אנדרו בקט (טום הנקס) הוא עמית בכיר במשרד עורכי דין בפילדלפיה. הוא חי עם בן הזוג שלו מיגל (אנטוניו בנדרס), אך בקט לא מגלה על נטייתו ההומוסקסואליות במשרד עורכי הדין, ולא את העובדה שיש לו איידס. ביום שהוא מקבל את התיק חדש וחשוב, אחד השותפים במשרד מבחין בפגיעה קטנה על המצח שלו. זמן קצר לאחר מכן, בקט מחסיר מהעבודה כמה ימים ועבד מהבית. הוא מסיים את העבודה על התיק ומביא אותו אל המשרד, הוא משאיר הוראות לעוזריו להגיש תלונה בבית המשפט למחרת, המהווה הזדמנות אחרונה בטרם תחול התיישנות על המקרה. בקט סובל מעוויתות מעיים, והוא מובהל לבית החולים. מאוחר יותר באותו בוקר בעודו בבית החולים, הוא מקבל שיחת טלפון בהולה מהמשרד המבקשים את התיק ולא מוצאים אותו, העותק המודפס לא נמצא. גם לא הדיסק הקשיח, עם זאת, המסמך מתגלה בסופו של דבר בארכיון, והוא מוגש לבית המשפט ברגע האחרון ממש. למחרת, בקט מפוטר על ידי השותפים של החברה, אשר כינו אותו בעבר כ"חבר" שלהם, אבל עכשיו היכולות המקצועיות שלו מוטלות בספק, לאור איבוד המסמך.
בקט מאמין שמישהו הסתיר במכוון את הניירת שלו כדי לתת לחברה עילה לפטר אותו, וכי הפיטורין הם למעשה בעקבות האבחנה שלו כחולה איידס. הוא מבקש מכמה עורכי דין לטפל בעניינו, כולל את עורך הדין ג'ו מילר (דנזל וושינגטון), איתו הוא היה מעורב בתיק הקודם. מילר, שהוא הומופוב ויודע קצת על האיידס של בקט, בתחילה מסרב לקחת את התיק ואף מבקר אצל הרופא שלו כדי לדעת אם ייתכן שנדבק באיידס בעת שלחץ את ידו של בקט. הרופא לועג לו ומסביר את דרכי ההידבקות באיידס, אך לאחר שמילר מתעקש הרופא מציע לקחת דגימת דם של מילר, בחושדו שמילר שואל על המחלה כי הוא יודע שנדבק בה ומנסה להסתיר זאת. מילר דוחה את הבקשה, וחושב שזו בדיחה. באותו הזמן בקט, שלא מצליח למצוא עורך דין המוכן לייצג אותו, נאלץ לפעול כעורך הדין של עצמו. בעת עיונו בספריית החוק, מילר רואה את בקט ליד שולחן סמוך. לאחר שהספרן מספר כי מצא ספר על אפליה של איידס, אחרים בספריה מביטים בחשד ולאחר מכן קמים ומתרחקים, והספרן מציע לבקט לעבור לחדר פרטי. מילר נגעל מהתנהגותם ומתקרב לבקט ודן עמו על חומר שהוא אסף, כך שניתן להבין שהוא החליט לקחת את התיק. ראש המשרד, צ'ארלס, מקבל זימון על ידי מילר לבית המשפט, הוא דואג מהנזק שהתביעה יכולה לעשות לעסק או לשמו הטוב, אך אחד מהשותפים מנסה ללא הצלחה לשכנע אותו להגיע להסדר מחוץ לבית המשפט עם בקט.
כאשר המקרה מגיע בפני בית המשפט, וילר עולה לדוכן העדים, וטוען כי בקט היה בלתי כשיר וטוען כי ניסה בכוונה להסתיר את מצבו, כמו כן מנסה התביעה לחזק את גרסתה שבקט איננו אחראי על ידי הוכחה שלא סיפר למיגל בן זוגו על קיום יחסי מין במועדון והיתכנות שנדבק באיידס. ההגנה שוב ושוב טוענת כי בקט אשם במחלתו בעקבות ההפקרות המינית שלו ועל כן הוא לא קורבן. במהלך עדותו, הוא גילה כי אחד השותפים שם לב לנגעים של בקט כי עבד בעבר עם אישה שנדבקה באיידס לאחר עירוי דם ולכן זיהה את הנגעים כמו כאיידס. כדי להוכיח שהנגעים היו גלויים, מילר מבקש מבקט להתיר את כפתורי החולצה שלו בזמן שהוא על דוכן העדים, עקב כך מתברר כי הנגעים שלו נראו אכן לכל.
במהלך החקירה הנגדית, בקט מודה שהוא תכנן לספר לעמיתיו עורכי הדין שהוא הומו, אך שינה את דעתו אחרי ששמע אותם מספרים בדיחות הומופוביות בסאונה של מועדון בריאות. כשנשאל איך הוא נדבק, הוא מאשר כי קיים יחסי מין עם גבר אנונימי בקולנוע פורנוגרפי. עם זאת, הוא ומילר משיגים יתרון כאשר השותף שיעץ לבצע עסקת טיעון מחוץ לכותלי בית המשפט מודה שהוא חשד שבקט חולה איידס מזה זמן רב, אך לא אמר דבר, והוא מצר על חוסר המעש שלו. בקט מתמוטט במהלך עדותו של וילר. במהלך האשפוז שלו, מגיע פסק הדין ובו פסקו המושבעים לטובתו, פיצוי בגין כאב וסבל וכן פיצויים עונשיים בסכום כולל של קרוב ל-4.5 מיליון דולר. מילר מבקר את בקט בבית החולים לאחר פסק הדין ואז מתגבר על הפחד שלו ונוגע בפניו של בקט. אחרי שהמשפחה של בקט עוזבת את החדר, הוא אומר לבן זוגו מיגל כי הוא מוכן למות. מיד לאחר מכן נראה מילר מקבל את ההודעה על מותו. הסרט מסתיים בקבלת פנים בביתו של בקט לאחר ההלוויה, כשאבלים רבים, כולל מילר, רואים סרטים ביתיים של בקט כילד בריא.
