העיתונאית האמריקאית היהודיה דניאל ברין (בתמונה) פרסמה תאור של חוויה קשה שעברה - עיתונאי ישראלי "בכיר" וידוע הטריד אותה מינית ועשה בה מעשים מגונים בעת שנפגשה עימו במטרה לראיין אותו, עד שפחות או יותר נמלטה על נפשה. רוב כלי התקשורת הישראלים פרסמו, כי עיתונאית אמריקאית דווחה על אורי שביט כאדם שתקף אותה מינית. רוב כל התקשורת דווחו על כך, מלבד עיתון 'הארץ' כמובן - עיתון לאנסים שוכבים בעל מדיניות מיזוגנית התומך בהחפצת נשים ובעובדים האונסים נשים, מטרידים מינית עובדות ותוקפים נשים.
למעשה, תוך זמן קצר מאוד נחשף שמדובר בארי שביט, פובליציסט בכיר ולא עיתונאי בעיתון הארץ. שביט פרסם התנצלות צולעת ביותר, הסביר ש"פירש לא נכון את הסיטואציה". "עד שקראתי השבוע את המאמר אותו פרסמה", משיב עיתונאי "הארץ" ארי שביט לעדותה של העיתונאית היהודיה-אמריקאית דניאל ברין, כי עיתונאי ישראלי תקף אותה מינית, "חשתי שהיה לנו מפגש ידידותי שכלל, בין היתר, גם יסודות של חיזור". מה ששביט מכנה "מפגש ידידותי" היה ראיון עיתונאי קבוע מראש, כשברין מפעילה מיד בראשיתו את מכשיר ההקלטה. מה ששביט פירש כ"יסודות של חיזור", ברין מתארת כך:
"הוא עצר את הראיון ואמר ‘קודם כל, אני רוצה להכיר אותך טוב יותר”. בהמשך רכן לעברה ותפס אותה כמו "חיית משק", לעדותה, ומשך אותה אליו, כשהיא מסובבת את ראשה ומרכינה את פניה כדי להמנע מפיו. כשניסתה לדחות אותו בנימוס תוך איזכור אשתו, הזמין אותה לחדרו ובהמשך הציע ללוות אותה לרכבה. וכשסורב לשניהם חילץ ממנה "חיבוק פרידה".ארי שביט לא פירש נכון את הסיטואציה. עכשיו אני רוצה לשאול, מה חדש? באיזה מאמר או ראיון שלו הוא פירש נכון את הסיטואציה? לא יודעת אם ברין מקבלת את ההתנצלות של שביט, אני לא מקבלת אותה. זה לא שהוא דרך למישהו בטעות על הרגל. וזו גם התנצלות מוקפדת ומחושבת רק אחרי שנחשף והבין שהוא טובע. רק לסבר את האוזן, מה שהוא עשה (על פי תאורה של ברין, שאותו הוא לא הכחיש), חמור יותר ממה (שפורסם לפחות) שעשה ינון מגל - לא כוס התה שלי אבל ח"כ מבטיח עם אופק פוליטי – ששילם מחיר כבד ופרש מרצונו מהכנסת. רבות מאוד הנשים שחוו את מה שחוותה ברין (ורבות מאוד עברו דברים איומים וקשים פי כמה). מה שברין עשתה – לספר על מה שקרה לה במקום להתבייש ולהסתיר – זה חלק מתופעה כלל עולמית מדהימה שבה קורבנות מרימות ראש, מפסיקות להתבייש, ומביישות את התוקף, אם כי היא לא חשפה את שמו. לא מדובר בארוע פה וארוע שם, וגם לא ב"שערוריות" או "פרשיות מין" או "אייטם צהוב" - אלא בהתרחשות היסטורית.
מצד שני הוא כותב בעיתון הארץ הידוע במתן חסויות למואשמים בהטרדות מיניות, אם הם בשמאל כמובן. כי אצלם אין דברים כאלה. בסך הכל, קשה להאשים את שביט שפירש בשגגה את נסיונה של עיתונאית צעירה להשלים משימה עיתונאית שהוטלה עליה - כהזמנה להתנפלות רבתי על גופה מצד מרואיין נשוי ואב לילדים. אחרי הכל, שביט עובד בעיתון "הארץ", המחזיק במדיניות מיזוגינית שנותנת במשך שנים במה פומבית וגיבוי מלא ועז מצח לאושיה ספרותית כמו יצחק לאור, אשר עדויות על תקיפות מיניות לכאורה, אונס לכאורה, ושימוש אובססיבי מטריד ומשפיל בלשון מינית בוטה ומחפיצה כלפי תלמידות, קולגות ונשים בכלל בסביבתו המקצועית והאקדמית, לכאורה - נערמו נגדו בהמוניהן.
עיתונאי נוסף שמועסק שם הוא מורן שריר, שנהג, על פי פרסומים בתקשורת, לצלם מתחת לחצאיותיהן של צעירות הרוקדות במועדון, ללא ידיעתן, ולהעלות את התמונות לחשבון הפליקר שלו, עד שחשבונו סולק משם. וזוכרים את בני ציפר, עורך "תרבות וספרות" ב"הארץ", שהיגג: "אמנים, מגתה ועד אייל גולן, מרחפים בתוך שכרון אויר הפסגות של העשייה האמנותית, אך מוכרחים גם לחוש באינטנסיביות את הדברים הנחשבים הכי נמוכים ויצריים בחיים, כגון משגלים עם מעריצות צעירות. בלעדי זה לא תהיה יצירה, עם כל הצער שעלול הדבר להסב לצעירות הללו, שחייהן אולי נפגעו"?
אז איך אפשר באמת לצפות מעיתונאי "הארץ" כמו ארי שביט לפרש אחרת את נוכחותה של אשה צעירה לידו? אני קצת מופתעת שלא שלף בתגובה את "אם לא רצתה להיות מותקפת, למה יצאה כל כך יפה מהבית?". גם מי שמתעקש להמשיך לגונן על אנסים ומטרידנים בתואנות שונות ומשונות נראה כבר עכשיו כמו דינוזאור שנקלע בטעות לנתיבי איילון. רוב הגברים לא מתנהגים כך. אין סיבה שיגוננו על מעשים שהם עצמם לא היו עושים בחיים. ראוי, חברים יקרים, שתצטרפו למהפכה הזאת באופן פעיל, ותייצרו עולם טוב, מוסרי, שוויוני ובטוח יותר עבור הבנות (והבנים) שלכם. ארי שביט הוא כמובן לא היחיד. אבל כן ראוי להתעכב עליו לרגע. ההתנהגות הנלוזה שלו כלפי דניאל ברין היא סימפטום לכך שבתוך עולם הערכים הנשגבים שלו לא הוכלל רעיון השוויון לנשים וזכותן להיות מוגנות במובן הפיסי הפשוט ביותר. וכן, ממטיף מוסר אלטרואיסטי, שמאלני הזוי שכזה שאינו מחובר למציאות ולאידאל של השמאל הסוציאליסטי, לא ניתן לצפות ליותר.
ובכלל, מה יש להתפלא מעוד עיתונאי שכובד בנייר לעטיפת דגים הנושא את הכינוי 'הארץ'? מי מכיר את ההגדרה בתשחץ שהייתה להם לפני כמה חודשים ועוררה סערה - "על אחת כמה וכמה" (התשובה - אונס קבוצתי).
בתמונה: דניאל ברין, צילום מסך מתוך ראיון לערוץ 2.
