פוסט זה נכתב בעקבות תחקיר "המקור" ששודר בערוץ 10, על משפטה של נערה שאולצה להדגים כיצד נאנסה באונס קבוצתי ונחקרה בצורה ברוטלית. הפוסט נכתב מתוך מחשבה בעקבות שחרור ההקלטות ממשפט הנאנסת שנדרשה להדגים בפני בית המשפט תנוחות אונס, תוך כדי בכי וקוצר נשימה, כשבמקביל השופטים ועורכי הדין, גברים כולם, לא מוותרים לה ומבצעים אונס שני באמצעות הדרישה וההכרח שבהדגמה. הנאנסת נדרשה להדגים את התנוחות במשך ארבע שעות, הדגמה שנמשכה גם כשהיא מבקשת הפסקה. מי שלא שמע - מומלץ לראות את התחקיר של המקור. מדובר במקרה מזעזע של אונס שני. לא יודעת איך ניתן לקבל דבר כזה בבית משפט?!?! זו נורמה אבל זה לא נורמלי. זה אונס בבית המשפט על ידי בית המשפט.
תוכנית ״המקור״ נתנה לנו הפעם אפשרות להציץ, לרובנו בפעם הראשונה, אל מה שמתרחש בבית המשפט בתיק אונס. הזדמנות לשמוע את הקולות האמיתיים. ומה ששמענו וראינו קורע את הלב. קורבנות עבירות מין רבות מספרות על הזוועה שהן עוברות בידיהם של חוקרי משטרה, עורכי הדין והשופטים בבית המשפט - ״האונס השני״. בתוכנית שומעים כיצד נערה קטינה נקרעת לגזרים על ידי הסניגור, עורך הדין בלום, לעיניהם של שלושה שופטים, כולם גברים. אף אחד מהם לא התעקש להפסיק את ההתעללות שנעשתה בנערה מול עיניהם. יתרה מכך, אחד השופטים אף הרשה לחזור ולשאול את הנערה לנסיבות האירוע ולבקש ממנה להדגים כיצד הנאשם ישב עליה? איפה היה איבר המין שלו?
עורכי הדין ששימשו כפרשנים בתוכנית לקלטת שדרוקר השמיע להם, אמרו שאין בהתנהלות של בלום שום חריג. הם (עורכי הדין הפליליים בכללותם) עושים את העבודה שלהם עבור הנאשמים. כל השאלות שהוצגו לגיטימיות וצריך היה לשאול אותן. אנחנו יודעים כי ניתן לומר כל משפט ולשאול כל שאלה בדרכים ובטונים שונים. מטרת ההליך בבית המשפט היא להוציא את האמת לאור; אלא שעורכי דין (כמו בלום ודומיו) פועלים בשם אינטרס אחר בבואם לבית המשפט, להרוס את העדה. הם מבצעים חטא במקום שנועד לעשיית צדק, חטא שבהתאם לשיטת המשפט בישראל נאסר לבצע בעקבות פרשת האונס הקבוצתי על ידי בני טובים בקיבוץ שומרת.
הפעם, הנערה נשאלה על דוכן העדים: ״האם לא היית מודאגת מביתוק קרום הבתולין שלך?״. אנחנו חיים בתקופה ובחברה בה קרום הבתולין לא רלוונטי יותר. לא תולים יותר את הסדין עם הדם בחתונה וכולנו יודעים שלא תמיד יש דם. זו שאלה שניזונה מדיעות קדומות. השופטים היו צריכים להגן עליה ולהגיד לה שהיא לא חייבת לענות. אפילו לנזוף בעורך הדין הסורר שפועל בניגוד להלכת המשפט הישראלית. אך, השופטים לא עצרו את מחזה ההתעללות המתרחש בפניהם. ומדוע? כי הם בעצמם שבויים בדיעות ובסטריאוטיפים מיושנים על נשים. עורך הדין בלום שאל את השאלה הזו במכוון, מטרתו היתה לצייר תדמית של נערה מופקרת בראשם של השופטים.
כך גם המקרה בשאלה הנוספת ששאל: ״האם היית רטובה?״. (ונזכור, מדובר בילדה בת 14 שמעולם לא קיימה יחסי מין. מה היא יודעת לכל הרוחות?!). במילים אחרות: הוא רצה לרמז שהיא נהנתה מזה.
