הזוכה במצעד השנתי של רשת ג' לשנת 1985 היה "אנחנו נשארים בארץ" של שלישיית "כמו צועני" (בשן, חיטמן ומילר). המקום השני היה "עולה עולה" של יזהר כהן. וסגירת המעגל על שום מה?
קודם לכן, בקדם האירוויזיון של אותה שנה גבר "עולה עולה" על השיר "כמו צועני" (בנקודה אחת בלבד!). כתגובה לפספוס וההפסד בנקודה, בשן וחיטמן כתבו שיר על כך שהם נשארים בארץ ולא מייצגים את ישראל, יחד עם אנקדוטות נוספות מהסיטואציה. וכך קרה שהשיר הזה עקף וניצח את אותו "עולה עולה" (שהביא לכתיבתו מלכתחילה) במצעד סיום השנה.
יגאל בשן התבקש לכתוב לחנים לכמה שירים לתוכנית השלישית של הגשש החיוור, שעליה הם עבדו עם יוסי בנאי.
הגשש פסלו את הלחן על הסף ודיי קטלו את הלחן של בשן. בשן התבאס מזה, וכדי לנחם אותו פנה אליו יוסי ואמר לו - ״ילד, ׳יש לי ציפור קטנה בלב, והיא עושה בי מנגינות׳ לך הביתה ומפה תמשיך״ והשאר היסטוריה.
על הקמת "הופה היי" בהנהגתו של יגאל בשן שהלך השבוע לעולמו - בשנת 1985 פנה עוזי חיטמן אל יגאל בשן על מנת שיבצע בקדם האירוויזיון שיר שכתב, תחילה סירב בשן אך לאחר ששמע אותו הסכים בתנאי שחיטמן יצטרף אליו ואליהם יצטרף הכנר יונתן מילר. השלושה ביצעו את השיר "כמו צועני" וקראו להרכב שלהם באותו שם. השלישייה יצאה לסיבובי הופעות עם שירים נוספים ובשנת 1986 קיבלה הצעה לככב בסדרת טלוויזיה בשם "הופה היי". התכנית זכתה להצלחה כבירה עם שני אלבומים וכ-600 הופעות בחרבי הארץ בשנתיים! בשנת 1988 התפרק ההרכב ובעקבות הביקוש חזר בשן להופיע עם "הופה היי" בשנת 1989 עם הרכב חדש שכלל את אהרון פררה ואבי דור. ההרכב החדש הצליח גם רבות ולסדרה יצאו 6 עונות, שישה אלבומים והופעות רבות כולל הרבה הופעות בפסטיגלים במהלך שנות ה-90.
בשן הוציא מספר רב של שירים מצליחים בהרכבים השונים ובעצמו והיה נדבך חשוב במוזיקה הישראלית.
סדרה קומית עאלק דוקומנטרית בלי קשר לתיעוד. פח: יעל שאמורה לקחת את שוש לפיזיותרפיה ולשכור לה מטפלת, מתאכזבת מהרכב שההפקה סידרה לה, מפילה את שוש על האחים שלה והולכת לריב עם הסוכן והמפיק עד שציון נחלץ לעזרתה.
יעל פוליאקוב, אשת תקשורת מוכשרת, בסדרה ישראלית חדשה כמו שרק היא יודעת לעשות.
דוקו-קומי. דוקי: יעל מפתיעה את אלעד והמשפחה עם צוות צילום בארוחת חג. יעל ואלעד הולכים לטיפול זוגי אצל אמא של אלעד. המשפחה לא מרוצה ומעיפה את צוות הצילום מהבית.
יעל פוליאקוב היא יוצרת מוכשרת בזכות עצמה והצליחה בזכות כך. לא היה צורך במקרה הזה בחסותו של אביה, ישראל (פולי) פוליאקוב ז"ל, ששימש צלע משלישיית הגשש החיוור. סדרת קומדיה חדשה בסגנון "דוקו ריאליטי" שמלווה את המשפחה של יעל פוליאקוב ותעקוב אחר הזוגיות שלה עם בעלה אלעד מילוא, אמה שוש, שני אחיה איתמר ואריאל, בנה מנישואיה הראשונים יונתן, בתה הטרייה רפאלה ואפילו אמו של בעלה שהיא גם המטפלת שלה – יהודית מילוא, הגורו של המפורסמים.במאי: אילן עבודי, עורך: יונתן קוניאק, הפקה: דפנה פרנר, שי אינס. הצג ספוילר
היום לפני 58 שנה (בתאריך 19.11.1958) נולדה עפרה חזה ז"ל. היא הייתה בת זקונים, ילדתם התשיעית של יפת ושושנה חזה, זוג מסורתי יוצא תימן. הוריה של עפרה עלו לישראל בשנת 1944. את האהבה לשירה רכשה בילדותה מאמה, שבתימן הייתה זמרת מבוקשת בחגיגות חינה.
היא החלה להופיע בבית הספר ובחתונות עוד מהיסודי. בצלאל אלוני בחן אותה לסדנת התיאטרון של שכונת התקווה כשהייתה בת 13 וקיבל אותה. אז הייתה תחילתה של דרך משותפת ביניהם. לאחר מלחמת יום כיפור, אלוני ויתר על לימוד הסדנה והפך למנהלה האישי של עפרה חזה, שלמדה פיתוח קול והחליטה על קריירת סולו בשיתוף עם אברהם דשא (פָּשָנֶל).
בשנת 1979, לוהקה עפרה חזה לתפקיד דינה, בתו של פולי הגשש בסרטו של אסי דיין "שלאגר", לצִדם של "הגשש החיוור". בסרט נכללה סצנה שבה דינה יוצאת נגד בן-זוגה שמקניט אותה על רצונה לרקוד כמו "פְרֵחָה", ובתגובה היא מתחילה לרקוד ולשיר במועדון את "שיר הפרחה". בתוך זמן קצר הפך השיר הפרובוקטיבי ללהיט ונותר חמישה שבועות בראש מצעד הפזמונים, וקטע השירה שלה מהסרט הוקרן בטלוויזיה. בגלי צה"ל נפסל השיר לשידור במשך חודשים ארוכים, מפני שנחשב לנועז במיוחד בגלל תדמית הפרחה: אישה קלת דעת והמונית, פשוטה, גסה וחסרת השכלה. אך מאוחר יותר הותר השיר להשמעה בגלי צה"ל וברדיו בכלל. צעד זה היה אחד מבין רבים ושונים שפגעו באופן מסוים בקריירה של חזה, מאחר שאיש לא רצה קשר עם תדמית הפרחה, אף שהייתה שונה מאישיותה. על אף כל אלה, קהל המעריצים של חזה החל לצבור תאוצה והיא הפכה לדמות מוכרת .
עפרה הגישה מספר שירים לקדם אירוויזיון, שנה אחר שנה, ומדי שנה נדחתה. היא הגישה את השיר "אמן למילים" ואת השיר "הוא" (שלימים שינה את שמו ל"תפילה", אך רבים עדיין מכירים אותו כ"שמור נא עלינו כמו ילדים". לבסוף, בשנת 1983, הגישה את השיר "חי", זכתה בקדם אירוויזיון (ירדנה ארזי עד היום טוענת שזו הייתה טעות, והיא זו שהייתה אמורה לזכות) וזכתה במקום השני באירוויזיון בגרמניה. אהוד מנור חש צורך שדווקא שם, באירוויזיון במינכן, יעמוד נציג ישראלי וישיר שוב ושוב את המילה "חי". הוא כתב את השיר "חי" והציע אותו לירדנה ארזי לקראת הקדם-אירוויזיון, אך ארזי סירבה לכך בטענה שכבר בחרה שיר. מנור פנה לחזה, שהסכימה לבצע את השיר. השיר התקבל והיא נשלחה לייצג את ישראל באירוויזיון, כאשר בתחרות הקדם-אירוויזיון שנערכה בירושלים זכתה במקום הראשון. ארזי הגיעה למקום השני בפער של נקודה אחת. יש הטוענים שתחרות זו היא שפתחה את המאבק-לכאורה בינה לבין חזה, ובעיקר בין מעריצותיהן, "מאבק" שנמשך מספר שנים. גם עפרה חזה וגם ירדנה ארזי הכחישו יריבות זו.
במהלך ההכנות לתחרות האירוויזיון בגרמניה ביקרו חזה והצוות הישראלי במחנה הריכוז דכאו, שם אף פגשו ניצולי שואה מישראל. בגדי ההופעה באירוויזיון של חזה ושל מלוויה עוצבו בהקשר לשואה עפרה חזה לבשה חליפה לבנה ומלוויה בגדים צהובים, במטרה להנציח ואולי להזכיר את הטלאי הצהוב שענדו יהודים על אדמת אירופה. השיר הישראלי דורג במקום השני.
בשנת 1984, חזה ואלוני הוציאו אל הפועל פרויקט ייחודי - אלבום שכל שיריו יהיו שירי עם תימניים. תחילה הקליטה את "גאלבי", שנכתב והולחן על ידי אהרן עמרם, ו"אסאלק", למילותיו של ר' שלם שבזי עם לחן מאת עמרם. חזה הקדישה חצי שנה להקלטות, כשדגש רב מושם על איכות קולית וטכנית. האלבום, "שירי תימן", יצא בדצמבר אותה השנה וחזה חידשה בו שירים תימניים ישנים ממגוון של תקופות ומקורות, מסוף המאה ה-17 (של רבי שלום שבזי), ומתקופות מאוחרות יותר, בעיבודים חדשים של בני נגרי. שלושה משירי התקליט הושרו בערבית וכל השאר היו בעברית, בנעימה תימנית, והעיבודים שנעשו לתקליט כללו שילוב מקורי של צלילים ומקצב עממי תימני עם כלים ותזמור קלאסיים. כשיצא האלבום, הוא הושמע רק בתוכניות הזמר המזרחי; באף תוכנית רדיו אחרת לא גילו עניין בשירי האלבום, שהיה שונה באופיו מהמוזיקה שהייתה מקובלת אז בזרם המרכזי. יזהר אשדות, שהכין את הרמיקס לשיר "גאלבי". לאחר האי-התעניינות המתמשכת נשלח השיר לאנגליה אל חברת התקליטים אנגלית. שם התרשמו מאוד, קנו את זכויות התקליט מ"הד ארצי" ושיווקו אותו תחת השם "Fifty Gates Of Wisdom" (חמישים שערי חוכמה). התקליט נמכר באנגליה, זכה לשבחי הביקורת של עיתוני המוזיקה היוקרתיים ביותר והחל את הצלחתה הבינלאומית של חזה. אלבום זה היה אחר כך לפריצת הדרך של חזה לחו"ל.
לאור ההצלחה באירוויזיון והצלחת האלבום "שירי תימן" בחו"ל, חזה הפכה לזמרת מבוקשת מחוץ לישראל. הביקושים להופעות בחו"ל גדלו. הגרסה המחודשת של "גלבי" כבשה את המצעדים וגם הסימפול לשיר אם ננעלו. חזה התראיינה בתוכניות אירוח הפופולריות ובעיתונים נחשבים, וקמו לה מעריצים גם בחו"ל. חזה התפרסמה לא רק באירופה ובאמריקה, אלא גם במזרח הרחוק ואפילו בארצות ערביות כמו תימן. בשנת 1988 יצא אלבומה "Shaday", שכלל את השירים "גלבי" ו"אם ננעלו" בתוספת שני תרגומים לשירים מתוך האלבום "ימים נשברים" ועוד שירי דאנס אתניים. אלבום זה נמכר עד סוף השנה בלמעלה ממיליון עותקים באירופה ובעשרות אלפי עותקים בארצות הברית ובו הגרסאות המחודשות והמצליחות ל"אם ננעלו" ו"גאלבי".
השיר "לאורך הים" הוצג תחילה לגלי עטרי, שויתרה עליו, ורק לאחר מכן הוצע לעפרה חזה. עד היום גלי עטרי מספרת שזה היה אחד הפספוסים הגדולים שלה. לעומת זאת, השיר "כשתבוא" שנכתב על רון ארד הוצע תחילה לעפרה חזה. עפרה הציעה שבועז שרעבי ילחין אותו, ולאחר שהלחין את השיר - השיר נשמע לה מתאים יותר לבועז, שאכן ביצע אותו לבסוף. עפרה הקליטה גרסה משלה לשיר, עם לחן אחר, באלבום "כל הנשמה" (1994), ושינתה מעט את המילים (במקום "נשיר ברון", היא שרה: "אשיר לך בְּרוֹך").
עם הצלחתה בחו"ל החליטה חזה לחזור לארץ ולהקליט אלבום ראשון בעברית מזה שבע שנים: "כל הנשמה". האלבום הצליח מאוד ומתוכו בלט במיוחד השיר "לאורך הים". ב-1994 הופיעה באוסלו שבנורווגיה בטקס קבלת פרס נובל לשלום שהוענק ליצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת. בשנת 1995 ביצעה את השיר "לאורך הים" בעצרת הזיכרון במלאת 30 יום להירצחו של רבין, בשילוב קטעים משירה "כל הנשמה". ביצוע זה הושמע גם בתחנות הרדיו השונות, נכנס לקלאסיקה הישראלית ומרבים להשמיעו בימי זיכרון לחללי צה"ל. בשנת 1998 הופיעה ב"פעמוני היובל", הטקס המרכזי של חגיגות ה-50 למדינת ישראל, ובו חידשה את השיר "ירושלים של זהב". באותה שנה השתתפה בפרויקט "עבודה עברית", שבו חידשה את השיר "לתת" של בועז שרעבי, וכמו כן נטלה חלק בעשיית הסרט המצויר הראשון של אולפני דרימוורקס, "נסיך מצרים", שבו שרה את השיר "Deliver Us" (הושיע-נא) ב-17 שפות שונות, וכן דיבבה את קולה של יוכבד בגרסה העברית והאנגלית. הסרט זכה להצלחה בכל המדינות שבהן הוקרן והוסיף להכרתה העולמית.
רבים יודעים שלעפרה חזה הייתה קריירה בינלאומית מדהימה. מעטים יודעים שבין מעריציה נמנו גם מדונה (שלעטיפת האלבום Like a Prayer הצטלמה עם תכשיט של עפרה חזה, ואפילו הוסיפה קטע מהשיר "אם ננעלו" של עפרה חזה לשירה Isaac), מייקל ג'קסון (שהציע לה לצאת יחד איתו לסיבוב הופעות. עפרה סירבה), פול יאנג (שכאשר הגיע לארץ ב- 2009 ביקש לפגוש אותה, ונדהם מסיבת הסירוב: היא נפטרה!) ואנדרו אלדריך, סולן להקת Sisters of Mercy", שסיפר שיש לו פוסטרים של עפרה חזה על התקרה בחדר השינה ואף הופיע איתה בדואט בתוכנית Top of the Pops.
ב-15 ביולי 1997 נישאה חזה לאיש העסקים דורון אשכנזי, גרוש ואב לשניים. לאחר החתונה ניתקה חזה את קשריה עם בצלאל אלוני, ככל הנראה בשל לחצו של בעלה, והוא הפך להיות מנהלה האישי.
בתחילת שנת 2000 החמיר מצבה הבריאותי של חזה. היא הובהלה לבית החולים תל השומר ב-12 בפברואר במצב קשה ונפטרה כעבור שבועיים, ב-23 בפברואר 2000, מסיבוכים שנבעו ממחלת האיידס, בת 42 במותה. עופרה חזה הייתה בהריון 5 חודשים לפני שנפטרה. היא נקברה בחלקת האמנים בבית העלמין ירקון בפתח תקווה.
העיסוק בנסיבותיו העלומות של מותה של חזה נמשך שנים. משפחתה של הזמרת טענה כי היא נדבקה בנגיף ה-HIV מבעלה אשכנזי, שכן זה סירב לחשוף את תוצאות בדיקות הדם שעבר. אמו של אשכנזי העידה כי בנה נהג "להחליף בחורות" בתדירות גבוהה. בצלאל אלוני העיד בראיון שנערך עמו כי במשך כל השנים הרבות שבהן היה אמרגנה, לא ידע על כך שחזה ניהלה קשר עם בחור. מנגד, משפחתו של אשכנזי טענה כי לא הוא זה שהדביק את חזה בנגיף. בדצמבר 2007 פורסמו בערוץ 10 דוחות משטרה המכילים את עדותו של הרופא שטיפל בחזה לאחר שנודע לה דבר מחלתה, ד"ר מיכאל בורק. מעדותו עלה כי מניתוח תוצאות בדיקת הדם של חזה ובעלה אשכנזי התברר כי אשכנזי נדבק בנגיף לפני חזה, שכן הוא נדבק בו כ-6–7 שנים לפני מועד הבדיקה, ואילו חזה כ-2–4 שנים לפני המועד. בדצמבר 2010 פרסם "הגארדיאן" כתבה שבה סיפר מפיק שעבד עם חזה, על-כך שאשכנזי סיפר לו כי חזה נדבקה ב-HIV מעירוי דם שקיבלה בטורקיה .
ב-19 בנובמבר 2014 בחרו בגוגל לציין 57 שנים להולדתה של חזה.
ב"גן התקווה" שבשכונת התקווה הוקמה על גבעה קטנה הנקראת "גבעת עפרה" אנדרטה לזכרה ובה פסוק משירו של שלום שבזי "אם ננעלו".
עיריית תל אביב-יפו קבעה שלט הנצחה על קיר בית ילדותה שבשכונת התקווה.
כשיפות ומטומטמות מהעונה הרביעית של תוכנית הריאלטי היפה והחנון משחקות ארץ עיר חי צומח דומם, זאת התוצאה: זנב של לטאה זה חי באות ז', כי אם תחתוך את הזנב מהלטאה, הזנב ימשיך לזוז.
חשבתם שזרבובית זה הצ'ופצ'יק של הקומקום כמו במערכון של הגשש החיוור? אז חשבתם.... נכון, המטומטמת שמה את זה בדומם של האות ז' אבל לא התכוונה לצ'ופצ'יק של הקומקום אלא לאיבר ממנו נושמים הזרבובים מהסדרה המצויירת של שנות ה-90.
דר' אורלי אינס, שבהשכלתה הנה דוקטור לסוציולוגיה, עובדת שנים בשילוב עם המשטרה במסגרת פרוייקט 'עיר ללא אלימות וכן, ידועה גם כ-א' שהתלוננה על אונס נגד אחד מהמועמדים למפ"כלות המשטרה, הצהירה במסגרת הרצאה שהעבירה בפני סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון, כי "הטיפול בעבירות מין במדינת ישראל הוא קטסטרופלי".החלטתה שלא להתלונן במשטרה על האונס שעברה מקבלת משנה תוקף לאור השכלתה, היכרותה הקרובה עם המשטרה בזכות עבודתה והכרותה עם התוקף המשמש כבכיר במערכת האכיפה.
אכן, אני נוטה להסכים איתה. זה מתחיל בכך שרבים ממקרי האונס לא מדווחים דווקא בגלל היחס כלפי המתלוננת, כפי שבא לידי ביטוי בפרשת קצב, במסגרתה חברי המנגנון שסובב אותו האשימו את המתלוננת הראשונה בכך שהיא מתפרנסת כזונה. טענה זו ודומות לה מעלה שאלות רבות, כדוגמת הרי ידוע שהיא עובדת כמזכירה של הנשיא, למה אדם במשרה כשלה צריך לרדת לזנות כדי להשלים הכנסה? ואיך זה שהמדינה מעסיקה זונה כמזכירה של הנשיא? בנוסף, בהתחשב בעובדה שמעל ל-80% ממקרי האונס נעשים על ידי מכר [המשפט הידוע "לעלות לקפה" אך הוא לא עצר כשהיא הציבה לו גבול והדייט אנס אותה, מצב שיוצר בסופו של דבר מילה שלו כנגד מילה שלה]. עדיין, בהכרעת הדין של משה קצב, כתבו השופטים כי "גירסת הנאשם היתה שקרית, והוא אינו יכול להתל בתביעה ובבית המשפט ולקפץ מטענה לטענה", ובכך פסקו, כי "הנשיא לשעבר קצב הוא עבריין מין". מקרה מקביל הנו ההטרדה המינית שבא לידי ביטוי באמצעות ביטויים של יורם זק, במאי ה'אח הגדול 3' כלפי דנה, ממשתתפות התוכנית. במסגרת אימורותיו, הבמאי ביקש מדנה להתחנן בפני הצופים כטקטיקה להישאר בתוכנית, להגדיל את המחשוף שלה וכן, אמר למיקרופון דברים שהוא מתכנן לעשות לה בחזה עם איבר מינו. דנה טוענת שהיא פמיניסטית ובטוחה בעצמה מבחינה מינית ולכן מתלבשת חשוף. אך אחד בפה ואחד בלב, כיוון שכשנודע לה על הביטויים המשפילים האלו, היא מצהירה בפני התקשורת שהיא לקחה את דבריו של זק בהומור, אם כי מקורות יודעי דבר טוענים שבחדרי חדרים היא דמעה והדבר הוביל לנטישתה את התוכנית. בכל מקרה, תלונה לא הוגשה במשטרה בגין הטרדה מינית של בעל סמכות במסגרת יחסי העבודה [משתתפי התוכנית מקבלים שכר ומתקיימים יחסי עובד-מעביד בין הבמאי לשחקנים]. גם אם התקיפה מינית או ההטרדה המינית תגיע למצב של תלונה שהוגשה במשטרה, לא תמיד זה יגיע למצב של כתב אישום דווקא בגלל הבעייתיות של מילה כנגד מילה.
קיימת ההנחה המעוותת, כי אישה שהולכת ברחוב או מגיעה לעבודה מטופחת, שמקפידה להתאפר ושלובשת בגדים מחמיאים, צמודים ואפילו חושפניים, מאבדת את הבעלות על גופה ולכן מותר להם לעשות בו כבשלהם, לשרוק לה, להטריד אותה מילולית, לשלוח לה ידיים, להתחיל איתה באופן פוגעני ומעליב ואף להכות ולאנוס אותה כי היא הזמינה את זה. האישה נתפסת כמזמינה התנהגות בוטה ופרובוקטיבית והגבר הנו חסר שליטה עצמית שלא יכול לשמור על מוצא פיו, על ידיו ועל אברו בתוך מכנסיו ושבנוי גנטית להפיץ את זרעו ולסמן את הטריטוריה שלו באמצעות אלימות, השתנה ולקיחת בעלות על הנקבה כחלק מהאינסטינקטים המיניים - החייתיים שלו הדורשים ממנו להזדווג בכל מחיר. הרי ברור שתפקידה של האישה הנו להכיל את יצריו של הגבר והיא רכושו של הבעל והאב כפי שמתבטא בחברות פאטריכליות. לפיכך, לא משנה איפה האישה חיה את חייה, באירן או בישראל כחברה מערבית ודמוקרטית, היא נועדה לענות על צרכיו של הגבר בכל מקרה, במיוחד אם הוא נמצא מעליה מבחינה מעמדית. זכותה של אישה לגופה אינה ברורה למין הגברי שאינו מפנים את זכותה ללכת ברחוב ערומה כאוות נפשה, הדבר לא מקנה לאף אחד את הזכות להתעמר בה מילולית, להפגין כלפיה אלימות מילולית ופיזית, לתקוף אותה ולאנוס אותה. למעשה, במקום לחנך את הבנים לא לאנוס, מחנכים את הבנות לא להאנס.
בתמונה: צדק חברתי
נפוצה הטענה, כי החוק נגד הטרדה מינית הורסת את הרומנטיקה. הייתי עדה לשיחות רבות בקרב גברים שסבבו אותי, מילואימניקים ואזרחים כאחד בשנות ה-30 וה-40 שלהם שהעלו את הטענה הזו כנגד הטרדות מיניות והביעו מורת רוח, כיוון שבוס לא יכול יותר להתחיל עם המזכירה שלו בביטויים כגון "מותק, תכיני לי קפה חם ורטוב", לבקש ממנה לבוא בלבוש חשוף יותר, להגיד לה איך יעביר את האיבר שלו בין שדיה כמו שקרה באח הגדול ואף לגעת בה בנגיעות לא ראויות, כגון נשיקה על השפתיים, צביטה בפטמות מעל לחולצה וליטוף הישבן [שלושת פעולות אלו קרו לי אישית]. נחקק בזכרוני הראיון שנתנו הגשש החיוור לידיעות אחרונות בטענה שהיום, בגלל הרשעת קצב ודמותו שהושחרה "בגלל חיבוק". היום כל חיבוק הופך להטרדה מינית. כנראה שהם לא יודעים להבחין בין החיבוק והנשיקה על השפתיים בו הורשע רמון [הטרדה מינית לכל דבר והתנהגות לא נאותה] לבין עבירות האונס בהן הורשע קצב - תקיפה מינית לכל דבר. האישה אליה מופנים מעשים אלו מרגישה ההפך ממוחמאת ומהכרת תודה עבור ה"מחמאה", אלא מובכת ומושפלת. אם בעבר היא הייתה מחייכת ומתנהגת כ"אסירת תודה", כפי שאותם גברים טוענים, כיום זכותה לטעון להטרדה מינית ומסיבה מוצדקת. יש התנהגות לא ראויה במסגרת יחסי העבודה. יש גבול בין חיזור להטרדה - לא משנה אם זה מעסיק/עובדת או בין שני עמיתים, ישנן אמרות לא ראויות, מגע אסור [נשיקה שאינה ידידותית על הלחי וחיבוק לא אבהי באמצעותו המחבק יוצר מגע עם הישבן/החזה של המחובק כפי שב לידי ביטוי במקרה של רמון ויצחק מרדכי]. להסביר לבנאדם מבוגר שאסור לתקוף? איך אנשים רציונלים מגדירים אונס כהטרדה מינית? מדובר בתקיפה! אלימות לכל דבר שגורמת לטראומה בקרב המותקפת. ועדיין, נשים רבות אינן מתלוננות על אונס או הטרדה מינית שעברו, למרות שמספר התלונות גדל בגלל העלייה במודעות, דווקא כי להן יש יותר מה להפסיד, כפי שהפסידה אותה א' ה"זונה", גם כאשר החוקר הראשי הצהיר שהוא מאמין לגרסתה.
מצד שני, אין טעם להיות אופטימיים. אתם מעורים לגבי העונשים שמקבלים עברייני מין בישראל? פדופילים רצידיביסטים מורשעים ומשוחררים אחרי כמה חודשים בלי טיפול במטרה לתקוף שוב. העונש המגוחך שמקבלים אנסים, עבריינים שהטרידו מינית באמצעות ניצול סמכות בעבודה כמו יצחק מורדכי ורמון, שמסתכם בעבודות שרות ומסר על תנאי. פדופילים מקבלים פחות משנתיים על כל ילד שהם תוקפים, דבר שמונע מהמערכת לטפל בהם כראוי בתוך כותלי בית הסוהר ולא קיימת מערכת שתטפל בהם מחוץ לכותלי הכלא או חוק שבכלל מחייב אותם לקבל טיפול. לכן, במסגרת המחאה החברתית ששוטפת את ישראל לאחרונה, יש טעם לדרוש להגביר את האכיפה והענישה כלפי עברייני מין וכן, לדרוש שתוקם מערכת טיפולית ראויה שתטפל בעברייני המין, טיפול שיעוגן בחוק. לא ראוי לשחרר פדופילים ואנסים רצידיביסטים מבלי שיהיה להם את הכלים להימע מלחזור על העבירה ובכך לסכן את החברה.
לאור המצב שנוצר ועמדת הנחיתות בה נמצאות המתלוננות, גברים לא נמנעים מלהטריד מינית וממשיכים גם לתקוף ולאנוס, החל מפוליטיקאים וכלה במעסיקים, בעלי עסקים, סלב ואנשים מתחום הבידור, התקשורת והכלכלה. כן, גם בני נוער תוקפים מינית ואונסים - גם במסגרת אונס קבוצתי ועורכים מסיבות סקס. ניתן למצוא שמות כמו יואב אבן ועמנואל רוזן, חנן גולדבלט, משה קצב, עופר גלזר, יצחק מרדכי, יורם זק ועוד. יש להרים קול מחאה בכדי לשנות את המצב, לתמוך במוטרדות מינית, בנאנסות, למנוע מגברים להיות בעמדות כח - אם בעבודה ואם כפי שבא לידי ביטוי במגזר החרדי בקוי המהדרין, להחמיר את הענישה ועוד.
