מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

‏הצגת רשומות עם תוויות פוגרום. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פוגרום. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 3 ביולי 2018

אמא של צ'רלי צ'פלין יהודיה






צ'רלי צ'פלין בן זונה? מסתבר שכן. אמו נחטפה במיוחד לצורך קריירה זו. היא אף נדבקה בעגבת ונפטרה בגינה.
השיטה הייתה פשוטה.
בערים עם אוכלוסייה יהודית גדולה ברחבי רוסיה ופולין, פורסמו מודעות על חיפוש נערות צעירות לשלל עבודות (עוזרות בית, מנקות) בארגנטינה. לעיתים גם פורסם "מידע אמין" על פוגרומים קרבים, וההורים המודאגים הציעו את בנותיהם בעצמם, מחשש לחייהם.
לעתים גברים צעירים ונאים מחו"ל חיפשו נערה בשידוך, וההורים הסכימו ברצון (בעיקר ממשפחות עניות). בנות בגילאי 13-18 עזבו את מולדתם עם הרבה תקוות לעתיד ורוד. הבטיחו שיהיו להן חיים נהדרים ונפלאים.
ברגע שעלו על סיפון אנייה הן גילו את האמת.
החינוך מחדש החל מיד.
אונס קבוצתי, מכות, התעללות, הרעבה עד לשבירת רוחם של הנערות. את המשך דרכם עד לחופי ארגנטינה הן העבירו בכלובים צפופים, נתונות לחסדי הגברים.
כשהגיעו לחופי ארגנטינה, הבנות נמכרו לסרסורים (היו 2 מקומות מכירה מרכזיים- "הוטל פלסטינה" ו-"קפה פריסיאן", שם הנערות הופשטו, נבחנו ונמכרו כמו בשר בקצביה) שהפיצו אותם לבתי בושת בכל רחבי המדינה.
כך, בשנים 1860 עד 1939 פעל קרטל הפשע הגדול והחזק בדרום אמריקה בכלל ובארגנטינה בפרט.
מייסדי הקרטל, נח טראומן, משפחת גולדנברג, אדי ויצמן וישראל מיירוביץ' קוראים לקרטל "צבי מגדל", על שם לואיס מיגדל, אחד המייסדים של ארגון הפשע....
רגע, מה???
כן. זה לא מתיחה ולא הלצה.
בחצי השני של המאה ה-19 החלה הגירה גדולה לארגנטינה מאימפריה הרוסית (ליהודים היו מגבלות רבות בחיי היומיום) בתקווה לחיים טובים יותר וב-1906 האוכלוסייה היהודית במדינה מנתה כחצי מיליון בני אדם. רובם היו גברים (10 גברים על אישה 1) ואנשים מחוגים מסוימים מיד זיהו הזדמנות לכסף גדול.
עם הזמן, מתגבש גרעין אשר מורכב מיהודים בלבד ומחליט להתמקד בסחר בנשים יהודיות ממזרח אירופה (ולא רק) והפעלת בתי זונות באזורים בהם ישנה אוכלוסייה יהודית גבוהה.
לאט לאט, אותו גרעין גדל והופך לקרטל פשע מאורגן.
בסוף המאה ה-19 הארגון מוכר נשים גם לדרום אפריקה וארצות הברית.
ב-1890, ההכנסה השנתי מבתי בושת ומכירת נשים הוא 50 מיליון דולר.
למרות שהארגון מורכב מיהודים, לנערות היהודיות אין הנחות. התנאים בבורדלים מזוויעים והבנות נאלצות לשרת 50-70 לקוחות ביום...
תקופת השיא של הקרטל הוא בשנות ה-20 של המאה העשרים, כאשר בשנים האלה יש לארגון 2000 בורדלים בארגנטינה וכ-1000 בברזיל.
ראש הארגון, זכריה זיטניצקי והמזכיר מקס זלצמן מתעקשים שכל הארגון והסרסורים בפרט חייבים להיות יהודים בלבד (דרכם עובר רוב הכסף).
גם האוכלוסיה היהודית בארגנטינה ברובה לא מתנגדת לפעילות הארגון (למרות שהיו כאלה שהתנגדו, כמו "פועלי ציון" והדברים באופן קבוע היו מגיעים לאלימות עם אבדות בנפש), כי "צבי מגדל" תורמת כסף רב לקהילה (בניית בתי כנסת וצרכים נוספים).
רחל ליברמן הייתה אחת מאותם הנשים אשר אולצה לעסוק בזנות.
היא מנסה להשתחרר ולחיות חיים עצמאיים אך הארגון לא מאפשר זאת (כל כספה נגנב ע"י סולומון קורן, סרסור מהארגון) ובסופו של דבר היא פונה לרשויות. היות ו"צבי מגדל" (שהאמינו בשלטון חזק) משלם כסף רב לממשלה לוקח לה זמן למצוא אנשים "נקיים".
למרות איומים רבים על חייה היא נחושה להעיד ("אני יכולה למות רק פעם אחת-לא אסוג מהתלונה". אלה מילותיה) וב-1930 לאחר משפט ממושך, רוב ההנהגה של הקרטל מוצאת את עצמה אחורי סורג ובריח.
רחל ליברמן מתה ב-1935 ממחלת הסרטן.
הארגון מפסיק לתפקד לגמרי ב-1939, עם תחילת מלחמת העולם השנייה, כאשר הנתיבים הימיים נסגרים ע"י הנאצים.
לא ידוע מספר נשים מדויק אשר נפלו קורבנות לארגון הפשע היהודי. הערכות מדברות על 30 עד 80 אלף נשים.
רוב המסמכים על פעילות הארגון נשרפו בפיצוץ מכונית תופת, אשר התפוצצה ליד שגרירות ישראל בארגנטינה ב-1994.
נ.ב.
אחת מנשים אלו הייתה אימו של צ'ארלי צ'אפלין, האנה, אשר ב-1884 ברחה עם בחיר ליבה שבמציאות היה סרסור של "צבי מגדל" לדרום אפריקה. שם היא נמכרה, הוכרחה לעסוק בזנות ולאחר שנה וחצי ברחה כשהיא בהריון עם אחיו הגדול של צ'ארלי, סידני.
היא מתה ב-1928 מעגבת, שנדבקה בה מימיה כזונה...
הערה:
לאחר שנחום סורקין (פעיל ב-"פועלי ציון") חסם בגופו סרסורים אשר ניסו להכנס לתאטרון, בקהילה היהודית גברה ההתנגדות להשפעת הארגון. לבסוף הארגון נאלץ לקנות חלקות קבורה פרטיות כדי לקבור את הנערות (גם לסרסורים הייתה חלקה משלהם) ולבנות בתי כנסת משלהם.
ועדיין הרבה הגברים שמחאו על פעולות הארגון, המשיכו להתארח אצל נערות הליווי באופן קבוע...
מקור נוסף בעיקר:
"The Jewish Fight Against White Slavery 1870-1939"- Edward Bristow.















יום שני, 4 ביולי 2016

יום השנה ה-70 לפוגרום שנערך בעיר קיילצה בניצולי שואה יהודים





היום לפני 70 שנה (04.07.1946): פוגרום קיילצה בניצולי שואה יהודים.
אחרי מלחמת העולם השניה חזרו כמאתיים יהודים לעיר קיילצה בפולין. מאחר ובתיהם היו תפוסים על ידי שכניהם שפלשו אליהם בעת המלחמה, הוועד היהודי המקומי שיכן את רובם בבניין אחד שהועמד לרשותו. ילד פולני נעלם ב-1 ביולי 1946 וחזר למשפחתו רק לאחר יומיים. אז סיפר כי יהודים חטפו אותו וכלאו אותו ב"בניין היהודי"; הוריו התלוננו במשטרה, ובעיר פשטה שמועה כי היהודים חטפו ילד כדי להשתמש בדמו וכי בבניין היהודי כלואים עוד ילדים. המשטרה יצאה לערוך חיפוש, מצאה בבית כלי נשק ואסרה כמה יהודים.
לאחר מכן יצאו הדברים מכלל שליטה: המונים פשטו על הבית, התגברו על השוטרים, השליכו יהודים מבעד לחלונות, רצחו אותם באכזריות והשליכו את גופותיהם לרחוב. בתחנת הרכבת נרצחו יהודים שבאו לעיר, המהומות התפשטו לאזורים סמוכים, ויהודים אף הושלכו מרכבות נוסעות. גם כוחות משטרה הותקפו, והמשטרה היתה חסרת אונים ורצון להתעמת עם הרוצחים.
העיר ידועה בגישתה כלפי יהודים עוד מהמאה ה-16. בשנת 1535 נתן המלך פריבילגיה לתושבי העיר למנוע ישיבת יהודים בה, דבר שאיפשר את היהודים מקיילצה. האיסור חודש בשנת 1761 על ידי הבישוף של קרקוב, ורק בעקבות המרד הפולני השני בשנת 1863, הותרה ישיבתם במקום. כך, על אף שבעיירות סמוכות כמו פינטשוב וחמילנסקי היו קהילות יהודיות, קיילצה נותרה ריקה מיהודים. היהודים הראשונים שהתיישבו בעיר היו בעלי זכויות מיוחדות, כגון חיילי הצאר שזכו בזיכיונות. אליהם הצטרפו יהודים תושבי הערים הסמוכות. תנופה במספר המשפחות נרשמה בעקבות בניית מסילת הרכבת בין ורשה לווינה. בשנת 1905, בעקבות שריפה בעיר חנטשין, עברו רבים מתושביה היהודים לקיילצה והקהילה גדלה.
ערב מלחמת העולם השנייה חיו בקיילצה כ-24,000 יהודים, ומיד לאחר הכיבוש הגרמני בספטמבר 1939 החלו פעולות כנגד היהודים בה – החרמת רכוש, הטלת קנסות, חטיפה לעבודות כפייה וכדומה. באפריל 1941 הוקם גטו קיילצה, שהכיל בשיאו כ-27,000 יהודים, לאחר שגם יהודים מהסביבה ואפילו מווינה הועברו אליו. מרבית היהודים בגטו הועסקו בעבודות כפייה. באוגוסט 1942 החל חיסולו של הגטו, שנמשך 5 ימים: למעט כ-2,000 יהודים, שהועברו למחנות עבודה, נשלחו מרבית היהודים לטרבלינקה בשלושה משלוחים, ונרצחו שם, וקרוב ל-2,000 יהודים, בעיקר ילדים, קשישים ונשים הרות, נרצחו עוד בשטח הגטו.
הפעם בפוגרום נרצחו 42 מתוך 163 היהודים ניצולי השואה ששהו בעיר, וכ-80 נפצעו. פוגרום זה היה אחד הגורמים להתפכחות ניצולי השואה מהחלום להשתלב שוב בחברה הפולנית, ובעקבותיו טפטוף היציאה מהמדינה הפך לזרם הנקרא בשם "הבריחה". מעריכים את מספר היהודים שעזבו את פולין בין הפוגרום לבין סוף שנת 1946 בכ-150,000. רובם עברו למחנות עקורים באוסטריה ובגרמניה עצמה, ומשם עלו רובם לארץ ישראל.











יום שני, 15 בפברואר 2016

לזכר רבבות היהודים שנטבחו בפוגרומים בעיר פרוסקרוב שבאוקראינה




בתמונה הקשה מאוד: גופות של ילדים יהודיים, מקרבנות פוגרום שהתחולל ביקטרינוסלב, הפוגרום אירע בין ה - 21 ל - 23 באוקטובר 1905

היום לפני 97 שנה, בתאריך ה- 15.02.1919, נרצחים 1,200 יהודים בפוגרום [погром] שהתרחש ביוזמת הקוזאקים בעיר פרוסקרוב שבאוקראינה.
בפברואר 1919 מפקד הקוזאקים החליט לקחת את הפיקוד על שמירת העיר לידיו לאחר שבעיר התרחש מרד הקומוניסטים. הוא קרא לחייליו להרוג יהודים כדי "להציל את אוקראינה" כלשונו, אך לא לבזוז. החיילים צעדו ברחוב המרכזי של העיר ולאחר מכן התפזרו בבתי היהודים. היהודים לא היו מוכנים, ולכן היו בידיים ריקות. תוך שלוש שעות רצחו הקוזאקים באכזריות 1,600 איש, גברים, נשים וילדים. למרות הפרעות, הקהילה היהודית השתקמה מהר ועם תחילת השלטון הסובייטי המשיכו היהודים להיות הקהילה הגדולה ביותר בעיר.
הפוגרומים כנגד היהודים לא היו חדשים לאוקראינים. בשנת 1905, בין 300 ל 1000 יהודים נרצחו בפוגרומי אודסה, אלפי פצועים, וכ-40,000 יהודים איבדו משרותיהם. 5 פוגרומים קדמו לכך במאה ה-19, אם כי הפוגרום באודסה ב-1905 היה החמור ביותר בהיסטוריה של אודסה וברחבי האימפריה הרוסית. סימון פטליורה, נשיאה האחרון של הרפובליקה העממית של אוקראינה, חקוק בזיכרון ההיסטורי היהודי כצורר שחייליו ביצעו פוגרומים שבהם נרצחו עשרות אלפי יהודים (למעלה מ-50,000 על-פי הערכות שונות). חיה גרינברג תארה את זוועות הפוגרום בפרוסקורוב, שם צעקו הפורעים "תחי אוקראינה!" ו"יחי אבינו פטליורה!"
לאחר שהנאצים נכנסו לעיר פרוסקרוב בקיץ 1941, רצחו בה שוטרים אוקראינים כ-800 יהודים. באוגוסט 1941 רוכזו בין 10,000 ל-12,000 יהודי העיר הנותרים בשני גטאות שהוקמו בה, וכ-2,000 יהודים נוספים מהסביבה רוכזו בהמשך במחנה עבודה שהוקם בעיר. באוקטובר 1941 רצחו הגרמנים בין 5,300 ל-8,000 מיהודי הגטו הגדול שבעיר, בנוסף לכ-2,500 יהודים מיישובים נוספים. ב-30 בנובמבר 1942 נרצחו כ-7,000 היהודים שנותרו בעיר, ביחד עם כ-600 יהודים ממיקולאייב. מספר הנרצחים היהודים הכולל בעיר מוערך בכ-14,000 עד 16,000 איש. רק מוכיח שלא צריך סיבה טובה להרוג יהודים!!! גם אם נחזיר את כל השטחים שבעולם.