סיוט של בעלת בית

ב-15 לחודש אני נכנסת לדירה החדשה והחוזה שלי על הדירה הישנה נגמר בסוף החודש. בעלת הבית הנוכחית רודפת אחריי בטלפון וצועקת לי מהחלון [אני ביחידת הדיור שלה] כדי שאתן לה צ'קים ואחדש את החוזה איתה.
היא חוצפנית ממדרגה ראשונה - היא נכנסת אליי לדירה בלי רשות ובניגוד לחוזה [משמע פורצת - לפי החוזה היא צריכה לקבל ממני אישור להיכנס לדירה יומיים מראש, דבר שלא מתרחש בפועל]. היא נכנסה אליי לדירה לפחות פעמיים שאני יודעת - פעם אחת באפריל, היא נכנסה כשבפרוש אסרתי עליה לעשות זאת, כדי "להכניס את החשמלאי" שהיה אמור להיכנס לפני יותר מחצי שנה ולא נכנס [לא הייתי בעיר והיא הודיעה מהרגע להרגע - לא ביקשה רשות אלא הודיעה שהיא נכנסת. לפי החוזה זכותי לא להסכים לכך - היא צריכה לקבל ממני רשות וכשזה קורה, זה בהתראה של יומיים מראש. ואכן אסרתי עליה להיכנס]. בפעם השנייה שהיא נכנסה בעלה פלט במקרה כשהעיר לי אתמול שאני צריכה לשטוף את 2 הצלחות שהיו בכיור. בנוסף, היא מעולם לא קיימה את הצד שלה בחוזה כמו תיקון המקרר שמלכתחילה הגיע לא תקין ופשוט הורתה לי לקנות חדש [מקרר תקין מעוגן בחוזה].
בקיצור, בפעם הראשונה שבה היא נכנסה היא בכל זאת השתמשה בעותק של המפתח שלה בלי שהסכמתי, והוציאה את כל המכשירים מהחשמל - מחשב נייח [משמש כשרת], מסך שמשמש כמסך מחשב וטלויזיה, מערכת, מנורה ועוד. זה גרם לנזק רציני - חזרתי 12 שעות מאוחר יותר כדי לגלות שהיא גרמה לשרת לקריסה ומאז המחשב לא נדלק כי הכיבוי לא היה מבוקר. ברור שמה שה"חשמלאי" היה אמור לעשות לא נעשה [לתקן שקע שעלה ממנו עשן ונהיה שחור ביום נכנסתי לדירה]. במקביל, היא השאירה חלון פתוח, דבר שאפשר לחתולה להיכנס ולהמליט לי מתחת למיטה
בפעם השנייה שגיליתי שהם נכנסו אליי לדירה, כאמור, בעלה פלט לי בטעות. מסתבר, שהם נכנסו ביום חמישי כשישנתי חצי ערומה!!! היא פשוט נכנסה עם בעלה אחרי שלא עניתי לטלפון [הייתי ערה כי עבדתי 36 שעות רצוף וזכותי לישון עמוק ולא לקפוץ לכל ביפס שלה!!!!  זה לא נותן לה זכות לפרוץ אליי לדירה ולעשות שם סיור עם בעלה כשאני ישנה חצי ערומה] ומדובר ביחידה דיור בת חדר אחד, זאת אומרת הם נכנסו לי ישר לחדר השינה - איפה שמעתם כזאת חוצפה? ועוד הם באו אליי בטענות שאני משאירה כלים בכיור.
למה שאגיד לה שאני יוצאת מהדירה? היא כבר עשתה לי נזק למחשב לכו תדעו מה עוד היא תחשוב שאני עושה לה לדירה. לא מעוניינת שהיא עצמה תיכנס לדירה או תכניס לשם דיירים פוטנציאלים עד שאני יוצאת.
היחידה היא קרקע ובאותה פעם ראשונה שהיא נכנסה היא גם פתחה חלון דרכו נכנסה חתולה והמליטה לי מתחת למיטה. למחרת היא הודיעה לי שהיא מעלה לי את השכירות בסוף החוזה ב-400 שקלים וביום חמישי היא שלחה לי הודעת אסאמאס שמבחינתה 2300+400=2800 זה הסכום שהיא דורשת שיהיה רשום על ה-12 צ'קים שהיא דורשת ממני. עוד לפני חודשיים כשהיא הודיעה לי על העליה, בדקתי בהומלס על דירות בשכונה ומצאתי 3 יחידות דיור בשכונה שהם פי 2.5 מהגודל שלי [אני גרה ב-28 מ"ר והיחידות שמצאתי הם לא מרתף בגודל 70-85 מ"ר] יותר קרובות לים כולל מיסים לא כולל חשמל באותו דמי השכירות.
תכל'ס, היחידה גם לא שווה את ה-2300 ששילמתי עליו אבל בעלה מצא חן בעיניי כבעל בית ורק אותו ראיתי במעמד החתימה. היא הייתה בחו"ל. רק לא הבנתי שאין לו מילה ואת הכל היא מנהלת. מאז שנכנסתי הכל היה סיוט - יש לה בן שגר מעליי [אני ביחידת קרקע. לו יש מדרגות ליחידה שלו מול החלון שלי. לכן מאז שנכנסתי נאלצתי להיות בבית ולישון עם חלונות סגורים ווילונות מוסטים כי, מה לעשות, אני גם מתקלחת, גם ישנה ערומה וגם עם חבר], הבת שלה גרה במרתף ומכונת הכביסה שלי שם. תארו לכם כמה שהיא עשתה לי את המוות כי היא כל הזמן בבית והיא לא סובלת שהמכונה קודחת לה בראש [כמה אני כבר מכבסת? פעם בשבוע?] והיא איימה להעיף את המכונה משם - תארו לכם שאני לא בבית 20 שעות ביממה ולא יכולה לכבס בגלל הפרימדונה...
גם כשהודיעה לי שהיא מעלה את השכירות, סיימתי בטון חיובי למרות שידענו שתינו שהיא חיה באשליות והדירה לא שווה את זה. כשהיא אמרה שהחוזה נגמר עוד חודשיים והיא מעלה את השכירות ב-400 שקלים נוספים בגלל העליה במים ובחשמל, סיימתי ב"טוב, הבנתי", הסתובבתי והלכתי. כך שהשארתי אותה בחוסר ודאות עם נטייה חיובית ב'טוב', לא על השלילה אבל לא הסכמה מפורשת. היה לי ברור שאחרי מה שקרה אני עוזבת עם התובנות שלי בהקדם, מוצאת דירה נורמלית וטסה משם - משמע, לא עוד ביחידה/דירה בקרבת הבעלים והפעם, משהו יותר גדול שיהיה בו סלון וחדר עבודה - גם כך המחיר אותו מחיר. לצערי הדירות האלו שמצאתי נחטפו כשהתחלתי באמת לחפש ולכן התפשרתי על דירה רחוקה יותר מהים - במקום 1 ק"מ, 7 ק"מ. אבל היא הרבה יותר גדולה, אם כי היא קומה 3 בלי מעלית אבל זה יחסוך לי מכון כושר. בנוסף, גרו שם 30 שנה משפחה שלמה ויש לדירה אישיות...
בקיצור מצאתי דירה,חתמתי על חוזה,לא ספרתי לבעלת הבית הנוכחית כדי שלא תמצא סיבות להיכנס אליי לדירה לפחות עד ל-15 ולמרות ששילמתי עד סוף החודש. לא רוצה שתכניס לשם מבקרים ולא רוצה שתעשה נזק נוסף לציוד שלי. שילמתי עד סוף החודש? כפרה על הכסף ועל הנזק שעשתה לשרת רק שתרד ממני וברוך שפטרנו.... אני גם כך, בהתאם לתנאי החוזה, לא מחויבת לתת לה הודעה מראש אם אני עוזבת בסוף החוזה. אני רק רוצה לקבל את צ'ק הביטחון שלי ונראה אותה מקבלת את סכום השכירות שהיא דורשת... אין לי שום כוונה להגיד לה שאני עוזבת לפני שהדברים שלי יהיו על המשאית. המובילים מגיעים ביום רביעי ואני בורחת מפה - זאת אני שמפסידה שבועיים וחצי שכירות ומעבירה את הדירה בחשאיות של מבצע צבאי, כולל אריזה באמצע הלילה ולמרות שילמתי עד סוף החודש. יותר מזה, הבהמה הרסה לי מחשב נייח ואין לי נגישות למידע שמאוחסן עליו. זה לא המחשב שהיא הרסה זה המידע שהיה בתוכו והעבודה שהוא ביצע!!!
יש סעיף בחוזה השכירות שמחייב אותה להודיע לי יומיים מראש על הביקור וכמובן מתוך כללי התרבות הבסיסי עליה לדפוק בדלת ולבקש רשות להיכנס בלי להשתמש במפתח שלה. לא משנה שהבהרתי לה את הסעיף והיא הבטיחה לי שתעמוד בו במעמד חתימת החוזה.... אני מחויבת להודיע לה על עזיבה רק אם אני מפרה חוזה. התחייבתי לה על 12 חודשים ושילמתי על כולם. אני לארג'ית איתה ונותנת לה 17 יום לחפש דייר חדש וזה לא מגיע לה!!! אני נותנת לה את זה כי אני לא מסוגלת להיות פה יותר. מאז אותה פעם שהיא הוציאה את כל מכשירי החשמל מהחשמל,אני עושה הכל כדי לא להיות בבית - אני מגיעה לכאן רק כדי להתרחץ ולהחליף בגדים. אני עובדת 20 שעות ביום, ישנה כשאפשר במקומות אחרים רק לא להיות בקרבת הדירה!!! ועכשיו היא הכניסה אותי להיסטריה כי באחת הפעמים הבודדות בהן ניצלתי את זכותי לישון בדירה עליה אני משלמת שכירות מוגזמת - היא נכנסת עם בעלה! לא הייתה לה שום רשות להיכנס לשם והמעשה שלה חמור יותר כי ישנתי רק בתחתונים ומדובר בדירת חדר.
מבחינתי, שתמצא את עצמה בלי דייר -אם היא חושבת שמישהו מוכן לשלם לה 2700/2800 - תפדל. הנקודה היא שהיא רודפת אחריי. איך אני מורחת אותה עוד שבוע בלי לטמון לעצמי מלכודת משפטית? האם צפויות לי בעיות?


