עבודת פרה סמינריון בנושא: בטחון סוציאלי בקרב קשישים בישראל - האם העלאת גיל הפנסיה הביאה לשיפור ברמת הביטחון בקרב קשישים בישראל?
מוגש ל: שם הקורס: מס’ הקורס: תאריך עברי תאריך לועזי
תוכן עניינים מבוא 1 פרק 1 – סקירת ספרות 2 1 .1 יציאה לפנסיה כסוגיה בביטחון סוציאלי 2 1 .2 נתונים סטטיסטיים בנוגע לאוכלוסיית הקשישים בישראל 3 1 .3 מקורות הכנסה בגיל הפרישה 1.3.1 קצבאות זקנה ופנסיה 1.3.2 קצבאות שארים והבטחת הכנסה 4 4 4 פרק 2 – דיון ומסקנות 6 סיכום 7 מקורות 8
עבודה זו עוסקת בסוגיה אחת מני רבות מתחום הביטחון הסוציאלי – הביטחון הסוציאלי בקרב קשישים במדינת ישראל. בישראל, בדומה למדינות מפותחות נוספות, שיעור הקשישים באוכלוסייה מצוי במגמת עלייה לאור העלייה בתוחלת החיים והירידה בילודה. העלייה בתוחלת החיים הביאה להארכת תוחלת החיים שלאחר גיל הפרישה מהעבודה. בעקבות כך, באה לידי ביטוי בעיית מימון, מאחר והעלות של מערך הביטחון הסוציאלי הניתן לקשישים באמצעות קצבאות הזקנה והשארים, ביטוח הסיעוד וקרנות הפנסיה, גדלה. בניסיון לספק מענה לבעייתיות זו, המחוקק הישראלי חקק בשנת 2004 חוק המעלה את גיל הפרישה בישראל באופן הדרגתי. במסגרת החוק החדש, לאחר 6 שנים מהיכנס החוק לתוקף, גברים יפרשו בגיל 67 ונשים בגיל 64. מטרת השינוי נועדה בכדי ליצור איזון אקטוארי בקרנות הפנסיה ובקופת קצבת הזקנה המצויה בביטוח לאומי. לפיכך, נשאלת השאלה, האם העלאת גיל הפנסיה הביאה לשיפור ברמת הביטחון בקרב קשישים בישראל? בכדי לספק מענה לשאלה זו, אבחן את הספרות המקצועית העוסקת בנושא.
סרטון שרץ ברשת - הדוברת מספרת על חוויה אותו היא עברה בתור לקוחה בוולמארט. ביום שישי השחור, היא ביצעה קניות וחיכתה בתור לקופה מעל ל-20 דקות. הקופאי היה צעיר כבן 16 שלא היה מרוכז בעבודה, שכח קודים של מוצרים וכדומה. בעקבות העיכוב בקופה שהוחמרה כתוצאה מכך שהקופאי לא היה בדיוק יעיל, לקוחה דושבאגית שעמדה אצלו בתור תקפה אותו מילולית, ירדה עליו, עשתה הכל כדי לפגוע בו נפשית באמצעות מילים. בתגובה, הדוברת עזרה ללקוחה התוקפנית לארוז את המוצרים רק כדי שהיא תעוף משם כמה שיותר מהר.
בנוסף לכל, בסיום העברת החשבון, כרטיס האשראי של הלקוחה התוקפת לא אושר כשהוא העביר אותו בקופה וגם זה היווה מבחינתה עילה לאלימות - היא תקפה אותו מילולית בטענה שהכל בסדר בחשבון הבנק שלה וזה בעיה של הקופאי שהוא אינו יודע להפעיל מחשב ושהוא נותן שרות לקוחות גרוע.
הדוברת יצאה להגנתו של הקופאי הצעיר וביקשה מהלקוחה התוקפנית להרגע ולעבור הצידה כדי לפתור את בעיות האשראי שלה. היא לא צריכה להתנהג כך כלפי הקופאי והיא מעכבת את התור רק בגלל שיש לה בעיות בכרטיס האשראי. לכן, היא צריכה לשחרר את הילד. זהו אינו אשמתו שיש לו יום קשה ושלך יש בעיות כספיות.
בתגובה לדבריה, הקופאי החל לבכות וכשהדמעות זורמות מעיניו, הוא הגיע לאזור האריזה וחיבק בדמעות את הדוברת שגוננה עליו מפני הלקוחה התוקפנית. הדוברת חיבקה אותו ואמרה שהכל בסדר, אך הצעיר חש צורך להסביר. מתברר, שאמו התאבדה מוקדם יותר בבוקר אך הוא נאלץ להגיע לעבודה כדי לפרנס את המשפחה ולדאוג לכסף כדי לשלם את השכירות ועכשיו גם אין לו אמא יותר - וכל זאת, כשהלקוחה תוקפת אותו מילולית וצועקת עליו הוא רק בן 16. כל הסובבים החלו לבכות איתו, כולל הלקוחה המגוננת והמנהל ששמע את הסיפור. הלקוחה התוקפנית התביישה בעצמה והייתה מבויישת. היא נתנה לו את כל הכסף שהיה לה בארנק.
מסקנה - גם אם מישהו נותן לך שרות לקוחות גרוע או שעובר עליך יום רע, אל תוציא את זה על אנשים אחרים. אתם לא יודעים מה עובר עליהם באותו היום או בכלל. תתייחסו לאחרים כמו שהייתם רוצים שיתייחסו אליכם. קחו צעד אחורה. תנשמו.
לפעמים, מותג זה לא מה שחשוב. למעשה, מוטל על האדם הנושא את המוצר לגרום למוצר להרגיש ולהראות כאילו הוא ממותג. שעון יד זה תכשיט, "מוצר איתות", הוא מאותת לחברה שיש לי ככה וככה דולרים לבזבז. כמעט כל מוצר קיים גם בגירסת "איתות" (כלומר במחיר מופקע חסר כל הגיון שתכליתו היחידה הפגנת עושר). אחד השעונים שבתמונה עולה כמיליון דולר, יותר משוויים של חיי אדם על פי הערכות אקטואריות. השעון השני עולה 2.99 דולר בלבד באמצעות אי-ביי, פחות מן השכר לשעה של עובד דלפק במקדונלדס. אגב, על השעון הזול לא כתוב שהוא BULGARI. די קל לזהות זיוף (או איכות ירודה), בטח כזו של שעון של 3 דולר. גם זיוף של 100 דולר ניתן לזהות בנקל. זום קליל על התמונה ומתגלה חוסר ההשקעה בפרטים הקטנים. עם זאת, שניהם מראים מה השעה. ואכן, השמאלי הוא היקר. אגב יש להניח שהשמאלי הוא גם אמין יותר מהימני ואני מאמינה שניתנת למחזיק בו תעודת אחריות ללא הגבלת זמן. אבל עדיין, מדובר בשעון של מיליון דולר לעומת שעון של 3 דולר. מעבר לכך שזיופים גורמים לנו להרגיש אחרת ולכן גם להתנהג אחרת, אף אחד לא קונה שעון יקר בשביל להרשים את הציבור הרחב, אלא בשביל להראות לקולגות וחברים שהוא/היא לא מפסידים במרוץ לסטטוס והצלחה. או ללקוחות, להראות שהעסק מצליח, תפישה שמחזקת את הסיכוי לשמור על הלקוח ולמשוך לקוחות חדשים. כך גם שמלות יקרות לא קונים בשביל להרשים את הבחור הצעיר שעובד בבית קפה, אלא את החברות שאיתן מבלים שם. בנוסף, רכבים וגאדג'טים, לדעתי הצנועה, לא שייכים לדיון. מרסדס ספורט לא מתנהגת כל הכביש כמו טויוטה משפחתית. כן, כמובן שיש את נושא הסטטוס, אבל יש גם הבדל עצום בביצועים ובחווית הנהיגה. חוץ מזה שעון מיקי מאוס עושה את אותה העבודה. גם אם ננסה להיפגש באמצע הדרך, רמת האמינות של כל שעון שוויצרי שעלותו 1000-2000 דולר אינה פחותה מזו של השעון במיליון דולר. זה אחריותו של האדם שעונד את השעון שעולה 2.99 דולר לענוד את השעון ולהרגיש איתו כמו שעון בשווי מליון דולר. מאותה סיבה שטווס מעדיף את נוצותיו כמה שיותר גדולות למרות הסרבול שבדבר, מאותה הסיבה שהזנבן השליט בלהקת הציפורים נאבק להישאר בעמדת השמירה הגבוהה למרות הסיכון שבדבר. המחיר שאנו מוכנים לשלם מעיד על עוצמתנו מול יתר הפרטים בקבוצה, ככל שהמחיר אמין וכבד יותר כך עולה הרושם. או בקיצור, עקרון ההכבדה. על מנת שהמסר יהיה אמין, חייבת להיות התאמה בין המסר לסימן המעביר אותו. כך שמסר לא אמין או הונאה לא יהיו משתלמים. כמו שעון בשלושה דולר או אורן חזן. אבל את הנוצות הגדולות יותר אתה יכול לראות, וכך גם את הזנבן שנמצא בעמדת השמירה. את ההבדל בין שעון שעולה 2000 דולר לשעון שעולה מעל 100,000 דולר רוב מכריע של הציבור אינו מסוגל כלל לתפוס. אז עקרון ההכבדה אומר שככל שתשלם מחיר גבוה, כך המסר יהיה אמין. אדם שקונה שעון במחיר של מרצדס מכוון למעגלים חברתיים שעלולים לעלות על חוסר אמינות אם היה קונה זיוף. ועוד דבר, גם אם אותם מעגלים חברתיים לא מסוגלים להבדיל בין מקור לזיוף, אותו אדם כן יודע וייתכן שעצם ידיעתו משפיעה על איך הוא רואה עצמו מול אותם מעגלים חברתיים, או כפי שהסוציולוג צ'ארלס קולי ניסח זאת במשפט הנדוש לעייפה- "האדם הינו מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא". אני מניחה שמי שקונה שעון מעל 100,000 דולר מסתובב במעגלים חברתיים שמסוגלים לדעת את זה מבלי שיסתובב עם קבלות. ואני מניחה שהוא קונה את השעון בשביל אותם מעגלים חברתיים. אגב, בגלל שהאדם אינו מסוגל לתפוס את ההבדלים בין מוצרים סולידיים למוצרי לוקסוס יש תעשיית זיופים. הסימן של רולקס הוא המסר, וסימן קל מאוד להעתיק.
אני מספרת לכם את זה משתי סיבות. ראשית, אתמול מישהי בעבודה התלוננה שאין לה מספיק כסף לקנות שמלה והחלטתי לסייע לה להכניס דברים לפרופורציה. אף פעם לא הבנתי אנשים שמשלמים סכומים מגוכחים על מותגים. לרוב אין הבדל. ולהתלבש בקלאסה אפשר גם בשמלה ב50 ש"ח. מה גם שאם אתה לא חלק מהאחוז האחד אף אחד ממילא לא יאמין לך שזה שעון בארבעים אלף ותצטרך כל הזמן להסתובב עם תעודות וקבלות.... מגוחך כבר אמרתי? משהו קטן על פילוסופיית החיים - ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו מבינים ששעון שעולה 2,000 דולק, 20 דולר ומיליון דולר מראים את אותה השעה. יין ששווה 30 דולר ויין ששווה 300 דולר עושים אותו האנגאובר. כשגרים בדירה בגודל 50 מ"ר ובוילה בגודל 300 מ"ר, הבדידות היא אותה הבדידות. להבין שאושר אמיתי לא מגיע מדברים חומריים. כשמטוס מתרסק, איתו מתרסקים גם מחלקה ראשונה וגם מחלקת התיירות. האושר האמיתי מגיע מהמשפחה ומהחברים, מאנשים שאיתם ניתן לפטפט ולצחוק. זה אושר אמיתי. אז יקירתי, יש המון שמלות שאת כן יכולה לקנות, ויש שמלות שגם אם היית מרוויחה פי 10 לא היית יכולה להרשות לעצמך לממן. שנית, רוב האנשים בלאו הכי אינם מסוגלים להבחין בין שמלה שעלתה 5000 דולר ושמלה שעלתה 300 דולר (לרבות אלה שמתלבטים בין השתיים). אז אפילו אם יש לך 5000 דולר, לא עדיף לקנות שמלה ב-300 ולהשתמש בהפרש כדי לנסוע לחופשה בניו יורק? מרילין מונרו המחישה את זה מעולה - היא נראית מדהים גם בשק תפוחי אדמה. לגבי בגדים... אין הצדקה להבדלי המחירים מלבד המותג הנחשק. בדיוק ככה:
בהתאם לדו"ח בנק ישראל משנת 2012, מחירי המזון בישראל גבוהים ב-15% מממוצע המחירים במדינות ה-OECD. מסמך מטעם מרכז המחקר והמידע של הכנסת מדגיש את הבעייתיות בשיטה הכלכלית המעוותת המיושמת בישראל - שיטת כלכלת המחסור. על פי שיטה זו, יוצרים מחסור במזון באופן מכוון כדי להביא לעליית מחירים ולמנוע הצפת השוק במוצר מסוים, במקרה הישראלי יוצרים מחסור במוצרי מזון בסיסיים.
רובנו מתקשים להבין בדיוק איך זה באמת קורה. עם זאת, כתוצאה מפעילותו של מנגנון משומן זה, אזרחי ישראל חיים תמיד במחסור ובחוסר ביטחון כלכלי. עשרות אלפי ילדים בישראל נותרים רעבים באופן קבוע ונאלצים לגנוב אוכל כדי להתקיים. הפערים החברתיים בישראל הנם מהגבוהים בעולם המערבי. הממשלה אינה פועלת לצמצומם ואזרחים ישראלים רבים סובלים מחוסר בטחון תזונתי.
בישראל ישנם מליון ילדים עניים. קשישים רבים, מתוכם ניצולי שואה, רעבים ללחם ולא יכולים לקנות תרופות או לשלם על שיניים תותבות. בעקבות יוקר המחייה, רבים בישראל נקלעו למצוקה כלכלית והם סובלים מחוסר ביטחון תזונתי. בהתאם לדו"ח מבקר המדינה לשנת 2014, 900,000 מאזרחי ישראל,מתוכם, 360,000 ילדים, לא יכלו להרשות לעצמם לקנות אוכל ולכן, לא אכלו במשך ימים שלמים בעקבות מצוקה כלכלית.
כמו בכל שנה, נכתב דו"ח עוני אלטרנטיבי בישראל מטעם ארגון לתת, שמטרתו להימנע מתמרון הנתונים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הפועלת לייפות את הנתונים. בהתאם לנתוני דו"ח זה,> 52% מהציבור הרחב דיווחו, כי בעקבות החמרה במצבם הכלכלי, הם נאלצו לקנות פחות מוצרי מזון. 15% החלו לעבוד בעבודה נוספת או החליפו את מקום עבודתם כדי להגדיל את הכנסתם וכן, 14% לקחו הלוואה מהבנק כדי להתמודד עם המצוקה הכלכלית.
50% מנתמכי הסיוע ו-29% מהציבור הרחב דיווחו כי בשנה האחרונה חלה הרעה במצבם הכלכלי. 67% מהמשפחות הנתמכות ציינו כי ההחמרה במצבן הכלכלי נבעה מהגזירות הכלכליות ב-2013. 96% מהנתמכים נאלצים לוותר על שירותים חיוניים ומוצרים בסיסיים. בקרב 22%, הוויתור נעשה באופן קבוע. ל-47% מנתמכי הסיוע נחסם או עוקל חשבון הבנק בשל חובות. ל-54% נותקו החשמל או המים בבית. 14% מנתמכי הסיוע דיווחו, כי נאלצו לקבץ נדבות בשנה האחרונה. רבים אוספים מזון מהרצפה. אחד מכל חמישה (22%) נתמכים לפחות דיווח, כי חלפה בראשו יותר מפעם אחת בשנה האחרונה המחשבה לשים קץ לחייו בשל מצבו הכלכלי הקשה.
יתרה מכך, על פי הדו"ח, 9% מהילדים מתחת לגיל 18 בקרב המשפחות הנתמכות נאלצו לגנוב אוכל בעקבות המחסור במזון ו-12% מהילדים נאלצו לאסוף אוכל מהרצפה או מפחי אשפה. עיקר התזונה של 50% מהילדים למשפחות הנתמכות בישראל מבוססת על פחמימות: 37% מהילדים ניזונים מלחם וממרחים כמזון עיקרי. 60% מההורים דיווחו, כי בשל המצוקה, הם נדרשו לצמצם את הרכב הארוחות של ילדיהם. 55% ציינו, כי הדבר החסר ביותר לילדיהם הוא מזון מזין. 50% מההורים דיווחו כי קרה שילדיהם לא אכלו במשך יום שלם בשל המחסור במזון ואף 16% ציינו, כי תופעה זו אינה חד פעמית והיא חוזרת על עצמה לעתים קרובות. רק 37% מהילדים למשפחות נתמכות סיוע מקבלים ארוחה יומית במסגרת מפעל ההזנה בבית הספר. גם 70% מנתמכי הסיוע הבוגרים דיווחו כי בשנה האחרונה קרה שלא אכלו במשך יום שלם בשל המצוקה.64% מנתמכי הסיוע נאלצים לבחור בין רכישת מוצרי מזון לבין תשלומים על צרכים בסיסיים אחרים. 96% מהנתמכים נאלצים לוותר על שירותים ומוצרים חיוניים, 22% מהם באופן קבוע. למרות רקע זה, ברק אומגה, בעל שדה הפלפלים בערבה, הסביר בדף הפיסבוק שלומדוע נאלץ להענות לדרישתם של רשתות השיווק ולהשמיד טונות של פלפלים אותם גידל ברוב עמל:
"צילמתי את השדות שלי. תראו כמה תוצרת חקלאית ראויה מושמדת כי הרשתות טוענות שהשוק מוצף. אז למה המחיר לא יורד על המדף שלהם? לימדו אותי פעם שמחיר הוא פונקצייה של היצע וביקוש. כלומר עודף ממוצר מסוים יביא לירידת ערכו בשוק.בישראל ישנם עקרונות כלכלה חדשה. "כשיש עודף משמידים תוצרת על מנת לשמור על שוק גבוה.... " בעלי הרשתות. תתבישו ...גונבים ועושקים את הציבור ללא הבחנה כדי לרפד את כיסם שלהם ואת כיסם של מקבלי ההחלטות"
בערבה התיכונה ישנו ריכוז של מושביים חקלאיים - פארן, עידן, עין חצבה , חצבה, עין יהב וצוקים. ספיר מהווה את מרכז הערבה התיכונה ושם נמצאת הרשות המקומית. בערבה מגדלים סל רחב של ירקות. בפארן, הישוב בו נמצא המשק בסרטון לעיל, הגידול העיקרי הנו הפלפל, אשר מהווה כ 90% משטחי הגידול במושב. כ-90% מהתוצרת של החקלאים בישוב פארן מופנים ליצוא. השוק המקומי בישראל אינו יכול לספוג את הכמות הזו. תוצרת של יום קטיף אחד מהישוב פארן בלבד יכולה להציף את השוק הישראלי ולמלא את המחסנים. ברק, אותו חקלאי מהערבה, נאלץ להשמיד טונות של תוצרת חקלאית איכותית שהייתה מיועדת ליצוא. השמדה זו תרמה לעליית מחירים לצרכן, מאחר והאינטרס של רשתות השיווק הנו למנוע הצפה של פלפלים בשוק הישראלי ובכך, להעלות את ערכם בשוק. כך שהרשתות ימכרו אותם ב-9 שקל לק"ג.
פלפל צהוב למכירה בסניף של שופרסל דיל אקסטרה
מחסור בביקוש לאוכל, ובעיקר לירקות טריים, אינו הבעיה בישראל. למעשה, קיים ביקוש גבוה למזון בסיסי, מאחר ואזרחים רבים נמצאים במצב של תת תזונה, הולכים לישון רעבים כתוצאה מעוני וכדומה. מחירי השוק המקומי בישראל מושפעים ישירות ממחירי הפלפל ביצוא. בחו"ל, מחיר הפלפל בשוק הסיטונאי הנו 4 ש"ח לק"ג. בעלי רשתות השיווק בישראל מודעים לכך ולכן, הם מוכנים לשלם שקל פחות ממחיר היצוא בטענה שלחקלאים זה עדיף מאשר להסתכן בבעיות איכות ורנסות מצד חברות היצוא. כל זאת ללא שום קשר למחיר הפלפל בארץ. כאשר מחיר הפלפל עולה משמעותית, הרשתות לא מעלות את המחיר שמשולם לחקלאי. במקרה כזה, נוצר מצב בו אכן בא לידי ביטוי מחסור אמיתי בפלפל . מחירי השוק ביצוא גבוהים מאוד. מבחינת רשתות השיווק, זה בסדר שעל המדפים יהיו ירקות ופירות במינימום ההכרחי ובמחירים גבוהים מאוד - מעל ל-9 שקלים לק"ג. בעקבות כך, קיים כשל במערכת בעקבות פערי התיווך במחירי הירקות והפירות. כאשר מחיר היצוא יורד משמעותית הרשתות מורידות גם לחקלאים את המחיר, אך הדבר לא בא לידי ביטוי במצב על המדף במחלקת הירקות והפירות ברשתות השיווק. המחיר עדיין גבוה. כך נוצר מצב אבסורדי, בו החקלאי מרוויח מעט ואילו הצרכנים משלמים ביוקר בעקבות פערי התיווך.
מצב דומה נוצר בתחילת חודש אוקטובר 2013. מחירי היצוא היו נמוכים מאוד ולכן, רוב חברות היצוא החליטו לסגור את היצוא. הדבר גרם לחקלאים ישראלים להישאר עם תוצרת רבה על השיחים. בעלי הרשתות הבחינו בכך ולכן, הורידו את מחירי התמורה לחקלאי באזור ה 1-1.5 שח לקילו מקסימום. במידה ויש לכם ספק בנוגע למחיריםשמשלמים לחקלאים, אז הנה חשבונית על מכירת פלפל ב 2013. מדובר במחיר זנותי לכל דבר. שימו לב - 50 אגורות לק"ג פלפל, לא כולל הקרטון, הובלה, שטיפה, מיון, אריזה או כל שאר עלויות הגידול. למען הסר ספק - עלות הקרטון 2.7 לפני מע"מ. מהמחיר הזה עוד הורידו לחקלאי 16% הנחה המהווים עמלת תיווך, היטלים של מועצת הירקות והצמחים, וכמובן בכדי שהמתווך לא יספוג חלילה את המע"מ על התיווך, החקלאי משלם גם את המע"מ.עם זאת, בסופרים הגדולים מחירי הפלפל גבוהים מאוד. בעלי הרשתות לא רצו להוריד מחירים לצרכן. לכן, הם הורו לכל הסיטונאים לא לקלוט תוצרת חקלאית מאחר והשוק מרוסק ואין מחיר ראוי לחקלאי. בעקבות כך, הצרכן נאלץ לשלם 8-9 ש"ח לק"ג פלפל שנמצא על המדף בסופר. לכאורה, הדבר מבטא מצב של מחסור בסחורה בשוק, מאחר ואין סחורה אצל הסיטונאים. עם זאת, בפועל, הסיטונאים לא קנו מהחקלאים ולמעשה, אין מחסור. מאחר והסיטונאים לא קנו סחורה, חקלאים רבים נאלצו לסגור את ברזי המים ולהשמיד גידולים, למרות כמות התוצרת שהייתה להם.
כל יום שהשדה פעיל גורר הוצאות של 250 שח עבור מים וכ 350 שח עלות הדשן. מדובר בעלות יומית 600 ש"ח. כשהחקלאי קוטף טון פלפל במחיר של 1000 שח הוא מפסיד המון כסף. עלות קטיף אריזה מיון ושינוע מגיעים ל 1.2 שח לקילו + 0.6 שח מים ודשן. הוא מוציא 1800 שח ומכניס 1000. בחשבון פשוט נראה, שעל כל טון שהחקלאי יקטוף וישווק, הוא יפסיד 800 שח . כל בעל עסק היה מפעיל את אותו שיקול דעת וסוגר את המים.
בעקבות כך, בא לידי ביטוי בשנים האחרונות משבר כלכלי בחקלאות הארצית. לאט לאט, המשבר חילחל גם לערבה. המצב בו נמצאים החקלאים בערבה מעמיד את ההתיישבות החקלאית באזור בסיכון גבוה מאוד. מדובר בחוסר צדק משווע. בעלי הרשתות חייבים להבין כי יש להם אחריות לאומית בשמירה על החקלאים במדינה ועל ציבור הקונים שלהם. גמבות הנו מזון בסיסי ומשמש לסלט ולמחשי [ירקות ממולאים באורז עם צימוקים או עם/בלי בשר טחון] כשבישראל יש עשרות אלי ילדים רעבים ומאות אלפי משפחות מתחת לקו העוני. עם זאת לחקלאי אסור למכור תוצרת ישירות לצרכן, אלה רק דרך סיטונאי בשוק הסיטונאי.
ברק אומגה, חקלאי מהערבה, מתארח אצל אורלי וגיא ומדבר על הרעה החולה שנגרמת בעקבות הריכוזיות במשק - פערי התיווך. לדבריו, הגענו למצב אבסורדי. יש דרישה של הצרכנים לירקות ופירות, אך משפחות חקלאים קורסות בשל שליטה מוחלטת של הרשתות הגדולות בערוצי השיוק (מעל ל60%), אשר קובעות לצרכן ולחקלאי את תעריפי המזון. הגיע הזמן להפוך את המשוואה, הגיע הזמן לכלכלה בריאה שבה כל הצדדים מרוויחים - הצד של היצרן\מגדל והצד של הצרכן.
הם ובעיקר רק הם מקיימים חברה וכלכלה מתקדמת. את הצד העושק והחזירי של רשתות השיווק צריך לשים במקומו הטבעי ב"תחתית הרווח" ביחס ישר לתרומה שלו בחברה.
המחלקה לייצור וכלכלה במשרד החקלאות אחראית לטיפול בעודפי תוצרת חקלאית. עם זאת, מאחר והמחלקה אינה פעילה,הטיפול נעשה, הלכה למעשה, על ידי מועצות הגידול, בעיקר מועצות החלב, הלול והצמחים. המועצות מטפלות
בעודפים כדי למנוע הצפה של השוק וירידת מחירים, שעשויים להפוך את הייצור החקלאי ללא רווחי. עודפים בענף הלול ובענף החלב מופנים בעיקר לתעשייה ולייצוא, ואילו עודפים בענף הירקות והפירות מטופלים בדרך כלל בידי החקלאים עצמם. הסמכות להבטיח מחיר הוגן למגדלים ואספקה סדירה של פירות וירקות במחיר נאות לאוכלוסייה ניתנת למועצת הצמחים מכוח חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), התשל"ג-1973.
על פי מסמך שנכתב ב-2009 על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הנושא את הכותרת "התמודדות עם עודפי תוצרת חקלאית" נכתב כך:
"עודף תוצרת הוא בעיה אופיינית של שוק חקלאות מפותח. שיפורים בטכנולוגיות של אמצעי הייצור וההתייעלות בעבודת המשק החקלאי תורמים לגידול בהיקף התוצרת החקלאית, ולעתים היקף התוצרת החקלאית עולה על הצרכים. עודף תוצרת חקלאית עלול לגרום לירידה במחיר התוצרת בשווקיםמתחת להוצאות הנדרשות לגידולה.
יש כמה דרכים להתמודד עם עודפי תוצרת חקלאית, ומדינות בעולם נוקטות מגוון שיטות התמודדות: מכירת עודפי תוצרת לתעשייה; מכירת עודפי תוצרת למדינות אחרות; עידוד המגדלים לעבור לגידולים שהמדינה מייבאת במקום גידולים שהשוק המקומי רווי בהם; קביעת מכסות ייצור ומחיר מובטח; השמדת עודפי תוצרת; קניית עודפי תוצרת במרוכז למגוון שימושים."
משיקולי עלות, האפשרות להשתמש בירקות בתעשייה הישראלית הנה מוגבלת. בנוסף, לא ניתן לשמור ירקות בקירור לזמן ממושך. לכן, בישראל, כמעט אין ולא קיים פתרונות לעודפי תוצרת בענף גידול הירקות בישראל. בעקבות בעייתיות זו, הענף הנו הרגיש ביותר להיווצרות עודפי תוצרת ולעתים קרובות נוצרים מצבים, בהם תוצרת טרייה מושמדת, מאחר והחקלאים מעדיפים להפקיר את התוצרת בשטח ולהימנע מספיגת הפסדים נוספים. מועצת הירקות הישראלית אינה ממהרת להתערב בטיפול בעודפי תוצרת חקלאית משיקולי עלות, כגון העברתם לעיבוד תעשייתי בעקבות העלות הגבוהה שכרוכה בשינוע התוצרת מהמגדלים בדרום למפעלים הממוקמים בצפון הארץ. בנוסף, לא קיים סיוע לחקלאים מטעם מועצת הצמחים, אין מחיר מינימום המוסכם בין הממשלה לחקלאים וכן, אין מנגנון מוסדר של טיפול בעודפים באמצעות מחיר מינימום מובטח לתוצרת או סבסוד של שינוע תוצרת חקלאית. הדבר הנו בניגוד למקובל בעולם המערבי.
בניגוד למדיניות המיושמת בענף הפירות והירקות ובניגוד לכל הגיון בריא, ממשלת ישראל פועלת ליישם תכנית ממשלתית שמטרתה, כביכול, הגברת התחרות במשק והוזלת מחירי הבשר והחלב לצרכן. משרדי הממשלה יקצו תקציב של 4.5 מיליון שקל לשיווק ומיתוג בשר טרי. בנוסף, יוקצו 45 מיליון שקלים לתמיכה בענף המפטמות על מנת לאפשר להן להסתגל לשינויים בשוק, ו-25 מיליון שקלים נוספים מדי שנה בענף הבקר למרעה. כלומר, עשרות מיליוני שקלים מכספו של משלם המסים יושקעו בפרסום כדי לעודד את הביקוש לצריכת הבשר הטרי והגדלת רווחי קרטל הבשר של תנובה במשק. יתרה מכך, התכנית הממשלתית מעניקה הטבות בשווי מאות מיליוני שקלים לתעשיית הבשר. במסגרת התכנית, המכס על ייבוא עגלים יבוטל במטרה להוריד את מחירי הבשר הטרי. כלומר יש כאן הטבה משולשת - גם פטור ממכסים, גם פרסום ושיווק על חשבון משלם המסים וגם מענקים לתעשייה שנשלטת בידי קרטל. הקרטל לא מתחייב לתת לציבור כלום בתמורה להשקעה של מליוני שקלים מכספי ציבור. בתוכנית אין שום דבר שמחייב את תשלובת תנובה או דבאח להוריד מחירים, ואין בה גם שום התייחסות לרשתות השיווק ולפערי התיווך האדירים שהן גובות מאיתנו. יותר מזה, המדינה לא יכולה להרשות לעצמה לאבד הכנסה כזו משמעותית ולכן, תאלץ להעלות מסים. ההטבות הללו שמבטיח יאיר לפיד, שר האוצר, עולות לקופת המדינה מליארדי שקלים.מדובר כאן בהטבות כגון דירה ראשונה ללא מע"מ והענקת הטבות לניצולי שואה. נערי האוצר הפסיקו לעקוב כשהעלות של ההבטחות ששר האוצר מפזר בחוסר אחריות הגיעה ל-17 מליארד שקלים. משמעות הדבר הנה או להעלות מסים או לא לעמוד בהבטחות של יאיר לפיד.
משפחה ישראלית ממוצעת מוציאה בחודש על מזון כ-2,251 שקלים. מעל ל-17% מהוצאותיה החודשיות בסעיף המזון על מוצרי בשר וחלב. למרות זאת, מדובר בתכנית מוטעית ושגויה. הצפת השוק הישראלי בעגלים לא תוביל לירידת מחירים, אלא ההיפך מכך. מניסיון עבר, יבוא בשר טרי הביא לעליית מחירים. בשנת 2013 למשל, באה לידי ביטוי עליה של 40% במספר העגלים החיים שיובאו לישראל לעומת 2012. עם זאת, מחירי הבשר הטרי עלו ב-2.3%. עליית המחירים נגרמה מאחר ושוק הבשר הטרי בישראל הנו קרטל הנשלט על ידי תשלובת תנובה ומשפחת דבאח מדיר אל אסד. שתי החברות האלו מחזיקות בכ-90% מהשוק, ושולטות על שרשרת הייצור של הבשר הטרי, החל מהייבוא, דרך תחנות ההסגר, המפטמות, בתי המטבחיים ועד המכירה של הבשר לרשתות השיווק.
כשאתם קונים בשר, הכסף שלכם מממן את זה
מדובר בתכנית מקוממת, המביאה לבזבוז כספי הציבור ולחוסר אחריות בריאותית. לתזונה יש קשר ישיר לבריאות האדם, לאיכות חייו ולעלויות מערכת הבריאות. תכנית ממשלתית זו מעודדת צריכת מזונות מזיקים שמביאה לעליית הסיכון להשמנה ולמגוון רחב של מחלות כרוניות, בהן מחלות לב, סוכרת וסרטן. מחויבותה של המדינה לאזרחיה היא בהבטחת סל מזון בריא ובר השגה לכל, ובסל כזה אין מקום לבשר, שמנת או חמאה.
במסגרת מדיניות צריכת המזון הבריא של האזרחים, יש להפחית את מחיריהם של מוצרים בריאים, שהציבור אינו צורך מספיק מהם, במיוחד ירקות ופירות, דגנים מלאים, קטניות, זרעים ואגוזים. בין השנים 2005 ל-2011 מחירי הירקות והפירות עלו בשיעור ריאלי של 16.5%. לפיכך, את הטיפול ביוקר המחיה יש להתחיל בירקות ובפירות ולא במוצרי הבשר והחלב.
למען בריאות הציבור בישראל, חשוב לעצור את המהלך של הפחתת מסים על חמאה, מוצרי חלב שמנים ובשרים ותיעדוף ענף זה בשוק הישראלי. במקביל, יש ליישם מדיניות שוק בהתאם להשלכות הבריאותיות של צריכת המזון, תוך העדפה של צריכת פירות וירקות טריים וצמצום צריכתם של מוצרי מזון מן החי, כולל מוצרי חלב, בשר וביצים. שיטת התמודדות זו עם עודפי ירקות באמצעות יצירת מחסור הנה ייחודית לישראל. במדינות המערב פועלים למניעת השמדתה של תוצרת חקלאית. האיחוד האירופי, למשל, קבע כללים בכדי ליצור שוק משותף לפירות ולירקות. במסגרת מדיניות כלכלית זו, האיחוד פועל להבטיח את התאמת הייצור לביקוש על ידי מערכת ניהול סיכונים. לשם כך, האיחוד פועל לעידוד צריכתם של פירות וירקות בקרב האוכלוסייה, תוך התמקדות בצריכתם במוסדות ציבוריים כמו בתי ספר ובתי חולים, חלוקת מזון ותוצרת טרייה לנזקקים, עידוד עיבוד התוצרת החקלאית לדלק, עידוד החקלאים לעבור מגידולים שאין להם ביקוש לגידולים נדרשים בהתאם לצריכה ואף סבסוד שינוע תוצרת חקלאית.
גיליון חודש מאי של המגזין הרשמי של נשיונל ג'יאוגרפיק מקדיש כתבה ארוכה על בעיית המזון העולמית והצורך המיידי בשינוי תזונתי. הכתבה חושפת את המצב המחריד מתעשיות בעלי חיים הגדולות בעולם. על פי הכתבה, החקלאות נמנית עם התורמים הגדולים ביותר להתחממות כדור הארץ ופליטת גזי החממה, כאשר המזיקים ביותר הם גז מתאן ופחמן דו חמצני, הנפוצים בהקשר לגידול חיות משק, כגון בקר. אך השגשוג הכלכלי שמתפשט כיום מעבר לעולם המערבי, ובעיקר לסין ולהודו, מגביר את הביקוש לבשר, ביצים ומוצרי חלב, ומעצים את הלחץ על החקלאים לגדל יותר תירס וסויה להזנת כמות הולכת וגדלה של בקר, עופות וחזירים.
צוות מדענים ניסח צעדים להתמודדות עם בעיית המזון העולמית ומצביע על שינוי תזונתי כאחד מהכלים החשובים לפתרונה:
"יהיה קל הרבה יותר להזין תשעה מיליארדי בני אדם ב-2050 אם שיעור גבוה יותר מהתוצרת החקלאית יהיה מיועד להזנת בני אדם. כיום, 55 אחוזים בלבד מהתוצרת החקלאית העולמית מזינים בני אדם באופן ישיר. היתר משמשים בעיקר להזנת חיות משק.
בארצות הברית, יצור עודף בחקלאות מיועד בעיקר ליצוא. הממשלה האמריקאית דואגת לקדם זאת. בנוסף, הממשלה משתתפת עם החקלאים בעלויות הביטוח להבטחת מחיר התוצרת. הוקמה תוכנית פדרלית לסיוע בהזנה שמטרתה להטיח שמשפחות מעוטות יכולת יוכלו להרשות לעצמן מזון בריא על ידי חלוקת קופונים לרכישת המזון. התוכנית מאפשרת למשפחות עניות להשיג תוצרת חקלאית במחיר מופחת, זאת בנוסף לתכנית לשימוש בעודפי תוצרת חקלאית להזנת ילדים במוסדות החינוך. כך, בארה"ב נעשה שימוש בעודפי חקלאות.
