בעקבות תוכנית של המקור, במסגרתה נחשפו הפרוטוקולים מבית המשפט של נאנסת באונס קבוצתי לפני מספר הימים, סוגיית האונס השני על ידי מערכת האכיפה והמשפט הישראלי (המשטרה ובית המשפט) אינו יורד מהכותרות. בעקבות כך, רן שריג ודנה ספקטור ראיינו בתכניתם את דר' לקרימינולוגיה עירית נגבי, מרצה באוניברסיטה העברית. וזהו הראיון:
ד"ר עירית נגבי מרצה על עברות מין במכון לקרימינולוגיה באוני' העברית בירושלים הוציאה ספר בשם "ככה: עדויות על אונס בבית המשפט" הספר מביא את סיפורי האונס על פי נקודת המבט של השופטים - מבחינתם "הסקסיזם מושרש עמוק בחברה שלנו" והדבר בא לידי ביטוי גם באונס שני במשטרה ובבית המשפט. הספר אינו מתבסס על פרוטוקולים, מאחר והדיון נערך בדלתיים סגורות, אלא על פסקי הדין העוסקים בתקיפה מינית ואונס אותם קראה החוקרת. על פי דר' הנגבי, גישת המשטרה ומערכת המשפט עשויה לבוא לידי ביטוי בשתי אופנים - הגישה הליברלית והגישה הפאטריארכלית - סקסיסטית. מהספר עולה, כי גישתם של מערכת המשפט בישראל, אשר מיוצגים על ידי השופטים ועורכי הדין מטעם הפרקליטות והסנגוריה הציבורית ואו עורך הדין הפרטי המייצג את הנאשם, פועלים בניגוד להלכה הליברלית והמחייבת שנקבעה על ידי השופט חשין בפרשת האונס בקיבוץ שומרת ובהתאם לגישה הפאטריארכלית. תגובתם תתבטא איפשהו על הרצף בין הגישה הסקסיסטית לליברלית. בנוסף, נשים במערכת האכיפה והמשפט לא בהכרח יגיבו על פי הגישה הליברלית, אלא בהתאם לגישה הסקסיסטית. הדבר בא לידי ביטוי, למשל, במקרה בו עורכת הדין שאלה את הנאנסת על יחסי מין עם אביה ולא כדי להוכיח משהו אלא לנסות את שיטת המצליח ולהעלות את עברה המיני של הנאנסת. אז מה אם בסופו של דבר עורכת הדין לא הוכיחה כלום. במקרה אחר, מישהו לוקח טרמפיסטית דתיה ובדרך, היא מסכימה להענות לבקשתו ולפגוש את ההורים שלו. בדירה, ההורים אמנם לא חיכו להם. עם זאת, השופטים התייחסו אליה כאל פתיינית, למרות שלא היה בה דבר מיני. היא אולי הייתה תמימה וסקרנית, אך היא לא הייתה מעוניינת ואף התנגדה לקיים עם הנהג הזר יחסי מין ובטח שהתנגדה כשבנוסף הוא קרא לחבר שלו לאנוס אותה. היא לא הסכימה לקיין יחסי מין עם שניהם, קרי נאנסה. אך מבחינת השופטים, היא אישה מינית ופתיינית כי הסכימה לעלות אליו הבייתה ולא הלכה כשראתה שההורים שלו אינם בבית. אי אפשר לקרוא לה מתירנית. לפי השופטים, ברגע שבחורה מתירנית ומפתה שאינה עונה לקודים פאטריארכלים וצנועים ומתנהגת באופן חופשי עם גברים, היא לא נאנסה גם אם סרבה לקיום יחסי המין. לפי ההלכה שנקבעה בפרשת שומרת, אסור לחקור את עברה המיני של הנאנסת. בפועל זה קורה, ממש כמו שבא לידי ביטוי בתחקיר המקור, בה נדרשת הנאנסת להציג את התנוחות בהן נאנסה והאם חששה לבקיעת קרום הבתולין. המטרה של התחקור היא לערער את הנאנסת על דוכן העדים. כך, עובר המסר שלא להתלונן על אונס במידה והנאנסת פתיינית לכאורה. שימו לב לאמירות של השופטים הישראלים שדנים במקרי אונס ותקיפה מינית אשר הגיעו לידיעת הציבור:
"אני רואה ש-ז' את מוצאת מאוד מהר" [השופט נחשון אטינגר בבית הדין לתעבורה בהערה סקסיסטית לתובעת משטרתית]
לא כך מתנהגת עובדת שרוצה לדחות חיזור. צריך שניים לטנגו" ו"את עושה שימוש במיניות שלך" [השופטת אופירה דגן טוכמכר, שופטת בית הדין לעבודה בתל אביב במקרה בו עובדת הוטרדה מינית.]