הוא יכול היה לשאול את השאלות האלו כי הם, השופטים, הרשו לו. במקום להגן על העדה כתפקידם, הם התירו את ההתעללות.
עורכי הדין שהגיבו על ההקלטה מבית המשפט חזרו ואמרו שההתנהגות של בלום אינה חריגה במיוחד. וזו בדיוק הבעיה! שזו נורמה להתנהג כך לנאנסות על דוכן העדים. באירוע האונס היא הנתקפת, היא הקורבן, ובבית המשפט מתייחסים אליה כאילו היא התוקפת, היא העבריין. התייחסות פגומה זו חוזרת ונשנית זו מייצרת נורמה.
ככה חוקרים. המטרה להביא את העדה-קורבן לידי התמוטטות. לקעקע את האמינות שלה. ככל שהעדות שלה תהיה מזוגזגת, היא תצויר כשקרנית. מנסים להראות אותה כאמוציונאלית ולהציג אותה כמטורפת. חומרה יתרה הייתה במקרה הספציפי. המערכת המשפטית הרשתה להעביר לידי הסניגורים את השיחות האישיות שהיו לה עם הפסיכולוגית שלה ולזרוק לה אותם בפנים על דוכן העדים. זאת בזמן שהיא הכי לא מוכנה לו, שהיא הכי פגיעה. זו התעללות נפשית. ובית המשפט איפשר את זה ואישר את הגישה לשיחות שאמורות להיות חסויות. בכך, הוא איפשר להפשיט אותה, את נפשה, בפני כל הנוכחים בחדר, שהיו רובם גברים. איפה חוק כבוד האדם וחירותו שאמור להיות נר לרגליו של כל שופט?
מה שקרה באולם זה בפרשת האונס הקבוצתי הפעם מראה לנו כי מדובר בנורמה (בחקירות של נפגעות אונס) אבל זה לא נורמלי. נורמה שבהתאם לשיטת המשפט הישראלי הייתה אמורה להשתנות על פי ההלכות שיושמו בעקבות פרשת האונס בקיבוץ שומרת.
פחות מחצי אחוז מהמוטרדות מינית ומהמותקפות על רקע מיני מגישות תלונה במשטרה. אני מבינה עוד יותר מדוע נשים לא מעוניינות להתלונן. פשוט מגעיל ההתנהגות של כלל הנוכחים באירוע! אני יכולה להגיד בוודאות, כי רובן לא הגישו תלונה במשטרה - ולא משום שהן לא רוצות. חלקו בחרו שלא להגיש תלונה משום שהן מפחדות.
בהתחלה הפחד הוא מההליך מול המשטרה, השאלות החודרניות, חוסר האמונה מצד החוקרות/ים, התייחסות אלינו, הנפגעות כאשמות בפשע, ניסיונות להבין שוב ושוב איך לא מנענו או ניסנו למנוע את הפשע שבוצע בנו. שיטות החקירה האלו, גורמות לנפגעות להרגיש "אונס שני", ותחושות של אשמה ובושה מאוד כבדות. לאט לאט, ומדי פעם ניתן לראות שינויים במשטרה, יש יותר הבנה למצב של נפגעות תקיפה מינית, מאפשרים למלוות מטעם מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית להיות נוכחות בחקירה, אבל יש עוד הרבה במה להשתפר כדי שנשים ונערות ירגישו שהן לא פושעות כאשר הן מגישות תלונה על תקיפה מינית.
אחר כך מחלחלת ההבנה שההמשטרה הנה רק המשוכה הראשונה במסכת הייסורים אותה עליה לעבור בהתמודדותה מול מערכת האכיפה והמשפט. אבל אחר כך אם כבר הוחלט על הגשת כתב אישום, תופעה נדירה בפני עצמה, חושבות רוב הנפגעות, שאז הכול יהיה פשוט יותר ויהיה לצדן עורך דין. טעות בידן. תכנית המקור, חשפה בפני הציבור הרחב, את הבעייתיות הקיימת במערכת המשפט לנפגעות תקיפה מינית. השאלות שנשאלו על ידי הסניגור, היו נחשבות בכל מקום אחר להטרדה מינית, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקטינה. בזמן משפט, הלחץ גובר ולעמוד תחת הטרדה מינית בסיטואציה הזו זה דבר המוסיף על הטראומה הראשונית של הנפגעת.
כל מי ששומעת את ההקלטות ועלולה להיות באותו המקום בהמשך דרכה חושבת - למה שמישהי תעמיד את עצמה בסיטואציה הזו? למה שמישהי תרצה לעמוד במשפט כזה? בייחוד שהתוקף שלה יישב בסוף בכלא בין שנתיים לארבע שנים? כמונו יושבות בבית נערות ונשים רבות נוספות – מסתכלות על מה שעובר על הנערה הנפגעת במשפט ואומרות לעצמן – טוב עשיתי שלא הלכתי למשטרה. טוב עשיתי שלא הלכתי למשפט. האם זה המסר שהמערכת רוצה להעביר לנו? שלא נלך לחפש אצלה צדק? שאין מקום לנפגעות אלימות מינית במערכת המשפט בישראל של שנת 2015?
עלבון, בושה, חוסר אחריות, חוסר רגישות ואכזריות. אלה התחושות שעולות בעקבות חשיפת הפרשה בה שופטים ביקשו מנערה בת 16, קורבן אונס, להדגים כיצד נאנסה. זוהי התעללות נוראית וחסרת התחשבות, שנגרמה לבחורה שנאנסה וחייה לא יחזרו להיות כשהיו. התנהגות זו של השופטים, שלא עצרו את ההתעללות בקורבן בת ה-16, היא לא פחות מחוויית אונס נוסף בחסות בית המשפט! אם כך מתנהל משפט אונס, אז לא נותר אלא להמליץ לקורבנות שלא להתלונן ולשתוק
פרסום הקלטות מחייבות בדק בית במערכת המשפט, לא רק לשופטים הספציפיים שישבו בדיון. הם מייצגים נורמה. גם לפרקליטות, מאחר ולא נשמע שום התנגדות מצדו של התובע, לשום שאלה בעייתית (שהוצגו בכתבה), למרות שהשופטים כן ראו לנכון לפסול מספר שאלות בעייתיות. על פי החוק, אסור לשאול נפגעת על עברה המיני, אבל בדרך פלא, סניגורים מצליחים להשחיל זאת בדלת האחורית בטיעונים מופרכים שהדבר רלוונטי להוכחת חפותו של הנאשם. התוכנית הזו, ועוד מקרים רבים אחרים שקיימים, מראה שמערכת המשפט צריכה לעבור שינוי, באמצעות חקיקה, סדנאות על אלימות מינית ומשמעותה לפרקליטים/ות ושופטות/ים. צריך לבדוק איך מטילים הגבלות על שאלות שהסניגורים/ות יכולות/ים לשאול, מבלי לגרום לנפגעת טראומה ומבלי לפגוע בטובת הלקוח שלהם. ההגבלות האלו, צריכות לקבל תוקף ועונשים פרסנוליים לעו"ד. כיום, המצב הוא עדיין כזה, בו הנפגעת מתחילה את הליך הגשת התלונה בתחושה שהיא הפושעת, ואחר כך בבית המשפט שבו היא צריכה לספוג פגיעה מינית שנייה.
הנאנסת עברה שם אונס שני, מאחר והיא אולצה להדגים ולהמחיש את האונס. מעט מאוד מסוגלות לשאת שוב את הטראומה ולהישאר בריאות נפשית, לרצות לחיות. לגברים שהיו באולם הדיונים זה נראה, משום מה, הגיוני לעשות את זה. גם לשני עורכי דין בלתי תלויים ומנוסים (גברים) שהובאו לחוות דעה זה נראה דבר הגיוני וסביר לעשות.
לי וגם לשופטת שהאזינה לשידור הזה, יש הבנה חזקה ולא משתמעת לשני פנים שזה פסול ונוראי. מה שכל אישה מבינה, ולא בהכרח כל גבר מבין. זה שהיו שם 3 שופטים גברים, במשפט אונס של אישה, עם עוד 2 עורכי דין גברים, ועוד ארבעת האנסים גברים יושבים מולה באותו דיון, ולא היתה שם נקודת מבט נשית אחת לראות כמה כל המעמד הזה חמור - זה העניין. טיפול השורש הוא שלנפגעת תהיה זכות לייצוג עצמאי בדיון, בלתי תלוי בתביעה. חיוני גם לקיים השתלמויות לכל השופטים בנושא זה, במטרה לגרום להם להבין את מצוקתן הייחודית של הנפגעות. הרעיון אינו חדש ומרכזי הסיוע כבר הציעו לארגן את ההשתלמויות האלו, אבל עד כה זה לא זכה להיענות מספקת.
אמנם חלוקת התנהגויות או מאפיינים או היגיון כלשהו ל״גברי״ ו״נשי״ זה מדרון מאוד תלול שפמיניסטיות עומלות כבר עשרות שנים לטפס ממנו החוצה. עם זאת, עדין יש הבדל בין גברים ונשים, דווקא מאחר וגברים הנם נחותים יותר. ההגיון הגברי הוא לא מהותני - גבר זה מגדר והוא מחוברת והוא מחוברת על פי תכתיבי הפטריארכיה שאנו חיות תחתיה. כך שכן - אפשר להגיד הגיון גברי, בין אם מי שפועל לפיו זה גבר או אישה או מגדר אחר, כל עוד הוא מתואם לפטריארכיה, שכל כולה בנויה לתעדף ולתגמל גברים ולהיות מותאמת לצרכיהם. זוהי דרך נוספת, באמצעותה החברה הפטריארכלית מזמברת אותנו מכאן ועד להודעה חדשה. המין הגברי הנו מין נחות ביותר איכשהו נוצר מצב שהחברה פאטריארכלית. החברה האנושית נשלטת עך ידי המגדר הנחות. אני חושבת שהפמיניזם עושה טעות רצינית כשהוא מנסה לצאת מהנחה שגברים ונשים זהים. זאת בגלל העובדה שהגוף והמוח שלנו שונים. למעשה, התעלמות מההבדלים האלה זה בדיוק מה שהשוביניזם עושה, מניח שאמות המידה הן זהות, והנשים פשוט גרועות בהן, במקום לראות את השוני. מדובר בתפיסה ממש פרימיטיבית. זה כבר קומון נוליג' שיש שיח נשי, רפואה נשית, רוחניות נשית, על בסיס האיכויות שיש לנו, ואז לבוא ולומר שאין לנו אותן בשם השוויון זה קצת הזוי.
לא להעביר אישה אונס שני ולהכריח אותה להדגים את האונס שלה לא אמור להיות קשור להיגיון נשי או גברי, זה אמור להיות קשור לפאקינג חמלה בסיסית. לא צריך לשכנע אותי שגברים אחראים לכל הרעות החולות של המין האנושי. מדובר בעובדה.
המערכת המשפטית והמערכת הרפואית בארץ והמערכת הצבאית בארץ והמשטרה לא בנויות עבור נשים. הן בנויות על ידי גברים מתוך הבנה גברית, היגיון גברי ורגישות גברית ומשרתות את הצרכים של הגברים. הן לא בנויות מתוך הבנה נשית, היגיון נשי ורגישות נשית, כי מי שתכנן אותן לא יודע בכלל שיש כאלה, כי בשבילו יש רק שפה אחת והיא השפה הגברית. המערכות האלו מתוך הגדרתן, על פי החוקים ולא כיוצא מן הכלל אלא מעצם מהותן פוגעות, חוטאות, בזות, משפילות ומחללות נשים בכל יום. המערכות האלו לא יודעות להבין, להכיל, לייצג או להועיל לנשים מפני שהן מערכות גבריות בשפה גברית שאפילו לא מבינות מה הן לא מבינות.
חתמו על העצומה למען כל אותן נשים שעוברות אונס פעמיים. הפעם הראשונה על ידי האנס המתועב והשנייה על ידי רשויות החוק. לא נוכל עוד לשתוק כאשר רשויות החוק, שאמורות להגן ולשמור על קורבנות האונס- פוגעות בהן. לא נעבור לסדר היום כאשר נפגעת תקיפה מינית נאלצת לחוות שוב את הטראומה אל מול השופטים. קריטי לחתום על העצומה, חשוב לשתף!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה