סטודנטים, זקוקים לסיוע מקצועי בכתיבת עבודה, בממ"ן, הצעת מחקר, בפרוסמינריון או בסמינריון? צריכים לאתר מקורות או תקועים עם הסטטיסטיקה? צרו קשר בווטסטפ שמספרו 055-8847962או שלחו את דרישות העבודה למייל shechmonis@gmail.comכדי לקבל הצעת מחיר שירות מיוחד לסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה מייקי כתיבת עבודות אקדמיות, סמינריונים, פרוסמינריונים, ממנים, עיבוד סטטיסטי ואיתור מקורות
קורס גישות תיאורתיות – נייר עמדה
מוגש על ידי: מת"ז:
במסגרת מאמרו של גורדון, הנושא את הכותרת "הפשרת מציאות משפטית: גישות ביקורתיות לחוק", מוצגות מספר טענות נפוצות העולות בסיג ושיח העוסק בגישות הביקורתיות לחוק. בין היתר, אחת מהטענות הנפוצות העולות במסגרת הדיונים הביקורתיים על המשפט מסבירה את הסיבות להיררכיות הרגילות של שליטה וכפיפות באמצעות הפניה לתיאור ההסכם החוזי של הצדדים המעגן העדפות נטילת סיכונים מול ביטחון. במהלך הבירור, יבואו לידי ביטוי שאריות של מניעת צדק, סבל וניצול. על פי גורדון, ניתן להתמודד עם שאריות אלו באמצעות התייחסות כלפיהם כמכלול ויצירת רפורמה מדינית שתאפשר את התאמתם של מבני השיטות הרגילות ולתקן את המבנה שלהם באמצעות רגולציה. הרעיון המועלה במאמר בא לידי ביטוי בפרשת רחל אברהם. בפרשה זו, פנתה לבית המשפט העליון המשמש כבג"ץ, עותרת שהייתה מסורבת גט ואשר הסרבן לא נכנע לסנקציות שהוטלו עליו על ידי בית הדין. לאחר שנים של מאמץ, השיגה העותרת מבעלה המשיב את גיטה באמצעות הסכמתה לפתוח את הסדר הממון שהושג ביניהם ואושר כפסק דין על ידי בית המשפט המחוזי. לאחר שהשיגה העותרת את גיטה, חזרה בה מהסכמתה לפתוח את הסדר הממון ואף הודתה שמדובר היה בתחבולה בכדי שהסרבן יתיר אותה מעגינותה. אמנם בית המשפט הכיר בחוסר
תוכן עניינים תקציר – 3 פרק 1 – מבוא –. 4 – 8 פרק 2 – הדין הדתי והמצוקה האזרחית במשפט הישראלי–… 9 – 14 2 .1 מצוקת הנישואים –9-11 2 .2 מצוקת הגירושים –משפטים-11 פרק 3 – ההיבט ההלכתי –..18-16 פרק 4 – מעמדם המשפטי של הנישאים בנישואין אזרחיים–…19-23 פרק 5 – סמכות השיפוט של בית הדין הרבני לדון בגירושין אזרחיים –24-28 פרק 6 – העילות להתרת נישואין ..29-34 סיכום –…35-37 רשימת מקורות .38-44
"וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים: 'לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" בראשית ב', יח'
תקציר
תרבויות רבות תופסות את מוסד הנישואין כאיחוד חברתי, המאפשר לזוג לממש את זכותם הלגיטימית להורות. משפחה גרעינית המורכבת מגבר ואישה הנה שיטת השיתוף הנפוצה ביותר ומהווה צורה בסיסית של חלוקת עבודה בהתאם למגדר. בנוסף, הנישואין מתוארים כהתקשרות על פי דין לחיים משותפים באופן קבוע בין גבר ואישה. יחידה זו של יחסים מיניים וכלכליים הנה תופעה תרבותית אוניברסלית. בהתאם לכך, עבודה זו עוסקת בסוגיה אחת מיני רבות מתחום דיני הנישואין והגירושין – הדין המצוי והדין הרצוי ביישומם של נישואין וגירושין אזרחיים במסגרת שיטת המשפט בישראל. מאחר ומדובר במסגרת מצומצמת, הדיון בחיבור זה יוגבל לסוגיית נישואיהם האזרחיים של בני-זוג ששניהם יהודים בלבד. אין אנו דנים בשאלת תוקפם בבית-משפט אזרחי של נישואי-תערובת, היינו, בני-זוג שאחד מהם יהודי והשני אינו יהודי. במדינות רבות, הזכות להינשא נחשבת לזכות אנושית בסיסית. לפיכך, צומצמו או בוטלו לחלוטין מגבלות מסורתיות על הכשירות להינשא ואף מוענקת הזכות להינשא או זכות מקבילה גם לבני זוג מאותו מין. בישראל, עדיין מוטלים מספר מגבלות על יכולתם של זוגות מסויימים להינשא, כגון פסולי החיתון. לאור התפתחות זו, שלילת הזכות להינשא מקבוצות נרחבות של האוכלוסייה הנה בעייתית, ובייחוד כאשר השלילה קשורה בנסיבות אישיות ומשפחתיות הנתפסות בעיני רוב האוכלוסייה כלא רלוונטיות, כגון נישואי כהן וגרושה, נישואי תערובת בין יהודי או יהודיה לבן זוג שאינו יהודי או בן זוג שהרבנות ראה בו כספק יהודי ונישואים בין ממזר או ממזרת לבין מי שאינו מסווג ככזה. המגבלות הללו פוגעות באופן חמור באופייה הליברלי של מדינת ישראל. בנוסף, מתעורר קושי מיוחד לאור יישומם של דיני הגירושים בדין הדתי היהודי, בייחוד בעת החלתם בבתי הדין הרבניים בישראל, כגון בעיית העגונות או מסורבות הגט. מכיוון שהגירושים הנם אקט אישי, המתבצע באמצעות נתינת גט לאישה בידי הבעל, לא ניתן להכריז על בני הזוג כגרושים במידה והבעל ברח, נעלם או נעדר עקב מלחמה. בעקבות כך, האישה נותרת עגונה. בעיית בן הזוג העיקש, אשר עומד במריו ומסרב להתגרש, זאת למרות אמצעי הכפייה שננקטו נגדו הנה בעיה נוספת.
תכירו- האיש הזה, יגאל שגיא, עזב ב2009 את הארץ ומאז הוא מעגן את אשתו. לפני כשש שנים אשתו הסכימה לשלוח אליו את הילדים לביקור קצר בקיץ, ומאז לא ראתה אותם. בני הזוג חיו כחילונים, אבל מאז עזב יגאל ונטמע בקהילה בברוקלין הפך דתי, והילדים שיצאו כשהם חושבים שיחזרו תוך חודש לחייהם הרגילים בארץ, לומדים היום במוסדות חרדיים ואמם לא מצליחה לראותם. האם שקיבלה אירוע מוחי קשה כאשר לא הצליחה להשיב אותם אליה, נזקקה לשיקום ארוך, וכיום היא לא מצליחה לראותם למרות ניסיונות שונים.
בית הדין נתן פסק דין לשמיניג- פרסום שמו ותמונתו ברבים, והטלת סנקציות שונות. בית הדין הכריז כי אסור לכל אדם "לעשות לו טובה או לסייע לו וליישא ולתת עמו. חובה זו חלה גם על קרוביו ומשפחתו, וגם על כל קהילה ובית הדין בכל אתר ואתר וכן על כל מי שמסייע בידו להמשיך בסירובו...". לידיעת קהילת חב"ד בברוקלין, שכפי הנראה, על סמך המידע שהתקבל אצל העגונה, נותנת לו מקלט.
שרית שגיא לא מוותרת לרגע על הזכות לראות את ילדיה ועל הזכות להיות חופשיה. בעזרת טו"ר דבורה בריסק מיד לאישה המלווה ומייצגת אותה בתיק, הושג פסק הדין הזה, בתקווה שפרסום שמו ותמונתו של הבעל המעגן יביא לידי כך שייתן את הגט.
אנא שתפו את הפוסט בתקווה שיווצר הלחץ המתאים על הבעל המעגן וכל מי שתומך בו, ביודעין ושאינו ביודעין. קהילות חב"ד ברחבי העולם ידועות כמכניסות אורחים, אולם את האורח הזה מצווה (וציווי) שלא להכניס.
ביהדות, האשה נקנית בשלוש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים.
