"המלחמה היא נמנעת, השלום הוא בלתי נמנע." (מנחם בגין)
מנחם בגין התחנך על ברכיה של תורת ישראל יחד עם אהבה עזה לארץ ישראל. הוא אימץ את חזונו של ז'בוטינסקי, מורהו, לחתור להגשמת חזון הבית הלאומי. אמונתו של מנחם בגין בזכותו הנצחית של עם ישראל על ארץ ישראל בשלמותה ההיסטורית משולבת בנימוקי ביטחון להבטחת עתיד ישראל ובניה. לבגין הייתה תפיסת עולם שמרנית מבחינה דתית, מדינית וצבאית. הוא לא היסס לעמוד על דעותיו גם בימיו הקשים ביותר, ובכלל זה בתקופת הסכם השלום עם מצרים.
בצעירותו, התחנך בגין על ברכיה של תנועת בית"ר. בתקופת המנדט הבריטי, מנחם בגין פיקד על ארגון האצ"ל ועשה את הכל כדי למנוע מלחמת אחים מול בגידותיו של בן גוריון בתקופת ציד הסזון בזמן המנדט הבריטי ובפרשת אלטלנה. בגין היה ראש הממשלה היחיד שיישם הסכם שלום מוצלח בין ישראל למדינה ערבית. הסכם השלום הושג בניגוד לכל תחזית של השמאל ההזוי דאז, ובכלל זה בניגוד לתחזיותיהם של ההזויים ב'שלום עכשיו'. ב-14 במרץ 1978, הורה בגין לצה"ל לצאת למבצע ליטני נגד מטרות מחבלים בלבנון. המבצע בא בתגובה ל"אוטובוס הדמים", אירוע בו טבחו מחבלים באוטובוס אגד שנסע בכביש החוף. במסגרת הטבח, נרצחו 37 ישראלים. המבצע היה למקיף ביותר בלבנון עד אז וזכה לתמיכת האופוזיציה בישראל. במסגרת המבצע, חדר צה"ל עד לנהר הליטני שבדרום לבנון ועד לנסיגתו חזרה לגבול הבינלאומי, החזיק בשטח זה במשך כשלושה חודשים. מבצע זה גבה את חייהם של 20 חיילי צה"ל הרוגים במבצע. לארגוני המחבלים הפלסטינים היו בין 200 ל-300 הרוגים. אמנם המבצע גבה את חייהם של חיילים. עם זאת, תרומתו לבטחונה של מדינת ישראל ותושביה רבת משמעות. לצערנו, תגובה כזו אינה קיימת בזמננו.
ב-7 ביוני 1981 הורה בגין על הפצצת הכור האטומי בעיראק. המבצע בוצע בהצלחה אך עוררה מחלוקת. חשוב להבין, כי נשק אטומי הנו נשק שובר שוויון. ידוע, כי לישראל יש נשק אטומי וכור גרעיני. העולם האנטישמי לא בדיוק הסכים עם הסיטואציה. עם זאת, 35 שנים מאוחר יותר, לאחר שאנחנו יודעים לאן המצב בזמרח התיכון התפתח, האם היינו רוצים את סדאם חוסיין עם נשק גרעיני וכור אטומי?
"איני יכול עוד". כך אמר בגין. היום לפני 32 שנה: מנחם בגין מודיע כי בכוונתו להתפטר מתפקיד ראש ממשלת ישראל.
היום לפני 32 שנים, בישיבת הממשלה שנערכה ב-28 באוגוסט 1983, הודיע בגין על כוונתו לפרוש במילים "איני יכול עוד". מעבר לכך לא הסביר את מניעיו. השרים ניסו להניאו מכך, אולם בגין היה נחוש בהחלטתו. מאז, בגין הסתגר בבית ראש הממשלה, ורק כעבור כמה שבועות, ב-15 בספטמבר, הגיש בשמו מזכיר הממשלה דן מרידור את מכתב ההתפטרות לנשיא, חיים הרצוג. מול ביתו הגיעו אנשי ימין רבים שניסו לשנות את דעתו ולצדם אנשי "שלום עכשיו" שבירכו אותו על ההחלטה. 19 יום לאחר הודעתו על כוונתו להתפטר, בתאריך 15.09.1983, ראש הממשלה מנחם בגין התפטר, כאשר מזכירו מעביר את מכתב ההתפטרות לידי נשיא המדינה, חיים הרצוג.
החל מראש השנה של שנת תשמ"ד (1983) הסתגר בגין לתקופה בביתו. מסמכים אשר הועברו אליו לעיון היו חוזרים לעתים ללא תגובה מצדו.
בבחירות הכלליות שהתקיימו ביולי 1984, הביע בגין תמיכה ביצחק שמיר ובליכוד. בינואר 1985, בעקבות ניצחון אריאל שרון בתביעת דיבה שהגיש בארצות הברית נגד השבועון "טיים" בנושא טבח סברה ושתילה, שיגר בגין מכתב ברכה לשרון ואף התראיין ל"קול ישראל" ואמר שזה "ניצחון מוסרי מוחלט".
מספר השערות הועלו להסברת חוסר תפקודו והתפטרותו. היו שייחסו את השבר למותה של עליזה רעייתו, אשר שימשה לו משענת בכל שנות מאבקיו ואליה היה קשור עמוקות, ב-13 בנובמבר 1982. במיוחד הוא כאב את העובדה שלא היה לידה ברגעיה האחרונים בשל ביקור מדיני בוושינגטון. כשנודעה לו הבשורה על מותה אמר: "למה עזבתי אותה?", ולאחר מכן הפסיק את הביקור ושב לישראל. לאחר שניצח בבחירות בשנת 1977, אמר לה "ולעליזה אשתי, זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר, בארץ זרועת מוקשים." (הוא התבסס על הפסוק שבירמיה פרק ב': "כה אמר ה', זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך. לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה").
הסבר אחר שהועלה הייתה שהקשתה עליו הסתבכותה של ישראל בלבנון בעקבות מבצע שלום הגליל, מספר הקורבנות הגבוה שגבתה מלחמת לבנון שהתפתחה בעקבות המבצע, מסקנות ועדת כהן והביקורת הציבורית. מזכירו האישי, קדישאי, שלל הסבר זה.
עפר גרוזברד טען בספרו "מנחם בגין, דיוקנו של מנהיג" שבגין סבל מדיכאון קליני מאז ילדותו ודיכאון זה התפרץ והחמיר במהלך כהונתו כראש ממשלה, לא בגלל מאורע חיצוני כלשהו.
ב-9 במרץ 1992, נפטר מנחם בגין בבית החולים איכילוב בתל אביב, בגיל 78. עשרות אלפים ליווהו בדרכו האחרונה. בקשתו, שהועברה אל קדישאי, הייתה: "בבוא היום, אני מבקש לקבור אותי בהר הזיתים, ליד מאיר פיינשטיין ומשה ברזני...". כך קבור בגין בבית הקברות בהר הזיתים, ליד רעייתו עליזה, סמוך לקברם של עולי הגרדום, ולא בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל. לפי בקשתו, הלוויתו לא הייתה ממלכתית. על קברו שרו את המנון האצ"ל, שיר ביתר. באותו היום, מדינת ישראל, המזרח התיכון והעולם איבדו אדם דגול, נפיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה