הפנים האמיתיות עם אמנון לוי - הילדים האבודים

זה עתה סיימתי לצפות בתכנית של אמנון לוי, על הפנים האמיתיות של ילדי הרחוב, הילדים האבודים בירושלים. התחקיר מנסה להציג כיצד נראים חייהם של ילדים דרי רחוב שמשפחתם נטשה אותם או שנטשו משפחה מתעללת, ילדים שחיים בלי בית, בלי משפחה, בלי גג מעל הראש, בלי בית ספר, בלי גב ובטחון כלכלי, ללא בטחון תזונתי וללא בטחון כלל, חשופים לסמים ולעבריינות. אלה ילדים שעברו תלאות חיים מזעזעות: אונס, אלימות, רעב, בורחים לסמים. איך נראים חייהם של ילדים שננטשו? ילדים שחיים בלי בית ובלי משפחה? והאם, בעזרתו של שר הרווחה, ניתן להציל את הילדים האבודים? 

בלתי נמנע

 אתם שואלים למה לא עובדים?! לפעמים עובדים... אבל המצב הנפשי לא ממש מאפשר יציבות, גם לא בעבודה. זה הדכאון, היאוש, הפוסטראומה. נכון שקל להתמסכן, אבל מי שלא היה שם לעולם לא יבין. אין עזרה אמיתית לנוער הזה. לא עוזרות עובדות סוציאליות ופקידות סעד שמנסות להכניס בכוח למוסד.. זה רק גורם לחוסר אמון במבוגרים בפרט ובאנשים בכלל. הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה וייתן להם מענה אמיתי. מי שמתייאש באמצע הקרב על החיים לרוב לא מצליח לחזור לעמוד על הרגליים. ילדים שבורחים לרחוב בו הם נאנסים, מוכים ומתמכרים לסמים הם ילדים שמצאו את הרחוב יותר בטוח מהבית. הכרתי יותר מידי חברים שאיבדו את החיים על סמים והתאבדויות רק כי לא מצאו את היד שתוציא אותם מהבור העמוק הזה.
האמת מזעזע, הלב נקרע. התכנית מטלטלת, מזעזעת. עצוב לראות שזו המציאות של כלכך הרבה ילדים שהעתיד שלהם כבר ידוע מראש. אבסורד שלשר הרווחה אין פתרון ושאין תוכנית קיימת [מעבר לפרוייקט על"מ הנתמך ממימון חיצוני] שהמדינה מחזקת לטובת ההומלסים בעיקר חסרי בית קטינים. העובדות הסוציאליות ומשרד הרווחה עסוקים בלחטוף הילדים ממשפחת מצוקה כדי להכניס אותם למוסדות ופנימיות. אין להם זמן להתעסק עם בני נוער, זה יותר מידי עבודה. לא מבינה איך הממסד מאפשר מציאות שמאות ילדים בני 12 ומעלה, חיים ברחוב ושורדים לפי חוקי הג'ונגל.
ידוע כבר מה מתרחש בחלק ניכר מהפנימיות האלה ובבתי האומנה... אין הבדל ניכר בין להיות שם לבין לגור ברחוב. ערוץ 10 עשו בעבר דוקומנטרי על הטיפול ״המקסים״ שהנערות והנערים מקבלים בפנימיות הטיפוליות האלה, עוד הישג למדיניות מדינת ישראל, בושה! פנימיה טיפולית ומוסדות טיפוליים נוספים כמו פנימיות ובתי אומנה, זה ממש לא מקום חם ואוהב. זה מקום בו הסמים ניתנים במרשם והופכים את הילדים לזומבי. זה מקום בו המדריכים עצמם וחוסים אחרים אונסים את החוסה. זה הרבה דברים אבל ממש לא מקום חם ואוהב ואני תוהה אם היו מעבירים את הכסף שמועבר היום למימון פנימיות, 17,000 שקלים בחודש לילד, לטובת שיקום ילדי הרחוב האם היתה נמחית החרפה הזאת מעל כולנו? 
נראה לי שכל נבחר ציבור צריך לקחת חלק בפתרון הבעיה, שהיא בעיה של כל החברה שלנו. אז הוא נתן פלסטר. אמנון לוי הביא את שר הרווחה מר חיים כץ למקומות, שם בטקס צנוע העניק לו את אות אביר ילדי העניים, כבוד השר הזדעזע, נתן כ 2.000.000 ש"ח, בכדי להציל 24 נערים ונערות מחרפת המגורים הלא אנושית בהוסטל, לא בזולה, תוך סיכון חייהם. שר הרווחה לא יכול לנשום לרווחה,הפתרון של בית מאובזר ל24 ילדי רחוב הוא טיפה בים. בושה וחרפה למדינתנו ובמיוחד לשר הרווחה.... זהו פתרון המצופה מעמותה לא משר רווחה . נותרתי המומה מאוזלת היד. דרושים תקציבים לאיתור ושיקום הילדים וטיפול ארוך טווח. אסור שזה יישאר בידי מחלקות הרווחה בלבד.
ועוד שני דברים: תגובתו של מחזיק תיק הרווחה בעיריית ירושלים הדהימה אותי, ואני מתקשה להבין הכיצד? ולעומת זאת, התרשמתי עמוקות מהנערה שהופיעה בכתבה - עטרה. יכולתה הוורבלית, היוזמה,הבטחון [ למרות כל מה שהיא עוברת ועברה] שהקרינה והאיכפתיות שלה, נגעו בי.