כך קברו העליון והיועמ"שית את פרשת הרוגלות. שומר סף 357 עם השופט משה דרורי

 

איזה פרק , לפנתאון .חובה לחשוף זאת לקהלים רחבים ורבים בציבור ,בעם ישראל .תודה רבה לשופט בדימוס דרורי . הייתי רוצה לשמוע עוד משפטנים בעלי אומץ " שמעיזים" לומר את האמת על המצב המשפטי הבלתי הגיוני במדינתנו. שיטת המשפט בישראל היא יצור כילאיים , שריד מימי המנדט הבריטי לשליטה בנתינים .... וכיוון שלא שונתה אזאי נשארנו נתינים של מערכת המשפט. אנחנו מופקרים. תודה לאנשים כמוכם שמצילים את מידת האמת, חיילים אמיצים מול השקר והשחיתות.

חובה להוציא מחוץ לחוק את המטייחים-סלקטיבית לפושעים קפלניסטים/במדים/גלימות/ושופרות! אסור תכלית האיסור לאפשר לכנופיית שלטון החוק וליו"ר מפלגת דיקטטורת הבג"ץ/ עבריין-בנייה יצחק עמית/ למעול בדמוקרטיה מהמקפצה ולהטיל את מימיו על הרוב/הריבון - ולא לציית לחוק - ויפה שעה אחת קודם - בזכויות וחיי אדם עסקינן!

לכאורה אם בית המשפט עצמו מנוהל על ידי עבריינים, איזה משקל יש לפסקי דין שלהם? אין ספק שבג״צ השתלט על מדינת ישראל, ללא אישור מהכנסת, ואפילו ללא דיון על ההפיכה המשטרית (הכל שפיט), כאשר ״חוק יסוד כבוד האדם וחירותו״ שהיה הבסיס להשתלטות הזאת, עבר ללא ״הסכמה רחבה״ ברוב זעום של 32 ח״כ נגד 21 ח״כ. והשאלה היום? איך מתקנים את מערכת המשפט, ומחזירים אותה לאיזון, מבלי להגיע למלחמת אזרחים?

עדכונים הכי חמים - בערוץ הטלגרם של שומר סף:

סמינריון בנושא הגנה על אינטרסים מיוחדים בדיני נזיקין – הגנה על הפרטיות בעידן הטכנולוגי – הדין הרצוי והדין המצוי

 

סטודנטים, זקוקים לסיוע מקצועי בכתיבת עבודה, בממ"ן, הצעת מחקר, בפרוסמינריון או בסמינריון? צריכים לאתר מקורות או תקועים עם הסטטיסטיקה?
צרו קשר בווטסטפ שמספרו 055-8847962 או שלחו את דרישות העבודה למייל shechmonis@gmail.com  כדי לקבל הצעת מחיר
שירות מיוחד לסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה
מייקי כתיבת עבודות אקדמיות, סמינריונים, פרוסמינריונים, ממנים, עיבוד סטטיסטי ואיתור מקורותתוכן עניינים

תקציר
1 פרק 1 – סקירת ספרות
2
1 .1
משפט וטכנולוגיה
2
1 .2
ההגנה על הפרטיות
6
1 .2.1
ההגנה על הפרטיות במשפט העברי 5

1 .2.2
ההגנה על הפרטיות בישראל בעידן המודרני
8
1 .3
פגיעה בזכות לפרטיות באמצעים טכנולוגיים בישראל : הדין המצוי
1 0 פרק 2 –  משפט משווה
1 3

2 .1
ההגנה על הפרטיות בארצות הברית
1 3

2 .2
פגיעה בפרטיות באמצעים טכנולוגיים : המצב המצוי בארה"ב מנהל עסקים 

פרק 3 – דיון ומסקנות
1 9
סיכום
2 2
ביבליוגרפיה
2 3

תקציר 

הטכנולוגיה בעידן המודרני מתפתחת במהירות והופכת ליותר זמינה ונפוצה. אינטרנט, מחשב, סלולר וטכנולוגיות נוספות מצויות היום בכל בית אב ובכך, הרוב המוחלט של האזרחים בישראל נגישים לטכנולוגיה זו. בנוסף, מדבר בטכנולוגיה מסייעת כמערכת מידע וציוד המשרת חברות רבות, תאגידים, מוסדות ציבוריים ומוסדות ממשלתיים הצוברים מידע באמצעותם ומשפרים את פעילותם ותפקודם. עם זאת, עם התפתחות הטכנולוגיה, נפגעת זכותו הבסיסית ביותר של היחיד לפרטיות. נפוצים מקרים של וירוסי מחשב, דואר זבל באימייל, סוסים טרויאנים, האזנות סתר, שימוש לא ראוי במאגרי מידע ועוד. המטרה המשפטית הנה לשמור על איזון בין אינטרסים שונים. שיפורים טכנולוגיים מסייעים בתחומים רבים, כגון הפצת ידע והעלאת הרמה הכלכלית. עם זאת, הטכנולוגיה עלולה לפגוע בפרטיותו של האזרח. במקרים מסוימים, הפגיעה מוצדקת, מאחר והיא נעשית לטובת הכלל.
לפיכך, יש לבחון כיצד שיטת המשפט בישראל שומרת על איזון בין השימוש בטכנולוגיה והגנה על הפרטיות. בנוסף, יש לבחון זאת מול שיטת משפט נוספת, כפי שהיא מיושמת בארצות הברית. מסקנות אלו יסייעו בהבנה שלנו את יחסי הכוחות ומידת היעילות של שיטות המשפט.

הצעת מחקר בנושא חוק החברות, התשנ"ט – 1999, ככלי להתמודדות עם בעיית הנציג המתבטא בשכר הבכירים

 

מילות מפתח	אתיקה עסקית, בורסה, בעיית הנציג, בעיית הסוכן., בעלי מניות, בקרה, חברה ציבורית, חוק החברות, כלכלה, שכר בכירים, תמריצי שכר
שנת הגשה	2013
מספר מילים	561
מספר מקורות	15

תקציר העבודה

הצעת מחקר במסגרת הקורס סוגיות בכלכלה ומשפט                                          הצגת נושא העבודה ושאלת המחקר –  במסגרת העבודה אעסוק בסוגיה אחת מני רבות מתחום הכלכלה והמשפט – חוק החברות, התשנ"ט – 1999, ככלי להתמודדות עם בעיית הנציג המתבטא בשכר הבכירים. במסגרת זו, עולה השאלה מהם האמצעים העומדים בפני בעלי המניות להתמודדות ובקרה כנגד התנהגות שאינה אתית על ידי מנהלים בגין תמריצי השכר?
במסגרת זו, אבחן את חוק החברות, התשנ"ט – 1999 כאמצעי להתמודדות עם בעיית הסוכן ואבחן את הדין המצוי לפני החוק ואחריו ואת הדין בישראל לעומת ארה”ב.
…
**העבודה כוללת הצעת עבודה בלבד – לא את העבודה עצמה!

הפרשיה שעלולה לשנות את חיי נחשפת

אני לא מעכלת שאני הולכת לכתוב על זה, אבל מאחר והיום כבר יוסר צו איסור הפרסום על הפרשייה אני משתפת אתכם על הפרשייה שעלולה לשנות את חיי, ואת חיי משפחתי - כבר שנה שאני נמצאת תחת חקירה סמויה, חקירה שכוללת מעקב צמוד, ציטוט לשיחות הטלפון שלי ותיעוד של כל פגישותי ועיסוקי.

החוקרים אספו חומרים רבים מעברי, תשאלו וחקרו את האנשים הקרובים אלי ואפשר לומר שהם יודעים עלי היום הרבה יותר ממה שאני יודעת על עצמי.
זו פרשיה לא פשוטה, מעורבים בה אנשים נוספים, ואם חס ושלום היא תסתבך, היא עלולה להמיט אסון כלכלי, נפשי ופיזי עלי ועל בני משפחתי.
על פי המידע שיש ברשותי מצבי המשפטי לא מזהיר ואני הולכת להקדיש את החודש הקרוב להכנת תשתית ראייתית שתשפר את מצבי בדיון שנקבע לעוד שלושים יום בדיוק.

הולכים לעבור עלי ימים לא פשוטים, גייסתי לטובתי את מיטב עורכי הדין הפליליים וכולי תפילה שהם יצליחו להוכיח את חפותי במשפט הגורלי של חיי
מה שמפחיד אותי יותר מכל שלא אעמוד מול שופט סטנדרטי ורגיל, אלא לפני שופט מיוחד, בוחן כליות ולב, שאין דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד עיניו.
לא יעזרו לי הקשרים הפוליטיים שיצרתי, לא הכסף שיש לי ואפילו לא רהיטות הלשון שלי. הוא ישפוט אותי אך ורק לפי מעשי ולפי מחשבותי!

ברוב רחמיו וחסדיו הוא נתן לי חודש של הכנה, חודש שבו אוכל לחזור בי מחלק ממעשי ולשפר את דרכי ואת הליכותי, מקווה שאצליח לעמוד בזה ולהגיע למשפט הגורלי ערוכה ומוכנה,
המשפט הזה יכריע על מצבי האישי והמשפחתי ויקבע בו מעמדי הכלכלי והציבורי, הרפואי והנפשי.

בראש השנה, יום הדין, נעמוד לפני בורא עולם כולנו, כיחידים וכקבוצה, נישפט על כל מעשינו ומעללינו ויפסק דיננו לחיים או למיתה, להצלחה או לכשלון, לשבט או לחסד.
כן, גם אתם, הייתם נתונים למעקב שנה שלמה, 'עין ראתה, אוזן שמעה, וכל מעשיכם נכתבו בספר', בידכם לשנות לטובה את מצבכם המשפטי לו רק תזכרו שהחודש 'המלך מגיע לשדה', כדי להקשיב לכם.

נצלו את החודש הקרוב, תתכוננו למשפט המכריע ותעשו הכל כדי להיות טובים יותר, אנושיים יותר ואוהבים יותר.
חודש אלול תשע"ז.
חודש הרחמים והסליחות!!

# גילוי נאות-זה לא שלי

God on Trial (2008)

היום לפני 9 שנים (25.03.2007) - ארני צ'יימברס מגיש תביעה נגד אלוהים.
ארני צ'יימברס, חבר לשעבר במשך 37 שנים בבית המחוקקים של מדינת נברסקה, הגיש ב-2007 תביעה נגד אלוהים וביקש כי הנתבע יוצא להורג על ידי זריקת רעל. לטענתו, אלוהים אשם בפעילות טרור משום שהוא מפיץ "אימת מוות והרס בקרב מיליונים מתושבי כדור הארץ". בית המשפט של נברסקה ביטל את התביעה, בטענה כי לא ניתן לזמן את הנתבע לדיון היות שכתובת המגורים שלו אינה נמצאת ברישומים.
הסופר ניצול השואה אלי ויזל סיפר שהיה עד למשפט לאלוהים שנערך על ידי שלושה אסירים יהודיים בטענה שנטש את העם היהודי בזמן השואה. בהתבסס על חוויה זו כתב ויזל את המחזה והרומן "המשפט של אלוהים" המתרחש בכפר אוקראיני ב-1649 לאחר פוגרום שנעשה ביהודים. בסיפור שלושה זמרים נודדים מגיעים לכפר על מנת להופיע, ובמקום זאת עורכים משפט ראווה לאלוהים על כך שאיפשר את הטבח. לבסוף אלוהים נמצא זכאי לאחר שאדם זר מציג את נאום ההגנה היחיד והמשכנע. לבסוף מתגלה שהאדם שהגן על אלוהים היה למעשה השטן. על בסיס הרומן הופק הסרט אלוהים על דוכן הנאשמים.




אלוהים במשפט (2008) by hebtrail

Awaiting their inevitable deaths at one of the worst concentration camps, a group of Jews make a rabbinical court to decide whether G-d has went against the holy covenant and if He is the one guilty for their suffering. Wondering about the meaning and modalities of their triage, presumably to live or burn, Jewish Auschwitz barrack mates start to debate on how or why God can allow (his) people to suffer such fatal misery, which even further divides a devout father and his liberal son. They eventually form a Thora court, which hears theological argumentation as well as practical considerations. Written by KGF Vissers

מחמוד עבאס, אבו מאזן, עובר על חוק הכחשת השואה וצריך להיכלא

היום לפני 10 שנים (בתאריך ה-20.02.2006) - דייוויד אירווינג נידון ל-3 שנות מאסר על הכחשת השואה - הכחשת השואה היא עבירה פלילית, שעונשה קנס ומאסר, בישראל, בצרפת, בגרמניה, באוסטריה, בספרד ובבלגיה. על פי החוק הישראלי, אין לפרסם פרסומים המהווים הכחשת השואה, ועונשה של הפרת הוראה זו הוא חמש שנות מאסר, בהתאם לחוק איסור הכחשת השואה, תשמ"ו-1986. נכון לשנת 2016, מעולם לא בישראל הורשע אדם בעבירה על חוק זה.
יש המבדילים בין "הכחשת שואה קשה" שמבטלת את התרחשות השואה מכל וכל, לבין "הכחשת שואה רכה" שטוענת שהתרחשה שואה אם כי לא בממדים המדוברים בניסיון לגמד את היקפה, כאילו לא מדובר ברצח של עשרות מליוני אנשים בכלל או 6 מליון יהודים בפרט. לחלופין, מכחישי שואה מסוג זה טענו  שאיננה תופעה ייחודית ודומה למעשי טבח ורצח עם אחרים שנעשו. המזוהים עם הקבוצה האחרונה טוענים, למשל, שהאסירים יצרו במקום סבון וזוהי המטרה של מקלחות הגזים - אלא כחלק מתהליך היצור של סבונים ונעליים. בנוסף להכחשת השואה בידי יחידים, היא ניכרת בעיקר בקרב קבוצות נאו נאציות וארגונים אנטישמיים, וכן בקרב גורמים מוסלמים ובמיוחד הרדיקלים שבהם.
במחקרים שיושמו במטרה להוכיח, כי השואה לא התקיימה, ניסו להציג ראיות ועובדות תוך כדי יישום שיטות מחקר לקויות במסגרת מחקרים אקדמיים ואף לפגום באופן לקיחת הראיות באמצעות לקיחת דגימות פגומות לזיהוי פלילי במסגרת הליך בבית המשפט. בכמה מקרים, בעוד שמספר ראיות מאלו המוצגות לתמיכה בהכחשת השואה הן אכן אמיתיות, יישומן של הראיות לתמיכה בטיעוני מכחישי השואה הוא חסר משמעות. לדוגמה, דו"ח לוכטר הראה כי בקירות תאי הגזים אין כיום שאריות של ציאניד. ברור שעובדה זו חסרת משמעות לאור העובדה כי מאז השואה ועד מדידותיו של לוכטר עברו חמישים שנה שבהן היו הקירות חשופים למזג האוויר. במקרים אחרים משתמשים בעדויות על מנת להטעות במכוון. תמונה מפורסמת מראה דלת רעועה של תא גזים. לאור זאת טוענים מכחישי השואה כי תא שבו מותקנת דלת זו לא יכול היה לשמש להשמדה, מכיוון שהמושמדים היו יכולים לשבור את הדלת ולצאת החוצה. התברר כי הדלת לא הייתה מותקנת בתא גזים ששימש להשמדה, אלא בתא ששימש לחיטוי. רבים מטיעוני מכחישי השואה נגועים באנטישמיות. מבקרי מכחישי השואה הביאו מקרים רבים שמדגימים כיצד הפך סגנונם של מכחישי השואה מסגנון אקדמי נטול פניות לכאורה, להתנפלות אישית, תוך שימוש במושגים (מעליבים לשיטתם) כ"ציוני" או "אוהב יהודים" לתיאור מתנגדיהם.
רובר פוריסון היה מרצה צרפתי. ב-1979 הוא פרסם ספר ובו טען כי השואה לא התרחשה. בריאיון לתקשורת טען גם שתאי הגזים לא היו קיימים. בתגובה, הסטודנטים שאותם לימד גירשו אותו ולא נתנו לו ללמד, הוא פוטר מהאוניברסיטה ואף הועמד לדין על הכחשת שואה. הוא נמצא אשם, נקנס ונשפט למאסר. עצומה, ועליה חתימות של 500 אינטלקטואלים המזוהים עם השמאל הישראלי קראה לשחרר את פוריסון ולתת לו את זכות חופש הביטוי, אפילו אם דעותיו ואמרותיו מעוררות מחלוקת. את כתב ההגנה המפורט ביותר כתב פרופ' נועם חומסקי, החתום גם הוא על העצומה, שטען שגם למכחישי שואה עומדת הזכות לחופש ביטוי. חומסקי גם טען שהכחשת שואה אינה מעידה בהכרח על אנטישמיות או על תמיכה בנאצים. למרות שהואשם על ידי ארגונים יהודים רבים באנטישמיות, בתמיכה בהכחשת שואה ובאפולוגטיקה של הנאצים, הוא סירב לחזור בו מעמדותיו.
ב-1998 הגיש הסופר וההיסטוריון הבריטי דייוויד אירווינג תביעה כנגד הסופרת האמריקנית דברה ליפשטדט וההוצאה לאור "ספרי פינגווין", בטענה כי אלו הוציאו דיבתו רעה בספרה של ליפשטדט "מכחישים את השואה". ליפשטדט כתבה בספר שאירווינג עיוות את הראיות בכוונה, כדי לתמוך בדעותיו האידאולוגיות. על פי החוק הבריטי, שכוונתו להגן על שמו הטוב של הפרט, הוטל על ליפשטדט נטל הראיה להוכיח כי טענותיה הן אמת. ליפשטדט ו"ספרי פינגווין" שכרו את עורך הדין אנטוני ג'וליוס ואת ההיסטוריון מאוניברסיטת קיימברידג' ריצ'רד ג'. אוונס על מנת להציג את טיעוניהם. אוונס בילה שנתיים בבחינת עבודתו של אירווינג, והציג את הכשלים בעבודתו, לרבות העובדה שהשתמש כמקור במסמכים מזויפים ביודעין. השופט צ'ארלס גריי שוכנע על ידי עדויות אלו וכתב פסק דין ארוך שבו גינה את אירווינג, ואישר את האשמותיהם של ליפשטדט ואוונס, תוך שהוא מזכה את ליפשטדט מכל אשמה. יש שטענו כי פסק הדין הוא פגיעה בחופש הביטוי, אך אלו מתעלמים מהעובדה שהיה זה אירווינג שתבע את ליפשטדט מלכתחילה, ואיים על חופש הביטוי שלה.
ב-11 בנובמבר 2005 נעצר אירווינג באוסטריה, על-פי צו מעצר שהוצא כנגדו בשנת 1989 באשמת הכחשת השואה. ב-20 בפברואר 2006 נגזר דינו של אירווינג ל-3 שנות מאסר, משפטו של אירווינג, שהודה באשמה אך טען כי שינה את דעתו וכעת הוא משוכנע ברצח העם שביצעו הנאצים, הסתיים תוך יום אחד בלבד. מכחיש שואה נוסף הוא מחמוד עבאס, הידוע גם כאבו מאזן, יושב ראש הרשות הפלסטינית. כרגע עובדים על תרגום הדוקטורט שלו לעברית כדי שכולנו נדע מול מי אנחנו מתמודדים.

נחשף לראשונה - מסמך השנאה והכחשת השואה שחיבר אבו מאזן:"השואה היא מזימה של הציונים ושל הנאצים. מדובר במזימה שמי שניסה לחשוף אותה הוא אדולף אייכמן ולכן הוא הוצא להורג"
Posted by ‎ערוץ 20‎ on Wednesday, February 25, 2015

בשנת 1982 סיים עבאס את לימודי הדוקטורט בהיסטוריה בברית המועצות באוניברסיטה על שם פטריס לומומבה. עבודת הדוקטורט שלו הוגשה בשפה הרוסית תחת הכותרת "הקשרים בין הנאציזם לציונות בין השנים 1933 - 1945". העבודה הייתה בסיס לספר שכתב בערבית בשם "הפן האחר: הקשרים הסודיים בין הנאצים להנהגת התנועה הציונית". עבאס טען בספר שהתנועה הציונית שיתפה פעולה עם הנאצים בהשמדת העם היהודי, תמורת חתימת הסכם ההעברה בין גרמניה הנאצית לסוכנות היהודית, שבמסגרתו הותרה העברת רכוש של עשרות אלפי יהודים מגרמניה לארץ ישראל. בין השאר הסתמך עבאס על עבודותיו של ההיסטוריון ראול הילברג, אשר האשים את היודנראטים וגורמים נוספים בחברה היהודית בשיתוף פעולה עם הנאצים. במסמך השנאה והכחשת השואה שחיבר אבו מאזן נכתב - "השואה היא מזימה של הציונים ושל הנאצים. מדובר במזימה שמי שניסה לחשוף אותה הוא אדולף אייכמן ולכן הוא הוצא להורג"
זוהי האמת על "השותף המתון", "גדול מכחישי השואה" בעולם הערבי ! ב-12/2014 - נפתח במאבק שנועד לחשוף את אמת , להגן על זכרון השואה במזרח התיכון, להלחם בתעמולה זדונית ולשים חסם מדיני לשקר של מחמוד עבאס במערב. ביסוס מחקרי + בנק טיעונים וממצאים היסטוריים/תקשורתיים שנועדו לתת כלי תגובה אפקטיבי לישראלי. כאן בכנס שיזמנו בבר אילן - להלן הרצאתו של גולן ברהום בנוגע למאבק עם טיעונים בכנס בבר אילן.



דברים אלו הביאו להאשמת עבאס בהכחשת השואה על ידי ארגונים יהודיים וישראליים. בספר שכתב אלן דרשוביץ עם עמיתים נטען שספרו של עבאס צוטט רבות בעולם הערבי על ידי מכחישי שואה ובמהלך השנים עבאס סירב לחזור בו מהטענות שהעלה בספרו. מאז שעלתה הכוונה למנותו לראש הממשלה הפלסטינית הכחיש עבאס מספר פעמים את הטענות כי הוא מכחיש שואה וגינה את השואה ואת סבלו של העם היהודי, אולם הוא לא חזר בו מהדברים שכתב בספרו. בראיון לעיתון "הארץ" ממאי 2003 הסתייג עבאס מתיוגו כ"מכחיש שואה".
ביוני 2010 שוחח עבאס עם מנהיגי יהדות ארצות הברית, וענה לשאלותיהם בנושא תהליך השלום ועמדותיו המדיניות. בין היתר ביקש להבהיר לנוכחים כי חרף הטענות הישראליות שלפיהן הקדיש את עבודת הדוקטורט שלו להכשרת טענות של מכחישי שואה, הוא מכיר בשואת יהודי אירופה ואף שלח נציגים פלסטינים לייצג את הרשות בטקסים רשמיים בפולין וברוסיה, בניסיון להשריש את ההכרה בשואה בקרב הציבור הערבי בישראל. מאידך, בינואר 2013, בראיון לערוץ לבנוני, חזר עבאס על תזת הדוקטורט שלו ולפיה ההנהגה הציונית עודדה את הנאצים לבצע את השואה, כדי לקבל את "אדמת פלסטין". באפריל 2014 סוכנות הידיעות הפלסטינית וואפא ציטטה מדבריו על יום הזיכרון לשואה ולגבורה, בין היתר אמר: "מה שאירע ליהודים בשואה הוא הפשע הנתעב ביותר שידעה האנושות בעת החדשה". אבו מאזן מייצג בדעתו את דעתם של 40% מערביי ישראל, המכחישים אף הם את השואה.
למעשה, במדינות ערב ספרות הכחשת השואה היא פופולרית. מדינות כערב הסעודית, איחוד האמירויות, לבנון ומצרים‏ משמשים כמקומות לעריכת כנסי הכחשת שואה גדולים, עקב התמיכה בפעילות זו על ידי השלטונות. בכנסים אלה משתתפים מכחישי שואה ערבים, אירופאים ואמריקנים . באוגוסט 2002 ארגן תת-גוף של הליגה הערבית סימפוזיון הכחשת שואה באבו דאבי.‏ בדצמבר 2006 ארגנה מחלקת המחקר והחינוך של משרד החוץ האיראני (IPIS) כנס המכונה "הכנס לבחינה מחדש של השואה: מבט מקיף". מארגני הכנס טענו כי הדיונים היו אובייקטיביים ונקיים מלחצים מערביים ומאיסורים בינלאומיים נגד הכחשת השואה, על מנת לאפשר טווח רחב יותר של מחקר בנושא. בין הנושאים שנדונו היו "נאציזם וציונות: שיתוף פעולה או עוינות?" "תאי הגזים: אישור או הכחשה?" "חופש הביטוי ועמדתם של מכחישי השואה במערב", בחינה מחדש של "החוקים העכשוויים נגד מכחישי שואה", "שואה: תקשורת ותעמולה במערב". המארגנים הציגו את השואה לא כאירוע היסטורי אלא כ"אחד מכלי התעמולה החשובים ביותר בהם נעשה שימוש על מנת להצדיק באופן פוליטי את התמיכה בעם היהודי במאה ה-20".
מן הראוי להדגיש, כי קיימות אינספור ראיות ועדויות על קיומה של השואה ואחריותו של היטלר להשמדת עשרות מליוני אנשים. עדויות לקיומה של השואה באות בראש ובראשונה מהממשלה הגרמנית עצמה. מקור נוסף הוא צבאות בעלות הברית ששחררו את מחנות הריכוז ומחנות ההשמדה ותיעדו את ממצאיהם בסרטים ובתמונות. על אלה נוספות עדויות הניצולים עצמם וקהילות מקומיות שספקו שירותים למערכת, גם במסגרת הגטאות, מחנות הריכוז וההשמדה כגון אספקת מצרכים לחיילים ושרותי משטרה. השואה הייתה מפעל מסיבי שנמשך שנים על פני כמעט כל יבשת אירופה ומחוצה לה, עם מבנה בקרה ושליטה משל עצמו. למרות שהנאצים ניסו להשמיד את העדויות על השואה כאשר ראו שתבוסתם בלתי נמנעת, הם השאירו מספר גדול של ארגזים עם מסמכים המתייחסים לשואה, שמשקלם הכולל הגיע עד כדי טונות רבות. לאור ההתמוטטות המהירה של הכוחות הנאציים בסוף המלחמה, ניסיונותיהם להשמיד את כל הראיות נועדו לכישלון.
יותר מכך, היטלר עצמו הורה על השמדת האוכלוסייה היהודית בשטחים הנתונים למרוּת גרמניה. הנאצים, לרוב, לא השתמשו במונחים "הרג" או "מוות" לתיאור מעשיהם, אלא השתמשו, לצורך העניין, במונחים כ"פתרון הסופי לשאלת היהודים". בנוסף, ב-1939 נשא היטלר נאום שנגע להשמדת היהודים באופן ישיר, וכך אמר: "היום אני רוצה להיות נביא עוד זו הפעם. אם יהדות הממון הבינלאומית באירופה ומחוצה לה תצליח שוב לגרור את האומות אל מלחמת עולם, התוצאה לא תהיה בולשביזציה של כדור הארץ וניצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה". כרזה הנושאת ציטוט זה הופצה בשנת 1941 עם הנחיה שיש לתלותה בכל משרד ממשלתי. לכך מתווסף נאומו של היינריך הימלר, במסגרתו הצהיר במילים ברורות מאוד בנושא השמדת היהודים בפני קציני אס אס בפוזנן ובכך בכיר בהנהגה הנאצית קיבל על עצמו אחריות להשמדת היהודים. קיימים מסמכים כדו"ח מהימלר להיטלר הנוגע להשמדת אסירים ברוסיה הכבושה. מסמך זה הוצג במשפטי נירנברג כראיה לכך שהיטלר ידע ואישר את השמדת היהודים והשמדתן של אוכלוסיות נוספות.

בתמונה: דייוויד אירווינג מגיע למשפטו בוינה.

יום השנה ה-43 למשפט נאשמי רשת הריגול יהודית לטובת סוריה

היום, לפני 43 שנה, בתאריך 11.02.1973, החל משפט נאשמי רשת הריגול היהודית-ערבית לטובת סוריה.
הויכוח הפוליטי שנמשך מאז מלחמת ששת הימים, פיצל את החברה הישראלית לימין ושמאל פוליטי. המונח קו ירוק קיבל משמעות לאחר המלחמה שהתרחשה במאי 1967. הויכוח הצמיח שוליים קיצוניים ומסוכנים בקרב השמאל, שקיבל עידוד מטעם הערבים בישראל וביהודה ושומרון למעשי פח"ע, בגידה וריגול כנגד מדינת ישראל ולפגיעה בבטחון אזרחיה. ארגונים וולונטריים קמו בישראל, כדי לתמוך בתושבים הערבים הכורעים תחת נטל ה"כיבוש", לפי השקפתם של אותם פעילים. התארגנויות פוליטיות כמו "מצפן" ו"דרך הניצוץ" באו לעולם, בהניפם את הסיסמא הבלתי נשכחת "די לכיבוש".
מרבית הפעילים האנרכיסטיים התומכים באוייב הערבי הסתפקו בתמיכה הצהרתית וארגון הפגנות אלימות במסגרתן הקו הוא לתקוף את חיילי צה"ל באלימות, קללות ויריקות. האנרכיסטים אף תמכו, עודדו וביצעו בעצמם פיגועים כנגד חיילי צה"ל. חלקם אף חצו את הקווים, בגדו בערכים הקיומיים של מדינת ישראל וסייעו לארגוני הטרור במאבקם נגד מדינת ישראל - המדינה שלהם. אחד מהם הוא הקיבוצניק מגן שמואל, אודי אדיב.
המנהיג של רשת הריגול היה אודי אדיב, יליד קיבוץ גן שמואל. הוא גדל בסביבה פוליטית "מפ"מניקית". אדיב התגייס לצה"ל, שירת בחטיבת הצנחנים, ולחם במלחמת ששת הימים. עם פרוץ המלחמה, החל לחוש ניכור מדרכה של מפ"ם ביחס למלחמה, ועם סיומה, ולאחר שחרורו מהצבא, גיבש מודעות פוליטית קומוניסטית, והצטרף לקבוצת השמאל הרדיקלי "מצפן", שפרשה כמה שנים לפני כן ממק"י.

בספטמבר 1970, בהמשך הצטרף לארגון החזית האדומה, שהורכב מחברים יהודים וערבים. הארגון דגל בתורה המהפכנית של צ'ה גווארה ופידל קסטרו בקובה. הוא נמנה על הפלג המאואיסטי [זן של מרקסיזם המורכב מתורתו של המנהיג הסיני מאו דזה דונג. זרם זה יושם בהרחבה כאידאולוגיה המנחה של הצבא והפוליטיקה בסין מאז עלייתו של מאו לשלטון] שפרש ממצפן והקים את "הברית הקומוניסטית המהפכנית". לאחר מכן, בסוף 1971, כשלמד באוניברסיטת חיפה, הצטרף אדיב אל "החזית האדומה". ביוזמת שותפים ל"חזית האדומה", יהודים וערבים, יצר אדיב קשר עם סוכן סורי, פלסטיני חבר אש"ף בשם חביב קהוואג'י. הוא גוייס על ידי אחד החברים בארגון, דאוד טורקי, יליד חיפה שמוכר לשב"כ כתומך בפח"ע כנגד יהודים וכפעיל בארגון טרור. טורקי הציע בשנת 1971 לאודי אדיב להיפגש עם נציג אש"ף להקמת מסגרת משותפת יהודית - ערבית.
נלהב מהרעיון ומהאפשרות לממש את האידיאולוגיה שהאמין בה, יצא אדיב לפגישה באתונה. ככיסוי, המחבלים סיפקו לו כינוי מחתרתי, נקבעו סידורי הפגישה, דירות מסתור ואמצעי תקשורת. בפגישה הראשונה עם הנציג המכונה "אבו כאמל", הושמעו הצהרות כוונות כלליות ונבנו צעדי אמון ראשוניים. המטרה המשותפת של שני הארגונים הייתה, להקים מסגרת ערבית יהודית משותפת למלחמה בציונות. בפגישה השנייה, שהתקיימה כשנה לאחר מכן, נופק לאדיב דרכון סורי על ידי שגרירות סוריה באתונה. הדרכון נשא את השם ג'ורג' חורי.אדיב נסע לדמשק, שם שיתף את הסורים בידיעותיו הצבאיות ועבר אימוני חבלה. אודי הונחה להשיב למי שישאל למעשיו בסוריה ולבנון, שנולד בסוריה ועזב לארגנטינה בגיל שנתיים עם משפחתו ולכן אינו דובר ערבית.
לאחר סיבוב היכרות במועדונים בדמשק, הגיע המפעיל של אדיב לעיקר. לבקשתו תיאר אדיב בכתב את מהלך שירותו הצבאי, סוג האימונים והנשק, מספרי יחידות צבאיות, משימות לפי אופי היחידות, הנשק שמוקצה ליחידות הצבאיות לפי אופי המשימה. אדיב גם חיבר דוחות פרופיל על קצינים בכירים בצה"ל. לאחר מכן נלקח אדיב למחנה אימונים בסמוך לדמשק. במחנה למד פירוק והרכבה של כלי נשק שונים וערך מטווחים. עם שובו לישראל, אדיב התבקש לצלם מסמכים מסווגים עבור מפעילו בדמשק. לאחר מכן הוא שב לישראל. על פי התוכנית, היו אמורים חברי החוליה לבצע פעולות חבלה כאשר ישדרו הסורים ברדיו מסרים מוצפנים. תוכניות אלו לא יצאו לפועל, שכן השב"כ, שעקב באופן צמוד אחרי המגויסים, הניח עליהם את ידו.
באותם ימים, התארגנויות כגון מצפן, החזית האדומה וקבוצות רדיקליות נוספות, היו תחת מעקב צמוד של סוכני השב"כ. המצע האידיאולוגי של קבוצות אלו, הדאיג מאד את מערך הבטחון הישראלי מפני חבירה לארגוני טרור ופגיעה במוסדות השלטון הישראלי. במסגרת אותו מעקב, עלו כמובן על הפעילות של אודי אדיב בישראל ובחו"ל. השב"כ המתין עד אשר יאסוף ראיות, שיש בהן להפליל את אודי אדיב וחברי הרשת האחרים שנותרו לתמוך בו מאחור.
ב-8 בדצמבר 1972 נעצרו אדיב וחבורתו, שהיה אז כבן 26 והיה כבר מוכר לשב"כ, ועמו 20 ערבים וארבעה יהודים נוספים (דן ורד, יחזקאל כהן, רמי ליבנה ודוד קופר). יומיים לפני כן, סוכני שב"כ בסיוע כוח משטרתי פרצו לדירתו של אודי אדיב בחיפה. בחיפוש בדירה נמצא ספר הדרכה להכנת חומרי נפץ וכמו מגדל קלפים, נפלו כל חברי הרשת במלכודת שטמנו להם סוכני השב"כ. בחקירתו הודה אדיב כי העביר לסורים מידע רב על בסיסי צה"ל ועל מערכי ההגנה שלו לאורך גבולות המדינה. בנוסף, סיפר כי יחד עם שאר חברי החוליה עבר בסוריה אימונים בהפעלת ציוד חבלה וקשר. מעצרם של אדיב וחבריו ותוכניותיהם לריגול וחבלה עוררו סערה ציבורית גדולה ותדהמה רבה בציבור הישראלי.
בפברואר 1973 הוגשו נגדם כתבי אישום על ריגול חמור, בגידה, מגע עם סוכן זר, מסירת סודות צבאיים לאויב וסעיפים נוספים. המשפט התנהל בדלתיים סגורות. כשנכנסו 6 הנאשמים העיקריים לאולם בית המשפט המחוזי בחיפה, הם שרו את "האינטרנציונל" בעברית ובערבית. אדיב סירב להביע חרטה על מעשיו. גם בשבתו בבית הכלא, דבק אדיב באמונתו הפוליטית. לבקשתו, נכלא באגף עם אסירים בטחוניים ערבים.
בשנת 1975, נישא אדיב לסילביה קלינגברג, בתו של המרגל מרקוס קלינגברג בטקס שנערך בכלא רמלה. במאי 1985 לאחר 12 שנות מאסר ולאחר שהביע חרטה על מעשיו והודה שהיה כלי משחק ביד הסורים, שוחרר אדיב מבית הסוהר, כמהלך מקדים לעסקת ג'יבריל. לאחר שחרורו, פנה אדיב ללימודי מדע המדינה והשלים דוקטורט בתחום. כיום הוא מרצה בבית הספר הגבוה לקולנוע בנצרת ומרצה אוניברסיטה הפתוחה בשלוחה מכללת רמת גן במסגרת הקורס מבוא למחשבה מדינית. אדיב גרוש, אב לבן ומתגורר בחיפה.
עונשו של ורד נקבע ל-10 שנות מאסר לאחר שהביע חרטה וכן, נקבע כי הידיעות הבטחוניות שהעביר לארגוני הטרור לא היו מזיקים. הוא שוחרר מהכלא באוגוסט 1979‏, לאחר ריצוי שני שליש מתקופת מאסרו. הוא שב לעסוק בהוראת מתמטיקה, בה עסק לפני מאסרו, ולימד במספר בתי ספר בתל אביב, האחרון שבהם תיכון עירוני ד', בו מלמד עד היום. במאי 1980 ביקש הרמטכ"ל, רפאל איתן, למנוע את העסקתו כמורה, אולם הדבר לא עלה בידו‏.
המצב בחוק הוא כזה - על פי פרק 2 סעיפים 7- 10 לחוק לתיקון דיני העונשין (בטחון המדינה)'תשי;"ז~1957:

7. (א) מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו - מיתה או מאסר עולם.
(ב) מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.
8. מי שעשה, בכוונה להביא לידי פעולה צבאית נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מאסר חמש-עשרה שנה; התכוון לסייע לאויב, דינו - מיתה או מאסר עולם.
9. (א) מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייע לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.
(ב) לענין סעיף זה, "סיוע" - לרבות מסירת ידיעה בכוונה שתגיע לידי האויב או ביודעין שהיא עשויה להגיע לידי האויב, * * * * * *ואין נפקא מינה שבעת מסירתה לא התנהלה מלחמה.* * * * * * * * * * * * * * * *
10. מי שעשה מעשה המגלה אחת הכוונות האמורות בסעיפים 97, 98 או 99, דינו מאסר עשר שנים.

יהודים וערבים  ישראלים אנרכיסטיים מהשמאל הרדיקלי שפעילים בארגונים כגון תעאיוש, בצלם, שלום עכשיו, מחסום ווטש ועוד. אנשי שמאל בתקשורת הישראלית מסיתים לרצח יהודים, חיילים, פוליטיקאים וראשי ממשלה. אנשי השמאל בריש גליי מהווים יעד בטחוני מאחר והם פוגעים בבטחון המדינה ובבטחונם של חייליה ואזרחיה.  לאור השנאה שהשמאל משריש בחברה הישראלית, צריך לנקות אורוות ולהציב אותם שוב במרכז היעד לחקירה על ידי כוחות הבטחון.

הרעיון האידאולוגי מאחורי אנרכיסטים נגד הגדר
שתפו והפיצו!"ארגונים אנטי ישראלים" זוהי לא סיסמה! במדינת ישראל פועלים ארגונים שלא מאמינים בהמשך קיומה של מדינת ישראל. הם עוטים כיסוי של ארגוני זכויות אדם אך בפועל לכולם מניע דומה. חלקם אומרים זאת בגלוי (כמו האנרכיסטים) וחלקם מסתיר זאת היטב. אך בסופו של דבר כולם סובבים סביב אותם אנשים, אותם מקורות מימון ואותן שיטות פעולה. צפו מהי אידאולוגיה אנטי ישראלית כפי שתועדה על ידינו מפי האנרכיסט אילן שליף רכז ההפגנות בבילעין. עד כאן! מוציאים את האמת לאור!
Posted by ‎עד כאן‎ on Monday, February 1, 2016

בסרטון לעיל, מצהיר אחד הפעילים מארגון אנרכיסטים נגד הגדר את כוונות פעילי השמאל. הדבר מוכיח את עצמו שוב ושוב במקרים כמו אודי אדיב, עזרא נאווי ואחרים, אשר מקבלים תעודת הוקרה מהכנסת על פעילותם האנרכיסטית. אנרכיסטים אלו יודעים איך להתמודד עם חקירות שב"כ וקוראים לרצח פוליטיקאים, חיילים וראשי ממשלה. למרות זאת, עם השנים, מדיניות המחלקה היהודית בשב"כ השתנתה ועברה להתמקדות בנוער הגבעות ובמתנחלים.
האגף לסיכול ריגול ומניעת חתרנות, אשר ידוע גם בשם "האגף היהודי"‏ או "האגף הלא ערבי". ירד מגדולתו מאז נפילת ברית המועצות‏. אגף זה עבר להתמקד ביהודים ימניים, במיוחד לאחר המקרה בו חובש כיפה סרוגה מהרצליה ירה ברבין בשנת 1996 במסגרת מבצע שמפניה, בו היה מעורב סוכן שב"כ. זהו סממן נוסף לכך שדעה ואידאולוגיה פוליטית משפיעה על מעשיו ומדיניותו של ארגון האמון על בטחונה של מדינת ישראל כדוגמת השב"כ. יותר מכך, ב-20 השנים האחרונות, השב"כ נכשל שוב ושוב בפעולות שונות שמטרתן להגן על בטחונה של מדינת ישראל ובטחונם של אזרחיה.

אז אם היהודים אינם נושאים את הדגל הקומוניסטי האדום הם אינם מהווים עוד סיכון לבטחון המדינה? במידה ואגף זה היה מבצע את עבודתו כראוי, אנשים כמו נאווי לא היו יורקים ודורסים חיילי צה"ל. השב"כ אף מפעיל את סמכותו במטרה לקשר בין תג מחיר שמבצעים ערבים כנגד ערבים ולהעליל אותם על יהודים ואף ידוע על קיומם של מבצעי תגי מחיר כנגד יהודים. בכך, לא רק שהשב"כ אינו פועל כדי למנוע תגי מחיר שמבצעים ערבים, אלא אף מעודד את עלילות הדם כנגד יהודים. זה נמשך עד היום כפי שאנחנו מזהים אצל פעילות המושתלים שמסייעים לאוייב - אם זה מרקוס, ראש המכון הביולוגי בנס ציונה, עזרא נאווי, אברי גלעד - זיידנברג שהסגיר למצרים מרגלים, ח"כים ממפלגות העבודה והתנועה מתנגדים לחוק השולל ממחבלים קצבאות בטוח לאומי ומבני משפחותיהם ומתנגדים לשלילת קצבאות שארים ממשפחות מחבלים שהתפוצצו בהצלחה למוות בפיגוע, שמאלנים נפגשים עם מחבלים, משפחותיהם ועם ראשי רש"ע [הרשות הערבית ביו"ש] ואנשי ארגוני טרור וסוכנים זרים נוספים, יושבים בסוכות אבלים של מחבלים, מנחמים את משפחותיהם, עולים לקברו של ערפאת, מפלגות כגון חד"ש ובל"ד לא נפסלות, אחמד טיבי וחנין זועבי לא נחקרים בחשד לפגיעותיהם השונות בבטחון המדינה ועוד. מעשיהם אינם סוד והשתיקה של השב"כ בנוגע לכך אומרת דרשני. זוהי רשימת פעולות חלקית ביותר שידועה בציבור ופורסמה בתקשורת. מה עוד השמאלנים מבצעים שלא נחקר או פורסם כי המחלקה היהודית בשב"כ עסוקה בהצמדת עלילת שווא לנכד של כהנא?
ישראלים, ח"כים יהודים וערבים שעדיין לא נחקרו אפילו בעוון ריגול אך ידוע שהם נפגשים עם האויב [בין אם משפחות מרגלים או סוכנים זרים], פוגעים באמצעות הסתה תקשורתית בישראל ובעולם, משתתפים בפעילות כגון שיט המרמרה, תומכים בפעילות חבלנית באמצעות מימון על ידי אישור קצבאות בטוח לאומי למחבלים ובני משפחות המחבלים המתאבדים שמקבלים קצבאות שארים והרשימה נמשכת. במסגרת פעילותם הידועה, השתולים באים במגע עם סוכנים זרים באופן שמספק להם הזדמנויות רבות לרגל נגד ישראל. מדובר בפעולות אותם מבצעים ח"כים במפלגות השמאל ברעש גלי. הנה מה שבאמת חושבים אנרכיסטיים נגד הגדר - הם קוראים לרצח אהוד ברק, ראשי ממשלה, חיילי צה"ל ושרי ממשלה. הם עדיין חופשיים ולא נמצאים תחת מעקב המחלקה היהודית בשב"כ:

משמעותו של משפט כאילו עמוק

כל אדם* עוצר מדי פעם להרהר ולמצוא אמת במשפט ריק מתוכן

מחקר שהראה שאנשים הנוטים למצוא משמעות בססמאות כאילו-עמוקות הם בעלי יכולות קוגניטיביות מופחתות, לעומת אנשים שמבחינים בין בולשיט לבין משפטים "עמוקים" באמת. מחקר הראה שאנשים עם כישורים קוגניטביים נמוכים יותר נוטים למצוא יותר משמעות במשפטים שהם כאילו-עמוקים. חוקרים מאוניברסיטת ווטרלו בקנדה ביצעו מחקר כמותי, במסגרתו הם הגדירו "משפט בולשיט" (פסאודו-עמוק) כהיגד המוצג כאמיתה, המיועד להרשים אבל למעשה ריק מתוכן. הם הציגו לאנשים מספר סוגי משפטים: משפט רגיל, משפט עם מילים אקראיות אבל תחביר תקין, משפט פסאודו-עמוק ומשפט עמוק, ונתנו להם לדרג עד כמה כל משפט הוא עמוק בעיניהם. החוקרים לקחו ציטוטים מפורסמים שנחשבים עמוקים, אבל למיטב הבנתי הם לא ניסו לתת הגדרה מדויקת של משפט עמוק. דוגמה למשפט עמוק מהמאמר: "A river cuts through a rock, not because of its power but its persistence" - "נהר שוחק סלע לא בגלל עוצמתו, אלא מאחר והוא עקבי".
מהמחקר עולה, כי נבדקים עם כישורים קוגניטביים יותר נמוכים התרשמו יותר בקלות ממשפטים פסאודו-עמוקים. חוסר הנבונות הזה היה במתאם עם אמונה בעל טבעי, ברפואה אלטרנטיבית, בתיאוריות קונספירציה ובאלוהים. ממצא חשוב נוסף של המאמר הוא שאפשר לכתוב את המילה bullshit במאמר מדעי 186 פעמים והוא עדיין יתפרסם. כל המשפטים האלה היו מאירי עיניים לדעתי. תהיתי מה המדד שבעזרתו החוקרים הגדירו בולשיט, ואם המדד הזה מגדיר את המשפטים האלו כבולשיט, אז המחקר עצמו הוא די בולשיט.
זה מצחיק אבל קצת בעייתי. איך הם בדיוק קבעו מה "משפט בולשיט" ומה לא? טרחתי אפילו להיכנס לתוך המאמר ולעלעל בו קצת. לא מצאתי דוגמאות חד משמעויות ל"משפטי בולשיט" לעומת כאלה שאינם. יש משפטים ממסורות של המזרח שלי אישית נשמעים כמו גיבוב של שטויות, אבל אדם אחר יימצא בהם משמעות עמוקה או מוסר השכל. סלבדור דאלי (או מרסל דושן, לא זוכרת...) אמר פעם שהיצירה נמצאת בין הציור לצופה. זה אומר שהמשמעות של הציור או הפסל או המשפט מגיעה ממי שמתבונן בהם, ולכן אני חושבת שזה לא הוגן להאשים מישהו שמוצא משמעות או יופי באיזשהו משפט, שהוא אדיוט. זו גם יוהרה לא קטנה להחליט מהו משפט חסר משמעות ומה לא. נראה לי יש לזה הסבר מאד פשוט. כל אדם כשהוא לא מבין משפט כלשהו במיוחד אם הוא ללא הקשר כללי הוא משליך קצת מהידע והדעה שלו על המשפט, ואצל אנשים בעלי כישורים קוגנטיביים נמוכים יותר זה קורה יותר שהם לא מבינים בדיוק, ובנוסף הם פחות שמים לב לזה שהם משליכים ממה שכבר יש להם בראש. זה לא שהם באמת מתייחסים למשהו לא עמוק כאל משהו עמוק. תן לבנאדם ג'וינט והוא יימצא עומק בכל שטות אפשרית... זה לא הופך אותו למטומטם. נראה לי
השאלה היא האם המשפט באמת מוסר אינפורמציה או רק מנסה להרשים במילים מפוצצות. נשאלת השאלה האם משפט עמוק הוא בהכרח משפט אשר מוסר אינפורמציה? ואם משפט "מנסה להרשים" (מה זה בכלל אומר) ב"מילים מפוצצות" (החוקר הוא זה שקובע אילו מילים הן מפוצצות ואילו לא), אז הוא בהכרח לא עמוק? למה שכוונתו תשפיע על תוכנו? בתור אנשי מדע, חייבים להודות שיש במחקר הזה לא מעט הטיות. מתאים יותר לחלק האחורי של ידיעות אחרונות. מעניין אם יש מחקר על כך שאנשים אוהבים מחקרים שמציגים את היתרונות המעמדיים שלהם כיתרונות פנימיים שהופכים אותם לנעלים באופן יסודי על אחרים...
אז למרות שלמרבה הצער בכל מה שאמרתי עכשיו יש הצדקה לקיומה של אומנות מודרנית וכל הבולשיט הזה (חה), נראה לי שאין ברירה אלא לכבד את הפרשנות של כל אדם לגבי מה שהוא רואה ושומע. לא נראה לי שאפשר להחליט בשביל כולם מה בולשיט ומה לא, ולכן המחקר הזה... הוא די בולשיט בעצמו...


*כל אדם בעל יכולות קוגניטיביות נמוכות

Nuremberg (1996)

Nuremberg (1996)

Synopsis: This TNT miniseries stars Alec Baldwin as Robert Jackson, the Supreme Court justice who served as the head prosecutor for the war crimes tribunal that took place in Nuremberg after the horrors of WWII and the Holocaust. The film follows Jackson from his preparations for the trial to the outcome of the trial itself, paying particular attention to the interplay between Jackson and the Nazi thugs he is trying to prosecute. Brian Cox co-stars a Hermann Goering, Hitler's right-hand man, while Christopher Plummer plays British prosecutor Sir David Maxwell-Fyfe, and Jill Hennessey portrays Elise Douglas, Jackson's invaluable secretary and sometime lover

Cast: Alec Baldwin, Jill Hennessy, Brian Cox, Christopher Plummer, Michael Ironside Director: Yves Simoneau

Rating: NR

Running Time: 240 min

האם יש לנאנסת אינטרס להתלונן על אונס?

תרבות האונס בישראל והאונס השני תופסת כותרות בשבועיים האחרונים, כאשר הביקורת אינה נחסכת מהנאנסות. בניגוד לטענתם של טוקבקיסטים רבים, המלינים על כך שנאנסות רבות נמנעות מלהתלונן במשטרה כנגד האונס שהן עברו והאנס אותו הן לרוב מכירות, נפגעת עבירה לא חייבת לפנות למשטרה. הגשת תלונה היא לא מבחן מכריע לאמיתות העובדות, בטח לא ביחס לעבירות מין, מאחר וידוע שלפעמים נפגעות מתקשות לדווח על העבירה.
בהתאם לאשמותיהם של טוקסקיסטים כנגד נאנסות, האם לנאנסת אינטרס לדווח למשטרה שהיא נאנסה וברוב המקרים, מאחר והסיכוי הוא 87% שמדובר באונס על ידי מכר, לדווח על זהותו של האנס? אם כן, מהו האינטרס הזה? במידה ויש אינטרס כזה, בואו נברר מה הסיבה שנאנסת תרצה לדווח למשטרה על אונס שעברה ולהפנות אצבע מאשימה כנגד האנס שלה: 
המניע היחידי שעולה במוחי הנו נקמה. חלק גם יטענו שלנאנסת יש אינטרס לדווח על האונס ועל זהות האנס גם כדי למנוע ממנו רצידיבזם, למנוע ממנו מלהמשיך ולאנוס. אלו הם, למעשה, חלק מהטיעונים העומדים מאחורי הרציונל שבענישה השיפוטית, שבפנולוגיה. הגמול באמצעותו החברה גומלת לעבריין על העבירה שביצע והצורך במניעת רצדיביזם, חזרה על המעשים הללו על ידי העבריין עצמו ועל ידי עבריינים פוטנציאלים נוספים מלבדו, למען יראו וייראו ואף שיקומו. על טענות אלו אגיב בהמשך.
גמול הנו שיקול מרכזי לענישה. ניסיון להתאים את העונש למעשה, ללא קשר לתוצאותיו. מחובתה של החברה להעניש את העבריין, כל עבריין. מבחינה חוקית, קורבן אונס שמעוניינת להחזיר לאנס כגמולו, כנקמה על האונס, ביכולתה לפנות למשטרה, לדווח על האונס. הרי באמצעות הגשת תלונה למשטרה, מוטל על המשטרה לחקור על העבירה, לבנות תיק כנגד העבריין ולהעביר את תיק החקירה לפרקליטות בכדי להביא לפתיחת משפט כנגד העבריין שבסופו יוטל עליו עונש, הוא יורחק מהחברה לתקופה מסויימת באמצעות מעצר ובהמשך על ידי מאסר. בנוסף, הרישום הפלילי שלו לא ישאר נקי והוא יירשם כעבריין מין, דבר שימנע ממנו בעתיד להתקבל לעבודות מסויימות ובמידה ויחזור על עבירות דומות, יוטל עליו עונש חמור יותר.
בפועל, מי שהייתה קורבן לעבירה מינית מסוג הטרדה מינית או אונס במסגרת עבודתה אין אינטרס להתלונן במשטרה וכן, החוק פוטר אותה מלהתלונן. החוק מספק לקורבן לעבירה מינית במסגרת עבודתה 3 דרכים להתמודדות עם הסיטואציה - (1) לתבוע את התוקף אזרחית, (2) להתלונן במשטרה ובכך לפתוח בהליך פלילי או (3) לפנות לאחראית על הטרדות מיניות אצל המעסיק. היא יכולה לבחור באחת מהאפשרויות או בכל האפשרויות. מעבר לכך, החוק לא מחייב אותה לדווח לאף אחד על קיום העבירה בגלל הסיבות הברורות.
יותר מזה, כשמגיע מידע למשטרה על עבירה שבוצעה, הם מחוייבים לחקור אותה בהתאם לסעיף 3 לפקודת המשטרה. הרוב המוחלט של המידע מגיע למשטרה בזכות תלונות. ככה נוח למשטרה. אם המשטרה הייתה פותחת בחקירה עם כל מידע על עבירה שהיה מגיע אליה, היו נפתחים יותר תיקי חקירה, יותר עבירות היו נחקרות וכן, אחוז החקירות המבוססות על תלונות שמוגשות היה קטן יותר. אבל שוטרים עצלנים שלא מקיימים את ההוראות. זה לא מעניין את המשטרה להתעסק בעבירות מין שגם כך קשה להוכיח כי מילה כנגד מילה למרות שאנשים רואים ויודעים אבל לא משתפים פעולה עם המשטרה כדי לא לנענע את הסירה. 
בהתאם לסעיף 3 לפקודת המשטרה (נוסח חדש), תשל“א-1971: ”משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילויין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתם הבטוחה של אסירים ובקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש“. סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ“ב-1982 (להלן – ”חסד“פ“), מורה למשטרה לפתוח בחקירה כאשר נודע לה על ביצוע עבירה. המשטרה פטורה מחקירה במידה ורשות אחרת מוסמכת לחקור; או העדר עניין לציבור.
אחת הדרכים בהן נודע למשטרה על עבירה שבוצעה הנה על ידי הגשת תלונה, דיווח על העבירה. מחובתה של המשטרה לחקור בהתאם לסעיף 3 לפקודת המשטרה, אלא אם כן קצין חקירות החליט לסגור את התיק על חוסר עניין כשמדובר בעבירות עוון [עד 3 שנות מאסר] ולא בעבירות מסוג פשע. יכול להיות שרוב עבירות המין הנן עבירות מסוג עוון, כגון הטרדה מינית במקרים מסויימים. עם זאת, העונש המקסימלי של תקיפות מיניות, מעשי סדום ואונס הנו מעל ל-3 שנים. לכן, מדובר בפשע. אך הדבר אינו מונע מהמשטרה לסגור תיקים על עבירות מין, החל מהטרדות מיניות וכלה בתקיפה מינית, כגון מעשי סדום, פדופיליה ואונס בתואנות שונות. במו עיניי ראיתי תיק חקירה של תקיפה מינית שנסגרו אחרי 12 שעות בלבד מהרגע שהוגשה תלונה מבלי שנחקרו עדים. הסיבה הייתה "חוסר אשמה". עבירת תקיפה מינית בוצעה, כך עולה מהחקירה של הקורבן. אך המשטרה החליטה לסגור את התיק בלי לחקור למרות שזהות העבריין ידוע בתואנה שהעבריין לא אשם. ואיך החוקרים יודעים אם לא נחקרו עדים? 
מעבר לכך, גם אם תיק החקירה יועבר לפרקליטות, יש סיכוי נמוך שהדבר יגיע למשפט מאחר ופרקליטים עובדים על סטטיסטיקות הצלחה ומעוניינים בהרשעה בטוחה, ממש כמו שמנתח לא מעוניין שחולה ימות על שולחן הניתוחים, מאחר והדבר פוגע לו במוניטין. לרוב, במקרים של אונס על ידי מכר, מדובר במקרי אונס של מילה כנגד מילה. מאחר והרשעה פלילית דורשת התמודדות עם כל ספק, סיכויי ההרשעה נמוכים וגם כך, מצבה הנפשי של הנאנסת לא תמיד מסוגלת להתמודד עם אונס שני בבית המשפט, גם אם היא הצליחה להתמודד עם האונס הנוסף שבחקירה המשטרתית. לכן, ברוב המקרים, גם אם האנסים יורשעו או יודו במסגרת עסקת הטיעון, רוב הסיכויים שהם לא יישבו בכלל בכלא. גם אם האנס סדרתי ואלים, הוא יקבל בסך הכל 3 חודשים עבודות שרות.

לפיכך, איפה הגמול שאמור לקבל העבריין במסגרת הרציונל בענישה? היכן אפקט ההרתעה שתפקידו למנוע מהאנס לאנוס שוב ומאנסים אחרים להימנע מלאנוס בעתיד? איפה האפשרות לשקם אותו? היכן אפקט ההרתעה? מה ההגיון המשפטי העומד מאחורי זה?
הסיטואציה מלכתחילה עומדת לרעת הנאנסת. לנאנסת, למעשה, אין אינטרס להתלונן במשטרה או לדווח לאף גורם אחר. הסיכוי שהאנס ישב בכלא הוא אפסי. המחיר שהיא משלמת ותשלם גבוה מדי - אם זה פיטורין מיידיים, פגיעה במוניטין שלה וכדומה. ועדיין, הציבור תוקף אותה באמצעות טוקבקיסטים ברשת החברתית. מדיניות המשטרה ומערכת המשפט ותגובת הטוקבקיסטים מספקת לגיטימציה לעבריינות מין.
בסרטים, הוא תמיד רודף אחריה בסמטה חשוכה והיא תמיד בורחת על עקבים. זה לא חייב להיגמר באונס. אם הנאנסת מעוניינת בנקמה, שתבצע הגנה עצמית ותנטרל אותו כמו שמנטרלים מחבל, רוצח. הוא אנס אותך? תגני על עצמך ותקפי אותו. תחסכי מעצמך את המחיר שתשלמי בעקבות האונס. תמנעי מנאנסות אחרות להאנס גם הן. תחסכי מעצמך להתמודד עם המשטרה. את לא קורבן. נכון לעכשיו, ככל הידוע לי, שיימינג אינה נחשבת לעבירה על החוק. במידה ואת רואה זאת כאפשרות, תביישי אותו ככל יכולתך, במיוחד כשיש לך עדים לארוע וראיות כגון הקלטות של שיחות טלפון ומצלמות.

בישראל ישנה לגיטימציה לעבריינות מין

1. אונס קבוצתי של שיכורה מתרחש על הבר במועדון תל אביבי במקום מרכזי. אף פיכח שנכח במועדון לא מנסה למנוע. הסרטון שתיעד את האונס מופץ. הנאנסת לא מעזה להתלונן והמועדון לא נסגר למרות שהידיעה הגיעה למשטרה כבר לפני מספר חודשים. רק כשהידיעה הגיעה לח"כיות דרך התקשורת ונחתמה עצומה, המועדון נסגר לאחר שימוע בעקבות לחץ ציבורי. לא בגלל שחלילה מישהו שם במערכת עשה את העבודה שלו. כמובן שהביקורת הציבורית והאשמת הקורבן לא נמנעה מהנאנסת במקרה זה. 
2. נאנסות שעברו אונס ומעזות להתלונן, עוברות אונס שני במהלך תשאולן על ידי המשטרה ומעל דוכן העדים במשפטם. החברה לא מהססת ומבקרת אותן [ע"ע א' מבית הנשיא ואלנבי 40], מאשימות אותן בתלונות שווא ובכך שהן מתלוננות סדרתיות [נעברה עבירת מין - צריך להתלונן, לא? חשבתם, אולי... סתם ככה... להפסיק להטריד מינית או להפסיק לאנוס?].
3. מי שניסה למנוע את האונס השני היה דווקא השופט חשין באמצעות הלכת בג"ץ בפרשת שומרת. בפועל, בניגוד לשיטת המשפט בישראל, הלכה זו אינה מיושמת בערכאות הנמוכות יותר, גם לא על ידי עורכות דין ושופטות במערכת המשפט בישראל. היא נאנסת שוב על ידי שופטים, עורכי דין ואפילו על ידי פידבקים שהידיעה מקבלת בתקשורת ובמדיה החברתית בתגובה לידיעה [ע"ע, שוב, א' מבית הנשיא והנאנסת ממועדון אלנבי 40, למשל].
4. בעקבות כך, נאנסות לומדות שמיותר להתלונן. בשביל מה לעבור אונס שני על דוכן העדים כדי שהוא יקבל חצי שנת עבודות שרות עד שנתיים מאסר? מסיבות הסקס של אייל גולן בשיתוף עם אביו הנם דוגמא טובה לכך - הנזק התדמיתי הרב ש"נגרם" לאיילוש בעקבות אונס הקטינות גרמה לרבים לתמוך בו, הביאה אותו למכור כמה אלבומי זהב ולמלא את קיסריה לא מעט פעמים.
5. קרחות מכאן ומכאן. הן צריכות לחיות עם הנזק שהוא גרם להן והוא מסתובב חופשי ומאושר. אבל זה לא סקס. זה אונס.
6. אף אחד גם לא מאשים את החינוך המיני שהאנשים האלו קיבלו. האנשים האלו שלא יודעים מה ההבדל בין הסכמה לרצון, שלא יודעים להבחין בין סקס לאונס.
7. והתקשורת? חוגגת על זה ומשדרת את הידיעה שוב ושוב בפריים טיים בשעות הבוקר והערב. כמובן שתוכניות האירוח טוחנות שוב ושוב מכל הצדדים היבטים שונים בנוגע לתקיפה וזה כולל מה הנאנסת עשתה לא נכון, איפה הייתה הטעות שלה ואיך היא הזמינה את זה וכיצד יש תלונות השווא. 
יש הבדל בין סקס בהסכמה לסקס מרצון - אם היא מסכימה לעשות איתך סקס כי כפית עליה, זה לא סקס, זה אונס. אם כיוונת אליי אקדח, לא נתתי לך כסף מרצוני החופשי, אלא הסכמתי כי איימת עליי. אותו הדבר עם סקס. למי שמתקשה להבין - לא מדובר פה על תקשורת לגיטימית בין בני זוג, אלא על סחיטה ליחסי מין. כמו באונס בשומרת למשל, ובהרבה אונסים קבוצתיים בבתי ספר. "אם לא תשכבי איתי לא תהיי מקובלת" "אם לא תשכבי עם חבר שלי אנחנו נפרדים" וכדומה. מדובר במקרים בהם אנשים הולכים לכלא - כי זה אונס. שום דבר לא מצדיק אונס - לא העובדה שהיא שיכורה לחלוטין, הולכת ערומה ברחוב, התלוננה בעבר על אונס או "הזמינה" את האונס. 

כל כך מכעיס כשאמא לא מגנה על הבת שלה

יחסי אם וביתה יכולים להיות מאוד לא פשוטים.
יש לי חברה שהיחסים בינה לביתה אינם חמים. אני מכירה שנים את המשפחה - חד הורית, דתיים, גרושה ומשפחה מאוד חמה למרות שהכסף לא נמצא אצלם בשפע. באחת מהפעמים הרבות שהתארחתי אצלם לפני כמה שנים, לבית נכנסתי בלי לדפוק כי הדלת תמיד פתוחה וזה כמו הבית שלי. האם הייתה עסוקה אז נכנסתי חופשי לחדר של הילדים והייתי מזועזעת ממה שראיתי - אח אחד שיחק במחשב, אח אחר הסתכל עליו ממיטת הקומותיים והבת המתבגרת שכובה על הצד כשהשכן מרים לה את החולצה, מוריד לה את החזיה וממשש לה את הציצי.

תוך כדי שוק, באתי לאם ואמרתי לה שהיא חייבת לראות את מה שקורה בחדר. היא אמרה לי שהיא יודעת - נתפס לילדה הגב והוא מומחה בזה. אני אמרתי לה שזה לא מה שהוא עושה שם ושכדאי שתבוא. האם בתגובה - יש לילדה פה [או כמו שאנחנו מגדירים כ"מרוקאית קטנה"], אל תדאגי. הוא לא יעשה לה שום דבר רע כשכולנו פה. זה לא המקום שלי להעיף מישהו החוצה בבית שלא שלי, אז יצאתי לחצר וקראתי לילדה שתבוא - אני רוצה לקחת אותה לסיבוב בשכונה. הילדה קפצה על ההזדמנות ובאה בריצה.

עד שהבן שלו פוצץ את העניין חצי שנה אחר כך, הילדה הייתה מנועה מלדבר על זה [משפחה חד הורית דתיה בישוב חרדי כשאותו "כבוד הרב" "תלמיד חכם" הוא בכלל מובטל, בטלן ואף אחד לא ראה תעודה המעידה על הכשרתו בתחום הרפואה ובכל זאת הוא ידוע בשכונה כמטפל משלים בחינם לנשים, גברים וילדים].הבן שלו ברח מהבית וכשמצאו אותו הוא סיפר שהוא רואה איך אבא שלו נוגע בילדות בשכונה, באחיות שלו וחווה על גופו באיברי המין ועושה לו כל מיני דברים רעים ומחדיר לו דברים.

שישו ושמחו ביישוב. כל ילדי השכונה, גדולים וקטנים כאחד [הוא גר שם יותר מ-35 שנים וכשהישוב חרדי יש לו הרבה עבודה ועל הרבה ילדים לעבור...] שמעו ולא מעט דווחו למשטרה. ראוי לציין שהילדה התנדבה גם כן לספר והצהירה בפני חוקרת ילדים. הילד הכחיש מאוחר יותר את מה שסיפר בגלל הלחץ המשפחתי של אמא שלו והאחים התעללו בו נפשית כשהאבא נלקח למעצר [דיווחתי למועצה לשלום הילד ולרווחה]. אבל, מאחר ומדובר ביישוב חרדי, הנהלת היישוב הציעה גם למשפחת הפדופיל וגם למשפחותיהם של הקורבנות שהתלוננו פיצויים בסכומים גבוהים כדי להשתיק את הסיור ובכדי שמשפחות אלו יעזבו את היישוב בהתאם לתרבות ההשתקה, ההסתרה והטיוח החרדית, הכל בשם השם והסכנה בחילול שמו. דווקא כשמדובר במגזר החרדי, אשר מרבה להטיף מוסר לאחרים, כולל החילונים והגויים, צריך לשמש דוגמא לניקיון כפיים עילאי. המרחק בין הגדרת חילול השם של הגנב והפדופיל החרדיים, למוסר הפרטי והציבורי המתגלם בחברה החרדית כיום. ומה גדולה החובה של מגזר שהציפיות ממנו כה רבות ומרשימות.

אני כבר לא בקשר עם אנשים בשכונה ההיא אבל מדי פעם אני נזכרת ומתעדכנת אצל מכרים משותפים. ההתפתחות הרצינית הייתה כשנזכרתי בו משום מה בפברואר 2010. השמועות אומרות שהוא הורשע, יושב בכלא ומשתחרר בסוף אותו החודש לבית בו ילדיו הקטינים עדיין גרים וכן נכדיו הפעוטות גרים בו. לאחר שהתוודעתי לאתר "תנו לגדול בשקט" פעלתי כדי למצוא הוכחות למה שקרה - חיפוש בגוגל וניסיון לאתר פסק דין.

כחלק מהמאמצים שלי לחפש את השם שלו באינטרנט ולגלות מה היה פסק הדין במשפט שלו, העלתי הודעה בנושא באיזה פורום. פנו אליי כדי שאבדוק אם הפדופיל נמצא במאגר. דרך אגב, התקשורת בכלל לא דווחה על זה. במקרה או שלא במקרה, הפדופיל הספציפי הזה לא הופיע במאגר לכן ביקשו שאוסיף אותו אבל חוץ מעדות הראיה שלי והידיעה שהיה משפט והוא הורשע לא היה לי מקורות מוסמכים - לא כתבות בעיתון או פסק דין. השבוע השקעתי את המאמץ והצלחתי למצוא את פסק הדין ואחרי שקראתי את הפעולות שנקטה אותה חברה, זה פשוט הכעיס.

מאחר והבן שלו הכחיש את הצהרותיו, בסופו של דבר, הורידו את התצהירים שלו מכתב האישום. עם זאת, הדיווח של הילדה התווסף לכתב האישום אך האם שלחה לפרקליטות מכתב שכתבה יחד עם הבת ובו נאמר שמי שכתב את התצהיר הגזים והוא לא באמת נגע לה בציצי והוריד לה את החזיה. האם והבת אף העידו על כך בבית המשפט למרות שהפדופיל הודה שהוא הוריד לה את החזיה כדי למרוח לה שמן עיסוי ואולי נגע לה בחזה כבדרך אגב. הבת עידנה את העדות בלחץ האם וזה כל כך הכעיס אותי כי לטענתה "הילדים צריכים את אבא שלהם", "הילדה ניפחה בגלל כל המהומה שהתפתחה בשכונה" ו"הוא כל הזמן עוזר לנו".

רבאק, את לא מאמינה לבת שלך? את מקריבה את הילדה שלך לסוטה מין בשביל מה? במו עיניי ראיתי מה קרה והזדעזעתי. עד היום האמא לא מבינה למה הבת, כיום נשואה עם ילדים, כל כך כועסת עליה וכשהיא הגיעה להתארח אצלה הבת זרקה אותה מהבית. היא באמת אמא טובה, אבל היא בגדה בבת שלה. היא הקריבה אותה בשביל מה???