מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

‏הצגת רשומות עם תוויות עפרה חזה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עפרה חזה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 17 במרץ 2016

הקשר הישראלי: הונאת האיידס









בתחילת שנות ה80 הגיעה מחלת האיידס לעולם המערבי ומאז היא כאן - מדוברת, נחקרת ואפילו מצוינת ביום משלה בשנה. ארגון הבריאות העולמי מעריך שלמעלה מ-30 מיליון בני אדם מתו עד היום מהמחלה, בעיקר באזור אפריקה. ואחרי כל המידע הזה, איך ייתכן שלא מעט אנשים, חלקם מדענים מוכרים, טוענים לאורך שלושים השנים האחרונות שאיידס הוא הונאה אכזרית שנמשכת רק בגלל שכל כך הרבה אנשים מרוויחים ממנה? תאוריית הקונספירציה אף הגיע לקהילת יהודי אתיופיה בישראל עם התפוצצות פרשת השמדת מנות הדם של תורמי דם ששהו לאחרונה באתיופיה, כאשר נטען שמשאבי הטבע בעולם המערבי נגמרים ולכן, האדם הלבן מעוניין לפלוש לאפריקה השחורה במואה להגיע למשאבים הבתוליים ביבשת ולצרוך אותם תוך השמדת האוכלוסיה המקומית.
אורחים: איציק לוי, אורנה מור, מנחם בן, פיטר דוסברג, שמעון סולומון, חנן כהן, יובל לבנת.



יום חמישי, 19 בנובמבר 2015

היום יום הולדת 58 לעפרה חזה ז"ל [19.11.1958]






היום לפני 58 שנה (בתאריך 19.11.1958) נולדה עפרה חזה ז"ל. היא הייתה בת זקונים, ילדתם התשיעית של יפת ושושנה חזה, זוג מסורתי יוצא תימן. הוריה של עפרה עלו לישראל בשנת 1944. את האהבה לשירה רכשה בילדותה מאמה, שבתימן הייתה זמרת מבוקשת בחגיגות חינה.
היא החלה להופיע בבית הספר ובחתונות עוד מהיסודי. בצלאל אלוני בחן אותה לסדנת התיאטרון של שכונת התקווה כשהייתה בת 13 וקיבל אותה. אז הייתה תחילתה של דרך משותפת ביניהם. לאחר מלחמת יום כיפור, אלוני ויתר על לימוד הסדנה והפך למנהלה האישי של עפרה חזה, שלמדה פיתוח קול והחליטה על קריירת סולו בשיתוף עם אברהם דשא (פָּשָנֶל).
בשנת 1979, לוהקה עפרה חזה לתפקיד דינה, בתו של פולי הגשש בסרטו של אסי דיין "שלאגר", לצִדם של "הגשש החיוור". בסרט נכללה סצנה שבה דינה יוצאת נגד בן-זוגה שמקניט אותה על רצונה לרקוד כמו "פְרֵחָה", ובתגובה היא מתחילה לרקוד ולשיר במועדון את "שיר הפרחה". בתוך זמן קצר הפך השיר הפרובוקטיבי ללהיט ונותר חמישה שבועות בראש מצעד הפזמונים, וקטע השירה שלה מהסרט הוקרן בטלוויזיה. בגלי צה"ל נפסל השיר לשידור במשך חודשים ארוכים, מפני שנחשב לנועז במיוחד בגלל תדמית הפרחה: אישה קלת דעת והמונית, פשוטה, גסה וחסרת השכלה. אך מאוחר יותר הותר השיר להשמעה בגלי צה"ל וברדיו בכלל. צעד זה היה אחד מבין רבים ושונים שפגעו באופן מסוים בקריירה של חזה, מאחר שאיש לא רצה קשר עם תדמית הפרחה, אף שהייתה שונה מאישיותה. על אף כל אלה, קהל המעריצים של חזה החל לצבור תאוצה והיא הפכה לדמות מוכרת .
עפרה הגישה מספר שירים לקדם אירוויזיון, שנה אחר שנה, ומדי שנה נדחתה. היא הגישה את השיר "אמן למילים" ואת השיר "הוא" (שלימים שינה את שמו ל"תפילה", אך רבים עדיין מכירים אותו כ"שמור נא עלינו כמו ילדים". לבסוף, בשנת 1983, הגישה את השיר "חי", זכתה בקדם אירוויזיון (ירדנה ארזי עד היום טוענת שזו הייתה טעות, והיא זו שהייתה אמורה לזכות) וזכתה במקום השני באירוויזיון בגרמניה. אהוד מנור חש צורך שדווקא שם, באירוויזיון במינכן, יעמוד נציג ישראלי וישיר שוב ושוב את המילה "חי". הוא כתב את השיר "חי" והציע אותו לירדנה ארזי לקראת הקדם-אירוויזיון, אך ארזי סירבה לכך בטענה שכבר בחרה שיר. מנור פנה לחזה, שהסכימה לבצע את השיר. השיר התקבל והיא נשלחה לייצג את ישראל באירוויזיון, כאשר בתחרות הקדם-אירוויזיון שנערכה בירושלים זכתה במקום הראשון. ארזי הגיעה למקום השני בפער של נקודה אחת. יש הטוענים שתחרות זו היא שפתחה את המאבק-לכאורה בינה לבין חזה, ובעיקר בין מעריצותיהן, "מאבק" שנמשך מספר שנים. גם עפרה חזה וגם ירדנה ארזי הכחישו יריבות זו.
במהלך ההכנות לתחרות האירוויזיון בגרמניה ביקרו חזה והצוות הישראלי במחנה הריכוז דכאו, שם אף פגשו ניצולי שואה מישראל. בגדי ההופעה באירוויזיון של חזה ושל מלוויה עוצבו בהקשר לשואה עפרה חזה לבשה חליפה לבנה ומלוויה בגדים צהובים, במטרה להנציח ואולי להזכיר את הטלאי הצהוב שענדו יהודים על אדמת אירופה‏. השיר הישראלי דורג במקום השני.
בשנת 1984, חזה ואלוני הוציאו אל הפועל פרויקט ייחודי - אלבום שכל שיריו יהיו שירי עם תימניים. תחילה הקליטה את "גאלבי", שנכתב והולחן על ידי אהרן עמרם, ו"אסאלק", למילותיו של ר' שלם שבזי עם לחן מאת עמרם. חזה הקדישה חצי שנה להקלטות, כשדגש רב מושם על איכות קולית וטכנית. האלבום, "שירי תימן", יצא בדצמבר אותה השנה וחזה חידשה בו שירים תימניים ישנים ממגוון של תקופות ומקורות, מסוף המאה ה-17 (של רבי שלום שבזי), ומתקופות מאוחרות יותר, בעיבודים חדשים של בני נגרי. שלושה משירי התקליט הושרו בערבית וכל השאר היו בעברית, בנעימה תימנית, והעיבודים שנעשו לתקליט כללו שילוב מקורי של צלילים ומקצב עממי תימני עם כלים ותזמור קלאסיים.
כשיצא האלבום, הוא הושמע רק בתוכניות הזמר המזרחי; באף תוכנית רדיו אחרת לא גילו עניין בשירי האלבום, שהיה שונה באופיו מהמוזיקה שהייתה מקובלת אז בזרם המרכזי. יזהר אשדות, שהכין את הרמיקס לשיר "גאלבי". לאחר האי-התעניינות המתמשכת נשלח השיר לאנגליה אל חברת התקליטים אנגלית. שם התרשמו מאוד, קנו את זכויות התקליט מ"הד ארצי" ושיווקו אותו תחת השם "Fifty Gates Of Wisdom" (חמישים שערי חוכמה). התקליט נמכר באנגליה, זכה לשבחי הביקורת של עיתוני המוזיקה היוקרתיים ביותר והחל את הצלחתה הבינלאומית של חזה. אלבום זה היה אחר כך לפריצת הדרך של חזה לחו"ל.
לאור ההצלחה באירוויזיון והצלחת האלבום "שירי תימן" בחו"ל, חזה הפכה לזמרת מבוקשת מחוץ לישראל. הביקושים להופעות בחו"ל גדלו. הגרסה המחודשת של "גלבי" כבשה את המצעדים וגם הסימפול לשיר אם ננעלו. חזה התראיינה בתוכניות אירוח הפופולריות ובעיתונים נחשבים, וקמו לה מעריצים גם בחו"ל. חזה התפרסמה לא רק באירופה ובאמריקה, אלא גם במזרח הרחוק ואפילו בארצות ערביות כמו תימן. בשנת 1988 יצא אלבומה "Shaday", שכלל את השירים "גלבי" ו"אם ננעלו" בתוספת שני תרגומים לשירים מתוך האלבום "ימים נשברים" ועוד שירי דאנס אתניים. אלבום זה נמכר עד סוף השנה בלמעלה ממיליון עותקים באירופה ובעשרות אלפי עותקים בארצות הברית ובו הגרסאות המחודשות והמצליחות ל"אם ננעלו" ו"גאלבי".
השיר "לאורך הים" הוצג תחילה לגלי עטרי, שויתרה עליו, ורק לאחר מכן הוצע לעפרה חזה. עד היום גלי עטרי מספרת שזה היה אחד הפספוסים הגדולים שלה. לעומת זאת, השיר "כשתבוא" שנכתב על רון ארד הוצע תחילה לעפרה חזה. עפרה הציעה שבועז שרעבי ילחין אותו, ולאחר שהלחין את השיר - השיר נשמע לה מתאים יותר לבועז, שאכן ביצע אותו לבסוף. עפרה הקליטה גרסה משלה לשיר, עם לחן אחר, באלבום "כל הנשמה" (1994), ושינתה מעט את המילים (במקום "נשיר ברון", היא שרה: "אשיר לך בְּרוֹך").
עם הצלחתה בחו"ל החליטה חזה לחזור לארץ ולהקליט אלבום ראשון בעברית מזה שבע שנים: "כל הנשמה". האלבום הצליח מאוד ומתוכו בלט במיוחד השיר "לאורך הים". ב-1994 הופיעה באוסלו שבנורווגיה בטקס קבלת פרס נובל לשלום שהוענק ליצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת. בשנת 1995 ביצעה את השיר "לאורך הים" בעצרת הזיכרון במלאת 30 יום להירצחו של רבין, בשילוב קטעים משירה "כל הנשמה". ביצוע זה הושמע גם בתחנות הרדיו השונות, נכנס לקלאסיקה הישראלית ומרבים להשמיעו בימי זיכרון לחללי צה"ל. בשנת 1998 הופיעה ב"פעמוני היובל", הטקס המרכזי של חגיגות ה-50 למדינת ישראל, ובו חידשה את השיר "ירושלים של זהב". באותה שנה השתתפה בפרויקט "עבודה עברית", שבו חידשה את השיר "לתת" של בועז שרעבי, וכמו כן נטלה חלק בעשיית הסרט המצויר הראשון של אולפני דרימוורקס, "נסיך מצרים", שבו שרה את השיר "Deliver Us" (הושיע-נא) ב-17 שפות שונות, וכן דיבבה את קולה של יוכבד בגרסה העברית והאנגלית. הסרט זכה להצלחה בכל המדינות שבהן הוקרן והוסיף להכרתה העולמית.
רבים יודעים שלעפרה חזה הייתה קריירה בינלאומית מדהימה. מעטים יודעים שבין מעריציה נמנו גם מדונה (שלעטיפת האלבום Like a Prayer הצטלמה עם תכשיט של עפרה חזה, ואפילו הוסיפה קטע מהשיר "אם ננעלו" של עפרה חזה לשירה Isaac), מייקל ג'קסון (שהציע לה לצאת יחד איתו לסיבוב הופעות. עפרה סירבה), פול יאנג (שכאשר הגיע לארץ ב- 2009 ביקש לפגוש אותה, ונדהם מסיבת הסירוב: היא נפטרה!) ואנדרו אלדריך, סולן להקת Sisters of Mercy", שסיפר שיש לו פוסטרים של עפרה חזה על התקרה בחדר השינה ואף הופיע איתה בדואט בתוכנית Top of the Pops.
 ב-15 ביולי 1997 נישאה חזה לאיש העסקים דורון אשכנזי, גרוש ואב לשניים. לאחר החתונה ניתקה חזה את קשריה עם בצלאל אלוני, ככל הנראה בשל לחצו של בעלה, והוא הפך להיות מנהלה האישי.
בתחילת שנת 2000 החמיר מצבה הבריאותי של חזה. היא הובהלה לבית החולים תל השומר ב-12 בפברואר במצב קשה ונפטרה כעבור שבועיים, ב-23 בפברואר 2000, מסיבוכים שנבעו ממחלת האיידס, בת 42 במותה. עופרה חזה הייתה בהריון 5 חודשים לפני שנפטרה. היא נקברה בחלקת האמנים בבית העלמין ירקון בפתח תקווה.
העיסוק בנסיבותיו העלומות של מותה של חזה נמשך שנים. משפחתה של הזמרת טענה כי היא נדבקה בנגיף ה-HIV מבעלה אשכנזי, שכן זה סירב לחשוף את תוצאות בדיקות הדם שעבר. אמו של אשכנזי העידה כי בנה נהג "להחליף בחורות" בתדירות גבוהה. בצלאל אלוני העיד בראיון שנערך עמו כי במשך כל השנים הרבות שבהן היה אמרגנה, לא ידע על כך שחזה ניהלה קשר עם בחור. מנגד, משפחתו של אשכנזי טענה כי לא הוא זה שהדביק את חזה בנגיף. בדצמבר 2007 פורסמו בערוץ 10 דוחות משטרה המכילים את עדותו של הרופא שטיפל בחזה לאחר שנודע לה דבר מחלתה, ד"ר מיכאל בורק. מעדותו עלה כי מניתוח תוצאות בדיקת הדם של חזה ובעלה אשכנזי התברר כי אשכנזי נדבק בנגיף לפני חזה, שכן הוא נדבק בו כ-6–7 שנים לפני מועד הבדיקה, ואילו חזה כ-2–4 שנים לפני המועד‏. בדצמבר 2010 פרסם "הגארדיאן" כתבה שבה סיפר מפיק שעבד עם חזה, על-כך שאשכנזי סיפר לו כי חזה נדבקה ב-HIV מעירוי דם שקיבלה בטורקיה .
ב-19 בנובמבר 2014 בחרו בגוגל לציין 57 שנים להולדתה של חזה.
ב"גן התקווה" שבשכונת התקווה הוקמה על גבעה קטנה הנקראת "גבעת עפרה" אנדרטה לזכרה ובה פסוק משירו של שלום שבזי "אם ננעלו". עיריית תל אביב-יפו קבעה שלט הנצחה על קיר בית ילדותה שבשכונת התקווה.





יום שני, 21 בספטמבר 2015

Ofra Haza - Im Nin' Alu ( עפרה חזה - אם ננעלו )




שיר מרכזי לשמחות במסורת יהודי תימן, מסוג שירי ה"איזור" ("מוושח"), השייך למערכת השירים המרכזית הקרויה שירה. השיר, שהוא בן שבעה בתים הכתובים בית בעברית ובית בערבית לסירוגין, נכתב ע"י ר' שלם שבזי בן המאה השבע עשרה, גדול משוררי תימן. השיר מושר בעיקר בשמחת הנישואין ויש לו כמה נעימות, חלקן קצביות וחלקן ללא מקצב. בארץ השיר מושר גם על ידי שאר העדות ואף זכה להשמעות רבות בכל רחבי העולם.





אם ננעלו ר' שלום שבזי 
לחן: תימן-כללי

אִם נִנְעֲלוּ דַּלְתֵי נְדִיבִים דַּלְתֵּי מָרוֹם לֹא נִנְעֲלוּ
אֵל חַי מְרוֹמָם עַל כְּרוּבִים כֻּלָם בְּרוּחוֹ יַעֲלוּ
כִּי הֵם אֱלֵי כִּסְאוֹ קְרוֹבִים יוֹדוּ שְׁמוֹ וִיהַלְלוּ
חַ<יּוֹת שְׁהֶם רָצוֹא וְשָׁבִים מִיּוֹם בְּרִיאָה נִכְלְלוּ
גַּלְגַּל וְאוֹפָן רוֹעֲשִׁים
מוֹדִים שְׁמוֹ וּמְקַדְּשִׁים
מִזִּיו כְּבוֹדוֹ לוֹבְשִׁים
וּבְשֵׁשׁ כְּנָפַיִם סְבִיבִים עָפִים בְּעֵת יִתְגַלְגְּלוּ
יַעְנוּ בְּקוֹל שִׁירִים עֲרֵבִים יַחַד בְּאוֹתוֹת נִדְגְּלוּ
לַאכּרַמְהוּ אַלכֻּלּ אוּגַּדּ סֻבּחַנְהוּ אַללַּהּ אְחַדּ
רַבּ אַלגְּלַאלִי אַלמֻמַגּדּ אַחסַאנְהוּ מִן גַיר חַדּ
אַגּסַאם וְאַרוַאחֻן תַּסַגַּדּ מַן לַם יֻכַאפֻהּ קַדּ גְּחַדּ
וַאכתַּץ מִן סַבּעַהּ אְקַאלִים אַלקֻדּס אַלאַוּצַט אַפצְ'לוּ
סַכַּן בְּהוּ אַבַּאִיְנַא
וַאעטַא גִּמִיע אַסבַּאטְנַא
וַאִלְתַּוּרִיַּהּ אַעטַא לְנַא
וַאגִּיבּ נֻוַחִדּהוּ בְּתַּעצִ'ים פַצ'לֻהּ עְלַינַא שַׁאמִלוּ
נַאדַּא אַלנְבִּי מוּסַי בְּתַּכּלִים קַאל כֻּן לִקַוּמִי מֻרסְל
שִׁמְרִי יְחִידָתִי לְדָתוֹ זַכִּי לְגוּפִי יִשְׂמְחָה
קִשְׁרִי בְּלִבִּי אַהֲבָתוֹ בִּשְׁמוֹ לְבַדּוֹ יְבַטְּחֶהָ
מֵחֵן גְּבֶרֶת רַעֲיָתוֹ אוֹר לַשְּׂרִידִים יִזְרַח
וִימַלְּאֶהָ בּוֹרוֹת נִגּוּבִים גִּשְׁמֵי בְּרָכָה יִזְּלוּ
וִיפַרְנְסֶהָ עָנִי וְרָשׁ
גּוֹלֶה וְנִרְדָּף נֶחְלַשׁ
צוּרִי לְבֶן אִישׁ תָּם דָּרַשׁ
כִּי סָבְבוּ עָלָיו כְּלָבִים מִכָּל עִבְרִים נִקְהֲלוּ
פֶּרֶא וְאַרְיֵה עִם זְאֵבִים לִבּוֹ וְנָפְשׁוּ הֻבְהֲלוּ
בַּין אַלפֻנוּן תַּשׁתַּאק נַפסִי חַית אַלעְרַאיִס וַאלשְׁרַאבּ
וִאלַּא דְכַּרתּוּ בַּיתּ קֻדּסִי וַאסוַאר צִיּוֹן אַלכְרַאבּ
אַכּסַף צִ'יַא עַקְלִי וְחִסִּי וַאלרוּח יַלחַץ אִכּתִּרַאבּ
קוּם יַא מֻחִבּ הַאת אַלמְשַׁאמִים יַחיִּי לְרוּחַ אלַגַאפִלוּ
זַין אַלכְּנַאיִס וַאלמְעַאלִים קֻדּסִי וְסֻעֲדִּי אַלמֻקבְּלוּ
פַאלקַצדּ אַעבֻּדּ כַאלִקֵי
פִי קַלבּ מוּמִן עַאשִׁקִי
יוּפִי בִּוַעדֻּן צַאדִּקִי
קַדּ כַצְּנָא פִי עִלם וְתַּעלִים לַא יַבּק אַלאִנסַאַן גַּאהִלוּ
מִן נַלְהוּ צִ'יקֻן וְתַּסקִים גַּאלַס לִשַׁכצֻן כַּאמִלוּ
זֶה הוּא מְקוֹם שָׁלוֹם וְאַחְוָה חָתָן וְכַלָּה יִשְׂמְחוּ
רִנָּה וְקוֹל שָׂשׂוֹן וְחֶדְוָה לִבְנֵי שְׁבָטִים זָרְחוּ
מִבַּת יְפֵיפִיָּה וְנָאוָה לִי כּוֹס יְשׁוּעוֹת שָׁלְחוּ
וְאֶשְׂמְחָה בֵּין הַמְּסֻבִּים מַה טּוֹב וְנָעִים נִקְהֲלוּ
צִירֵי תְּעוּדָה יָשְׁרוּ
עַל סוֹד וּמִשְׂרָה חָבְרוּ
לָאֵל וְלִי מַה יָּקְרוּ
רֵעִים אֲהוּבִים הֵם וְטוֹבִים סוֹדוֹת נְכוֹחִים מִלְּלוּ
תוֹרָה נְבִיאִים עִם כְּתוּבִים מִזֶּה אֲלֵי זֶה יִשְׁאֲלוּ
יַא נַפס תּוּבִּי פִי חְיַאתִּי מִן לַמס זַגיַאתּ אַלגֻּסוּם
מִן קַבּל מַא יַאתִּי אלמְמַאתִּי יַהבֻּט כְּמַא רִיח אַלסֻמוּם
מַן קַדּ גֻלִט פִי אַלסַּוּ יַאתִּי וַאללַּהּ גַפַארֻן רְחִים
לַא בֻּד מַא לִאדַּין תַּסלִים עִנַדּ אַלפְתַּא אַלפַצִ'לוּ
יַא מִן אלאנפס כלקהו
מִן פַיץ גּוּהַר נוּרְהוּ
וְכֻּלִהַא פִי כַּפְהוּ
כֻּלּ אַלוּגּוּדּ חַכַּם בִּתַּחכִּים וְהוּ לְכֻּלּ שַׁי פַאעִלוּ
סִינֻן אְלִף וַאלַּאם וַאלמִים מִן כַּרם גּוּדַּךּ סַאִלוּ
אֶחְתּוֹם לְשִׁירִי זֶה בְהַלֵּל וּשְׁבָח לְרָם עַל מַהֲלָל
הַשָּׂם בְּפִי אוֹמֵר לְמַלֵּל לוֹ כָל יְצוּר מוֹדִים כְּלָל
נַפְשִׁי עֲדִי רִקְמָה וּמִכְלוֹל גּוּפִי לִנְעָלְךָ שְׁלָל
בֵּין הַשְּׂרִידִים הַשְּׁלֵמִים חִזְקוּ פְּעָמַי וַעֲלוּ
בֵּין הַוְּרָדִים נִשְׁכְּנָהָ
לִי הַגְּבֶרֶת זִמְּנָה
טֶרֶף לְבֵיתָהּ נָתְנָה
פַּתְבַּג וְיֵין מִדַּם עֲנָבִים יֵינוֹ מְשֻׁמָּר צָלְלוּ
וּבְנֵי מְסִבָּה הָאֲהוּבִים חֶלְקָם בְּעֵדֶן יִנְחֲלוּ
אנא אנא ה' הושיעה נא












יום רביעי, 28 במאי 2014

יום ירושלים 2014 - שיחיו הקנאים ויסבלו




היום הוא יום ירושלים לשנת 2014. יום ירושלים הוא יום הנו חג ישראלי-לאומי הנחגג בכ"ח באייר. כידוע, העיר העתיקה, מזרח ירושלים ויהודה ושומרון נכבשו על ידי ממלכת ירדן בשנת 1948. יום זה מציין את איחוד העיר ירושלים בתאריך זה בשנת 1967, במהלך מלחמת ששת הימים, תחת ריבונות ישראלית. בנוסף לשמו הרשמי, יש המכנים את היום יום שחרור ירושלים או יום איחוד ירושלים, מתוך האמונה, לפיה הצדק נעשה בכינון הריבונות הישראלית בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים שחרור מעול כיבוש זר - ממלכת ירדן. ביום ירושלים נערכים טקסים חגיגיים בירושלים ומחוצה לה וכן טקסי זיכרון ממלכתיים לחללים שלחמו בירושלים במלחמת ששת הימים, כאשר במקביל מצוין גם יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל
החגיגות התחילו עוד מאתמול בערב. תפילות חגיגיות מתקיימות בבתי הכנסת עוד מאמש והבוקר התנהלה גם תפילה חגיגית עם הלל שלם בברכה כתקנת הרבנות הראשית. תהלוכות וריקודים נערכו כל הלילה בירושלים. העיר העתיקה, הכותל המערבי והר הבית גדושים בחוגגים ומבקרים.

ירושלים הנה עיר גדולה בחשיבותה לשלושת הדתות המונותואיסטיות. לכן, במהלך ההיסטוריה, באו לידי ביטוי מאבקים בין נציגי הדתות הללו. היהודים כבשו את העיר בהנהגתו של דוד המלך לפני כ-3,000 שנה והפכו אותה לבירת ממלכת ישראל. מדובר בעיר הקדושה ביותר ליהודים. בהר הבית הוקמו בית המקדש הראשון והשני. היהודים שלטו בעיר מבחינה דתית במשך כ-1,070 שנים. בשנת 70 לספירת הנוצרים, בשיא פריחתה, נחרב הבית השני והשליטה הגיעה לסופה. מאז ומתמיד, היהודים קישרו את עצמם לעיר ועם חורבן שני המקדשים. הם ערגו אל העיר בפיוטים ותפילות. 
הקהילה הנוצרית הראשונה הייתה ממוקמת בירושלים וכן, מאורעות חשובים בחייו של ישו, מרים אמו וקדושים נוספים התרחשו בעיר. המוסלמים כבשו את ירושלים במאה השביעית לספירת הנוצרים. בטרם האיסלאם שלט בירושלים, העיר נשלטה על ידי היהודים, המצרים, היוונים, הפרסים, הפרתים, הרומאים והביזאנטים. עבור המוסלמים, ירושלים הנה העיר השלישית בקדושתה אחרי מכה ומדינה. לפי המסורת האיסלמית, מייחסים את עלייתו של מוחמד הנביא השמיימה ממסגד אל אקצא בירושלים. עם זאת, ירושלים אינה מצויינת אפילו פעם אחת בקוראן, בניגוד לציונה מספר רב של פעמים בתנ"ך. יותר מזה, בקוראן מצוין שוב ושוב שארץ ישראל שייכת ליהודים ושאין לפגוע בהם. המוסלמים שלטו בעיר כ-1,400 שנים, למרות שהעיר מעולם לא שמשה לישות מוסלמית כלשהי כעיר בירה.
העיר העתיקה מורכבת מארבעה רבעים – רובע מוסלמי, רובע נוצרי, רובע ארמני ורובע יהודי. היא כוללת בתוכה אתרים הקדושים לשלושת הדתות, כגון הכותל המערבי, מסגד אל אקצה וכנסיית הקבר הקדוש. ישנם 30 מקומות קדושים לשלושת הדתות ברחבי העיר. אתרים אלו מרוכזים, ברובם, בעיר העתיקה ובאגן העיר העתיקה. עם איחודה של העיר, הממשל הצבאי החליט לשמור על סטטוס קוו בשליטה על המקומות הקדושים. לפיכך, רוב הר הבית מנוהל על ידי המוסלמים, ליהודים יש גישה מוגבלת לבקר בהר הבית ובכותל המערבי וכן, לנוצרים יש ריבונות על כנסיית הקבר. ירושלים היא עיר המתאפיינת בסגנון בנייה ייחודי. סגנון הבנייה של ירושלים נשען על שילוב בין מראה מיוחד לבין עמידות. קשה למצוא באיזורים העתיקים של ירושלים בתי עץ או גבס."האבן הירושלמית" מוכרת לכל מי שביקר אי פעם בעיר הבירה של ישראל. כל הבתים בירושלים נבנו עם אבנים כבדות, מיוחדות ומאסיביות. אבן ירושלמית מחפה את הבתים בירושלים, ואי אפשר להתעלם ממנה.
אבנים אלו וסגנון הבנייה יחודי לירושלים ומקנה לעיר את המראה המוזהב אותו ניתן לזהות ממרחק של עשרות קילומטרים. למעשה, מלבד ירושלים משתמשות בסגנון הבנייה הזה גם ערים קלאסיות אחרות כמו אתונה. האבן הירושלמית זוכה להצלחה גם מחוץ לישראל. אבן ירושלמית מציעה ספקטרום רחב של צבעים. היא מבוססת על הצבע החום אשר מזכיר קצת את האדמה, אולם כדאי להכיר גם את הגוונים הזהובים והכסופים.
מאפיין נוסף של סגנון הבנייה בירושלים הוא ההתכתבות עם הטבע. מאחר והאזור מבורך בכמות גדולה יחסית של משקעים, בניית הבתים התבצעה בעבר על בסיס המיקום הגיאוגרפי של העצים. רוב הבתים בירושלים נבנים באיזורים מוצלים. אפשר להיכנס אל תוך בית אבן בירושלים, ולבלות בו שעות ארוכות ללא מזגן או כל אמצעי קירור אחר. במילים אחרות, תושבי ירושלים הצליחו למצוא את האיזון הנכון בין מראה אסתטי מרשים לבין מבנים פונקציונאליים.
בנייה מחדש עם אבן ירושלמית אפשר למצוא את סגנון הבנייה הייחודי בירושלים גם במבנים הנחשבים יחסית חדשים. פרויקטים של שימור, בנייה מחדש, שיפוץ או העתקת מבנים נשענים כמעט כולם על שימוש באבן ירושלמית. למרות שיטות בנייה חדשות וזולות, האבן הירושלמית שומרת על מעמדה בעיר. שימור מבנים מדגישה את הצביון המקורי של המבנה תוך פיתוחו לזמן המודרני. מהבחינה הזו מצליחה האבן הירושלמית המפורסמת ליצור העתק מושלם.
כל גדולי הציונים בישראל תמכו ביישובה של ירושלים על ידי יהודים מאז ומתמיד. בין תומכים אלו בהתיישבותם של יהודים בשטחיה של מדינת ישראל, כולל ירושלים, הגולן ויהודה ושומרון, ניתן למצוא את מנחם בגין ודוד בן גוריון. הלכה זו חוזקה ביתר שאת עם קום מדינת ישראל ועם איחודה של העיר בשנת 1967 ואף הורחבה לעבר השטחים ששוחררו מהכיבוש הירדני והסורי ביהודה, שומרון, הגליל והגולן. בהתאם לסקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ונתוניה עובדו על ידי המכון לחקר ירושלים נראה, כי מאז 1967 ועד היום, גדלה אוכלוסיית ירושלים פי שלושה. נכון ל-2012 התגוררו בה 815,300 תושבים, מתוכם 63% יהודים. 19.4% הוגדרו חילונים, 20.1% דתיים, 31.2% חרדים, והשאר על הסקאלה המסורתית.




כמובן שבמקביל לחגיגות, לא כולם שמחים ומאושרים בנצחונה של מדינת ישראל ובהצלחתו של צה"ל לשחרר את השטחים שנכבשו על ידי ממלכת ירדן בשנת 1948. אנשי השמאל מבקשים מהערבים סליחה שניצחנו, מאחר והם מייחלים למותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולהתבוללותם של יהודים והכחדת היהדות.
בהמשך, החל משנות ה-90, ערביי ישראל והערבים ביהודה ושומרון - בעידודם וביוזמתם של אנשי השמאל ההזוי כמובן, יוצרים יום האבל, כפי שאנחנו מכירים כיום האבל והצום שנערך ביום הנכבה חרטא. במהלך ארועי אבל אלו, מחרטטים אנשי השמאל ההזוי והערבים שמדובר באסון לאומי לערביי ישראל על קיומה של הישות היהודית והישראלית במדינה ועל ניצחונה של מדינת ישראל את האויב הערבי שניסה להשמיד אותנו ולהכחידנו, לבצע בנו שואה נוספת. ובמלים אחרות, סליחה שניצחנו. בעקבות כך, ערבים מפגינים בשער שכם כמחאה על הריבונות היהודית - דמוקרטית לציון יום האבל הערבי - לאומי.
לצערי, למרות נצחונו של צה"ל במלחמת ששת הימים ולמרות שירושלים שוחררה מהכיבוש הירדני, למדינת ישראל עדיין אין ריבונות בהר הבית, ובפרט ברחבת הכותל המערבי, האתר הקדוש ביותר ליהודים. עם שחרור העיר, שלטונות ישראל באופן הזוי החליטו לשמור על הסטטוס קוו בעיר העתיקה ובכך, לאפשר למוסלמים להחליט מה לעשות ברחבת הכותל. לכן, ממלכת ירדן הגדירה נהלים לרחבה והגבילה את הנוכחות הישראלית והיהודים בכותל המערבי ובהר הבית בכלל.
האויב הערבי נכשל בתכניתו, תודה לאל. אני לא הולכת לרקוד על דם רעי, גם אם הוא שמאלני הזוי או אויב ערבי. למרות שהגויים האלו שמחים בפגיעה ביהודים ובישראל. זכותם להתאבל על זה שניצחנו. יום ירושלים הוא ההצלחה הישראלית והיהודית וההוכחה הניצחת שאלוהים והאמת איתנו, היהודים והישראלים.
וכבר נאמר:
אַל-תַּגִּידוּ בְגַת אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצוֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים
רוב אנשי שמאל וחלק מהערבים מתקשים לחגוג את יום ירושלים. זעקתו של הנביא ישעיהו - "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה" (כיצד זנתה ירושלים?), מהדהדת בראשי בהקשר הפוליטי של ימינו אנו. למעשה, אנו חוגגים את יום ירושלים כביטוי לתקומת עם ישראל בארץ ישראל ועל פי תורת ישראל. מדובר בשלושה אלמנטים שהשמאל הישראלי דוחה מעליו.  הקושי האמיתי נעוץ בחוסר יכולתם של אנשי השמאל ההזוי להתייצב מול המראה ולשאול מה קדם ליום החג? חוסר יכולתם לראות את יום ירושלים כביטוי לעמידה איתנה מול תוקפנות ערבית יזומה וכוללת, המבטאת את העדפת שגרת השיכחה המזרח-תיכונית לטובת קידום אג'נדה פוליטית. מדובר בחוסר יכולת לראות את הנבזות ואי ההסכמה עם קיומה של מדינת ישראל, באופן המעיד על קוצר ראות פוליטי - ערכי - מוסרי ואף יהודי.
כמתנגדי אפרטהייד מובהקים, ראוי שאנשי השמאל הללו יזכרו שיום ירושלים מבטא את קבלת הערבים בישראל כאזרחים שוב, קבלה שהתרחשה הן ב1948 והן ב-1967, למרות הנפת דגלי פלסטין והסכמתם עם הנרטיב הערבי לאי זכותו של העם היהודי בארצו ובעיר בירתו. כחובבי סובלנות דתית וחופש פולחן, ראוי שישכילו להבין שיום ירושלים מבטא את הושטת היד לשלום עם הערבים בהר הבית, שהפכה עד מהרה לחזון נפוץ של בהלה מהזעם המוסלמי על נוכחות יהודית בהר הבית.
כמובילי הזכות להגדרה עצמית וביטויי האבל בגין הנכבה, ראוי שיפנימו שיום ירושלים מבטא את הזכות לבנות ולהיבנות מתוך מציאות של אי הסכמה קבועה לנוכחות יהודית במזרח התיכון. כחובבי זכויות אדם באשר הוא אדם, הם שוכחים את זכותו של היהודי, ערב שחרור ירושלים והיום , לחיות ולא למות מירי צלפים לעבר שכונות יהודיות שמעבר לחומה.
כיבוש העיר העתיקה היה בחסד ולא בזכות. ויתור על ירושלים בפעם השנייה, והפעם מרצון, מקבלת בתוכה הסכמה כולי עלמא עם התוקפנות הערבית לדורותיה, ולא היא.
אין לנו זכות מוסרית לדון בשאלת פגיעה במעמדה של ירושלים כבירת ישראל ובריבונות ישראלית דה-פקטו בעיר וביהודה ושומרון בכלל. למעשה, אין שלום אמת בלי ירושלים מאוחדת כבירת ישראל. קיומה של מדינת ישראל ללא ירושלים, זהה לחורבנו של עם ישראל ללא ציון.

יום חמישי, 20 באוקטובר 2011

שמחת תורה והשמחה הפרטית שלי




היום אני מרגישה שינוי באויר, כל כך הרבה משמעויות והתחלה חדשה. היום זה התאריך כב' בתשרי תשע"ב, 20/10/2011. לא רק שזה שמחת תורה, אלא גם מדובר ביום ההולדת שלי, העברי והלועזי בצרוף מקרים. היום הזה שונה מימי הולדת אחרים. אני מרגישה שאני משתנה ולא כי אני גוררת את עצמי. זה שינוי טוב. אני מרגישה שקיבלתי את החיים שלי במתנה. היו רגעים השבוע שחשבתי שלא אזכה לראות את היום הזה. ועכשיו הוא עומד להיגמר והחיים החדשים שלי עומדים להתחיל. ואני לא מתכוונת למנוע את זה. אני מתכוונת לחיות אותם הכי טוב שאפשר.
יש לציין זאת בקטע נוסטלגי רלוונטי מפרק שמחת תורה של פרפר נחמד עם קול הפעמונים של עפרה חזה.





אין אדיר כאדוני
ואין ברוך כבן עמרם
אין גדולהכתורה
ואין דורשה כישראל

           מפי אל, מפי אל, יבורך כל ישראל

אין הדור כאדוני
ואין ותיק כבן עמרם
אין זכה כתורה
ואין חומדה כישראל

          מפי אל, מפי אל, יבורך כל ישראל

אין טהור כאדוני
ואין ישר כבן עמרם
אין כבודה כתורה
ואין לומדה כישראל

          מפי אל, מפי אל, יבורך כל ישראל

אין מלך כאדוני
ואין נביא כבן עמרם
אין סומכה כתורה
ואין עוזרה כישראל

         מפי אל, מפי אל, יבורך כל ישראל

אין פודה כאדוני
ואין צדיק כבן עמרם
אין קדושה כתורה
ואין רוחשה כישראל

         מפי אל, מפי אל, יבורך כל ישראל

אין שלם כאדוני
ואין תמים כבן עמרם
אין תמימה כתורה
ואין תומכה כישראל

        מפי אל, מפי אל, יבורך כל ישראל