שעה 21:00.
היום בבוקר יצאתי מהדירה. בעל הבית גילה כשראה את המובילים מול הבית והתמודד עם זה כראוי, בלי שנכנס ללחץ מיותר ואף אמר לי שתמיד כיבד אותי [לפני יומיים נכנסתי באשתו. אמרתי לה שכשהיא פורצת אליי לדירה היא לא מכבדת אותי ואם היא לא מסוגלת לכבד את החוזה אז שלא תשכיר את היחידה]. לפני כמה דקות הוא התקשר כדי להתלונן שהסלון שלו מלא במים:
- ומה, לא הזהרתי אותך בבוקר שזה מה שיקרה ואתה צריך לשים סמרטוט מאחורי הקיר?
- הזהרת
- ולא אמרתי לך כמה פעמים מתחילת החוזה שהמקרר מקולקל, ויש מלא קרח במקרר ובמקפיא?
- אמרת
- ונכון שאתה רוצה שאחזיר לך מקרר נקי בלי קרח?
- נכון
- אז מה אתה רוצה עכשיו?
- להביא סינים שינקו את זה
- על חשבונך. אני כרגע עסוקה ולא יכולה לנקות עכשיו לפני שהכל מפשיר. זה לא אשמתי שהרצפה עקומה, אבל אבוא יותר מאוחר לנקות את הבית.
- טוב, רק תבואי ותנקי את זה

מחר אדרוש את הצ'ק ערבון שלי ואת שטר הערבות.

כך פעילות שמאל מבריחות פלסטיניות לתוככי ישראל

תופעה מדאיגה:

מאות פעילות שמאל קיצוני פועלות בניגוד לחוק ומכניסות ערביות לתוך ישראל .
לאחר שנחשפנו למעשיו החולניים של פעיל השמאל יונתן שפירא ,שריסס כתובות גרפיטי על חומות גטו ורשה, אנשי השמאל לא נחים וממשיכים למצוא דרכים לחבל במדינת ישראל מבפנים .
כאמור , מאות פעילות שמאל נכנסות לכפרים ערביים ביהודה ושומרון עם רכביהן ומעלות לתוכם ערביות הרוצות לשהות בישראל בניגוד לחוק.
הן מדריכות את הערביות להחליף את בגדיהם ולשנות את חזותן המוסלמית וללבוש פריטי לבוש שונים על מנת שייראו כישראליות לכל דבר. כדי להערים על חיילי צה"ל העומדים במחסום , נשות השמאל מפזרות במבה ברכב ומתדרכות את הערביות כיצד לענות לחייל כך שיחשוב שהן ישראליות. כך הן עוברות את המחסומים ונכנסות יחד עם חברותיהן הערביות לתוככי ישראל באופן בלתי חוקי.

"הפורום המשפטי למען ארץ ישראל" פנו ליועץ המשפטי לממשלה שהורה לפתוח בחקירה משטרתית נגד העבריינות של פעילות השמאל הקיצוני אולם נשות השמאל יודעות היטב שאין להן לחשוש ממערכת המשפט. בג"ץ יודע להחמיר ולהתנכל ליהודים ולימין .
אחרי הכל, השמאל בישראל יחד עם בג"ץ חולקים השקפת עולם פוסט ציונית . בג"ץ והשמאל שותפים לאידיאולוגיה אנטי ציונית ומבקשים עם הזמן לערער את מדינת ישראל כמדינה יהודית ולהביא לכך שבעוד כמה שנים מדינת ישראל כבר לא תהיה מדינה יהודית אלא "מדינת כל אזרחיה" - כפי שאפשר למצוא ב"מסמך החזון" של "ועדת המעקב" של ערביי ישראל .






מדי יום, עשרות שב"חים ערביים מוברחים מיהודה ושומרון דרך גדר המערכת ומרצועת עזה לשטח שהעולם מכיר כשטחה של מדינת ישראל. הם מקבלים סיוע מערבים ישראלים, לא עוברים את מחסומי צה"ל ואין בקרה על מעשיהם, מטרת שהותם בישראל וזמן השהיה. לא מעט מהשוהים לא מסתננים לשטח ישראל רק כדי לעבוד, אלא גם כדי לבצע פיגועי טרור.

Post by ‎סוכנות הידיעות תצפית‎.

מחבלת דוקרת מאבטח במחסום

ב-26 לאוקטובר, 2009, מחבלת דוקרת מאבטח בבטן לעיני המצלמות במחסום קלנדיה אחרי שמצאו אצלה סכין בתיק

Arab Woman stabs Israeli security guard after they found she carry a wepon

 

פניו של הרוע

עד היכן האי שפיות והטרוף יכול להגיע? רעיה ירון מארגון הנשים מחסום ווטש וחבריה פעילי השמאל ביצעו עבירה פלילית ונכנסו לשטח צבאי סגור - הכפר הפלסטיני ממנו יצאו המרצחים שרצחו משפחה שלמה בשנתם, כולל תינוקות בעריסתם. העבירה אף חמורה יותר כשהם מפרסמים את מעשיהם בפומבי ובטון של גאווה, דבר המעיד על ביצוע המעשה העברייני ביודעין ובכוונה תחילה, וללא כל הבעת חרטה.
מעבר למעשה הפלילי שבדבר, נוכחותם באזור ועצם כניסתם לכפר עלולה לסכל את מאמצי כוחות הביטחון בפעילותם השוטפת לתפיסת עבריינים ומחבלים, מדובר בפגיעה קשה בזכרם של הנרצחים ובבני משפחתם שנותרו בחיים. בפעילותם של אנשי השמאל הקיצוני הם נותנים לגיטימציה לארגוני טרור ולביצוע מעשי טבח.

ואלו הם פניו של הרוע:
זוהי תמונתה של רעיה ירון, דוברת "מחסום ווטש"  (קואליציית נשים לשלום, , , , ), מחבקת את אימו ה"מתעלפת" של אחד מרוצחי משפחת פוגל יום אחרי שנעצר. אותו רוצח שיסף את גרונה של תינוקת בת חודשיים, שנים מאחיה בני ה-3 וה-11 ושני הוריה בסכין מאכלת, שנלקחה ממטבחה של אימו שבתמונה. רעיה מסבירה כי היא תומכת באם שנמצאת בדיכאון עמוק כי בני משפחתה - בעלה, שני בניה וביתה, נלקחו למעצר. פעילי השמאל נכנסו לכפר ערוותא באופן לא חוקי למרות צו מהפיקוד אשר הכריז על האזור כשטח צבאי סגור לצורך ביצוע המעצרים.

רעיה ירון, פעילה ותיקה ודוברת "מחסום ווטש"- קבוצת יצורים מעוותים מנטלית וריגשית, אשר נישאים על כתפי התקשורת  שרואה בהם את שליחיו הציבוריים. זוהי קבוצה מאוסה ומתועבת זו על כל "חסידיה הפנטיים" מקומם בתחתית הביבים של המזוהמים שבשווקים . שלושה מילדי משפחת פוגל ניצלו מהטבח שנעשה בבני משפחתם ודמם של הוריהם ואחיהם נמצאים על ידיו של בנה.
דעו את אוייבכם - לא רק הטרוריסטים והמחבלים שתרים אחר כל הזדמנות אלא גם אותם ארגוני שמאל שמחבקים אותם, מחזקים את ידיהם, מבריחים אותם לישראל ונותנים להם כסף לקנות נשק וציוד לבניית מטעני חבלה.
רעיה ירון, עבריינית ופסיכופתית, מתרצת את ביקורה בכפר עוורתא ובבתי משפחות הרוצחים כי חבריה שמעו על ה"הרס" בשני בתים בעוורתא [שני בתיהם של הרוצחים בהם הצבא חיפש כלי נשק ומטעני חבלה] ולכן נסעו לראות את הדברים במו עיניהם. בין תיאוריה, מספרת בק על ה"הרס" שהשאירו כוחות הביטחון במקום לאחר החיפוש שביצעו, וכן על "מסכנותם" של המתגוררים במקום כתוצאה ממעצרם של בני משפחותיהם, שבסופו של דבר התברר כי ביניהם היו רוצחי משפחת פוגל הי"ד, ומשתפי פעולה שהסתירו אותם.
המעוותת רעיה ירון כותבת בקביעות במדור דעות במעריב.
לאיזה תחתיות מרופשות יכולים להגיע מעוותים אלו, שעדיין נחשבים בקרב אליטות מסויימות כאנשים שפויים, שהולכים ותומכים במשפחות מרצחים? שמם נאמר באותה הנשימה כמו יגאל עמיר ומאדולף היטלר בעת הגיעם לעולם הבא.
יעקב מנור, פעיל שמאל קיצוני שנכנס גם הוא לכפר, מתאר באתר "הגדה השמאלית" את ביקורו בכפר ובבתי משפחות הרוצחים:
אז החיילים הפכו את הספה על צידה כדי לראות אם בתחתיתה יש סליק של חומר נפץ ותתי מקלע. הרוצחים היו צריכים לחשוב על זה קודם, בטרם רצחו משפחה שלמה ועוד העזו להאשים פועלים תאילנדים.
הפיצו רשומה זו לכלל ציבור - למען יראו ויוקיעו את האנשים והנשים האלו משורות הציבור.



"הגעתי לעוורתא יחד עם זכריה סדה ביום ראשון 10 באפריל בסביבות השעה 15:00. הכפר היה בעוצר וג'יפ צבאי חסם את הכניסה הראשית אליו. מצאנו דרך עוקפת שהחסימה עליה הוסרה. את הפגישה הראשונה ערכנו בבית המועצה. נכחו ראש המועצה, קייס עוואד, ופעילים מקומיים נוספים. הפעילים המקומיים סקרו את מצב העניינים בכפר מאז מעשה ההרג בהתנחלות איתמר. לאחר הפגישה במועצה ערכנו ביקורים בבתי שתי משפחות מתוך הארבע שבתיהן נפרצו הבוקר. את הזוועה שראינו בבית משפחתו של מוחמד עוואד לא ניתן לתאר אלא כפוגרום לשמו..."
ולכל אלו שחושבים שהם נמצאים במקום בו הם יכולים לשפוט את הסנקציות שישראל מפעילה כנגד תתי האדם האלו - תסתכלו על התמונה הזו ותחשבו על כל התינוקות שהם רצחו במו ידיהם בנשק קר וחם, כמו התינוקת שלהבת ותינוקותיהם של משפחת פוגל. תסתכלו על הילדים שלכם ושימו אותם בתוך שלולית הדם. האם הייתם עוברים על כך בשקט? נותנים להם פרס?

סיוע בריהוט דירה של חיילים בודדים וילדי אומנה

1. בתאריך ה-15.6, חיילים בודדים עומדים לקבל מפתח לדירה בראשון לציון וזקוקים לסיוע דחוף בריהוט הדירה - ברוב החדרים יש ארונות בגדים והם זקוקים לספפה נפתחת, ריהוט, כלי מטבח, מכשירי חשמל, שולחן אוכל קומפקטי וכסאות, שולחן לסלון, ציוד חשמלי למטבח, תנור אפיה וכיריים [הם עושים ארוחות שבת יחד], מאוורר ותנורי חימום, שמיכות ומצעים, וכל מה שבידכם לתרום לפטופיםלשימושם האישי ועוד.
2. בית האומנה של משפחת גבאי מכפר הילדים בצפון מכיל 11 ילדי אומנה וזקוק ללפטופים, ציוד מחשבים ולציוד חזרה לבית הספר בהקדם. המספר של טליה גבאי הוא 0547002050.

לתיאום התרומה והעברת הדברים נא ליצור קשר בהקדם עם מיכל בטלפון 0547790549 ואו במייל desertstormil@gmail.com
במידה ואתם מעוניינים לתרום באופן אישי או בסיוע פרוייקט למען הקהילה/אחריות חברתית שיש לכם במסגרת המעסיק - אנחנו פה

 

Tracy Chapman - fast car

 

You got a fast car

I want a ticket to anywhere

Maybe we make a deal

Maybe together we can get somewhere

Any place is better

Starting from zero got nothing to lose

Maybe we'll make something

Me myself I got nothing to prove

You got a fast car

I got a plan to get us out of here

I've been working at the convenience store

Managed to save just a little bit of money

Won't have to drive too far

Just cross the border and into the city

You and I can both get jobs

And fin'lly see what it means to be living

See my old man's got a problem

He lives with the bottle that's the way it is

He says his bodys too old for working

I say his bodys too young to look like his

My mama went off and left him

She wanted more from life than he could give

I said somebodys got to take care of him

So I quit school and that's what I did

You got a fast car

Is it fast enough so we can fly away

We gotta make a decision

We leave tonight or live and die this way

I remember when we were driving driving in your car

Speed so fast I felt like I was drunk

City lights lay out before us

And your arm felt nice wrapped round my shoulder

And I had a feeling that I belonged

And I had a feeling I could be someone, be someone, be someone

You got a fast car

We go cruising to entertain ourselves

You still ain't got a job

And I work in the market as a checkout girl

I know things will get better

You'll find work and I'll get promoted

We'll move out of the shelter

Buy a bigger house and live in the suburbs

I remember we were driving driving in your car

Speed so fast I felt like I was drunk

City lights lay out before us

And your arm felt nice wrapped round my shoulder

And I had a feeling that I belonged

And I had a feeling I could be someone, be someone, be someone

You got a fast car

I got a job that pays all our bills

You stay out drinking late at the bar

See more of your friends than you do of your kids

I'd always hoped for better

Thought maybe together you and me'd find it

I got no plans I ain't going nowhere

So take your fast car and keep on driving

I remember when we were driving driving in your car

Speed so fast I felt like I was drunk

City lights lay out before us

And your arm felt nice wrapped round my shoulder

And I had a feeling that I belonged

And I had a feeling I could be someone, be someone, be someone

You got a fast car

But is it fast enough so you can fly away

You gotta make a decision

You leave tonight or live and die this way

חולדה! יש לי חולדה בבית! חולדה!

אם הייתם בסביבה אתמול אחה"צ, זו הייתה הצרחה ששמעתם מהדירה שלי. "חולדה! יש לי חולדה בבית! חולדה!" מעומק הראות.
אתמול, סוף כל סוף היה לי זמן להפעיל סבב אחד של מכונת כביסה, ללכת להשתלמות של שעתיים ולחזור חצי שעה אחרי שהסבב הושלם. נכנסתי הבייתה, הכנתי מגבת נקיה למקלחת כדי שאוכל להתקלח בזריזות וכשאחזור אוכל לחפוף כמו שצריך. את מה שצריך, התחלתי להעיף לסל הכביסה, כולל גרב אחת או שתיים וחולצה שמצאתי מתחת למיטה. התכופפתי כדי לוודא שאין שם עוד גרב סוררת ולפליאתי מצאתי שם כיסוי מנומר, שמיכת טלויזיה שהייתי מניחה על הפוך בחורף ואיכשהוא שכחתי מקיומה. משכתי אותה כדי לזרוק גם אותה לכביסה. השמיכה נמשכה אבל גוש בשר חי אליו מחוברים איזה שניים שלוש זנבות נשאר מאחור ונע באיטיות. יכולתי לזהות שהזנבות מחוברים לאיזה גוף אליפטי אבל לא ממש יכולתי לזהות מה זה.
בלי לחשוב התחלתי לצרוח מעומק הראות "חולדה! יש לי חולדה בבית! חולדה!". כמובן שאף אחד מהשכנים לא הגיב לצרחה שלי, גם לא בעל הבית שלי שגר בשכנות, שיזכה לחיים ארוכים.
במקביל לצרחה, הגוף שלי היה דרוך. רציתי לבדוק מה גוש הבשר הזה יעשה ולאן יברח. הוא אפילו לא נע, סתם התפנק ונמתח באיטיות כאילו הפריעו לו לשינה ארוכה ומפנקת ורטן 'מיאו'. לא האמנתי למשמע אוזניי. יש לי מוטציה בבית, חולדה שעושה קולות של חתול ומצאה דרך לעבוד עליו. הסתכלתי יותר מקרוב והצלחתי לזהות גור חתולים בן לא יותר משבוע שלא אהב שלקחתי ממנו את השמיכה. כנראה שהוא לא קרא את החוזה, כיוון שלצערי אסור לי לגדל בעלי חיים.
יצאתי לאט ובשקט מהדירה כדי לחשוב ברגוע. כמובן שלא הפנתי להם את הגב עד שכבר הייתי בחוץ. לא ענו בתנו לחיות לחיות ברחובות, כנראה בגלל שעת אחה"צ המאוחרת [17:20]. הרמתי טלפון לאחותי הקטנה כדי שתיכנס לאינטרנט ותבדוק מה עושים - תשאל בפורום חתולים באינטרנט או תמצא לי איזה מקלט או בית אומנה שיהיה מוכן לקחת את הגורים ולטפל בהם או להדריך אותי מה לעשות. היא לא הייתה בבית. התקשרתי לאורון הוטרינר של ילדתי האהובה, תהיה נשמתה עדן. תסלחו לי אבל חתולים לא אוהבים אותי. מעבר לכך, אני בנאדם של כלבים. הוא היה בחו"ל אבל עוזרת הוטרינר שלו ענתה. השתדלתי להיות כמה שפחות היסטרית, היסטריה שנבעה לא רק מכך שלפני כמה דקות היו לי חולדות בבית, אלא גם מהעובדה שיש לי גורי חתולים מתחת למיטה, אני לא יודעת איך לתפעל אותם או בכלל איך הם הגיעו לשם. היא העבירה אותי לוטרינרית התורנית שקיבלה את ההיסטריה שלי בחיוך, בסבלנות ובהבנה.
איכשהו הוטרינרית הבינה את הפאניקה שהייתי בה בגלל החולדות. היא התחילה להדריך אותי מה לעשות - קודם כל לא לגעת בחתולים ישירות [בוצע] להשתמש בבד כלשהו כדי להעביר אותם לקרטון [השתמשתי במטאטא כדי להוציא אותם מתחת למיטה ובחולצה הדורשת כביסה שהייתה זמינה לי באותו הרגע כדי להעביר אותם לקרטון ארכיון. העברתי פנס כדי לוודא שלא מתחבאים עוד חתולים נוספים מתחת למיטה וכונניות הספרים, כולל איזה אמא חתולה] ולהעביר את הקרטון בחוץ למקום מוצל ובטוח [בוצע].

[אני] אני יכולה לתת להם מים, אוכל, משהו?
[היא] לא, הם יכולים לשפוך את המים על עצמם ולהיכנס להיפותרמיה. אבל, אם אפשר, להגיש לאמא חתולה איזה מנחה, היא בכל זאת מניקה וצריכה את זה.
- [אני] אבל רגע, אני בנאדם של כלבים, אני לא יודעת מה חתולים אוכלים.
- [היא] יפה, את האוכל של הכלבה שלך.
- [אני] הכלבה שלי כבר לא איתנו לצערי.

- [היא] אז גבינה, נקניק.
- [אני] רגע, המקרר שלי ריק. אני בקושי בבית והתכוונתי למלא אותו קצת בדרך הבייתה. שניה, אגיד לך מה יש לי בבית ותגידי לי אם זה מתאים. (פותחת את המקרר). יש לי רק יחידת מולר אחת שקניתי אתמול וחלב שתוקפו פג לפני חודש (ככה זה שבאים הבייתה רק כדי להתקלח ולישון איזה שעתיים - שלוש ועובדים 20 שעות רצוף).
- [היא] מה זה מולר?
- [אני] כמו דנונה. זה בסדר?
- [היא] זה בסדר .עכשיו תניחי מחוץ לקרטון אבל לידו כמו שהנחתי אותך.

הנחתי את הקרטון מתחת לחבלי הכביסה - הקיר פונה לכיוון מזרח כך שהשמש לא הייתה ישירה. הגורים התפנקו אחד על השני בנינוחות. טוב, לא נורא, אתרחץ כמו שצריך כשאחזור ב-9 בערב. קיוויתי שכשאחזור, אמא שלהם תחזור עד אז ותיקח אותם איתה. ב-9.5 בערב כבר הייתי בחניה. נשמתי לרווחה כשמצאתי את הקרטון ריק אבל אמא חתולה לא נגעה במנחה שהשארתי לה. בדאגה רבה נכנסתי לדירה כדי לוודא שאמא חתולה בטעות לא נשארה נעולה אצלי בדירה. בשלב הזה גיליתי בודאות מאיפה נכנסה האם - יש שיח צמוד לחלון, דרכו היא טפסה, כנראה שמצאה שם את החור ברשת שלא שמתי לב אליו. היא עברה בין הסורגים וכך הכניסה את הגורים - נושאת אותם בפה דרך החלון הפתוח. בטוח שהיא לא ילדה אותם אצלי. התקשרתי לעוזרת וטרינר ושאלתי מה הסיכוי שמשהו קרה לאמא? היא השיבה שקודם כל, אם תרגיש שמישהו נגע בחתולים היא לא תתקרב אליהם.
- רגע, אז מי לקח אותם אבל השאיר את הקרטון?
- אה, הם לא שם? זה טוב.
- אז למה היא לא אכלה את המולר? חתולים לא אוכלים את זה? ואם קרה לה משהו?
- אני לא שם ולא יכולה לדעת מה קרה.

באותו רגע שמעתי קולות מאבק בחוץ, משהו נופל ונהמת איום-גרגור חתולית. חיכיתי דקה או שתיים ופתחתי חריץ בדלת. הבחנתי בחתולה באותם הצבעים של הגורים אוכלת את המולר בהנאה פרו-ביוטית. תהני מאמי, את אוכלת את ארוחת הצהריים שלי שתכננתי למחר. אני מקווה שהיא אכלה גם את החולדה שגרמה לי לצרוח 4 שעות קודם לכן.

*** עדכון מיום שישי בשעה 23:13. אני מתעוררת בצרחות לקול מיאו דקיק ודורשני ממתחת למיטה מתוך חשש שנמצא שם עוד גור מעולף מרעב. באמת שלא יודעת מה קורה כאן ואיך הם הצליחו לעבור את ניקיון יום שישי בלי שעליתי עליהם ואני די בטוחה שהפעם החלון היה סגור והדלת לא נשארה פתוחה בלי השגחה. ברור שהרמתי טלפון לאורון ולפי איך שתיארתי אותם לוטרינר שלי, הם בני 3 שבועות. הפעם הוא הציע לי לאמץ אותם או להפגין יותר נוכחות בבית כדי שהאם תבין את הרמז. יתכן שהיא אפילו ילדה אותם אצלי והשמידה את הסימנים ואני לא ידעתי על זה כי אני כל הזמן בחוץ ומגיעה הבייתה לישון ולהתרחץ. עד 2-3 לפנות בוקר ניסיתי לחפש להם בית אומנה כשוטרינרית אחת אמרה לי שזה אכזרי לקחת גורים מאם קיימת שבסה"כ מנסה להתנחל אצלי. שוב שמתי אותם בקרטון בחוץ עד שסיימתי עם סבב הטלפונים שיחכו לאמא שלהם וכשהחלטתי שאין לי פתרון בבית אומנה בשישי בלילה [הם ייללו מתחת למיטה, דבר שגרם לי לקפוץ מתוך שינה] יצאתי לחפש תחנת דלק שיש לה ביצים ומוצרים אחרים שהוטרינר אמר לי כדי להכין להם תערובת [ביצה אחת, חלב 3%, כף שמנת וכפית דבש בצלחת שטוחה - לערבב ולדחוף את הפה של הגור לצלחת כדי לגרום לו ללקק את השפתיים ולהבין שזה אוכל. מקסימום, יש לי מזרק בתיק חובש ואני יכולה לדחוף לו לגרון]. עם זאת, כשיצאתי לרכב הם כבר לא היו בקרטון.
הוטרינר שלי אמר שאליי הם לא חזרו לבד הם קטנים מדי לזה - משמע אמא שלהם קלטה אותם בחמישי בלילה ואני בטוחה שהיא קלטה אותם שוב גם בשישי בלילה. לא השארתי אותם בחוץ ליותר משעתיים ושמתי להם שם את השמיכה הישנה שהם כל כך אהבו .מעבר לכך, אם אמא שלהם לא הייתה לוקחת אותם אני הייתי מטפלת בהם עד שהיו מקבלים סידור קבוע.

אבל היום ראיתי דבר מדהים - אמא וגורה [לדעתי מעל חודש] הולכותם על חומה גבוה - כ-2 מ', עליה נמצאת גדר. הגורה רוצה לקפוץ מהחומה האמא מסמלת לה עם האף שאסור ומצמידה אותה לגדר. כשהגורה לא מבינה את הרמז האמא מכניסה אותה לחיקה ונעמדת מעליה. כשהגורה מתחמקת, המא מתעצבנת, תופסת את הסוררת בעורף וגוררת אותה ליתר הגורים שנמצאים בקצה החומה והסוררת מביעה את מורת רוחה ביללות עצבניות

אז עכשיו אתם יודעים מה לעשות כשאתם מוצאים גורי חתולים?

מוודאים שמספר הטלפון של הוטרינר שלי נמצא אצלכם בחיוג מקוצר - אורון, 097446606 בהוד השרון, סלולרי 0522562625 ובאשדוד - 088544040. תצמיחו טאקט ותתקשרו לנייד במקרי חרום בלבד. מדובר בוטרינר מקצוען במלוא מובן המילה שאוהב את המקצוע ואוהב בעלי חיים. אני לא מדברת אפילו על כך שבניגוד לוטרינרים קודמים, הוא מעולם לא ניסה להרים יד על הכלבה שלי [ומדובר באמסטפית]. כשהיא הייתה גורה, היה לנו וטרינר שנאלצנו ללכת אליו כי היה היחיד באזור והיא פחדה ממנו כי היה מרביץ לה. היינו צריכים להלחם בה בתקופה של החיסונים. לשמחתנו, אורון הגיע כשהיא עוד לא הייתה בת שנה ומעבר לחשש הראשוני כי זיהתה שמדובר במרפאה וטרינרית היא הרגישה שם כמו בבית - היא הייתה נכנסת אליו בשמחה לבדיקות שגרתיות, חיסונים וכדומה, מטיילת במרפאה, משחקת עם החברים שלה שעובדים שם. אני נזכרת בזה עם דמעות בעינים, היא נפטרה והורדמה אצלו בסביבה שאהבה אותה, כל כך רגועה, היא ידעה עוד לפנינו שהגיע זמנה להחזיר ציוד וחיכתה שגם אנחנו נבין את זה. היא הייתה עייפה והיא עשתה את התיקון לשמו היא נשלחה לעולם. היה לי קשה להיפרד ממנה ולא הייתי מסוגלת להיות איתה שם, לא הייתי חזקה מספיק. אחי סיפר לי שגם אורן רעד והיה עם דמעות בעיניים. היה לה סרטן בגזע המח ואני מאמינה שאם אורון אמר שהגיע הזמן, זו ההחלטה הנכונה. היא הייתה חלשה מאוד ולא נלחמה כהרגלה כשהניחו אותה על מיטת הטיפולים, לא נלחמה כדי לתלוש את האינפוזיה מהיד שלה [היא נלחמה תמיד כשבעבר נפגעה באגן מרכב זדוני כשעברה עם אמא שלי במעבר חצייה וכשנאלצה לעבור כריתת רחם וזה לא הגוש הראשון שלה ובבר נותחה להסרת הגושים הסרטניים (היו ממאירים). אורון בכל פעם נחלץ לעזרתה, לא משנה באיזה שעה והביא אותה למרפאה גם אם דיממה לו על הספסל האחורי כשאחותי מחבקת אותה]

אל תגעו בגורים באופן ישיר כדי שהאם לא תדחה אותם וכדי שלא תישרטו - תרימו אותם עם מגבת ושימו בקרטון. את הקרטון תניחו במקום מוגן משמש ולא הומה מדי כדי שאנשים זרים או בעלי חיים אחרים לא יגעו בקרטון וכמובן תתרחקו משם בעצמכם. אל תשימו מים בקרטון כי הגורים ישפכו אותו על עצמם וגם כך הם לא מסוגלים לגעת רק בחלב אם אבל שימו אוכל ומים לאמא כשתבוא לקחת אותם.

תתפנו מהאזור. תנו לה לקחת אותם בשקט בלי הפרעה מצידכם. תחזרו אחרי זמן סביר כדי לוודא שהיא לקחה אותם. אם לא - כנסו לאינטרנט כדי למצוא להם בתי אומנה לשיכון חרום או תתקשרו לאורון כדי לבדוק איך ניתן להיות בעצמכם בית אומנה לחתולים.