שמות עצם ופעלים שאנחנו משתמשים בהם נקראים על שם אנשים אמיתיים

נכון, מדובר בעובדות לא חשובות, במידע שיכולתם להמשיך חייכם יפה מאוד גם לי שידעתם אותו. אבל להלן מספר עובדות לא חשובות, בדוגמות למקרים בהם שמות עצם ופעלים שאנחנו משתמשים בהם נקראים על שם אנשים אמיתיים. בשליפה - חוליגניזם, כלנתריזם, נרקיסיזם, אפיקורוס, ז'דנוביזם ובתחום הספורט התואר "בוסמן" לשחקנים זרים ממדינות מסוימות. pulling a monica, לעשות ג'יילס, . כך למשל, ונדליזם קרוי על שם שבט גרמני - הונדלים - שפלש לרומא בשנת 455 לספירה, ומקארתיזם - רדיפת יריביך הפוליטיים תוך הצגתם כגיס חמישי - קרויה על שם הסנאטור האמריקאי ג'ו מקארתי.
ויש מקרים מוזרים יותר - באנגלית יש פועל שנקרא "לעשות ג'רי מאנדר" - שזה לחלק את אזורי הבחירה לנציגים קונגרס באופן לא הוגן שנועד להיטיב עם מפלגה מסויימת', ושמעתי פעם נציג ליכוד אומר ברדיו פעם "לא נסכים לגסטוניזציה של המרכז" - הוא התכוון שלא יסכים שתהיה התפרעות במרכז הליכוד, והתייחס לפעיל הליכוד גסטון מלכה שהתפרסם בכך שהפך את שולחן ועידת הליכוד בשנת 1986.
האם תהיתם פעם מאיפה הגיעה המילה "פפראצי"? ודאי כולכם יודעים שהמילה "פפראצי" מתייחסת לצלמי עיתונות שתפקידם לצלם מפורסמים, לעיתים גם על ידי חדירה לפרטיות. אז האמת היא שהמילה הגיעה מהסרט "לה דולצ'ה ויטה" (פדריקו פליני, 1960). בסרט יש צלם עיתונות העונה לשם פפראצו (המגולם על ידי וולטר סנטסו), שתפקידו לצלם את אנשי האליטה האיטלקית מבלי ידיעתם. גם הביטוי "צלמי פפראצי" קרוי על שם צלם איטלקי, ששם משפחתו היה פפראצו, אלא שבמקרה זה לא מדובר באדם אמיתי, אלא בדמות בשם הזה, שמופיעה בסרט "לה דולצ'ה ויטה" של פליני. פירוש המילה פפראצי (איטלקית) הוא יתושים, ופליני קרא לדמות בשם הזה כדימוי להתעלקות של יתוש ממש כמו שצלמים מתעלקים על ידוענים. לכן אני חשבתי שהפפראצי זה סתם כינוי גנאי לא מוסבר בסרט. זה נכון שפפראצו אמור להיות מין זמזום מעצבן של יתוש לפי פליני אבל לך תבין פליני. מאז יציאת הסרט לאקרנים התחילו להשתמש במילה פפראצי (רבים) לתיאור צלמי עיתונות חטטניים.

בתמונה: וולטר סנטסו בתפקיד פפראצו (מימין) יחד עם מרצ'לו מסטרויאני ואנוק איימה שיושבים במכונית (תמונה מתוך הסרט).





מקור המילה ”שוביניזם” הוא על שמו של ניקולא שובין, חייל בצבאו של נפוליאון. מספרים עליו כי היה נוהג ”להקטין” עצמו אל מול המנהיג שאהד ואהב כל כך באמצעות כל מיני תיאורים שונים, היה לאומן או פטריוט אם תרצו והיתה לו שנאת אמת כלפי אויבי האומה. ועל כן התנהגות זו נקראת ”שוביניזם” הקטנה של אדם אל מול אדם אחר. כיום 'שוביניזם' מתייחס בעיקר להתנהגות שבין המינים.

איך כותבים יאללה סולחה?

בתמונה: ז'ק כהן המנוח עושה יאללה סולחה בשכונת חיים


המילה הנפוצה שכולנו כותבים בצורה שגויה: אחת המלים הנפוצות ביותר בשפה העברית היא "יאללה", מילה שהגיעה אלינו מהשפה הערבית ויש לה מספר רב של שימושים: זירוז, אישור, פקפוק וזלזול. יאללה, יאללה. - תראו למשל בויקיפדיה באנגלית למילה yalla.
רבים בטוחים שהמילה נגזרת משמו של האל וקרובה לביטוי "יא אללה", אך זו טעות. מילת הזירוז נכתבת במקור בערבית בצורת يَلا (יַלָא). המילה נתפסה בטעות כקשורה לביטוי יא אללה, ומכאן הכתיב הרווח בלמ"ד כפולה.
יש כמה גרסאות למילה הזו בערבית: يلا/يللا/ياللا (ילא, יללא, יאללא), ואף גרסה איננה תאופורית (כלומר, לא כוללת רכיב של שם האל בערבית, "אללה", ולא נכתבות עם ה').
אגב, המילים "ואללה" ו"יא-אללה" נגזרות משמו של האל, ולכן נכתבו בשני ל' ומסתיימות באות ה'.
אז יאללה (או ילא) ביי.

מה אנחנו אומרים כשאנחנו אומרים "וואלה"?

כמעט כל ישראלי דובר עברית יֵדע לומר שוואלה זו מילה שבאה מערבית ונכנסה לסלנג העברי. הפירוש שלה, כמו גם העובדה שהיא שגורה אף על לשונותיהם של אחרים שאינם בהכרח דוברי ערבית או עברית, פחות מוכר לציבור הרחב.
וואלה, או וואללה, או אם נרצה באמת להקפיד על התעתיק, ואללה, זה ביטוי ערבי שמורכב ממילת יחס ומהשם אללה, כלומר אלוהים. האות וַאוּ, שבדרך כלל מתפקדת בתור המקבילה הערבית של ו' החיבור, באה פה לידי ביטוי בתפקיד נוסף שהיא יכולה למלא - שבועה.
כאשר אדם אומר ואללה, זו הצהרה על כך שהוא נשבע באלוהיו. בפסוקי הקֻראַאן אפשר למצוא כל מיני עצמים משמעותיים שמקבלים את וַאוּ השבועה לפניהם, לדוגמה השמש.
מי שרוצה להישבע באלוהיו יכול לעשות זאת על ידי שלוש מילות יחס, שכל אחת מהן היא בעצם אות אחת בלבד, בצורות הבאות:
וואלה, באללה, תאללה.
אם אתעכב רגע על הצורה האחרונה, תאללה, ראוי לציין שהיא יוצאת דופן בכך שהיא הדרך היחידה להישבע עם האות תא (ת') - בשונה מוַאוּ ובַּא, איתן אפשר להישבע בכל דבר, תא שמורה לשבועה באל, ומופיעה כך בקראאן.
לפי חוקי הדקדוק הערבי, צריך לבטא ואללהִ (וואלהי), בגלל מילת היחס שבצירוף. זה משהו שהעברית לא אימצה לסלנג שלה.
אולי שמתם לב לניגוד בין התוכן המחייב לכאורה של הצירוף - בכל זאת, לאדם המאמין שבועה באל אינה עניין של מה בכך, לבין הקלות בה משתמשים בה במחוזותינו בשיחות על ענייני היומיום הפעוטים ביותר; "וואלה, המנה הזו שווה כל שקל", "יוסי הצטרף למועדון מעריצי החולד העירום של באר שבע? וואלה, הפתעת אותי".
זו לא המצאה מקומית, אלא תופעה שקיימת בקרב דוברי ערבית ובקהילות מוסלמיות באזורים שונים בעולם. בניגריה ובסומליה, למשל, אנשים משתמשים בביטוי ואללה על בסיס יומיומי. הניגרים יגידו "ואללהי", והסומלים יגידו "ואלוּהי".
ישנם אנשים, לרבות אנשי דת, שהשימוש הרווח בואללהִ מפריע להם, שכן הוא מוזיל מערכה של השבועה ומהכבוד הראוי בעיניהם לאל. למרות התנגדותם, הביטוי כבר התקבע כניב לשוני שהמטען הדתי הכבד שלו מיטשטש לעתים קרובות.