"איפה היה איזור המפשעה? תדגימי לנו." [השופט צבי סגל, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים ומועמד לתפקיד פרקליט המדינה שביקש מנערה להדגים במהלך תיק האונס אותו עברה.]11
"אז מה אם הוא מלקק אותה? יש לבדוק אם מדובר במעשה הנושא אופי מיני" [השופט נתן נחמני בתיק בו דן בבית המשפט לענייני משפחה כאשר קרוב משפחה ליקק ילדה]
"יתכן שלמתלוננת נעמו מעשי הנאשם והיא חפצה בהם" [השופט אהרון אמינוף, שופט בית המשפט המחוזי בצפת בזמן ששפט בתיק אונס]
"היא לא נאנסה, היא התאכזבה מהמין". [השופטת דליה גנות, שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב בזמן שדנה בתיק אונס.
לפיכך, התרבות שלנו הנה סקסיסטית ומדובר בהפנמה של ערכים תרבותיים. כך מוגדרים גבריות ונשיות ויחסים בין נשים וגברים. כלומר, על פי גישה זו, נשים הנם פתייניות וצריכות לשמור על הכוס שלהן בניגוד לגברים, שצריכים לזיין ולא בהכרח לקבל הסכמה מהאישה. בהתבסס על הבנתי את התאוריה הזו, מדובר בהפנמה של ערכים תרבותיים שאינם עומדים בקנה אחד עם דרישות החוק. לפיכך, לגיטימי כשאשה מפחדת מגברים ושגבר אונס כשלגישתו הוא מקיים יחסי מין כשהסכמה אינה דרישה בסיסית. לכן, הגבר לא ישלם את המחיר שתשלם הנאנסת - במידה ויורשע, יוטלו עליו עבודות שרות בלבד או מאסר בפועל של בין שנה עד 3 שנים. עונש מאסר ארוך יותר הנו דבר חריג. לכן, נאנסת ששרדה את האונס תחשוב פעמיים אם להתלונן ואף להגיע לתת עדות בבית המשפט. הרי היא יודעת מהתקשורת מה מחכה לה שם - היא תעבור אונס שני במשטרה וגם בבית המשפט, אם זה יגיע לשם.
