תקציר
בספרות המקצועית קיימת טענה, כי אנשים מאמצים לעצמם יעדים במטרה לאשר את יכולותיהם, איכותם וערכם העצמי. למרדף אחר הערכה עצמית ישנם שורשים תרבותיים. המונח מיקוד ויסות מתייחס לאידיאלים ושאיפות (מיקוד קידום) או לחובות ומחויבויות (מיקוד מניעה). במסגרת עבודה זו, נעסוק בקשר שבין רמת דתיות והערכה עצמית. הגישות העוסקות בסוגיה בספרות נעות בין תלות מוחלטת באל לבין שלילתה של משמעות דתית כלשהי. לפיכך, מטרת עבודה זו הנה לבחון את התפקיד הממתן של מיקוד ויסות בקשר שבין רמת דתיות והערכה עצמית. בהתאם לכך, נשאלת השאלה (1) כיצד משפיע ההבדל בין מידת האמונה באל בקרב סטודנטים על מידת הערכתם העצמית? בנוסף, (2) כיצד משפיע ההבדל בין מידת קרבתם לדת בקרב סטודנטים על מידת הערכתם העצמית? ובעיקר, (3) האם סטודנטים בעלי רמת אמונה גבוהה באל ובעלי מדד הערכה עצמית גבוה מאופיינים במיקוד קידום? במסגרת מחקר זה, אנו משערים את ההשערות הבאות לגבי תוצאות המחקר (1) קשר חיובי יבוא לידי ביטוי בין נתוני ההערכה העצמית של סטודנטים המבטאים קרבה לדת. (2) קשר שלילי יבוא לידי ביטוי בין נתוני הערכתם העצמית של סטודנטים שביטאו ריחוק במדד רמת הקרבה לדת. (3) כאשר מדד ההערכה העצמית גבוה וכן, רמת הקרבה לדת גבוהה, הנבדק יאופיין במיקוד קידום ו-(4) כאשר מדד ההערכה העצמית נמוך וכן, רמת הקרבה לדת נמוכה, הנבדק יאופיין במיקוד מניעה. מתוך השערות המחקר ניתן לזהות שלושה משתנים – מידת ההערכה עצמית כמשתנה תלוי, רמת הקרבה לדת משמשת כמשתנה בלתי תלוי ואילו סוג המיקוד ויסות משמש כמשתנה מתווך.
תוכן עניינים
1. מבוא
1
1.1
הערכה עצמית
1 1.2
דת ותאולוגיה
1 1.2.1 מהי אמונה באל
1 1.2.2 קרבה לדת
2 1.3מיקוד ויסות
4
2 . שיטה
6 2.1
אוכלוסיית המחקר
6 2.2
מערך המחקר
6 2.3
כלי המחקר
6 2.4
הליך המחקר
6
3 . מקורות
8 נספחים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה