 |
| מחנה ההשמדה אושוויץ |
לפני 71 שנה, בסוכות, 7 לאוקטובר 1944, פרץ מרד הזונדרקומנדו במחנה ההשמדה אושוויץ- בירקנאו. הזונדרקומנדו היו אסירים יהודים, ששירתו בתאי הגזים ובמשרפות ועשו את העבודה השחורה של השואה. צוות הזונדרקומנדו כלל כ–3,000 איש בתקופת השואה, רק כמאה שרדו אותה. רובם נרצחו בידי הגרמנים.
המרד התרחש בחול המועד סוכות תש"ה, יום לפני הושענא רבה. מדובר באירוע דרמטי בתולדות מחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו. אורכו בטל בשישים לעומת 12 שנות שלטון הטרור הנאצי. 455 האנשים שנהרגו בו לא היו מספר משמעותי לעומת 60 מיליון הקורבנות של מלחמת העולם השנייה. בשיאו, הועלה באש אחד מתאי הגזים ונהרגו שלושה אנשי אס־אס.
אירוע זה אמנם מתועד בהיסטוריה אך לא מדברים עליו בכמות הדומה בהשוואה למרידות אחרים שפרצו במלחמת העולם השנייה. לכן, הזכרון הקולקטיבי בישראל אינו מודע למיתוס הגבורה של היהודים במחנה זה שסרבו ללכת כצאן לטבח.
את הנשק להתקוממות, שכלל גם רימונים ומוקשים, הם השיגו במבצע חשאי וממודר. חלקו נאסף מחפציהם ומבגדיהם של אסירים שנרצחו. חלק אחר הוברח מבית החרושת לתחמושת שפעל ליד אושוויץ, בו עבדו אסירים ואסירות יהודים. בנוסף, אנשי הזונדרקומנדו הרכיבו רימוני יד מקופסאות שימורי בשר, הכניסו לקופסאות אבקת שרפה, וכך התכוננו למרד. עם בוא הטרנספורטים מהונגריה שייפו אנשי הזונדרקומנדו את סכיני "שבת קודש" שמצאו בחפציהם של יהודי הונגריה והפכו אותם לכלי נשק. באוקטובר 1944 פרץ מרד הזונדרקומנדו וכל משתתפיו נהרגו. הגרמנים החלו לחקור את אנשי הזונדרקומנדו שנותרו בחיים.
 |
| אנשי ה"זונדרקומנדו" בעת עבודתם, ליד הבורות אליהם השליכו גופות נרצחים, ב–1944 |
בהמשך לחשיבות הרבה שאני רואה בחשיפת סיפורים שנשכחו מהזיכרון הקולקטיבי, אני רוצה להזכיר דמות נוספת שלקחה חלק במרד. רוז'ה רובוטה, אשר הייתה חברת תנועת "השומר הצעיר". ב-1942 היא גורשה מפולין לאושוויץ. באוגוסט אותה שנה הועברה למחנה בירקנאו והייתה אסירה שעבדה בבית החרושת "אוניון".
אחרי ההתקוממות שפרצה באוקטובר 1944רוז'ה רובוטה נכלאה ועונתה.
חבר מהמחתרת הצליח להגיע אליה. רוז'ה רובוטה אמרה לו שימסור לחברים שאין להם מה לחשוש. היא לא תגלה דבר ויודעת מה יעלה בגורלה. היא הוצאה להורג יחד עם אלה גרטנר, רגינה שרפשטיין ואסתר וייסבלום, בעקבות פעילותה במרד - היא הבריחה יחד עם חברותיה את התחמושת ששימשה את הלוחמים באותו המרד, נתפסה, עונתה ולבסוף הוצאה להורג בשל פעילותה האמיצה.
רוז'ה רובוטה הוצאה להורג ב-6 בינואר 1945, בדיוק שלושה שבועות לפני שחרור אושוויץ. היא השתתפה בהכנות למרד הזונדרקומנדו במחנה זה, כשהבריחה אבק שריפה יחד עם חברות אסירות. על אף כליאתה והעינויים שעברה לא גילתה דבר. לא רק רוז'ה רובוטה! היו 4 נשים שהיו מעורבות במרד, וארבעתן הוצאו להורג, על פי עדות של אחות של אחת מהן הן הוצאו להורג שתיים בבוקר ושתיים בערב אל מול כל האסירות למען יראו וייראו. - אלה גרטנר, אסתר וייסבלום ורגינה שרפשטיין, הצעירות נתלו. הן צעדו גאות ושקטות עד הסוף. מפקד המחנה קרא לבחורות להתקרב, סיפרה לימים ניצולה שהיתה עדה למאורע, למען יראו כולן מהו דינה של בוגדת. נשים העידו שמילותיה האחרונות של רוז'ה רובוטה היו: "אחיות, נקמה!".
בארץ הייתה רוז'ה רובוטה גיבורה כמעט אלמונית. סיפורה נודע כאן בזכות ניצולות וניצולים, שפרסמו אותו בקבצי עדויות ובספרי זיכרונות. בעדותו במשפט של אייכמן, תיאר ישראל גוטמן, שעבר את אושוויץ ולימים היה מבכירי חוקרי השואה, כיצד עמדה בעינויים והלכה למותה בראש מורם. סיפור גבורה זה זכה להדים בעיתונות, בין היתר ברשימותיו של חיים גורי מול תא הזכוכית בעיתון "למרחב", אך עד מהרה גם אלה נדמו.
הישראלי האחרון מקרב אנשי הזונדרקומנדו, אליעזר אייזנשמידט, נפטר בשנה שעברה.
אליעזר אייזנשמיט נולד בשנת 1920 בלונה בבלרוס, הבכור בשלושה ילדים, להוריו יהושע ואסתר.
ביוני 1941 כבשו הגרמנים את לונה. בנובמבר הוקם בעיר גטו, ואליעזר ואחיו עבדו בו. חצי שנה לאחר מכן, החלו הגרמנים להעביר את יהודי הגטו למחנה קיילבאסין. בדצמבר 1942, הועברו היהודים מהמחנה לתחנת רכבת, שם הועלו על קרונות משא וגורשו לאושוויץ. לאחר סלקצייה נרצחו כל בני המשפחה חוץ מאליעזר ואחיו אברהם. אברהם נספה כעבור כחמישה שבועות.
אליעזר צורף לאחת מקבוצות הזונדרקומנדו והובל עם קבוצתו לתאי הגזים תוך שהוא מוכה באלות. כשנפתחו דלתות תאי הגזים, ראה אליעזר צעירה ערומה, כפופה ומתה. אליעזר ואנשי צוותו הוכו בהלם אך מחמת המכות התעשתו והחלו להרים גופה אחר גופה, להשליך את הגופות על קרוניות ולהוביל את הגופות לבורות שרפה. אליעזר היה בזונדרקומנדו כחצי שנה.
ב-18 בינואר 1945 הוצא אליעזר מאושוויץ בצעדת המוות שיצאה לכיוון גרמניה. הוא נמלט מהשיירה עוד לפני שעזבה את שטח פולין, אך נורה ונפצע ברגלו. אליעזר הגיע לביתם של תאודור ופרנצישקה טנדר, והם הסתירוהו עד השחרור. בשנת 1970 הכיר יד ושם בבני הזוג חסידי אומות העולם.
בספטמבר 1945 נשא אליעזר לאישה את יהודית, ניצולת שואה גם היא. הם הגיעו למחנה עקורים בגרמניה וביוני 1946 עלו ארצה באניית המעפילים "יאשיה וודג'ווד". הם נכלאו בעתלית ומקץ חודשים מספר שוחררו בני הזוג והתיישבו בדרום ולאחר מכן בגבעתיים. אליעזר היה מסגר עצמאי ועד ליום מותו עבד במפעל.לאליעזר וליהודית ז"ל נולדו שני ילדים, שישה נכדים ושלושה נינים אליעזר ליווה, בנוסף, משלחות לפולין כאיש עדות ופעיל בתאטרון עדות בגבעתיים המשלב ניצולים ובני נוער.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה