אני אוהבת לעשות דברים שעושים לי טוב, דווקא כי אני אוהבת שטוב לי. אחד מהדברים זה לארגן לעצמי עבודה בחוף הים כדי שאגיע לחוף כל יום ועוד ישלמו לי על זה. כמדי עונה, אני אחראית על מרפאה מרכזית בחוף הים באחת מערי החוף הגדולות בארץ. כיף לי לקום כל בוקר, לעבוד שעות ארוכות בים, להיות מוכנה לכל דבר שלא יבוא ולהודות על כל יום שבו נאלצתי להעביר את היום באבטלה סמויה. לא מדובר בסתם אחת מערי החוף - מדובר בעיר אחת מהגדולות בארץ עם חופי רחצה מוסדרים והמרפאה המרכזית, כשמה כן היא, נגישה ואחראית על כולם.
עונת הרחצה 2011 נפתחה השנה ביום חמישי האחרון, בתאריך החמישי למאי. אתמול, ביום העצמאות, היה אמור להצטרף אליי לסיוע במרכזית חובש ועוד שני חובשים נוספים בעמדות המשניות לאורך החוף. הגיע אליי חובש צבאי בן 21, שהשרות הסדיר שלו עומד להסתיים בעוד 3 חודשים. הוא סבל מאוביסיטי ברמה כזו, שלא התפלאתי כשאמר שהוא מפחד לשבת על כיסאות הפלסטיק המכובדים של כתר או על מיטת הטיפולים, כיוון שיצא לו בעבר לשבור כמה עם המפגש הראשון בין ישבנו עם הכיסא.
בכל מקרה, הוא לפחות הגיע יחד איתי, מספר דקות לפני תחילת המשמרת. חבל שהגיע. לאורך כל המשמרת הוא פשוט הכביד והעמיס עליי - לא רצה לעבוד, העמיס עליי בכך שביקש ממני את תשומת הלב שלי ורצה שאאכיל אותו ואאעסיק אותו כדי שיהיה לו מעניין. לבצע פעולות הנוגעות לתפקיד שלו ולעבודה הוא לא רצה לעשות. בקיצור, נצנץ בטלן במלוא מובן המילה.
כשנכנסו למרפאה, התחלתי בהליך פתיחת המרפאה - שטיפת הריצפה. מלכתחילה הוא חיכה מחוץ למרפאה וכשניסה להתקרב, טען שהריח של חומר הניקוי עושה לו סחרחורת ושהוא לא מרגיש טוב. הגיוני שהטיפול שהוא יתן לעצמו זה סיגריה או שלוש אותן יעשן בקרבת מקום בטיילת. למרות שהחלון והדלת פתוחים, הדלקתי מזגן [וואו! מזגן] כדי לסייע באיוורור והתחלתי לעבור עם סמרטוט ולהכניס את הציוד פנימה [הוא כמובן המשיך לעשות לעצמו טיפול אינהלציה של ניקוטין]. הוא נכנס למרפאה כשהתחלתי בבדיקת הציוד. אני עשיתי את רוב הבדיקה ובלחץ הוא הסכים להזיז את התחת שלו כדי לטעון שעשה משהו וסייע בבדיקה. בדרך, הוא איכשהו הצליח לגרום לי לחטוף נזיפות כשעלה בקשר בלי לדבר איתי קודם מול אחת מהמרפאות המשניות אם יש להם ערכת עירוי מיותרת כי אמור להיות בתקן 3 אבל בפועל יש 2. אם היה מדבר איתי קודם או קורא את התקן כראוי היה מבין שמדובר בחומר שאמור להיות בערכה ולא אמפולה נפרדת של סיילין. ולמה אני צריכה לחטוף נזיפות? כי אני לא "משתלטת" עליו. הבנאדם מעל גיל 18 ואמור לדעת איך לעבוד, במיוחד כשמדובר בחובש מרפאה צבאית שנמצא 3 חודשים לפני השחרור. אם זה היום הראשון שלו, שיחשוב לפני שהוא עושה. אני לא צריכה לגדל אותו או לחנך אותו. זה לא מוגדר בדרישות התפקיד שלי. אני אמורה לכוון אותו כדי שיתגלש לתפקיד. הוא הרי אמור לסייע לי, כיוון שאני אחראית על המרפאה ועל תפקודה וזה כולל על מי שמסייע לי - על התפקוד שלו ועל המקצועיות. ואם כבר מדברים על מקצועיות, איך זה שחובש צבאי לא עודכן בכך שנוהל ההחייאה שונה לפני כשנה מ-ABC ל-CAB?
בכל אופן, כל המשמרת הוא רק דרש ודרש ודרש - הוא תפס בעלות על הכיסא המשרדי ולמען שלום העבודה במרפאה איפשרתי לו לשבת מאחורי השולחן [אני הפזמניקית ובכל זאת - זו המרפאה שלי וחסר רק שהוא יתחיל להשתין לכל עבר כדי לסמן את הטריטוריה שלו]. הוא אף התבקש להוריד את רגליו מהכיסא הנוסף. לבקשה הוא נענה רק כשלקחתי את הכיסא והתיישבתי עליו. מהר מאוד הוא התחיל להתבכיין שמשעמם לו והתחיל לחפש מה לאכול במרפאה. את כל מה שמצא אכל ואפילו ניגשתי למרפאות אחרות ברגל במרחק של קילומטר לכל כיוון כדי לארגן לו אספקת מזון [כל כך רציתי שאחד מאיתנו יעוף משם ולפחות לי הייתה סיבה טובה - לארגן קפה לאחת מהן ולעשות השלמות ציוד]. לחלק מהמאכלים היה לי ספק בנוגע לתאריך התוקף שלהם וגם הם נבלעו על ידו בלי למצמץ. חלק מהדברים נרכשו מכספי והיו צריכים לספק אותי לכמה ימים לפחות.
איך בן אדם שיודע שהוא אמור להעביר משמרת של 11 שעות לא מארגן לעצמו אוכל מראש? כשאבא שלו הגיע לחוף, למה לא דאג להביא לו? למה שלא יקנה לעצמו מהמסעדה הקרובה - יש לו מבחר מסעדות במרחק 500 מטר האחת מהשניה ומסעדה מול המרפאה ממש, יש לו 170 שקל בכיס, למה שלא ילך לקנות? אני אמורה לגדל אותו ולהאכיל אותו בנוסף לכל? למה שלא יזמין מישלוח? כשהצעתי לו את כל אלו, הוא מצא סיבה למה לא להוציא אותן לפועל [למשל - הוא לא מוכן לשים 10 שקל על פחית אקסאל (כי הוא הרי עומד להרדם, אז למה אתה רוצה לערבב עם וודקה? נראה לך שאטפל בך אם יהיה לך דום לב? אתה שוקל 180 ק"ג!!! אני שוקלת פחות משליש - לעיסוי שלי לא יהיה אפקט יעיל!!!), 15 שקל על שליש בירה (מה בירה עכשיו!!! בקושי בוקר, רק התעוררת ואתה בעבודה!!! אתה חולם אם לדעתך תבוא ביום שבת עם בקבוק נסטי מלא בבירה!!! מעבר לכך אמרת שאתה רעב... הנה, קח כוהל רפואי, זה יעשה לך טוב. להגיש לך? אני מפחדת שתאכל לי את היד].
בקיצור, כשסיים לראות את שני הסרטים שהוריד באייפון שלו, החליט שהוא רוצה להשתמש בלפטופ שלי כי שלו לא מצליח להתחבר לאינטרנט והוא רוצה לשחק פוקר בפייסבוק. הסיבה היחידה שהוא הסכים להתנתק מהמחשב כשהסכמתי לשחק איתו 'מלחמה' בקלפים שהבאתי. ברור שהילד המגודל לא ניקה אחריו את שאריות האוכל והאריזות והכל נפרס על השולחן והריצפה. הייתי צריכה את המחשב הנייד שלי, שהבאתי מהבית וקניתי ממיטב כספי, כדי לעבוד עליו והיתה לו חוצפה לסרב לתת לי ואפילו לבקש שאכניס את טביעת האצבע שלו למערכת האבטחה במחשב. מה עוד? הוא רצה לבקש ממנהל החוף אישור להשתחרר אחרי 7 שעות עבודה. לא רק זה - הוא רצה לעלות מולו בקשר ולבקש לסגור את המרפאה כי אני זו שמשעמת. בשלב הזה, הראש שלי צעק הצילו והרגשתי התכווצות שרירים באזור מסויים בקורטקס.
לקראת סוף היום ביקשתי ממנו שישטוף שתי כוסות שהיו בכיור:
- אבל אני לא לכלכתי אותם
- אז מה?
- מה אז מה? שמי שהשתמש בהם ינקה..
- זה בסה"כ שתי כוסות, אני השתמשתי בהם וביקשתי ממך לנקות כי זה חלק מהעבודה שלנו, לשמור על המרפאה נקיה.
- אז למה לא השתמשת בכוסות חד פעמיים?
- יש כוסות זכוכית כדי להשתמש בהם ואני ביקשתי ממך לשטוף אותם.
- אז בואי לא נשטוף את הכוס, נזרוק אותם לפח.
- אתה שמעת אותי מתלוננת כשאני שטפתי את המרפאה לבד בבוקר?
- אז למה לא דאגת לשטוף גם את הכוסות בבוקר?
- אם הייתי מבקשת ממך לשטוף את הכוסות בבוקר, היית שוטף?
שתיקה
- טוב, קום לשטוף את הכוסות, זה חלק מהתפקיד
אמרתי ויצאתי להביא סוכר מהפיקוח.
כמובן ש-20 דקות לפני הסגירה אני בסוף שטפתי את הכוסות והוא עוד התלונן שהוא צריך לחכות לי כי הוא לא רוצה ללכת להחתים כרטיס בלעדיי. בסוף הוא הלך והחתים גם את הכרטיס שלי - רבע שעה לפני הזמן. כשראיתי את זה, פניתי למנהל החוף ווידאתי שלחוף הזה הוא לא יחזור יותר. והוא אכן לא יחזור.
זה מה שאני אוהבת בו, במנהל אגף החוף. הוא באמת יודע לעבוד. הוא זה שגורם למקום לתפקד. לא הייתי צריכה אפילו להסביר לו, כי הוא נותן לי גב ומגבה את העבודה שלי. לפני כן הוא בא לבקר לקראת סוף היום, הבחין בכך שאני מתוחה ושאל אם הכל בסדר. שיקרתי ואמרתי שהכל בסדר. הצרות שלי לא אמורות לעניין אותו ותכל'ס, דברים במרפאה היו יחסית תחת שליטה במצב שאמור להחזיק יום עבודה שוטף ויתפקד גם במקרה חרום בעת הצורך. מדובר בכח אדם זמני וגם אם לא יתפקד בארוע אמת [והוא הודה שהוא לא יידע לתפקד ולכן מעדיף לא לעשות דברים כמו החייאה] זה לא מבטיח שאחרים עם גישה טובה יותר לחיים, עם יחסי אנוש טובים, מקצועיים יותר ועם כישורי חיים יתפקדו טוב יותר. הסבירות גבוהה יותר אבל זה לא מבטיח. קיויתי שהשיחה הזו תוכל לחכות לסוף היום, למקרה שהוא יצליח לשנות את הרושם. בנוסף, כח האדם היה צריך לעמוד בתקן, כך שלא רצוי היה לשחרר אותו במצע היום. תפילתי נענתה בכך שלא נזקקו לשרותיו וקיויתי שאדע לנצל נכון את הנוכחות שלי ואת של שתי המרפאות המשניות. למזלי, זה התאפשר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה