הפרעת לחץ פוסט טראומתית PTSD – הרקע להיווצרות המחלה, תאור המחלה ודרכי טיפול

 

סטודנטים, זקוקים לסיוע מקצועי בכתיבת עבודה, בממ"ן, הצעת מחקר, בפרוסמינריון או בסמינריון? צריכים לאתר מקורות או תקועים עם הסטטיסטיקה?
צרו קשר בווטסטפ שמספרו 055-8847962 או שלחו את דרישות העבודה למייל shechmonis@gmail.com  כדי לקבל הצעת מחיר
שירות מיוחד לסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה
מייקי כתיבת עבודות אקדמיות, סמינריונים, פרוסמינריונים, ממנים, עיבוד סטטיסטי ואיתור מקורות

תוכן עניינים

  מבוא
 
1 פרק 1 – הרקע להווצרות ההפרעה
2  
1 .1 המצבים הנפשיים התגובתיים
2  
1 .2 התפיסה המשברית הפסיכולוגית
3 פרק 2 – הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD / PTN) 5
 
2 .1 נברוזה בתר חבלתית (פוסט טראומתית 5
 
2 .2 הגורם לנברוזה
6  
2 .3 מהלך ההפרעה
6  
2 .4 אבני בוחן לזיהוי ההפרעה 7
פרק 3 – דרכי טיפול  
1 0 סיכום  
1 2
ביבליוגרפיה  
1 3
                                מבוא
"אנשים החיים על צלעו של הר געש שבים וקוראים את תולדות האסון שפקד אותם… אנחנו עדיין חיים כאן בישראל על צלעו של הר געש" (ליבליך, 1979 ; עמ' 9).
בעת מלחמה, חלק מאזרחי מדינה מסכנים את חייהם בחזית. יתר האוכלוסייה נתונים לחרדה מתמדת בדאגה לשלומם ובעקבות המצב הבטחוני. דו הקיום עם המלחמה היה ונשאר חלק מחיי אזרחיה של מדינת ישראל מאז הקמתה ואף בתקופה שקדמה לה. אולם, הפחד מפני תבוסה, שמשמעותה מותם של יקרים, גדל לאחר מלחמת יום הכיפורים. חיים בצל המלחמה דומה לחיים בתנאי לחץ ממושך מכל סוג שהוא – החל מחשש מתמשך מפני התפרצות הר געש או חשש לחייו של אדם הסובל ממחלה ממארת. חוויות האימה והאבל הנן כלל אנושיות, בדומה לאפיקים הקיימים להתמודדות עמן ולהתאוששות מהשפעותיהן. על אף מכנה משותף זה, היחיד מגיב בהתאם לאישיותו ולתרבותו ובדרכים האופייניות לו (ליבליך, 1979).
הספרות עוסקת בהשפעת הטראומה הן על הנפגע עצמו והן על סביבתו. לעיתים הארוע הטראומתי הנו פיזי ובמקרים אחרים מדובר בטראומה נפשית הנובעת מהלם בלתי צפוי הנגרם לנפגע. אולם לאחר הטראומה נוצרת דמות חדשה, כלומר הנפגע הפוסט – טראומתי שונה מהאדם שהיה קודם שאימי הטראומה ותמונותיה השתלטו על תודעתו (Erikson, 1995).
אנו נתמקד בעבודה זו בהשפעת המלחמה על הפרט מנקודת מוצא פסיכולוגית –תפקודית. נקודה זו, לפי מילגרם (Milgram,
1 986), מגדירה את המלחמה כמצב לחץ ומתמקדת בהשפעות הטראומטיות של ההתנסות על קבוצות שהוגדרו כפגועי מלחמה. המלחמה הנה חוויה קשה ומשברית, אשר משבשת את מהלך חייו של היחיד. לוחמים רבים בצה"ל שהשתתפו במערכות ישראל סובלים מתגובת לחץ פוסט טראומתית ברמה כזו או אחרת. מטרת עבודה זו הנה לנסות ולסקור את הנושא.
   

הצעת מחקר בנושא השפעת ההבדל במקור הפגיעה והבדל הרקע התרבותי על הופעת סיפטומים של PTSD

 

סטודנטים, זקוקים לסיוע מקצועי בכתיבת עבודה, בממ"ן, הצעת מחקר, בפרוסמינריון או בסמינריון? צריכים לאתר מקורות או תקועים עם הסטטיסטיקה?
צרו קשר בווטסטפ שמספרו 055-8847962 או שלחו את דרישות העבודה למייל shechmonis@gmail.com  כדי לקבל הצעת מחיר
שירות מיוחד לסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה
מייקי כתיבת עבודות אקדמיות, סמינריונים, פרוסמינריונים, ממנים, עיבוד סטטיסטי ואיתור מקורות

מילות מפתח	PTSD, בדואים, דרוזים, הצעת מחקר, טראומה, יהודים, ישראלים, מגזרים, מיעוט, פוסט טראומה, פוסטראומה, קבוצות מיעוט
שנת הגשה	2014
מספר מילים	1407
מספר מקורות	24

תקציר העבודה

הצעה לעבודת סמנריון :
אוכלוסיית המחקר: דרוזים–ישראלים, יהודים – ישראלים.
הנושא: השפעת ההבדל במקור הפגיעה והבדל  הרקע התרבותי על הופעת סיפטומים של PTSD ההשערות:
(1)     ניתן לשער, כי בקרב יהודים-ישראלים נמצא רמה גבוהה יותר של דיווחים על תסמיני PTSD שמקורם מפגיעה בעצמי לעומת  קבוצת הישראלים בני המגזר הדרוזי.
(2)     ניתן לשער, כי בקרב בני המגזר הדרוזי  נמצא רמה גבוהה יותר של דיווחים על תסמיני PTSD אשר מקורם מפגיעה באחר לעומת  קבוצת היהודים- ישראלים. (3)     ניתן לשער, כי לא ימצאו הבדלים בין יהודים-ישראלים  ובין בני המגזר הדרוזי בהופעת תסמיני PTSD  שמקורו כתוצאה מפגיעה באחר שהינו חלק מהמשפחה הגרעינית.
(4)     ניתן לשער, כי יבוא לידי ביטוי הבדל בין שתי אוכלוסיות המחקר בהופעת תסמיני הפוסט טראומה שמקור פגיעתה הוא באחר שאינו בן המשפחה הגרעינית, כאשר נמצא יותר דיווחים על תסמיני PTSD בקרב בני המגזר הדרוזי.
(5)     ניתן לשער, כי לא יבואו לידי ביטוי הבדלים בהופעת הסימפטומים של ה-PTSD בקרב אוכלוסיות המחקר המתגוררת ביישוב שאינו עירוני במקרים בהם הטראומה ממוקדת באחר.
השאלונים שיבדקו את ההשערות:
1 .                                                                                                                                                                                                                                                                                           ..
***העבודה כוללת הצעת עבודה בלבד – לא עבודת סמינריון מלאה!!

סקירת מאמרים בנושא טראומה וביטויי חולי נפשי בקרב אסירות - ההשפעות ארוכות הטווח של הטראומה והפוסט טראומה על נפגעי ובעיקר נפגעות אירועי טראומה בחברה המערבית

 

מילות מפתח	PTSD, אסירות, אסירים, בתי כלא, טראומה, מאסר, מחלה נפשית, פוסט טראומה
שנת הגשה	2013
מספר מילים	1603
מספר מקורות	6

תקציר העבודה

סקירת מאמרים בנושא טראומה בקרב אסירות שם הסטודנטית:  מת"ז: מטרת עבודה זו הנה להציג את ההשפעות ארוכות הטווח של הטראומה והפוסט טראומה על נפגעי ובעיקר נפגעות אירועי טראומה בחברה המערבית. בחרתי בנושא מאחר והשפעת הטראומה על נשים וכן, הטיפול בסימפטומים הנובעים כתוצאה מביטויי הטראומה בקרב נשים, אינם מקבלים את החשיבות הראויה – לא מעט מהספרות המחקרית עוסקת בפוסט טראומה בקרב גברים הנובעת כתוצאה מפעילות קרבית. עם זאת, יותר נשים באוכלוסייה סובלות מסימפטומים של פוסט טראומה, זאת כתוצאה ממעמדן הנמוך באוכלוסיה, האופי הפטריארכלי של החברה, אופי המאפיין גם את התרבויות המערביות, תקיפתן על רקע מיני ועל רקע אלימות במשפחה ועוד.
אמנם התבקשתי להתמקד בשני מאמרים מחקריים בלבד. עם זאת, נעזרתי במקורות נוספים עליהם עברתי במטרה להסביר את הרציונל –

שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים והתמכרות על ידי נפגעי טראומה

 

תוכן עניינים
תקציר
1 פרק 1 – טראומה
2
1 .1
מהי טראומה?
2

1 .2
גורמים המשפיעים על תגובת האדם למצבים טראומתיים
3
1 .3
השפעות הטראומה והשלכותיה 5
פרק 2 – הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD) 7

2 .1
הפרעת דחק פוסט טראומתית (בתר חבלתית) 7

2 .2
גורמים התורמים להתפתחות הפרעת דחק פוסט טראומתית
1 0 פרק 3 – תגובת קרב (Combat Response Syndrome)
1 3

3 .1
מהי תגובת קרב?
13

3 .2
גורמים התורמים להתפתחות תגובת קרב
1 4
פרק 4 – הפרעת דחק פוסט טראומתית מול תגובת קרב
1 7
פרק 5 – התמכרות לחומרים פסיכו אקטיביים
1 9
5.1
שימוש לרעה והתמכרות לחומרים פסיכו אקטיביים
1 9
5.2
השפעות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות
2 0 5.3
הפגיעה החברתית הנוצרת כתוצאה משימוש לרעה בחומרים פסיכו אקטיביים
2 2
פרק 6 – גישות תאורטיות להתמכרות בסמים בעקבות טראומה
2 4

6 .1
תחלואה כפולה
2 4

6 .2
גישות תאורטיות המסבירות את הקשר בין התמכרויות וטראומה
2 4

6 .3
הטיפול בנפגעי טראומה המכורים לסמים
2 7
סיכום ומסקנות
3 1
מקורות
3 2
תקציר 

"כשעץ צעיר נפצע, הוא גדל סביב הפצע. ככל שהעץ ממשיך לצמוח, קטן הפצע באופן יחסי לגודלו של העץ. קשרים וענפים מעוותים מורים על פציעות ומכשולים שהיו והעץ התגבר עליהם. הדרך שבה צומח העץ סביב עברו תורמת לייחודו המקסים, לאופיו וליופיו" (לוין, 2009 ; עמ' 45).
הסם על כל צורותיו מכונה חומר פסיכו אקטיבי. עיקר השפעתם של חומרים אלו מתרכזת במערכת העצבים המרכזית וכתוצאה מהשימוש, נגרמים שינויים במצבי התודעה או במצבי הרוח. השימוש לרעה בחומרים פסיכו אקטיביים הנו שימוש בסם כלשהו ללא מרשם רפואי, בניגוד לאמור במרשם או שימוש בצורה מוגזמת. מבחינת הספרות המקצועית ומדיווחים פרטניים של מטפלים במכורים עולה, כי שיעור התחלואה הכפולה בקרב אוכלוסיית המכורים לסמים הנו גבוה. במסגרת עבודה זו נבחן סוגיה אחת מני רבות מתחום התמכרות לסמים ואלכוהול, נבחן את השפעת הפרעת דחק פוסט טראומתית על השימוש בחומרים פסיכו אקטיביים. עיסוק בסוגיה זו הנו מהותי להרחבת המידע המצוי לרשותנו באופן שעשוי לאפשר את הגברת היעילות הטיפול במכורים לסמים.   משמעות המונח טראומה נפשית מתייחסת לחבלה נפשית. אחד מרכיבי הטראומה הנו המפגש עם מצב בלתי מוכר ושאינו ידוע. חוויה טראומתית הנה חוויה שאינה נמצאת בטווח החוויות האנושיות הנורמטיביות אליו נחשף האדם באופן המעורר אצלו דחק, גורם לסבל ומעורר חוויות של פחד, מצוקה ניכרת וחוסר אונים. אירוע טראומתי עלול לגרום למצוקה חמורה כמעט לכל אדם ולשינויים באישיותו. לאירועים אלימים וטראומתיים השפעות פסיכולוגיות רבות ומגוונות. התגובה לטראומה נפשית עלולה להתבטא על ידי הפרעת דחק פוסט טראומתית, תגובה דיסוציאטיבית, להראות כתגובה פסיכוטית קצרה, התמכרות לסמים, תגובת פניקה ואף עלולה להתפתח אישיות גבולית.
לעתים, גרימת נזק עצמית ולאחר עלולים לבוא לידי ביטוי. רוב הגברים הסובלים בעקבות חשיפתם לטראומה עברו אירוע קשה הקשור למלחמה. לעומתם, רוב הנשים הסובלות בעקבות חוויה טראומתית כלשהי חוו אונס או תקיפה פיזית.
מטרת עבודה זו הנה לבחון את הקשר בין שתי תופעות באמצעות הספרות המקצועית – הקשר בין הפרעת הדחק הפוסט טראומתית שהתפתח אצל נפגע הטראומה לבין נטייתו לצרוך חומרים פסיכו אקטיביים.
במסגרת זו, יבחנו הגורמים שמשפיעים על תגובתו של הפרט למצבים טראומתיים, יסקרו גורמים התורמים להתפתחותם של הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD) ותגובת קרב (Combat Response Syndrome) וכן, יבחנו הדמיון והשוני בין שתי הפרעות אלו. בהמשך, תבחן סוגיית השימוש לרעה וההתמכרות לחומרים פסיכו אקטיביים, השפעותיו הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות של השימוש בסמים וכן, הפגיעה החברתית הנובעת כתוצאה משימוש זה. הפרק השישי יוקדש לניתוח ההתמכרות לסמים בעקבות טראומה באמצעות גישות תאורטיות – הגישה הפסיכולוגית / הפסיכו – פתולוגית, הגישה הפסיכו – סוציאלית וכן, המודל המוסרי. ובסיום הפרק, תוצע תכנית לטיפול בנפגעי טראומה המכורים לסמים. תכנית זו מיועדת לטיפול במכורים לחומרים הפסיכו אקטיביים הסובלים מתחלואה כפולה בעקבות חשיפה לטראומה בעברם, זאת בהתאם לגישה האינטגרטיבית הגורסת במתן טיפול משולב. לסיום, יוסקו מסקנות בהתאם ויוצגו המלצות.

בחינת הפרעת דחק פוסט טראומתית מול תגובת קרב

 

תוכן עניינים
תקציר
1 פרק 1 – טראומה
2
1 .1
מהי טראומה?
2

1 .2
גורמים המשפיעים על תגובת האדם למצבים טראומתיים
3
1 .3
השפעות הטראומה והשלכותיה 5
פרק 2 – הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD)
8
2 .1
אבני בוחן להפרעת דחק פוסט טראומתית (בתר חבלתית)
8
2 .2
גורמים התורמים להתפתחות הפרעת דחק פוסט טראומתית
1 1
פרק 3 – תגובת קרב (Combat Response Syndrome)
1 4

3 .1
מהי תגובת קרב?
14

3 .2
גורמים התורמים להתפתחות תגובת קרב 

 פרק 4 – הפרעת דחק פוסט טראומתית מול תגובת קרב
1 8
פרק 5
– טיפול בנפגעי טראומה
2 0 סיכום ומסקנות
2 2
מקורות
2 3
תקציר

הלילה יפלו בגללך מילים ריקות / אחר כך יבואו שתיקות, בדידות ושנים ארוכות / הלילה העצב הוא רק מקום אחר / חדר, כיסא ופסנתר, פרח ליד הגדר / הכל עומד במקום / הזמן ממשיך ללכת / היית כאן ופתאום הכל נטרף כמו חלום / אל פי התהום, כמו חלום (יעקב גלעד / הכל עומד במקום) 

משמעות המונח טראומה נפשית מתייחסת לחבלה נפשית. אחד מרכיבי הטראומה הנו המפגש עם מצב בלתי מוכר ושאינו ידוע. חוויה טראומתית הנה חוויה שאינה נמצאת בטווח החוויות האנושיות הנורמטיביות אליו נחשף האדם באופן המעורר אצלו דחק, גורם לסבל ומעורר חוויות של פחד, מצוקה ניכרת וחוסר אונים. אירוע טראומתי עלול לגרום למצוקה חמורה כמעט לכל אדם ולשינויים באישיותו. לאירועים אלימים וטראומתיים השפעות פסיכולוגיות רבות ומגוונות. התגובה לטראומה נפשית עלולה להתבטא על ידי הפרעת דחק פוסט טראומתית, תגובה דיסוציאטיבית, להראות כתגובה פסיכוטית קצרה, התמכרות לסמים, תגובת פניקה ואף עלולה להתפתח אישיות גבולית.
לעתים, גרימת נזק עצמית ולאחר עלולים לבוא לידי ביטוי. רוב הגברים הסובלים בעקבות חשיפתם לטראומה עברו אירוע קשה הקשור למלחמה. לעומתם, רוב הנשים הסובלות בעקבות חוויה טראומתית כלשהי חוו אונס או תקיפה פיזית.
חלק גדול מנפגעי הטראומה אינם מודעים לקיומם של טיפולים יעילים בסימפטומים.
במקרים רבים, הנפגע מקבל את השינוי ביכולותיו ואת הסבל שלו כחלק צפוי מההתנסות בחוויה הטראומתית ולכן הוא אינו מסתייע בבני משפחה, ברופאים ואינו פונה לקבלת סיוע פסיכולוגי. במידה והוא פונה לטיפול, הוא מאובחן בטעות כסובל מדיכאון או מהפרעה פסיכיאטרית אחרת ומקבל טיפול שאינו מתאים למצבו, דבר הגורם להחרפת הסימפטומים. למעשה, רוב נפגעי הטראומה מאובחנים שנים לאחר החוויה הטראומתית, למרות שירידה בתפקוד החלה בשבועות הראשונים לאחר האירוע. בנוסף, רוב הסובלים מהפרעה פוסט טראומתית סובלים גם מהפרעות פסיכיאטריות אחרות. התפתחותן יכולה הייתה להימנע במידה והנפגעים היו מקבלים טיפול מתאים.
מטרת עבודה זו הנה לבחון את הקשר בין שתי סינדרומים המתפתחים בעקבות חשיפה לטראומה – הקשר בין הפרעת הדחק הפוסט טראומתית ותגובת קרב. במסגרת זו, יבחנו הגורמים שמשפיעים על תגובתו של הפרט למצבים טראומתיים, יסקרו גורמים התורמים להתפתחותם של הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD) ותגובת קרב (Combat Response Syndrome) וכן, יבחנו הדמיון והשוני בין שתי הפרעות אלו. לבסוף, תוצג תוכנית טיפול לאוכלוסיית נפגעי הטראומה וכן, יוצגו מסקנות והמלצות בהתאם.

בחינת סינדרום תגובת קרב Combat Response Syndrome

 

תוכן עניינים
תקציר
1 פרק 1 – מהי טראומה
2 פרק 2 – גורמים המשפיעים על תגובת האדם למצבים טראומתיים
4 פרק 3 – השפעות הטראומה והשלכותיה
6 פרק 4 – מהי תגובת קרב (Combat Response Syndrome) 

פרק 5 – גורמים התורמים להתפתחות תגובת קרב 9
1 1

1 3
1 3
1 3
פרק 6
– טיפול בנפגעי תגובת קרב       6.1  

הטיפול הראשוני בנפגעי תגובת קרב בחזית         6.2 

הטיפול בשלב הפוסט טראומתי 

סיכום ומסקנות

1 7
מקורות
1 8
תקציר 

הלילה יפלו בגללך מילים ריקות / אחר כך יבואו שתיקות, בדידות ושנים ארוכות / הלילה העצב הוא רק מקום אחר / חדר, כיסא ופסנתר, פרח ליד הגדר / הכל עומד במקום / הזמן ממשיך ללכת / היית כאן ופתאום הכל נטרף כמו חלום / אל פי התהום, כמו חלום (יעקב גלעד / הכל עומד במקום) 

משמעות המונח טראומה נפשית מתייחסת לחבלה נפשית. אחד מרכיבי הטראומה הנו המפגש עם מצב בלתי מוכר ושאינו ידוע. חוויה טראומתית הנה חוויה שאינה נמצאת בטווח החוויות האנושיות הנורמטיביות אליו נחשף האדם באופן המעורר אצלו דחק, גורם לסבל ומעורר חוויות של פחד, מצוקה ניכרת וחוסר אונים. אירוע טראומתי עלול לגרום למצוקה חמורה כמעט לכל אדם ולשינויים באישיותו. לאירועים אלימים וטראומתיים השפעות פסיכולוגיות רבות ומגוונות. התגובה לטראומה נפשית עלולה להתבטא על ידי הפרעת דחק פוסט טראומתית, תגובה דיסוציאטיבית, להראות כתגובה פסיכוטית קצרה, התמכרות לסמים, תגובת פניקה ואף עלולה להתפתח אישיות גבולית.
לעתים, גרימת נזק עצמית ולאחר עלולים לבוא לידי ביטוי. רוב הגברים הסובלים בעקבות חשיפתם לטראומה עברו אירוע קשה הקשור למלחמה. לעומתם, רוב הנשים הסובלות בעקבות חוויה טראומתית כלשהי חוו אונס או תקיפה פיזית.
כל מלחמה וכל קרב מותירים את הלוחמים בהן בטראומה. ההשתתפות במלחמה חושפת את האדם למצב לחץ קיצוני ברמה איכותית וכמותית, כאשר החייל נמצא באיום מתמיד על חייו. תנאי הסביבה מאיימים לאור אופי המלחמה, עמיתיו נהרגים ונפצעים, תנאי החסך קשים ללא תזונה סדירה וחוסר שינה, זאת במקביל לחשיפה המתמדת לסכנת מוות. כישלונו של החייל בפעולת ההתמודדות עם לחצי הקרב ידועה בהתאם למודל האטיולוגי המגדיר תגובה לפי גורם כ'תגובת קרב'. תגובה זו מוכרת גם בכינויים 'נירוזת מלחמה' ו'הלם קרב', ומשויכת לקבוצת הפרעות ההסתגלות ותגובות פוסט טראומתיות. שיעור נפגעי תגובת קרב עלול להופיע בקרב 10% עד משפטים% מהנפגעים במלחמות. על פי הניסיון הישראלי והאמריקני, הנתונים עלולים להגיע אף ל-20% ול-30%. חלק גדול מנפגעי הטראומה אינם מודעים לקיומם של טיפולים יעילים בסימפטומים.
במקרים רבים, הנפגע מקבל את השינוי ביכולותיו ואת הסבל שלו כחלק צפוי מההתנסות בחוויה הטראומתית ולכן הוא אינו מסתייע בבני משפחה, ברופאים ואינו פונה לקבלת סיוע פסיכולוגי. במידה והוא פונה לטיפול, הוא מאובחן בטעות כסובל מדיכאון או מהפרעה פסיכיאטרית אחרת ומקבל טיפול שאינו מתאים למצבו, דבר הגורם להחרפת הסימפטומים. למעשה, רוב נפגעי הטראומה מאובחנים שנים לאחר החוויה הטראומתית, למרות שירידה בתפקוד החלה בשבועות הראשונים לאחר האירוע. התפתחותן יכולה הייתה להימנע במידה והנפגעים היו מקבלים טיפול מתאים.
מטרת עבודה זו הנה לבחון סינדרום המתפתח בעקבות חשיפה לטראומה ספציפית של חיילים – תגובת קרב. במסגרת זו, יבחנו הגורמים שמשפיעים על תגובתו של הייל למצבים טראומתיים, יסקרו גורמים התורמים להתפתחות תגובת קרב (Combat Response Syndrome). לבסוף, תוצג תוכנית טיפול לאוכלוסיית נפגעי תגובת הקרב בהתאם לשלב ההתפתחותי של הסנדרום וכן, יוצגו מסקנות והמלצות בהתאם.

הפרעת לחץ פוסט טראומתיתPTSD – הרקע להיווצרות המחלה, תאור המחלה ודרכי טיפול

 

תוכן עניינים
  מבוא
 
1 פרק 1 – הרקע להווצרות ההפרעה
2  
1 .1 המצבים הנפשיים התגובתיים
2  
1 .2 התפיסה המשברית הפסיכולוגית
3 פרק 2 – הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD / PTN) 5
 
2 .1 נברוזה בתר חבלתית (פוסט טראומתית 5
 
2 .2 הגורם לנברוזה
6  
2 .3 מהלך ההפרעה
6  
2 .4 אבני בוחן לזיהוי ההפרעה 7
פרק 3 – דרכי טיפול  
1 0 סיכום  
1 2
ביבליוגרפיה  
1 3
                                מבוא
"אנשים החיים על צלעו של הר געש שבים וקוראים את תולדות האסון שפקד אותם… אנחנו עדיין חיים כאן בישראל על צלעו של הר געש" (ליבליך, 1979 ; עמ' 9).
בעת מלחמה, חלק מאזרחי מדינה מסכנים את חייהם בחזית. יתר האוכלוסייה נתונים לחרדה מתמדת בדאגה לשלומם ובעקבות המצב הבטחוני. דו הקיום עם המלחמה היה ונשאר חלק מחיי אזרחיה של מדינת ישראל מאז הקמתה ואף בתקופה שקדמה לה. אולם, הפחד מפני תבוסה, שמשמעותה מותם של יקרים, גדל לאחר מלחמת יום הכיפורים. חיים בצל המלחמה דומה לחיים בתנאי לחץ ממושך מכל סוג שהוא – החל מחשש מתמשך מפני התפרצות הר געש או חשש לחייו של אדם הסובל ממחלה ממארת. חוויות האימה והאבל הנן כלל אנושיות, בדומה לאפיקים הקיימים להתמודדות עמן ולהתאוששות מהשפעותיהן. על אף מכנה משותף זה, היחיד מגיב בהתאם לאישיותו ולתרבותו ובדרכים האופייניות לו (ליבליך, 1979).
הספרות עוסקת בהשפעת הטראומה הן על הנפגע עצמו והן על סביבתו. לעיתים הארוע הטראומתי הנו פיזי ובמקרים אחרים מדובר בטראומה נפשית הנובעת מהלם בלתי צפוי הנגרם לנפגע. אולם לאחר הטראומה נוצרת דמות חדשה, כלומר הנפגע הפוסט – טראומתי שונה מהאדם שהיה קודם שאימי הטראומה ותמונותיה השתלטו על תודעתו (Erikson, 1995).
אנו נתמקד בעבודה זו בהשפעת המלחמה על הפרט מנקודת מוצא פסיכולוגית –תפקודית. נקודה זו, לפי מילגרם (Milgram,1 986), מגדירה את המלחמה כמצב לחץ ומתמקדת בהשפעות הטראומטיות של ההתנסות על קבוצות שהוגדרו כפגועי מלחמה. המלחמה הנה חוויה קשה ומשברית, אשר משבשת את מהלך חייו של היחיד. לוחמים רבים בצה"ל שהשתתפו במערכות ישראל סובלים מתגובת לחץ פוסט טראומתית ברמה כזו או אחרת. מטרת עבודה זו הנה לנסות ולסקור את הנושא.
   

טראומה וביטויי חולי נפשי בקרב אסירות

 

סקירת מאמרים בנושא טראומה וביטויי חולי נפשי בקרב אסירות - ההשפעות ארוכות הטווח של הטראומה והפוסט טראומה על נפגעי ובעיקר נפגעות אירועי טראומה בחברה המערבית

סקירת מאמרים בנושא טראומה בקרב אסירות 

שם הסטודנטית:  מת”ז: 

מטרת עבודה זו הנה להציג את ההשפעות ארוכות הטווח של הטראומה והפוסט טראומה על נפגעי ובעיקר נפגעות אירועי טראומה בחברה המערבית. בחרתי בנושא מאחר והשפעת הטראומה על נשים וכן, הטיפול בסימפטומים הנובעים כתוצאה מביטויי הטראומה בקרב נשים, אינם מקבלים את החשיבות הראויה – לא מעט מהספרות המחקרית עוסקת בפוסט טראומה בקרב גברים הנובעת כתוצאה מפעילות קרבית. עם זאת, יותר נשים באוכלוסייה סובלות מסימפטומים של פוסט טראומה, זאת כתוצאה ממעמדן הנמוך באוכלוסיה, האופי הפטריארכלי של החברה, אופי המאפיין גם את התרבויות המערביות, תקיפתן על רקע מיני ועל רקע אלימות במשפחה ועוד.
אמנם התבקשתי להתמקד בשני מאמרים מחקריים בלבד. עם זאת, נעזרתי במקורות נוספים עליהם עברתי במטרה להסביר את הרציונל –

₪100.00 – קנה עכשיו

ג'יין פול גטי: צרות של עשירים

ג'יין פול גטי הנו תעשיין בריטי שנולד באמריקה. ב1966 קבעו עורכי ספר השיאים של גינס כי ג'ין פול גטי הינו האיש הפרטי העשיר ביותר בעולם, עם הון של מעל 1.2 מיליארד דולר (כמעט 9 מיליארד בהתאמה ל2016). למרות שכסף בכלל לא היה חסר לו, אחת התכונות הבולטות של ג'ין הייתה קמצנותו - שכמעט עלתה בחיי נכדו.
ב10 ביולי, 1973, חטפו חברי כנופיית הדרנג'טה האיטלקית את ג'ון פול גטי השלישי, נכדו בן ה16 של ג'ין. החוטפים דרשו 17 מיליון דולר עבור שחרורו של ג'ון. משפחתו חשדה כי זאת מזימה של הנער כדי להשיג כסף מסבו. כאשר אביו של ג'ון ביקש את הכסף - ג'ין סירב.
4 חודשים מאוחר יותר, בנובמבר של אותה שנה, הגיעה מעטפה למשרדי עיתון יומי ברומא. המעטפה הכילה פיסת שיער, אוזן אנושית ודרישה שנייה של 3.2 מיליון דולר. החוטפים הזהירו כי אם לא ישלמו להם יפגעו עוד בג'ון פול: "האוזן הזאת היא של פול. אם תוך 10 ימים לא נקבל את הכסף - האוזן השנייה תגיע. במילים אחרות הוא יגיע בחתיכות קטנות".
גם לדרישה זו גטי לא הסכים ישר, רק כאשר הורידו את הכופר ל3 מיליון דולר, הוא הסכים לתת לאביו של ג'ון 2.2 מיליון דולר (הסכום המקסימלי עליו לא צריך לשלם מס) ולהלוות לו **בריבית** את שאר הכסף. זמן קצר אחרי תשלום הכופר ג'ון נמצא חי. כאשר התקשר לסבו כדי להודות לו – ג'ין סרב לענות לטלפון.
ג'ין הגן על התנהגותו על ידי שני טיעונים, הראשון הוא שתשלום כופר יסכן את שאר נכדיו בכך שיעודד אנשים לחקות את החטיפה. השני והמשמעותי יותר, גטי האמין שהכניעה לדרישותיהם של פושעים וטרוריסטים מלבה אלימות ואת פריעות החוק.
לאחר המקרה, ג'ון נשאר בטראומה והתמכר לסמים. כעבור 8 שנים הוא חטף שבץ שכנראה נגרם על ידי כמויות גדולות של אלכוהול וסמים - שאחריו הוא נשאר משותק, עיוור וחסר יכולת לדבר - עד מותו ב2011.
בשנה הבאה אמור לצאת סרט בנושא.
מוזמנים לשתף קמצן אם בא לכם

מסביב לשעון - הסרט המלא לצפיה ישירה

טראומה היא פציעה קלינית הנגרמת על ידי אנרגיה חיצונית הפוגעת בגוף. 80% ממקרי הטראומה אינם תאונה מקרית. בנוסף, טראומה היא סיבת המוות העיקרית בקרב בני הגיל 20 - 35 שנים. לעומת גברים, נשים מנסות יותר להתאבד. עם זאת, יותר גברים מצליחים להתאבד. מראים גם פגיעה בתאונת פגע וברח. כך, דר' דרור סופר נלחם במלאך המוות.
בסצנה הראשונה, דר' דרור סופר עושה פתיחת חזה כדי לעצור דימום אצל פצועה דקירה במועדון במרכז בחדר טראומה בבי"ח איכילוב. אלמלא קור הרוח של הרופא, המטופל היה נותר מת על המיטה. גוצ'מן הנו במאי דוקומנטרי שיצר את הסרט "מסביב לשעון". הוא התלווה לד"ר דרור סופר, ראש מחלקת הטראומה בבית החולים התל אביבי. מדובר במסמך תיעודי מטלטל. יותר מכל, ההישג העיקרי של גוצ'מן הוא היכולת שלו להפיק וידויים חושפניים מד"ר סופר על מהות עבודתו, וכן ללכוד במצלמתו בין מסדרונות בית החולים את הרגעים האנושיים הכואבים ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
במשך כשנתיים, עקב אלכסנדר לואיס דניאל גוצ'מן אחרי שגרת העבודה המאוד לא שגרתית, של ד"ר דרור סופר, טראומטולוג ומנהל יחידת הטראומה בבית החולים איכילוב, המרכז הרפואי תל-אביב. סרט מרתק ומאלף שפותח צוהר לתחום ייחודי ברפואה שנושק לחברה, שלא מרבים לדון בו לעומק, ואשר במרכזו רופא מומחה שעוסק על בסיס יומיומי בענייני חיים ומוות וניחן באישיות יוצאת דופן ומרשימה. גוצ'מן מספר שכדי להגיע לרמות כאלה של אינטימיות ושל אינטניסיביות בילה מעל שנה בבית חולים. "הפכתי למעין צל של ד"ר סופר", אומר הבמאי. "מראש הוא אמר לי – אתן לך כל מה שתבקש, אבל אתה צריך להיות זמין תמיד, כי במקרה הטוב יהיה לך בדיוק 15 דקות להגיע לבית חולים בשביל לתפוס את הדרמות שקורות. אז ביליתי כמעט את כל הזמן בבית חולים, ולפעמים אפילו ישנתי שם. בסופו של דבר הכרתי את העבודה של הרופאים כל כך טוב, שהם היו שואלים אותי שאלות כמו 'אז מה בא קודם, קטטר או צילום חזה', ותמיד היו גאים בי שאני יודע את התשובה".

לתשומת ליבכם, תעשו שימוש בטכנולוגיית רדאר למניעת תאונות דרכים

קטע של חינוך מיני: המדריך ללא - אנס המתחיל

בעקבות פרשת אלנבי 40 ומקרי אונס נוספים, במקביל לביצוע של האשמת הקורבן, אני רואה ברשת במסגרת טוקבקים או רשתות המדיה החברתיות הרבה צחוקים, דוגמת ״אני אשא איתי מסמך משפטי שעליו אחתים כל בחורה שאני עומד לשכב איתה״ (לא מצחיק, תנוחו) ולצד זה גם הרבה בלבול אמיתי של גברים שמפחדים ליזום מגע כי הם לא יודעים איפה עובר הגבול. אז אחים שלי, אני פה לשירותכם. איגדתי בשבילכם כמה הערות שאם תקחו לתשומת ליבכם, לא יקרה מצב שאתם בטעות אונסים בחורה.
נתחיל בהערת פתיח שבלעדיה הכל יהיה מבלבל אבל אם גם אחריה אתם תרצו להתווכח, אתם טמבלים אמיתיים ואפשר להעביר אותכם להמשך טיפול, אצלי או מישהי אחרת שיש לה יותר סבלנות ממני:

****במשך דורות על גבי דורות, חוברתנו מגיל 0 כך שאישה רואה ביחסי מין משהו שהיא צריכה לתת או ״לפרגן״ לגבר. חובת פתיחת הרגליים היא עלינו, הנשים, וחובתנו לבצע אותה למען שלום בית. כמובן רק בגבולות הנישואין פן תחשבי שרמוטה, זונה, פותחת רגליים, לא מכבדת את עצמה, אישה חד פעמית וכו׳. לעומת זאת גבר חוברת לעשות כמה שיותר סקס כדי להמנע משמות כמו הומו, אפס, בתול מעפן וכו׳ ולזכות בשמות נכספים אחרים כמו מלך, גבר-גבר, זיין על, רב שגל וכו׳. עניין זה מוביל אותנו לכך שלגבר יש רק דרך אחת שמובילה אותו לפסגה החברתית- זיין ככל יכולתך. לעומת זאת אישה נמצאת באופן מתמיד בתסביך הזונה והקדושה ומופעלים עליה לחצים סותרים לקיים או לא לקיים יחסי מין (מעפנה או שרמוטה?), מה שהופך את הנושא לרגיש במיוחד.******

אחרי ההערה, להלך המדריך המלא איך לא להיות אנס.
1. סקס אמור להיות מרצון, לא מהסכמה. תהיו רגישים, בחורות רבות יסכימו לסקס כי הן לא מרגישות שיש ברירה אחרת. כמובן שאתם לא מצמידים לה סכין לצוואר, אבל אתם גורמים להן לחשוב שאם לא ישכבו איתכם הן יאבדו אותכם או ייחשבו לא זורמות ומעפנות. פחדים חברתיים אלה מובילים המון נשים למין בהסכמה, אבל לא ברצון. שימו לב, אם נאלצתם לשכנע את הבחורה לשכב איתכם, אם הפעלתם עליה לחץ, אם באמצע האקט אתם שמים לב שהיא לא שם, שהיא מתנתקת רגשית, שהיא מסתכלת למקום אחר, שהיא לא נהנית, תפסיקו. אם לא תפסיקו- אתם אנסים לכל דבר ועניין. אולי לא על פי חוק אבל בראש שלה אתם אנסים- הרגע חדרתם לגוף שלה בלי שהיא רצתה. בהמשך לדיון על "הסכמה" ו"רצון" , לנלן הציטוט המלא (מתוך הרציו, לשם הנוחות) מפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין אזולאי שבו עומדים על ההבדל בין "רצון" ל"הסכמה". כל מילה נוספת מיותרת.

"במסגרת חוק העונשין (תיקון מס' 22), תשמ"ח-1998 (להלן – תיקון 22) תוקנה עבירת האינוס ברכיב הנוגע לאי-הסכמת האישה למגע המיני, והביטוי "נגד רצונה" הוחלף בביטוי "שלא בהסכמתה החופשית". בעוד שצמד המילים "נגד רצונה" השמיע, כמו מעצמו, דרישה לגילויה של התנגדות פיזית מצד האישה למעשה האישות, הרי הביטוי "שלא בהסכמתה החופשית" הדגיש את ההיבט הפנימי של רצון האישה. כתוצאה מכך נזנחה הדרישה הראייתית שלפיה יש להוכיח התנגדות פיזית מצד קורבן העבירה ודי בשלילה מילולית כדי ללמד על אי-הסכמת האישה למגע המיני. במקרים מסוימים יש גם בהתנהגותה הפסיבית של האישה כדי להצביע על היעדר הסכמה מצדה למגע המיני, והכול בהתחשב בנסיבות האירוע"

2. שכנוע למין בעזרת מגע פיזי, אלכוהול או כל סם אחר הופכים אותכם לאנסים ידידיי. בחורה צריכה לרצות לשכב איתכם. אם היא לא רוצה לשכב איתכם ואתם מפעילים עליה אחד משלושת הטריקים הללו- אתם מטשטשים את שיקול הדעת שלה ולפיכך הופכים את עצמכם לאנסים. אם בחורה סירבה להמשך מגע כבר במגע הראשון בחזה/ אזורים אינטימיים אחרים בגוף- פאקינג תניחו לה. זה לא מתפקידכם ״לגרום לה להנות״/״להראות לה שכשזורמים ולא חושבים יותר מדי, נהנים״. היחידים שנהנים מסקס שבא אחרי סירוב זה אתם. וזה מזעזע. נכון, זה קצת מבלבל, היא לא רוצה לשכב איתכם, אתם נוגעים בה קצת, היא קצת זורמת כי לא נעים לה, אתם נוגעים בה עוד קצת, סך הכל זה יחרמן גם סוסה אם תגעו בה קצת, זו תגובה פיזיולוגית נטו. אז היא נהיית חרמנית, שיקול הדעת שלה מטשטש והיא שוכבת איתכם- אתם אנסים רבותיי. ״אבל איך?!? הרי היא זרמה עם המגע שלי!״, נכון, היא זרמה. אבל זה לא משנה במאום את העובדה שהיא סירבה על ההתחלה וכנראה היו לו הסיבות שלה לסרב וזה ממש ממש לא מתפקידם להבין או ״לאשר״ את הסיבות האלה. אם היא לא רוצה ובעזרת מניפולציות זולות גרמתם לה לרצות- אתם אנסים בזויים.
3. ******זרימה שמתפתחת מתוך שינה היא לא הסכמה******. אם הבחורה אמרה לכם שהיא לא רוצה סקס והלכתם לישון ובאמצע הלילה התעוררתם והחלטתם לגעת בה קצת, מה שהוביל אותה לחרמנות-שינה בלתי מודעת שהובילה לסקס- אתם אנסים. חד וחלק. שינה הוא מצב של אי מודעות.
4. יש מקומות ותרחישים ספציפיים שבהם גם הסכמה ורצון לא מספיקים וזה במקרים שאתם יודעים, אבל ממש יודעים בבפנוכו שלכם שמה שמתרחש הוא לא בסדר. הבא נדסקס על התקרית באלנבי 40. לכאורה בחורה שפויה ושתויה במקצת מעלה את מיטב גברברי תל אביב על הבר ושוכבת איתם בתורות. מי אני שאגיד לה שהיא לא בסדר? היא סה״כ נהנת מסקס! אז בואו אני אספר לכם משהו- יש מלא מקומות בארץ שבהם נהנים מסקס עם הרבה כבוד והדדיות. יש אינסוף קבוצות שכאלה שמארגנות מסיבות סווינג ואורגנית המוניות בשמחה ובששון. מי שפשוט אוהבת להתנסות בסקס, תמצא את עצמה שם, לא בדוגי על הבר במקום בילוי ״מיינסטרים״ עם גברים שרואים להם בעיניים כמה הם נהנים מלהפוך אותה לגוש בשר נטול זהות כל הדרך אל הניקניים הנכסף ״יא גבררררר״. כשבחורה עושה אקט כזה במקום ציבורי עם גברים כאלו, שתויה או לא שתויה, מסוממת או לא מסוממת, מחייכת או לא מחייכת, זו ב99.9999999% מהמקרים מעיד על הרבה פגיעות, חולשה, חוסר ביטחון והערכה עצמית, רצון להתקרב ולהתקבל וכו׳ וכו׳ וכו׳. פאקינג אל תנצלו את זה, בחייאת, אתם יותר טובים מזה. אל תשתתפו במצעדי ההרס העצמי של הבנות הללו, אם אין ביכולתכם לעזור זה בסדר אבל אל תעמיקו את הצלקת.
לסיכום- אונס לא חייב להיום אלים וברוטאלי. הרוב המוחלט של הנשים שיצא לי לשוחח איתן חוו אונס לא ברוטאלי בכלל. אבל בואו אני אסביר לכם משהו נוסף- חדירה של גבר לתוך הגוף שלי, בלי שאני ארצה את זה באמת, זו חוויה טראומטית, מאד. הרבה פעמים הגוף מגיב לכך עוד לפני שהמודעות הבינה שמה שמתרחש הוא לא בסדר- בכי פתאומי, רעד, פאניקה, רצון עז להתכנס בתוך עצמך ולהעלם והמון מחשבות שרצות בראש. תסמינים אלו יכולים לחזור שוב ושוב בכל מצב מיני שהבחורה תגיע אליו ולהקשות עליה לקיים יחסי מין עם בני זוג עתידיים, לא משנה כמה היא אוהבת אותם. אלה לא תסמינים שמתרחשים אחרי אונס אכזרי בידי זר, אלה תסמינים שמתעוררים לעיתים אחרי סקס שלא נעשה מרצון.
אתם לא רוצים להיות אלה שמעוררים אותם. אתם לא רוצים להיות אלה שגורמים לאישה להרגיש כך. סקס מרצון הוא דבר מדהים. תשאפו לשם, תחשבו מהפאקינג ראש, לא משנה כמה דם זורם לכם בזין כרגע. תהיו רגישים לתגובות שלה, כשהסקס נעשה מרצון הדדי, אי אפשר לפספס את זה, נשבעת.
תודה על ההקשבה,
שתהיה שבת של סקס ברצון ושלום!

נאנסת עברה אונס שני במשפט והתבקשה להדגים את תנוחות האונס

פוסט זה נכתב בעקבות תחקיר "המקור" ששודר בערוץ 10, על משפטה של נערה שאולצה להדגים כיצד נאנסה באונס קבוצתי ונחקרה בצורה ברוטלית. הפוסט נכתב מתוך מחשבה בעקבות שחרור ההקלטות ממשפט הנאנסת שנדרשה להדגים בפני בית המשפט תנוחות אונס, תוך כדי בכי וקוצר נשימה, כשבמקביל השופטים ועורכי הדין, גברים כולם, לא מוותרים לה ומבצעים אונס שני באמצעות הדרישה וההכרח שבהדגמה. הנאנסת נדרשה להדגים את התנוחות במשך ארבע שעות, הדגמה שנמשכה גם כשהיא מבקשת הפסקה. מי שלא שמע - מומלץ לראות את התחקיר של המקור. מדובר במקרה מזעזע של אונס שני. לא יודעת איך ניתן לקבל דבר כזה בבית משפט?!?! זו נורמה אבל זה לא נורמלי. זה אונס בבית המשפט על ידי בית המשפט.
תוכנית ״המקור״ נתנה לנו הפעם אפשרות להציץ, לרובנו בפעם הראשונה, אל מה שמתרחש בבית המשפט בתיק אונס. הזדמנות לשמוע את הקולות האמיתיים. ומה ששמענו וראינו קורע את הלב. קורבנות עבירות מין רבות מספרות על הזוועה שהן עוברות בידיהם של חוקרי משטרה, עורכי הדין והשופטים בבית המשפט - ״האונס השני״. בתוכנית שומעים כיצד נערה קטינה נקרעת לגזרים על ידי הסניגור, עורך הדין בלום, לעיניהם של שלושה שופטים, כולם גברים. אף אחד מהם לא התעקש להפסיק את ההתעללות שנעשתה בנערה מול עיניהם. יתרה מכך, אחד השופטים אף הרשה לחזור ולשאול את הנערה לנסיבות האירוע ולבקש ממנה להדגים כיצד הנאשם ישב עליה? איפה היה איבר המין שלו?

למי שאף פעם לא היה בבית המשפט, ההתרחשות הזו יכולה להיות טראומטית בפני עצמה. על אחת כמה וכמה לנערה או לאישה צעירה שרואה בבית המשפט מקום בו היא תהיה מוגנת, מקום בו היא בטוחה שתקבל צדק. כשהיא עומדת על דוכן העדים, היא לפתע מוצאת את עצמה מול גברים גדולים (פיזית) שדורכים ורומסים את מעט הכבוד שנשאר לה, אחרי שגברים אחרים תקפו ואנסו אותה בכוח. את התמונה הזו - אי שיוויון הכוח הזה - יש להסביר לעורכי הדין ולשופטים שמטפלים בתיקים כאלה.
עורכי הדין ששימשו כפרשנים בתוכנית לקלטת שדרוקר השמיע להם, אמרו שאין בהתנהלות של בלום שום חריג. הם (עורכי הדין הפליליים בכללותם) עושים את העבודה שלהם עבור הנאשמים. כל השאלות שהוצגו לגיטימיות וצריך היה לשאול אותן. אנחנו יודעים כי ניתן לומר כל משפט ולשאול כל שאלה בדרכים ובטונים שונים. מטרת ההליך בבית המשפט היא להוציא את האמת לאור; אלא שעורכי דין (כמו בלום ודומיו) פועלים בשם אינטרס אחר בבואם לבית המשפט, להרוס את העדה. הם מבצעים חטא במקום שנועד לעשיית צדק, חטא שבהתאם לשיטת המשפט בישראל נאסר לבצע בעקבות פרשת האונס הקבוצתי על ידי בני טובים בקיבוץ שומרת.
הפעם, הנערה נשאלה על דוכן העדים: ״האם לא היית מודאגת מביתוק קרום הבתולין שלך?״. אנחנו חיים בתקופה ובחברה בה קרום הבתולין לא רלוונטי יותר. לא תולים יותר את הסדין עם הדם בחתונה וכולנו יודעים שלא תמיד יש דם. זו שאלה שניזונה מדיעות קדומות. השופטים היו צריכים להגן עליה ולהגיד לה שהיא לא חייבת לענות. אפילו לנזוף בעורך הדין הסורר שפועל בניגוד להלכת המשפט הישראלית. אך, השופטים לא עצרו את מחזה ההתעללות המתרחש בפניהם. ומדוע? כי הם בעצמם שבויים בדיעות ובסטריאוטיפים מיושנים על נשים. עורך הדין בלום שאל את השאלה הזו במכוון, מטרתו היתה לצייר תדמית של נערה מופקרת בראשם של השופטים.
כך גם המקרה בשאלה הנוספת ששאל: ״האם היית רטובה?״. (ונזכור, מדובר בילדה בת 14 שמעולם לא קיימה יחסי מין. מה היא יודעת לכל הרוחות?!). במילים אחרות: הוא רצה לרמז שהיא נהנתה מזה.
הוא יכול היה לשאול את השאלות האלו כי הם, השופטים, הרשו לו. במקום להגן על העדה כתפקידם, הם התירו את ההתעללות.
עורכי הדין שהגיבו על ההקלטה מבית המשפט חזרו ואמרו שההתנהגות של בלום אינה חריגה במיוחד. וזו בדיוק הבעיה! שזו נורמה להתנהג כך לנאנסות על דוכן העדים. באירוע האונס היא הנתקפת, היא הקורבן, ובבית המשפט מתייחסים אליה כאילו היא התוקפת, היא העבריין. התייחסות פגומה זו חוזרת ונשנית זו מייצרת נורמה.
ככה חוקרים. המטרה להביא את העדה-קורבן לידי התמוטטות. לקעקע את האמינות שלה. ככל שהעדות שלה תהיה מזוגזגת, היא תצויר כשקרנית. מנסים להראות אותה כאמוציונאלית ולהציג אותה כמטורפת. חומרה יתרה הייתה במקרה הספציפי. המערכת המשפטית הרשתה להעביר לידי הסניגורים את השיחות האישיות שהיו לה עם הפסיכולוגית שלה ולזרוק לה אותם בפנים על דוכן העדים. זאת בזמן שהיא הכי לא מוכנה לו, שהיא הכי פגיעה. זו התעללות נפשית. ובית המשפט איפשר את זה ואישר את הגישה לשיחות שאמורות להיות חסויות. בכך, הוא איפשר להפשיט אותה, את נפשה, בפני כל הנוכחים בחדר, שהיו רובם גברים. איפה חוק כבוד האדם וחירותו שאמור להיות נר לרגליו של כל שופט?
מה שקרה באולם זה בפרשת האונס הקבוצתי הפעם מראה לנו כי מדובר בנורמה (בחקירות של נפגעות אונס) אבל זה לא נורמלי. נורמה שבהתאם לשיטת המשפט הישראלי הייתה אמורה להשתנות על פי ההלכות שיושמו בעקבות פרשת האונס בקיבוץ שומרת.
פחות מחצי אחוז מהמוטרדות מינית ומהמותקפות על רקע מיני מגישות תלונה במשטרה. אני מבינה עוד יותר מדוע נשים לא מעוניינות להתלונן. פשוט מגעיל ההתנהגות של כלל הנוכחים באירוע! אני יכולה להגיד בוודאות, כי רובן לא הגישו תלונה במשטרה - ולא משום שהן לא רוצות. חלקו בחרו שלא להגיש תלונה משום שהן מפחדות.
בהתחלה הפחד הוא מההליך מול המשטרה, השאלות החודרניות, חוסר האמונה מצד החוקרות/ים, התייחסות אלינו, הנפגעות כאשמות בפשע, ניסיונות להבין שוב ושוב איך לא מנענו או ניסנו למנוע את הפשע שבוצע בנו. שיטות החקירה האלו, גורמות לנפגעות להרגיש "אונס שני", ותחושות של אשמה ובושה מאוד כבדות. לאט לאט, ומדי פעם ניתן לראות שינויים במשטרה, יש יותר הבנה למצב של נפגעות תקיפה מינית, מאפשרים למלוות מטעם מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית להיות נוכחות בחקירה, אבל יש עוד הרבה במה להשתפר כדי שנשים ונערות ירגישו שהן לא פושעות כאשר הן מגישות תלונה על תקיפה מינית. 
אחר כך מחלחלת ההבנה שההמשטרה הנה רק המשוכה הראשונה במסכת הייסורים אותה עליה לעבור בהתמודדותה מול מערכת האכיפה והמשפט. אבל אחר כך אם כבר הוחלט על הגשת כתב אישום, תופעה נדירה בפני עצמה, חושבות רוב הנפגעות, שאז הכול יהיה פשוט יותר ויהיה לצדן עורך דין. טעות בידן. תכנית המקור, חשפה בפני הציבור הרחב, את הבעייתיות הקיימת במערכת המשפט לנפגעות תקיפה מינית. השאלות שנשאלו על ידי הסניגור, היו נחשבות בכל מקום אחר להטרדה מינית, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקטינה. בזמן משפט, הלחץ גובר ולעמוד תחת הטרדה מינית בסיטואציה הזו זה דבר המוסיף על הטראומה הראשונית של הנפגעת.
כל מי ששומעת את ההקלטות ועלולה להיות באותו המקום בהמשך דרכה חושבת - למה שמישהי תעמיד את עצמה בסיטואציה הזו? למה שמישהי תרצה לעמוד במשפט כזה? בייחוד שהתוקף שלה יישב בסוף בכלא בין שנתיים לארבע שנים? כמונו יושבות בבית נערות ונשים רבות נוספות – מסתכלות על מה שעובר על הנערה הנפגעת במשפט ואומרות לעצמן – טוב עשיתי שלא הלכתי למשטרה. טוב עשיתי שלא הלכתי למשפט. האם זה המסר שהמערכת רוצה להעביר לנו? שלא נלך לחפש אצלה צדק? שאין מקום לנפגעות אלימות מינית במערכת המשפט בישראל של שנת 2015?
עלבון, בושה, חוסר אחריות, חוסר רגישות ואכזריות. אלה התחושות שעולות בעקבות חשיפת הפרשה בה שופטים ביקשו מנערה בת 16, קורבן אונס, להדגים כיצד נאנסה. זוהי התעללות נוראית וחסרת התחשבות, שנגרמה לבחורה שנאנסה וחייה לא יחזרו להיות כשהיו. התנהגות זו של השופטים, שלא עצרו את ההתעללות בקורבן בת ה-16, היא לא פחות מחוויית אונס נוסף בחסות בית המשפט! אם כך מתנהל משפט אונס, אז לא נותר אלא להמליץ לקורבנות שלא להתלונן ולשתוק פרסום הקלטות מחייבות בדק בית במערכת המשפט, לא רק לשופטים הספציפיים שישבו בדיון. הם מייצגים נורמה. גם לפרקליטות, מאחר ולא נשמע שום התנגדות מצדו של התובע, לשום שאלה בעייתית (שהוצגו בכתבה), למרות שהשופטים כן ראו לנכון לפסול מספר שאלות בעייתיות. על פי החוק, אסור לשאול נפגעת על עברה המיני, אבל בדרך פלא, סניגורים מצליחים להשחיל זאת בדלת האחורית בטיעונים מופרכים שהדבר רלוונטי להוכחת חפותו של הנאשם. התוכנית הזו, ועוד מקרים רבים אחרים שקיימים, מראה שמערכת המשפט צריכה לעבור שינוי, באמצעות חקיקה, סדנאות על אלימות מינית ומשמעותה לפרקליטים/ות ושופטות/ים.
צריך לבדוק איך מטילים הגבלות על שאלות שהסניגורים/ות יכולות/ים לשאול, מבלי לגרום לנפגעת טראומה ומבלי לפגוע בטובת הלקוח שלהם. ההגבלות האלו, צריכות לקבל תוקף ועונשים פרסנוליים לעו"ד. כיום, המצב הוא עדיין כזה, בו הנפגעת מתחילה את הליך הגשת התלונה בתחושה שהיא הפושעת, ואחר כך בבית המשפט שבו היא צריכה לספוג פגיעה מינית שנייה.
הנאנסת עברה שם אונס שני, מאחר והיא אולצה להדגים ולהמחיש את האונס. מעט מאוד מסוגלות לשאת שוב את הטראומה ולהישאר בריאות נפשית, לרצות לחיות. לגברים שהיו באולם הדיונים זה נראה, משום מה, הגיוני לעשות את זה. גם לשני עורכי דין בלתי תלויים ומנוסים (גברים) שהובאו לחוות דעה זה נראה דבר הגיוני וסביר לעשות.
לי וגם לשופטת שהאזינה לשידור הזה, יש הבנה חזקה ולא משתמעת לשני פנים שזה פסול ונוראי. מה שכל אישה מבינה, ולא בהכרח כל גבר מבין. זה שהיו שם 3 שופטים גברים, במשפט אונס של אישה, עם עוד 2 עורכי דין גברים, ועוד ארבעת האנסים גברים יושבים מולה באותו דיון, ולא היתה שם נקודת מבט נשית אחת לראות כמה כל המעמד הזה חמור - זה העניין. טיפול השורש הוא שלנפגעת תהיה זכות לייצוג עצמאי בדיון, בלתי תלוי בתביעה. חיוני גם לקיים השתלמויות לכל השופטים בנושא זה, במטרה לגרום להם להבין את מצוקתן הייחודית של הנפגעות. הרעיון אינו חדש ומרכזי הסיוע כבר הציעו לארגן את ההשתלמויות האלו, אבל עד כה זה לא זכה להיענות מספקת.
 אמנם חלוקת התנהגויות או מאפיינים או היגיון כלשהו ל״גברי״ ו״נשי״ זה מדרון מאוד תלול שפמיניסטיות עומלות כבר עשרות שנים לטפס ממנו החוצה. עם זאת, עדין יש הבדל בין גברים ונשים, דווקא מאחר וגברים הנם נחותים יותר. ההגיון הגברי הוא לא מהותני - גבר זה מגדר והוא מחוברת והוא מחוברת על פי תכתיבי הפטריארכיה שאנו חיות תחתיה. כך שכן - אפשר להגיד הגיון גברי, בין אם מי שפועל לפיו זה גבר או אישה או מגדר אחר, כל עוד הוא מתואם לפטריארכיה, שכל כולה בנויה לתעדף ולתגמל גברים ולהיות מותאמת לצרכיהם. זוהי דרך נוספת, באמצעותה החברה הפטריארכלית מזמברת אותנו מכאן ועד להודעה חדשה. המין הגברי הנו מין נחות ביותר איכשהו נוצר מצב שהחברה פאטריארכלית. החברה האנושית נשלטת עך ידי המגדר הנחות. אני חושבת שהפמיניזם עושה טעות רצינית כשהוא מנסה לצאת מהנחה שגברים ונשים זהים. זאת בגלל העובדה שהגוף והמוח שלנו שונים. למעשה, התעלמות מההבדלים האלה זה בדיוק מה שהשוביניזם עושה, מניח שאמות המידה הן זהות, והנשים פשוט גרועות בהן, במקום לראות את השוני. מדובר בתפיסה ממש פרימיטיבית. זה כבר קומון נוליג' שיש שיח נשי, רפואה נשית, רוחניות נשית, על בסיס האיכויות שיש לנו, ואז לבוא ולומר שאין לנו אותן בשם השוויון זה קצת הזוי.
לא להעביר אישה אונס שני ולהכריח אותה להדגים את האונס שלה לא אמור להיות קשור להיגיון נשי או גברי, זה אמור להיות קשור לפאקינג חמלה בסיסית. לא צריך לשכנע אותי שגברים אחראים לכל הרעות החולות של המין האנושי. מדובר בעובדה.
המערכת המשפטית והמערכת הרפואית בארץ והמערכת הצבאית בארץ והמשטרה לא בנויות עבור נשים. הן בנויות על ידי גברים מתוך הבנה גברית, היגיון גברי ורגישות גברית ומשרתות את הצרכים של הגברים. הן לא בנויות מתוך הבנה נשית, היגיון נשי ורגישות נשית, כי מי שתכנן אותן לא יודע בכלל שיש כאלה, כי בשבילו יש רק שפה אחת והיא השפה הגברית. המערכות האלו מתוך הגדרתן, על פי החוקים ולא כיוצא מן הכלל אלא מעצם מהותן פוגעות, חוטאות, בזות, משפילות ומחללות נשים בכל יום. המערכות האלו לא יודעות להבין, להכיל, לייצג או להועיל לנשים מפני שהן מערכות גבריות בשפה גברית שאפילו לא מבינות מה הן לא מבינות.
חתמו על העצומה למען כל אותן נשים שעוברות אונס פעמיים. הפעם הראשונה על ידי האנס המתועב והשנייה על ידי רשויות החוק. לא נוכל עוד לשתוק כאשר רשויות החוק, שאמורות להגן ולשמור על קורבנות האונס- פוגעות בהן. לא נעבור לסדר היום כאשר נפגעת תקיפה מינית נאלצת לחוות שוב את הטראומה אל מול השופטים. קריטי לחתום על העצומה, חשוב לשתף!