תרבות האונס מככבת בתקשורת ובמדיית ההמונים בשבוע האחרון - בעיקר לאור חשיפת האונס הקבוצתי במועדון אלנבי 40. אני מהרהרת על פרשת אלנבי 40 כבר זמן רב. ראיתי שאנשים טענו, כי מי שמגיעה למועדון שידוע כ"סדום ועמורה" של תל אביב כשלגופה בגד ים, שותה כמויות גדולות של אלכוהול, מעשנת ג'וינט, עולה על בר לריקוד חושני ולא אומרת "לא", אינה יכולה להתלונן על כך שמישהו מפרש את שתיקתה כהסכמה. התגובה שלי מתמצה בכך: כאשר אישה שיכורה כלוט (כלומר ברור לכל מתבונן סביר שאין היא שולטת במעשיה) - לא תיתכן הסכמה, ובלי הסכמה מדובר באונס.
ברגע שהנקודה הזו ברורה נותר לבחון את טיב ומידת האחריות של כל אחד מהגורמים המעורבים - הגברים שקיימו יחסי מין עם הקורבן, האנשים שעמדו מנגד וכמובן בעלי ועובדי המועדון - במישור הפלילי ובמישור האזרחי.
במישור הפלילי הגברים שקיימו יחסי מין עם הקורבן הם אנסים, בעלי ועובדי המועדון שהביאו את הקורבן למצב של שכרות קיצונית ועודדו גברים במקום לנצל את מצבה הם מסייעים לעבירת אונס (או אף משדלים), והעומדים מנגד שהבינו את הנסיבות אשמים באי מניעת פשע או, למצער, בהפרת הוראות חוק לא תעמוד על דם רעך.
במישור האזרחי המצב פחות מסובך - אמנם הקורבן הגיעה למועדון הסליזי ביותר בישראל, הידוע ככזה שבו אנשים משתכרים ומקיימים יחסי מין, והיא שתתה אלכוהול ביודעין ועישנה ג'וינט לא ניתן לטעון שבהתנהגותה יש אשם תורם, שישפיע על תביעתה נגד בעלי המקום והעומדים מנגד. מאחר וברמה הפלילית, אם הוכחת 100% מהאשמה, יש הרשעה. ברמה האזרחית, לא צריך מעל לכל ספק, אלא לפחות 50%. לכן, מתבקש שאם הוכחת 100% ברמה הפלילית, לתביעה האזרחית אתה צריך רק את הפס"ד הפלילי - כי שם הוכחת 100% וחסכת עבודה. המסקנה המתבקשת היא שאם היא שיכורה מכדי לנהוג ושיכורה מכדי לחתום על הסכם משפטי, היא שיכורה מכדי לקיים יחסי מין ולכן, מדובר באונס.
אני מזועזעת מכך שחלק מהנוכחים במועדון ניצלו את העובדה שמישהי, צעירה בת 17, שתתה טיפה יותר מדי אלכוהול [12-15 דרינקים] ולכן לא יכולה להתנגד או להסכים מדעת, באופן מפוכח, למה שקרה מאותו הרגע שהם עלו איתה על הבר. בדיעבד, היא לא זוכרת שיותר מגבר אחד חדר אליה. היא לא זוכרת אפילו איך חזרה הבייתה, דבר המחזק את ההנחה שהיה מעורב סם אונס בנוסף לשתייה המופרזת של האלכוהול. מה הבעיה שלכם להמתין לכך שתתפכח כדי לבדוק אם יש רצון הדדי למה שאתם רוצים שיקרה? איפה החינוך שלכם?
מזעזע אותי עוד יותר שהיו שם נוכחים, עובדים ובליינים, פיכחים ופיכחים פחות, שנמנעו מלהתערב במה שקרה ולמנוע את האונס. חלקם אף לקחו חלק יותר אקטיבי, עודדו את המתרחש, צילמו והפיצו את הסרטונים.
אני מבינה את הסיבות לכך שהנאנסת לא מעוניינת להכיר בכך שהיא נאנסה, לא בפני המשטרה ומערכת המשפט ובטח שלא בפרהרסיה. זה לא עניינו של הציבור לדוש בזה ולרדוף אותה, לכנות אותה בשמות גנאי, לחפש אחר הסרטונים ולצפות בהם ואז להפיץ אותם לאחרים, לבצע בה אונס שני, להתקשר אליה ולשלוח לה הודעות בפייסבוק. מי שם אתכם לשופטים?
מקרה זה מעיד על כך שבישראל ישנה לגיטימציה לעבריינות מין - להטרדות מיניות ולמקרי אונס נוספים. אני זוכרת את הימים בהם מה שקורה בארה"ב לא יכול היה לקרות בישראל, כי בישראל יש סולידריות. בישראל, אין מצב כזה שמישהו צריך יד ולא יושיטו אותה. האם איבדנו את הסולידריות?
ובינתיים, מי שמשלם את המחיר זה אנחנו, הנשים, הנאנסות, המותקפות, המוטרדות מינית. הוא עדיין מסתובב חופשי והחיים שלי נעצרו באותו הרגע. 250 שקלים כבר גוייסו. עיזרו לי לצאת מזה, להשתחרר מהאזיקים אליהם הוא כבל אותו מאותו היום באמצעות מימון הטיפול. ניתן לתרום דרך פרוייקט למימון המונים שנפתח במימונה.
המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה