פרשת אלאור אזריה – ניתוח מקרה הירי בהתאם לכללי טוהר הנשק
הצעת מחקר בנושא אתיקה וטוהר הנשק בצה”ל במסגרת סוגיית המילטיריזם והצבא –
סוגיית אלאור אזריה כמקרה בוחן
במסגרת הקורס פרוייקט מחקר – מדיניות ציבורית, צבא ובטחון שמספרו 10760
מגיש **** ****
ת. ז *********
תוכן עניינים
תקציר
1
פרק 1 – סקירת ספרות
2
1.1 אתיקה צבאית
2
1.1.1 מהי אתיקה צבאית
2
1.1.2 טוהר הנשק
3
1.2 מדיניות טוהר הנשק המיושמת בצה”ל
4
1.3 מקרים המשפיעים על מדיניות טוהר הנשק
6
פרק 2 – שאלת מחקר וטענת מחקר
9
2.1 שאלת מחקר ומשתני מחקר
9
2.1.1 שאלת מחקר
9
2.1.2 משתני מחקר
9
2.2 טענת מחקר והיגד אופרציונלי
9
2.2.1 טענת מחקר
9
2.2.2 היגד אופרציונלי
9
פרק 3 – מתודולוגיה
10
3.1 שיטת מחקר
10
3.2 רציונל מחקר
10
3.3 יתרונות וחסרונות השיטה הנבחרת
10
3.4 תיאור מקרה הבוחן
10
מקורות
12
תקציר
“השבועה – בנשק זה המופקד בידי על ידי ארגון ה’הגנה’ בארץ – ישראל – אלחם באוייבי עמי, בעד מולדתי, בלי כניעה, בלי רתיעה ובמסירות – נפש.” שבועת לוחם הפלמ”ח (שרם, 2000 : 266).
מטרת עבודה זו הנה לעסוק בסוגיה אחת מני רבות מתחום מדיניות ציבורית, צבא ובטחון – מדיניות טוהר הנשק בצה”ל. ההתמקדות הנה בקיומה או בחסר קיומה של מדינות טוהר הנשק הצה”לית בפרשת אזריה. מהספרות עולה, כי הבלגה וטוהר הנשק הנם שני מונחים המייצגים את ערכי הלחימה ומוסר הלחימה של צה”ל כארגון. ההבלגה נועדה למנוע פעולות נקמה, אך לא באמצעות תגובה פסיבית. בהתאם למדיניות זו, יש למנוע פעולות חוזרות ונשנות הפוגעות בישראלים ולהגן באופן אקטיבי, אך להימנע מפעולות נקם (שלם, 2000).
עבודה זו תעסוק בפרשת אזריה כמקרה בוחן של טוהר הנשק בצה”ל. המקרה התרחש בחברון, 24 במרץ, 2016. המחבל עבד אל פתח א – שאריף דקר שני יהודים ורצח אחד מהם. המחבל נורה ונפצע על ידי חיילי צה”ל. לוחם צה”ל ששימש כחובש קרבי הוזעק למקום. בשלב זה, הסכין ששימשה את המחבל עדיין הייתה בהישג ידו וכן, הוא היה לבוש במעיל – ביגוד חם בהתחשב במזג האויר האביבי שהיה באותו היום. מדובר בסימן מחשיד לאפשרות שהמחבל נושא תחת המעיל מטען חבלה. שני מאפיינים אלו מסכנים את הסובבים. מאחר והמחבל פעל לקחת את הסכין וכן, לא נשללה האפשרות למטען חבלה, הלוחם ירה כדור בראשו של המחבל, דבר שהוביל למותו. המקרה תועד על ידי פעיל שלום עכשיו בסרטון והופץ ברשתות החברתיות ובתקשורת. הפרקליטות הצבאית החליטה להעמיד את החייל היורה לדין בגין עבירת המתה. מקרה זה עורר מחלוקת ציבורית בסוגיית טוהר הנשק וישומה על ידי חיילי צה”ל.
לפיכך, עולה השאלה האם ובאיזה אופן הירי של החובש הקרבי, אלאור אזריה, היה מוצדק או לא בהתאם לכללי האתיקה של טוהר הנשק?
טוהר הנשק הנו אחד מעשרת הערכים המרכיבים את הקוד האתי של צה”ל. טוהר הנשק מגביל את היכולת של החייל להשתמש בנשקו ובכוח המצוי בידו לביצוע המשימה בלבד, במידה הנדרשת בלבד וכן, עליו לשמור על צלם אנוש. במסגרת ערך זה, נאסר על החייל לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים וכן, על החייל לעשות את המיטב בכדי למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם. למעשה, ערך טוהר הנשק מורכב מארבעה עקרונות – עקרון ההכרחיות ; עקרון ההבחנה ; עקרון המזעור ; ועקרון המידתיות.
