הקשר בין השמאל ההזוי למרי אנטואנט

היום לפני 222 שנה (16.10.1793), במסגרת המהפכה הצרפתית: מרי אנטואנט, אשת לואי השישה עשר מוצאת להורג בגיליוטינה.
מרי אנטואנט הייתה ארכידוכסית אוסטריה ומלכת צרפת האחרונה, אשתו של לואי ה-16, מלך צרפת בעת המהפכה הצרפתית. היא הייתה בתם של הקיסרית האוסטרו-הונגרית מריה תרזה ושל הקיסר פרנץ הראשון שטפן. ב-16 במאי 1770 נישאה ללואי ה-16, ולזוג המלכותי נולדו ארבעה ילדים. היא זכורה בעיקר בשל האימרה המיוחסת לה, שמייצגת יותר מכל את התקופה, "אם אין להם לחם, שיאכלו עוגות" (בתרגום מדויק: אם אין לחם, שיאכלו בריוש), שהפכה במהרה לציטוט מפורסם, אולם אימרה זו, כמו רבים מהסיפורים שסופרו עליה, התגלו כשקריים ונועדו להכפיש את שמה על ידי המהפכנים של צרפת אשר תלו בה את האשמה למשבר הכלכלי הקשה, שהוביל למהפכה.
הציטוט המפורסם הוא תיאור אחד מני רבים, אשר נועד לחזק את תדמיתה של מארי אנטואנט כמלכה מושחתת וחומרנית. כמו רבים מהסיפורים שסופרו עליה, גם זה נכנס אל הזיכרון הקולקטיבי של ההיסטוריה עד כי העובדות האמיתיות של מי אמר את המשפט המפורסם ומתי, כבר אינן רלוונטיות. גם היום משויך ציטוט זה אליה, על אף שידוע כי המשפט נאמר זמן רב לפני הגעתה לצרפת. בספרו של ז'אן-ז'אק רוסו, "הווידויים", אותו סיים בשנת 1767 (ופורסם בשנת 1782), נכתב הציטוט המפורסם, כאשר מארי אנטואנט הייתה בת 12 בלבד .
יש הטוענים כי המשפט נאמר על ידי אחותה של מארי אנטואנט, מריה קרולינה, מלכת נאפולי, על מנת להסביר כי קשרי המשפחה שלהם הם אלה שהובילו להשלכת הציטוט על מארי אנטואנט. אולם ספרו של רוסו מפריך גם את הטענה הזו ומציב את הציטוט בתקופה מוקדמת יותר לתקופת מלכותה של מארי אנטואנט ואחיותיה. השערה אחרת היא כי ככל הנראה אמרה זאת מריה תרסה, נסיכת ספרד, אשתו של לואי ה-14, כמאה שנים קודם לכן. בין אם אכן הייתה זו מריה תרסה או כל אישיות מוקדמת אחרת, אין עוד ספק כי הציטוט המפורסם לא נאמר על ידי מארי אנטואנט. כיום קיימים מסמכים רבים המעידים על אישיותה הפילנטרופית של מארי אנטואנט, שלמעשה פעלה בניגוד לשמועות על חומרניותה וקלילות דעתה, ובניגוד לחוסר האכפתיות השכיח של האצולה הצרפתית, וסייעה רבות לעניים בצרפת.
מארי אנטואנט התקבלה בצרפת בברכה ובאהבה, אולם היחס אליה שונה פעמים רבות, בהתאם להלך הרוחות והשינויים הפוליטיים שחלו בצרפת. עם הגעתה של מארי אנטואנט, כאשתו לעתיד של לואי ה-16, נערכה עבורה קבלת פנים מרהיבה ומחבקת. אנשים רבים באו לחזות בנסיכה הצעירה עם הגיעתה לצרפת. כחלק מכללי הטקס המלכותיים, על הנסיכה להוריד מעצמה כל סממנים של תרבותה הקודמת, לשם כך נבנה בית עץ ארעי במקום המפגש בגבול אוסטריה-צרפת, אליו נכנסה הנסיכה מאריה אנטוניה האוסטרית וממנו יצאה הנסיכה מארי אנטואנט הצרפתייה.
כבר בתחילת דרכה בצרפת, הילוכה, מראיה, ודבריה תועדו וצוטטו. בכולם תוארה הנסיכה כדמות מקסימה ומלבבת. יחסה אל העם הצרפתי היה חם ואוהד והיא כבשה את לבבות ההמון ברצונה להיות צרפתייה ולהיות חלק מהעם הצרפתי ולא רק מלכתם.
ההוצאה להורג, התרחשה ב-16 באוקטובר 1793 בשעה 16:00, בגיליוטינה, לשמחתם של המוני הצופים, וראשה הכרות הוצג בפני הקהל הצוהל. הריגתה של מארי אנטואנט נחשבה בעיני רבים מהתקופה כמעשה מיותר, שסימל יותר מכל את הברבריות ותאוות הדם של צרפת בתקופת המהפכה, שבה נהרגו 17,000 איש בגיליוטינה בפריז, ואלפים רבים נוספים ברחבי צרפת.
מארי אנטואנט נקברה בקבר אחים בלתי מסומן שבו נקברו רבים מהרוגי הגליוטינה, בהם לואי ה-16. בשטח זה נבנתה מאוחר יותר כנסיית מדלן. בינואר 1815 הוצאו עצמותיה יחד עם עצמות בעלה ונקברו בבזיליקת סן-דני, שם נבנתה מצבת קבר למלך ולמלכה בקתדרלת הקבורה של כל מלכי צרפת.
בלי קשר לשאלה האם מרי אנטואנט אמרה את המשפט או לא, המשפט מיוחס, בכל אופן, לנסיכה מתנשאת הלוקחת חלק בשלטון מלוכני. משפט זה מעיד על התנשאת, על חוסר התחשבות בעם הדואג לפרנס את השלטון המוטל עליו כעול כלכלי ומונע ממנו ביטחון ויציבות, מטיל עליו גזרות כלכליות ועוד. בעקבות כך, העם הצרפתי יישם את המהפכה הצרפתית והחליף את השלטון המלוכני בדמוקרטיה, בשלטון העם. להבדיל מהתנשאותו של השמאל הישראלי כיום, לפחות אז האוליגרכיה לא הסתירה את התנשואתה על העם הצרפתי ואת מקומו בהיררכיה.
כיום, השמאל ההזוי מטיף לשלום ואחווה, אך במקביל פועל בניגוד למוסר שהוא מנסה להטיף. התייפיפות הנפש נוגעת ללב, לכאורה, עד שזה מגיע לכיס שלהם. ג'ון לנון, סמל השלום והאקטביזם, מחזיק ברכוש והון בשווי מעל למליארד דולר. אושו, סמל הרוחניות והאהבה, החזיק בצי רכבים של 100 רולס רוייסים. עמרי פדן, מנכ"ל מקדונלדס ישראל, מתנגד לכיבוש הישראלי, לכאורה, על ירושלים, יהודה ושומרון והכולן. לכן הוא מסרב לפתוח שם סניפים, מסרב לתת הטבות לחיילי צה"ל ואף מקדונלדס תורמת אחוזים מכל ארוחה לארגוני טרור. מבחינתם זה מוסרי. אבל כשצריך לשמור על זכויות העובדים ברשת? לכך המנכ"ל מתנגד ומנסה למנוע בכל כוחו מעובדיו להתאגד ומפר את זכויותיהם.
הפרה נוספת של זכויותיהם של עובדים חלשים מתבצעת על ידי אוניברסיטת תל אביב, המקפידה לקדם אג'נדות שמאלניות הזויות, כולל ציון יום הנכבה, אך מפרה מדי יום את זכויות העובד של עובדי הניקיון ברחבי האוניברסיטה.
גם השמאלניות הפמיניסטיות שכל כך מתנגדות למעשי אונס, כל עוד האנסים אינם מסתנני עבודה וערבים. הארץ, עיתון שמאלני לחלוטין, כאשר השמאל אמור לדגול, לכאורה, בשוויון זכויות כולל זכויות נשים, מגן על אנסים המקדמים את ההזיחיה השמאלנית. קיבוצים מכרו מפעלים שהוקמו לניצולי שואה לצאצאיהם של תומכי הנאצים שהסגירו יהודים לשלטון הנאצי. השמאלנים מפגינים אנטישמיות כלפי יהודים וציונים ויוצרים כלפיהם דהומניזציה. השמאל ההזוי מתנגד לכל סממן יהודי והקשר שלו למדינת היהודים, גם במחיר של חיי אדם חפים מפשע. לפיכך, הערכים להם הם מטיפים חסרי ערך, כאשר האחד בפה והאחד בלב.