נקנית: בכסף, בשטר ובביאה. בכסף - בית שמאי אומרים: בדינר ובשווה דינר. ובית הלל אומרים: בפרוטה ובשווה פרוטה. וכמה היא פרוטה? אחד משמונה באיסר האיטלקי. וקונה את עצמה: בגט ובמיתת הבעל. היבמה נקנית בביאה, וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם.
לאור הבעייתיות בעניין, עד היום, יזמו פעולות רבות ויוזמות שמטרתן לשנות את חוקי הגירושין הקיימים בישראל כיום. נכון להיום, ניתן לחלק רכוש גם ללא גט והנשים יכולות להמשיך בחייהן מבחינה פיננסית גם אם הבעל מסרב לגירושין. עם זאת, עדיין, הן אינן רשאיות להינשא מחשש לממזרות. בנוסף, ניאוף לא נחשב עוד כעילה למניעת חלוקת הרכוש באופן שאינו שוויוני. יתרה מכך, משפטי העוולה משמשים להתרת הקשרים בין מגדר, שוויון וחוקי הגירושין היהודיים, זאת מאחר ומשפט העוולה הופך את הזכות הדתית שניתנת לבעל היהודי לתת גט לאשתו באופן שאינו ניתן לכפייה לעוול אזרחי הפוגע באשתו. לכן, היא זכאית לנזיקין.
עוולה הנה אקט לא צודק הגורם לפגיעה בגינה החוק מצדיק מתן פסק פיצויים כספיים. במדינת ישראל, מוגדרות פעולות לא צודקות המוכרות כעוולות ומצדיקות פיצויים בהתאם לדיני האזרחות הישראליים, כגון איום באלימות, גרימת נזק גופני בכוונה תחילה, כליאת שווא ועוד.
סירוב למתן גט לא נכללה ברשימת העוולות במשפט הישראלי, עד לפרשת אותה פלונית מהמקרה שהוצג לעיל [תמ"ש (ירושלים) 3950/00], במסגרת פסק דין זה נקבע, כי הסירוב לתת גט הנו עוולה המפרה את עצמאותה של האישה המוגנת על ידי חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו.
בפרשה אחרת [תמ"ש (ירושלים) 9101/00] נקבע, כי מדובר בעוולה המנוגדת לחובה הסטטוטורית לציית להחלטות בית המשפט כפי שנקבע במסגרת סעיף 287 (א) של חוק העונשין. משמעות הדבר היא שהאישה העגונה, מסורבת הגט, יכולה לתבוע מסרבן הגט פיצויים על העוול שהוא גורם לה כפי שנקבע על ידי דיני הנזיקין בישראל. ברגע שזה מגיע לכיס שלו, לבית משפט אזרחי, להוצאה לפועל ולכלא - פעולות שלא קשורות לבית הדין הרבני, הוא ירוץ לתת לה גט - וזה מה שקרה עד היום בכל מקרה בו הוגשה תביעה על העילות האלו.
הגירושין בהיסטוריה היהודית מבטא הבדלים בין המינים, במעמדם וכן, בא לידי ביטוי קונפליקט בין פטריארכיה וזכויות הנשים.בעת הליך הגירושין, לבעלים ניתן כוח רב על פני נשותיהן. הרבנים המסורתיים והדיינים היושבים בבית הדין מסרבים לקרוא תיגר על כוחו המוחלט של הבעל. הדבר מתבטא בכך שאישה אינה יכולה להגיש גט לבעלה על מנת להתגרש ממנו [הוא נותן לה את הגט] וכן, בית הדין היהודי אינו יכול להעניק גירושין ללא הסכמת הבעל. למעשה, ביטול נישואים (הפקעת קידושין) הנו הליך המוכר בהלכה, אך בתי הדין הרבניים לא מוכנים להשתמש בכלי זה.
אמצעי הלכתי חריג נוסף, אותו הדיינים יכולים לספק למי שאינו יכול לתת גט לאשתו הנה "גט זיכוי", שבו הדיינים קובעים כי רצון הבעל הוא להעניק גט לאשתו מבלי להזדקק להסכמתו או למודעות מצדו.
הדבר מעוגן במסגרת חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א - 1951. בהתאם לסעיף 5 לחוק שיווי זכויות האישה, החוק אינו יכול לפגוע בדיני איסור והיתר הנישואין והגירושים ובכך, שוויון זכויותיה של האישה בתחום הנישואין והגירושין תלוי בדין הדתי הידוע כדין המפלה בעיקר נשים לרעה. מגבלות אלו אפשרו את ניצולן של הנשים המעוניינות להתגרש.
יש בעלים שהשתמשו בכוח זה שניתן להם כדי לסחוט כספים, רכוש או ויתורים אחרים מנשותיהם בתמורה לגט או להותירן עגונות ולמנוע מהן גט מתוך נקמנות וכעס ולהותירה עגונה. במקרה של העגונה פלונית, אישה חרדית מירושלים, הדיינים בבית הדין הרבני ניסו לשכנעה לקבל את תנאיו של בעלה בתמורה לגט - בעלה ביקש את החלק שלה בבית משפחתה ולוותר לחלוטין על תשלומי המזונות. בתמורה, כאמור, יספק לה את גיטה. מאחר והתנאים לא היו מקובלים עליה [ברור כי מדובר בסחיטה לכל דבר ועניין], היא דחתה אותם ולכן, בית הדין הרבני האשים את האישה במצבה. בכך תם הטיפול בעניינה והיא נותרה עגונה 7 שנים נוספות. בינתיים, הסרבן החרדי המשיך את חייו עם אישה אחרת.
כאשר אישה נשואה נותרת עגונה, החיים שלה נעצרים ואף מתדרדרים. האישה העגונה אינה יכולה להינשא מחדש [במטרה למנוע ממזרים ולא כעונש] ואם יש לה ילדים עם גבר אחר, הם נחשבים לממזרים. לעומתה, הבעל יכול להינשא מחדש [במקרה הזה, אין סכנה שילדיו יהיו ממזרים ולכן הדבר מותר] בהתאם לדין התנ"כי, אם כי הדבר נאסר באיסור רבני [חרם דרבנו גרשום - אבל לתימנים מותר ושמעתי לאחרונה על מישהו שקיבל היתר רבני לשאת אישה שנייה. לא מבינה איך זה יעבור את החוק האוסר על ביגמיה. אני משערת שאם לפי הדת היהודית מותר וערבים נושאים יותר מאישה אחת, הרי הדין האישי בישראל הנו בהתאם לדין הדתי ולכן הדבר אפשרי]. בנוסף, מאחר ולא ניתן להן גט, נותרו נשים ללא הסדר פיננסי. כך, נשים נדונו לעוני בשל חלוקת הכוח הבלתי הוגנת הזו הנוגעת לגירושין. החוק הישראלי קובע, כי לבתי הדין הרבניים יש את הכוח לכלוא גבר המסרב להעניק גט לאשתו. בפועל, אמצעי זה אינו מיושם במקרים רבים.
לראשונה התוודעתי לבעייתיות בתחום בעקבות הקורס פמיניזם ומשפט. הרעיון לרשומה זו עלה בעקבות רשומה שעסקה בנושא בבלוג של ריקי ברוך המכונה תפו ופוזה. היא הביאה לידיעתי את הצעת החוק שהועלתה ואושרה בקריאה טרומית במסגרת במליאת הכנסת במאי 2011. לפי הצעת החוק, אם הוחלט בבית הדין לחייב את סרבן הגט במתן גט וכדי שלא להגיע למצב של כפייה (הרי רק על האישה מותר לכפות גט או להתיר לגבר לשאת אישה שניה), על הדיינים בבית הדין הרבני שדן בתיק הגירושין לקבוע לוח זמנים לדיון בסנקציות נגדו תוך 30-45 יום ממתן חיוב הגט. מטרת החוק היא לגרום לסרבני הגט לתת גט ולמנוע מהם מלנהל באורח חיים כפול - להיות בזוגיות, להביא ילדים לעולם, להחזיק ברכוש ולהיות חופשיים מחוץ לכלא, בעוד האישה החוקית, מסורבת הגט, לא יכולה לצאת לחיים חדשים, להקים משפחה ולא להשתקם. ההצעה הוגשה בשיתוף עם ארגון מבוי סתום, המסייע למסורבות גט [לעמוד הפייסבוק שלהם].