פיגוע דקירה בוצע על ידי עבד אל פתח א – שאריף בחברון, מרץ 2016, כאשק המחבל דקר שני יהודים ורצח אחד מהם. המחבל נורה על ידי לוחמים שנכחו במקום ופצעו אותו. בהמשך, הלוחם אלאור אזריה ירה בראשו של המחבל והרג אותו. אמנם בהתאם לכללי האתיקה וטוהר הנשק, יש לחוס על חייו של שבוי מצבא האוייב שנפל בשבי ואף לספק לו טיפול רפואי ראוי. בנוסף, נקיטת פעולה צבאית כנגד השבוי, מתאפשרת רק במידה והתקיימה הצדקה ראויה בדמות הגנה מפני סכנה הנשקפת מצידו.
הלכה למעשה, אדם הנמצא בשבי במצב של פצוע קשה אינו נמצא בהכרח במצב המסכן אחרים ולכן, יש לשמור על כבודו כאדם ואף לפעול במטרה להציל את חייו. מאידך, עולה הטענה, כי המפגע לא נוטרל בשלב בו נורה למוות על ידי הלוחם ועדיין נשקפה סכנה לסובבים מצידו – לא נשללה הסברה שהוא נושא על גופו, מתחת למעיל, מטען חבלה. בנוסף, לפני שהלוחם ירה במחבל את היריה שהביאה למותו, המחבל הזיז את ידיו ורגליו באופן שהעלה חשד שהוא עומד להפעיל את המטען, כאשר הסכין ששימשה אותו במסגרת הפיגוע עודנה בהישג ידו. כלומר, המחבל עדיין לא נוטרל באופן שימנע סכנה כלפי אחרים. הדבר הוביל את הסובבים להסיק שקיימת מצד המפגע סכנה ולכן הירי מצד הלוחם היה מוצדק. לפיכך, ניתן לשער, כי בהתאם לכללי האתיקה של טוהר הנשק, הירי במחבל היה מוצדק.
שדה המחקר – יתמקד בירי של הלוחם אזריה במחבל בחברון כמקרה בוחן של יישום מדיניות טוהר הנשק על ידי חיילי צה”ל. במסגרת זו, אבדוק האם במקרה זה, כללי טוהר הנשק באו לידי ביטוי או לא.
מחקר זה הנו חיוני לצורך הבנתנו את תחום טוהר הנשק כפי שמיושם במסגרת צה”ל. כאמור, פרשת הלוחם אלאור אזריה הובילה לסערה חברתית ותקשורתית לאור המחלוקת שבא לידי ביטוי מבחינת הציבור הישראלי וההחלטה להגיש כתב אישום פלילי כנגד הלוחם היורה. נטען, כי ישנו פער בין המשפט הפלילי והמציאות החברתית בישראל, מאחר והמשפט הפלילי אינו משקף את ערכי החברה ואת מעשיו של הלוחם. מחד, הציבור בישראל האמין, כי הלוחם פעל כשורה ולכן, הביע מחאה. מאידך, הפרקליטות הצבאית החליטה להגיש כתב אישום כנגד הלוחם בגין עבירת המתה בניגוד לכללי טוהר הנשק, כאשר בסוף ההליך השיפוטי, הלוחם הורשע שלא בצדק לדעת הציבור.
עבודה זו מציגה הצעת מחקר הבוחנת כיצד מדיניות האתיקה הצבאית כפי שבאה לידי ביטוי בכללי טוהר הנשק מיושמת בצה”ל. מדיניות זו תבחן על ידי ניתוח מקרה בוחן – פרשת אלאור אזריה. במסגרת הפרק הראשון יוגדרו מונחים בסיסיים וחיוניים לסוגיה – יוגדרו האתיקה הצבאית וכללי טוהר הנשק, תוצג מדיניות טוהר הנשק כפי שמיושמת בצה”ל וכן, יוצגו מספר מקרים ידועים שעיצבו את כללי טוהר הנשק. הפרק השני יציג את שאלת המחקר, טענת המחקר והיגד אופרציונלי. הפרק השלישי נועד להציג את מתודולוגיית המחקר – שיטת המחקר, רציונל המחקר, יתרונותיה וחסרונותיה של מקרה המחקר כשיטת מחקר וכן, יוצג תאור המקרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה