מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

‏הצגת רשומות עם תוויות מיתוס. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מיתוס. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 28 ביוני 2024

בחינת דמותו של הגבר בפרסומות המופיעות במגזינים בעלי אוריינטציה נשית לעומת מגזינים בעלי אוריינטציה גברית

 


תוכן עניינים
מבוא

1 – 2
פרק 1 – סקירה ספרותית
3 – 27

1 .1 תקשורת המונים ותרבות התקשורת
3 – 5

1 .2 שיווק ופרסום 5 – 7

1 .2.1 חקר תרבות התקשורת באמצעות ניתוח טקסט פרסומי 7 – 11

1 .3 מיתוס, מגדר (Gender) ותקשורת המונים
1 1 – 14

1 .3.1 מיתוסים בפרסום
1 4 – 15

1 .3.2 מיתוסים מגדריים בפרסום
1 5 – 23

1 .3.3 תפיסת המין הגברי במדיה
2 3 – 27
פרק 2 – מתודולוגיה
2 8
– 33

2 .1 שיטת מחקר
2 8 – 30
2 .2 שיטת הדגימה
3 0
2 .3 כלי מחקר
3 0 – 32

2 .4 הליך
3 2

2 .5 מהימנות
3 2
פרק 3 – ממצאים
3 3 – 37

3 .1 הצגת סוגי הטיפוס הגברי בפרסומות שנבדקו בהתאם לאופי המגדרי של המגזין
3 3 – 34

3 .2 ניתוח הממצאים
3 4 – 37
פרק 4 – דיון ומסקנות
3 8 – 39
סיכום
4 0 מקורות
4 1 – 43
נספחים תוכן עניינים – טבלאות טבלה מספר 1 – נתוני סוגי הגבריות בהתאם לאוריינטציה אליו פונה המגזין
3 2
טבלה מספר 2 – נתוני סוגי הגבריות מסך הפרסומות הנבדקות בהתאם לאוריינטציה של המגזין (במספרים מעוגלים)
3 3
טבלה מספר 3 – נתוני סוגי הגבריות מסך הפרסומות הנבדקות בהתאם לאוריינטציה של המגזין
3 3
טבלה מספר 4 – נתוני מודעות פרסום בהן מופיעה דמות נשית בנוסף לדמות הגברית – נתונים בהתאם לאוריינטציה של המגזין וטיפוס הדמות הגברית (במספרים מעוגלים)
3 4
מבוא
"משרדי פרסום בכל העולם יוצרים מציאות מדומה ורוצים שאנשים יאמינו בה. אנחנו מראים את המציאות כפי שהיא ומבקרים אותנו על כך" [אוליבירו טוסקאני, צלם בנטון] 

בעבודה זו נדון בסוגיה אחת מני רבות בתחום תקשורת ההמונים – השפעת נורמות חברתיות וערכים, אשר באים לידי ביטוי בסטיגמה הקיימת בנוגע לתכונות מגדריות, על אמצעי הפרסום במדיה. בעת בחינת הספרות המחקרית, אשר דנה בסוגיית דימויי המגדר בפרסום הקיים במדיה, ניתן לראות, כי הרוב המוחלט בוחן את הפרסומות בנוגע לאופן בו נשים מוצגות בפרסומות. קיימת התייחסות רבה בספרות בנוגע לאופן בו משפילים נשים, משתמשים בהן כאובייקט, הן מוצגות באופן קבוע במצבים מסוימים ועוד. עם זאת, קיימים מעט מאוד דיונים בסוגיית האופן בו הגברים מוצגים בפרסומות, כאשר לעתים קרובות, תתבצע השוואה במקרים אלו לגבי האופן בו נשים מוצגות בפרסום. קיימת תחושה, כי חל שינוי בגישתם של פרסומאים כלפי ייצוגו של הגבר, כאשר הדבר מתבטא בלבושם של הגברים, האסתטיקה שלהם, טיפוח אישי וכדומה. המגמה הקיימת כיום הנה להראות גבר מטופח אשר דואג לעור הפנים שלו, למבנה הגוף שלו, ללבוש שלו וכדומה, זאת לעומת הגבר המאצ'ואיסטי, המוזנח ושאינו מגולח.
גורם שעשוי להסביר את הופעת הדימויים המינניים של דוגמנים בפרסומת הכתובה עשוי להיות מיניותו של המוצר המשווק. בארצות – הברית, לדוגמא, מוצרים שהתרבות תייגה אותה כמוצרים גבריים, כגון משאיות וכלי עבודה, מוצגים בעיתונות הכתובה לעתים קרובות על ידי דוגמנים גבריים. על פי מקרי ודנהאם, בחינת הדימויים המגדריים בפרסומת הכתובה עשויה להאיר על נורמות חברתיות וציפיות חברתיות. למעשה, יש לקחת בחשבון את האופן בו גברים ונשים מוצגים ובהתאם לערכים ולנורמות החברתיות. משקה הקוקה קולה נרקח, לראשונה, בשנת 1886. בשנת 1915, בקבוק הקוקה קולה קיבל את חמוקיו המפורסמים. על פי הסמיוטיקה, מדובר באלמנט מיני, כאשר הבקבוק יוצר אסוציאציה לגוף נשי. החברה רצתה מאפיין שמטרתו לייחד את בקבוקי הקולה ממשקאות קלים אחרים שהתפתחו ונפוצו בשוק לאור הצלחתה. בעקבות כך, נוצר הבקבוק החטוב, הסמל המוכר של הקוקה קולה עד היום. בנוסף, מה שהפך את הקוקה קולה למותג הגדול והחזק בעולם לא בהכרח הטעם או הנוסחה הייחודית והסודית, אלא משמעות המותג עבור הצרכנים – המשמעות נקשרה למוצר בעיקר בזכות הפרסום וסלוגנים כגון "קוקה קולה – טעם החיים".
מטרת העבודה הנה לנסות לבחון כיצד גברים מתוארים בפרסומות המופיעות במגזינים המיועדים בהתאם לקהל יעד מגדרי ואף לערוך ניסיון להצביע על שינוי בהצגת הגבריות בפרסום כתוצר של שינויים חברתיים. בספרות המחקרית נפוצה ההנחה, כי קיים קשר בין המציאות החברתית לבין המציאות הפרסומית, כאשר הערכים המופיעים בפרסום שאובים מהמציאות. לפיכך, שינויים חברתיים יוצרים שינויים ערכיים אשר יבואו לידי ביטוי באמצעות פרסומות. בהתאם לכך, נשאלת השאלה כיצד באים לידי ביטוי סטריאוטיפים גבריים בדמות הזכרית בפרסום, כפי שבא לידי ביטוי בפרסומות במגזינים נפוצים בישראל?
בנוסף, עולה השאלה האם קיים הבדל בין דמותו של הגבר, כפי שמופיעה במגזינים המיועדים לגברים, ובין דמותו של הגבר כפי שהיא מופיעה במגזינים המיועדים לנשים?
במסגרת זו, יש לבחון האם קיים הבדל בדמותו של הגבר בפרסום בהתאם לקהל היעד המגדרי אליו מיועד המגזין. השערותינו הנן – במגזינים המיועדים לקהל בעל אוריינטציה נשית יימצא ייצוג רחב יותר לתכונות הטיפוס הניו – מניזם והגבריות המינית וכן, במגזינים המאופיינים בקהל שרובו גברי יימצא ייצוג רחב יותר לתכונות הגבריות הקלאסית. בחינת הסוגיה תתבצע באמצעות ניתוח תוכן הפרסומות בהן מופיעים גברים במגזינים מגדריים. השערתנו הנה, כי הפרסום הישראלי מציג סוגי גבריות שונים – הגבריות הקלאסית, הגבריות הניו – מניסטי והגבר המיני. החידוש בעבודה זו הנו בתרומתו לספרות המחקרית – לא רבים המחקרים אשר דנים בדמותו של הגבר בפני עצמו במסגרת המדיה בכלל ובמסגרת הפרסום במגזינים בפרט.                                           lשיטת המחקר – בכדי להגדיר את הטיפוס של הדמות הגברית במודעה, נעשה שימוש באמצעי לאיסוף נתונים המשלב ניתוח סמיוטי וניתוח תוכן. שילוב זה בין השיטות השונות לניתוח נועד במטרה לנצל את יתרונותיה של כל שיטה ובמקביל, להתגבר על חסרונותיה של כל אחת בנפרד.
                                            lהדגימה – מסגרת הדגימה הנם 20 מודעות פרסום הכוללות דמות גברית, כאשר הדגימה מורכבת מעשרה פרסומות שפורסמו במגזינים בעלי אוריינטציה נשית ועשרה פרסומות שהופיעו במגזינים בעלי אוריינטציה גברית. בכל פרסומת מופיע לפחות דוגמן אחד מהמין הגברי. מודעות הפרסום נדגמו מגליונות 'לאישה', 'את', 'הגה בשטח' ו'בלייזר' במסגרת הרבעון האחרון של שנת 2008 [ספטמבר – דצמבר].
                                            lכלים – הפרסומות ינותחו באמצעות שילובן של שתי שיטות – שיטת הניתוח הסמיוטי ושיטת ניתוח תוכן (Content Analysis). יחידת הניתוח הבסיסית בשיטה הסמיוטית היא הסימן. במהלך הניתוח מפרקים את הטקסט למרכיבים באופן המאפשר להסביר את המשמעויות הערכיות הנלוות לטקסט.
הסמיוטיקה ככלי מחקר מאוד מדויקת, אך מסרים דומים יכולים לקבל משמעות שונה בקרב צופים שונים. במסגרת שיטת ניתוח התוכן נעשה שימוש בהגדרות מעשיות הבוחנות את קיומן של העדרן של תופעות ספציפיות במודעות הפרסומת הנחקרות ומתמקדת במסרים הגלויים בלבד ולכן, במצבים מסוימים, קיים חשש לאיבודם של מסרים חבויים. כדי להגיע לרמת אובייקטיביות סבירה, נקבעו כללים ברורים לגבי הקטגוריות לניתוח הטקסט, באופן המאפשר לשני אנשים לפחות להיות מסוגלים לקרוא את החומר, לעבד אותו ולהגיע לתוצאה זהה.                                              lהליך – הפרסומות נבחנו בהתאם לקטגוריות שנקבעו מראש על ידי המחברת ושופט נוסף בעל השכלה אקדמית, זאת במטרה להפחית את ההטיה האפשרית כתוצאה מדעות קדומות הנובעות ממינה של השופטת עצמה. השופטים, במסגרת זו הנם בעלי נורמות חברתיות דומות במטרה להגיע להליך חשיבה דומה ולהגביר את מהימנות המחקר. השופטים קיימו שני פגישות בנושא, כאשר בפגישה הראשונה הוסברה שיטת המחקר ומטרתה. בפגישה זו נמסרה רשימת קטגוריות והגדרתם לכל שופט. לכל הגדרה נקבעו ערכים כמותיים. במסגרת פגישה זו הקטגוריות נדונו והושגה הסכמה בנוגע לקטגוריות. כל שופט קיבל את המודעות הנבחנות למשך שבוע. הממצאים מכונסים בהתאם לקריטריונים שנקבעו לטיפוסי הגבריות כפי שמפורטים במסגרת העבודה. עם סקירת הממצאים ייערך דיון ויוסקו מסקנות בהתאם ובהמשך, יינתנו המלצות.
==> העבודה אינה כוללת את הניתוח הסמיוטי וניתוח התוכן באופן אינדבדואלי עבור כל פרסומת ואת הפרסומות עצמן, אלא את הצגת הממצאים וניתוח הנתונים בלבד. בכדי לעיין בניתוח פרטני בעבור כל פרסומת וכן, קבלת עותק סרוק של המודעה שנותחה, יש לפנות לעבודה מספר 21481





יום ראשון, 16 ביוני 2024

מיתוסים וסטראוטיפים בתקשורת ההמונים - בחינת דמותו של הגבר במדיה ובפרסום בפרט

 



תוכן עניינים
מבוא

1 פרק 1
– סקירה ספרותית
2 – 6

1 .1 תקשורת המונים ותרבות התקשורת
2 – 4

1 .2 שיווק ופרסום
4 – 6
פרק 2
מיתוסים בתקשורת ההמונים 7 – 17

2 .1 מיתוסים בפרסום
8 – 9

2 .2 מיתוסים מגדריים בפרסום
1 0 – 17
פרק 3
– תפיסת המין הגברי במדיה
1 8 – 22
סיכום
2 3
מקורות
2 4 –
5 מבוא
"פעם, אנשים היו הולכים (בימי ראשון) לכנסיה… היום הם הולכים לקניות" [ארתור מילר, "המחיר"] 

בעבודה זו נדון בסטיגמה הקיימת בנוגע לתכונות מגדריות במסגרת אמצעי הפרסום במדיה כביטוי לנורמות חברתיות וערכים. מבחינת החומר הקיים בספרות עולה, כי רוב המחקרים בוחנים את הפרסומות בנוגע לאופן בו נשים מוצגות בהן. קיימת התייחסות רבה בנוגע לאופן בו משפילים נשים, משתמשים בהן כאובייקט, הן מוצגות באופן קבוע במצבים מסוימים ועוד. יתרה מכך, קיימים מעט מאוד דיונים בסוגיית האופן בו הגברים מוצגים בפרסומות, כאשר במקרים אלו תתבצע השוואה במקרים אלו לגבי האופן בו נשים מוצגות. ישנה תחושה, כי חל שינוי בגישתם של פרסומאים כלפי הצגת דמותו של הגבר, כאשר הדבר מתבטא בלבושם של הגברים, האסתטיקה שלהם, טיפוח אישי וכדומה. המגמה הקיימת כיום הנה להראות גבר מטופח אשר דואג לעור הפנים שלו, למבנה הגוף שלו, ללבוש שלו וכדומה, זאת לעומת דמותו של הגבר המאצ'ואיסטי, המוזנח ושאינו מגולח שהיה נפוץ בעבר.
גורם שעשוי להסביר את הופעת הדימויים המינניים של  דוגמנים בפרסומת הכתובה עשוי להיות מיניותו של המוצר המשווק. בארצות – הברית, לדוגמא, מוצרים שהתרבות תייגה אותה כמוצרים גבריים, כגון משאיות וכלי עבודה, מוצגים במדיה לעתים קרובות על ידי דוגמנים גבריים. בחינת הדימויים המגדריים בפרסומת הכתובה עשויה להאיר על נורמות חברתיות וציפיות חברתיות. למעשה, יש לקחת בחשבון את האופן בו גברים ונשים מוצגים ובהתאם לערכים ולנורמות החברתיות. נפוצה ההנחה, כי קיים קשר בין המציאות החברתית לבין המציאות הפרסומית, כאשר הערכים המופיעים בפרסום שאובים מהמציאות.
לפיכך, שינויים חברתיים יוצרים שינויים ערכיים אשר יבואו לידי ביטוי באמצעות פרסומות.
מטרת העבודה הנה לנסות לבחון כיצד גברים מתוארים בפרסומות המופיעות במגזינים המיועדים בהתאם לקהל יעד מגדרי. בהתאם לכך, נשאלת השאלה כיצד באים לידי ביטוי סטריאוטיפים גבריים בדמות הזכרית בפרסום? בחינת הסוגיה תתבצע באמצעות סקירת הספרות המחקרית בתחום. השערתנו הנה, כי הפרסום מציג סוגי גבריות שונים – הגבריות הקלאסית, הגבריות הניו – מניסטי והגבר המיני, כאשר שני הסוגים האחרונים לא היו קיימים בעבר. השערתנו נובעת מההנחה, כי לאור הפמיניזם, יציאתן של הנשים לעבודה ומעורבותם הגוברת של הגברים בכלל והאבות בפרט במשק הבית ישפיעו על המציאות המוצגת בפרסומות.



יום רביעי, 6 בספטמבר 2017

אליזבת מלכת אנגליה היא טרולית









לפי האגדה העירונית הזו בכל אופן.
ב1998 הוזמן נסיך סעודיה לביקור באחוזת בלמורל בסקוטלנד לפגישה עם משפחת המלוכה, המלכה הציעה לו לסייר באחוזה וכאשר הוא התיישב במושב ליד הנהג, (בציפייה שיעלה אחד מנהגיה של המלכה) להפתעתו הוא ראה שהוד רוממותה נכנסת בכבודה ובעצמה למושב הנהג, מתניעה את הלנד רובר ומסיעה אותו ברחבי האחוזה.
המלכה עשתה זאת בכוונה ובידיעה ברורה שבסעודיה לא מונפקים רשיונות נהיגה לנשים, ואף האיצה את הרכב כדי להלחיץ את הנסיך, שבאמצעות המתורגמן שלו ביקש שוב ושוב מהמלכה להאט ולהיזהר.
מה שהוא לא ידע, זה שלמעשה למלכה אין (טכנית) רשיון נהיגה, בגלל שאין לה צורך בו, מכיוון שכל רשיונות הנהיגה בבריטניה מוצאים בשמה, כמו גם הדרכונים (שגם אחד כזה אין לה).
מה שכן, יכולתה לנהוג ברכב אינה מוטלת בספק, מכיוון שבמלחמת העולם השניה היא היתה נהגת ומכונאית רכבים צבאיים.






יום חמישי, 31 באוגוסט 2017

האגדה על הילדה והעגורן בהירושימה







תכירו את אנדרטת השלום של הילדים שנמצאת בהירושימה. האנדרטה מספרת סיפור מאוד עצוב, שמשולב באגדה יפנית ובתקווה טהורה.
באנדרטה ניתן לראות את דמותה של סדקו ססקי מחזיקה עגור. סדקו הייתה בת שנתיים בלבד כשפצצת האטום Little Boy הוטלה על הירושימה. כעשר שנים לאחר מכן, קצת לפני יום הולדתה ה-12 חלתה סדקו ססקי בלוקימיה עקב נזקי הקרינה שנגרמו לה והרופאים אמרו שנותרה לה שנה אחת בלבד לחיים.
ססקי החליטה להתחיל לקפל עגורי נייר, זאת בעקבות אגדה יפנית שמספרת שמי שיקפל 1000 עגורי נייר יזכה שמשאלת ליבו החזקה ביותר תתגשם (או לחילופין שהוא יזכה במזל טוב לאורך כל חייו). המשאלה שעבורה קיפלה ססקי את העגורים הייתה עולם ללא נשק אטומי (או בגרסה היותר פופולרית של הסיפור- שלום עולמי) .
הגרסה הפופולרית ביותר לסיפור הזה היא שססקי נפטרה לאחר שקיפלה 644 עגורים ושתלמידי כיתתה הם אלה שהשלימו את את המלאכה לקיפול 1000 עגורים, אולם על פי תערוכה שהוצגה במוזיאון האנדרטה ססקי כן הספיקה לקפל 1000 עגורים, ולאחר שהבינה שמשאלתה לא התגשמה, המשיכה לקפל עגורים עד ליום מותה.
בכל יום מונחים מסביב לאנדרטה 1000 עגורי נייר שנשלחים מכל העולם כזכר למשאלתה של ססקי וכסמל לילדים (הדור הבא) שחולמים על עולם ללא נשק אטומי.



יום שבת, 5 בנובמבר 2016

מיתוס החלבון - נזקי החלבון מן החי לבריאות האדם







לאור מיתוס החלבון מן החי, להלן ראיון עם דר' גדעון רון המסביר מדוע בני האדם לא אמורים לצרוך חלבון מן החי אלא חלבון מן הצומח. התזונה הלקויה משגעת את מערכת החיסון. תזונה המבוססת על מזון מן החי משגעת את מערכת החיסון האוטואימיונית. האדם דומה יותר לקוף הטבעוני שמלכתחילה לא מקבל את החלבון שלו מן החי אלא מן הצומח, ממש כמו המקור לסידן ולא מהחלב. ועודף של חלבון מהחלב יוצר חומציות בדם, ולכן הגוף משחרר סידן מהעצמות כדי "להבסיס" אותו. התוצאות ברורות מאליהן. לכן, האדם אמור מלכתחילה להיות טבעוני. גם מי שטוען שבהתאם למבנה גופו של האדם מעיד על היותו קרניבור - עובדה שאין לנו ניבים וכן, מבנה מערכת העיכול תואמת לזו של בעל חיים טבעוני - אורך המעי הנו פי 3 מאורך עמוד השדרה. בשר יתרקב בו לפני שיתעכל. לעומת זאת, אורך המעי של אריה הנו כאורך עמוד השדרה שלו ולכן, האריה פולט את הבשר לפני שהוא נרקב לו בבטן.
ולראיה, מחלת גאוט, המוכרת גם כמחלת השגדון, הייתה ידועה במאה ה-19 כמחלה של עשירים, מחלת המלכים או מחלת הציידים שצרכו בשר לעומת העניים שלא יכלו להרשות זאת לעצמם כלכלית. אמנם מדובר במחלה גנטית, אך צריכת מזון מן החי מביא להתפרצות. עובדה היא, שעניים בעלי גן הגורם לשגדון לא חלו במחלה מאחר והם לא צרכו מזון מן החי בגלל עלותו.
ה-PH של הדם, רמת החומציות של הדם מושפעת מהחומציות של החלבון מן החי. לעומת זאת, חלבון מן הצומח יוצר בסיס חיוני.. לכן, יש להימנע מחלבון מן החי המהווה חלבון יד שניה. כיום, יש לנו בשפע חלבון יד ראשונה מן הצומח. אין דבר כזה צומח בלי חלבון ובהם יש חלבון איכותי לעומת החלבון המצוי בבשר. המיתוס של חיונית החלבון מן החי לבריאות האדם הנו מיתוס לכל דבר. למעשה, מזון מן החי מזיק לבריאות. יש לצרוך ירקות ופירות, כגון נבטים, שקדים לא קלופים, ירקות מאודים, סלט ירקות, קישואים, עדשים, קינואה, אורז מלא, סויה, ספירולינה ועוד.
אורך חייו של האדם לא שרד בגלל שפתאום גילו את האומגה 3 ואת החלבון מן החי, אלא בגלל שיפור משמעותי בתנאי ההגייניה והסניטציה. היום, הביוב כבר לא זורם ברחובות, אנשים שוטפים ידיים כשהם יוצאים מהשרותים ורופאים לא מעבירים מחלות ממטופל למטופל כי סניטציה.


יום שלישי, 7 ביוני 2016

הקרב על ניצנים התרחש היום לפני 68 שנה (07.06.1948)







ב-7 ביוני 1948, לאחר 15 שעות קרב חסר סיכוי, שבהן נותק כל קשר אלחוטי עם חטיבת "גבעתי", נפלה ניצנים. 33 הרוגים ו-13 פצועים גבה הקרב הזה. סיפור כניעתה של ניצנים ידוע: משאפסו הסיכויים לנצח בקרב, ניסה המפקד מטעם גבעתי, אברהם שוורצשטיין, לסגת. לאחר שנכשל ניסיון הפריצה של הגדר לעבר הפרדס וחוליית המקלע שאמורה היתה לסלול את הדרך נפלה באש מצרית, בחר שוורצשטיין בכניעה. החייל שנשלח לנופף בבד לבן נורה למוות. שוורצשטיין פשט את גופייתו הלבנה, אך ברגע שהתרומם מהחפירות נפצע בחזהו. מירה בן ארי, האלחוטאית שקריאות המורס הנואשות שלה נותרו ללא מענה, נטלה מטפחת לבנה והצטרפה אליו. נשמעו שלוש יריות. קצין מצרי ירה בשוורצשטיין, מירה שלפה אקדחה וירתה בו ומיד נורתה אף היא.
שוורצשטיין העדיף להקריב את חייו ולהציל יותר ממאה חיילים ואנשי ניצנים. אלה שנותרו בחיים נלקחו בשבי המצרי. אבל הצבא והיישוב היהודי של אותם ימים לא סלחו לקיבוץ על כניעתו. שמועות הופצו בחטיבת גבעתי כאילו רוב הקורבנות "נרצחו" בידי המצרים אחרי הכניעה וכי אנשי המשק הניפו את דגל הכניעה, בעוד שחיילי גבעתי המשיכו בלחימתם. על שוורצשטיין אמרו שנפל בתחילת הקרב. אין ספק, שהשתייכותו של ניצנים ל"נוער הציוני" ולא לתנועות של "השומר הצעיר" ומפא"י, שנהנו מהגמוניה שלטונית באותם ימים, הרחיקה אותו מראש מאותה מכונה משומנת היטב של מיתוסים של גבורה מלאי פאתוס שנרקחו בימי ערפל של קרבות. ועדת החקירה שהוקמה כשנה לאחר מכן בידי הרמטכ"ל יעקב דורי השיבה ללוחמי הקיבוץ את כבודם האבוד.
עלבון הדף הקרבי שפורסם למחרת הקרב בידי ה"פוליטרוק" של גבעתי, אבא קובנר, הפרטיזן לשעבר, מאדריכלי הפנתיאון של גיבורי השואה, קצין ההסברה של החטיבה. "להיכנע, כל עוד הגוף והכדור האחרון נושם במחסנית, חרפה היא. לצאת אל שבי הפולש - חרפה ומוות", כתב קובנר עוד לפני שהתבררו כל פרטי הקרב. ניסוחיו המשלהבים הלמו את הלכי הרוח הרווחים באותם ימים, שבהם הונחו היסודות לאתוס יהיר וכוחני, המלווה אותנו עד היום; אתוס שרומם רק גבורת מנצחים, מתוך בוז לגולה ולהיסטוריה ארוכה של גבורת נרדפים. בדיעבד, הוצדק הדף הקרבי הזה ב"צורך השעה", אבל כצפוי נשאר תוקפו הערכי בעינו הרבה אחרי שחלפה השעה.
עם הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948 פלש הצבא המצרי למדינה החדשה, ועבר את ניצנים. ב-16 במאי הוחלט על מבצע תינוק והתינוקות עם חלק מהאמהות והאבות פונו למושב באר טוביה הסמוך, במבצע מסוכן ובהתגנבות לילית דרך הוואדיות. מחזות הפרידה היו קורעי לב, ובייחוד זכורה פרידתה של מירה בן-ארי האלחוטנית הצעירה, מבנה התינוק, ביודעה שהיא היחידה המצליחה להפעיל את מכשיר האלחוט המקרטע. במעיל של בנה התינוק נמצא פתק, המוסר את אהבתה ופרידתה. 7 ביוני 1948 – לאחר הפגזה קשה שנמשכה כל הלילה, תקף את המשק גדוד חי"ר מס' 9 המצרי מתוגבר בפלוגה מגדוד חי"ר מס' 7, בפלוגת משוריינים, בארבעה טנקים ובסיוע עשרות תותחים מסוגים שונים. על ניצנים הגנו 67 חברי משק, מתוכם עשר לוחמות, 30 לוחמים מגדוד 53 של גבעתי ו-44 לוחמים מגדוד הטירונים 58 של גבעתי. הלוחמים נסוגו והתבצרו ב"ארמון" - בית האפנדי הגדול, אותו בית שנקנה בידי קק"ל והיה היסוד לקיבוץ.
בתחילת הקרב האלחוטנית קראה שוב ושוב לתגבורת ולא נענתה. מכשיר האלחוט הפסיק לפעול במהלך הלילה, ולפתע פעל בדקות האחרונות של הקרב. האלחוטנית מירה בן-ארי ואנשים נוספים ראו בזה מעין אות לנכונות החלטתם לסגת. הם ניסו ליצור קשר עם חטיבת גבעתי אך לא נענו. המפקד הורה על ניסיון מילוט לכיוון פרדס שבאזור, אך הלוחמים ספגו משם מכת אש ונאלצו לחזור פצועים אל ה"ארמון". מכשיר הקשר שוב חדל לעבוד, הקרב נמשך, רוב הלוחמים היו פצועים, התחמושת אזלה, ובארבע אחר הצהריים, משנראה שאין כל אפשרות אחרת החליט המפקד, אברהם שוורצשטיין, להיכנע ולמלט חלק מהלוחמים. הם הטמינו את מכשיר האלחוט והרסו את הנשק. אחד הלוחמים יצא עם גופיה לבנה אך נורה ונהרג. המפקד, אברהם שוורצשטיין, יצא, עם ממחטה לבנה וידיים מורמות, אל המצרים. בהגיעו אל אחד הקצינים המצרים, זה הוציא את אקדחו וירה בו. האלחוטנית מירה בן ארי יצאה בעקבותיו, נגשה אל הקצין ירתה בו והרגה אותו באקדחה. היא נשארה לעמוד ולא ברחה. קצינים מצרים נוספים שעמדו בסמוך ירו בה והיא נפלה ומתה על יד מפקדה. את עצמותיהם מצאו במקום שבו נפלו, לאחר כיבוש ניצנים מחדש. בקרב הקשה שנמשך עשר שעות רצופות, נהרגו 29 ממגיני המשק.
בתמונה: חברי קיבוץ ניצנים קוברים את אחיהם הלוחמים, 1948

אחת מגיבורי הקרב, מירה בן ארי, הפכה ברבות השנים סמל לגבורתה של האשה החלוצה הלוחמת.
מירה היתה בת 22, נשואה לאליקים ואם לדני, בן שנתיים. 15 שנה לפני כן, כשהיתה בת שבע, עלתה לישראל מברלין, עם עליית הנאצים לשלטון. תחילה למדה בבית הספר בן יהודה בתל אביב. בהמשך הצטרפה לתנועת בית"ר ולמחתרת לח"י. כשבגרה עזבה את העיר וירדה דרומה, כדי להצטרף למקימי קיבוץ ניצנים. אז גם נישאה לאליקים, חבר בפלמ"ח, והצטרפה להגנה. עד אמצע מאי 1948 אחזו האבות והאמהות בקיבוצים בעיקרון שאין לפנות ילדים מהיישובים. השינוי בעמדתם חל בעקבות המתקפה של הצבאות הסדירים, שצוידו בנשק כבד ובשריון ולוו בהתקפה מהאוויר על אוכלוסייה אזרחית. כשבתי הילדים בקיבוצים היו תחת אש, הוחלט על חילוץ הילדים משורה של יישובים סמוכים: נגבה, קיבוץ גזר, כפר מנחם, גת, גלאון וניצנים. השם שניתן לכך היה, כאמור, "מבצע תינוק". ילדי הקיבוץ פונו בחשכה, בשטח עוין ומסוכן, אל היישוב היהודי הסמוך, באר טוביה, מרחק כשמונה קילומטר מניצנים. לקראת המסע הרדימו ההורים את ילדיהם.
בין ההורים שנפרדו מילדיהם היתה גם מירה האלחוטנית, האם היחידה שבחרה מרצון להישאר להילחם, ולשלוח את בנה למקום מבטחים.
"תגידי לדני שהיתה לו אמא", אמרה לאחת מחברותיה שפונו מהקיבוץ. אחר כך כתבה מכתב לבעלה, והטמינה אותו בכיס המעיל של דני. לימים התפרסם המכתב וסייע לבסס את דמותה כמיתוס: "אני רק אכתוב כמה מלים, ואתה בטח תבין כי איני יכולה לכתוב. פשוט זה קצת קשה. יותר מקצת. כך עוד לא הרגשתי אף פעם, אבל אתגבר. בזמננו צריך להתגבר על הכל. אולי בעבור יכולתו של עמנו לסבול ולא לוותר, בגלל עקשנותו להחזיק מעמד על אף העובדה כי מעטים אנו, הרי בכל זאת נשיג את כל אשר מגיע לנו אחרי אלפיים שנה. אין פרידה קשה מזו של אם מילדה, אך אני נפרדת מילדי למען יגדל במקום בטוח, ולמען שיהיה אדם חופשי בארצו. תמסור לו בבואך אליו את כל אהבתי. תמסור לאבא ולאמא שלי הרבה נשיקות ובקש בשמי סליחה". ב-7 ביוני 1948 נפל הקיבוץ בידי המצרים ומירה נהרגה.
סיפור מותה דרמטי ומפורט לא פחות מהמאורעות ההיסטוריים שאפפו אותו והוא מפורט למעלה. מירה בן ארי היתה בת 22 במותה. במקום בו נפלה הוקמה מקץ 50 שנה אנדרטת "יד לאשה הלוחמת" לזכרה ולזכר שתי לוחמות אחרות שנהרגו בקרב. היום דני מנהל את חברת בן ארי הבונה את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה.. יש לו בת בשם מירה על שם אימו..
בתמונה: מירה בן ארי ובנה.





יום רביעי, 20 בינואר 2016

האם כשהעורב צריך לפתור בעיות, מח של ציפור מהווה בעיה?






כמה מאיתנו ראו את הסרט של היצ'קוק, ציפורים? וזה גרם לכם חרדה? אולי לא כדאי שתקראו את הרשומה הבאה....
העורבים הנם אוכלי כל, אך הם מעדיפים בשר ובמיוחד נבלות. תמיד אמרו לנו שעורבים הם חיות נקמניות. בשל צבעו השחור, קולו המקרקר והיותו אוכל נבלות, בתרבויות רבות קישרו בין עורבים לבין מוות וכוחות אפלים. במיתולוגיה האירית, עורבים קושרו ל"מוריגן", אלת הקרב, הלחימה והעצמאות. בתלמוד העורב נחשב לרע. כָּל הַמְּחֻבָּר לַטָּמֵא - טָמֵא, כָּל הַמְּחֻבָּר לַטָּהוֹר - טָהוֹר. וְשָׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה: ר' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לא לְחִנָּם הָלַךְ זַרְזִיר אֵצֶל עוֹרֵב, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִינוֹ" [בָּבָא קמא דַּף צב, עַמּוּד ב']. גם בסיפור של תיבת נח, העורבים אינם מוצגים טוב. מצד שני, בתנ״ך מתואר כיצד עורבים דאגו לאליהו הנביא לכל מה שהזדקק - בספר מלכים מתוארים העורבים כמספקים מזון לאליהו הנביא.
מה שלא בטוח שאמרו לכם - זה שעורב היא אחת החיות החכמות ביותר שאנו מכירים. היא מומחית בפתירת בעיות שבהן היא נתקלת. מוח של ציפור? חשבו שוב... עורבים הם החיה הרביעית הכי חכמה בעולם, אחרי דולפינים במקום הראשון, עכברים במקום השני, ובני-אדם במקום השלישי... האינטליגנציה של העורב נחשבת לגבוהה-יחסית, דבר שהפך אותו בעיניהם של בני האדם ותרבויות שונות לסמל של חכמה. במיתולוגיה הנורדית למשל, זוג עורבים בשם הוּגין ומוּנין ("חשיבה" ו"זיכרון") הנם מלוויו של אל החוכמה והמלחמה אודין. יחד עם זאת, אודין עצמו קושר רבות למוות. במיתולוגיה היוונית, העורב סיפר לאל אפולו על בגידתה של קורוניס, אהובתו. אפולו שלא האמין לעורב הפך את צבעו מלבן לשחור, אך לאחר שנוכח באמיתות דבריו הפך אותו לעוף קדוש ונתן לעורבים את המשימה להכריז על מוות.
העורבים מראים סימנים של אינטליגנציה גבוהה במיוחד‏ ונראה שזן זה של ציפור עושה אף שימוש בכלים. מינים שונים של עורבים אף הראו סימנים ראשוניים של כישורים לשוניים ויכולת תקשורת לטווחים ארוכים. ניתן לאלף אותם ואף ללמד אותם לחקות קול אדם, בדומה לתוכי. נראה, כי לעורבים יש יכולות מנטליות מפתיעות ומורכבות. אצל כמה מינים נראה שהיכולות האלה אינן נופלות מיכולותיהם של קופי אדם, ואפילו עולות עליהן. לקיקים למשל, יש זיכרון מדהים המתבטא בזכירת אלפי מיקומים של מטמוני מזון – משימה שרוב בני האדם יתקשו לבצע. למעשה, עורבים הנם אחד ממני החיות שלא נכחדו בעקבות הנזק האקולוגי שהאדם גורם לכדור הארץ. מדובר במין סינאתרופי. בתמורה, בני האדם רק מנסים להרוג אותם. לכן, הם עושים הכל כדי לשרוד. עכברושים, למשל, מתמודדים עם האנושות באמצעות רבייה מוגברת. ג'וקים מפתחים חוסן לרעלים באמצעותם האדם מנסה להדביר אותם.
מחקרים הראו שעורב ניו קלדוניה מכין כלים מחלקי עלים משתמש בהם לשלוף זחלים מחרכי עצים.יותר מכך, לומר שהם נקמנים זו פרשנות אנושית, של בני האדם. לעורבים יש זיכרון מעולה, זוכרים מי פגע בהם לאורך זמן. העורב הנו ציפור מדהימה וחכמה. לא נוקמת סתם אלא רק מתוך זכרון רע. העורב יזכור אם פגעו בו בעבר ואם כן הוא יחזיר. הגיוני בעיניי שהסיבה שהם מנסים לפגוע חזרה היא כי הם חווים תחושת סכנה מול מי שפגע בהם בעבר. הם פוגעים ממקום של השרדות.
העורבים הנם עופות חברותיים ולעתים נאספים לקבוצות גדולות. כל זוג עורבים מקים לעצמו קן ושני בני הזוג דוגרים על הביצים ומטפלים בגוזלים. עורבים למדו לזרוק למשל אגוזים ובלוטים על הכביש, לחכות למכונית שתרסק את הקליפה, להמתין שהאור האדום יעצור את התנועה ואז לאכול. עורבים לומדים מצפייה בעורבים אחרים, ותמיד כשהם ימצאו אוכל הם יקראו לשאר החבורה. מעשים נוספים רבים ויוצאי הדופן שעורבים אלו כרוכים בתכנות עיוור מובנה, או בשינון וזיכרון על פי ניסוי וטעייה בעבר או בחשיבה בחירה בין אפשרויות המיוצגות ונשקלות בתודעה. למסקנות אלו, חוקרים הגיעו לאחר שערכו ניסויים התנהגותיים בעורבים בשני העשורים האחרונים.
העורבים מראים סימנים של אינטליגנציה גבוהה במיוחד. עורב מזן קלדוניה החדשה נחקר רבות, מכיוון שנראה שהוא עושה שימוש אינטנסיבי בכלים. מינים שונים של עורבים אף הראו סימנים ראשוניים של כישורים לשוניים ויכולת תקשורת לטווחים ארוכים. הם ניתנים לאילוף ואף ניתן ללמד אותם לחקות קול אדם.
בניסוי הבא שצולם בבריטניה, חוקר הציב בפני עורב 8 שלבים למציאת פתרון להשגת אוכל אליו הוא רוצה להגיע - המקל קצר מדי ולכן, העורב משתמש במקל הקצר כדי להוציא 3 אבנים מכלוב. הוא זורק את האבנים למיכל באופן המאפשר לו להשיג מקל ארוך יותר ולהגיע בשלב השמיני להצלחה ולהשיג את הממתק.




מחקר נוסף של חוקרים מאוניברסיטת קיימריג' התפרסם במגזין Current Biology ועוסק בבחינת מידת חוכמתם של עורבים. החוקרים העמידו לפני העורבים אתגר יוצא דופן – בעיה הדורשת שימוש בכלים, אבל בצורה שונה מהמקובל. הם הכניסו לכלוביהם של העורבים מבחנה שקופה ובה מעט מים ובמים צפה תולעת. העלאת מפלס המים תעלה גם את התולעת ותאפשר לעורבים להשיג אותה. התולעת היא מעדן מיוחד בעבור העורבים, ובכך מובטחת המוטיבציה שלהם להשלים את המשימה. בתחילה היה מפלס המים די גבוה כדי שהעורבים יוכלו לשלות את התולעת ללא בעיה. מאוחר יותר הוכנסה לכלוב מבחנה שמפלס המים בה נמוך מאוד, ויחד איתה – ערימת אבנים. כל ארבעת העורבים שנבחנו הבינו מהר מאוד את הטריק, הכניסו אבנים למבחנה, העלו את מפלס המים ושלפו את התולעת.


בסרטון הבא הרצאה של חוקר עורבים שנכנס לתחום חקר האינטליגנציה של עורבים במקרה כשעורבים השתלטו על החצר של חבר שלו. שימו לב שניתן לשים כיתוביות בעברית SUBTITELED. הוא המציא מכונה את המכונה האוטומטית שתאפשר קיום הדדי בין האנושות לעורבים והציפורים בכלל. שימו לב איך בניסוי שלו, העורבת הייתה יצירתית וכיפפה את החוט מתכת כדי להרים את האוכל כשהחוקרים פישלו בניסוי. מפה לשם, 216 מליון מטבעות הולכים לאיבוד מדי שנה. המטרה של החוקר זה לא לזכות בלוטו בכך שהוא גורם לעורבים לאסוף בשבילו מטבעות כדי לממן את המחקרים הבאים, אלא ללמד את האנושות שאפשר לחיות יחד עם העורבים וללמוד איזון, לשתף יחד פעולה ולמשל לאלף את העורבים לאסוף זבל לאחר ארוע המוני של האנושות כמו משחק כדורגל או להשתתף במשלחות חיפוש של חילוץ והצלה.



יום שלישי, 28 ביולי 2015

הורות בכל מחיר? נרטיב המנצחים עליו מירב מיכאלי לא שמעה








הערב ב-20:00 בסדרת הכתבות "הורים בכל מחיר" תבדוק רומי נוימרק האם המשוואה "הורות=אושר" נכונה לכולם:איך מתייחסת החברה למי שמחליט לא להביא ילדים לעולם? הנה קטע מראיון של חברת הכנסת מרב מיכאלי, מתוך הפרק שישודר במהדורה המרכזית:
Posted by ‎חדשות 10‎ on Tuesday, July 21, 2015


האם הורות שווה אושר? מירב מיכאלי מתראיינת לכתבה במירב בפאסיב אגרסיב אופייני. לדברי מירב, הסובבים לא הגיבו באופן מעודד לרצונה להימנע מלהביא ילדים לעולם. עם הזמן, התגובות הקצינו יותר ויותר. אמרו לה, את תגדלי, את תביני. אחר כך זה את לא נורמלית זה בלתי הפיך, כאילו שילד זה הפיך. ואז, את תצטערי, את תתחרטי. את לא יודעת מה את מפסידה, את לא מבינה. לטענת מיכאלי, תגובות אלו נובעות מכך שהיא מפרה את הסדר החברתי.
ראשית, הטקסט מציג שאלה בנאלית עד כדי גיחוך. לא צריך שום עיתונאית מליגה ד בערוץ מסחרי כדי ללמד אותנו שהמשוואה הורות=אושר לא נכונה לכולם. אגב, שום משוואה מסוג X=אושר לא נכונה לכולם. ככה זה עם אושר. אאורקה. אני מחכה לנובל. גם לא צריך לספר לי שכל אדם רשאי לחיות כרצונו. 
ובכל זאת, להלן איזו תובנה של קשישה שעברה דבר או שניים בחיים: באופן כללי הורות מעניקה לאדם הזדמנות לחוות רגש שמי שאינו הורה אינו חווה: הדאגה לאדם אחר יותר מאשר לעצמך; חרדה לגורלו יותר מאשר לגורלך; חשש מכאבו יותר מאשר מכאבך; שמחה בהישגיו יותר מאשר בהישגיך. זהו רגש רב-עוצמה שקיומו משפיע כמעט על כל החלטה אנושית. ברוח זו כבר נאמר בתוספתא (סנהדרין ז, ג) כי "מי שלא ראה לו בנים... אין כשר לדון דיני נפשות". גם בנות בסדר, כמובן! לא רוצה לפתוח מול מיכאלי חזית נוספת.
יותר מכך, הנה טענה שגם Merav Michaeli מרב מיכאלי מעולם לא שמעה בזכות ההולדה ואני מציגה אותה לפניכם לראשונה כתשתית לדיון אקדמי. זה קצת מורכב, אז נא להתרכז.
1. ישנה אמירה המיוחסת, אולי בטעות, לווינסטון צ'רצ'יל, לפיה "ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים". לכן התושבים שהשליכו ארגזי תה בריטיים לים בנמל בוסטון בשלהי 1773 ידועים כמהפכנים שוחרי חירות ולא כחוליגנים, ונדאלים, פורעי חוק. למרות שהכוונה המקורית של הביטוי הייתה כנראה לנצחון צבאי, היא הפכה לנכס צאן ברזל בדיון על מה שקרוי "פוליטיקה של הזכרון". במילים אחרות: המנצח שכותב את ההיסטוריה לא צריך להביס את יריבו בשדה הקרב. מספיק שהוא עושה כן בשדה הפוליטי. דוגמא לכך הנה מעשהו של הקיסר הרומי, אדריאנוס, אשר שינה את שם האזור מ"פרובינקת יהודה" ל"פרובינקת פלשתינה". השם פלשתינה או באנגלית Palestine משמר יותר מכל את הרצון למחוק את השם הקודם, את הרצון למחוק את הזהות היהודית. אין מבין אומות העולם אפילו אומה אחת ששמה מתחיל באות שלא קיימת בשפתה. כך, למעשה, ה-"P" הפכה ל-"F".
כה אמר דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל:


"עניין השם פלסטינה זה רמאות לשמה. זה הומצא על ידי היוונים. אבל לא הייתה מדינה פלסטינאית. לא היה דבר כזה." 

הציטוט לעיל מטעם בן גוריון מוקדש עבור השרלטנים מהקרן לישראל חדשה על גרורותיה. אז הבאתם ציטוטים מבגין ז"ל והוצאתם אותם מהקשרם. לעומת השקר שלכם אביא ציטוטים מאבות האומה המתחדשת מטעם האגף השמאלי על המפה הפוליטית בלי להוציאם מהקשרם. 

2. אחת הדרכים להביס יריב בשדה הפוליטי היא באמצעות שינויים דמוגרפיים. למשל, דמיינו איזה נרטיב יהפוך מרכזי בלימודי ההיסטוריה אם יתגבש במדינת ישראל רוב ערבי. הדבר קורה כבר היום בויקיפדיה האנגלית, שבה מספר העורכים הפרו-פלסטינים עולה על מספר העורכים הפרו-ישראלים.

3. יכול להיות שלא כולם צריכים להתרבות. גב' מיכאלי היא נכדתו של ישראל קסטנר, האיש שכמה שופטים בישראל ייחסו לו שיתוף פעולה עם הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. הנרטיב שמיכאלי מנסה לקדם הוא שקסטנר היה גיבור שסיכן את חייו למען הצלת הרבים, וכי אלפים חבים לו את חייהם. אינני מתכוונת להכריע במחלוקת ההיסטורית. אני מבקש לטעון שהתנגדותה של מיכאלי להעמדת צאצאים, וצמצום הילודה בחוגים אליהם היא משתייכת לעומת הגברת הילודה בחוגים היריבים, מניחים תשתית להתפתחות דמוגרפית שעתידה להותיר את הכוח הפוליטי בידי מתנגדיה. המשמעות היא שגב' מיכאלי, בהימנעות מהולדה ובקידום הרעיון בקרב חסידיה, מקטינה עוד יותר את הסיכוי שהנרטיב שלה יאומץ אי פעם בעתיד. 


אשמח לשמוע עמדות נוספות

יום שבת, 1 בנובמבר 2014

מיתוס יצחק רבין אינו תואם לרבין האדם, האישיות ואיש הציבור



"לשבור להם את הידיים והרגליים" רבין על הערבים, 1994


השמאל ההזוי יודע היטב להשלות את הציבור ביצירת מיתוסים סביב אישי ציבור ובפיתוח תעשיית הפוליווד של הערבים כנגד ישראל. דוגמא למיתוס שהשמאל יצר סביב דמות אגדתית בציונות הנה המיתוס שנוצר סביב דמותו של דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. על פי השמאל ההזוי, מדיניותו של בן גוריון מאפשרת מסירת שטחים של ארץ ישראל לערבים תמורת שלום, דבר התואם את מדיניותם כיום.
הדבר אינו נכון. דוד בן גוריון לא מוכן לשלום בכל מחיר, בטח לא במחיר מסירת שטחים ממדינת ישראל או מארץ ישראל בכלל, ובפרט מסירת ירושלים. יותר מזה, בן גוריון, ציוני ושמאלני נלהב, תמך בהתיישבות ברחבי הארץ וביצירת רצף התיישבותי טריטוריאלי, או כמו שהשמאל הישראלי קורא לכך היום "התנחלות" ולמתיישבים "מתנחבלים".
החודש מצויין יום השנה ה-19 להרצחו של יצחק רבין. גם סביבו נוצר מיתוס של אדם המתנגד להתיישבות יהודית בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט, מאחר והוא תמך, לכאורה, בגבולות 1967. יש לזה אפילו שם - "מורשת רבין". לא רק שהמיתוס סותר את יצחק רבין כאישיות ציבורית ופוליטית, אלא גם רבין עצמו התנגד להסכם אוסלו. זוהי אינה מורשתו של האדם שתרם רבות למדינה היהודית כאיש צבא, כציוני נלהב וכפוליטיקאי מדופלם. רבין ראה את ישראל כמדינה יהודית עצמאית שגבולותיה הוגדרו בשנת 1967 בעקבות מלחמת ששת הימים ואשר חיה בשלום עם שכניה. הוא התנגד עד ליומו האחרון למדינה פלסטינית והיה ער לכך שהסכם אוסלו הנו אסון, ולראיה:



והנה שוב, ראש ממשלת ישראל מתגרה בנשיא ארה"ב(!) ומתערב במדיניות האמריקנית(!!) מסכל כל אפשרות לשלום אמת עם הפלשתינים על ידי הצהרות ריקות ופומפוזיות על "ירושלים המאוחדת תחת ריבונות ישראל"(!!!) ובמקום מדיניות שפויה וריאלית שוב מצטט פסוקים מהתנ"ך הקיצוני(!!!!) ואני לא מדברת על ביבי!  





רצח רבין זה לימון שהשמאל סוחט וסוחט מאז ועד היום. לפניו היה להם את רצח ארלוזורוב. "מרצח לרצת כוחונו עולה". זה לא שלג דאשתקד, זוהי מציאות עכשווית. בורג הצליח להתברג עד תפקיד יו"ר הכנסת רק בגלל שעמד ליד אמיל גרינצוויג במהלך ההפגנה בה נזרק הרימון. הרצחו של רבין בזמן כהונתו כראש ממשלה מנוצל למטרות תעמולת השמאל הגבלסית השקרית מדי יום. כן, אנשי השמאל ההזוי מתעקשים להפוך את הרצח לפוליטי ולייחס לו מורשת שאינה קשורה אליו בפועל.
"מורשת רבין" הנה שקרית ויוצרת הסתה ודהומניזציה כנגד יהודים בכלל ובפרט כנגד אנשי הימין, כאילו כל מי שיש לו דעות לאומיות וציוניות אחראי לרצח רבין.
הרצחו של רבין הנו אסון משמעותי לציונות וליהודים, מאחר ובכוחו של רבין היה לסגת מהסכם אוסלו. כך התכוון לעשות. המורשת אותה מייחסים לרבין אנשי השמאל הנה שקרית. רבין נרצח רק משום שהחליט לבטל את הסכמי אוסלו ולראייה: "הרבה אנשים שהיו קרובים לאבא אמרו לי שערב הרצח,הוא שקל לעצור את תהליך אוסלו, מפני שהטרור השתולל ברחובות וערפאת לא סיפק את הסחורה, אבא הרי לא היה עיוור שרץ קדימה בל מחשבה" (דליה רבין, 8/10/0 ידיעות)






 בנוסף, לדברי משה יעלון, רבין עמד לעצור את הסכמי אוסלו לאחר שהתברר כי ערפאת עומד מאחורי הטרור. הרצח תרם תדמיתית לשמאל בבחירות במטרה להשיג מנדטים ולפגוע בתדמיתן של מפלגות הימין, לבצע דהומניזציה לאנשים הנורמלים, לאנשי ימין. עם זאת, הדבר לא היה מספיק כדי לגרום לשמעון פרס לתפוס את כיסא ראש הממשלה ותודה לאל על כך. תוצאות אוסלו המחרידות השפיעו חזק יותר מרצח רבין. כל הסקרים לפני רצח רבין הראו שהוא היה בדרכו להפסיד את הבחירות בגלל כישלון אוסלו, שנביאי השקר התנבאו שיצליח. גם כראש ממשלה, רבין לא היה מוצלח במיוחד, אך את הנזק האדיר שגרם רבין למדינה, לאזרחיה ולעם היהודי בכללותו, כפי שאנו מכירים כמורשת רבין, מדינת ישראל חשה על בשרה עד היום נזקי אסון אוסלו עד לימנו הן מההיבט הכלכלי, הן מההיבט הבטחוני, הן מההיבט ההתיישבותי והן מההיבט של בטחון האזרחים ואובדן חיי אדם. ולראיה, לפני אסון אוסלו, מדינת ישראל לא נזקקה לגדר הבטחון.


לשמאל אין קשר למוסר, ליהדות, לציונות ולארץ ישראל ואף לא למדינת ישראל. הם מחזיקים בנטיות אובדניות ותומכים באוייביהם המעוניינים להשמידם. תמיכה זו אף באה לידי ביטוי בפגיעה בחיילי צה"ל הדואגים לבטחונם. מדובר באנשי שמאל אנטיציונים שאינם מוסריים ותומכים ברצח של חפים מפשע. הם אינם מייצגים את רבין, את מורשתו, את בן גוריון ואת יתר אנשי השמאל הציונים שתרמו להקמת מדינת ישראל. בכדי להשיג את מטרתם ולהשמיד את מדינת היהודים, הם משתמשים בכל הכלים העומדים לרשותם, כולל באלימות כנגד חיילי צה"ל, פעילות הסברתית שקרית ויצירת מיתוסים מוטעים, הקמת תעשיית פוליווד ושימוש בתקשורת ההמונים בישראל ובעולם להפצת תעמולה כנגד היהודים ומדינת ישראל, תוך הטלת צנזורה על האמת.  זה לא שהתקשורת הישראלית גוייסה למטרה זו, אלא היא התמסרה לכך באהבה. אנשי השמאל שולטים בה ואילו אנשי תקשורת ימניים אינם מתקבלים לעבודה ובכך, הימין מודר מהתקשורת.