חולים, רפתות, כל חור אפשרי. 40 מהם מוצאים מחסה בווילה של המשפחה של קנוד. יפה מצדו – אבל זו רק ההתחלה.
בשלב השני מבריחים את היהודים לשבדיה דרך הים. מכיוון שסירות גדולות עלולות להיתפס, ההעדפה היא להשתמש בסירות כמה שיותר קטנות. כאן הגיבור שלנו הופך לסופרמן: חמוש ביכולת חתירה מטורפת, קנוד מעביר יהודים לשבדיה אחד אחד על גבי סירת החתירה האולימפית שלו. בתקופה קצרה הוא מבצע עשרות חתירות בים הבלטי, כל אחת עם יהודי בודד. בשלב מאוחר יותר הדנים מתחילים להשתמש בסירות דיג כדי להאיץ את הקצב; שתיים מהן נתפסות בידי הגרמנים.
עד דצמבר 1943 הרוב המכריע של יהודי דנמרק, כ-7,000 איש, מגיעים לחוף מבטחים בשבדיה.
ב-2005 קנוד וקארן הוכרו ע"י יד ושם כחסידי אומות העולם.

כוחו המרפא של חיבוק

בתאריך ה-17 לאוקטובר 1995, במרכז הרפואי במסצ'וסטס הגיחו לעולם זוג תאומות פגות - האחיות בריאל וקיירי ג'קסון.
בעקבות הלידה המוקדמת (נולדו בחודש ה-6 להיריון) נדרש טיפול זהיר בבנות. בכדי להקטין את הסיכוי לזיהום - הופרדו הפגות, והונחו באינקובטורים שונים.
מצב בריאותה של קיירי, יחסית, היה ונשאר יציב. אך מצבה של בריאל הקטנה, התדרדר, והפך בכי רע - שינויי טמפרטורות קיצוניים, בעיות נשימה, ובעיות בתפקוד הלב הובילו הצוות למחשבה אחת, ובלתי נמנעת - התינוקת לא תשרוד.
על אף המצב, האחות המטפלת ניסתה בכל כוחה ויכולתיה לייצב את מצבה של בריאל - אך ללא ההצלחה. בצעד אחרון של ייאוש, וכנגד מדיניות הבית חולים, החליטה האחות להניח באינקובטור של בריאל השברירית את קיירי, אחותה הבריאה. כשסגרה את דלת האינקובוטור, התקרבה קיירי אל אחותה, כרכה סביבה את יד שמאל ופשוט חיבקה אותה - לפתע, קצב ליבה של בריאל התייצב, הטמפרטורה שבה למצב תקין, ואופן נשימתה חזר לסדרו.





בתמונה הראשונה ניתן לראות את מה שכונה - "The rescuing Hug"

ובתמונה השנייה את האחיות, כיום.

היום לפני 107 שנה (19.05.1909): יום הולדתו של ניקולס וינטון

היום הנו יום הולדתו ה-107 לניקולס וינטון. וינטון נולד לפני 107 שנה (19.05.1909) ב-1909 בהמפסטד, תחת השם ניקולס ג'ורג' ורטהיים, להורים יהודים גרמנים שהתנצרו, רודולף ורטהיים וברברה, בת לבית ורטהיימר, שהיגרו לאנגליה בשנת 1907. ניקולס וינטון היה פקיד בנק בריטי בן 30 בקיץ 1939, כאשר התכונן לבלות את חופשתו בשווייץ. לא הוטלה עליו שליחות רשמית כלשהי, לא היו לו קשרים דיפלומטיים, לא היו לו מגעים חשאיים כלשהם. אך כאשר במארס אותה שנה גרמניה הנאצית כבשה את צ'כיה, הוא נשמע לצו החשאי של לבו - ובמקום לשווייצריה נסע לפראג על דעת עצמו (ובתחילה על חשבונו הפרטי).
למטרה זו, ייסד וינטון "אגודת סיוע לילדים מצ'כוסלובקיה". הוא היה נשיאה, הגזבר שלה והעובד היחיד בה. בשם האגודה ניסה למצוא בית אצל משפחות בריטיות בשביל ילדים צ'כים וסלובקים - ברובם המכריע יהודים - שאת נסיעתם לבריטניה החלו מארגנים ידידיו הצ'כים של וינטון. בבריטניה ביקש וינטון למצוא בית שיקלוט את הילדים. הוא עשה זאת, כפי שסיפר שנים אחר כך, באמצעות מודעות והתכתבות עם העונים עליהן.
במרוצת הקיץ באו בדרך זו לבריטניה 669 ילדים. רבים מהם נקרעו מעל הוריהם וקרובי משפחתם בתחנת הרכבת בפראג. איש לא ידע לאן יגיעו הילדים ואם יתראו אי פעם בחיים עם הוריהם. ואכן, הורים רבים נספו באושוויץ. הקבוצה האחרונה אמורה היתה לצאת לדרך מפראג ב-3 בספטמבר 1939, אך היא הוחזרה לאחור: יומיים לפני כן פלשה גרמניה הנאצית לפולין, והחלה המלחמה. וינטון הצליח למצוא בית לכל אחד מן הילדים שניצלו. לאחר המלחמה התפזרו הילדים בעולם - מישראל ועד דרום אמריקה. וינטון לא התמיד בקשר אתם. הוא הרגיש כי במוצאו להם בית, סיים את מלאכתו על הצד הטוב ביותר. ברבות הימים וינטון היה לסר וינטון, לאחר שקיבל את התואר מן המלכה בהוקרה על פועלו. אך באופן מפתיע, לא הצלת הילדים הצ'כוסלובקים היא שהביאה לו את הכבוד המלכותי, כי אם פעולתו למען רווחתם של ישישים בריטים. שכן מפעל ההצלה בימי המלחמה היה בעיני וינטון דבר כה טבעי, עד שלא הזכיר אותו אפילו לאשתו, גרדה.
אור ניסך עליו רק כאשר מקץ 50 שנה, חיפשה גרדה דבר מה בעליית הגג של ביתם, מצאה מזוודה ישנה ובה ניירות מימי המלחמה ובהם רשימת 669 הילדים הניצולים. גרדה התקשרה אל ההיסטוריונית אליזבת מקסוול, וזו אירגנה באחת מתוכניות הטלוויזיה של הבי-בי-סי פגישה מעוררת השתאות בין וינטון וכמה מניצוליו. מאז ועד היום החלה אגדת וינטון לעורר עניין רב בבריטניה וגם בארצות אחרות.
ב-2005 ביקר וינטון בישראל ונפגש עם האנשים שהציל וצאצאיהם. וינטון לא הוכר כחסיד אומות העולם, משום שתואר זה ניתן רק לאנשים שאינם ממוצא יהודי, שמעשה ההצלה שלהם העמיד אותם בסכנה. בשנת 2009 הוענק לווינטון אות גיבור השואה הבריטי ובאוקטובר 2014, בהיותו בן 105 קיבל מנשיא צ'כיה, לעיני שבעה מהילדים אותם הציל, את אות מסדר האריה הלבן, העיטור הגבוה ביותר בצ'כיה. ניקולס וינטון הלך לעולמו בשנה שעברה, בן 106 במותו.

Sir Nicholas Winton who organised the rescue and passage to Britain of about 669 mostly Jewish Czechoslovakian children destined for the Nazi death camps before World War II in an operation known as the Czech Kindertransport. This video is the BBC Programme "That's Life" aired in 1988. The most touching video ever.

הרב אלימלך פירר לא למד רפואה אך הציל עשרות אלפי חולים

אברהם אלימלך פירר (מוכר בשם "הרב פירר"; נולד ב-3 בנובמבר 1954) הוא יועץ רפואי, מקים אגודת "עזרה למרפא". חתן פרס ישראל לשנת ה'תשנ"ז ופרסים נוספים. מגיעים אליו עשרות אנשים. הוא מעולם לא למד רפואה אך הציל עשרות אלפי חולים. הרב אלימלך פירר - סיפור מדהים של חסד לאין שיעור!!!
הרב פירר מייעץ בתחום הרפואה מזה 30 שנה על בסיס התנדבותי. על אף שלא רכש השכלה רפואית, פונים אליו מדי יום כ-150 חולים, כדי לקבל חוות דעת רפואית שנייה. על אף שלא רכש השכלה רפואית פורמלית, הוא צבר בכוחות עצמו ידע שבעזרתו הוא מייעץ לפונים אליו ומפנה אותם לרופאים המתאימים להם להערכתו. כאשר הטיפול המומלץ הוא בחו"ל - מסייע הארגון בסידורי ההטסה וההגעה. פירר אף מקיים שירותי השאלה של ציוד רפואי. הוא נחשב לאחד מהיועצים הרפואיים המבוקשים בארץ‏‏‏. אומרים עליו כי בשיחת טלפון אחת מצידו מגיעים גדולי המומחים בעולם. בשנים 1999-2004 הוא שימש כדירקטור בחברת ’אלביט הדמיה רפואית’ ופרש לאחר שהיא נכנסה לתחומי הנדל"ן, אך המשיך לשמש כדירקטור בחברות בנות שלה שעיסוקן במדעי החיים. סיפור על אישיות יוצאת דופן הפועלת מתוך אמונה דתית וראיית עולם מורכבת ומרתקת לצד ממסד רפואי אימתני. הרב פירר מייעץ בתחום הרפואה ומציל חיים במסגרת התנדבותית כבר 30 שנה

אחים לא מפקירים: להציל חסידי אומות העולם מוסלמים

היום לפני 22 שנה, בתאריך 11.02.1994, זיינבה הרדגה (Zejneba Hardaga) ובעלה מוסטפא, חסידי עולם מבוסניה, עלו לארץ, מלווים ב-40 פליטים יהודיים מבוסניה הגיעו לישראל. זיינבה הרדגה היא חסידת אומות העולם, אישה מוסלמית אדוקה שהצילה יהודים בתקופת השואה. היא מוכרת כחסידת אומות העולם בוסנית. הרדגה, למעשה, היא המוסלמית הראשונה שקיבלה תואר זה. את התואר קיבלה הרדגה יחד עם בעלה מוסטפא ובני משפחה נוספים על הצלת משפחות יהודיות בעיר סרייבו בזמן השואה.
משפחות קביליו היהודית והרדגה המוסלמית חיו בידידות שנים רבות לפני מלחמת העולם השנייה. בהפצצות חיל-האוויר הגרמני שקדמו לפלישת הגרמנים ליוגוסלביה באפריל 1941, נהרס ביתם של בני משפחת קביליו ובני המשפחה נמלטו להרים. בעלה של הרדגה, מוסטפא הרדגה, אשר השכיר למשפחת קביליו מבנה למפעל המשפחתי שלהם, הציע מיד לבני משפחת קביליו לבוא ולהתגורר בביתו. בבית משפחת הרדגה התגוררו מוסטפא, אשתו זיינבה ואחיו של מוסטפא, איזט עם אשתו בשרייה. אף על פי שעל קיר ביתם ששכן מול בניין הגסטפו היה שלט ענק שמצהיר שכל מי שיסתיר יהודים יוצא להורג יחד עם משפחתו, קבלה משפחת הרדגה את משפחת קביליו בזרועות פתוחות כחלק מהמשפחה.
יוסף ורבקה קביליו וילדיהם בינקו וטובה, הוסתרו בכספת ענק במרתף הבית של משפחת הרדגה ובשלב מסוים של המלחמה, לאחר מספר שבועות של שהייה, כשהאיום הלך וגדל, קביליו חשש כי הוא מסכן את מארחיו. לכן, הוא העביר את משפחתו למקום מסתור. זיינבה הרדגה המשיכה לסייע לו לברוח למקום מבטחים. גם כשנתפס מחוץ למסתור ונכלא - היא דאגה להעביר לו אוכל כל ימי המאסר. בני משפחת קביליו שרדו את השואה ועם סיום המלחמה הם חזרו לעיר סרייבו. משפחת הרדגה אירחה אותם בשמחה, החזירה להם את התכשיטים שהושארו אצלם למשמרת, ועזרו להם להתחיל חיים חדשים.
משפחת הרדגה שילמה מחיר כבד על הצלת יהודים. אביה של זיינבה הרדגה, אחמד סדיק, נתפס על ידי הנאצים, הוצא להורג ומקום קבורתו אינו ידוע. בין שמות היהודים על מצבת זיכרון לקורבנות השואה בסרייבו, נמצא גם שמו של אחמד סדיק. נדמה שהרדגה למדה את הערכים שהנחו אותה והביאו אותה להציל את ידידיה היהודים בבית הוריה. אביה, אחמד סאדיק, נאסר על ידי הגרמנים במארס 45' באשמה שסייע למשפחת פפו היהודית להימלט מסרייבו באמצעות מסמכים מזויפים. הוא הועבר למחנה ההשמדה ייסנוביץ ולא שב.
לאחר המלחמה עלו בני משפחת קביליו לארץ ישראל והשתקעו בירושלים. בשנת 1984 בעקבות עדותה של משפחת קביליו הוכרו בני משפחת הרדגה : זיינבה, מוסטפא, איזט בשרייה ואחמד סדיק כחסידי אומות העולם. הם היו המוסלמים הראשונים שזכו להכרה כחסידי אומות העולם. בשנת 1985 הגיעה זיינבה הרדגה לישראל נטעה עץ בשם משפחתה, וקבלה בשמם את אותות חסידי אומות העולם. היא הגשימה את חלומה לשתות קפה על המרפסת עם יוסף ורבקה קביליו. במעמד הענקת התואר ביד ושם, התייחסה זיינבה לשאלה איך מוסלמית מאמינה, הייתה מוכנה לסכן את חייה להצלת יהודים ואמרה : "אח נשאר אח, ולא חשוב מה דתו".
כ-50 שנה לאחר מלחמת העולם השנייה התהפכו היוצרות: הניצולים נהפכו למצילים. בשנת 1994, כששמעו בני משפחת קביליו על המלחמה ומעשי הרצח בעיר סרייבו, הם התגייסו להצלת בני משפחת הרדגה מן התופת. בסיוע ממשלת ישראל אנשי יד ושם והג'וינט, הוברחו בני משפחת הרדגה : זייניבה הרדגה, בתה אאידה ועלו לישראל.
לאחר כשנה בארץ נפטרה זיינבה הרדגה בישראל, והובאה לקבורה. מוסלמית ראשונה שקבורה בבית עלמין יהודי. בעלה ובתה התגיירו וקשרו את גורלם עם גורל העם היהודי בארץ ישראל. הקשר האמיץ שנוצר עם בני העם היהודי הוא שהניע ככל הנראה את שרה פצ'נץ, בתה של זיינבה, ובני משפחתה להתגייר ולהפוך ליהודים. שרה סגרה מעגל נוסף כאשר החלה לעבוד במוסד יד ושם. סטלה, נכדתה של זיינבה, שרתה כקצינה בצה"ל.

בתמונה: זיינבה הרדגה בהגיעה לישראל

הרפואה הציבורית בישראל במשבר: הפנים האמיתיות עם אמנון לוי

בבתי החולים, המבקרים עלולים הידבק בחיידקים שפתחו עמידות לאנטיביוטיקה. מדובר בחיידקים עמידים שמסוכנים לאנשים חולים ובריאים כאחד וגורמים לזיהומים קשים. שמירה על הגיינה של הצוות הרפואי בין חולה לחולה עשויה למנוע את ההידבקות, אך עד כמה הצוות הרפואי יכול לשמור על הגיינה בשעת עומס? עד כמה המרחב הציבורי בבית החולים יכול לשמור על נקיון המרחב הציבורי מחיידקים עמידים, כמו בשרותים והמסדרונות?
הרפואה בישראל ברמה בינלאומית באופן כזה שקיימת תיירות רפואית לישראל לאור הרמה הגבוהה והזולה של הרפואה האיכותית בישראל. עם זאת, הציבור הישראלי אינו נהנה ממנו כנדרש מאחר והממשלה לא מעבירה תקציב ראוי. לכן, רוב הצוות הרפואי הולך הביתה ב-15:00 ומערכת הרפואה הציבורית נכנסת לכוננות. במצב כזה, הצוות הרפואי חשוף לרמה גבוהה של ביצוע רשלנויות רפואיות, היחס שניתן לחולים לא ראוי וזה עולה בחיי אדם ובפגיעה באיכות חייהם של מי שנזקק לטיפול רפואי מיידי. חולים מאושפזים במסדרונות בגלל חוסר בציוד. מי שיכול להרשות לעצמו לממן טיפול רפואי פרטי שניתן על ידי אותם הרופאים שמסיימים לעבוד ב-15:00, מקבל טיפול רפואי מהיר יותר. בנוסף, מי שקרוביו אינם צועקים בשבילו, הצוות הרפואי לא יזדרז לסייע לו. גם כמות המיטות בבתי החולים ביחס לגודל האוכלוסייה בישראל נמצא בהרבה מתחת לממוצע של ה-OECD ונחשב לרמה של עולם שלישי.
בנוסף, מחקר ענק שפורסם ב-Journal of American Medical Association, מצא שבין 20% ל-45% מהמתמחים, עמוד השדרה והידיים של בתי החולים, סובלים מדיכאון. תופעה זו מתגברת לאורך שנות ההתמחות. המתמחים הם אותם רופאים "צעירים" (בין 1 ל7-8 שנים בעולם הרפואה, תלוי בסוג ההתמחות) שאותם אתם פוגשים בבתי חולים באירועים מבאסים. המחקר הוא מטא-אנליזה, סקר 54 מאמרים מ-30 השנים האחרונות וכלל בסה"כ כ-18 אלף רופאים. נמצא שאחוז הדיכאון בין המתמחים הוא מאוד גבוה ושהדיכאון רק מחריף לאורך שנות ההתמחות. הדבר צריך להדאיג את כולם כי רופא מדוכא נותן טיפול פחות טוב, שלא לדבר על הנזק הבריאותי ארוך הטווח לרופא עצמו (מה שאולי פחות מעניין את הציבור).
במחקר נוסף, נמצא שלמרות שרופאים יודעים ששינוי באורח חיים לאורח חיים בריא יגרום לתושבי העולם המערבי המפותח להבריא מהמחלות הנפוצות ולמנוע התפתחות מחלות נוספות, הם מלכתחילה נמנעים מלהמליץ למטופליהם לשנות אורח חיים כי הם ויתרו מראש בגלל חוסר האמונה שלהם באנושות.
המחקרים לא בדק רופאים בישראל אבל יש להניח שבמדינתנו, בה הרופאים עובדים יותר שעות ברצף מאשר המקובל בעולם המערבי ובתנאים לא קלים, המצב לא שונה ואולי אף גרוע יותר. על כל מקרה, המחקר עצמו לא מציין את הסיבות לדיכאון, אבל קל להעלות השערות.
אז מה אתם יכולים לעשות?
אם אתם שר הבריאות, אתם יכולים להפחית את אורך התורנויות מ-26 שעות ברצף להרבה-הרבה פחות (זה עובד בשאר העולם).
אם אתם מטופלים, פשוט נסו להיות נחמדים לרופא הצעיר שלכם (סבלנות, חיוכים ופיצות!). אם לא בשביל לעזור לו לעבור את היום אז בשביל לעזור לכם לקבל טיפול טוב יותר.

מה קורה לנוסעים לא חגורים בזמן תאונה?

הסרטון לעיל הנו הדגמה מעולה שממחיש מה קורה אם לא חוגרים חגורות בטיחות כשרכב מתהפך. בתחילת הסרטון הרכב האדום נגרר על ידי משאית / דחפור כאשר הרכב למעשה באוויר ולכן החיכוך היחיד שפועל כאן הוא זה שבין גלגלי הגורר לבין הכביש. בעת שהגורר מגיע לקצה הכביש הוא מאט בפתאומיות (כלומר על פני זמן קצר) על הגבול שבין הכביש הסלול לבין משטח החול, אשר לו מקדם חיכוך גבוה בהרבה מזה של הכביש. מרגע העצירה והלאה, הרכב האדום נתון לחסדי התנועה המקורית שהייתה לו בעת שנגרר - הוא מתמיד בתנועתו למשך שבריר שניה באוויר, פוגש אז את הקרקע החולית המחוספסת ועובר לדינמיקה שונה לגמרי - הוא מתגלגל וכמעט שאינו מחליק!
הרכב מתגלגל , תוך כדי שהוא משליך החוצה את כל הפריטים הרופפים שבו - כן, כן, גם הנוסעים *הלא חגורים* בהחלט עלולים להיכלל ברשימת "הפריטים" המועפים. ההעפה עצמה מתרחשת בגלל כוח צנטריפוגלי/הכוח הפועל על ה"חלקים הרופפים" הנו צנטרפיטלי הפועל על הפריטים ממרכז הסיבוב כלפי חוץ / בגלל התמדה בתנועה קווית כנגד הסיבוב, איך שלא תרצו להסתכל על זה, שתי הגישות תקפות. הכוח הצנטריפוגלי אכן לא קיים, כאשר בוחנים את המתרחש מבחוץ. כלומר יחסית לנקודה שאינה מאיצה (כמו צופה העומד על הקרקע). מבחינת הבובה שבפנים שאינה חגורה (או האדם הלא חגור מבפנים), אין לה דרך לדעת על הסיבוב של הרכב ולכן מבחינתה להתמיד זה להישאר ברכב.
עם זאת, משהו בכל זאת מעיף אותה החוצה - משהו שניתן לתיאור מתמטי על ידי כוח לכל דבר. זה הוא הכוח הצנטריפוגל. הראשון שנזרק מהרכב "מבלה" 5 שניות באוויר עד שהוא פוגע באדמה. אך מה שחד משמעי - אסור להסתכן בכביש! הזרקות מהרכב מגדילה את הסיכוי למוות בכ-70%. הרכבים של היום מתוכננים לספוג את האנרגייה של התאונה. לא רק בחזית אלא גם בעת התגלגלות. הגוף שלנו לא. לא נוסעים בלי לחגור. חגורת בטיחות עוזרת לשרוד בערך 97 אחוזים ממקרי התאונות, ועדיף לקחת את הסיכויים האלה מאשר את השלושה אחוזים הנותרים, תמיד.
בנוסף, גם בהתהפכות עדיף שלא לעוף מהרכב. ברוב המקרים, הרכבים של היום בנויים כמו כלוב, שנמעך מקדימה ומאחורה כדי לספוג את הנזק, אבל נשמר מספיק מרווח ושלם בשביל שתוכלי לשרוד. הדינמיקה של כל תאונה היא ספציפית, ואין אף דרך לוודא מה היה קורה לו הנפגע היה בדינמיקה שונה משהתרחשה בפועל. ברור שחגורה עשויה להציל חיים/להפחית פגיעה בדינמיקות שונות של תאונות. מצד שני, ישנן דינמיקות של תאונה בהן החגורה לא תשפר את שרידות הנפגע, או אף תגרום מוות. חגורת בטיחות משפרת את סיכוייו של נפגע תאונה בחלק גדול מהמקרים, אלמלא כן כבר היו מוותרים עליה. התהפכות והתדרדרות לתהום הם מקרים בהם קשה יותר להעריך את מידת האפקטיביות של חגורת הבטיחות, וכמובן שאיש לא יכול להבטיח שאדם הנזרק מרכב יפול דווקא על משטח חול רך. יש דברים שישארו בידי "אלת המזל" גם עם טכנולוגית העתיד. המדע סיפק לנו טכנולוגיות מדהימות, אך כשתקלות מתרחשות, הן גם עלולות להפוך למלכודת מוות - תשמרו על עצמכם, ותחגרו חגורת בטיחות. לתשומת ליבכם, תעשו שימוש בטכנולוגיית רדאר למניעת תאונות דרכים

אז סעו בזהירות. נסיעה נעימה

מה אתה היית עושה: כשתינוקת מאבדת הכרה בסופרמרקט

הסרטון הזה מצולם באמצעות מצלמות האבטחה בסופרמרקט בארה"ב - תינוקת בת שנתיים מאבדת הכרה ומפסיקה לנשום. נראה מהפעולה הראשונית שלקוח בעל הכשרה בתחום מבצע בה, כי כנראה התינוקת נחנקה ממשהו. שימו לב שהוא קודם כל מרים אותה ופותח נתיב אויר באמצעות מנח המשמש לכך בהחייאת תינוקות. לאחר מכן הוא מתחיל בהנשמה מפה לפה. לקוחות אחרים מתקשרים במקביל למוקד החרום לדיווח.
לכן חשוב לעבור לפחות קורס חובשים - לא משנה איפה תהיו, תמיד תהיו מוכנים למתרחש. אל תנסו להיות גיבורים. דבר ראשון, תדאגו שמישהו יתקשר לטלפון 1221 איחוד הצלה או 101 למד"א ואז תתחילו פעולות החייאה.

מסביב לשעון - הסרט המלא לצפיה ישירה

טראומה היא פציעה קלינית הנגרמת על ידי אנרגיה חיצונית הפוגעת בגוף. 80% ממקרי הטראומה אינם תאונה מקרית. בנוסף, טראומה היא סיבת המוות העיקרית בקרב בני הגיל 20 - 35 שנים. לעומת גברים, נשים מנסות יותר להתאבד. עם זאת, יותר גברים מצליחים להתאבד. מראים גם פגיעה בתאונת פגע וברח. כך, דר' דרור סופר נלחם במלאך המוות.
בסצנה הראשונה, דר' דרור סופר עושה פתיחת חזה כדי לעצור דימום אצל פצועה דקירה במועדון במרכז בחדר טראומה בבי"ח איכילוב. אלמלא קור הרוח של הרופא, המטופל היה נותר מת על המיטה. גוצ'מן הנו במאי דוקומנטרי שיצר את הסרט "מסביב לשעון". הוא התלווה לד"ר דרור סופר, ראש מחלקת הטראומה בבית החולים התל אביבי. מדובר במסמך תיעודי מטלטל. יותר מכל, ההישג העיקרי של גוצ'מן הוא היכולת שלו להפיק וידויים חושפניים מד"ר סופר על מהות עבודתו, וכן ללכוד במצלמתו בין מסדרונות בית החולים את הרגעים האנושיים הכואבים ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
במשך כשנתיים, עקב אלכסנדר לואיס דניאל גוצ'מן אחרי שגרת העבודה המאוד לא שגרתית, של ד"ר דרור סופר, טראומטולוג ומנהל יחידת הטראומה בבית החולים איכילוב, המרכז הרפואי תל-אביב. סרט מרתק ומאלף שפותח צוהר לתחום ייחודי ברפואה שנושק לחברה, שלא מרבים לדון בו לעומק, ואשר במרכזו רופא מומחה שעוסק על בסיס יומיומי בענייני חיים ומוות וניחן באישיות יוצאת דופן ומרשימה. גוצ'מן מספר שכדי להגיע לרמות כאלה של אינטימיות ושל אינטניסיביות בילה מעל שנה בבית חולים. "הפכתי למעין צל של ד"ר סופר", אומר הבמאי. "מראש הוא אמר לי – אתן לך כל מה שתבקש, אבל אתה צריך להיות זמין תמיד, כי במקרה הטוב יהיה לך בדיוק 15 דקות להגיע לבית חולים בשביל לתפוס את הדרמות שקורות. אז ביליתי כמעט את כל הזמן בבית חולים, ולפעמים אפילו ישנתי שם. בסופו של דבר הכרתי את העבודה של הרופאים כל כך טוב, שהם היו שואלים אותי שאלות כמו 'אז מה בא קודם, קטטר או צילום חזה', ותמיד היו גאים בי שאני יודע את התשובה".

לתשומת ליבכם, תעשו שימוש בטכנולוגיית רדאר למניעת תאונות דרכים

אוסקר שינדלר חסיד אומות העולם

היום לפני 41 שנה (09.10.1974) - הלך לעולמו אוסקר שינדלר, תעשיין גרמני סודטי, מחסידי אומות העולם, שהציל במלחמת העולם השנייה כ-1,200 יהודים ממוות בידי הנאצים.




בפרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין על ידי הגרמנים בספטמבר 1939 עבר שינדלר לקרקוב שבפולין בחיפוש אחר הזדמנויות עסקיות. באוקטובר השתלט על מפעל לייצור אמייל בזבלוצ'ה הסמוכה לקראקוב. לפני הכיבוש הנאצי היה המפעל בבעלותו של יהודי בשם נתן וורצל. בנוסף, השתלט על חנות כלי בית שמכרה את תוצרתו של אותו מפעל והייתה במקור בבעלותו של יהודי אחר - יוליוס וינר. אחד מבעלי המפעל היה היהודי אברהם בנקיאר, אותו השאיר שינדלר בתפקיד ניהולי והפך אותו גם לרואה החשבון שלו. בשל פרוץ המלחמה היה ייצור סירים ומחבתות אסור, עקב המחסור במתכות. שינדלר ייצר במפעלו, "מפעל האמייל הגרמני", כלי אוכל וסכו"ם מפח מצופים אמייל ומכר אותם לוורמאכט. משאריות המתכת ייצר סירים ומחבתות ואלה נמכרו בשוק השחור. בזכות הביקוש הרב למוצריו, הצליח לעשות הון ותוך שלושה חודשים כבר העסיק 250 עובדים פולנים.
במרץ 1943 חיסלו הנאצים את גטו קרקוב - יהודים רבים נשלחו להשמדה ואילו אלה שהוכרו ככשירים לעבודה רוכזו במחנה פלאשוב. שינדלר התיידד עם אמון גת, המפקד הסדיסטי של המחנה, ובכך התאפשר לו לשכן את עובדיו במעין תת-מחנה בתוך פלאשוב, ברחוב ליפובה.
מכיוון שראה ביהודים כוח עבודה זול, העסיק אותם. מאוחר יותר, עם התבהרות כוונות הגרמנים לחסל את היהודים במה שכונה "הפתרון הסופי", החליט שינדלר לנסות ולהציל את עובדיו, החלטה גורלית שסיכנה את מעמדו ורכושו. בעזרת קשריו וכספו הצליח להערים על הנאצים ולהשתיק אותם. הדרך היעילה ביותר להציל את עובדיו הייתה בהכרת שלטון הכיבוש הנאצי במפעלו כמפעל חימוש. הוא הצליח בכך בשנת 1943 בזכות העובדה שהמפעל החל בייצור תרמילי פגזים. בזכות ההכרה יכל גם לקבל עובדים יהודים נוספים מן האס אס.
יהודי בשם סדלצ'אק, שליח "ועדת העזרה וההצלה בבודפשט", הגיע בקיץ 1943 ושכנע את שינדלר למסור עדות בנושא ההשמדה בפני ועדת ההצלה. באוקטובר 1943, תוך סיכון עצמי, הגיע שינדלר לבודפשט והעיד בפני ישראל קסטנר ושמואל שפרינגרמן אודות ההשמדה באושוויץ. שינדלר נעצר ונחקר מספר פעמים בידי הגסטאפו. לראשונה נעצר ונחקר ב-1941 בחשד לפעילות בשוק השחור. ב-29 באפריל 1942 נעצר שוב בעקבות הלשנה על שנישק אישה יהודיה. בזכות קשריו עם האבווהר הצליח לרוב להשתחרר במהרה מן המעצר.
מהות וטיב קשריו עם ראש האבוור, קנריס, מעבידו לשעבר, אינם ידועים להיסטוריונים כיום. רינה בירנהק נולדה בקראקוב ב-1927. שמה מופיע ברשימת שינדלר. היא מספרת בעדותה כיצד הציל אותה חסיד אומות העולם אוסקר שינדלר.







כאשר הגיעו השמועות על מצבו הכלכלי הקשה ליהודים שהציל, הזמינו אותו אלה לירושלים. לראשונה הגיע שינדלר לישראל ב-28 באפריל 1962. מאות אנשים נכחו בקבלת הפנים שנערכה לו בנמל התעופה בלוד, רובם היהודים שהציל. במהלך אותו שבוע התקיימה בבית-מלון בתל אביב קבלת-פנים לכבודו של שינדלר. במעמד זה, ראיינה אותו טובה רוזנבלום שהייתה אז כתבת צעירה בכיתה ד'. יצחק שטרן נמנה עם הדוברים. מכאן ואילך חלק שינדלר את זמנו בין ירושלים לדירת חדר צנועה בפרנקפורט.
בשנת 1962 נתקבלה בקשה מקרב היהודים שהציל להכריז עליו כחסיד אומות העולם, אך התערבותו של יוליוס וינר, שהיה בנו של מנהל חנות כלי הבית עליה השתלט, טרפדה את ההחלטה. וינר גם גייס לעזרתו את נתן וורצל, כעת ניסן קידר, בעליו המקוריים של מפעל האמייל. שינדלר שהה בישראל 16 פעמים עד שנפטר בגרמניה ב-9 באוקטובר 1974. הוא הובא לקבורה בבית הקברות הקתולי בהר ציון בירושלים, על פי בקשתו. ב-18 ביוני 1967 הוכר שינדלר על ידי יד ושם כחסיד אומות העולם.
ב-24 ביולי 1993 אושרה ההחלטה להכיר באוסקר שינדלר כחסיד אומות העולם והוחלט להכיר גם ברעייתו אמילי שינדלר ככזו. הדבר היה לאחר דיונים חוזרים בוועדה לציון חסידי אומות העולם, בהם הוחלט "שמעשיו הטובים מכריעים את הכף לטובתו, ושלמרות שהחל דרכו כחבר מפלגה נאצית וספקולנט, הוא ראוי לתואר חסיד אומות העולם. 
בשנת 1993, יצא לאקרנים הסרט "רשימת שינדלר" בבימויו של סטיבן שפילברג, שהעלה לאקרנים את פועלו של שינדלר. ליאם ניסן לא האמין שיזכה לשחק את אוסקר שינדלר. הוא נבחן לתפקיד, אך חשב ששיחק כל כך גרוע, שבמקום זה התחייב לתפקיד בהצגת תיאטרון. סטיבן ספילברג, במאי הסרט, שמע ביקורות נהדרות על משחקו של ניסן בהצגה והלך לצפות בה יחד עם אשתו (קייט קאפשאו) ואמה. בסוף ההצגה הלכו השלושה לברך את ניסן. ניסן חיבק את אמה של קייט חיבוק שכנראה מאוד הרשים את קייט. קייט אמרה אחר-כך לספילברג בעלה: זה משהו שאוסקר שינדלר היה עושה. ניסן מאמין שבזכות זה קיבל את התפקיד. 
בגיל 55 חזר ספילברג לסיים את תואר הBA שלו ב- film and electronic arts, ממנו פרש 33 שנים קודם לכן. בתור פרוייקט סיום (סרט סטודנטים) הוא הגיש את הסרט רשימת שינדלר.

שפילברג זכה באוסקר הראשון שלו על "רשימת שינדלר" ב1994, כשהמועמדות הראשונה שלו הייתה ב1978. עד הזכיה באוסקר שפילברג טוען שמעולם לא החזיק במו-ידיו פסלון אוסקר. כבר באותו הערב אחז שפילברג באוסקר השני שלו כשזכה "רשימת שינדלר" בפרס "סרט השנה". מצורף הנאום (המדהים) בו מספר שפילברג את סיפורו של הסרט ההיסטורי (בכל המובנים) הזה.





דמות הילדה במעיל האדום מהסרט מבוססת על ילדה אמיתית שנרצחה בשואה. שם הילדה היה גניה-גיטל חיל, בתם של דוד ואווה (לבית שינדל) חיל, שגם הם מצאו את מותם במהלך שואת יהודי אירופה.
גניה-גיטל (ילידת 1939) והוריה נולדו וחיו בדומברובה טרנובסקה (Dąbrowa Tarnowska), עיירה בדרום פולין שנמצאת כ-50 ק"מ מזרחית לעיר קרקוב. עם תחילת מלחה"ע ה-2, הוריה של גניה-גיטל, אווה ודוד חיל, נמלטו מדומברובה והצליחו למצוא מחבוא באזור כפרי אצל משפחת איכרים עמה סוכם שידאגו להסתירם מפני הנאצים, ובלבד - שבתם הקטנה לא תישאר. נאמר להם שילדה קטנה עלולה "לעשות רעש" ולסכן את המוחבאים כמו גם את המחביאים. 
בצר להם, ובהיעדר אלטרנטיבות ראויות אחרות, החליטו ההורים כי מוטב שהם יישארו במחבוא הכפרי אך למען בטחונה של בתם גניה-גיטל היא תישאר לגור אצל קרובי משפחתם בגטו קרקוב - ביניהם דר' ליאון שינדל ז"ל, אשר ניצל זכה לעלות לישראל ולהקים משפחה, ואחיו דר' אידק שינדל ז"ל (שניהם היו דודים שלה בהיותם אחים של אמה אווה) שהיה באותה עת רופא צעיר בבית החולים של הגטו. בספר "רשימת שינדלר", אידק תואר כ"אותו סוג של דוד שופע לצון ומיני תעלולים, מלגלג ברוח טובה ומלא התלהבות, שכל ילד זקוק לשכמותו. ואמנם למראהו, גניה אכן נעשתה לילדה, מחליקה ממושבה כדי לרוץ לקראתו". 
את רוב חייה הקצרים, העבירה גניה-גיטל הרחק מהוריה, בגטו קרקוב. לאור היותו של אידק רופא בביה"ח של הגטו, היה לו מעמד מסוים בגטו, והוא היה יכול לתמרן ולספק לה מזון, תרופות ושאר מצרכים. במקביל היא התגוררה עם בני משפחת דרזנר, קרובים שלה מצד אמה. אב המשפחה, יהודה דרזנר, היה אח של סבתא של גניה-גיטל מצד אמה אווה - רוזליה שינדל (רוזליה הייתה אמו של ליאון ז"ל, נרצחה ב-28.4.1942 בביתה בדומברובה ע"י חיילי SS עם בעלה אשר ובנם יהושע). 
גניה-גיטל הייתה צריכה להימצא כל העת במסתור ובמחבוא משום שלא הייתה רשומה בשום מקום: לפי הרישומים של הגרמנים, אידק היה רווק ללא ילדים, ואם היו מוצאים אצלו את גניה-גיטל, היה עליו להסביר איך היא נמצאת שם ומדוע לא דיווח על כך. לפי הסיפורים שסבא ליאון סיפר לנכדיו, גניה-גיטל הייתה אלופה בהתחמקות מהגרמנים. בכל פעם ששמעה חייל מתקרב, הייתה מזדחלת ומתחבאת במקום כלשהו תוך ניצול מימדי גופה הזעירים ולא היה ניתן לשער שהיא בסביבה. סבא ליאון גם אישר שגניה-גיטל נהגה ללבוש בימי החורף הכבדים שפקדו את הגטו מעיל אדום, ולכן כל קרוביה נהגו לקרוא לה "גניה האדומה" ("Red Genia"). 
גניה-גיטל נרצחה עם חיסול גטו קרקוב במרץ 1943. יהי זכרה ברוך. התמונה של גניה-גיטל המצ"ב לפוסט זה - נמצאת בידי נכדיו של ליאון לאחר שמצאו אותה בין חפציו של הסב המנוח לאחר מותו. מצ"ב גם תמונת ההורים, דוד ואווה, מיום נישואיהם, וכן תמונה מהסרט "רשימת שינדלר" של הדמות של הילדה במעיל האדום שמשחקת את גניה-גיטל.המידע בנוגע לילדה נמסר על ידי איתי שינדל, נכדו של הניצול דר' ליאון שינדל ז"ל (דוד ש הילדה שניצל), היה אח של אווה חיל ז"ל (אמא של גניה-גיטל). ליאון סיפר לנכדיו את כל הסיפור שגם סופר בספר "רשימת שינדלר". 
סיפורה של גניה מסופר היטב בספר "רשימת שינדלר", כמו גם הפרטים אודות בני משפחתה, ביניהם סבי ליאון ואחיו אידק וגם בני דודיהם משפחת דרזנר הפנייה לקטע קטן בספר שמתייחס אליה.

12 שנים עברו מאז הפיגוע במסעדת מקסים בחיפה: 21 נרצחים ו-51 נפצעים.

ב-1964, נוסדה מסעדת 'מקסים' בבעלות משותפת של יהודים וערבים. רוח של דו קיום אפיינה את המקום ואת אורחיו.
היום לפני 12 שנים (ביום שבת, ערב יום כיפור, בתאריך 04.10.2003): מחבלת מתאבדת ביצעה פיגוע במסעדת מקסים בחיפה. כתוצאה מכך, השוהים במקום ומדינת ישראל בכלל שילמו מחיר דמים גבוה - נרצחים 21 אנשים חפים מפשע ו-51 נפצעים פיזית, לא כולל נפגעים בנפש, משפחות שלמות שנהרסו ונזק לרכוש. דם יהודי וערבי של אורחי המקום ובעליו התערבבו זה בזה, ללא אבחנה. 
הסייען הערבי - ישראלי שסייע למחבלת לעבור את גדר הביטחון ולהגיע למסעדה, הצליח להימלט מהפיצוץ בהליכה רגועה. המחבלת איפשרה לו לצאת לפני שלחצה על הכפתור לאחר שסיימו את הארוחה. מסיע המחבלת נעצר בלילה שאחרי הפיגוע. הוא נדון ל-10 שנות מאסר על גרימת מוות ברשלנות, לאחר שזוכה מהאשמות של ניסיון לרצח והריגה. בית המשפט קיבל את טענתו שלא ידע שמדובר במחבלת‏ מאחר ולא היה ניתן להוכיח זאת מעבר לכל ספק. עם זאת, המחבלת החליפה מולו בגדים מלבוש החיג'אב המסורתי לג'ינס וטי שירט. הוא עזר לה לחגור את המטען על גופה מסביב לבטן - דבר שגרם לה להראות בהריון. ואכן, הסובבים שנשארו בחיים חיפשו את ההיא שבהריון שעמדה במרכז המסעדה כדי לבדוק אם נשארה בחיים. הוא גם בדק את הרקע שלה - התקשר לכפר שלה לבדוק אם מדובר באישה מליח'ה או באישה שכבודה נפגע ומועמדת לרצח על רקע כבוד המשפחה ולא, דמה מותר לאונס. המכר המשותף התיר את דמה של המחבלת ימח שמה ואישר שניתן לאנוס אותה.
ב-4 באוקטובר 2003, בשעה 14:10, נכנסה למסעדה מחבלת מתאבדת בשם הנאדי ג'רדאת, עורכת דין בת 29 מג'נין, שאחיה ובן דודה, ימח שמם, נהרגו כשירו על לוחמי צה"ל בג'נין כשהם פשטו על ביתם בכדי לבצע מעצר. שניהם, חברי הג'יהאד האיסלאמי, נהרגו כמה חודשים לפני שהיא ביצעה את הפיגוע בפעולה של צה"ל בג'נין.
המחבלת עברה את הקו הירוק בברטעה והוסעה על ידי סייען ערבי ישראלי הנוהג להסיע שוהים בלתי חוקיים ולהעביר אותם את גדר הבטחון בין יהודה ושומרון לישראל. בתחילה, הוא הסיע אותה לבית חולים  בחדרה, אך היא החליטה לא ללחוץ שם על הכפתור ולכן, הם נסעו משם לחיפה. כשהם הגיעו לחוף הדרומי של העיר, עצרו המסיע והמחבלת לאכול במסעדה ולאחר סוף הארוחה המתאבדת פוצצה את עצמה בלב המסעדה. מעוצמת הפיצוץ נהרגו 15 אנשים ונפצעו עשרות סועדים. מאוחר יותר מתו מפצעיהם עוד 6 אנשים, ובכך עלה מניין הנרצחים ל-21.
בפיגוע נרצחו בין השאר שתי משפחות בנות 5 נפשות כל אחת שכללו שלושה דורות, לרבות זקנים, ילדים ופעוטות. גם צוות המסעדה נפגע, 4 מעובדי המסעדה נרצחו, כולל המאבטח ואחד מבעליה, כולם היו ערבים-ישראלים.
בפיגוע נפצעו קל גם שלושה מאנשי קבוצת הכדורגל מכבי חיפה.
בסמוך למקום הפיגוע, ליד המסעדה, הוקמה אנדרטה הצופה אל הים, ועליה חקוקים שמות הנספים.
אגב, שמה של המחבלת ימח שמה שב ועלה זמן קצר לאחר מכן, לאחר שתמהוני ממוצא ישראלי (שוויתר על אזרחותו הישראלית, ונאסר עליו בהמשך להיכנס לישראל) שילב את תמונתה ב"מיצג" אמנותי בשוודיה, דבר שהוביל לתגובה לא דיפלומטית של שגריר ישראל ולבירור במשרד החוץ השוודי. חשוב לציין שהיא בחרה להתאבד על ישראלים על פני רצח על רקע כבוד המשפחה - כך הבטיח לה בן דוד שלה שיקרה אם לא תבצע פיגוע. בדרך היא נאנסה על ידי הסייען הערבי - ישראלי שהסיע אותה למסעדה.
ארוסה נהרג כשהמחבלת הייתה בת 17. חיילי צה"ל הגיעו לעצור אותו מאחר והוא פעיל בג'יהאד האיסלמי. הוא ירה עליהם. חיילי צה"ל הגנו על עצמם והוא נהרג בחילופי האש. עם זאת, המחבלת לא התחתנה שוב מאחר והיא אינה אישה מליח'ה - היא איבדה את בתוליה לארוס המת. מאחר והיא רווקה שמעולם לא התחתנה ואינה בתולה עוד, היא אינה נחשבת לאישה טובה. ולכן דמה מותר לאונס ולרצח על רקע כבוד המשפחה.
3 חודשים לפני שהמחבלת ביצעה את הפיגוע במסעדת מקסים, בן דוד נוסף שלה, גם הוא טרוריסט בג'יהאד האיסלמי, הציב בפניה אולטימטום - או שהוא רוצח אותה בעקבות פגיעה בחילול כבוד המשפחה [הרי ידוע שהיא רווקה זקנה בת 29 והיא אינה בתולה] או שהיא מבצעת פיגוע התאבדות ביהודים וכך, מחזירה את הכבוד למשפחה. המחבלת בחרה להחזיר את הכבוד למשפחתה ולשלוט במותה על ידי רצח של חפים מפשע נוספים. ארגון בשם "איגוד עורכי הדין הערבים" העביר למשפחתה של ג'רדאת את העיטור הגבוה ביותר על ביצוע הפיגוע, לציון גאוות עורכי הדין הערבים על הצלחתה במשימתה.