ישראל, מדינת היהודים. המקום היחידי, לכאורה, בו יהודים אמורים להרגיש בטוח בארצם, במדינתם. כאן, הקרבה לדת והאמונה בקב"ה אינה מסתכמת בהשקפת עולם בלבד.
לא פעם, תקפתי במסגרת בלוג זה את שרותי הדת בישראל על הכפייה הדתית כלפי יהודים. הרי שבעים פנים לתורה ובהתאם לכך, צדיק באמונתו יחייה. עם זאת, הכפייה הדתית באה לידי ביטוי בכך שבית הדין הרבני הוציא ילד מזרועות אימו לאפטרופסותו של אב ובן זוג מכה רק מאחר ולדידם, האם אינה דתיה מספיק. הבלניות במקווה מסלקות נשים שהגיעו לטבול מאחר והן לא טבלו בהתאם לנטיית ליבה של הבלנית. ארגוני סיוע והצלה לא מוכנים שנשים יתנדבו בארגון. משגיחי כשרות גובים פרוטקשן מבעלי מסעדות ומפעלים הזקוקים לתעודת כשרות ואינם מבצעים את עבודתם. חרדים אף כופים הפרדה על נשים בתחבורה הציבורית ובכך עוברים עברה דתית חמורה. עבירות מין בקהילה החרדית מושתקות.
במקביל, קיימת כפייה חילונית כלפי יהודים במדינת ישראל, כאשר למשל מפעילים מחאה במטרה לכפות על יהודים לעבוד ביום המנוחה השבועי, יום השבת, באמצעות הפעלת תחבורה ציבורית. התקשורת הבין לאומית מבצעת דהומניזציה ליהודים, אך הדבר ידוע, אינו חדש. אך דבר מפתיע הנו כשהדמוניזציה כנגד חרדים מבוצעת על ידי מדיית ההמונים השמאלנית - חילונית בישראל. השוואתם של חרדים לקופים נתפסת על ידי החילונים לאמנות. פוליטיקאים בהנהגת האתאיסט לפיד יורשו של טומי לפיד בתחום ועמחא נוספת מאשימים את החרדים בשוד קופת האוצר ובגרעון הלאומי על לא עוול בכפם כשלמעשה, החילונים הם אלו שבוזזים את הקופה. ובכלל, לזהבה גלאון נמאס להתחשב ברגשות הדתיים בשכונות ובישובים בעלי אופי דתי.
התקשורת הישראלית מבצעת דהומניזציה ליהודים דתיים, לחרדים ואף למתנחלים הידועים בקרב הציבור בהיותם מלח הארץ. הדבר מבוצע בחדשות, בקולנוע הישראלי ואף בתוכניות הסאטירה. תופעה זו מכונה חרדופוביה. עיריות בישראל מונעות מיהודים להניח תפילין. במקומות ציבוריים אוסרים על הנפת דגל ישראל, עליו מתנופף מגן דוד, ובכלל זה במסגרת הפגנות. יהודים מותקפים מדי יום והם אינם מקבלים הגנה משטרתית. ליהודים נאסר לעלות למקומות הקדושים להם, כגון מערת המכפלה והר הבית. יהודים מותקפים על ידי בני מיעוטים על רקע דתי. בתגובה, השמאל הרדיקלי בישראל תוקף את היהודים.
לעומת הגנה על יהודים דתיים, משטרת ישראל מגינה על תושבי ישובים חילוניים ועשירים במרכז הארץ ומבצעת שליחויות עבור טייקונים. הדבר בא לידי ביטוי עוד מקום המדינה, כאשר נאסר על עולים חדשים סממנים יהודים ולכן, גזזו להם את הפאות וכן, בתקופת ההעפלה, הנהלת היישוב היהודי בארץ ישראל חששה מהעלאת יהודים דתיים.
מאז אתמול שלחו לי את הפוסט המצורף כאן שוב ושוב, בזעם. זה לא נשמע לי הגיוני אבל בדקתי. הנה הפרטים:כך מספר רמי בר לב, המנ...
Posted by סיון רהב-מאיר on Wednesday, August 26, 2015
אז מדינת ישראל הנה מדינה יהודית ודמוקרטית המאפשרת חופש דת וחופש מדת. עדיין, קו פעולה החרדופובי מצד השמאל החילוני מקבל חיזוק נוסף, כאשר קניונים קונסים בעלי עסקים הבוחרים לשמור על יום השבת כיום מנוחה ונמנעים מלפתוח את העסקים ביום השבת. בעל סניף הנרי'ס במתחם שרונה נקנס בכל שבוע בסכום של 3,500 ש"ח על ידי בגלל שהוא סוגר את העסק בשבת. הדבר מהווה לדברי הנהלת הקניון הפרת חוזה.
2000 שנה ערגנו לציון, למדינה יהודית בארץ ישראל. העם היהודי עבר פוגרומים, התנכלויות, שואה, עלילות דם ועוד. הדבר שהשאיר אותנו מאוחר כעם יהודי היא המסורת והאמונה. הגענו לנחלה וכעת, חבורת חזירים ותאבי בצע אונסים אותנו לבטל את מורשת אבותינו ואמונתנו. אבל כשמדובר בחופש דת של ערבים? השמאל ההזוי היה צועק חמאס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה