הרומן "חלף עם הרוח" של מרגרט מיצ'ל התפרסם היום לפני 80 שנה

היום הנו יום השנה ה-80 לפרסום הרומן "חלף עם הרוח" (Gone with the Wind) של מרגרט מיצ'ל. הספר ראה אור בתאריך ה-30.06.1936 בארצות הברית. הרומן מספר את סיפור אהבתם של סקארלט או'הרה, בחורה יפה ומפונקת, ורט באטלר, גבר שרמנטי, קשוח וציני, על רקע מלחמת האזרחים האמריקאית בדרום ארצות הברית.
את "חלף עם הרוח", אחד הספרים המצליחים במאה ה-20, מיצ'ל כלל לא התכוונה לפרסם. במשך שנים שכב כתב היד בביתה. בחלק ממנו השתמשה כדי לאזן רגל קצרה של שולחן. אפילו כשמו"ל מטעם הוצאת מק'מילן הגיע לאטלנטה בחיפוש אחרי סופרים חדשים, סירבה מיטשל למסור לו את יצירתה. היא נמלכה בדעתה רק אחרי שאחת מידידותיה קנטרה אותה ואמרה בלגלוג: "מי יכול להאמין שאת תכתבי ספר". הצלחתו המסחררת של הספר הביאה לעיבוד הקולנועי שלו. מיטשל סירבה להשתתף בכתיבת התסריט או בהפקת הסרט, אבל הביעה שביעות רצון מהתוצאה. לא רק היא שמחה בו: הסרט זכה בעשרה פרסי אוסקר, כולל הפרס לסרט הטוב ביותר. ספר השיאים של גינס מ-2014 העריך את הכנסותיו ב-3.4 מיליארד דולר, והוא נחשב לסרט הקולנוע המצליח ביותר עד כה.
הקרנת הבכורה לא נערכה בהוליווד, אלא באטלנטה, עירה של הסופרת, ולא כל הכוכבים נכחו בה. השחקנים השחורים התבקשו לא להגיע, שכן אי אפשר היה לשכן אותם באותו מלון עם ויוויאן לי וקלארק גייבל. כעבור שנה, כשהאטי מק'דניאל, השחקנית שגילמה את דמותה של המשרתת השחורה מאמי, זכתה באוסקר על תפקידה, הושיבו אותה בנפרד משאר השחקנים. אחרי הקרנת הבכורה כתבה מיטשל למק'דניאל, שיבחה אותה על משחקה וחתמה במילים: "חבל שלא יכולת לשמוע את התשואות".
רבים סבורים ש"חלף עם הרוח", הספר והסרט, מנציח דעות קדומות ואפלות. העבדות מתוארת מנקודת המבט של בעלי המטעים, וגם לאחר שהעבדים משתחררים, הם בוחרים להישאר עם אדוניהם הלבנים. חיי השעבוד אינם מובאים כפי שהיו באמת: העוול, הייסורים, זכותם של האדונים לגזול מהעבדים את ילדיהם – כל אלה נעדרים מהספר. במקומם מתוארים בסנטימנטליות יחסים של חיבה ותלות הדדית. על אף שמיטשל עצמה נולדה שנים רבות אחרי שאחרון העבדים השתחרר, היא עדיין חיה במציאות שבה השחורים נחשבו נחותים. לה עצמה הייתה משרתת שחורה צמודה שליוותה אותה בכל אשר הלכה.
לימים, לאחר שהתעשרה, תרמה כסף בחשאי לסטודנטים שחורים, שלא ידעו מי המיטיבה שלהם.

סטודנטים מסיימים את התואר

לכי תלמדי לתואר הם אמרו.... זה יפתח לך דלתות הם אמרו... זה יעזור לך למצוא עבודה הם אמרו. איפה, במקדונלדס? מלצרות? ברמן? באמת למה מלמדים רק תאוריות ולא דברים פרקטיים, כמו איך להחזיק 3 מגשים בבת אחת או להפעיל מונה? רק תזכרו שלא משנה איזה תואר סיימתם, הכי חשוב זה החיוך כדי להגדיל את הטיפ.
סטודנטים יקרים ואקדמאים שימו לב, החיים עולים הרבה כסף נכון? בואו לפצות על זה בעזרת העבודות האקדמיות, המטלות הסמסטריאליות, הממ"נים, סיכומי הקורסים והסמינריונים שכתבתם. באמצעות סמרטר, תוכלו להעלות אותם למאגר, למכור אותם ולקבל כסף בכל פעם שהעבודה נמכרת וזה אפילו בלי להתאמץ. בנוסף, ניתן להעזר בעבודות איכותיות רבות שהאתר מכיל לכתיבת העבודות שלך. אני כבר שם ואתם?
לפרטים ומידע על סמרטר כתכנית שותפים [תוכנית אפילייט Affiliate program] וכהכנסה פסיבית, קראו
כנסו לדף הפייסבוק של מייקי שנותן לנו מענה ומנוהל על ידי המומחית בתחום.

מחבל "מנוטרל" מפעיל את המטען בשדה התעופה בטורקיה

שיחה בין ילד לאביו. השנה היא 2032:
ילד: אבא מי זה אלאור עזריה?
אבא: למה בן?
ילד: כי כתוב בעיתון שהוא שוחרר היום מהכלא, מה הוא עשה?
אבא: *נאנח* הוא הרג מחבל
ילד: ואבא, מי זה יחיא סנוואר?
אבא: הוא מחבל. הוא חטף ורצח את נחשון ווקסמן וקיבל 4 מאסרי עולם אבל שוחרר בעסקת שליט יחד עם עוד 1,026 מחבלים. למה בן?
ילד: כי כתוב בעיתון שהוא מת היום בשיבה טובה בקרב משפחתו.
....
אבל אבא, אם אפשר לשאול, באיזה מקום נורא בעולם קורה שטרוריסט שרצח יוצא לחופשי, וחייל שמנע טרור יושב בכלא 15 שנה? איפה המקום הנורא הזה?
אבא: המקום הנורא הזה הוא מדינת ישראל

***

41 הרוגים ומעל ל-239 פצועים בפיגוע ההתאבדות שהתרחש בנמל התעופה הבינלאומי באינסטנבול, עיר הבירה של טורקיה. שלושה מחבלים הגיעו לנמל התעופה ובעמדת הבידוק הביטחוני הם פתחו בירי לעבר הנוסעים ואנשי הביטחון, השליכו רימונים ופוצצו עצמם בעזרת מטעני חבלה שנשאו על גופם, למרות שנורו ונפצעו על ידי אנשי האבטחה. גורמי בטחון בטורקיה חושדים בדעאש כארגון העומד מאחורי הפיגוע.
זהו סרטון האבטחה, בו נראה המחבל בשדה התעופה בטורקיה "נוטרל" על ידי המאבטחים שירו בו. למרות זאת, הדבר לא מנע ממנו להפעיל את מטען החבלה שנשא על בטנו באמצעות לחיצה פשוטה על כפתור כשהוא שוכב על הרצפה. שימו לב לכל המבקרים את החייל בחברון שפעל כשורה.

אותו לוחם בחברון שנאלץ להתמודד עם מחבל שדקר חיילים בחברון והיה חשד שהוא נושא מטען חבלה על בטנו פעל כשורה. שני מחבלים, עבד אל-פתאח א-שריף ורמזי אל-קסראווי, נורו למוות בבוקר של ה-24 למרץ לאחר שדקרו ופצעו חייל צהל, שנפצע באורח בינוני, בתל רומידה בחברון.
בתיעוד וידאו שצילם עימאד אבו שמסיה, פעיל בצלם ניתן לראות את המחבל א-שריף השוכב על הכביש לאחר שנפצע, כשהנוכחים שומרים ממנו מרחק, כולל הצוות הרפואי שהגיש סיוע לחייל הדקור. זהו הנוהל כשמחבל אינו מנוטרל - היה חשד שהוא נושא על גופו מטען חבלה ולכן, הסובבים שמרו ממנו מרחק כי בטחון קודם לכל. לטענת פעילי השמאל המושתלים, ממצבו הרפואי של החייל הפצוע בינוני בדקירה בצוואר היה קל משל המחבל א-שריף.
במצב זה, בו המחבל לא מנוטרל, אינו אזוק ולא נערך עליו חיפוש על ידי חבלן כדי לוודא שאין עליו מטען חבלה, אך נראה כאילו הוא נושא על בטנו חגורת נפץ או שכפ"ץ. בשלב מסוים, אחד הלוחמים מבחין כי הוא מזיז את ראשו כדי לראות עד כמה החיילים קרובים אליו ומזיז את היד. לכן, הלוחם מגן על עצמו ועל הסובבים כאשר הוא יורה בראשו של המחבל מטווח קרוב.
צפו בסרטון שצילם פעיל הטרור שסייע למחבלים. נתחו אותו. שימו לב שהמ"מ מפקדו הישיר של אלאור עם נעלי הצנחנים האדומות מאפשר ללוחם לבצע וידוא הריגה ומתדרך אותו ושימו לב כשאלאור ניגש לירות מפקדו הבכיר יותר - המ"פ, שמדבר במכשיר הקשר, שומע את הדריכה של הנשק והאזהרה וזז אחורה כדי לאפשר לאלאור לירות ושימו עוד לב שאחרי היריה המ"פ (שהעיד במשפט נגד אלאור) עדיין ממשיך לדבר בקשר מבלי להתרגש מהירי להזדעזע ולקפוץ על אלאור.
התיק הפלילי כנגד הלוחם תפור בהוראה מלמעלה של שמאלנים שתולים. גם המ"פ שלו הנו שמאלני מושתל. המשפט תפור, ובכלל לא התנהל כנגד המח"ט קמפיין הסתה כפי שנטען. תחושת הסכנה שחש הלוחם וחבריו הלוחמים המנוסים בשטח הייתה מוחשית והוא פעל כשורה. אלו הם דבריו של עו"ד יורם שפטל התומכים בטענות אלו:





גםעל פי עו"ד מיכאל בן-ארי: "יהיו עדויות שיסתרו את העדות של רס"ן נעמן. אזריה צריך להיות בבית!"





אלו הם פרטים מעדות חוקרי מצ"ח במשפט:

בתשובה לשאלת עו"ד בסרגליק אמר החוקר: "בפני כל העדים הצגתי את סרטון 'בצלם' ולא את הסרטון המלא".
עו"ד בסרגליק: "הטחת במ"מ שהמחבל היה מנוטרל ולא הייתה ממנו סכנת חיים למרות שהוא העיד את ההיפך".
חוקר: "התכוונתי לכך שאיך אתה יכול להגיד שיש חגורת נפץ אם הוא היה מנוטרל ולא היה יכול להפעיל החגורה".
עו"ד בסרגליק: "המטרה שלכם היא להוביל להרשעה ולא לחקר האמת. עדים אומרים לכם שהיה חשש למטען והלוחם פעל כפי שצריך ואתם טוענים אחרת".
עו"ד של החייל, אילן כץ, אמר שחייל נוסף העיד במצ"ח ש"פחד בזירה". הוא רמז שחוקרי מצ"ח הונחו להאיץ את החקירה כדי להביא תוצאות במהרה. החוקר טען שלא הייתה הנחיה שכזו, אך הודה כי "חקרנו לכל אורך הלילה באופן לא שגרתי". החוקר הכחיש שחייל נוסף מהכוח שהעיד נעצר או הובא באזיקים לגביית עדותו, אך כן אמר שהוא נחקר תחת אזהרה. החוקר הודה עוד כי בניגוד להנחיות מצ"ח, הוא לא תיעד את יציאותיו מחדר החקירות.
ׁ(26/06/2016 בית הדין הצבאי ביפו)

יתר על כן, מקריאת פרוטוקול העדות של תום נעמן, מפקד הפלוגה של הלוחם, חושפת שני דברים - את העובדה שהלוחם חייב לצאת מהמשפט חף מכל פשע וכן, תמונה קשה של הפיכת הלוחם לקרבן הבהלה שאחזה בצמרת הביטחונית בעקבות הסרטון שהפיץ ארגון 'בצלם'. כן, מדובר באותה עדות שהוצגה בתקשורת כפוגעת קשות בגרסת הלוחם. לה נלווה קמפיין רשת שהוכח כפיקטיבי, על הסתה נגד נעמן. כאשר מעיינים בפרוטוקול המלא של עדותו, מתברר כי ההפך הוא הנכון. למעשה, העדות מסייעת רבות לגרסתו של הלוחם. בעמוד 129 בפרוטוקול מתנהל הדיון הבא בחקירה הנגדית של הסנגור [כל הטעויות בקטעי הפרוטוקול מכאן ואילך – במקור]:

סנגור: זה נכון שהייתה כוונה לשפוט את אלאור בדין משמעתי?
נעמן: נכון.
סנגור: תסביר מה קרה. איך זה עלה. איך זה בא לידי ביטוי.
נעמן: עדכנו את המג"ד והמח"ט והמג"ד דיבר על זה עם המח"ט ולפי מה שהבנתי מהמג"ד הוא רצה שאלאור יגיע למפח"ט (מפקדת החטיבה, מ.א.) לתחקיר שלו ושם הוא ישפוט אותו.
סנגור: באותו שלב שהוא היה אמור להגיע להישפט אצל המח"ט אחרי השיחה עם המג"ד מה חשבת שצריך לעשות איתו?
נעמן: עם איזה מח"ט?
סנגור: עם המח"ט שרצה לשפוט אותו דין משמעתי.
נעמן: פיזית בשטח?
סנגור: איך להעניש אותו, איך לשפוט אותו. מה חשבת שצריך לעשות איתו?
נעמן: אני חשוב (חושב. מ.א.) שמשפט אצל המח"ט עם דין מעצר כזה … צריך להעניש על דבר כזה.
סנגור: אם אני מבין מה שאתה אומר אז אתה אומר דין משמעתי.
נעמן: כן. צריך לעשות תחקיר מח"ט ואחר כך צריך מה לעשות. אינני מוסמך להגיד מה צריך לעשות.
סנגור: אף אחד לא יעניש אותך אם חשבת שזה צריך להיות דין משמעתי. מתי לראשונה נודע לך על הסרטון של בצלם?
נעמן: באזור 12:30 חיילים שלי אמרו שיש סרטון באתר חדשות של האירוע.
סנגור: מתי אלאור דיבר עם המג"ד?
נעמן: זה היה לפני 10:30 בוודאות כי עליתי לחדר ב 10:40. אני מאמין שזה היה באזור 09:00 אולי לפני.
סנגור: זאת אומרת שניתן להניח ברמה גבוהה של ידיעה שהשיחה בין המג"ד למח"ט הייתה לפני 12:00.
נעמן: כן.
סנגור: איך אתה יודע באיזו שעה הייתה השיחה בין המג"ד למח"ט?
נעמן: זה היה בשטח.
סנגור: לפני שהסרט התפרסם הייתה כוונה לשפוט אותו בדין משמעתי נכון?
נעמן: כן.

כלומר:
08:20 פיגוע הדקירה
09:00 שיחה בין המג"ד למח"ט בשטח, החלטה להעמיד לדין משמעתי סנגור: "לפני שהתפרסם הסרט הייתה כוונה לשפוט אותו בדין משמעתי?" נעמן: "כן"
12:00 אלאור נוסע למח"ט לדין משמעתי "אלאור עלה עם רכב שלקח אותו, נראה לי באזור 12:00 או לפני, הוא נסע לחטמ"ר עציון ושם פגש את מח"ט כפיר"
12:00 פרסום הסרטון
שיחה של אלאור עם המח"ט
14:00 אלאור נעצר, נפתחת חקירת מצ"ח
14:00 הודעת דובר צה"ל "מדובר באירוע חמור הנוגד את רוח הצבא ואת המצופה מחיילים"
16:00 מתחילות להתפרסם תגובות במערכת הפוליטית, יעלון, נתניהו ואחרים מתבצע תחקיר בשטח בנוכחות המח"ט, ללא החייל אזריה . נעמן: "התחקיר המבצעי היה עם מח"ט כפיר, הוא הגיע לחברון אחרי הצהריים"
סנגור: "אלאור השתתף בתחקיר?"
נעמן: "לא"
00:00 התחקיר המבצעי מתחיל להיכתב "התחקיר הכתוב נכתב בשעות הלילה, 00:00 כשבשעה 6:00 בערך בבוקר הוא כבר מוכן"
06:00 מוגש תחקיר כתוב של צה"ל

אחת הנקודות המכריעות שנזקפו לחובתו של הלוחם הייתה ייחוס דברים שאמר סמוך לאירוע, שהעידו לכאורה על כוונה לנקום במחבל. אלא שמעדותו של נעמן מסתבר שיש ספק גדול מאוד בעניין. התיעוד מהחקירה הנגדית של המ"פ כאן הוא לא פחות ממהפך קרביים. השאלה כאן ברורה: האם הלוחם אמר "הוא זז אז יריתי בו", משפט שאפשר לפרש כזיהוי של סכנה, או שאמר משהו בסגנון "הגיע לו למות", משפט שאפשר לפרש כביטוי לנקמה. המ"פ, כך מסתבר, לתיאורו שלו, שינה או עדכן את הדיווח שלו על האירוע. כך נוצר לכל הפחות ספק גדול מאוד בנוגע לדיווח הזה, ספק שמספיק בהחלט כדי לזכות את אלאור. בהמשך הפרוטוקול, הסנגור ממשיך לתשאל את המ"פ ולהוציא מידע נוסף התומך בפעילותו הנכונה של הלוחם:

סנגור: איך אתה מסביר את הסתירה? אחדד, בעדות הראשונה אתה אומר "ניגשתי לחייל ושאלתי אותו למה הוא עשה את זה והוא אמר שראה אותו זז והוא אמר שירה בו". לאן האמירה הזו "הוא זז" נעלמה בעדויות המאוחרות שלך? הייתי מצפה שתגיד "החייל אמר לי שהמחבל זז הוא חי והגיע לו למות". את המילים "הוא זז" לא השתמשת.
נעמן: השיחה הייתה יותר ארוכה מהמשפט הזה. לא זוכר בדיוק מה שהוא אמר אני רק זוכר ספציפית את המשפט הזה ובגלל זה אני חותם עליו. …
סנגור: … עכשיו אני שואל אותך כשאמרת בעדות הראשונה "הוא זז" זה לא היה נכון? הוא לא אמר את הדברים האלה?
נעמן: עכשיו אני לא זוכר במדויק.
… סנגור: בעדות הראשונה שלך שהיא ביום האירוע בשעה 19:00 אמרת את המשפט הזה "הוא זז אז יריתי בו". לא אמרת את זה פעם אחת אמרת את זה יותר מפעם אחת. זה לא נכון שהוא אמר לך "הוא זז אז יריתי בו"? אתה אומר את זה לפחות פעמיים בשני מקומות שונים.
מסרת עדות ראשונה ביום האירוע בשעה 19:00, שואל אותך החוקר בעמוד 5 שורה 4 האם אוראל ראה שהמחבל זז טרם הירי והתשובה "כששאלתי לאחר האירוע את אוראל בצד מה קרה הוא אמר לי שראה אותו זז ובגלל זה ירה".
אחר כך שואל אותך החוקר "האם אלאור ציין כי היה חשש באותו רגע?", תשובה "לא אמר משהו כזה נראה לי הוא היה בשוק בגלל האירוע, הוא ילד טוב חייל שקט, הוא רק ציין שראה את המחבל זז ולכן ירה". זאת אומרת זה כבר פעם שניה שאתה אומר את זה ברצף ופעם שלישית בעדות. אתה לא מזכיר בכלל את המילים "הוא חי הוא צריך למות". ואתה כל הזמן חוזר "הוא זז אז יריתי בו" או מילים בעלות משמעות דומה.
נעמן: בוא אני אגיד לך, החוקר לא ירד איתי לרזולוציה של שמשפט המדויק, לא שאל אותי את המשפט המדויק בעדות הראשונה ובעדות השנייה, הוא שאל אותי "תגיד לי בדיוק מה נאמר".
סנגור: אתה אדם מנוסה אף אחד לא יתפוס אותך בהבדל בנוסח תבוא ותגיד "מגיע לו למות" ופעם אחת "הוא צריך למות" אבל בין "הוא זז" ובין "מגיע לו למות" זה שני דברים נפרדים לחלוטין.
אני אומר שאם חייל שלי היה אומר לי "הגיע לו למות" הייתי אומר את זה מיד בחקירה הראשונה ואתה לא מזכיר את זה אפילו פעם אחת.
זה מתעורר רק למחרת. אראה לך איך זה התעורר ואולי תקבל את ההסבר שלי. בעדות השנייה בשורה 6 עמוד 1 שאלה "האם שמעת את אלאור צועק משהו לאחר הירי", תשובה "לא, היה שקט ושאלתי מי ירה וזה עיצבן אותי". ואז בשורה 8 חוקר מצ"ח מפנה אותך לעדותו של רב"ט מסיקה, מפנה אותך לשורות המתאימות שקשורות …
אח"כ בשורה 12 חוקר מצ"ח מפנה בעדות זו לעמ' 6 שורות 9-12 בעדותו של מסיקה שמתייחסות לדברי הנאשם לאחר הירי תגובתך "אני זוכר שאלאור אמר משהו כמו "הוא חי צריך למות" לא זוכר בוודאות".
אתה "נזכרת" בגרסא הזו של "הוא חי הוא צריך למות" רק אחרי שהקריאו לך את העדות של תומר מסיקה. נכון או לא נכון?
נעמן: לא יודע אם להגיד נזכרתי, זה המשפט אבל זה חידד את המשפט הזה, כן.
סנגור: ואז חסר לי בסיפור הזה שתי מילים "הוא זז". לאן נעלמו המילים האלה? אמרת שלוש פעמים בעדות קודמת את המילים האלה. לאן הן נעלמו? בגלל שתומר מסיקה לא אמר את זה?
נעמן: חוקר מצ"ח לא שאל אותי לגבי האמרה "הוא זז".
סנגור: זאת אומרת שאתה עונה רק על מה ששואלים אותך?
נעמן: אני בדברים האלה אומר רק מה שאני זוכר.
סנגור: את מה שאתה נדרש להגיד.
נעמן: את מה שאני זוכר.
סנגור: זאת אומרת שאם אתה חתום על המילים "הוא זז" אז המילים נאמרו?
נעמן: כן, כנראה.

אחת הטענות שהפיצו בכירי מערכת הביטחון כבר ביום שלאחר האירוע הייתה שלא היה קשר בין הסרטון של 'בצלם' לבין מעצרו וחקירתו של הלוחם שהגן על עצמו ועל חבריו וירה במחבל שדקר חיילים ונראה בסרטון כעומד להפעיל מטען חבלה אותו נשא, ממש כמו שהמחבל המתאבד בסרטון הנ"ל נראה מפעיל מטען חבלה למרות שהוא שוכב פצוע על הרצפה. הלכה למעשה, ניתוק הקשר בין שני האירועים היווה הוכחה, לכאורה, לכך שהמערכת הצבאית פעלה מתוך מניעים טהורים. ובכן, הפועל, עדותו של נעמן המ"פ מנפצת את הטענה הזאת לרסיסים. המ"פ מודה בעדותו, כי לולא התפרסם הסרטון של 'בצלם' הלוחם היה מטופל בהליך משמעתי פיקודי, ולא הייתה כוונה לפנות לאפיק הפלילי. פרסום הסרטון בשעות הצהריים הפך את התמונה על פיה והכניס את המערכת לסחרור שנמשך עד עצם היום הזה.

שימו לב לדברים הבאים:

סנגור: לא ניכנס כרגע לתוכן התחקירים, אבל תאמר לנו מתי היית בתחקיר לעומת החקירות במצ"ח?
נעמן: התחקיר המבצעי היה עם מח"(ט) כפיר הוא הגיע לחברון אחרי הצהריים ולא הצגנו לו את התחקיר הכתוב אך היה תחקיר בשטח. התחקיר הכתוב נכתב באזור שעות הלילה, 00:00 כשבשעה 06:00 בערך בבוקר הוא כבר מוכן.
סנגור: התחקיר החל אחר הצהריים נכון?
נעמן: משהו כזה, כן.
סנגור: אלאור השתתף בתחקיר?
נעמן: לא, אלאור עלה עם רכב שלקח אותו, נראה לי באזור 12 או לפני, הוא נסע לחטמ"ר עציון ושם הוא פגש את מח"ט כפיר.
סנגור: זאת אומרת שבעצם עשו תחקיר מבצעי בלי שחתן השמחה השתתף בו?
נעמן: כן.

עדותו של המ"פ מוכיחה שהלוחם נשלח למצ"ח לפני שבכלל התקיים תחקיר מבצעי אמתי, בשטח, בנוכחות המפקדים ואלאור עצמו. התחקיר המבצעי התקיים מאוחר הרבה יותר בלעדיו, רק אחר הצהריים, נכתב בלילה והיה מוכן רק בבוקר. כלומר, בשלב הזה היו רק רשמים ראשוניים מהשטח, בעיקר של המג"ד שלא ראה בעיניו את האירוע. על סמך רשמים אלו וסרטון 'בצלם' נשלח חייל להליך פלילי. למרות שעדיין לא נערך תחקיר רציני, כבר בשעה שתיים אחר הצהריים פרסם דובר צה"ל תגובה שבה דובר על "תחקיר ראשוני" עם גינוי ללוחם. שעתיים לאחר מכן גינו את הלוחם פוליטיקאים בכירים, כולל שר הביטחון עצמו וראש הממשלה. המח"ט שיבש הליכים, המ"פ שינה גרסאות ומשום מה ברוך מרזל לא הוזמן להעיד. בשלב זה למעשה, למעט שיחה קצרה של המג"ד עם החייל, תחקיר רציני ויסודי בעצם עדיין לא החל. זה יקרה רק אחר הצהריים, אחרי שהתקשורת כולה כבר תעסוק באירוע.

פוליאקובים - פרק 2 המלא

סדרה קומית עאלק דוקומנטרית בלי קשר לתיעוד. פח: יעל שאמורה לקחת את שוש לפיזיותרפיה ולשכור לה מטפלת, מתאכזבת מהרכב שההפקה סידרה לה, מפילה את שוש על האחים שלה והולכת לריב עם הסוכן והמפיק עד שציון נחלץ לעזרתה.
יעל פוליאקוב, אשת תקשורת מוכשרת, בסדרה ישראלית חדשה כמו שרק היא יודעת לעשות.

Endgame (2007 film) - HQ full length version

החל מהדקה ה 147 ניתן לראות איך הועבר למשרד הבריאות הישראלי על ידי ארצות הברית 3 מיליון לירות בכדי שיעשו בילדים "ספרדיים" ניסויים ברדיאואקטיביות - פי 30 אלף מהתקן.

Endgame: Blueprint for Global Enslavement is a 2007 American documentary film written and directed by Alex Jones. In the film, director Jones reveals an alleged eugenics-obsessed group of global elite whose mission is the elimination of most of the earth’s population and the enslavement of the rest. He makes claims of a Satanic international network "steering planetary affairs for hundreds of years..." He discusses his claims about the pseudo-science eugenics being used by governments, Microsoft and the band U2.

For the New World Order, a world government is just the beginning. Once in place they can engage their plan to exterminate 80% of the world's population, while enabling the "elites" to live forever with the aid of advanced technology. For the first time, crusading filmmaker ALEX JONES reveals their secret plan for humanity's extermination: Operation ENDGAME.

Jones chronicles the history of the global elite's bloody rise to power and reveals how they have funded dictators and financed the bloodiest wars—creating order out of chaos to pave the way for the first true world empire. * Watch as Jones and his team track the elusive Bilderberg Group to Ottawa and Istanbul to document their secret summits, allowing you to witness global kingpins setting the world's agenda and instigating World War III. * Learn about the formation of the North America transportation control grid, which will end U.S. sovereignty forever. * Discover how the practitioners of the pseudo-science eugenics have taken control of governments worldwide as a means to carry out depopulation. * View the progress of the coming collapse of the United States and the formation of the North American Union.

פוליאקובים - פרק 1 המלא

דוקו-קומי. דוקי: יעל מפתיעה את אלעד והמשפחה עם צוות צילום בארוחת חג. יעל ואלעד הולכים לטיפול זוגי אצל אמא של אלעד. המשפחה לא מרוצה ומעיפה את צוות הצילום מהבית.
יעל פוליאקוב היא יוצרת מוכשרת בזכות עצמה והצליחה בזכות כך. לא היה צורך במקרה הזה בחסותו של אביה, ישראל (פולי) פוליאקוב ז"ל, ששימש צלע משלישיית הגשש החיוור. סדרת קומדיה חדשה בסגנון "דוקו ריאליטי" שמלווה את המשפחה של יעל פוליאקוב ותעקוב אחר הזוגיות שלה עם בעלה אלעד מילוא, אמה שוש, שני אחיה איתמר ואריאל, בנה מנישואיה הראשונים יונתן, בתה הטרייה רפאלה ואפילו אמו של בעלה שהיא גם המטפלת שלה – יהודית מילוא, הגורו של המפורסמים.במאי: אילן עבודי, עורך: יונתן קוניאק, הפקה: דפנה פרנר, שי אינס. הצג ספוילר

ארץ המתנחלים - כי חיים יבין לא עשה יומן מסע אלא עריכה מגמתית

הסדרה בת 5 פרקים במתכונת של יומן אישי מאת חיים יבין המשוטט עם מצלמתו בשטחים, ומשוחח עם מתנחלים וערבים המתחזים לפלסטינים. הפרק הראשון בסדרה, 'ראית קו ירוק?' מתרכז בעיקר בשומרון. במתכונת של יומן אישי מאת חיים יבין המשוטט עם מצלמתו משוחח עם הערבים  ביהודה ושומרון ושומע על הפחדים והמצוקות שלהם.
חיים יבין אינו מציג ביומן המסע תיעוד של מה שראה, אלא משתמש בעריכה מגמתית במטרה להעביר מסר שמאלני הזוי. הסדרה כולה מאופיינת בהטייה שמאלנית של העובדות - חיים יבין מחפש באנשים במחסום את הסכנה, אבל לכאורה, הוא לא מוצא אותה. הוא לא מוצא אותה כי נשות מחסום ווטש מסתירות את הסכנה ומפריעות לחיילים בעבודת הקודש שלהם - להגן על חפים מפשע ולהציל חיים. תראו למשל את הפיגוע במחסום קלנדיה, כשמחבלת דקרה מאבטח במחסום. נשות מחסום ווטש הנן פניו של הרוע, שמחבקות מחסלים ומעודדות רצח יהודים, ישראלים בכלל וחיילים. יש לפעילות הללו דם על הידיים, דמם של ישראלים חפים מפשע. בנוסף, חיים יבין מציג את נתוני בצלם כאילו מדובר במקור מידע מהימן כשבפועל, בארגון בצלם אחראים לדיווחים פוליוודים. באמצעות האמבולנסים, הערבים מעבירים מטעני חבלה ומחבלים. הדבר לא פעם נעשה בכפייה, כשבאמבולנס יש מטופל אמיתי, כמו היולדת שנאלצה ללדת במחסום, אך באמבולנס היו חומרי נפץ ונשק. בפועל, מליארדי דולרים מגיעים למחבלים ברשות הערבית, אך ביוב זורם ברחבות, מערכת הבריאות לא קיימת, כל זאת מאחר ומליארדי דולרים אלו מושקעים במימון מחבלים ומשפחותיהם, בבניית מנהרות, בקניית נשק ובמעבדות חבלה. הערבים הם באמת מסכנים, אבל למדינת ישראל אין כל אחריות למצב, אלא לארגוני השמאל ולרש"ע, הרשות הערבית שמפנה מליארדי דולרים בתרומות שהיא מקבלת במקום לשקם את האוכלוסייה לטרור, למוות, לדם יהודי וערבי שזורם ברחובות. היהודים עשו את זה אחרי השואה.
זוהי האמת בנוגע לסכסוך הערבי - ישראלי במזרח התיכון. ארץ ישראל היא ארץ מולדתם של היהודים. היא נכבשה על ידי הערבים. מדינתם של היהודים היא מדינת ישראל, מדינת היהודים