כל מה שרציתם לדעת על היצור הכי badass בכדור הארץ והתביישתם לשאול

היצור המפלצתי הזה, שסביר להניח שרובכם לא שמע אודותיו, שזה ענין די עצוב, הוא פרי אהבתם הסוטה של היפופוטם, מסכת אב״כ, תולעת ו... נו, נגיד, למרות שזה מאוד קלוש- דב. ליצור הזה יש ארבעה זוגות רגליים שבסופם טפרים חדים, ארבעה סגמנטים וראש- הראש מעניין במיוחד- עם פה בצורת צינור שנשלף לפי הצורך, בפה משובץ בשינים חדות שיכולות לפרק בשר בשניה, לחלק מהמינים זוג עינים קטנות וצידיות, מינים אחרים עיוורים.
חלק מהמינים צמחוניים אך חלק טורפים, ולא כדאי להיות בקרבת יצור רעב שכזה, והם תמיד רעבים, כי הוא ישתלט עליך במהירות מפחידה וילעס אותך לתאבון לפני שתספיק להגיד- WTF. אבל זה יקרה רק אם אתה קטן ממילימטר, כי היצור מטיל המורא הזה יגיע בשיא התפתחותו למילימטר אורך- כ.. נו הגיע הזמן לקרוא בשמו ״דובון מים״ בוגר (Tardigrade)- אם חשבתם שזה קטן הכירו את בייבי דובון המים, רק זהירות כשאתם לוחצים לו יד- אורכו 0.05 מילימטר.
אוקיי אז מה ההתרגשות אתם שואלים בצדק, הממ...
אז דבר ראשון הוא לא באמת מזכיר יצור מפלצתי אלא יצור נפלא מהאגדות משהו שנרקח בדמיונם של אולפני פיקסאר (הסתכלו בתמונת הגיף ותיווכחו בעצמכם).
אבל מעבר לחמידות (והקטנות) יוצאת הדופן שלו, מה שמיוחד בו זה שהוא... לא ניתן להריגה...
כמעט נתחיל בזה שבעוד בעבר הם השתייכו טקסונומית למערכת פרוקי הרגליים, בשנים האחרונות הגישה השתנתה והם נמצאים במערכת של עצמם הכוללת, נכון לעכשיו כי המספר מתעדכן על הזמן, מעל 1000 מינים. הם קרובי משפחה של פרוקי הרגליים מזה ונמוטודות מזה (תולעים נימיות- למשל תולעת הפארק).
האבולוציה המדויקת שלהם לוטה בערפל שכן גופם שאינו מכיל עצמות או חלקים קשים מתאבן באופן נדיר ביותר ונכון להיום נמצא מאובן אחד מהתקופה הקמבריונית (התקופה בה בעלי החיים נראו כמו ציור של פיקאסו או אולי של הירונימוס בוש)- בסביבות 530 מליון שנה לפני זמננו, ועוד שני פריטים מתקופת הקרטיקון.
את הדובונים החביבים ניתן למצוא בכל מקום בכדור הארץ- מהקרחונים באנטארטיקה ועד לעמקי הים, ובלבד שהמקום לח- אם אני רוצה לפגוש דובונצ׳יק כזה פנים אל פנים כל מה שאני צריך לעשות זה למצוא טחב, להביא הביתה- לסחוט את הטחב לתוך כלי, להניח את הכלי מתחת למיקרוסקופ (הכי פשוט שאפשר למצוא, אפילו ערכת ילדים) ורוב הסיכויים שאגלה לפחות דובון אחד שוחה להנאתו, ולאיטו- כי זאת לדעת- הם יצורים מאוד איטיים (ולכן שמם המדעי Tardigrade- ״פוסע לאט״).
אבל מה המשמעות בכך שהם אינם ניתנים להריגה?
בואו נניח שהדובון עיצבן אותי- אולי קרא לי ״מכוער״ ואני מחפש דרך אכזרית להרוג אותו- יאללה בואו נבשל למאדר פאקר את הצורה! אני מכניס אותו לכלי עם מים, שם על הכיריים ומדליק את הגז, מביא להרתחה, משאיר איזו שעה for good measures וחוגג את נצחוני בשאגות שמחה. אחרי כמה זמן בעודי מקפץ באקסטזת טירוף, אני שומע מכיוון המטבח את הדובון ששואל אותי אם אני שמח כי עשיתי סוף סוף ניתוח פלסטי... גררר... אז הדובנים שורדים חום של עד 150 מעלות צלזיוס.
אחרי שאני דופק את הראש בקיר מרוב עצבים אני חושב לעצמי- ״את החום הבנזונה שורד, נראה אותך מסתדר עם קור״ ומכיוון שכפי שהבנתם אני סוג של מדען מטורף יש לי בבית פריזר חביב שמסוגל להקפיא יותר מפריזר ממוצע- כמה יותר? נגיד שעד 272- מעלות צלזיוס- מעלה מעל האפס המוחלט.
אני מכניס את הדובון הלעגני הלז, עם הצינור המזורגג שלו שהוא מוציא ומכניס כמו לשון, לתוך הפריזר, ואחרי זמן מה מוציא אותו משם.
הוא נראה חסר תנועה ושוב אני חוגג את נצחוני, אך בלילה אני חולם שהוא שואל אותי אם אני יותר מכוער או יותר טיפש- אני מתעורר בבהלה ומגלה שזה דובונצ׳יק המנמנמניאק שעומד מעלי... בצווחת תסכול אני מכניס אותו לתוך תא הלחץ במעבדת הרשע שלי (זוכרים את סצינת העינויים בנסיכה הקסומה״?), ומסובב את הכפתור ל 6000 אטמוספרות!!! פי שש יותר מהמקום הכי נמוך על פני כדור הארץ- פי 100 בערך ממה שגוף האדם מסוגל לסבול, מוציא אותו, מחכה קצת, בודק דופק (מטפורית, אין להם לב) והוא עוד חי!
בשלב הזה אני בעצמי עומד להתפוצץ מהעצבים אז אני שם אותו על דופן חללית שהכנתי מבעוד מועד ומשלח אותו לחלל החיצון, לריק ללא לחץ אטמוספירי כלל ולקרינת שמש וקרינת רקע שתהרוג כל יצור חי אחר. כשהחללית חוזרת אני מגלה את דובונצ׳יק במלוא אונו, חתיך ושזוף מקרינת שמש ישירה, משתגל עם דובונית אחרת, שהוא כנראה מצא במסעו לחלל, אני מחכה בסבלנות שהם יסיימו את האיצ׳יקידנה, בשלב הזה השלמתי עם נחיתותי, אבל זה נמשך שעה ארוכה (דובוני מים, כשהם מתרבים כאחד האדם כי הם יכולים גם להשתגל עם עצמם- רביית בתולין- הם מקיימים משגלים שאורכים עד כשעה עם גמירות מרובות) מה שלא עשתה יכולת ההישרדות המופלגת שלו- עושה היכולת המופלגת שלו במיטה- אני משתכנע שמדובר למעשה באל ומקים את כת דובוני הים...
אז כן- כמעט בלתי אפשרי להרוג את דובון הים, איך קורה הפלא הזה?
קודם כל חשוב להבהיר נקודה חשובה- הטרדיגרייטים (עברתי לקרוא להם ״טרידיגרייטים״, לא יודע מהם- ״דובונים״ הם לא) אמנם בעלי יכולות שסופרמן היה מתקנא בהם, והם יכולים לשרוד תנאים סביבתיים קשים ששום יצור חי אחר המוכר לנו אינו מסוגל לשרוד אבל למען האמת הם מעדיפים סביבה ״נורמלית״ ואפילו בורגנית הייתי אומר- מבחינתם לישון 12 שעות, להשתזף בשמש נעימה, לשתות קפה עם חברים, לרבוץ קצת במים הנעימים, לאכול מדי פעם... הם לא מחבבים במיוחד תנאים קיצוניים, בניגוד לצורות חיים אחרות כגון בקטריות ואצות שחלקן מחבבות ממש תנאי קיצון ואפילו תלויים בהם למחייתם, טרדיגרייטים הם כמוני וכמוכם, טוב, לא באמת כמונו אנחנו פסולת- אולי כמו השכן הנורמי שלכם...
אבל השאלה הנשאלת היא מדוע אם כן הם פיתחו מנגונני הישרדות כל כך מפותחים שלא קיימים אצל אף יצור אחר?
אין לכך תשובה, יש קצת נפנופי ידיים אבל כיום לחוקרים עוד לא ברור לאיזה צורך זה נוצר.
אבל בואו נדבר על מה שכן יודעים, ובכן-
לטרדיגייט יש כמה מנגנוני הגנה מופלאים. 1. הם מסוגלים להחזיק ללא מזון במשך עשרות שנים ובמצב של יובש מוחלט- יצורים קטנים עלולים להתייבש מהר מאוד, אצלם אין בעיה- הם מורידים את קצב חילוף החומרים בגוף שלהם ב 99.99%, עבור כל יצור אחר מלבדם זה מצב של מוות. במצבי קיצון הטרדיגרייט מפריש מגופו חומר נוגד קפאון וכן סוכר מיוחד עם יכולות משמרות מופלאות. החומר הזה עוטף את גופו של הטרדיגרייט כמו גולם בשכבת זכוכית מגינה והטרדיגייט למעשה הופך להיות גולם עם פעילות גופנית מינימלית ביותר. המצב הזה נקרא “tun” והטרדיגרייט מסוגל לעמוד בכל אביוז גופני שהוא- מהרתחה ועד קפיאה וחשיפה לקרינה קטלנית. ברגע שהתנאים יהיו טובים, הוא יוציא את עצמו משנת החורף הזו ויחזור לתפקוד רגיל. 2. לטרדיגרייט ישנם גנים מיוחדים שאחראים לתיקון מקטעי DNA פגומים- עקב קרינה למשל, וזו הסיבה שבניגוד לבעלי חיים אחרים שקיים אצלם מנגנון עיכול עצמי (״אוטופגיה״) לתאים פגועים, להם אין צורך בכך. התכונות המופלאות של הטרדיגרייטים כמובן שמשכו את תשומת לבם של חוקרים שמנסים להבין איך ליישם את המנגנונים האלה עבור בני אדם, למשל עבור שימור לזמן ארוך של זרע או בייציות, לא בטוח שנלמד מהם הכל מה שבטוח שהם יהיו פה אחרינו לא משנה איך הולך ליפול עלינו אירוע ההכחדה הבא- קרח אש או קרינת גמה מאיזה כוכב קורס

אפשר להציע לך איזה דרינק של חומצה זרחתית?

אפשר להציע לך איזה דרינק של חומצה זרחתית? לא? למה לא? זה סתם חומצה חלשה, מה אתה עושה מזה ענין. משתמשים בזה קצת בתעשיית חומרי הניקוי וגם להסרת אבנית. סתם אתה עושה עניין מ-לא עניין. ואם אני מוסיף לזה קצת E-332 וממתיקים ואפילו אספרטיים, תרצה? גם לא?
ואם אני משקיע בזה מיליונים בפרסומות, שם דוגמן חתיך אש, שנמרחת עליו מישהי חתיכה אש וגם קורא לזה בשם Cola-Zero אז תרצה?
יש לי שאלה אליך, אתה אוהב את החיים? כשאתה שותה חומצה זרחתית, זה מאריך או מקצר את תוחלת החיים שלך? זה משפר או מחבל באיכות החיים שלך?
יש לי עוד שאלה אליך? אתה אוהב את הילדים שלך? כשאתה קונה חומצה זרחתית הביתה, לילדים שלך, זה מאריך או מקצר להם את החיים? משפר או מחבל להם באיכות החיים?
אם אתה אוהב את החיים ואת הילדים שלך, איך אתה מסביר את זה שאין שום קשר בין המילים למעשים שלך?
החומצה הזרחתית שבקולה ממיסה מסמר תוך 4 ימים. היא פוגעת ביכולת הגוף להשתמש בסידן. פחית קולה, לא דיאט, מכילה בממוצע 10 כפיות סוכר, צבעי מאכל ומלחים של חומצה גופרתית. מי ששותה פחית אחת ביום, לא דיאט, מעלה ב-85% את סיכויו לחלות בסכרת. מחקרים מראים שהאספרטם שבדיאט מזיק לגוף יותר מאשר המשקאות שאינם דיאט. (כל הנתונים מתוך מאמר של דר' עידן סער לרפואה אלטרנטיבית).
אם קוקה קולה זה טעם החיים, מעניין איזה טעם יש למוות? אני קורא למחוקק לקדם בהקדם את הסימון של הרעל הזה בדיוק כפי שמסומן הרעל שמעשנים אותו. הסיבה היחידה למה זה לא קרה עד היום היא שיש לנו מחוקק חלש ותעשיית רעל חזקה.
אם אתם מסכימים עם הכתוב כאן עשו לייק ושתפו. תשמרו על עצמכם ועל הילדים שלכם.

מה המשמעות של להיות אזרח ערבי בישראל?

יש כאן סיפור קטן על סבא של בוז׳י, שפורסם ב 1976 בעיתון ״דבר״. בקצרה, המופתי של ירושלים התסיס את הרחוב הערבי כשאמר שהרב הרצוג מתכנן לבנות את בית המקדש השלישי. הרצוג ענה, בערבית, שלא היה ולא נברא. הערבים לא השתכנעו, ואז התחיל ״גל הטרור״ של 1936. לפני ביבי. לפני הכיבוש. לפני הקמת המדינה.
אז בוז׳י, האם סבא שלך היה הפרובוקטור הקיצוני ש״הבעיר את השטח״ והצית את המרד הערבי הגדול, זה שגבה קרוב ל 6,000 קורבנות?
או שמא לא הר-הבית עילת השנאה? 
בהמשך, המופתי אמין אל חוסייני נפגש עם היטלר כדי ליצור שיתוף פעולה בארץ ישראל בנוגע לפיתרון הסופי. פגישה זו הנה בהמשך למדיניות שמטרתו להביא להשמדתו של עם הספר. וזה קרה ב1941, הרבה לפני הקמת המדינה וה"כיבוש".
לאור מידע זה, עבדתי מאוד קשה הלילה. ביצעתי מחקר ופירקתי את גוגל, על מנת לדעת - האם ערביי ישראל באמת גורמים לנזק למדינת ישראל? התוצאות מזעזעות - ואני באמת חושבת שכל משלם מסים - צריך לקרוא את הפוסט הזה ולהפיץ אותו. כשהשמאל טוען שהיחיד אינו מעיד על הכלל, להלן נתונים המעידים על הכלל:
**
כמה סטטיסטיקות - שתבינו מול מי אנחנו מתמודדים: (עם הפניות):
67% ממקרי הרצח בארץ - ערבים.
38% מעבירות התקיפה החמורה - ערבים.
36% ממעשי השוד - ערבים.
52% מההצתות - ערבים.
לצד ירידה מתמשכת בפשיעה הכוללת, ישנה עלייה בפשיעה הערבית (בשנת 2012 הייתה תלולה בכ-8%).
בשורה הכוללת - 40% מכלל הפשיעה - מבוצע על ידי ערביי ישראל המהווים 20% מכלל האוכלוסיה.
חשוב גם לציין את החלק שלהם בתאונות דרכים, שכל הזמן מנסים להסתיר, את הונאת חברת הביטוח לגבי תאונות דרכים שזה יותר שמועות ואין נתונים. יש גם הרבה פרוטקשן שלא נרשם בשום מקום, אלא אם מתנגדים ואז זה מגיע באמת להצתות ולתקיפה המצויינים לעיל. אחוזי העתקה מדהימים בבגרויות בקרב המגזר. בפקולטות לרפואה ולהנדסה ידוע שהם עם בגרויות גבוהות מאוד ופסיכומטרי פחות גבוה. וכמובן גם מקבלים אפליה מתקנת. גבייה נמוכה מאוד של ארנונה, מים ומיסי רשויות ברשויות הערביות ואחר כך הם בוכים שחסר להם ומקבלים השלמות ומענקי איזון מהממשלה. גם גביית הארנונה נמוכה בישובים הערבים ומהמגזר הערבי בישובים מעורבים. לפחות בירושלים אבל אולי בעוד מקומות - התחברות פיראטית למים מחברת המים העירונית. >>
ועכשיו השמאל יאמר - זה כי המדינה גזענית! האמנם?
1. על פי פאינה קירנשבאום (הייתה חברה בועדת הכספים 2012) - "הערבים במדינת ישראל משלמים 400 מיליון שקל מסים, אך מקבלים הטבות בגובה של 11 מיליארד שקל לפחות. 38% מאזרחי מדינת ישראל בלבד משלמים מיסים וחלק קטן מהם הם מיעוטים. אזרחי המדינה משלמי המסים נושאים על גבם את כל ייתר האוכלוסייה".
2. התנאים העיקריים למלגות באוניברסיטה לערבים היא איננה ציונים או יכולת (כפי שנהוג בעולם) - אלא מצב סוציו אקונומי נמוך בלבד, כך שנוצר מצב שרוב מוחלט של הערבים זכאי. (אלו הם תנאי המלגות השונות).
51% מהערבים מקבלים קצבת הבטחת הכנסה (לעומת 41% מהיהודים).
>>
ועכשיו תגידו: "רגע, המדינה לא מחויבת לעזור לעניים?!" אז זהו שלא. מעבר לכך שמדינת ישראל אינה מדינת רווחה, היא מחויבת לעזור קודם כל למי שתרם למדינה, אחר כך למי שנאמן למדינה - ומי שאינו מכיר במדינה (כל סקר שנערך בקרב ערביי ישראל אישר שרובם המוחלט שולל את קיומה ובעד טרור נגד הכיבוש). אומר זאת בפשטות - מי שתרם למדינה צריך לקבל שקל, מי שלא תרם צריך לקבל חצי שקל (כניאו ליברל האמת שגם עם החצי שקל הזה אינני מסכים), ומי שבאופן מוצהר נגד המדינה, קיומה ותומך באלימות, לא רק שלא צריך לקבל כסף - אלא לפעול נגדו בהליכים משפטיים יותר רציניים. (גם 40% מהם סבורים שהשואה לא התקיימה)
>>
בנוגע לחמודים הטוענים ש"אבל העוני גורם לאלימות!" לא. בורות גורמת לאלימות. אין פיגועים הינדים נגד נוצרים, אין נוצרים שקוראים לחיסול היהודים, אין אתאיסטים שמפוצצים כנסיות, אין סינים שטובחים ביפנים. וגם אם פה ושם יש פעולת טרור נוצרית או יהודית, אז הממשלות (הנוצריות, ההודיות, הסינית, היפנית והיהודית הבודדת) עוצרים הכל, אנשי הדת (הרבנים והכמרים) מגנים מקיר לקיר ומנדים מהאוכלוסייה פשוט.
לעומת זאת, הדת האיסלאמית היא הדת היחידה בעולם, שבה המוות יותר קדוש מהחיים - החיים עצמם. לפיכך, אם מיליארד וחצי הודים עניים, ועוד מאות מיליוני נוצרים בעולם השלישי בדרום אמריקה ואפריקה מוצאים "טרור" פעם בחודש אם בכלל - סימן שזה לא העוני גורם למלחמת דת. זה הערביות שלהם מביאה למלחמת דת. לראייה, מתוך 22 מדינות מוסלמיות, רק שניים דמוקרטיות (בקושי) - טוניס ומצרים.
>>
ישנם חכמולוגים הטוענים, כיישנן סטטיסטיקות דומות על שחורים והיספנים בארה"ב - האם צריך לשנוא שחורים והיספנים בארה"ב? או שצריך לנסות לשפר את מצבם? אז זהו, ש:
1. הערבים שווי זכויות מקום מדינת ישראל, השחורים רק משנות ה70.
2. השחורים וההיספנים משרתים בצבא והאמרקאי ומכבדים את הדגל האמריקאי.
3. השחורים וההיספנים לרוב מרוכזים בערים גדולות - מקור לפשיעה.
4. השחורים וההיספנים לא חיים במדינה סוציאלית ולא קיבלו סיוע מהממשל האמריקאי, פרט למלגות. ערביי ישראל מתוקצבים הרבה יותר מהם.
לאור הממצאים האלו - אפשר להגיד שערביי ישראל הרוויחו את העויינות כלפיהם ביושר. אנא - שתפו והפיצו

להלן מספר נקודות, אותן מעלה דר' גיא בכור:

1. גל פתוח בערוצי התקשורת משרת את הנרטיב הערבי ומעצים את תודעת הפחד והיראה בציבור הישראלי, לחינם.
2. ההפגנה של ערבי ישראל אתמול היא המשך ישיר למרד הגדול ב-39' , 48' , אינתיפאדה ראשונה ושנייה. אין חדש תחת השמש.
3. הציבור הערבי בישראל רוכב על הגל הפלסטיני, ומטרתו אחת : אוטונומיה בתוך מדינת ישראל.
4. השאהיד של היום מחפש את הסרטון האחרון של 25 השניות בדיוק כמו הדור הקודם שחיפש את תמונת הפוסטר של השאהיד. כל דור מתאבדים והטכנולוגיה שלו.
5. החמאס בוחש בקלחת לצורך חיזוק מעמדו בתוך יהודה ושומרון. הכיוון ברור.
6. אבו מאזן רוקד על כל החתונות : התיאום הביטחוני עם ישראל נועד לשמור על עצמו וחייו, בעוד הוא עצמו רוכב על גל ההסתה לצורך קבלת לגיטימציה ברחוב, שאיננה בשלב זה.
7. בניגוד לעבר, הרחוב הערבי והפלסטיני מובל ע"י מספר גורמים, מה שדווקא יביא להחלשתם הפנימית וקריסתם לתוך האידיאולוגיה האנטי-ישראלית.
8. ניתן לראות בגל הטרור הזה את זליגת האידיאולוגיה של דעא"ש, המבקשת לכונן חל'יפות הנסמכת על הר הבית, תוך הדגשת המניע הדתי לליבוי הסכסוך.

כשהערבים והיהודים אינם אותו הדבר

שימו לב להבדלים בכותרות:
1. ערבי דוקר יהודי: דבר ראשון: "בן 16 נדקר בירושלים" בלי לרשום שהוא יהודי ובלי לכתוב מי דקר אותו; לאחר מכן "החשוד נעצר" בלי איזכור של המילה מחבל או ערבי ובלי לכתוב שזה פיגוע/ "אירוע" לאומני.
2. יהודי דוקר ערבי: דבר ראשון: "יהודי דקר 4 ערבים" דבר שני הוא ממש לא חשוד הרי ברור לנו שהאירוע לאומני. רק אצל הערבים יש חשודים וחשדות ושום מניע לא ברור כלל.
תקשורת שמאלנית קיצונית עלובה שמשרתת בעקיפין את הטרור מעודדת עלילות דם פוליוודיות על ידי הערבים.
לא הכל אותו דבר - לאחרונה נדמה שצריך להגיד את זה יותר ויותר. אז הנה אני אומרת: לא הכל אותו דבר.
מחבל יהודי הוא כן אותו דבר כמו מחבל ערבי. זה משום שרוצח חפים מפשע הוא רוצח. אבל החברה הישראלית היא לא אותו דבר כמו החברה הערבית. לא, אנחנו לא אותו דבר. היא לא אותו דבר במובן שהיא נאורה יותר, דמוקרטית יותר, חומלת יותר, ומעריכה הרבה יותר את הדבר הזה שנקרא חיים. החברה הישראלית עומדת בנסיונות ואתגרים לא פשוטים בלשון המעטה והיא עומדת בהם בגבורה מופתית, שנה אחר שנה, דור אחרי דור.
לעומת היהודים, לערבים יש מספיק אכזריות ואמונה לרצוח את בת משפחתם על רקע כביכול כבוד המשפחה. וגם לשלוח אותה כמחבלת להתאבד על ישראלים במקום להרצח על חילול כבוד המשפחה. החברה הישראלית אינה אותו דבר במובן שהיא נאורה יותר, דמוקרטית יותר, חומלת יותר, ומעריכה הרבה יותר את הדבר הזה שנקרא חיים. אם אתם מחפשים חברה סטרילית שאין בה עשבים שוטים חפשו בבית חרושת לחומרי הדברה.
גם כתוב לערבים שרצח חפים מפשע הנה מצווה ג׳יהאד, כשהרוצח הופך לשאהיד. לאורך ההיסטוריה כולה מלאה בסיפורי זוועה ואיך הם רוצחים אחד את השני על רקע שינאה. ואכן רוצח הוא רוצח ללא הבדל דת גזע ומין. לא נשכח את משפחת פוגל , שלי דדון, אדל הקטנה, הלינץ בראמללה ועוד הרבה הרבה נרצחים בגלל יהדותם.

לא, אנחנו לא בחרנו בדרך הטרור ואיננו דומים להם בכלום ! אנחנו והם זה לא אותו דבר. זה אולי פרמטיבי להגיד את זה, או לא מאוד מתוחכם, או לא נורא עמוק, או לא מספיק אינטרוספקטיבי, או לא מספיק מכיל את השונה, או לא משכלל את אלמנט הכיבוש או הקולולוש או הבלבוש. אבל זאת האמת : אנחנו והם? לא אותו דבר.

היהודים מקדשים את החיים הערבים מקדשים את המוות

"עונש מוות למחבלים בכלא? מה פתאום?!? הם הרי במילא כבר לא יכולים להזיק." (ז. גלאון) [כל אחד וההגדרה שלו ל... נזק]

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק...-תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח."... 

24 שעות אחרי נאומו האלים של רב המרצחים אבו מאזן נרצחו בעל ואשה בישראל. הותר לפרסום: הזוג שנרצח בפיגוע ירי הם איתם ונעמה הנקין הי״ד, הורים ל-6 ילדים בהם 4 שהיו ברכב ולא נפגעו. הרב איתם הנקין, בנם של יהודה וחנה הנקין - רבנים בולטים בציונות הדתית. תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים.

בתמונה למעלה: בדיחה מהלכת.

תינוק בן ארבעה חודשים ושלושה ילדים קטנים ישבו במושב האחורי וראו את הוריהם גוססים למוות מירי זדוני על מטרה אזרחית. המחבלים התקרבו לרכב וביצעו וידוא הריגה להורים. אני מתנצלת מראש על אובדן האיפוק והעשתונות, אבל את האנשים שעשו את זה צריך לנסר לחתיכות קטנות בלי אלחוש. בני עוולה אשר בחרו בדרך הטרור וכל דומיהם יבואו בדין ולא יזכו לראות שחר של יום חדש בס"ד.
זהו אינו הפיגוע היחיד שנערך היום. ישראלים נוספים נפצעו במסגרת מספר פיגועי אבנים. בכל מילה שלו, אבו מאזן מעודד רציחתם של יהודים ומתיר את דמם. הוא ירש את דרך הטרור של ערפאת וממשיך את דרכו הפושעת שקוטלת חיי חפים מפשע. אתם תראו.. אתם עוד תצטערו כשאבו מאזן ילך.. כי במקומו יכול לבוא מנהיג קיצוני תומך טרור, שמעודד ומממן רצח של ישראלים, מבעיר את ירושלים, מקים כיכרות על שם מחבלים, מתנגד למדינה פלסטינית בקווי 67, ומצהיר שהמאבק ימשך עד שחרור עכו וחיפה, שמתעקש על שיבה פלסטינית ולא מכיר במדינת הלאום היהודית.. בעצם רגע אחד.. זה לא..אה...
פיגוע ערבי ברברי נוסף בסגנון דאע״ש, אבל מבחינת ״המחנה הציוני״, המפלגה הרקובה, מסתבר שדווקא ״החברה הישראלית הולכת ומקצינה״. בני עמי בחרו בהקצנה. וזה חצי שעה אחרי שלבני אמרה בטלוויזיה שאסור לנצל את הפיגוע לצרכים פוליטיים כמו שעושים בימין, ועל הדרך תוך כדי משפט ניצלה אותו לצרכים פוליטיים.
אין מילים. הנאיביות הזו שקיימת בטענה שביבי הוא האשם במצבנו הבטחוני מרגיזה מאין כמותה. האשמים הם אנחנו. האשמים בפוליטיקה הגיעו עוד הרבה לפני ביבי, בצורת חוקים והגבלות שמטיל השר לבטחון פנים על כוחות הבטחון בטיפול בטרוריסטים. ביבי הוא ראש ממשלה בסך הכל 6 שנים. פרס היה נשיא לפניו והוא נתן לגיטימציה לפיגועים נגד יהודים בישראל, לא ביקר את הנפגעים כדי לא לפגוע ברגשות הערבים והאשים את היהודים בעלילות דם מצד ערבים בישראל תוך תמיכה בערבים. ריבלין, כנשיא, ממשיך את דרכו.

שימו לב לאופן ההתנסחות של צה"ל כשעדכן בנוגע לארוע ולתיקונים הנדרשים. זה הנרטיב : בחרתם ימין? כל יום תשמעו כמה אתם גזעניים וקיצוניים. כל יום , בלי הפסקה. שוטר מוריד בוקס לאתיופי - ישראל גזענית. משהו ריסס גרפיטי על מסגד - ישראל קיצונית. בהצתת בית משפחת דוואבשה בדומא הם "נרצחו" אבל כשמדובר ביהודים, הם "נהרגו". לא ברור אם ערוץ 2 או אל ג'זירה. זהו נרטיב תקשורתי פוליטי מטונף במיוחד, מין תחבולה פסיכולוגית שנירקמה כמו כדור שלג שלגמרי איבד שליטה. 
הנאיביות הזו לחשוב שאם בוז'י היה נבחר המצב היה שונה לטובה, זה כבר ממש טמטום. 
פיגוע זה הנו הוכחה כואבת לכך שישראל חייבת להחריף את צעדיה. כמה שחסר לנו היום מנהיג כמו דוד המלך: "ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם".
משהו קטן על תגובה פרופרציונלית:

תחשבו על כך רגע, הערבים תושבי יו"ש וגם הערבים אזרחי ישראל מקדשים את האדמה על פני החיים, ובעצם בסולם המוסר והערכים, אנו והם נמצאים בשני קצוות שונים לחלוטין. אנו מקדשים את החיים והם את המוות. אנחנו צריכים לדרוש עונש מוות למרצחים מממשלת ישראל, כי זה מציל חיים. אין דרך אחרת לעצור את הרשע אלא בעצירתו. מי שרצח וגרם ליתמות של 6 ילדים, אין לו שום זכות לשבת בכלא לקבל מזון ולימודים. כל שאר הפוסטים העצובים לא תורמים כלום למניעת היתומים הבאים.

הכתובת הייתה על הקיר. חייבים לעצור את ההסתה במסגדים, במערכת החינוך הערבית, בתקשורת השמאלנית וארגוני הקרן ... השמאל עושה דמוניזציה ליהודים ביו"ש : הכיבוש משחית -> העם הערבי הכבוש נאבק למען שיחרורו -> המאבק של העם הכבוש נגד הכובש היודו-נאצי ליגיטימי -> חטיפת ילדים זה חלק מהמאבק נגד הכיבוש הציוני ...
מאז קום המדינה, ואף לפני כן, הערבים טבחו ביהודים, ואנו הגבנו, פעולות תגמול, מלחמות, מבצעים וכיוצא בכך.
במשך עשרות שנים ניתן להסיק, איך לומר, שהם לא לומדים. חוטפים מכות על מכות, נהרגים להם אבות ואחים וילדים, והם לא לומדים, לא חדלים מלפגע. כאילו לא נעשה כלום. אפילו ניסינו מספר מהלכים "התאבדותיים" לא רציונאלים בעליל שלא הועילו, כגון: נסיגה מסיני וויתור על שדות נפט וגז אדירים שוודאי היו תורמים לפיתוח ישראל. ייבאנו עשרות אלפי טרוריסטים מתוניס על מנת שישמרו על השלום, ואפילו ויתרנו על קודש הקודשים של העם היהודי (באיזו זכות?) למען השלום עם הבובה הירדנית.
האם זה עזר והיצר הקמאי הערבי לרצח, ולרצח יהודים בפרט, נרגע? לא. אך יש דבר אחד שעדיין לא ניסינו, שאת אלה שמקדשים את המוות נמצא אפילו מעל המוות, וזה גירוש, נישול מהאדמה. כי אם יש משהו שקדוש לערביי ישראל ויו"ש המוסלמים יותר מהמוות, זו האדמה. האדמה או האשה. זה פתגם ערבי, לפגוע לערבי מוסלמי באדמה שקול לפגיעה באשתו. זה הרבה יותר חמור. אם נבחן את רמצת ההתקוממות הערבית בין 1948 ל 1992 בתחומי מדינת ישראל נגלה שהיא 0, מוחלט, ישר.

מה קרה ב48? ערבים שלא קיבלו את השלטון הישראלי, פשוט עזבו מכאן. מרגע שהבינו שבכחש הם יכולים לחזור לאדמותיהם לכאורה, החלה עליה בתאוות הרצח של ערביי ישראל. מדוע שלא נחיל את כלל הטרנספר גם על יו"ש? מדוע שמחבל על משפחתו מדרגה ראשונה (אחים אחיות, ילדים, נשים והורים) לא יגורשו מהארץ אל עבר הירדן המזרחי (שגם שלנו בדין), או לסוריה ולבנון? הרי אין טעם שנממן אותו בכספי מיסים ברשות בתי הסוהר ושיקבל תקציב מהרשות הפלסטינית על נופש שזכה לו ובעסקה הראשונה יצא לחופשי? צריך להעמיס אותו ואת משפחתו מדרגה ראשונה על משאית ולהשליכו מחוץ לישראל. מעבר לנהר הירדן. 

אין ספק שכצעד הרתעתי, טרנספר יעבוד מעבר למצופה. מה גם שמבחינה היסטורית, צעד שכזה הוכיח את עצמו כיעיל ביותר, בין אם הישראל המתחדשת תחת שלטון ישראלי עכשווי, ובין אם מדובר בימים עברו. את הטרור הערבי מוסלמי ניתן לנצח, אך לשם כך נאלץ להוריד את הכפפות. האם אתם מוכנים לכך? אני כן.
תרשו לי לחזק את ידיו של ראש הממשלה, ביבי נתניהו כשקרא בעברית מעל במת האו"ם: "עם ישראל חי". 

 הים אותו הים והערבים אותם ערבים. (יצחק שמיר ז"ל בזמן כהונתו כראש ממשלה) 

ולבינתיים אי שם בחברון:

This video was taken in the West Bank city of Hebron. The video shows the Al Aqsa Martyrs Brigade, the armed wing of Fatah (which is the elected government of the state of Palestine and which rules the West Bank) parading and firing gunshots to celebrate the murder of 2 Israeli civilians driving in the West Bank. The murdered Israelis were killed in front of 4 of their children, who watched them die. They had 6 kids in total, and all are now orphans. The Al Aqsa Martyrs Brigade, the group shown in the video, claimed responsibility for the act of terror. :

ונתנה תוקף עמיר בניון

כשעוד הייתי תלמידה ביסודי, זכורה לי אמרה (אחת מיני רבות) שאמר המחנך שלי אז: כשאת מצביעה על מישהו, אל תשכחי ששלש אצבעות מצביעות עליך. מודה. הצבעתי לא מעט השנה, ובכל אירוע שכזה, שלשת אצבעותי, הצביעו עלי ונבחנה האמת.
ייתכן ופה ושם פגעתי, הרתחתי והכעסתי, דיברתי דופי ולצתי, ועל כך בקשת הסליחה. כללית, פשוטה שכזו.
על אותם המקרים בהם לא בחנתי את שלשת האצבעות הנ"ל. אני מודה לחברי מימין ומשמאל על הערותיהם והארותיהם.
בקשת סליחה ומחילה שלוחה לכל חברי, והרשו לי לצרף את תפילת "ונתנה תוקף" שנכתבה על ידי רבי אמנון ממגנצא (מיוחס לרבי אמנון ממגנצא - מלפני כ1000 שנה, אך יש מחלוקת כיוון שנמצא גם בגניזה הקהירית - סיפור ארוך לא להיום).
את הלחן ששר חנוך אלבלק מהגבעתון במקור, כתב יאיר רוזנבלום והוקדש ל11 מבני קיבוץ בית השיטה שנפלו במלחמת יום כיפור.
למי שאינו מכיר, תכינו ממחטות
שנה טובה וגמר חתימה טובה לכולם.






תפילה ליום הכיפורים מסביבות המאה האחת עשרה.
הולחנה על ידי יאיר רוזנבלום והוקדשה ל-11 בני קיבוץ בית השיטה שנהרגו במלחמת יום הכיפורים.
בוצע על ידי הגבעטרון כשסולן: חנוך אלבלק. חודש על ידי עמיר בניון במופע המחווה ליאיר רוזנבלום שהתקיים במרכז עינב.



וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם
כִּי הוּא נורָא וְאָיֹם
וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ
וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ
וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת.
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד
וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה.
וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת,
וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת.
וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא.
וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּו.
וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע.
וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע.
וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן.
וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן.
וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין.
לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין.
כִּי לֹא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין.
וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן.
כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ.
מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ.
כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי.
וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ.
וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם:
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן
וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן
כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.
מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ
מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ
מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה
מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא
מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה
[מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה]
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ
מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף
מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר
מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר
מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם
וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה
מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה
[כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ
קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת
כִּי לא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת
כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה
וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לוֹ
אִם יָשׁוּב מִיַָד תְּקַבְּלוֹ.]
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם
וְאַתָּה יוֹדֵעַ יִצְרָם
כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם.
אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר, וְסוֹפוֹ לֶעָפָר
בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ
מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל
כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה
וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ
וְכַחֲלום יָעוּף.
[וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם
אֵין קִצְבָה לִשְׁנוֹתֶיךָ. וְאֵין קֵץ לְאֹרֶךְ יָמֶיךָ
וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבותֹ כְּבוֹדֶךָ.
וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶךָ
שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ.
וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ.
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ
בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ
כְּסוֹד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ
הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ
דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה
קוֹרְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקֹּדֶשׁ.]

המקום הבטוח בישראל בו ישראלים תמיד מוגנים

אל תסעו בטרמפים. זה מסוכן ויחטפו אתכם.
אז איך ניסע? בתחבורה הציבורית, באוטובוס.
אבל רגע, איפה נרצח החייל חן אטיאס הי"ד? באוטובוס....
בעצם עזבו אתכם מאוטובוסים. סעו במוניות למרות שזה יקר.
רגע, אבל גריגורי רבינוביץ' היה נהג מונית וגם הוא נרצח על ידי ערבים.
אז אולי נתנועע בסיוע מטוסים?
הרי את פיגועי ה-11 בספטמבר הערבים ביצעו כשחטפו מטוסים ורק לפני שבוע הערבים חטפו מטוס קל בצפון עם טייס יהודי כדי לבצע פיגוע.
אז תעזבו הכל ותיסעו רק ברכב הפרטי שלכם.
אבל גם ברוך מזרחי נורה ונרצח על ידי ערבים בדרך חזרה מליל הסדר. אז מה, מפסיקים עם כלי התחבורה והולכים ברגל?
שלי דדון הלכה ברגל. היא הייתה בדרכה לראיון עבודה ונרצחה על ידי מחבלים ערבים.
טוב, די! לא יוצאים מהבית! אין מה לחפש בחוץ!
בני משפחת פוגל בכלל נרצחו בביתם עוד בשנתם על ידי ערבים! הם בכלל לא יצאו מהבית ולא היו צריכים לצאת מהבית כדי שערבים יטבחו אותם.
אולי נעבור לגור במערות? שם בטוח לא ירצחו אותנו. או שגם לשם יגיעו הערבים.
השם יקום דמם של הנרצחים.

ישי לוי ועמיר בניון "את"

את מאז ומתמיד , את 

אפילו בימים שכמעט נכנעת
בסופו של דבר נשארת
אפילו בימים שהכל נגמר
את תמיד נשארת את
את מאז ומעולם את
אפילו כשהיה קשה לזכור
בסופו של דבר את זכרת
אפילו כשגירשנו מעט את האור
בסופו של דבר את הארת
את החיים שלי באור כזה שמח
שמאיר בי גם הרבה דברים טובים 

בעצמי בעצמך
עכשיו הכל סביבך מאיר
כן את, כל הזמן פשוט, את
אפילו כשהיה קשה לזהות
אני זיהיתי מיד שזאת את
אפילו כשהפכת למשהו אחר
בסופו של דבר היית את
שהארת את החיים שלי
באור כזה שמח
שמאיר בי גם הרבה דברים טובים
בעצמי בעצמך
עכשיו הכל סביבך מאיר
את החיים שלי
באור כזה שמח
שמאיר בי גם הרבה דברים טובים
בעצמי בעצמך
עכשיו הכל סביבך מאיר

40 התובנות של אמריקאית בת 90

כתבה: רגינה בראט, בת 90, מקליבלנד, אוהיו.

כדי לחגוג את הזדקנותי כתבתי פעם את 40 הלקחים שחיי לימדו אותי. עכשיו, כשמד-המרחק שלי מתגלגל אל מעבר ל-90, הרי לפניכם הטור כולו:
1. החיים אינם הוגנים, אבל הם בכל זאת די טובים.
2. כשאתה בספק, פשוט עשה את הצעד הקטן הבא.
3. החיים קצרים מכדי לבזבז זמן על שנאת חינם.
4.. מקום העבודה שלך לא יטפל בך כשתהיה חולה. ידידיך והוריך כן. אז שמור על קשר.
5.. שלם את כל חובותיך בזמן.
6.. אתה לא מוכרח לנצח בכל ויכוח. הסכם לא להסכים.
7.. בכה עם מישהו. זה מרפא יותר מבכי ביחידות.
8.. זה בסדר לדבר עם אלוהים. הוא מקשיב לנו.
9.. חסוך לקראת צאתך לגמלאות, החל מתלוש השכר הראשון שלך.
10. כשמדובר בשוקולד, ההתנגדות חסרת תועלת.
11. השלם עם העבר כדי שלא ידפוק לך את ההווה.
12. זה בסדר להניח לילדיך לראותך בוכה.
13. אל תשווה את חייך לאחרים. אף פעם אי אפשר לדעת.
14. אם מערכת יחסים צריכה להישמר בסוד, אל תהיה חלק ממנה.
15. הכל יכול להשתנות כהרף עין. אם מגיע לך לקבל את זה, אלוהים יתן לך את זה.
16. קח נשימה עמוקה. זה מרגיע.
17. סלק כל דבר שאין בו תועלת, יופי או שמחה.
18. כל מה שלא הורג אותך, עושה אותך למעשה חזק יותר.
19. כשמדובר בעשיית מה שאתה אוהב בחיים, אל תקבל לעולם "לא" כתשובה.
20. תשתמש בנרות היפים, בסדינים היפים, לבש את הבגדים התחתונים היפים. אל תשמור על שום דבר להזדמנות מיוחדת. היום הוא יום מיוחד.
21. השכלה שאדם רוכש, אף אחד לא יכול לקחת ממנו.
22. אף אחד לא ממונה על אושרך מלבדך.
23. תהיה מוזר היום. אל תחכה לגיל המבוגר כדי להתחיל ללבוש חליפות סגולות.
24. התייחס אל מה שקרוי "אסון" במלים "האם בעוד חמש שנים זה יהיה חשוב?"
25. סלח לכל אחד, על כל דבר.
26. זה לא עניינך מה האחרים חושבים עליך.
27. הזמן מרפא כל דבר. תן זמן לזמן.
28. עד כמה שמצב טוב או גרוע, הוא ישתנה.
29. אל תיקח את עצמך כל כך ברצינות. גם האחרים לא עושים זאת.
30. האמן בניסים.
31. אלוהים אוהב אותך מפני שהוא כזה, לא מפני שעשית או לא עשית משהו.
32. להזדקן זה הרבה יותר טוב מהאלטרנטיבה – למות צעיר.
33. כל מה שבאמת חשוב בסופו של דבר הוא שאהבת.
34. צא וטייל כל יום. ניסים מתרחשים בכל מקום.
35 קנאה היא בזבוז זמן. כבר יש לך כל מה שנחוץ לך.
36. הטוב ביותר עוד לפנינו.
37. לא חשוב איך אתה מרגיש, קום, התלבש וצא מהבית.
38. החיים לא באים באריזת מתנה, אבל הם בכל זאת מתנה.
39. ידידים הם המשפחה שאנו בוחרים לעצמנו.
40. ההערכה היא ש-93% מאלה שיקבלו את זה לא יעבירו הלאה.
אם אתה אחד מ-7 האחוזים שיעבירו, העבר זאת בכותרת.
החיים נותנים לי מתנות, צריכה לדעת לקבל אותן באהבה!!!

לבחור את המלחמות, לחיות את החיים

זהו נאום פרידה של נשיא קוקה קולה (קצר ומצוין שתפו!):

"תאר לעצמך את החיים כמשחק שבו אתה להטוטן ומשחק עם חמישה כדורים באוויר. אלו הם הכדורים: העבודה שלך, המשפחה שלך, הבריאות שלך, החברים שלך, והחיים הרוחניים שלך,ואתה שומר על כל אלה באוויר.בקרוב תוכל להבחין כי העבודה היא כמו כדור גומי. אם אתה מפיל אותו, הוא קופץ וחוזר. אבל ארבעת כדורים האחרים: משפחה, בריאות, חברים והחיים הרוחניים הם שבירים כמו זכוכית. אם תפיל אחד מאלה, יהיה באופן בלתי הפיך מפוצל, מסומן, חתוך, פגום ושבור. אף פעם לא יחזור להיות אותו דבר.חשוב שתבין: אתה חייב להתאמץ כדי לקבל ולשמור על היקר ביותר עבורך, ולהעריך אותו.עבוד ביעילות בשעות העבודה והפסק את העבודה בזמן.תן את הזמן הנדרש לבני המשפחה והחברים שלך. הקפד על פעילות גופנית, לאכול ולנוח כמו שצריך. ומעל לכל חייה את חייך הרוחניים כי הם טרנסצנדנטליים, נצחיים.שייקספיר אמר: אני תמיד מרגיש מאושר, אתה יודע למה?. כי אני לא מצפה לשום דבר מאף אחד, ציפיות תמיד כואבות.הבעיות הן לא נצחיות, תמיד יש פתרונות.הדבר היחיד שלא נפתר הוא המוות. החיים קצרים, ולכן אוהב אותם!.חייה בכל העוצמה וזכור: לפני שאתה מדבר - תקשיב! לפני שאתה כותב - תחשוב!לפני שתתן ביקורת - בדוק! לפני שתפגע במישהו - תרגיש! לפני שאתה מתפלל - סלח!לפני שתבזבז - תרוויח! לפני שתוותר - נסה!לפני שתמות... חייה!!!"

אנחנו שותים יותר מדי , מעשנים יותר מדי , מבזבזים בלי הכרה , צוחקים פחות מדי , נוסעים מהר מדי , מתעצבנים יותר מדי , נשארים ערים מאוחר מדי , מתעוררים עייפים מדי , קוראים מעט מדי , רואים טלוויזיה יותר מדי . הכפלנו את הנכסים שלנו אבל הקטנו את הערכים שלנו .אנחנו מדברים יותר מדי , אוהבים לעיתים רחוקות יותר , ושונאים לעיתים קרובות יותר .למדנו איך להתפרנס אבל לא איך לחיות .
הוספנו שנים לחיים , אך לא חיים לשנים...
רצוי לעשות דבר אחד טוב לפחות פעם ביום - גם דבר טוב לעצמך וגם דבר טוב לאחר. זה לא חייב להיות משהו שעולה לך כסף אבל לעצמך ואו לאחר זה שווה הון תועפות. תן לשכנה המבוגרת ממול חיוך. אז תראה איך היא מחייכת בחזרה במקום לזעוף. תכין לעצמך אמבטיה חמה ומפנקת עם שמנים ארומטיים לאור נרות. תדאג שבזמן הזה יהיה לך שקט ותרגיש את התרומה לאיכות החיים שלך. תבקר את האחיינים שלך ושחק איתם כאילו אתה בגילם כאילו אף אחד לא רואה אותך. בשאיפה שהרשומה לא נכתבה לחינם אבל עצות, כמו הנעורים, מבוזבזות על הצעירים. כך שלסיום, מירחו קרם הגנה.

Everybody's Free (To Wear Sunscreen), also known as the Sunscreen Song

Ladies and Gentlemen of the class of '97, Wear sunscreenIf I could offer you only one tip for the future, sunscreen would be it. The long-term benefits of sunscreen have been proved by scientists, whereas the rest of my advice has no basis more reliable than my ownmeandering experience. I will dispense this advice now. Enjoy the power and beauty of your youth, oh never mind, you will never understand the power and the beauty of your youth until they've faded.But trust me, in twenty years, you will look back at photos of yourself and recall in a way you can't grasp now, how much possibility lay before you and how fabulous you really looked. You are not as fat as you imagine. Don't worry about the future; or worry, but know that worrying is as affective as trying to solve an algebra equation by chewing bubble gum. The real troubles in your life are apt to be things that never crossed your worried mind. The kind that blindsides you at 4 PM on some idle Tuesday. Do one thing every day that scares you. Sing. Don't be reckless with other peoples' hearts; don't put up with people who are reckless with yours. Floss. Don't waste your time on jealously, sometimes you're ahead, sometimes you're behind. The race is long and in the end, it's only with yourself. Remember compliments you receive, forget the insults. If you succeed in doing this, tell me how. Keep your old love letters; throw away your old bank statements. Stretch. Don't feel guilty if you don't know what to do with your life. The most interesting people I know didn't know at 22 what they wanted to do with their lives, some of the most interesting 40-year-olds I know still don't. Get plenty of calcium. Be kind to knees, you'll miss them when they're gone. Maybe you'll marry, maybe you won't. Maybe you'll have children, maybe you won't. Maybe you'll divorce at 40, maybe you'll dance the "Funky Chicken" on your 75th wedding anniversary. Whatever you do, don't congratulate yourself too much or berate yourself either. Your choices are half chance, so are everybody else's. Enjoy your body. Use it every way you can, don't be afraid of it or what other people think of it. It's the greatest instrument you'll ever own. Dance. Even if you have nowhere to do it but your own living room. Read the directions even if you don't follow them. Do not read beauty magazines, they will only make you feel ugly. 
Chorus Brother and sister together will make it through, Some day a spirit will take you and guide you there, I know you've been hurting, but I've been waiting to be there for you And I'll be there just helping you out, whenever I ca-a-an 
Get to know your parents. You never know when they'll be gone for good. Be nice to your siblings. They are your best link to your past and the people most likely to stick with you in the future. Understand that friends come and go. But a precious few, who should hold on. Work hard to bridge the gaps in geography and lifestyle, for as the older you get, the more you need the people you knew when you were young.
Live in New York City once, but leave before it makes you hard. Live in northern California once, but leave before it makes you soft. Travel. Accept certain alible truths: prices will rise, politicians will philander, you too will get old and when you do, you'll fanaticise that when you were young, prices were reasonable, politicians were noble and children respected their elders. Respect your elders. Don't expect anyone else to support you. Maybe you have a trust fund, maybe you'll have a wealthy spouse but you'll never know when either one will run out. Don't mess too much with your hair or by the time you're forty, it will look eighty-five. Be careful whose advice you buy, but be patient with those who supply it. Advice is a form of nostalgia. Dispensing it is a way of wishing the past from the disposal, wiping it off, painting over the ugly parts and recycling for more than it's worth. But trust me on the sunscreen. 

שאלה של השקפת עולם - שיחה בין 2 תאומים בבטן אמם.....

שואל הראשון את אחיו: "אתה מאמין בחיים אחרי לידה? "
"ברור", עונה השני, "חייב להיות משהו לאחר לידה. אנחנו כאן כדי להכין את עצמנו למה שנהיה מאוחר יותר."
"לא מאמין", אומר הראשון. "אין חיים לאחר הלידה. איזה חיים יכולים להיות?"
"אני לא יודע", עונה אחיו, "אבל מואר שם יותר מכאן ואולי נוכל ללכת עם הרגליים ולאכול עם הפה..."

"טיפשון", ענה הראשון, "ההליכה אינה אפשרית. ולאכול עם הפה שלנו? איזה שטויות - חבל הטבור מספק לנו תזונה וחיים לאחר הלידה לא יכולים להתקיים כי חבל הטבור קצר מדי."
"לא יודע..." אמר השני, "אני בכל זאת חושב שיש משהו, פשוט שונה מכאן."
"די, אין כלום, עובדה שאף אחד מעולם לא חזר משם. הלידה זה סוף החיים, ואחריה יש רק חשיכה."
"טוב, בכל זאת אני מאמין שלפחות נוכל לראות שם את אימא והיא תדאג לנו. "
"אימא? אתה מאמין באימא? אז איפה היא עכשיו?"
"היא סביבנו", ענה השני, "היא בכל מקום. היא מקיימת את החיים שלנו. בלעדיה לא היה העולם הזה."
"אין הגיון במה שאתה אומר" אמר הראשון, "עובדה שאנחנו לא רואים אותה... היא לא קיימת."
לזה השיב השני: "לפעמים כשאתה בשקט אתה יכול לשמוע אותה, אתה יכול להרגיש שהיא שם. אני אומר לך, אני מאמין שיש מציאות לאחר הלידה ואנחנו כאן כדי להכין את עצמנו למציאות הזו...."

נשמע לכם מוכר?
זה לא עניין של אמונה. אנחנו לא בלה לה לנד והתאום המאמין אינו טינקרבל הפיה שטוען שאם תאמין זה יתגשם.
הלידה תתרחש בכל מקרה - שני התאומים מסכימים בנוגע לכך. רק שתאום אחד טוען שיש המשך אבל באופן אחר, בצורת חיים אחרת ממה ששניהם מכירים.
לעומתו, התאום שני מאמין שבלידה החיים נגמרים ואין המשך בכל צורה שהיא. כששניהם יוולדו, אכן הם יעברו טרנספורמציה לצורת חיים אחרת בלי קשר לשאלה האם אתה תאום מאמין או תאום אתאיסט. רק שהתאום המאמין יותר מודע לסביבה שלו. יכול להיות שמדובר ברמת רגישות אחרת שמובילה לאמונה באמא או בקב"ה. יכול להיות שהתאום האתאיסט פחות רוחני ורגיש אבל מפותח בדברים אחרים. עם זאת, התאום האתאיסט מוגבל מבחינה רוחנית.

יש מחסור חמור במנות דם בבנק הדם

 

מד"א, המפעילה את בנק הדם בישראל: "מחסור חמור במנות דם"
בשירותי ההצלה הכריזו על מבצע לגיוס תרומות דם, בעקבות מחסור חמור הנובע מירידה דרסטית בכמות התורמים. ככל הנראה, הסיבה היא יציאתם לחופשה של אזרחים רבים. מנכ"ל הארגון אלי בין: "אני קורא לציבור להגיע ולתרום דם"
אתרי ההתרמה המתפרסמים מידי יום באתר האינטרנט של מד"א www.mdais.org.
ניתן להתקשר 03-5300400
http://www.mdais.org/dam

שמחת תורה והשמחה הפרטית שלי

היום אני מרגישה שינוי באויר, כל כך הרבה משמעויות והתחלה חדשה. היום זה התאריך כב' בתשרי תשע"ב, 20/10/2011. לא רק שזה שמחת תורה, אלא גם מדובר ביום ההולדת שלי, העברי והלועזי בצרוף מקרים. היום הזה שונה מימי הולדת אחרים. אני מרגישה שאני משתנה ולא כי אני גוררת את עצמי. זה שינוי טוב. אני מרגישה שקיבלתי את החיים שלי במתנה. היו רגעים השבוע שחשבתי שלא אזכה לראות את היום הזה. ועכשיו הוא עומד להיגמר והחיים החדשים שלי עומדים להתחיל. ואני לא מתכוונת למנוע את זה. אני מתכוונת לחיות אותם הכי טוב שאפשר.
יש לציין זאת בקטע נוסטלגי רלוונטי מפרק שמחת תורה של פרפר נחמד עם קול הפעמונים של עפרה חזה.





אין אדיר כאדוני
ואין ברוך כבן עמרם
אין גדולהכתורה
ואין דורשה כישראל

           מפי אל, מפי אל, יבורך כל ישראל

אין הדור כאדוני
ואין ותיק כבן עמרם
אין זכה כתורה
ואין חומדה כישראל

          מפי אל, מפי אל, יבורך כל ישראל

אין טהור כאדוני
ואין ישר כבן עמרם
אין כבודה כתורה
ואין לומדה כישראל

          מפי אל, מפי אל, יבורך כל ישראל

אין מלך כאדוני
ואין נביא כבן עמרם
אין סומכה כתורה
ואין עוזרה כישראל

         מפי אל, מפי אל, יבורך כל ישראל

אין פודה כאדוני
ואין צדיק כבן עמרם
אין קדושה כתורה
ואין רוחשה כישראל

         מפי אל, מפי אל, יבורך כל ישראל

אין שלם כאדוני
ואין תמים כבן עמרם
אין תמימה כתורה
ואין תומכה כישראל

        מפי אל, מפי אל, יבורך כל ישראל