החודש ימלאו 21 שנים לרצח רבין. כמדי שנה, ארגוני שמאל קיצוניים שמממנים עצרת פרטית לזכר הנרצח במטרה ליצור מיתוס למורשת שהותיר ראש ממשלת ישראל הנרצח, יצחק רבין. כמדי שנה, הם טוענים שגם השנה הם נתקלים בקשיים במימון העצרת, כאילו שבלעדיהם לא יהיה ארוע זכרון לאומי לרצח ראש הממשלה. כמו תמיד, הם יתרימו מימון לארוע בסך של 1,200,000 [כן - מליון ומאתיים אלף שקלים], לא פחות.
העצרת הנה לא יותר מניצול ציני של רצח רבין לצרכיו הפוליטיים של השמאל ההזוי וארגונים בינלאומיים שמטרתם להשמיד את ישראל, כמו קרן פורד, הקרם לישראל חדשה ו-V15. זהו סמס שקיבלתי היום. אם מדובר בהפגנה של מיתוס שקרי של מורשת רבין, כזו התומכת באויב הערבי ומתנגדת לכל דבר ציוני, יהודי וישראלי. בכיכר נטעם מכל הבא ליד - הסתה, שנאה, ביבי הביתה, שקרים, השתלחויות, גסות רוח, פלגנות וכו וכו.... רק דבר אחד לא יוזכר בעצרת למען הפסקת שיח השנאה - מורשת רבין. ואכן, מורשת השלום של רבין הנה מיתוס לכל דבר. באשר לרבין אתם זוכרים את אל סיד שקשרו אותו לאחר מותו לסוס והעמידו אותו בראש צבאו כדי לעודד את חיילו? זה מה שעושה השמאל לרבין . כל שנה הם מוצאים את גוויית המנהיג המת מהקבר מנקים ממנו את החול וקושרים אותו לסוס ומסתערים על הימין . כבר בשנה הראשונה זה נתפס כמעשה חריג אבל אחרי עשרים שנה זה כבר מצטייר כמשהו עצוב ופתטי
האופיזציה למה מרמים את הציבור שיש לעצרת קשר כלשהו לרבין? מטרת העצרת בכיכר רבין הנה להנציח את הרצח עצמו של ראש ממשלה ישראלי על ידי יהודי ימני קיצוני מהרצליה. מטרה נוספת הנה להנציח אביב גפן טוען בראיונות בינלאומיים שהרדיו הישראלי מצנזר את שיריו. השיר היחיד שלו שצונזר זה השיר שגפן הוציא לפני רצח רבין, בשם "שום מקום" ובו מופיע המשפט "מי זה שם הולך שיכור? זה ראש הממשלה." השיר מדבר על רבין, אלכוהוליסט שהשתתף בטבח נגד יהודים במסגרת פרשה אותה אנחנו מכירים כפרשת אלטלנה. רבין פיקד על כוחות ההגנה שתקפו את הספינה. כששמעו שבגין נמצא על הסיפון, הם הגבירו את הירי כדי ליצור מלחמת אחים. יותר מכך, מטרתו בהליך השלום במסגרת הסכמי אוסלו הנה מנוגדת למטרתו של מנחם בגין. בגין פעל והשיג שלום, הוא היה נפיל. מטרתו של רבין, כמו גם של פרס, הנה להשיג לעצמו פרס נובל לשלום.
"ירושלים השלמה והמאוחדת הייתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל בריבונות ישראל, מוקד לגעגועיו וחלומותיו של כל יהודי."
"אילו אמרו לנו שמחיר השלום הוא ויתור על ירושלים המאוחדת בריבונות ישראל, הייתי עונה הבה נוותר על השלום."
"ירושלים השלמה והמאוחדת הייתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל בריבונות ישראל. הממשלה נחושה בדעתה, כי ירושלים אינה נושא למיקוח."
"ממשלה זו, כמו כל קודמותיה, מאמינה כי אין חילוקי דעות בבית הזה בדבר נצחיותה של ירושלים כבירת ישראל. ירושלים השלמה והמאוחדת היתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל בריבונות ישראל. הממשלה נחושה בדעתה, כי ירושלים אינה נושא למיקוח"
"ירושלים שלי היא מוקד געגועיו ומחוז חלומותיו של העם היהודי. היא החלום – להגיע. אנו חלוקים בדעותינו מימין ומשמאל: יש לנו וויכוחים על דרך ועל מטרה. אך בישראל אין לנו ויכוח בנושא אחד: שלמותה של ירושלים והמשך כינונה וביסוסה כבירתה של מדינת ישראל. מבחינתנו, ירושלים אינה נושא לפשרה, ואין שלום בלי ירושלים. ירושלים, שנחרבה שמונה פעמים, היתה שלנו, תהיה שלנו, היא שלנו, וכך תהיה לעולמי עד"
"אנחנו הבית של כל יהודי בעולם, אנחנו המקלט, אנחנו גם האחריות."
"לשבור להם את הידיים והרגליים."
"לא יעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן. מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן, יפקיר את ביטחון ישראל."
"מדינה פלסטינית בכל סוג שלה, זה אומר שמדינת ישראל תחיה יום יום עומדת על משמרה."
"גבולות מדינת ישראל במסגרת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967."
"מדינה פלסטינית בין ישראל לירדן תהיה סרטן בלב המזרח התיכון."
"מדינה פלסטינית בגדה תהיה תחילת הסוף של ישראל."
פוסטר מתוקן מטעם ארגוני השמאל
לאחר שקוראים את כל ההתבטאויות האלה, אין ספק שבנימין נתניהו והליכוד הם ממשיכי דרכו של יצחק רבין ומורשת רבין... (ויש שיאמרו שנתניהו אפילו עקף אותו משמאל - "שתי מדינות לשני עמים"). למעשה, מורשת רבין הנה שונה לחלוטין מהמיתוס שמנסים להפיץ בארגוני השמאל. בעצרת שהם מקיימים בכיכר רבין הוא זוכה מהם לחיבוק עז, אבל בחייו ארגוני השמאל הקיצוני שנאו אותו, הגבילו אותו ופגעו במדיניותו בלי הרף.
כשהם מבכים בכיכר את המיתוס שהם בדו לרבין, אנחנו נזכרים באמת. 'בצלם' וארגוני הקרן תקפו אותו, עתרו נגדו, הגבילו אותו והשפילו אותו מול גל טרור אכזרי וחסר-תקדים. עיון ברשימת העתירות המופיעה באתר 'האגודה לזכויות האזרח' יכול ללמד על היקף התופעה. האגודה הגישה למעלה מ-25 מהעתירות בנושאי ביטחון הוגשו במהלך כהונותיו של רבין בנושאי המלחמה בטרור. 4 עתירות עוסקות בניסיונות לאסור את מדיניות הריסת הבתים או להגביל את ההריסה; 5 עתירות עוסקות בגירוש מחבלים לחו"ל, ביניהן פרשת גירוש 400 אסירי חמאס ללבנון שפורסם, התעכב ובוצע בצורה גרועה בשל עתירות האגודה (בהקשר זה כינה אותה רבין "האגודה לזכויות החמאס"); 3 עתירות נגד עינויים בחקירות שב"כ; עתירה לחייב את המדינה לשלם פיצויים לתביעות נזיקין של פלסטינים מהאינתיפאדה; עתירה נגד החוק שאסר מגע עם נציגי ארגוני טרור; ומספר עתירות בנושאי עוצר, הלוויות פומביות למחבלים ושיחות טלפון למחבלים בכלא. אחת מגולות הכותרת של העתירות הללו היא עתירה נגד החזקתם אנשי חיזבאללה כדי שישמשו כקלפי מיקוח להשבתו של רון ארד. רבין תמך בארץ ישראל השלמה תחת שלטון יהודי. הרצחו היה אסון למדינת ישראל. מאחר והוא עמד לבטל את הסכמי אוסלו, בהתאם לתאוריות הקונספירציה, גורמי שמאל קיצונים הנמצאים בשב"כ פעלו לרצוח אותו באמצעות הקמת ארגון בעל אידאולוגיה ימנית קיצונית ובו חברים אנשי שב"כ כמו שמפניה. הקביעה שיגאל עמיר רצח את רבין אינה תואמת את הממצאים בשטח. איש שב"כ צעק במהלך הירי שמדובר בכדורי סרק. היה ידוע על פי ניסיונות התנקשות בעבר ש-3 מאבטחים אישיים בלבד אינם מספיקים לאבטחת ראש ממשלת ישראל ועדיין דבר לא השתנה. יגאל עמיר עמד מאחורי רבין וירה בו 2 כדורים ללא כדור בגב. רבין נורה ב-3 כדורים. הכדורים של עמיר לא גרמו למותו של רבין. הכדור השלישי שנורה ברבין מקדימה הוא זה שהביא למותו. את רבין הוציאו מהכיכר ברכבו. לבית החולים הוא הגיע בנט"ן ולאחר טיפול עם טובוס - צינור בריאות. יש כאן כל כך הרבה סתירות שנוצר הרושם שנתפרה כאן קונספירציה כדי להאשים את הימין ואת נתניהו [ע"ע ההלוויה עם הארון - בתמונה המצורפת יותר ברור מה כתוב כאן על הארון - רשום רבין ממית ציונות, כלומר ארון הקבורה הוא לא של רבין אלא של הציונות...] ברצח רבין.
אלו הם דבריה של דליה רבין בראיון איתה שמוצג למעלה: "אין הסבר למי עמד מאחורי הרצח של אבא שלי. אז האשימו את לי אוסוולד, שמיד נרצח. אצלנו מאשימים את יגאל עמיר. אבל זה לא כל-כך פשוט. זה הרבה יותר עמוק והרבה יותר מורכב.
ובמי את חושדת?
במי אני חושדת, אני לא אגיד. אני פשוט מעלה בפנייך את כל הספקות האלה שמקננים בי ובמשפחה מאז הרצח.
כרמי גילון, ראש השב"כ בזמן רצח רבין, מתקשה לענות לבן כספית על תהיות של דליה. זמן וידאו- 3:35
מרטין אינדיק שימש בעבר שגריר ארה"ב בישראל ומתווך בשיחות השלום. בנוסף, אינדיק משמש מאז 2006 חבר בדירקטוריון הקרן האנטישמית לישראל חדשה. כמו כן, הוא מכהן כסגן נשיא וחבר דירקטוריון מכון ברוקינגס. בעיתון הטיימס הופיע הסקופ בקנה מידה עולמי, מרטין אינדיק האיש שייצג את ג'ון קרי במשא ומתן בין ישראל וה"פלסטינים" קיבל שלמונים ממדינת קטאר על סך 14.8 מיליון דולר. ככה מוכרים יהודים שמאלנים את מדינתם.
לאינדיק היהודי האוטואנטישמי יש בעיה - נתניהו הוא הבעיה של מרטין אינדיק ודומיו בשמאל האמריקני והישראלי. מדובר בגורמים המבקשים לפרק את ישראל מזהותה הישראלית - יהודית ולהקים ח'ליפות אסלאמית בארץ ישראל. הם מכנים זאת "מדינה פלסטינית". לא חמאס ולא דאעש ושאר החולות הרעות המקיפים אותנו. לכן, הם פועלים במיטב כוחם וכספם במטרה לנטרל אותו. הם הגדילו את יהבם בבחירות האחרונות שנערכו ב-2015. כעת, אינדיק מנסה שוב לפגוע בשמו של נתניהו ולנטרל אותו. בסרט על נתניהו ששודר בליל ה-5 לינואר 2016 ב-PBS, מצהיר מרטין אינדיק שנתניהו אמר לו במהלך ההלוויה של רבין שהוא מאוכזב מכך שרבין נרצח והפך לגיבור לאומי. זה מדהים, אך כך מצהיר מרטין אינדיק:
"נתניהו ישב לידי כשהייתי שגריר בישראל בזמן הלוויתו של רבין... אני זוכר את נתניהו אומר לי: "תראה, תראה את זה. הוא גיבור עכשיו, אך אם הוא לא היה נרצח הייתי מביס אותו בבחירות ואז הוא היה יורד לספרי ההיסטוריה כפוליטיקאי כושל... אני חושב שאפילו ברגע הזה של תמיכה אדירה, רגע טראגי של תמיכה ברבין, נתניהו חשב, טוב, באופן פוליטי הוא היה על החבלים בזמן שנרצח."
שמאלני כמותו חיכה לא פחות מ-20 שנה בהם כיהן נתניהו כראש ממשלת ישראל במספר קדנציות כדי לדווח על דבריו של נתניהו. כבר זה נשמע לא אמין. ממשלת ארצות הברית פעלה רבות כדי למנוע את בחירתו פעם נוספת של נתניהו לראשות ממשלת ישראל באמצעות העברת מימונים לארגונים אנטישראלים, אנטיציונים ואוטואנטישמיים שפעלו למען מפלגות השמאל ההזויות וכנגד מפלגות המרכז והימין, תוך התמקדות בליכוד, כמו ה-V15 והקרן האנטישמית לישראל חדשה. שיאה של פעילות זו הייתה לקראת הבחירות במרץ 2015, כאשר מימון אדיר הועבר גם לאנשי תקשורת בישראל ולערוצי תקשורת כדי שיעבירו את המסר והדעה של בעל המאה. עוד לפני שנמצאה ההוכחה שנתניהו ואינדיק לא ישבו יחד בהלוויתו של רבין, מלשכתו של נתניהו יצאה הכחשה גורפת שהדברים אכן נאמרו ושהאירוע בכלל קרה.
נתניהו בהלווית רבין. איפה אינדיק?
בהמשך, תיעוד מצלמות הטלויזיה מההלוויה חיזק את חוסר אמינותו של אינדיק. צילומים מהלוויתו של רבין מעידים, כי מרטין אינדיק לא ממש ישב ליד נתניהו בהלוויה של רבין. מצד אחד ישב משה קצב ומעבר לו, מרטין שלאף. אינדיק אפילו לא נמצא בפריים. אבל עדיין, מרטין אינדיק מנסה ליצור נרטיב כנגד נתניהו באופן שיעורר כנגדו אנטגוניזם מצד הישראלים. בעולם של השמאל הפוסט מודרניסטי עובדות הן סרח עודף. להאמין שיצא משהו חיובי ממשה קצב ומרטין שלאף? ועדיין, השמאל מצדיק את נקמתו של איש ממשל אמריקני במדינת ישראל רק בגלל שלא קיבל את העמדה הישראלית, הרוצה להמשיך בדרך הציונות, ולא להתקפל בפני אלימות ולחצים בינלאומיים. עם הערבים אפשר להתמודד בשיטת המקל והגזר. אך השמאל האוטואנטישמי הנו אוייב מר ומסוכן. למי שלא יודע איך נראה אינדיק, למעלה תמונתו עם יהודי אוטונטישמי נוסף, חבר בממשל האמריקני, ג'ון קרי. במיילים חסויים ששלח מרטין להילארי קלינטון ונחשפו לציבור, ניתן ללמוד על האיש רבות. בספטמבר 2010 הגיע מרטין אינדיק לביקור בזק בישראל וברשות הפלשתינית. אינדיק לא חסך שבטו מישראל במסגרת המיילים. כרבים מעמיתיו לשמאל היהודי-אמריקני והישראלי, הוא סבור שישראל אשמה בכישלון המשא ומתן עם הפלשתינים. לאחר הביקור שלח אינדיק במייל דיווח למזכירת המדינה הילארי קלינטון. המייל הזה, יחד עם עוד אלפי תכתובות, נחשף לציבור בהוראת בית המשפט האמריקני. המייל עסק מעט במציאות הישראלית, לא משהו שאי אפשר לקרוא בעיתונים הישראלים וכן, הוא מעיד על הגישה האמריקנית בבואה לעסוק בסכסוך בן מאה שנים בין ישראלים לפלשתינים, תוך יצירת אסוציאציה לסכסוך בן 1,400 שנה בין יהודים למוסלמים. בדבריו, הזכיר אינדיק את דן מרידור וציפי לבני - הוא למד מהם על המצב. גם מיובל דיסקין (כמו תומס פרידמן השואב תובנותיו על המצב הישראלי מנחום ברנע). הלך זרזיר אצל עורב.
מכל מקום, שני דברים ברורים: האחד - במידה ורבין לא היה נרצח, סביר שנתניהו היה מנצח את רבין בבחירות. את הניצחון ב-92', השמאל השיג במרמה כשסיפר לעולים הציונים מרוסיה את האידאולוגיה הציונית אותה הם רצו לשמוע. עם זאת, השמאל פעל בניגוד לאידאולוגיה הציונית בהסכם אוסלו. ההפסד של הליכוד ב-92' היה גם הפסד של הימין. עשרות אלפי קולות הלכו לאיבוד בשל פיצול במחנה: מפלגת התחייה, מפלגתו של משה לוינגר ועוד. באותה תקופה שישראלים היו מתפוצצים ונחתכים לגזרים באין ספור פיגועים היה ברור שמפלגת העבודה ובראשה יצחק רבין יובסו בבחירות. חוסר התמיכה במפלגת העבודה ובראשה היה כל כך רחב שלמרות הרצח הם הפסידו. ב-96', מאורעות הדמים של ארבע שנות אוסלו עד אז, היו מספיקים כדי לאחד את המחנה ולהוסיף לו את מאוכזבי ממשלת רבין והשמאל הישראלי.
מצאתי את הפנדה
ממצבנוסף, רצח רבין קיבע את מורשתו של רמטכ"ל ששת הימים ומפקד מלחמת העצמאות, עם תוספת אחת מיותרת המוגדרת כמיתוס שקרי שעוגנה על ידי מי שמתיימרים להיות יורשיו - החתירה להקמת מדינה ערבית בארץ ישראל, בהרי יהודה ושומרון ובחבל עזה. בניגוד לרבים מדובריו כיום, רבין היה אדם ישר. לא מן הנמנע שהיה חוזר בו מההרפתקה המדינית המסוכנת שנקלע לתוכה. בכל מקרה, הקווים האדומים של רבין, כפי שנוסחו בנאומו האחרון, לפני שנרצח, נמצאים כיום בלב הימין הישראלי, בעוד שחסידיו הרחיקו למחוזות ההפקרות המדינית, זאת ששליחים כמרטין אינדיק מבקשים להפיל אותנו לתוכם. אינדיק אינו אמין. בכל מקרה, אלה המאשימים את יריביהם ב"הסתה", הם האחראים להסתה גדולה יותר בפרסום הדברים האלה.
מרטין אינדיק מתוסכל. הוא וחבריו היהודים הליברלים בארצות הברית לא מבינים איך הימין ממשיך להוביל את מדינת ישראל למרות כל ההשקעה ההסברתית והכספית, שלו ושל חבריו. אז אני מודיע להם חגיגית- חבל על הכסף. לשמאל הישראלי אין סיכוי לחזור לשלטון בעתיד הנראה לעין. על היהודים אפשר לעבוד רק פעם אחת. השמאל יוכל להמשיך לנהל את התקשורת, אך מה לעשות, היהודים החכמים כבר מזמן הבינו את מי משרתת התקשורת. אני כבר מחכה ליום שיחליפו את הפלייליסט של רשת ב' והציבור יגלה שגם בימין יש מומחים. אני בטוחה שזה יקרה הרבה לפני שהשמאל יחזור לשלטון.
הספינה אלטלנה נרכשה בקיץ 1947 על ידי האצ"ל בארצות הברית במטרה להוביל ציוד צבאי, ציוד רפואי (כולל חדר ניתוח) ו-930 עולים בגיל גיוס שיכולים להלחם, לארץ ישראל. במקור, אלטלנה נועדה להעלות עולים בלבד. עם זאת, נחתם הסכם חשאי בין מנחם בגין לנשיא צרפת, אשר תרם לארגון נשק בשווי 140 מליון פראנק. בעקבות כך, הספינה התעכבה בחופי צרפת. לכן, תאריך ההגעה המקורי לחופי ישראל, 15 במאי 1948, השתנה. הספינה הפליגה מצרפת רק ב-11 ביוני, 1948. העיכוב בהפלגה לא נמסר ליחידות האצ"ל בישראל. הספינה, נחתת טנקים של צבא ארצות הברית, כונתה בשם אלטלנה, נדנדה באיטלקית, על שם שם העט של זאב ז'בוטינסקי. ההכנות להפלגת "אלטלנה", כולל מימון רכישת האונייה, איושה וציודה, נעשו לפני חתימת ההסכם לפירוק אצ"ל, אך הפלגתה והגעתה לחופי ישראל התרחשו לאחר שההסכם נחתם ב-1 ביוני. לפי ההסכם כוח האצ"ל בירושלים, שכונה "הגדוד הירושלמי", שמר על עצמאותו, אם כי יחידות אצ"ל אחרות הוכפפו לצה"ל ושולבו במסגרת 3 חטיבות. בניגוד למתוכנן, כאמור, הספינה התעכבה והגיעה 3 שבועות לאחר שהארגון הסכים להתפרק מנשקו ולהשתלב בשורותיו של צה"ל, צבא ההגנה לישראל, ו-5 שבועות לאחר קום המדינה, במהלך מלחמת העצמאות שהתרחשה בעקבות הכרזת העצמאות. עם זאת, ראשי ההגנה סרבו להעביר 20% מהנשק ליחידות אליהם גוייסו אנשי האצ"ל וליחידות האצ"ל בירושלים, שטח שבהתאם לתוכנית החלוקה של האו"ם לא נחשב כשייך לישראל או לערבים אלא כאזור מפורז. אנשי האצ"ל רצו שהנשק יועבר לשם כי הכוחות בירושלים היו במצור ובמצוקה קשה וכן, היה צורך להעלות להם את המורל. הדבר עורר מחלוקת במהלך המשא ומתן. ב-20 ביוני, 1948, אלטלנה הגיעה לחופו של כפר ויתקין במטרה לפרוק את הציוד ולאפשר לעולים לרדת מעל סיפונה. עם זאת, לוחמי חטיבת אלכסנדרוני כיתרו את הספינה ודרשו מאנשי האצ"ל למסור את האספקה לידיהם. לפני שהאולטימטום תם, לוחמי החטיבה החלו לירות על הספינה ונפתחו חילופי אש בין הצדדים בעקבות כך. מנחם בגין, אשר היה על הסיפון, הורה שלא להשיב אש, אם כי הלוחמים היו צריכים להרתיע את התוקפים במטרה לסגת ליעד אחר. לכן, אנשי האצ"ל בחרו להגיע ליעד חדש - הם הפליגו לחוף תל אביב. בחופי תל אביב התחדשו חילופי האש בין כוחות צה"ל ללוחמי האצ"ל שעל הספינה. יצחק רבין פיקד על כוחות הפלמ"ח ששהו על החוף ותקפו את הספינה. כוחות צה"ל אף ירו על הספינה בפגזי תותחים. אחד מהפגזים פגע בספינה והיא נשרפה כשאנשיה עוד על הסיפון. מנחם בגין פעל בכל כוחו במטרה למנוע את מלחמת האחים הזו שנוהלה בידי דוד בן גוריון וממשלת השמאל הזמנית בישראל - בשעות הבוקר של ה-22 ביוני נתן בן-גוריון ליגאל ידין, ראש אג"מ והרמטכ"ל בפועל, הוראה לפיה: "עליך לעשות את כל הצעדים, ריכוז צבא, כוח אש (תותחים, מכונות ירייה), זורקי להבות ... למען הבא את האונייה לכניעה ללא תנאי". על פי עיתונאים שנכחו באולם, בן גוריון אף כינה את התותח שהעלה באש את אלטלנה "מבורך", "תותח קדוש". זה היה מנחם בגין שהורה לא להשיב אש ומנע מלחמת אחים שהשמאל יזם. בספרו האוטוביוגרפי, המרד, כרך מנחם בגין את פרשה זו יחד עם תיאור הסזון בפרק הנושא את הכותרת "מלחמת אחים - לעולם לא". את פרשה אלטלנה סיכם במילים:
"עוד רבים המעשים הנוראים שנעשו בימים ההם, ועלולה הייתה לפרוץ מלחמה פנימית, מלחמת נקם איומה, על התרמית, על המזימה, על הפשע, על מעשי הזוועה, על הדם הטהור שנשפך. אבל האויב החיצוני עמד בשער ואנחנו אמרנו: 'בשום תנאים לא להפעיל נשק'... ולא הייתה מלחמת אחים הדדית בישראל, שהייתה מחריבה את ישראל בטרם יקום. על אף הכל".
לפני מותו אמר בגין שהיה רוצה שיזכרו אותו מעל הכול כאיש שמנע מלחמת אזרחים בעת קום המדינה, דבר שבעיניו היה חשוב יותר מהישגיו כראש ממשלה. יותר מזה, יצחק רבין כתב בזכרונותיו, שבראותם את ה"אלטלנה" בוערת, אנשי האצ"ל על החוף נתקפו בהיסטריה וצעקו "בגין על האונייה! הצילו את בגין!". לפי עדות רבין, אנשי הפלמ"ח הגבירו בתגובה את עוצמת האש שירו על האונייה, למרות שהבינו שהקרב נסתיים למעשה, ולא נשקפת עוד סכנה מצד "אלטלנה" : "אש תופת, בעוצמה בלתי רגילה, מכל כלי-הנשק, נפתחה לעבר האונייה. משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וה"הגנה" כלפי הארגונים [ארגוני "הפורשים" - האצ"ל והלח"י] ומנהיגם מצאו ביטויים בעוצמת האש." כתב רבין בספרו, פנקס שרות [פרק 7, עמ' 568].
על פי ספרו של שלמה נקדימון, אלטלנה, חיילי צה"ל, וביניהם טייסי חייל האוויר, ביצעו סירובי פקודה בפרשת אלטלנה. גם הם סרבו להנחייה של בן גוריון לטבוח באנשי האצ"ל. חיל האוויר הונחה לתקוף את האונייה בדרכה לישראל. גורדון לויט, טייס לא-יהודי בחיל האוויר, כתב בספרו בשם: "גוי של שבת", כי היימן שמיר, סגן מפקד חיל האוויר, ניסה למצוא טייס לא יהודי שיתנדב לבצע את התקיפה האוירית כדי להטביע את אלטלנה בטרם תגיע לחופי ישראל. אולם אלה סירבו כולם, בנימוק שלא הגיעו לארץ ישראל כדי לירות ביהודים. בלטה בחריפותה תגובתו של הטייס השני שנשאל, ריבקוב: "אתם יכולים לקפוץ לי, לא בשביל להפציץ יהודים אני טסתי עשרת אלפים מייל ואיבדתי ארבעה חברים". התותחן הראשון שנתבקש לירות, יוסף אקְסֵן, הצהיר שהוא מסרב ומוכן להישפט ואף להיות מוצא להורג, בטענה שזה הדבר הטוב ביותר שהוא יעשה בחייו. התותחן השני שנשאל, הלל דלסקי, מדרום אפריקה, ניסה גם כן למחות אך שוכנע לבסוף וביצע את הירי בעימותים בין כוחות צה"ל ולוחמי האצ"ל נהרגו 16 לוחמי אצ"ל, 3 חיילי צה"ל, ונפצעו עשרות. זמן קצר לאחר סיום הפרשה נעצרו כ-200 אנשי אצ"ל במבצע שנקרא על ידי הממשלה מבצע "טיהור". ארגון האצ"ל פורק ואנשיו השתלבו בין שורות צה"ל. בסרט "אלטלנה" של אילנה צור מוצגים מסמכים המעידים כי עוד שמונה אנשים מגדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני סירבו פקודה להשתתף בכיתור האונייה וסרבו בפקודה ליזום תקיפה על היהודים. כשתחפשו את שמותיהם של חללי אלטלנה באינטרנט - לא תמצאו. למה כשילד ירצה לדעת מי הם 16 היהודים שנרצחו על ידי ראשי השמאל - הוא לא יצליח לגלות? וזה קרה רק לפני 65 שנה! התקשורת כולה, הממסד כולו, רוצים שנשכח. שלא נדבר על זה. כאילו לא קרה. ואנחנו לא. אנחנו לא נשכח, אנחנו לא נסלח!! ואלו שמות: מישל ויקטור אסואיד אליעזר וייץ יצחק כהן דניאל לוי דוד מט אברהם עודד מנדל הופמן שלמה קוטנובסקי אריה ויקטור פקולה אברהם כהן אהרן כרסנטי איתמר ליפשיץ אברהם סטבסקי דן גליקמן דב קלנר צבי רייפר
