עיט שולה נחש מים ארסי מהים

תיעוד נדיר ובו מצולם נשר שולה נחש מים ארסי מהים לארוחת הצהריים

sea eagle vs snake : this sea eagle catches a poisonous snake for food

George Michael - Amazing

I was mixed up when you came to me
Too broke to fix
Said 'daddy get you gone, I'm missing my baby'
Still missing my baby

I was stitched up by the hands of fate
Said how you gonna make it on your own
If luck is a lady?
Maybe luck is a lady

I was going down for the third time
My heart was broken, I was not open to your suggestions
I had so many questions
That you just kissed away

Tell me, I guess that cupid was in disguise
The day you walked in and changed my life
I think it's amazing,
The way that love can set you free

So now I walk in the midday sun
I never thought that my saviour would come
I think it's amazing
I think it's amazing

I think you are amazing

You tried to save me from myself
Said 'Darling, kiss as many as you want!
My love's still available
And I know you're insatiable'

We're like victims of the same disease
Look at your Big Bad Daddy, and your mom
And your mom...was always acting crazy

I was going down for the third time
My heart was broken, I thought that
loving you was out of the question
Then I saw my reflection
Saying please don't let this go

Tell me, I guess that cupid was in disguise
The day you walked in and changed my life
I think it's amazing,
The way that love can set you free

So now I walk in the midday sun
I never thought that my saviour would come
I think it's amazing
I think you're amazing

Celebrate the love of the one you're with

Celebrate, this life with you baby
I think you should celebrate yeah
Don't put your love in chains baby
No no, walk in the midday sun
I thought I was dreaming
I think it's amazing
I think you're amazing

I said celebrate the loce of the one you're with

As this life gets colder
And the devil inside
Tells you to give up

י. א, הפוסט הזה יכול היה להיות מוקדש לך. אם רק היית מוכן לקבל על עצמך את העול, בהחלט היית ראוי לזה. בכל אופן, תודה על מה שנתת לי. אני בהחלט מעריכה את זה. תודה שגרמת לי להבין איזה טוב אני מונעת מעצמי. תודה שהוכחת לי שיש מלאכים בסדום.


אני מצטערת אם המאמץ שלך יהיה לחינם בסופו של דבר. אני לא חושבת שיש לי את הכוחות...

שיר בעפרון - בית הבובות מלים ושיר

אל תשכח לשמוח גם בחלקי
ואל תמנע מלבכות כשעצוב
תנצל עד תום כל עוד אתה תמים
תלמד לוותר ואל תוותר על החיים.

כי בחיים הכל עובר
מטעויות למד והשתפר
מה שקולך הפנימי אומר, זו האמת שלך
לא, לסלוח זו לא חולשה
נצור אהבה בדרכך
ודע, את כל הסובב אותך.

אל תלך בדרכו של אחר
ואל תיכנע לחולשות שבגוף
שא בעול בכתפיים איתנות
ותאמין ותאמין, רק תאמין.

שבחיים הכל עובר...

לא בלי אחי - מחאתו של יואל שליט

יואל שליט, אחיו של החייל החטוף

יגאל שליט, שובר נימוס. יואל שליט וחברתו לחיים - יערה, התפרצו לטקס פתיחת חגיגות יום העצמאות ה-63 שנערך ברחבת הטקסים בהר הרצל נושאים שלט ובו כתוב "אבא שלי אח שכול. אני לא רוצה להיות גם". בטקס נכחו מכובדים מהצבא ומהממשלה, כגון יושב ראש הכנסת, והקהל מורכב ממשפחות שכולות מרחבי הארץ.
אין טקס מנוגד יותר מטקס פתיחת חגיגות יום העצמאות - הוא מסמל את המעבר מהעצב והאבל שמרכיב את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ובין חגיגות יום הולדתה ה-63 של מדינת ישראל - מדינה שלשמה נפלו לא מעט חללים במלחמות ונפצעו רבים נוספים. אין משפחה בישראל שהדבר לא נוגע לה. יש משפחות בקהל שלא יכולות לעבור מתחושות מנוגדות אלו של אבל ואובדן אל שמחה.
ואיפה משפחת שליט נמצאת? האם הי צריכה להודות על כך שגלעד עדיין חי? הוא לא נמצא בידיים טובות. הוא חטוף ושבוי בידי האוייב. "תדע כל אם עברייה שמסרה את גורל בניה לידי המפקדים הראויים לכך". דברים אלו של דוד בן גוריון נשמעים כחלום רחוק בכל פעם שאני חושבת על גלעד שליט. אני לא יודעת אם יכולתי להגיע להחלטה טובה יותר ממקבלי ההחלטות בנוגע לדרכי הפעולה הקשורות לגלעד שליט. בכל זאת, גלעד אינו חטוף, הוא שבוי, אסיר בידי ארגון המייצג את רצועת עזה כטריטוריה. הבעיה היא שהארגון בידיו נמצא החייל לא פועל בדרכים מוסריות. מצד שני, אני לא רוצה להיות במקום משפחת שליט וליבי נמצא עם גלעד. אין לי זכות לשפוט לרעה את מעשיו של יואל שליט להשאיר את אחיו, גלעד, במודעות הציבורית ולקדם את עניינו.

לא, אני לא אמורה לגדל אותך, זה לא מוגדר בדרישות התפקיד שלי

אני אוהבת לעשות דברים שעושים לי טוב, דווקא כי אני אוהבת שטוב לי. אחד מהדברים זה לארגן לעצמי עבודה בחוף הים כדי שאגיע לחוף כל יום ועוד ישלמו לי על זה. כמדי עונה, אני אחראית על מרפאה מרכזית בחוף הים באחת מערי החוף הגדולות בארץ. כיף לי לקום כל בוקר, לעבוד שעות ארוכות בים, להיות מוכנה לכל דבר שלא יבוא ולהודות על כל יום שבו נאלצתי להעביר את היום באבטלה סמויה. לא מדובר בסתם אחת מערי החוף - מדובר בעיר אחת מהגדולות בארץ עם חופי רחצה מוסדרים והמרפאה המרכזית, כשמה כן היא, נגישה ואחראית על כולם.

אני כל כך מעריצה את מנהל אגף החוף בעיר, דווקא כי בצעירותי עבדתי במרפאות בערים אחרות והייתי אחראית על שרותי הרפואה באותם החופים ואני יודעת להעריך את הביצועים שלו. למה? כי המקום מתפקד! יש סינרגיה בין גורמים שונים בחוף - בין ההצלה לפיקוח, בין הרפואה למוקד וכדומה ; יש לי גיבוי מכל הבחינות, כולל ממנהל האגף, כל עוד אני עושה את התפקיד שלי כראוי ודואגת שהציוד אצלי במרפאה תקין ועומד בתקן ; המרפאה מצויידת ומאובזרת כראוי וזה כולל מרחב [הייתי במרפאות שה"מרפאה" הייתה בגודל של בוטקה ש.ג, אליו הוכנסה מיטה מהחור של התחת ולא היה מקום לשבת, שלא לדבר על חשמל, מים זורמים או מסעדה באופק אבל מה? העיקר שהם יודעים לגבות כסף עבור החניה בכניסה לחוף] וכן הלאה. אני נדהמת כל יום מחדש מאיך שהמקום מתפקד. עצוב להודות שחופים אחרים בכלל לא משתווים ברמת השרות שלהם.
עונת הרחצה 2011 נפתחה השנה ביום חמישי האחרון, בתאריך החמישי למאי. אתמול, ביום העצמאות, היה אמור להצטרף אליי לסיוע במרכזית חובש ועוד שני חובשים נוספים בעמדות המשניות לאורך החוף. הגיע אליי חובש צבאי בן 21, שהשרות הסדיר שלו עומד להסתיים בעוד 3 חודשים. הוא סבל מאוביסיטי ברמה כזו, שלא התפלאתי כשאמר שהוא מפחד לשבת על כיסאות הפלסטיק המכובדים של כתר או על מיטת הטיפולים, כיוון שיצא לו בעבר לשבור כמה עם המפגש הראשון בין ישבנו עם הכיסא.
בכל מקרה, הוא לפחות הגיע יחד איתי, מספר דקות לפני תחילת המשמרת. חבל שהגיע. לאורך כל המשמרת הוא פשוט הכביד והעמיס עליי - לא רצה לעבוד, העמיס עליי בכך שביקש ממני את תשומת הלב שלי ורצה שאאכיל אותו ואאעסיק אותו כדי שיהיה לו מעניין. לבצע פעולות הנוגעות לתפקיד שלו ולעבודה הוא לא רצה לעשות. בקיצור, נצנץ בטלן במלוא מובן המילה.
כשנכנסו למרפאה, התחלתי בהליך פתיחת המרפאה - שטיפת הריצפה. מלכתחילה הוא חיכה מחוץ למרפאה וכשניסה להתקרב, טען שהריח של חומר הניקוי עושה לו סחרחורת ושהוא לא מרגיש טוב. הגיוני שהטיפול שהוא יתן לעצמו זה סיגריה או שלוש אותן יעשן בקרבת מקום בטיילת. למרות שהחלון והדלת פתוחים, הדלקתי מזגן [וואו! מזגן] כדי לסייע באיוורור והתחלתי לעבור עם סמרטוט ולהכניס את הציוד פנימה [הוא כמובן המשיך לעשות לעצמו טיפול אינהלציה של ניקוטין]. הוא נכנס למרפאה כשהתחלתי בבדיקת הציוד. אני עשיתי את רוב הבדיקה ובלחץ הוא הסכים להזיז את התחת שלו כדי לטעון שעשה משהו וסייע בבדיקה. בדרך, הוא איכשהו הצליח לגרום לי לחטוף נזיפות כשעלה בקשר בלי לדבר איתי קודם מול אחת מהמרפאות המשניות אם יש להם ערכת עירוי מיותרת כי אמור להיות בתקן 3 אבל בפועל יש 2. אם היה מדבר איתי קודם או קורא את התקן כראוי היה מבין שמדובר בחומר שאמור להיות בערכה ולא אמפולה נפרדת של סיילין.
ולמה אני צריכה לחטוף נזיפות? כי אני לא "משתלטת" עליו. הבנאדם מעל גיל 18 ואמור לדעת איך לעבוד, במיוחד כשמדובר בחובש מרפאה צבאית שנמצא 3 חודשים לפני השחרור. אם זה היום הראשון שלו, שיחשוב לפני שהוא עושה. אני לא צריכה לגדל אותו או לחנך אותו. זה לא מוגדר בדרישות התפקיד שלי. אני אמורה לכוון אותו כדי שיתגלש לתפקיד. הוא הרי אמור לסייע לי, כיוון שאני אחראית על המרפאה ועל תפקודה וזה כולל על מי שמסייע לי - על התפקוד שלו ועל המקצועיות. ואם כבר מדברים על מקצועיות, איך זה שחובש צבאי לא עודכן בכך שנוהל ההחייאה שונה לפני כשנה מ-ABC ל-CAB?
בכל אופן, כל המשמרת הוא רק דרש ודרש ודרש - הוא תפס בעלות על הכיסא המשרדי ולמען שלום העבודה במרפאה איפשרתי לו לשבת מאחורי השולחן [אני הפזמניקית ובכל זאת - זו המרפאה שלי וחסר רק שהוא יתחיל להשתין לכל עבר כדי לסמן את הטריטוריה שלו]. הוא אף התבקש להוריד את רגליו מהכיסא הנוסף. לבקשה הוא נענה רק כשלקחתי את הכיסא והתיישבתי עליו. מהר מאוד הוא התחיל להתבכיין שמשעמם לו והתחיל לחפש מה לאכול במרפאה. את כל מה שמצא אכל ואפילו ניגשתי למרפאות אחרות ברגל במרחק של קילומטר לכל כיוון כדי לארגן לו אספקת מזון [כל כך רציתי שאחד מאיתנו יעוף משם ולפחות לי הייתה סיבה טובה - לארגן קפה לאחת מהן ולעשות השלמות ציוד]. לחלק מהמאכלים היה לי ספק בנוגע לתאריך התוקף שלהם וגם הם נבלעו על ידו בלי למצמץ. חלק מהדברים נרכשו מכספי והיו צריכים לספק אותי לכמה ימים לפחות.
איך בן אדם שיודע שהוא אמור להעביר משמרת של 11 שעות לא מארגן לעצמו אוכל מראש? כשאבא שלו הגיע לחוף, למה לא דאג להביא לו? למה שלא יקנה לעצמו מהמסעדה הקרובה - יש לו מבחר מסעדות במרחק 500 מטר האחת מהשניה ומסעדה מול המרפאה ממש, יש לו 170 שקל בכיס, למה שלא ילך לקנות? אני אמורה לגדל אותו ולהאכיל אותו בנוסף לכל? למה שלא יזמין מישלוח? כשהצעתי לו את כל אלו, הוא מצא סיבה למה לא להוציא אותן לפועל [למשל - הוא לא מוכן לשים 10 שקל על פחית אקסאל (כי הוא הרי עומד להרדם, אז למה אתה רוצה לערבב עם וודקה? נראה לך שאטפל בך אם יהיה לך דום לב? אתה שוקל 180 ק"ג!!! אני שוקלת פחות משליש - לעיסוי שלי  לא יהיה אפקט יעיל!!!), 15 שקל על שליש בירה (מה בירה עכשיו!!! בקושי בוקר, רק התעוררת ואתה בעבודה!!! אתה חולם אם לדעתך תבוא ביום שבת עם בקבוק נסטי מלא בבירה!!! מעבר לכך אמרת שאתה רעב... הנה, קח כוהל רפואי, זה יעשה לך טוב. להגיש לך? אני מפחדת שתאכל לי את היד].
בקיצור, כשסיים לראות את שני הסרטים שהוריד באייפון שלו, החליט שהוא רוצה להשתמש בלפטופ שלי כי שלו לא מצליח להתחבר לאינטרנט והוא רוצה לשחק פוקר בפייסבוק. הסיבה היחידה שהוא הסכים להתנתק מהמחשב כשהסכמתי לשחק איתו 'מלחמה' בקלפים שהבאתי. ברור שהילד המגודל לא ניקה אחריו את שאריות האוכל והאריזות והכל נפרס על השולחן והריצפה. הייתי צריכה את המחשב הנייד שלי, שהבאתי מהבית וקניתי ממיטב כספי, כדי לעבוד עליו והיתה לו חוצפה לסרב לתת לי ואפילו לבקש שאכניס את טביעת האצבע שלו למערכת האבטחה במחשב. מה עוד? הוא רצה לבקש ממנהל החוף אישור להשתחרר אחרי 7 שעות עבודה. לא רק זה - הוא רצה לעלות מולו בקשר ולבקש לסגור את המרפאה כי אני זו שמשעמת. בשלב הזה, הראש שלי צעק הצילו והרגשתי התכווצות שרירים באזור מסויים בקורטקס.

לקראת סוף היום ביקשתי ממנו שישטוף שתי כוסות שהיו בכיור:

- אבל אני לא לכלכתי אותם
- אז מה?
- מה אז מה? שמי שהשתמש בהם ינקה..
- זה בסה"כ שתי כוסות, אני השתמשתי בהם וביקשתי ממך לנקות כי זה חלק מהעבודה שלנו, לשמור על המרפאה נקיה.
- אז למה לא השתמשת בכוסות חד פעמיים?
- יש כוסות זכוכית כדי להשתמש בהם ואני ביקשתי ממך לשטוף אותם.
- אז בואי לא נשטוף את הכוס, נזרוק אותם לפח.
- אתה שמעת אותי מתלוננת כשאני שטפתי את המרפאה לבד בבוקר?
- אז למה לא דאגת לשטוף גם את הכוסות בבוקר?
- אם הייתי מבקשת ממך לשטוף את הכוסות בבוקר, היית שוטף?

שתיקה

- טוב, קום לשטוף את הכוסות, זה חלק מהתפקיד
אמרתי ויצאתי להביא סוכר מהפיקוח.

כמובן ש-20 דקות לפני הסגירה אני בסוף שטפתי את הכוסות והוא עוד התלונן שהוא צריך לחכות לי כי הוא לא רוצה ללכת להחתים כרטיס בלעדיי. בסוף הוא הלך והחתים גם את הכרטיס שלי - רבע שעה לפני הזמן. כשראיתי את זה, פניתי למנהל החוף ווידאתי שלחוף הזה הוא לא יחזור יותר. והוא אכן לא יחזור.

זה מה שאני אוהבת בו, במנהל אגף החוף. הוא באמת יודע לעבוד. הוא זה שגורם למקום לתפקד. לא הייתי צריכה אפילו להסביר לו, כי הוא נותן לי גב ומגבה את העבודה שלי. לפני כן הוא בא לבקר לקראת סוף היום, הבחין בכך שאני מתוחה ושאל אם הכל בסדר. שיקרתי ואמרתי שהכל בסדר. הצרות שלי לא אמורות לעניין אותו ותכל'ס, דברים במרפאה היו יחסית תחת שליטה במצב שאמור להחזיק יום עבודה שוטף ויתפקד גם במקרה חרום בעת הצורך. מדובר בכח אדם זמני וגם אם לא יתפקד בארוע אמת [והוא הודה שהוא לא יידע לתפקד ולכן מעדיף לא לעשות דברים כמו החייאה] זה לא מבטיח שאחרים עם גישה טובה יותר לחיים, עם יחסי אנוש טובים, מקצועיים יותר ועם כישורי חיים יתפקדו טוב יותר. הסבירות גבוהה יותר אבל זה לא מבטיח. קיויתי שהשיחה הזו תוכל לחכות לסוף היום, למקרה שהוא יצליח לשנות את הרושם. בנוסף, כח האדם היה צריך לעמוד בתקן, כך שלא רצוי היה לשחרר אותו במצע היום. תפילתי נענתה בכך שלא נזקקו לשרותיו וקיויתי שאדע לנצל נכון את הנוכחות שלי ואת של שתי המרפאות המשניות. למזלי, זה התאפשר.

האם לאפשר לבני מיעוטים לעבוד כנהגי מונית?

היום בבוקר הזמנתי מונית ספיישל מאחת היציאות לאיילון בתל אביב לכיון מערב ראשון - לחוף הים. הנחתי את הנהג [בן מיעוטים] לעלות על איילון, ליסוע ישר עד למחלף ראשון ושם לפנות ימינה עד הסוף לפואבלו-חוף הים. הוא שאל אם אני רוצה ליסוע [לצאת מאיילון] דרך [מחלף] חולון/בת ים השבתי שאני לא מכירה את הדרך אבל אני מניחה שיש שם פקקים ואני רוצה שיצא מאיילון למחלף ראשון מערבה,אלא אם כן חבריו לתחנה יעידו על כך שהדרך שם פנויה. הוא אמר "אסע בדרך שאת רוצה - את בוחרת."
במחלף שאחרי מחלף השלום שמתי לב שהוא לא נצמד לנתיבים השמאליים וביקשתי ממנו שיעבור מהמסלול הימני אחד לפני אחרון לאחד משני השמאליים ביותר והוא אמר 'אל תדאגי הכל בסדר'. והמשיך באותו המסלול. המשכתי ואמרתי לו שהוא טועה במסלול והוא נוסע בנתיב לירושלים. הבעתי את מורת רוחי כי הוא פספס את הפנייה המאפשרת להישאר על איילון דרום וביקשתי שיצמד לנתיב הימני ביותר כדי לא להמשיך לירושלים - אלא להמשיך ישר ברמזור ומשם לאיילון דרום. אבל הוא שוב לא נשמע להוראות שלי והמשיך עם הפניה לירושלים.
בדיוק קיבלתי טלפון ממישהי שאני עובדת איתה והתחיל לרדת לי האסימון שמשהו לא בסדר. פתחתי את הקו כדי שהיא תשמע את השיחה ושאלתי אותו לאן הוא נוסע. הוא השיב שהוא לא יודע מה אני רוצה ושאנחנו על איילון, שאין לי מה לדאוג, יהיה בסדר. כל הדרך הוא הדגיש שיהיה בסדר. אמרתי לה שאני לחוצה כי נהג המונית [הערבי] חוטף אותי לירושלים - במקביל התחלתי לצעוק עליו שאני יודעת שאנחנו בכביש מספר אחת בדרך לרמלוד/נתב"ג/ירושלים ומעולם לא אמרתי לו לרדת מאיילון. המשכתי לדבר אליה בטלפון והבהרתי לו שאני מעבירה לה שוב ושוב את המיקום שלי בכל רגע בכביש עד שמסיבה כלשהיא הוא עלה במחלף גנות - כביש 4 לכיוון דרום ושם נכנס לפקקים, לרמזורים של אזה"ת החדש בראשון לכיוון מערב וכו'.
בסופו של דבר הגעתי ליעד שלי כשאני בשיאו של התקף חרדה נשלט [אני לא דומעת, המח שלי עובד ומעבד נתונים באופן מהיר כשאני חושבת - יש לי כבל USB בתיק, אני יושבת מאחוריו ויכולה לחנוק אותו ובמקביל אני צורחת עליו שאני דורשת שיסע ליעד במערב ראשון ובכל רגע מעדכנת את העמיתה בנוגע למיקום שלי. אני מניחה שאם הייתי מרגישה שאני מתקרבת לנקודת האל-חזור הייתי נותנת למיתרי הקול שלי לנוח ומיישמת פתרון יותר יעיל].
חשוב לציין שכשעליתי הוא עצר לתדלק ולא בחר להיכנס לתחנה הקרובה אלא לתחנה רחוקה יותר עמה יש לו הסדר - הפעם היחידה שהוא עצר את המונה זה כשהוא נכנס לתחנה בפועל והפעיל אותו עם היציאה משם - הוא האריך את הדרך ואת זמן הנסיעה כדי להגיע לתחנה דבר שהקפיץ את המחיר אבל גם סיפק לו מיכל דלק מלא.

1. במקרה הטוב והלא סביר, הבן אלף ערביות באמת לא יודע איזה כביש זה איילון, איזה כביש מס' 1 ואיזה כביש מס' 4 [אבל הוא נהג מונית ומדובר בכבישים מרכזיים - הם נבחנים על הדברים האלו].
2. במקרה המאוס, מדובר בעוד מקרה של נהג מונית שניסה להאריך את הדרך כשהמונה מופעל כיוון שאמרתי שאני לא מכירה את הדרך [למרות שהתכוונתי לדרך באמצעותה אפשר להגיע מחולון בת ים לחוף ראשון - ובסופו של דבר החשבון הסופי יצא 88 שקלים במקום עבור נסיעה של 15 ק"מ כמו שהיה אמור להיות במקור
3. במקרה הגרוע היה מדובר בניסיון חטיפה שנמנעה כי דיווחתי לצד שלישי בנוגע למתרחש ועל המיקום שלי, דבר שגרם לו להלחץ ולשנות את דעתו - ובמשך מעל לרבע שעה באמת האמנתי שהוא מנסה לחטוף אותי לירושלים והסביבה

יצאתי ביעד שלי מהרכב קצת רועדת מהטראומה והעפתי עליו שטר של 100 שקל דרך החלון. קבלה לא ראיתי.
מה דעתכם? מצד אחד, יותר מחצי מזמן הנסיעה הייתי בטוחה שחוטפים אותי למטרות לאומניות או כי הבן אדם פסיכופת. מצד שני, יתכן והאריך לי את הנסיעה כי הוא עוד נהג מונית שצריך להתפרנס אבל עושה זאת בדרכים לא כשרות.

ומה עושים עכשיו? מגיבים:

לכל נהג בתחבורה הציבורית, ובכלל זה לנהגי המוניות, יש חובות וזכויות המשמשים כתנאי לרישיון העבודה שלהם מטעם משרד התחבורה. ולהלן החשובים בהם עבור נהג מונית בנסיעת ספיישל חובת ההסעה - נהג מונית חייב להסיע את הנוסע ומטענו לכל יעד שיבקש ; מסלול הנסיעה - בנסיעה מיוחדת, על הנהג לנסוע בדרך הקצרה ביותר האפשרית ליעד המבוקש, בהתחשב בשעה ובנסיבות (עומסי תנועה, תיקוני דרך וכד') ; הפעלת מונה - נהג מונית חייב להפעיל מונה בכל נסיעה מיוחדת, למעט נסיעות בינעירוניות בהן קיים מחירון נסיעה ממוחשב ; מחיר הנסיעה : אין לגבות תשלום עבור נסיעה, המתנה או מטען, מעבר למצוין במונה בתום הנסיעה ; פרטי בעל המונית - בעל המונית חייב להתקין לוחיות קבועות, שבהן יצוין מספר רישיון המונית ושם בעל המונית בעברית ובאנגלית [משם גם לקחתי את הפרטים ושמרתי באנשי הקשר בסלולרי] ; במונית: מומלץ שלא לעשן במונית כלל במהלך נסיעה בתשלום. הנהג רשאי לעשן במונית רק כאשר אין בה נוסעים, הופעתו תהיה נקיה ומסודרת [במקרה שלי הוא היה לא מגולח].

איך מתלוננים?

בכל מקרה של הפרת תנאי הרשיון, כגון סירוב להסיע נוסע, אי הסעה בדרך הקצרה, התנהגות שאינה הולמת מצד הנהג, הפקעת מחיר, אי הפעלת מונה וכדומה - ומדובר במקרים נפוצים בהם נתקלתי, הנוסע רשאי [ולדעתי אף מחוייב] להגיש תלונה כנגד נהג המונית במשרד התחבורה.

תלונות נגד נהגי תחבורה ציבורית (אוטובוסים ומוניות), יש להפנות ישירות:

• בדואר: להנהלת אגף תחבורה ציבורית, משרד התחבורה, בנק ישראל 5 בנין ג'נרי A ת.ד. 867 , ירושלים.
• בפקס: 02-6558903 

תלונה על נהג שעישן במונית - נושא זה מצוי אמנם באחריות משרד הבריאות ומשטרת ישראל, אך ניתן להפנות תלונות בנושא גם למחלקת פניות הציבור של משרד התחבורה.

תלונה על נהג שביצע עבירה או פגע ברכבך- נושא זה מצוי באחריות המשטרה ועליך לפנות אליהם, ו/או לחברת הביטוח במקרה הצורך.
במקרה שאינכם שבעי רצון מהטיפול בתלונתכם, ניתן לפנות לנציבות תלונות הציבור בצירוף ההתכתבויות:

• בדואר: נציבות תלונות הציבור במשרד התחבורה, ת"ד 42, בית-דגן 50250
• בפקס: 03-9545450

מה צריכה לכלול התלונה?
כדי שיהיה ניתן לטפל בתלונה ביעילות, יש לציין:

• פרטים מלאים של המתלונן: מספר זהות, כתובת למשלוח דואר וטלפון לבירורים
• מקום, תאריך ושעת האירוע

מספר הרישוי או מספר הרישיון של המונית (מופיע על ה"כובע" שעל גג המונית ועל הדלת האחורית)

פרטי בעל המונית (מופיעים בלוחית הזיהוי שברכב)

מספר הקו (במקרה שהתלונה נוגעת למונית שירות)

תיאור קצר של האירוע ומסמכים רלוונטיים כגון חשבונית, קבלות על הוצאות שנגרמו לכם, תכתובות קודמות וכדומה

מגבלות על הגשת תלונה
כדי למנוע כפילויות ולהבטיח טיפול הולם, במקרים הבאים תלונות לא יטופלו:

• תלונה על עניין הנדון או שהוכרע בבית משפט

תלונות המטופלות במקביל במשרד מבקר המדינה, במשטרה או ברשות ציבורית אחרת

תלונה אשר הוגשה לאחר יותר משנה מיום האירוע

דרישה לפיצוי כספי מגוף חיצוני, כגון תאגיד מוניות, מוסך וכדומה

תלונות אנונימיות

דרושים שומרים/לוביסטים לבניין מגורים יוקרתי ליד עזריאלי בתל אביב

דרושים שומרים/לוביסטים לעבודת משמרות מסביב לשעון, 24/7, לצוות לוביסטים הנמצא בהליך גיבוש בבניין מגורים יוקרתי בתל אביב ליד עזריאלי/מחלף השלום. עבודה קבועה. יש אפשרות לגמישות במשמרות או לעבודה אינטנסיבית במתקן הזה ובמתקנים נוספים. מתאים לסטודנטים, שומרי מסורת, אם כי ראוי לציין שהמקום מאוייש 24/7.

המשרה מיועדת לנשים וגברים כאחד. רשיון נשק ארגוני אינו הכרחי, אם כי ישנם מתקנים נוספים בהם הדבר נדרש.


יש לשלוח קורות חיים לפקס שמספרו 074-7104026