במדינות מפותחות, השמדת תוצרת החקלאית אינה מקובלת. אמנם מחיר נמוך יפגע בחקלאי ויוריד את המוטיבציה שלו לייצר. עם זאת, כפי שניתן לראות, ישנם פתרונות חלופיים להשמדת התוצרת, במיוחד כשיש עניים רבים בישראל וכן, כשרשתות השיווק גוזלות נתח גדול מהמחיר ויוצרת פערי תיווך בין החקלאי לצרכן. שיטה כלכלית זו מנציחה את המחסור והעוני בקרב אזרחי ישראל, פוגעת בחקלאים ומשרתת את הטייקונים שרשתות השיווק נמצאות בבעלותם. למרות שמזון מצוי בשפע בישראל, הוא מושמד ולכן, עניים לא מקבלים אותו. בנוסף, מונופולים כמו תנובה מעדיפים להאכיל את הבקר למשל בלשלשת [חרא] של תרנגולות ולא בעודפי תוצרת חקלאית. למרבה ה"פלא", פרות אוכלות ירקות כמו תירס ופלפלים ולא חרא של בעלי חיים אחרים. כלכלה מסוג זה אינה משרתת את מי שמייצר ותורם לחברה.
מחירי הפלפלים בסניף של שופרסל
שוק הירקות והפירות נשלט על ידי רשתות השיווק שהקימו חברות שיוווק מיוחדות לירקות ומוכרות את סחורתן בלבד. החקלאי מוכר בשוק הישראלי המקומי את מה שנשאר לו מעונת היצוא ולכן, אין לו היכן למכור את התוצרת. בעיה זו אמורה להיות בטיפולו של הממונה על ההגבלים העסקיים ובישראל, מאחר ומערך מחלקת הפירות והירקות ברשתות השיווק בנוי בצורה שמונעת תחרות. מעשית, החקלאי אינו יכול לנסוע כל בוקר לתל אביב למכור. בעבר היה שוק סיטונאי, היום רק אחוזים בודדים מהסחורה עוברת בשוק הישראלי. מובילי ירקות וספקים לא יכנסו לעימות עם חברות השיווק של שופרסל, מגה ורמי לוי, כי ישאירו אותם עם סחורה בלי יכולת לגעת בה רק בגלל שהם הביאו 20 ארגזי פלפל מהערבה. מצב זה נמשך כבר עשרות שנים בישראל.
פתרונות שיווק מכירה והפצה חלקיים קיימים ביישובים משותפים, בשיווק ישיר דרך הרשת לקבוצות משקים, ובהחלט אפשריים בסדרי גודל רחבים יותר - גיאוגרפית, עם בסיס לקוחות גדל וכמובן רווחית. האתגר בתפעול ברמה כזו הוא בלוגיסטיקה יעילה, זמינות גבוהה, ותמחור נכון. בנוסף, בעידן באינטרנט והמידע כיום וברוח המחאה החברתית, ניתן לבצע שיווק ישיר מהחקלאי לצרכן באמצעות האינטרנט או מרכז טלפוני, באמצעותו יתקבלו ההזמנות ומשלוחים יבוצעו עד לבית הלקוח. בנוסף, בערבה פועלים ארגונים שונים שאוספים מזון לנזקקים, כגון חסדי נעמי ולקט ישראל. כאשר החקלאים נאלצו לסגור את המים, הם המשיכו לקטוף ולתרום טונות רבות של תוצרת חקלאית המיועדת להשמדה נתרמת בערבה למשפחות נזקקות ביוזמת החקלאים. לא מדובר ביוזמה ממשלתית. החקלאים סופגים את העלות ובוחרים לחלק לעניים במקום להשמיד אוכל. הממשלה בישראל לא משתתפת בעלות ולא קונה מהם את הסחורה במחיר מסובסד.
במקום שהממשלה תפעל כראוי ותקנה את הירקות ותצרוך אותם במסגרת מפעלי ההזנה בבתי הספר ולחלק בהם מזון איכותי, טרי ובריא, מחולק לילדים מזון מעובד ומתועש, מלא תולעים, עבש ושאינו ראוי למאכל אדם.
הוזלת מזונות מזיקים לבריאות, כגון מוצרי בשר וחלב, הנה מדיניות המנוגדת לאינטרס הלאומי בישראל. האינטרס הלאומי הנו לקדם תכנית לאומית לאורח חיים בריא, שמטרתה להוריד את שיעורי המחלות הנגרמות כתוצאה מתזונה לקויה. מגפת ההשמנה והסוכרת בעולם המערבי מהווה נטל כבד על מערכת הבריאות הציבורית. בהתאם לנתוני משרד הבריאות, הנטל הכלכלי של מגפת ההשמנה בישראל על מערכת הבריאות מוערך בכ-6 מיליארד שקל בשנה. בנוסף, עלויות הטיפול במחלות הכרוניות הקשורות בה עומדות על 9 מיליארד שקל בשנה. לכן, יש ליישם תכנית התערבות ממשלתית בהתאם שמטרתה לבלום את ההידרדרות.
פינלנד, למשל, הובילה בשיעורי התמותה העולמיים ממחלות לב בשנות ה-70 של המאה העשרים, אך מדיניות ממשלתית שכללה הפחתה דרמטית של מוצרי חלב ובשר שמנים, הצליחה להפחית בכ-85% את שיעורי התמותה ממחלות לב במדינה.
על פי ברק, בעל המשק מהסרטון: "אנו כחקלאים מבינים את הצורך של הציבור לקבל לשולחנם את מיטב התוצרת של ארצינו. אנו מרגישים שליחות בעשייה זו. בעזרתכם הרבה נמשיך לגדל את התוצרת הטובה לה אתם ראויים וכל זאת במחירים שפויים לכולנו. תודה רבה לכם..תמשיכו בעבודת הקודש אשר אתם עושים תמשיכו להעביר לכל מי שאתם מכירים."
עם זאת, הממשלה אישרה בערב יום הזכרון לחללי צה"ל את התכנית המושחתת לביטול המכס על מוצרי החלב והבשר ועל הענקת מענק בשווי עשרות מליוני שקלים לטייקונים השולטים השוק. [א] מדובר בתכנית מחורבנת. [ב] זאת תוכנית מחורבנת, מאחר והממשלה נוקטת בכלכלת המחסור ומשמידה טונות של תוצרת חקלאית טובה כדי ליצור מחסור בשוק ולגרום לעליית מחירים מכוונת של המזון הבסיסי ולכן תוכלו לראות אפרסק ופלפלים בעשר לקילו [ראיתי גם מעל ל-25]. [ג] ישנם מליון ישראלים מתחת לקו העוני, מתוכם 360 אלף ילדים שלא לדבר על קשישים וניצולי שואה. הם לא יכולים להרשות לעצמם גמבות ואפרסקים. בטח שלא מוצרי בשר וחלב, שייצורם כרוך בצער בעלי חיים. [ד] בעולם מקובל לחלק עודפי תוצרת חקלאית לעניים. בישראל ישמידו אותה כי הטייקונים של שופרסל, מגה ורמי לוי רוצים פלפלים ואפרסקים בעשר לקילו. [ה] יותר מזה, מקובל גם לחנך לתזונה נכונה. התקף לב הוא גורם המוות מספר אחת בעולם המערבי שנגרם בגלל צריכת יתר של כולסטרול אותו מכילים המוצרים מן החי - בשר, חלב וביצים. לכן בעולם מחנכים לאכול יותר פירות וירקות ופחות מוצרים מן החי nbsp;[ו] בארץ על פי התוכנית שאושרה. לא רק שמבטלים את המכס לטייקונים שמייבאים 90% מהבשר, אלא גם תורמים להם מעל ל110 מליון שקלים מכספי המסים כדי שישקיעו בשיווק מתנת הסתגלות. [ז] זה מה שאתה תקבל -ז! מהניסיון נראה שזיבי שמחירי הבשר יירדו אפילו לא באחוז.
בישראל ישנם 1,750,000 ישראלים שנמצאים מתחת לקו העוני. מדי שנה, ממשלת ישראל מקשיחה את תנאי הרף לקבלת קצבאות מטעם המדינה. לפיכך, ישראלים בכל הגילאים נאלצים לבחור בין אוכל לתרופות. שלוש מליארד שקלים מחכים בקופת האוצר לדורשיהם - 50% מתוך 100,000 הישראלים שזכאים לקצבת הבטחת הכנסה אינם דורשים את הכסף. כלומר, 50,000 נזקקים, העומדים בקריטריונים הנוקשים וברף הגבוה שהמדינה הציבה כדי לקבל קצבה, אינם באים לדרוש אותה. זה אומר 3 מליארד שקל שנשארים יושבים ללא שימוש בקופת המדינה.
קצבת הבטחת ההכנסה נועדת לחלשים ביותר שאינם מסוגלים להשתלב בשוק העבודה. רובם עושים זאת מחוסר מודעות - נכים, למשל, מקבלים קצבת ביטוח לאומי אך הם אינם מודעים לכך שהם זכאים לקצבת הבטחת הכנסה מטעם הביטוח הלאומי ולכן, אינם דורשים את כספם. ביטוח לאומי אינם מיידעת אותם בנוגע לזכויותיהם ולהליך הגשת הבקשה ולכן, הם אינם מודעים לכך. כשהם מנסים לפעול לכיוון ולהגיש בקשה, הפקידים בביטוח לאומי דוחים אותם על הסף.
ולהלן מערכון העוסק בקצבת נכות על ידי הבטוח הלאומי:
גם כשמדובר בהחזרי מס, נוצר הרושם שהמדינה נהנית מסכום נכבד שמצוי בקופתה ללא דורש. מהנתונים עולה, כי 80% מהשכירים בישראל זכאים להחזר של 8,000 שקלים בממוצע ממס ההכנסה - זוהי משכורת ישראלית ממוצעת שתישאר במס הכנסה אם לא תעשו עם זה משהו. חלק אף מקבלים החזר של עשרות אלפי שקלים! האם במהלך 6 השנים האחרונות הרווחת לפחות 6,000 שקלים בחודש? האם מאז 2008 ילדת, יצאת למילואים, היית מובטלת ואו משכת כספים מקרן הפנסיה?בואו לקבל החזרי מס.
לצורך בדיקת הזכאות להחזרי מס בגין השנים 2008-2013 יש להמציא המסמכים הבאים:
טופסי 106 מכל מקומות העבודה
אישור שנתי על הכנסות מקצבאות, מביטוח לאומי, דמי לידה, אבטלה, פגיעה בעבודה, תגמולי מילואים וכדומה
אישור שנתי על הכנסות אחרות אם יש כגון מהשכרת נכסים, מפיצויים
אישור תשלום מזונות על פי דין
אישור שנתי על תשלומים באופן עצמאי לביטוח חיים
לאחר המצאת המסמכים הללו נבדוק אם צפוי החזרים ואם נדרש השלמות
בכדי להתחיל את הליך הבדיקה, אבקשך לסרוק ולהעביר העתקים של המסמכים הבאים לאימייל של המשרד - drorratz@zahav.net.il עבור מיכל
יש כמובן אפשרות להעביר העתקים למשרדנו:
עבור משרד רו"ח דרור רצון, מיכל
בכתובת משק 22
מושב ירחיב, מיקוד 45680
או באמצעות פקס שמספרו 039389029. יש לרשום עבור מיכל וכן, פרטי יצירת קשר
ליצירת קשר עם הנציגה שלכם במשרד:
מיכל 0547790549 או להשאיר פרטים למעלה וניצור עמכם קשר
היום, הראשון לחודש, שוב באה לידי ביטוי עליה במחירי הדלק, כאשר המחיר של ליטר דלק מסוג אוקטן 95 בתדלוק עצמי עלה ל-7.27 שקלים [עליה של 12 אגורות כמדומני]. העליה החודש ובחודש שעבר לא נבעה בגלל עליה בחומר הגלם בעולם - חבית הנפט, אלא כתוצאה מהיטל מס. מהי המשמעות של עליית מחירי הדלק? מצד אחד להטיל מס על הדלק זה לא דבר רע - אנשים יחשבו פעמיים לפני שיתניעו את הרכב, יחסכו לעצמם נסיעות והוצאות מיותרות ובכך יתרמו לאיכות הסביבה או, לחלופין,
לקופת האוצר. עם זאת, לא קיימת חלופה ראויה לאמצעי התחבורה הציבוריים שימנעו נזק למוניטין ופגיעה כלכלית באזרח. למרות שרצוי, לא מקובל לעשות נסיעות משותפות, למשל. בפקקים של הבוקר, ניתן לראות לא מעט רכבים בהם נמצא רק אדם אחד, הנהג. בלא מעט מקרים,עובדים המתגוררים מאותה העיר מגיעים לעבוד אצל אותו המעסיק או באותו אזור תעשיה אבל מנצלים בשביל זה רכב שלם לכל עובד במקום להסדיר נסיעות משותפות באופן קבוע.
לתשומת ליבו של הקורא בנימין נתניהו - התחבורה הציבורית בישראל אינה מהווה תחלופה ראויה. עידוד השימוש בתחבורה ציבורית משרתת את האינטרס הלאומי, יתרום לרווחתו הכלכלית של האזרח ולאיכות הסביבה. אבל התחבורה הציבורית כיום בישראל אינה מהווה תחלופה ראויה, כאשר הבעיה העיקרית היא עמידה בלוחות זמנים. צרכנים רבים של התחבורה הציבורית בישראל תלויים בתחבורה הציבורית, בעיקר באוטובוסים וברכבות כדי להגיע ליעדם. לכן, יש לתחבורה הזו השפעה עצומה על ציבור הצרכנים.
היקף השימוש בה והשעות שמבלים באמצעי התחבורה השונים משפיעים גם על איכות חיי הצרכנים. תנאים נאותים ושירות ראוי יכולים להקל על צרכנים אלו, להפחית את השימוש והצורך ברכב פרטי ולהגביר את השימוש בתחבורה ציבורית. איחור במועדי הנסיעות ואף דילוג על תחנות פוגע ביכולת הציבור לתכנן את סדר היום שלו ועלול אף להוביל לפגיעה כלכלית אדירה באזרח הקטן בגין אובדן שעות עבודה ושיבושה. בית המשפט קבע בפרשת
מגנצא נ' אגד (ת"ק 2659/07), כי הצרכן "הזקוק לדבריו לתחבורה ציבורית, עומדת הזכות לדעת כמעט בוודאות, שבהגיעו בזמן לתחנה, לפי לוח הזמנים של הנתבעת, ייאסף בשעה היעודה, כך שיוכל להגיע בשעה צפויה מתוכננת, למקום יעדו" . במסגרת פרשה זו, אגד פיצתה נוסע בלא פחות מ-17,800 שקלים
רכבת ישראל
נתחיל ברכבת ישראל שאינה עומדת בזמנים. איחור ממוצע הוא 11.5 דקות, לאור האיחורים, או בנוסף להם, הצפיפות בה נוראית, כשהעומס העצום על הרכבות מוביל לתנאי נסיעה לא אנושיים – בעמידה, בצפיפות, בעומס גדול ; מדי יום חלים עיכובים של חצי שעה ויותר ומרישום שערך נוסע שמשתמש בקביעות ברכבת גילה שבמשך כמה חודשים לא הגיעה אפילו רכבת אחת בזמן ליעדה. בנוסף לזמן הגעה ארוך יותר של רכבת ישראל, גם מבחינת מחיר הנסיעה אינו משתלם כלכלית לנוסע בהשוואה לאוטובוסים ; זמן הנסיעה מתארך ; לא קיימת נגישות למרכזי הערים והאוטובוסים לתחנות אינם נפוצים - עזריאלי והשלום אופייני למדינת תל אביב בלבד. למעשה, נוסע ברכבת ישראל מפסיד בממוצע 3 ימים בשנה בגלל איחורי הרכבת. פרויקט קו הרכבת לאילת הוקפא לחלוטין למרות שהוכח שהוא כדאי כלכלית - תארו לכם איזה יעילות היה בסלילת קו רכבת מאשדוד לאילת להעברת סחורות וקו מתל אביב וחיפה לאילת להעברת נוסעים. לעצומה כנגד איחורי הרכבת. כאשר רכבת מאחרת, עלול להווצר מצב בו היא לא תספיק לצאת מקטע מסילה לפני הזמן בו אמורה להיכנס רכבת אחרת בהתאם ללוח הזמנים התפעולי. במצב זה, על הפקד האחראי ברכבת ישראל להחליט על הפתרון המתאים ביותר לקונפליקט מתוך האפשרויות הבאות - עיכוב הרכבת המאחרת לפני כניסתה לקטע בו קיים קונפליקט עד ליציאת הרכבת השנייה ממנו ובכך למנוע מהרכבת השנייה לאחר, עיכוב הרכבת השנייה לפני כניסתה לקטע בו קיים קונפליקט עד ליציאת הרכבת המאחרת ממנו ובכך למנוע את הגדלת האיחור של הרכבת הראשונה או עצירת הרכבת המאחרת בתחנה לפני הקטע בו קיים קונפליקט וביטולה או איחודה עם רכבת מאוחרת יותר. הפתרון צריך להביא בחשבון את ההשפעות של האיחורים על קטעי מסילה אחרים בהמשך דרכן של הרכבות בהם עשויים להווצר קונפליקטים נוספים וכן את ההשפעה על רכבות מאוחרות יותר באותו יום המשתמשות באותו הציוד של הרכבת המאחרת. בנוסף, הבטיחות ברכבת מתקרבת לרמת עולם שלישי - לאחרונה, פעמיים תוך חודש התרחשו שרפות בקרונות עצמם, שוב ושוב עולים לכותרות מקרים של תאונות בהם מעורבים רכבים פרטיים ואוטובוסים עם רכבות ואוזלת ידה של רכבת ישראל לשמור על הצטלבויות הכבישים עם המסילות. ובכלל, באזורים בהם מתגוררת אוכלוסיה בעלת רמה סוציואקונומית גבוהה [יעני עשירים] בונים חומה אקוסטית מול נתיבי התחבורה הציבורית, כפי שבא לידי ביטוי בקיסריה והרצליה פיתוח. אבל בנתיבי איילון למשל, תושבי שכונת ג'סי כהן בחולון סובלים מרעש הכביש והזיהום. כנ"ל בעקבות נתיבי הרכבת בלוד, ברמלה ובאזורים נחשלים רבים בארץ. לא כך הדבר כשמדובר בנתיבי הרכבת וכביש החוף באזור הרצליה פיתוח וקיסריה, שם לא מרגישים את הרכבת - אולי בגלל שהיא בקושי שם או בעקבות החומה האקוסטית האיכותית. אוטובוסים
אמנם האוטובוסים העירוניים והבין עירוניים מהווים תחלופה ראויה יותר מרכבת ישראל מבחינת מחירים ועמידה בלוחות זמנים, אבל לא מדובר בחלופה הולמת. לא מעט אוטובוסים אמנם מותאמים לנכים, אבל לא תראו נכים מסיבה אחת - הנהגים לא מעוניינים לראות אותם על האוטובוס כי גוזל זמן לפתוח את הרמפה ולהעלות אותם [מעבר לעובדה שיש רק מקום אחד לנכה על כיסא גלגלים] ואין פתרון לאוטובוסים עם מדרגות. ומה לדעתכם עושות אמהות עם עגלות וכמה ילדים קטנים? מעבר לכך, גם העמידה בלוח הזמנים של האוטובוסים
אינה מתקבלת על הדעת וישנם קווים רבים שידועים בבעייתיות שלהם מבחינת איחורים ואוטובוסים שבכלל לא מגיעים כי לא יצאו או כי דילגו על תחנות. לא זאת בלבד, היריבות במקומות מסויימים בין נהגי האוטובוסים למוניות השרות נוראית ולא פעם ראיתי במו עיניי איך הנהגים מקללים האחד את השני ואף מנסים להוריד אחד את השני מהכביש. מעבר לכך, שעות הפעילות של התחבורה הציבורית יחסית מצומצמות - בין 5 בבוקר לבערך חצות פחות או יותר, כשהתדירות משתנה בהתאם ל"שעות השיא". לא רק שיש אנשים שעובדים או יוצאים גם בלילות, בחגים ובסופ"שים וצריכים תחבורה לשם, אל הצפיפות נוראית ולא רחוק היום שבו יהיו נפוצים המראות כמו בהודו ובמצרים שנשים יהיו דחוסים בקרונות ובאוטובוסים כמו תרנגולות בלול ויתלו מהמדרגות תוך כדי הנסיעה.
אופניים אני מכירה בנאדם אחד או שניים שמשתמשים באופניים כדי להגיע לעבודה וללימודים אבל זה מסוכן כיוון שאין תשתית קיימת. הכביש אינו מייעד מסלולים לרוכבים אופניים כמו שמיועד לתחבורה הציבורית ואין הרבה מסלולי רכיבה במקביל למסלולי ההליכה בערים השונות ולכן, הם נאלצים לרכב בשוליים או על המדרכה. ומה לעשות? שיפור התשתית של התחבורה הציבורית בישראל תהיה התחלה טובה. בסוגיה זו אדון ברשומה הבאה. במקביל יש להשקיע בפרוייקט הכרטיס החכם המאפשר לנושאים באמצעות כרטיס חכם אחד לכל אמצעי התחבורה בישראל. הטלת מס על הדלק לא בהכרח ישפיע על ההתנהגות הצרכנית מעבר למה שעושה בעיית החניה במדינת תל אביב. המטרה של תוספת המס היא
התעשרות קופת האוצר נטו כיוון שאין פתרון חלופי לבעיית התחבורה. כאמצעי התמודדות, לפני חודש בוצעה נסיעת מחאה באיילון. המחאה לא מיצתה את עצמה. היום ישנה קריאה לא לתדלק - זה לא מפחיד אף אחד כי אנשים עדיין נוהגים והמחאה היא רק ליום אחד. אולי אנשים צריכים להפסיק להגיע לעבודה שמממנת רק עד 20 שקלים ביום הוצאות נסיעה במקרה הטוב או את מחירי החופשי חודשי מקומי כדי לעשות טובה לעובד. ואולי במקום להפסיק לעבוד הם צריכים לצאת לרחובות, כמו שעושים במצרים, כדי שהממשלה תבצע רפורמות כלכליות וחברתיות.
אגורה, אתר אגורה, כתיבת עבודות לסטודנטים, מלגה, מלגות, מסירת חפצים, סיוע כלכלי, תרומת חפצים, יד שנייה, משומש, חינם, ריהוט חינם, agora,יד שניה, יד 2, פרויקט אגורה, למען הקהילה, מסירת חפצים,לתת,
.jpg)