רן שריג ודנה ספקטור משוחחים בתוכנית הרדיו אותה הם מנחים בתחנת 103FM עם אלונה, שנאנסה פעמיים בחייה וכעת פונה לפרויקט מימון המונים בכדי לגייס כספים לטובת טיפולים פסיכולוגיים. מטרתם של טיפולים אלו הנם לסייע לה להתמודד עם מקרה האונס שעברה לאחרונה. אלונה נאנסה על ידי מאמן באומנויות לחימה לפני חצי שנה. מאז, חיי השגרה הפכו לבלתי אפשריים. הסיוטים מונעים ממנה לישון. היא סובלת מהתקפי חרדה ולא מסוגלת להיות עם גבר לבד באותו החדר. בנוסף, לדעתה של אלונה בעקבות ניסיונה, מיותר להגיש תלונה במשטרה מאחר ומדובר במילה כנגד מילה. כן, האנס משוכנע שזה לא היה אונס למרות שאלונה סרבה לקיים איתו יחסי מין והתנגדה לכך. לא, היא לא סרבה במרומז ולא אמרה אולי בהמשך. בכל פעם שהנושא עלה, אלונה סרבה לכך באופן חד משמעי. גם במהלך התקיפה עצמה, היא התנגדה מילולית וסרבה לקיים איתו יחסי מין. אבל הוא בשלו. והוא חזק, יודע איך להשבית את הגוף בלי להשאיר סימן. האנס כן מאשים אותה במה שקרה. הרי למה היא כבר ציפתה, זה שהוא מאמן אומר שאין לו בולבול? היא צריכה לשרת את הצרכים המיניים שלו. במשך שלושה ימים לאחר האונס הוא המשיך להטריד אותה בטלפון התקשר אליה ושלח הודעות בווטס אפ. הוא ציפה שהם יעברו לגור יחד. הרי איך היא יכולה לדחות אליל שכמותו? זה כבר לא לישון אצלה על הספה כפי שנקבע בסידור המקורי. זה לגור איתה, לישון איתה באותה המיטה, לא מפנים שמה שקרה לא היה סקס, אלא אונס. הוא התפלא שלא נענתה לחיזוריו וטען שהיא נהנתה, שהסקס היה בהסכמתה של אלונה למרות כל הפעמים שסרבה לו, שהתנגדה לכך, בכתה ואפילו דיממה. כל זאת, למרות שלאורך כל הדרך היא מעולם לא הסכימה לכך או רמזה להסכמה או לרצון לקיים איתו מגע מיני כלשהו. אלונה סרבה לכל קשר איתו, גם לאימונים, ומאז אין לה מאמן אחר, אישי או קבוצתי. האנס לא יודע היכן היא גרה ואלונה הצליחה לברוח מהרכב לאחר המעשה מבלי שהוא יקח ממנה את המפתח לדירה שלה. וכמו קורבנות רבות לעבירות מין שבוחרות לא לפנות למשטרה, הפעם אלונה בחרה שלא להתלונן בעקבות ניסיונה עם המשטרה בפעם הקודמת. כשהייתה בת 16, אלונה עברה תקיפה מינית, ניסיון אונס. השוטרת שלקחה ממנה עדות ניסתה לאזוק אותה ולקחת ממנה את הטלפון הסלולארי שלה כי היא חשבה שאלונה מקליטה את השאלות ההזויות, בהן השוטרת אומרת שאלונה הזמינה את האונס. השוטרת העבירה את אלונה אונס שני במהלך החקירה. יחד עם זאת, אלונה אפילו לא חשבה על הקלטת התשאול וסרבה למסור לשוטרת את הטלפון. לכן, השוטרת ניסתה לאזוק אותה ואף אמרה לה שהיא עצורה. מיותר לציין ש-12 שעות מאוחר יותר, התיק נסגר מבלי שחוקרי המשטרה בכלל פנו לעדים או תחקרו את התוקף. "אני לא ממליצה לאף נאנסת להתלונן במשטרה" אומרת אלונה. הרי הגישה היא אוטומטית להתייחס למתלוננת כאילו מדובר בתלונת שווא. זוהי הגישה מצד החברה, מצד המשטרה ומצד מערכת המשפט. לכן, המערכת תעביר אותה אונס שני ותטיל בה ספק באופן אוטומטי. תחסוך במשאבים ותסגור חקירה כי מה כבר קרה? בסך הכל אונס. לא מדובר ברצח. כך שמבחינת המשטרה ובית המשפט, אין טעם לבזבז משאבים ואפילו לחקור ולבדוק עם עדים לאירוע את אמיתות הדברים ופשוט להסיק שמדובר בתלונת שווא כי הנאנסת הזמינה את זה ולא מדובר באונס. אוטומטית, מטילים במתלוננת ספק וסוגרים את התיק בלי לבדוק.
יו"ר נעמת, גליה וולוך, שלחה מכתב לשרת המשפטים, איילת שקד, וליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה ויינשטיין, ובו פנייה דחופה לבדק בית יסודי ושינוי מהותי בהתנהלות רשויות המשפט ואכיפת החוק כלפי נפגעות עבירות מין חמורות. אנו נסערות מהתנהלות רשויות המשפט ואכיפת החוק כלפי נפגעות עבירות המין, ולא נשקוט עד שתתקיים בדיקה מקיפה וייערכו שינויים מהותיים בנהלי חקירת המתלוננות. כיום, מערכת המשפט מאפשרת לסניגורים להציק, להשפיל ולהעליב מתלוננות בעבירות מין, בלי שמסופקת להן הגנה כלשהי. חוסר הרגישות והאטימות המוחלטת מביאות את הקורבנות לחוות "אונס נוסף". אין מחלוקת כי לנאשמים ישנה זכות להתגונן, אך אנו מדגישות כי אין בזכות זו התרה להתעללות נוספת בקורבן העבירה. אנו קוראות לבצע בדק בית יסודי במערכת המשפט ולנקוט באמצעים, אשר יבטיחו את שלומן וביטחונן של נפגעות עבירות מין ואלימות חמורות. הכנסו לעצומה- שינוי התנהלות רשויות המשפט ואכיפת החוק כלפי נפגעות עבירות מין חמורות>> http://www.atzuma.co.il/anotherrape Posted by נעמת | Women @ Work on Wednesday, September 16, 2015
זוהי הסיבה שקורבנות לעבירות מין לא מתלוננות במשטרה. זוהי גם הסיבה שאלונה לא מוכנה להתלונן במשטרה ולא ממליצה לאף נפגעת עבירות מין לפנות אליהם. אין שום סיבה בעולם שהיא תאנס שוב רק כדי שהוא יקבל עבודות שרות. חבל על המאמץ, פשוט אין טעם. אלונה חשבה אחר כך על מוות. בת 16 וכבר רוצה למות. היום היא בת 24 ורוצה לשרוד. היא הבטיחה לעצמה שיותר היא לא תגיע למצב הזה. אלונה בוחרת בחיים. אבל קשה לבד בלי עזרה מקצועית. אלונה כבר לא רוצה למות, אבל היא לא מאמינה שיש גברים שלא אונסים, שלא תוקפים מינית, שלא מטרידים מינית. אלונה הבטיחה לעצמה שהיא לא תהיה לעולם מאויימת שוב על ידי גבר. האם זה נכון שיש בעולם גברים שלא אונסים כמו שטוען רן שריג? יכול להיות שכן. אבל הניסיון של אלונה אומר אחרת. לפי הסטטיסטיקה, אחת מתוך אחת עוברת הטרדה מינית לפחות פעם אחת בחייה. אחת מתוך שלוש עוברת אונס. מבחינתה, כל גבר הוא אנס או מטרידן מינית בפוטנציה. זה מה שהניסיון מראה, מהמנהלים בעבודה, מהלקוחות, מהמכרים. אז מה, להתלונן על כל אחמ"ש שבאמצע החיים בלי קשר תופס וצובט לה בפטמה באמצע יום עבודה כי בא לו ואף שולח לה ידיים מתחת לחולצה כשהם נשארו במסעדה לבד בסוף היום? ומה עם הלקוחות שממששים ואו אנשים במסיבה ואו באוטובוס, גם נגדם להתלונן במשטרה? מעבר לכך שלא יתייחסו לזה ברצינות, זה כבר לא אישית כנגד המאמן, זה נגד החינוך המיני של הגברים בישראל, שמלמדים שאישה צריכה לשמור על הכוס שלה ולא שגבר צריך לשמור על הידיים שלו. וזה משפיע על הזוגיות שלה. מאחר והיא חווה משבר אמון עם המין הגברי, הדבר מונע ממנה מערכת יחסים זוגית עם גבר. היא לא מאמינה שיש גבר שלא אונס ולא מטריד מינית. אף אחד לא יכול להבטיח לה שזה לא יקרה שוב ושיום אחד היא תפגוש את הגבר הראוי לה. יכול להיות שהאמונה הזו צריכה להשתנות ולכן, זהו תפקידו של הטיפול. יחד עם זאת, זמן ההמתנה לטיפול המתאים באמצעות המרכז לנפגעות תקיפה מינית הנו ארוך ועלול להיות שנתיים לפחות. היא נמצאת ברשימת ההמתנה כבר כמה חודשים. אך אלונה זקוקה לטיפול מיידי כדי לא ליפול שוב, כדי שהיא תפסיק לפגוע בעצמה. לא כל פסיכולוג או שיטת טיפול מתאימים לטיפול בנפגעות אונס. לכן, אלונה זקוקה למימון פרטי. עיזרו לאלונה לצאת מהסחרור בו היא נמצאת. עלויות כלכליות של פוסט טראומה כוללות: טיפול פסיכולוגי ארוך טווח לאורך שנים, אובדן כושר עבודה חלקי/מלא וכן, חוץ מהעלויות הנכבדות שלעיל, מה עם עוגמת נפש? כשמישהו תובע פיצוי עוגמת נפש על נופש מעפן או תביעת דיבה לא אומרים שהוא תאב בצע. אבל על עבירות מין?!? מה פתאום!!!! למה איפה עוגמת הנפש פה, כולה אונס!!! מה שמעניין פה זה גם ההבדל למשל בין היחס למי שהותקפה מינית על ידי מכר כמו שקרה במקרה של אילנה לבין למשל כאלו שחוו עבירות מין "קלאסיות" (על ידי אדם זר). הרי אף אחד לא יקרא לנאנסת שנאנסה באמצע הרחוב תאבת בצע אם היא תקבל פיצוי של מיליונים. אבל לא רק שאילנה נפגעה על ידי אדם מוכר (כמו 87% מעבירות המין!). הוא גרם לה לפוסט טראומה. עליו לשלם על ההשלכות הכלכליות של זה. אבל החברה הישראלית, המשטרה ובית המשפט שופטות את הנאנסות שנשארו בחיים.
על פי דר' הנגבי, גישת המשטרה ומערכת המשפט עשויה לבוא לידי ביטוי בשתי אופנים - הגישה הליברלית והגישה הפאטריארכלית - סקסיסטית. מהספר עולה, כי גישתם של מערכת המשפט בישראל, אשר מיוצגים על ידי השופטים ועורכי הדין מטעם הפרקליטות והסנגוריה הציבורית ואו עורך הדין הפרטי המייצג את הנאשם, פועלים בניגוד להלכה הליברלית והמחייבת שנקבעה על ידי השופט חשין בפרשת האונס בקיבוץ שומרת ובהתאם לגישה הפאטריארכלית. תגובתם תתבטא איפשהו על הרצף בין הגישה הסקסיסטית לליברלית. 
במקרה אחר, מישהו לוקח טרמפיסטית דתיה ובדרך, היא מסכימה להענות לבקשתו ולפגוש את ההורים שלו. בדירה, ההורים אמנם לא חיכו להם. עם זאת, השופטים התייחסו אליה כאל פתיינית, למרות שלא היה בה דבר מיני. היא אולי הייתה תמימה וסקרנית, אך היא לא הייתה מעוניינת ואף התנגדה לקיים עם הנהג הזר יחסי מין ובטח שהתנגדה כשבנוסף הוא קרא לחבר שלו לאנוס אותה. היא לא הסכימה לקיין יחסי מין עם שניהם, קרי נאנסה. אך מבחינת השופטים, היא אישה מינית ופתיינית כי הסכימה לעלות אליו הבייתה ולא הלכה כשראתה שההורים שלו אינם בבית. אי אפשר לקרוא לה מתירנית. לפי השופטים, ברגע שבחורה מתירנית ומפתה שאינה עונה לקודים פאטריארכלים וצנועים ומתנהגת באופן חופשי עם גברים, היא לא נאנסה גם אם סרבה לקיום יחסי המין."היא לא נאנסה, היא התאכזבה מהמין". [השופטת דליה גנות, שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב בזמן שדנה בתיק אונס.
