יוליה קופאית במגה רק בת 30 וכבר מרגישה זקנה

יוליה, כמו יתר הקופאיות בישראל ובמגה בפרט, היא כח עבודה זול ולכן, יעדיפו לא לתת לה קביעות כדי שההנהלה הבכירה תוכל לקבל דיבידנדים שמנים. הם יוותרו על יוליה וחברותיה לעבודה, לא יעלו לה את השכר, לא יתנו לה משרה מלאה ואת התנאים הראויים לה כדי לא לפגוע בהכנסות של בעלי המניות, בדיבידנדים שלהם ובבונוסים של נציגי ההנהלה.
המחירים ברשת מגה, בפועל, הנם בין היקרים בשוק. ובכל זאת, הרשת לא יכולה להרשות לעצמה לתת לקופאיות שכר מינימום ופוגעים להן בזכויות העובד - מצפים מהעובדות להיות זמינות למשרה מלאה ואפילו לטחון 12 שעות ביום משמרת אבל כשאין לחץ בקופות, משחררים אותן הביתה באמצע המשמרת. כך הן מקבלו שכר של 2,500 שקל בחודש כששכר המינימום עומד על 4,500. יום חופש נתפס בעיני הקופאיות ומנהליהם כעונש, סנקציה שה נוקטים נגדה.
זה לא שהן לא רוצות לעבוד, הן רוצות מאוד. המעסיק שלהן במגה שאמור להיות מחוייב להן, רואה בהן ככח אדם זול ובר החלפה ויעדיף לוותר עליהן לפני שיוותר על המזגן. קביעות הן לא יקבלו, גם לא שעות עבודה ברמה של משרה מלאה ולמרות שהוא יצפה מהן להיות זמינות לפי דרישה גם ל12 שעות רצופות.

מבט חטוף על הדו"ח העסקי של רשת אלון לשנת 2011 מגלה: הרווח הנקי של רשת אלון החזקות היה 94 מיליון ש"ח בלבד (לא רק הסופרים). בשנה זו הם שילמו מיסים בסך 47 מיליון ש"ח בלבד. מדובר ברשת שמוכרת ב 12 מיליארד (!!) ש"ח בשנה. הכיצד? איך זה שחברה כל כך מונפוליסטית בחלקה, שמגלגלת חלק ניכר משוק המזון בישראל נותרת עם רווח כל כך זעום? ועוד משלמת למדינה כל כך מעט מיסים? האם אלו הקופאיות שגוזלות את הרווחים? כנראה שלא.
הרווח הגולמי בשנה זו היה 1.8 מיליארד ש"ח ממגזר הסופרמקטים, כאשר הרווח התפעולי היה 177 מיליון ש"ח בלבד. הפער בינהם הוא בעיקר משכורות לעובדים. אבל ככל הנראה, לא הקופאיות הן המרוויחות הגדולות. מעניין לראות את התפלגות השכר בחברה, את הבונוסים השמנים של המנהלים שגרפו את הפער הזה. את הפטנט הזה כולנו מכירים. וכך גם משלמים פחות מס למדינה. אילו המנהלים היו מסתפקים בפחות - היה ניתן גם להעסיק את הקופאיות במשרה מלאה. לו אני שר התמ"ת (סליחה, כלכלה) הייתי מורה על חשיפה מלאה של דו"חות השכר בחברה.

במקביל שכר העובדים בנמל אשדוד למשל גבוה פי 3 מהשכר הממוצע במשק. בשנתיים האחרונות, עובדי נמל אילת ונמל אשדוד השביתו את המשק בגלל סטייקים למשל ושוברים לארוחות. זה לא סוד שההסתדרות גובה תשלום בהתאם לגובה שכרו של העובד. במקרה כזה, שכרן של הקופאיות מממן את הנייר טואלט בשרותים של יו"ר ההסתדרות. לעומת זאת, שכרם של עובדי הנמלים וחברת החשמל מממן לו את הלימוזינה, את ה-40,000 שקלים שהוא מקבל בחודש ואת הבונוס השנתי בשווי 150,000 שקלים שהוא מקבל. ההסתדרות, כמובן, תומכת בעובדי הנמלים כי לקחו מהם את הסטייק אבל נציג ההסתדרות מתפתל כשהוא צריך להגן על עובדים כגון עובדות הניקיון, השומרים או הקופאיות כמו במקרה הזה. על פי אהרון בר-דוד, יו"ר הסתדרות מנהל עובדי משק ופקידים מקבל את המצב בהכנעה ובהשלמה:

"אתה צריך להבין שלעובדות האלה יש ועד והוועד הזה הוא ועד מצוין. יש להן הרבה. יש להן קרן השתלמות, יש להן קרנות פנסיה, יש להן ימי השתלמות, גיבושים. אני פניתי למגה והם נענו לבקשתי. אנחנו נתחיל לבחון את היקף העבודה ואת תנאי השכר על מנת שאפשר לראות אם נוכל להעביר חלק מהן למשרה מלאה, ואז אני מניח שהמצב של חלקן ישתפר".

עובדי הנמל יכולים למשל להשבית את המשק רק כי הם לא רוצים למלא את הוראות הממונים. למה? כי הם יכולים להרשות זאת לעצמם... תארו לכם מה יקרה אם יוליה לא תמלא את הוראותיו של הממונה עליה.... הקופאיות הן רק ענף אחד ששבוי בידי המעסיקים וארגוני העובדים. מעל ל-200 אלף עובדים נחותים שעובדים בקופה, בניקיון ובשמירה שבויים בידיהם של ארגוני  עובדים עוכרים שמשתפים פעולה עם המעסיקים. מדי שנה, עובדים אלו מעבירים מאות מליוני שקלים לארגוני העובדים בדמות דמי חבר. אמנם מדובר בעלות של עשרות שקלים מדי חודש לכל עובד, אך בהתחשב בכך ששכרם גם כך זעום ומעמדם נחות, מדובר בסכום משמעותי. ארגונים אלו נותנים להם דבר בתמורה. יוליה היא רק דוגמא לכך.
איפה ההשבתה של המשק? אני רוצה לראות את עובדי נמל אשדוד משביתים בשביל הקופאיות את המשק! יותר מזה, תמונה ששווה 1,000 מילים, להלן הלימוזינה המפוארת של עופר עייני מנהיג חונטת הועדים החזיריים של המונופולים העושקים.