קופץ אלי חבר לקפה, יושבים מפטפטים, מדברים על החיים... "אני נכנס רגע לשטוף את הכלים שבכיור" אני אומר לו.
הוא מסתכל עלי כאילו סיפרתי לו שאני הולך לבנות חללית. בחצי הערצה חצי תמיהה אומר לי, "כל הכבוד שאתה עוזר לאשתך, אשתי לא מעריכה, שטפתי השבוע את הבית, אפילו תודה לא אמרה".
התיישבתי חזרה והסברתי לו שאני לא עוזר לאשתי. ככלל, אשתי לא צריכה עזרה, היא צריכה שותף.
אני שותף בבית ומכח השותפות אפשר אמנם לעשות חלוקת מטלות, אבל מה שבטוח לא מדובר פה על כח עזר בתוך הבית.
אני לא עוזר לאשתי לנקות את הבית, כי גם אני גר כאן ואני צריך גם לנקות.
אני לא עוזר לאשתי לבשל, כי גם אני רוצה לאכול ואני צריך גם לבשל.
אני לא עוזר לאשתי לשטוף את הכלים אחרי הארוחה, כי גם אני אכלתי בכלים הללו.
אני לא עוזר לאשתי עם הילדים, כי הם גם הילדים שלי וזהו תפקידי להיות להם אב והורה.
אני לא עוזר לאשתי לתלות ולהוריד כביסה, זה גם הבגדים שלי ושל הילדים שלי.
אני לא כח עזר בבית, אני חלק מהבית.
בנוגע להערכה, שאלתי אותו, מתי פעם אחרונה כשהיא סיימה לשטוף את הבית/ לתלות כביסה/ להחליף מצעים/ לקלח את הילדים/ לבשל/ לארגן ועוד ועוד קמת ואמרת לה תודה? תודה של WOW!! אשתי כל הכבוד!!!
נשמע לך מצחיק? זה נשמע לך לא הגיוני?
כשאתה פעם ב.... שטפת את הרצפה רצית מינימום טקס הענקת מצטיין נשיא ביום העצמאות עם פרסום בכל מדיה אפשרית.
למה? חשבת על זה אחי? אולי כי זה מובן לך מאליו שזה התפקיד שלה? אולי כי התרגלת שזה נעשה בלי שתניד עפעף?
תעריך כמו שאתה רוצה שיעריכו את מה שאתה עושה.בדיוק באותה הדרך בדיוק באותה העוצמה. תן יד, תהיה שותף אל תרגיש כאן כמו אורח שבא רק לאכול, ללכלך, לחיות.... תרגיש בבית, בבית שלך.
למי זה לא נוגע בנקודות הרגישות של החיים שיגיד....
*צריך=רוצה - וזה כבר לפעם הבאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה