מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

‏הצגת רשומות עם תוויות דודאל מזרחי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דודאל מזרחי. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 5 באוקטובר 2019

האם אתם מוכנים ליום הדין?




מצמרר!

דוד-אל מזרחי היה ילד כאפות.

הוא מעולם לא ביקש את זה, אבל הילדים שהיו איתו בכיתה עשו את כל מה שהוא לא רצה רק כי הוא היה נמוך קומה ורזה. הם הידקו אותו לתקרה, הצמידו אותו לרצפה, יום אחד בעטו בו, יום שני ירקו עליו, יום שלישי עשו לו את כל הדברים יחדיו ובכל יום רצחו את הנפש שלו. הם היו דוחסים אותו אל תוך פח האשפה ולא היו נותנים לו לצאת, הם היו לוקחים מכונת תספורת ומספרים אותו באמת, פעם אחת הם תלו אותו על המזגן בכוח ופעם שנייה הם תלו אותו על הלוח, תלוי לפי מצב הרוח. בטיול השנתי הם פתחו לו את הראש ולאמא שלו הוא שיקר שהוא נפל, הם הרביצו לו כה חזק עם הקלמר שלו ולא הפסיקו עד שהדם שבו נזל.

יום אחד ילדה מהכיתה של דוד-אל הזמינה אותו למסיבה והוא זרח כל-כך כאילו השמש עברה לגור בתוכו כי פעם ראשונה מזה זמן מה שרואים בו גוף לא שקוף. דוד-אל לבש את הבגדים הכי יפים שיש לארון שלו להציע ונפרד לשלום מאמו שגם היא שמחה בשבילו וביקשה ממנו להודיע לה כשהוא מגיע. אבל כשהוא הגיע, הוא גילה שזאת מסיבה של איש אחד, הוא בלבד. לא באמת הייתה מסיבה והילדה שיקרה והוא לא רצה לחזור הביתה מוקדם כדי לא לצער את האמא שלו בעולם אז הוא הודיע לה שהגיע ושהוא עם כולם, אבל הוא לא היה שם, הוא הסתובב עם לב כואב ברחובות במשך כמה שעות והבגדים השמחים שלו הפכו לעצובים מדמעות.

ביום שלישי, ה-4/1/2011, בשעה 15:30, דוד-אל הגיע הביתה מבית הספר עם כאב ראש אחרי עוד יום של השפלות ובפייסבוק שלו חיכה לו אמבוש בדמות עשרות משפטים כמו "כלב, הייתי הורג אותך, אבל בגלל שאומרים 'תנו לחיות לחיות' אז לא אהרוג אותך" מהילדים שהיו אמורים להיות לו לחברים. דוד-אל התייאש ובכה בפעם האחרונה ולאחר שניגב דמעה שמבלי שביקש הפכה לו לחברה הכי טובה, הוא תלה את עצמו באמבטיה והשאיר את הפייסבוק המדמם שלו פתוח לראווה, אחותו הקטנה חזרה הביתה מבית הספר וגילתה את אחיה הגדול מת.

דוד-אל מזרחי היה אמור להיות ביולי האחרון בן 24, אבל כל החיים הוא ישאר בן 15. הוא בא לעולם כשהוא לבוש בשמחת חיים והוא הלך מהעולם כשהוא לבוש בבושת פנים כי כל רצונו מעולם היה להיות ילד רגיל כמו כולם, אבל מפלצות בחליפות אדם הפכו אותו לילד כאפות.

לפני כל מילה שיוצאת לכם מהפה בקול רם, תעצרו לרגע ותחשבו אם העולם יכול לחיות בלעדיה, כי לשבור אדם זה תהליך שמצריך רק שנייה מהחיים אבל להפוך אדם שבור לשלם בחזרה זה תהליך שיכול לקחת גם חיים שלמים ואם אתם צריכים לפגוע באנשים כדי להרגיש חזקים, אתם חלשים.

יום כיפור בדלת, תהיו טובים.
לא רק ביום אחד בשנה, אלא בכל הימים.







יום שישי, 21 בספטמבר 2018

דוד אל מזרחי היה אמור להיות בן 23







דוד-אל מזרחי היה ילד נמוך שסבל מבעיות בריאותיות.

חבריו של דוד-אל לכיתה ראו בפגמים שלו חולשה; הם הידקו אותו לתקרה, הצמידו אותו לרצפה, השפילו אותו, הכו אותו, בעטו בו, ירקו עליו, העלילו עליו עלילות, כל יום הם דרסו את הנפש שלו. הם היו מכניסים את הגוף הצנום והקטן שלו אל תוך פח האשפה ולא היו נותנים לו לצאת, הם היו לוקחים מכונת תספורת ומספרים אותו בכוח, יום אחד הם היו תולים אותו על המזגן ויום אחר על הלוח. כשגנבו לו את הכומתה הוא הגיע לבית ואמר לאמו "אמא, תביאי לי 40 שקל, אבדה לי הכומתה". במהלך טיול שנתי הם פתחו לו את הראש, וכשאמא שלו שאלה אותו "מה קרה?" - הוא ענה "נפלתי". יום אחד הם הרביצו לו כל-כך חזק בפנים עם הקלמר שלו שאי אפשר היה לעצור את הדימום מהגבה שלו.

יום אחד ילדה מהכיתה של דוד-אל הזמינה אותו למסיבה, דוד-אל שמח, השמש עברה לגור בפנים שלו; פעם ראשונה שמזמינים אותו למשהו. דוד-אל לבש את הבגדים הכי יפים שיש לו בארון ונפרד לשלום מאמו ששמחה בשבילו. כשדוד-אל הגיע אל מקום המסיבה, הוא גילה שזאת מסיבה של איש אחד, הוא. לא באמת הייתה מסיבה והילדה שיקרה לו. דוד-אל לא רצה לחזור הביתה מוקדם כדי לא לצער את אמא שלו וכדי שלא תשאל אותו שאלות, אז הוא היה ברחוב במשך שלוש שעות עם הבגדים החגיגיים שלו שהיו סחוטים בבדידות, ורק אז חזר הביתה וזייף חיוך אל אמו.

ביום שלישי, ה-4 בינואר, כשדוד-אל הגיע הביתה בקיר הפייסבוק שלו חיכו לו משפטים דוגמת "כלב, הייתי הורג אותך, אבל בגלל שאומרים 'תנו לחיות לחיות' אז לא נהרוג אותך". לדוד-אל נמאס, עקרו לו את חשק החיים מהגוף, אז הוא תלה את עצמו באמבטיה והשאיר את הפייסבוק המדמם שלו פתוח לראווה, אחותו הקטנה חזרה הביתה מבית הספר וגילתה את אחיה הגדול בלי רוח חיים.

דוד-אל היה אמור להיות ביולי האחרון בן 23, אבל כל החיים הוא ישאר בן 15; הוא בא לעולם כשהוא לבוש בשמחת חיים, והוא הלך ממנו כשהוא לבוש בבושת פנים. אמא של דוד-אל הביאה לעולם את פרי בטנה, וחיות טרף דרסו אותו וכיבו את השמש שלה. יש הורים שמבלי לשים לב מגדלים בבית מפלצות בתחפושות של ילדים.

זה כזה קל לטנף, להנמיך, לשפוט, לירוק רעל, להקליד את הארס שלנו על המקלדת המחורבנת הזאת ולחשוב לעצמנו שבצד השני של המסך יושב רובוט ולא בן-אדם עם נשמה ורגשות, שהמילים ששלחנו אליו גורמות לו לדמם כמו מחץ בלב. לפני כל מילה שיוצאת לכם מהפה, תעצרו לרגע ותחשבו אם העולם יכול לחיות בלעדיה; כי לא תמיד צריך לומר בקול רם את מה שהלב חושב.