מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

‏הצגת רשומות עם תוויות כפיה דתית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כפיה דתית. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 19 באוקטובר 2023

מהי גישתו ההלכתית של הרמב"ם כלפי האנוסים?

 




מעמדם ההלכתי של האנוסים – מהי גישתו של הרמב"ם כלפי האנוסים ?
תוכן עניינים
מבוא
     2
פרק 1 – סקירה ספרותית
2
1 .1
האנוסים
2
1 .1.1 מהו אונס? מעמדם של האנוסים מבחינה הלכתית
2
1 .1.2
האנוסים בימי הביניים
4
1 .2 קורות חייו של הרמב"ם
6
1 .2.1
חיבוריו של הרמב"ם 9
פרק 2 – הרמב"ם ויחסו לאנוסים
1 4
דיון ומסקנות
1 7
ביבליוגרפיה
1 9
מבוא
"ממשה עד משה לא קם כמשה".
רבי משה בן מימון (הרמב"ם) נולד בספרד במאה ה- 12 למשפחה מיוחסת של רבנים ודיינים. מילדותו קיבל הרמב"ם חינוך יהודי – הלכתי והשכלה מדעית כללית. הרמב"ם נחשב לגאון הדור ולבעל סמכות והשפעה רבה. גאוניותו באה לידי ביטוי באיזון נדיר בין שתי מורשות אוניברסאליות – המורשת הדתית המונותיאיסטית אשר מהווה יסוד למערכת החברתית – מדינית ; והמורשת המדעית והפילוסופית, אשר מהווה בסיס למערכת התרבותית.
השפעתו של הרמב"ם על מהלך חיי האומה הייתה מכרעת. פועלו השפיע באופן מהותי על היהדות וגיבש אותה מבחינה דתית – לאומית. כתבי הרמב"ם הנם מגוונים ועשירים, הן מבחינת כמות הספרים שכתב, הן מבחינת מגוון הנושאים בהם עסק בספריו והן מבחינת המחשבה העמוקה והמקוריות אשר באה לידי ביטוי בספריו. במהלך חייו עסק הרמב"ם בתחומים רבים – רופא, רב, פוסק הלכות ומנהיג דתי ורוחני. במקביל, הוא מצא זמן להשלים שני חיבורים – "משנה תורה" (הידועה גם כ"היד החזקה") ו"מורה נבוכים". חיבוריו מסווגים לשלושה סוגים עיקריים – הלכה, אגרות וכתבי רפואה.
אונס הנו פעולת הכרח, המביאה אדם לעשות מעשה בניגוד לרצונו.
התורה פוטרת את האנוס מאחריות או ממתן דין על מעשים המבוצעים מתוך אונס במידה ומדובר בפיקוח נפש. עם זאת, בשלושה דברים נפסק, כי על האדם למסור את נפשו ולא להיכנע להם – גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. אנוסים הנם יהודים אשר אולצו להמיר את דתם, אך נשארו נאמנים בליבם לדת ישראל וקיימו בסתר את מצוותיה. בדורו של הרמב"ם, המוני יהודים התאסלמו למראית עין, מתוך הכרח, מפני גזרותיהם של אלמוחדון, כת מוסלמית אלימה. מטרת העבודה הנה לבחון את גישתו ההלכתית של הרמב"ם כלפי המומרים – יהודים שאולצו להמיר את דתם בכדי להגן על חייהם. ראשית, אנו נבחן את חייו של הרמב"ם ונסקור את גישתו באמצעות כתביו העיקריים. בהמשך, אנו ננסה להציג את קביעתו ההלכתית בנושא הניגודיות הנוצרת בגישת היהדות כלפי האנוסים על ידי סקירת כתביו.


יום שבת, 29 באוגוסט 2015

כפייה חילונית בישראל: קניון קונס בעל עסק שאינו פותח את בית הקפה בשבת





ישראל, מדינת היהודים. המקום היחידי, לכאורה, בו יהודים אמורים להרגיש בטוח בארצם, במדינתם. כאן, הקרבה לדת והאמונה בקב"ה אינה מסתכמת בהשקפת עולם בלבד.
לא פעם, תקפתי במסגרת בלוג זה את שרותי הדת בישראל על הכפייה הדתית כלפי יהודים. הרי שבעים פנים לתורה ובהתאם לכך, צדיק באמונתו יחייה. עם זאת, הכפייה הדתית באה לידי ביטוי בכך שבית הדין הרבני הוציא ילד מזרועות אימו לאפטרופסותו של אב ובן זוג מכה רק מאחר ולדידם, האם אינה דתיה מספיק. הבלניות במקווה מסלקות נשים שהגיעו לטבול מאחר והן לא טבלו בהתאם לנטיית ליבה של הבלנית. ארגוני סיוע והצלה לא מוכנים שנשים יתנדבו בארגון. משגיחי כשרות גובים פרוטקשן מבעלי מסעדות ומפעלים הזקוקים לתעודת כשרות ואינם מבצעים את עבודתם. חרדים אף כופים הפרדה על נשים בתחבורה הציבורית ובכך עוברים עברה דתית חמורה. עבירות מין בקהילה החרדית מושתקות.
במקביל, קיימת כפייה חילונית כלפי יהודים במדינת ישראל, כאשר למשל מפעילים מחאה במטרה לכפות על יהודים לעבוד ביום המנוחה השבועי, יום השבת, באמצעות הפעלת תחבורה ציבורית. התקשורת הבין לאומית מבצעת דהומניזציה ליהודים, אך הדבר ידוע, אינו חדש. אך דבר מפתיע הנו כשהדמוניזציה כנגד חרדים מבוצעת על ידי מדיית ההמונים השמאלנית - חילונית בישראל. השוואתם של חרדים לקופים נתפסת על ידי החילונים לאמנות. פוליטיקאים בהנהגת האתאיסט לפיד יורשו של טומי לפיד בתחום ועמחא נוספת מאשימים את החרדים בשוד קופת האוצר ובגרעון הלאומי על לא עוול בכפם כשלמעשה, החילונים הם אלו שבוזזים את הקופה. ובכלל, לזהבה גלאון נמאס להתחשב ברגשות הדתיים בשכונות ובישובים בעלי אופי דתי.
התקשורת הישראלית מבצעת דהומניזציה ליהודים דתיים, לחרדים ואף למתנחלים הידועים בקרב הציבור בהיותם מלח הארץ. הדבר מבוצע בחדשות, בקולנוע הישראלי ואף בתוכניות הסאטירה. תופעה זו מכונה חרדופוביה. עיריות בישראל מונעות מיהודים להניח תפילין. במקומות ציבוריים אוסרים על הנפת דגל ישראל, עליו מתנופף מגן דוד, ובכלל זה במסגרת הפגנות. יהודים מותקפים מדי יום והם אינם מקבלים הגנה משטרתית. ליהודים נאסר לעלות למקומות הקדושים להם, כגון מערת המכפלה והר הבית. יהודים מותקפים על ידי בני מיעוטים על רקע דתי. בתגובה, השמאל הרדיקלי בישראל תוקף את היהודים.
לעומת הגנה על יהודים דתיים, משטרת ישראל מגינה על תושבי ישובים חילוניים ועשירים במרכז הארץ ומבצעת שליחויות עבור טייקונים. הדבר בא לידי ביטוי עוד מקום המדינה, כאשר נאסר על עולים חדשים סממנים יהודים ולכן, גזזו להם את הפאות וכן, בתקופת ההעפלה, הנהלת היישוב היהודי בארץ ישראל חששה מהעלאת יהודים דתיים.


מאז אתמול שלחו לי את הפוסט המצורף כאן שוב ושוב, בזעם. זה לא נשמע לי הגיוני אבל בדקתי. הנה הפרטים:כך מספר רמי בר לב, המנ...
Posted by ‎סיון רהב-מאיר‎ on Wednesday, August 26, 2015



אז מדינת ישראל הנה מדינה יהודית ודמוקרטית המאפשרת חופש דת וחופש מדת. עדיין, קו פעולה החרדופובי מצד השמאל החילוני מקבל חיזוק נוסף, כאשר קניונים קונסים בעלי עסקים הבוחרים לשמור על יום השבת כיום מנוחה ונמנעים מלפתוח את העסקים ביום השבת. בעל סניף הנרי'ס במתחם שרונה נקנס בכל שבוע בסכום של 3,500 ש"ח על ידי בגלל שהוא סוגר את העסק בשבת. הדבר מהווה לדברי הנהלת הקניון הפרת חוזה. 



2000 שנה ערגנו לציון, למדינה יהודית בארץ ישראל. העם היהודי עבר פוגרומים, התנכלויות, שואה, עלילות דם ועוד. הדבר שהשאיר אותנו מאוחר כעם יהודי היא המסורת והאמונה. הגענו לנחלה וכעת, חבורת חזירים ותאבי בצע אונסים אותנו לבטל את מורשת אבותינו ואמונתנו. אבל כשמדובר בחופש דת של ערבים? השמאל ההזוי היה צועק חמאס.

יום רביעי, 10 ביוני 2015

ארגוני סיוע והצלה לא מוכנים שנשים יתנדבו בארגון





החל מאתמול בלילה הפסקתי להתנדב בארגון ידידים. כן, הארגון ההוא שדי התלהבתי כשגיליתי שדבר כזה קיים. זה די נכפה עליי, אבל אני בסבבה עם זה.
מקרה שקרה, כך היה: אתמול לקראת עשר בערב קיבלתי קריאה בווטסאפ הקבוצתי ש-2 ק"מ ממני [אני בצומת גהה והרכב בבני ברק] יש מישהו זקוק לכבלים. נענתי לקריאה - כתבתי שאני בדרך ואז, שניה אחר כך, חשבתי פעמיים ועצרתי. כתבתי שאני לא צנועה ושאלתי האם מדובר בחרדי.
חרדי שמזדהה כחסד מעל לכל שאל אותי מילה אחת. "מה??"
שאלתי שוב באופן יותר ברור ובנוסח אחר - "אני עם גופיה. זה יפריע לו?" [אתמול היה שרב אם לא שמתם לב....].
שניה אחר כך נחסמתי בלי תגובה או אזהרה. סתם ככה הועפתי.
שאלתי את מנהל הקבוצה בפרטי מה העניין.
בתגובה לכך, הוא שאל אותי לשמי.
השבתי "מייקי" [השם בו אני מזוהה בווטסאפ בו כולם קוראים לי].
בתגובה, נחסמתי גם אצלו בפרטי. נו שווין. ותודה לארגון ידידים. יש אנשים שלא יודעים לקבל. זה לא החרדי [מתברר בדיעבד חרדית] שהיה זקוק לכבלים. זה הקיצוניים בארגון ידידים. ממש כמו שבאיחוד הצלה לא מוכנים שחובשות יתנדבו אצלם. ניסיתי להתגייס להתנדבות בארגון למרות שאני עונה לדרישות, הבקשה התעלמה. בדקתי ובדקתי שוב. ספגתי התעלמות.
לחצתי יותר חזק כשההתעלמות נמשכה. נמסר לי בשושו שאיחוד הצלה הנו ארגון בו מתנדבים חרדים. קיפוח נפש זה דבר טוב ויפה, אבל עד שמדובר בחובשת שמתנדבת עם חובשים חרדים כמו בסניף איחוד הצלה בלוד. שאנשים ימותו, העיקר שחובשים לא יתנדבו עם חובשות ולא יתפתו לאנוס אותן. זה לא לעניין. מטופל יכול למות כשחובשת נמצאת במרחק קילומטר ממנו. אבל היא לא יודעת מזה כי באיחוד הצלה סרבו לגייס אותה מחשש שחובשים יאנסו אותה. אין הגיון.





יום רביעי, 9 בינואר 2013

כפייה דתית והפרדה מגדרית בתחבורה הציבורית - ישראל מתביישת


נתחיל בסיפור קצר על שני נזירים.
שני נזירים הגיעו לנהר שעל גדתו עמדה צעירה יפה ובקשה לחצותו. אחד הנזירים התעלם ממנה,בצייתו להוראות מורו אפילו לא להביט באישה. השני נשא את האישה על כתפיו, בוסס במי הנהר, הוריד אותה על הגדה השניה, קד לה והמשיך בדרכו. הנזיר הראשון הלך לצדו וסערת נפשו גלויה לעין. לאחר שהלכו כברת דרך הוא עמד ונזף בחומרה בנזיר השני על התנהגותו. הנזיר השני נראה מבולבל וענה, " האישה? השארתי אותה על גדת הנהר. אתה עדיין נושא אותה?"
הנזיר שנשא את האישה מזמן השאיר אותה מאחור. לא כך הדבר לגבי החרדים היהודים שאינם מקיימים את תורת ישראל.

אל תפספסו את עדותה המזעזעת של מירי בליאכר, שעלתה לקו אגד מירושלים לערד והושפלה על ידי נוסעים. הנהג שתק. הנה הטקסט המלא:
_____________________________________________

אז עברו כמעט יומיים מאז, הנה הסיפור המלא. תנו לי 30 שניות. מבטיחה שזה לא תרומות, וגם אני שונאת את כל הסיפורים העצובים בפייסבוק. (הועבר לאגד, וכבוד השר המהולל ישראל כץ)
לתומי עליתי על קו 555, מירושלים לערד.
פה אמור להיות שלב התיאור, שבו אני אומרת בת כמה אני- או כמה צנועה או לא צנועה הייתי, אם עשיתי צבא וכמה זמן ומתי השתחררתי- כל זה לא משנה בשום דרך.
אינני תושבת ירושלים, ולא הייתה לי שום סיבה לחשוד בקו אוטובוס שלוקח אותי מעיר אחת לאחרת. כבר ברגע שעמדתי לעלות לאוטובוס נתקלתי בסיטוצאיה שנראתה לי מוזרה- נהג האוטובוס לא פתח את דלת הכניסה אל האוטובוס, והתרחק ממני. התקדמתי לעברו, ולאחר כמה נסיונות כאלה, שבמהלכם לא הבנתי מה בדיוק קורה, נהג האוטובוס "נכנע" למאמציי, ופתח את הדלת. מרגע זה והלאה, מצאתי את עצמי הרחק מהעולם ה"רגיל" בו אני (ורוב מכריי) חיים, ונכנסתי למציאות מקבילה. כשעליתי, נהג האוטובוס הבטיח לארבעת הגברים החרדים שנעמדו, שאני "רק משלמת ועולה מאחורה". לכשסירבתי, החלו הגברים למלמל ולכנות אותי "שיקסע", בגלל שעברתי ביניהם, אל "מחלקת הנשים והתינוקות", החלק האחורי של האוטובוס. מי מבינכם המכיר את סיפורה הידוע של הגברת רוזה פארקס, יכול להבין את תחושתי, כי עליי לפעול-
אינני מסוגלת לקבל את המציאות שהוגשה לי, בצורת קו אוטובוס. התיישבתי לכמה דקות מאחור,
כשאני מוקפת נשים וילדים בוכים ורועשים, תוהה מה עליי לעשות, איך פועלים בשיאה של המציאות שנפלתי לתוכה, גמלה בליבי החלטה. נעמדתי במרכז האוטובוס, ממש ב"תפר", בין הנשים והגברים, בהתרסה אילמת, לא עמדתי באיזור "הנשים", אם כי עמדתי- ואציין שוב, עמדתי בלי לזוז או לומר מילה, בין שני המושבים האחרונים באיזור "הגברים".
הגברים סביבי החלו לעשות רעשי הקאה מדומים, לדבר ביניהם ביידיש ולנוע, להתרחק מ"המפגע".
כשאחד מהם נעמד וצעק עליי "לכבד את הזכויות שלו".  (אירוני, לא?)
המשכתי לעמוד שם, בדממה.
לאחר מכן, הנשים מאחורי החלו "לחפש לי" מקום ישיבה, תוך שהן מעירות שאני "לא יהודיה", ומסבירות לילדהם ש"היא עושה דווקא וזה נורא עצוב שאין לה כבוד", וסירבתי בנימוס להצעת מקום הישיבה באיזור הנשים, והמשכתי לעמוד, לבהות קדימה, דמעות זולגות מעיני ללא הרף.
במהלך הנסיעה, הגברים המשיכו לדבר ביניהם ביידיש ולכנות אותי כינויים כאלה ואחרים, חלקם בעברית וחלקם ביידיש, לצערי, הבנתי את רובם. הנשים שמאחוריי, לאחר כמה דקות של שקט, המשיכו לתקוף אותי מילולית, באומרם שאני "לא מכבדת אותם" (אותם-הגברים),שאני "חצופה" שיוצרת בעיה.
אגד, הבושה צריכה לעמוד בעינכם, לצרוב את גרונך כפי שהכעס והעלבון צורמים בי. לקראת סיומה של אותה נסיעה ארורה, ירק אחד הגברים לרגליי וצעק כינוי גנאי ביידיש. כל זה תחת חסותכם.
כל מעשיי באוטובוס הזוועה הזה, היה לעמוד, לשתוק ולחכות.
למה חיכיתי? חיכיתי שאני אגלה שכל האירוע הזה לא מתרחש באמת, שאגד, שהדביקה את המדבקות המגוכחות האלו, שצרבו את עיניי תוך כדי שאני מותקפת מילולית, שאומרת ש-מותר לי לשבת היכן שרק אבחר,
לא רק שמאפשרת את הזוועה הזאת, אלא גם נותנת לעצמה כסת"ח מהסוג הנמוך ביותר. 
הגברים סביבי החלו לעשות רעשי הקאה מדומים, לדבר ביניהם ביידיש ולנוע, להתרחק מ"המפגע". כשאחד מהם נעמד וצעק עליי "לכבד את הזכויות שלו".  (אירוני, לא?) המשכתי לעמוד שם, בדממה. לאחר מכן, הנשים מאחורי החלו "לחפש לי" מקום ישיבה, תוך שהן מעירות שאני "לא יהודיה", ומסבירות לילדהם ש"היא עושה דווקא וזה נורא עצוב שאין לה כבוד", וסירבתי בנימוס להצעת מקום הישיבה באיזור הנשים, והמשכתי לעמוד, לבהות קדימה, דמעות זולגות מעיני ללא הרף. במהלך הנסיעה, הגברים המשיכו לדבר ביניהם ביידיש ולכנות אותי כינויים כאלה ואחרים, חלקם בעברית וחלקם ביידיש, לצערי, הבנתי את רובם. הנשים שמאחוריי, לאחר כמה דקות של שקט, המשיכו לתקוף אותי מילולית, באומרם שאני "לא מכבדת אותם" (אותם-הגברים),שאני "חצופה" שיוצרת בעיה. אגד, הבושה צריכה לעמוד בעינכם, לצרוב את גרונך כפי שהכעס והעלבון צורמים בי. לקראת סיומה של אותה נסיעה ארורה, ירק אחד הגברים לרגליי וצעק כינוי גנאי ביידיש. כל זה תחת חסותכם. כל מעשיי באוטובוס הזוועה הזה, היה לעמוד, לשתוק ולחכות. למה חיכיתי? חיכיתי שאני אגלה שכל האירוע הזה לא מתרחש באמת, שאגד, שהדביקה את המדבקות המגוכחות האלו, שצרבו את עיניי תוך כדי שאני מותקפת מילולית, שאומרת ש-מותר לי לשבת היכן שרק אבחר, לא רק שמאפשרת את הזוועה הזאת, אלא גם נותנת לעצמה כסת"ח מהסוג הנמוך ביותר. 


אינני מנסה לעודד שנאת-דתיים, ולא אלימות כלפי אף אחד.
אם אנשים בוחרים לחיות בחשכה, להפריד נשים מגברים ולשנוא את האחר שנאה כה עזה,
הם אינם אנשי האל בעיני, ואלה מילים קשות מאוד, אני מבינה.

אני רוצה לעודד חופש. חופש לנוע, חופש לחיות את חיינו בצורה שנבחר."
ולשם הידיעה, מבדיקה שנערכה באופן רשמי אף אחד באגד לא יספר לכם שקו 555 מירושלים לערד קיים - המידע לא מופיע באתר, לא יגידו לכם עליו במודיעין אגד בתחנה המרכזית או  בטלפון וכו'. למה? כדי לא להודות שאגד מפעילה קווי מהדרין המיועדים לחרדים ובמסגרתם פוגעים ומבזים נשים. 
בין ירושלים לערד אין קו אחד, בימים כסדרם יש לקחת שני קווים. ביום שישי יוצא קו 555 מירושלים לערד. הוא יוצא מעתירות מדע ומשמש בדרך כלל את הקהילה החרדית בלבד. אגד לא מוסרת מידע על הקו מיוזמתה באתר החברה או במודיעין הטלפוני.קו 555 הוא קו "מהדרין", בו נשים נדרשות לעלות מהדלת האחורית ולשבת בירכתי האוטובוס.
בית המשפט קבע שאסור לבצע הפרדה וניסיון כפיה שכזה הינו עבירה על החוק. מדינת ישראל מסבסדת את חברת אגד - מכספי המיסים.מדינת ישראל אינה אוכפת את החוק ואת פסיקת בית המשפט, וקו 555 של אגד ועוד מאות שכמותו ממשיכים לנסוע ברחבי הארץ ולבזות נשים וילדות. 

מעבר לכך, ההלכה היהודית אינה תומכת בהתנהגות המבזה הזו בפרט ובפגיעה בנשים בכלל. על הגברים להגביל את עצמם הלכתית ולהשפיל מבט ולא להעניש את הנשים כי יש להם בעיות שליטה בחרמנות שלהם. מי שתומך בקווי המהדרין, מבזה ומשפיל נשים אינו נוהג בהתאם להלכה היהודית ומבזה את התורה ואת היהדות




יום חמישי, 13 בספטמבר 2012

אללה אסלאם: פרק 2 המלא







יותר ויותר מוסלמים מאמינים שהשריעה, ההלכות והדינים בדת האסלאמית, היא הדבר הנכון לא רק בעבורם כי אם בעבור אירופה כולה. כיצד מתמודדת יבשת אירופה עם רציחות על רקע חילול המשפחה ועם תופעות כמו אלימות, השפלה ומילת נשים?
ארגונים פועלים למען זכותם של המוסלמים ללכת עם רעלה והזכות להקים בתי ספר מוסלמים, לקיים חופש פולחן איסלמי ולהפלות איסלמים. המוסלמים כקבוצת מיעוט טוענים, כי חופש הדת שלהם נפגע, נפגעת זכותם לשיוויון וזכותם לתרבות מופרת בגין ההגבלה והאיסור על עטיית רעלה בציבור. מועלות האשמות בגין גזענות ושנאת מוסלמים כנגד התומכים באיסורים. מנגד, ארגונים פעלו כנגד הקיצוניות האיסלמית ולמען הזכות לבקר את האיסלם הרדיקלי ומוסדותיו. עטיית הרעלה והבורקה אף נתפסת כאיום תרבותי וקיומי. ביקורת הועברה על האיסלם, בטענה שמדובר כדת מדכאת, שבה אין זכויות לנשים ורווחת תרבות של שידוכים בכפייה ורצח על כבוד המשפחה. 

יום רביעי, 12 בספטמבר 2012

אללה אסלאם: פרק 1 המלא







צבי יחזקאלי יוצא למסע באירופה, במדינות בהן זעם המהגרים המוסלמים כבר התפרץ, ובמקומות בהם החשש מהתלקחות מוביל להתנגשות אמיתית ויומיומית בין ערבים מהגרים ותושבים מקומיים.

ההגירה המוסלמית לאירופה החלה בשנות ה-60 של המאה העשרים, כאשר המהגרים חיפשו עבודה מהמושבות לשעבר של מעצמות אירופה - אלג'יראים היגרו לצרפת, אינדונזים, פקיסטנים והודים היגרו לבריטניה. רובם השתלבו בחברה הקולטת. מהגרים אלה שימשו ככוח עבודה זול עבור אירופה. מעבר לכך האליטה האירופאית קיבלה אליה את המהגרים מתוך רגשות רומנטיים לתרבות המזרחית או רגשות אשם על תוצאות הקולוניאליזם האירופאי. עם זאת, חלקם הגדול נשאר במצב סוציו - אקונומי נמוך.  ישנה תנועת הגירה נכנסת רבה של מוסלמים לאירופה, בעיקר לצרפת. בגרמניה חיים, כיום, כ-3 מליון מוסלמים, בבריטניה כמליון וחצי מוסלמים וכן, על פי הערכות, חיים בצרפת לבדה בין 4 ל-5 מליון מוסלמים, רובם מהגרים. 
המהגרים המוסלמים נוטים להתרכז באירופה בקהילות מאחר וחיי הקהילה מספקים למהגרים תמיכה הדדית, מאפשר אספקת שרותי דת ועוד. לא מעט מהמהגרים בחרו להגר במטרה להתרחק מהחברה המסורתית – דתית ולקיים אורח חיים חילוני. לפיכך, מהגרים אלו שואפים להצניע את זהותם המוסלמים ולהיטמע במדינת היעד. ריכוז מגורים של קבוצה אתנית הנו הדפוס השכיח בערים רבות בעולם. הדבר מאפשר לקבוצה לשרוד במצב של קונפליקט, כיוון שהוא מספק הגנה פסיכולוגית מפני העוינות החברתית של קבוצת הרוב והגנה מפני אלימות פיזית. התבדלות גאוגרפית יכולה לנבוע גם מהשאיפה לשימור מסורתה התרבותית של הקבוצה המתבדלת. ההתקבצות תומכת בארגון מוסדות אתניים, כגון בתי
ספר, מועדונים וכדומה, המאפשרים המשכיות של אורח החיים המסורתי, שימור הזהות האתנית ויחסים סלקטיביים עם חברת הרוב. לאורך זמן מתרחשת יציאת יחידים מן השכונות ההומוגניות של קבוצת מיעוט לעבר שכונות המגורים של קבוצות הרוב. ההגירה אל מחוץ לריכוז המגורים האתני מתרחשת בשל הקושי לענות על צרכי דיור הגדלים או בשל תהליכי פיתוח ובנייה המאלצים את קבוצת המיעוט להעתיק את מקום מגוריה, מאחר והמיעוט האתני מעוניין להמשיך ולשמור על היתרונות שהעניקה לו ההתקבצות בריכוז משלו, הוא מחפש פתרונות דיור בשולי הריכוז הקיים.
הנה דוגמא לשכונה שלמה בהולנד שנכבשה על ידי המוסלמים ומנוהלת לפי חוקי השריעה. המשטרה ההולנדית מפחדת להינס לשכונה.



בהתאם ל"היפותזת המגע" (Contact Hypothesis), למגע בין קבוצות שונות יש השפעה חיובית על היחס הבין קבוצתי והדעות הקדומות ההדדיות המאפשר מגע הדוק כגון שיחות מתמשכות וביקורים הדדיים. .בהתאם ל"היפותזת המגע", נטען כי ביכולתם של אנשים להגיע להכרות ברמה אישית, מאחר והם נוטים להתחבר עם הגרים בקרבתם. מאחר ושכונות מגורים מעורבות מספקות לתושביהן הזדמנויות שונות למגע קרוב ולא פורמלי בין הקבוצות השונות, עשויות הפעילויות הלא-פורמליות להצמיח קשרים חברתיים.
תפנית חלה בגישתם של מדינות מערב אירופה כלפי מהגרים מוסלמים השוכנים בתוכה בעקבות אירועי ה-11 בספטמבר, 2001. בעקבות אירועים אלו, באו לידי ביטוי פעולות אפליה כנגד המוסלמים, ניסיונות להגביל אותם ואת חופש הפולחן שלהם. בעקבות כך, המוסלמים באירופה נתקלו בקשיים בבניית מסגדים ואספקת שירותי דת מתאימים.
קיים חשש האירופאי מפני הגירה מוסלמית קשור לכוח הפוליטי והדמוגרפי שצוברים המהגרים. לפי הסטטיסטיקה חיים במערב ומרכז אירופה כ- 23 מיליון מהגרים מוסלמים חוקיים ועוד מספר לא ידוע של מהגרים לא חוקיים. למעשה, המוסלמים מהווים בין 5% ל-10% מאוכלוסיית האיחוד האירופאי. מספרם הולך וגדל בעקבות המשך ההגירה ורמות ילודה גבוהות מהרמות האירופאיות. על פי הערכותיו של פרופסור לדמוגרפיה מאוניברסיטת אוקפורד, ההרכב הדמוגרפי הלאומי ישתנה בשנים הקרובות לאור שינויי ההגירה באירופה. בריטניה, למשל, תהפוך למוסלמית תוך 20 שנים. המוסלמים מקבלים נפח דמוגרפי לנוכח העובדה, כי שיעורי הילודה הנמוכים של האוכלוסייה המקומית והזדקנותה לעומת המשך ההגירה ורמות הילודה הגבוהות של האוכלוסייה המוסלמית. מגמות אלה הביאו לתחזיות פסימיות לגבי שינויים דמוגרפיים בשנים הבאות באירופה כאשר אחוז המוסלמים מתוך כלל האוכלוסיה ילך ויגדל ויוצר מצב של מדינות מחולקות בין שתי התרבויות.