שר האוצר בכלא - אברהם הירשזון

 

אברהם הירשזון עבר 40 שנים של פעילות ציבורית רק כדי להגיע לתפקיד השני הכי בכיר במדינה ומשם ליפול. כשהוא בשיא שלו, מתחילות החקירות ובתי המשפט. זאת הדרך שהוא עבר! ועוד סיפר באופן מכבד. ועדיין, זליכה רואה את זה ומת מצחוק, הירשזון היה אחד המושחתים הגדולים בארץ ולשמוע את מרטין מדבר על איך שהוא היה איש אדיב בילדותו פשוט משעשע. אני מת עליך מרטין אבל אברהם היה נוכל בין הגדולים שהיו בממשלה. ראיתי את הפרק ובקטע שסיפרת על העיתונאי שמחכה בחוץ ואחרי זה שכל העיתונאים כתבו על החשדות נגדו הייתה חסרה לי ההתיחסות שלך לסעיפים בהם הירשון הורשע ונשפט, אבל עד כמה שזכור לי.אמרו שהוא גנב את הכסף שהיה אמור להיות לבני נוער שהיו נוסעים למחנות ההשמדה . לא ככ מבין למה אתה מגונן על גנב !

60 שנה הוא בנה את עצמו כדי לגנוב (אולי אנחנו לא יודעים כמה הוא גנב בהתחלה אבל עדיין). אכן, הירשון עשה רבות, עבור חשבון הבנק שלו עצמו. חלק מתרבות השחיות של הליכוד. למי ששכח בתחילת שנות השבעים הקימו בכנסת וועדה למלחמה בשחיתות, מי עמד בראש הוועדה? יוסי שריד ואהוד אולמרט (שהיו מהצעירים בכנסת).

קראתי בויקיפדיה ואתה הצגת את זה שהירשון ניסה להזכר במה הוא טעה ולא הצליח אך לפי מה שקראתי בויקיפדיה הוא היה אמור לזכור היטב את הפשעים שהוא ביצע וזה מה שהיה חסר לי בפודקאסט שלך

במקום שהילדים והנוער ישרפו את תאי המוח על האח הגדול או על סדרות ב Netflix מומלץ שייראו תכנים כאלו, תכנים של טעם, מוסר השכל, השראה והבנה איך החיים עובדים ואיך נכון להתנהל

קובי פרץ מתארח בפודקאסט של אבי שושן לקראת יום הולדת 50: "הכלא הציל לי את הבית"

 

קובי פרץ חוגג 50 ומגיע לראיון נרחב בפרק כפול מהרגיל. על הילדות בשכונת מצוקה, הפריצה הגדולה, מדוע הכלא זה הדבר הכי טוב שקרה לו, מה דעתו על אייל גולן ובעיקר, השירים הגדולים שהפכו אותו לאחד הקולות המצליחים ואהובים במוזיקה הישראלית.

אשריך קובי היקר במקום שבעלי תשובה עומדין גם צדיקים גדולים לא רואים עליך ושומעים מדבריך שעברת דרך וכיום אתה ב.ה במקום טוב היום אתה עשיר אמיתי ברוח בנשמה ובגוף רק בריאות ושפע גדול לך ולכל בני ביתך אמן

טראומה וביטויי חולי נפשי בקרב אסירות

 

סקירת מאמרים בנושא טראומה וביטויי חולי נפשי בקרב אסירות - ההשפעות ארוכות הטווח של הטראומה והפוסט טראומה על נפגעי ובעיקר נפגעות אירועי טראומה בחברה המערבית

סקירת מאמרים בנושא טראומה בקרב אסירות 

שם הסטודנטית:  מת”ז: 

מטרת עבודה זו הנה להציג את ההשפעות ארוכות הטווח של הטראומה והפוסט טראומה על נפגעי ובעיקר נפגעות אירועי טראומה בחברה המערבית. בחרתי בנושא מאחר והשפעת הטראומה על נשים וכן, הטיפול בסימפטומים הנובעים כתוצאה מביטויי הטראומה בקרב נשים, אינם מקבלים את החשיבות הראויה – לא מעט מהספרות המחקרית עוסקת בפוסט טראומה בקרב גברים הנובעת כתוצאה מפעילות קרבית. עם זאת, יותר נשים באוכלוסייה סובלות מסימפטומים של פוסט טראומה, זאת כתוצאה ממעמדן הנמוך באוכלוסיה, האופי הפטריארכלי של החברה, אופי המאפיין גם את התרבויות המערביות, תקיפתן על רקע מיני ועל רקע אלימות במשפחה ועוד.
אמנם התבקשתי להתמקד בשני מאמרים מחקריים בלבד. עם זאת, נעזרתי במקורות נוספים עליהם עברתי במטרה להסביר את הרציונל –

₪100.00 – קנה עכשיו

לרמות במונופול

ממחקר שווקים שערכה חברת "האסברו", יצרנית המשחק הפופולרי "מונופול", התגלה שכמעט מחצית מהשחקנים מנסים לרמות על מנת לנצח במשחק בכל מחיר. לכבוד שחקנים "מפוקפקים" אלה, יצרה החברה גרסה חדשה של מונופול, שמכונה "מונופול לרמאים".

בגרסת הרמאים אפשר כמובן לשחק לפי הכללים הרגילים. אבל המשחק עצמו כולל קלפי "רמאות" המאפשרים לכופף ולשבור את כללי המשחק בלי בושה כדי לצבור ערמות של כסף. אז מה הקאץ'? ובכן ממש כמו בחיים, החגיגה תימשך כל עוד לא נתפסתם, אבל אם נתפסתם מרמים, אתם תושלכו ישר לכלא, כולל תשלומי קנס כבדים.

להלן מספר דוגמאות למעשי רמאות שניתן לבצע במהלך המשחק:

• לגבות שכירות עבור נכס של משתתף אחר.
• להתעלם מהקוביות ולהתקדם כמה צעדים שאתם רוצים.
• לגנוב כסף מהבנק.
• לגנוב כסף ממשתתף אחר.
• להסיר את האזיקים כשאתם בכלא.
• כשאתם צריכים להחזיר עודף למשתתף אחר – להחזיר לו פחות כסף.

עובדות בונוס:

1. בגרסה הישראלית של משחק המונופול מטעם חברת קודקוד (שיצאה החל משנת 2005) ניתן לקנות אתרים כגון: קניון עזריאלי, איצטדיון יד-אליהו ואפילו את הכותל המערבי.

2. ממחקר מדעי שהתבצע בשנת 2009 ע"י המחלקה להנדסת מידע וחקר ביצועים באוניברסיטת קורנל בארה"ב, התגלה שאם משחק המונופול מתנהל ע"י שני שחקנים, קיים סיכוי של 12% שהמשחק לא יסתיים לעולם.

על המשחק
רמו ככל האפשר מבלי להיתפס! - נסו לקחת יותר כסף כשאתם עוברים בדרך צלחה או החליפו נכס שיש ברשותכם בנכס של משתתף אחר בלי שאף אחד ישים לב

נתפסתם? - נאזקתם ונשלחתם לכלא! - נוסף על כך שלמו פיצויים - דמי התנצלות..
התקדמו וצברו יתרון בעזרת קלפי "הפתעה" ו"תיבת מזל"
מינימום משתתפים: 2, מקסימום משתתפים: 6

מי המנצח
המנצח הוא מי שהרוויח הכי הרבה כסף בסיום המשחק!
מה בקופסה
לוח משחק מקרטוון, אזיק פלסטיק, 6 כלי משחק ייחודיים, 15 קלפי רמאות, 22 שטרי קניין, 16 קלפי הפתעה, 16 קלפי תיבת מזל, 16 מלונות, 2 קוביות, מגש בנק מפלסטיק, חבילת שטרות כסף מונופול (M), הוראות משחק.

הסיפור האמיתי של חיים אשטיבקר, חייל בודד, חלל צה"ל

חיים אשטיבקר עלה לארץ לבדו על מנת להתגייס לצה"ל.
המודעה התמימה שמספרת על נפילתו ביום כ"ז סיון תשל"א מסתירה את אחד הסיפורים העגומים בתולדות צבא הגנה לישראל.
חיים ז"ל לא נפל, הפילו אותו!
באותו היום ירד יוני פרס, בנו של שר התחבורה דאז משמירה ולגודל האסון פלט צרור קטלני שסיים את חייו של אשטיבקר באופן טראגי.
עדים לארוע ידעו לספר כי יוני איבד את עשתונותיו ובזמן שאשטיבקר פירפר בין חיים למוות, נאלצו חבריו להרגיע את יוני שצווח על מר גורלו ואובדן הקריירה הצבאית הצפויה.
יוני סירב לדבר עם חוקרי המשטרה הצבאית עד שאביו, שר התחבורה הגיע למקום וכשזה כבר קרה, יצאו שניהם מהבסיס ויותר אף אחד לא ראה את יוני פרס.
מפקד הבסיס דאז, אל"מ מיכאל צוק, אישר בראיון שנערך לפני מספר שנים את הפרטים.
יוני פרס ריצה עונש VIP של שלושה חודשי מאסר בכלא צבאי וחיים אשטיבקר נקבר לנצח.
למשפחת אשטיבקר נמסרה ההודעה הקשה כי בנם נפל בעת מילוי תפקידו.... נפל, זהו! בלי יותר מדי פרטים.
במשך שלושים שנה הצליחה משפחת פרס להטיל איפול מלא על הפרטים עד שאלו נחשפו בשנת 2002 ופורסמו במספר כתבות. כתבות שמשום מה לא ניתן למצוא אותן יותר ברשת.
שכחו שאנחנו פה... שתפו!

תנאי הכליאה בכלא 6 השתפרו הזכות חייל שהורשע באונס

לאדם בתמונה קוראים גדעון מרטין. הוא עלה לארץ כחייל בודד מברית המועצות כדי לשרת בצה"ל. במהלך שירותו הצבאי, הוא הורשע באונס חברתו מבית החיילים הבודדים שבו גר. נגזרו עליו 4 שנים בכלא צבאי. ב-1997, הוא הוביל מרד אסירים שכמעט הסתיים בהצלחה.

בשנות התשעים התנאים בבתי הכלא הצבאיים היו גיהינום - הסוהרים התעללו, הכו, איימו והשפילו אסירים בכל הזדמנות. התנאים הסניטריים היו דוחים, ובפלוגה ג' בה היה כלוא גדעון מרטין, היה מותר להם לראות את אור השמש רק פעם אחת ביום, לכמה דקות. במהלך שהותו שם היו בפלוגה ג' 108 חיילים - פי שתיים מהצפיפות המותרת בחוק.

לאחר זמן מה שגדעון מרטין ישב בכלא 6, הוא לא יכל לסבול יותר את התנאים. תלונותיו לשלטונות הכלא גררו רק השפלות נוספות ואפס תוצאות, אז הוא החליט לעשות מעשה. הוא פנה לשלושה מחבריו בפלוגה, שישבו על שימוש או סחר בסמים וכולם היו עולים חדשים מברית המועצות, והם תכננו ביחד מרד.

הם יצאו לפעולה בארוחת הבוקר של יום שבת, מתי שכמות הסוהרים בכלא הייתה נמוכה. ארבעתם השתלטו על שני הסוהרים ששמרו עליהם באותו זמן, וכבלו אותם עם אזיקים וחבלים לקיר. לאט לאט, הם משכו עוד ועוד סוהרים לחדר האוכל בתירוצים שונים ומשונים (בעיקר שיקרו ואמרו שמישהו התעלף בפנים) וכל פעם השתלטו עליהם בכוח וכבלו אותם. האלימות הקשה ביותר שהופעלה כלפיהם, על פי עדויות הסוהרים והאסירים כאחד, הייתה השפרצה בעזרת צינור לפניו של אחד הסוהרים שנחשב קשוח ואלים במיוחד. במהלך המרד, גויסו לשורות המורדים 19 אסירים, בעיקר מפלוגה ג' של האסירים ה"כבדים", והם שיחררו את שאר האסירים והעמידו שמירות על חומותיו. לאחר שההשתלטות הושלמה, תוך שאף אחד מהסוהרים לא הצליח לדווח לעולם שבחוץ על המרד, הם התקשרו מטלפון ציבורי לכתב ערוץ 2 יאיר כחל, וביקשו ממנו לבוא ולסקר את האירוע. כך הוא הפך לאדם הראשון מחוץ לכותלי הכלא שנודע לו על המרד. 

מהר מאוד הוזעקו יחידות הימ"מ והצבא, אך הם לא רצו לפרוץ לכלא בכוח מחשש לבני הערובה. גדעון מרטין כתב, הדפיס, והקריא לכתב יאיר כחל מסמך דרישות מפורט בשם האסירים. מסמך הדרישות כלל סעיפים שקשה שלא לקרוא להם הומניטריים (הפסקת האלימות מצד הסוהרים, הקטנת הצפיפות הבלתי נסבלת, רופא תורן בשבתות), וכמובן שלא יישפטו על המרד ולא יעברו לכלא אזרחי. קצין המשטרה הצבאית הראשי נאלץ להסכים לדרישות תמורת שחרור כל הסוהרים בני הערובה. ברגע  שהתקבלה הידיעה, שיחררו המורדים את כל הסוהרים, וחזרו בעצמם לתאים. היה נראה שהם ניצחו.

כבר ביום למחרת, המשטרה הצבאית הפרה את הצד שלה בהתחייבות. אחד אחד, נשפטו משתתפי המרד ונשלחו לעונשים ארוכים בבית כלא אזרחי. אך דבר אחד גדול המרד השיג - הוא חשף בפני ראשי מ.צ והמטכ"ל את תנאי הכליאה בבתי הכלא הצבאיים, ובשנים שלאחר מכן בוצעה רפורמה שיישמה הלכה למעשה חלק גדול מדרישות המורדים. חשוב לזכור, אגב, שרוב האסירים בבתי הכלא הצבאיים היום אינם פליליים בכלל. רובם נמצאים שם על עבירות משמעת, במיוחד נפקדות ועריקות. רק 20% מרצים את עונשם על פשע פלילי מסוג כלשהו, וגם מתוכם רובם יושבים על עבירות לא אלימות כגון שימוש וסחר בסמים.

מרטין נימלר - לא הרמתי את קולי I Didn't Speak Out / Martin Niemöller

First they came for the communists –

and I didn't speak out,

because I wasn't a communist;

Then they came for the socialists –

and I didn't speak out,

because I wasn't a socialist;

Then they came for the trade unionists –

and I didn't speak out,

because I wasn't a trade unionist;

Then they came for the Jews –

and I didn't speak out,

because I wasn't a Jew;

Then they came for me –

and there was no one left,

to speak for me.

"לא הרמתי את קולי,
בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים, ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."
שיר מחאה ידוע של נימלר (14 בינואר 1892 - 6 במרץ 1984) כנגד שיתוף הפעולה וכנגד השתיקה של הרוב הדומם. נימלר היה כומר פרוטסטנטי גרמני שהתנגד לנאציזם ונשלח למחנה ריכוז.

היום לפני 32 שנה (06.03.1984): הלך לעולמו הכומר הפרוטסטנטי מרטין נימלר והוא בן 92 במותו. נימלר נולד בליפשטט שבגרמניה. במלחמת העולם הראשונה שירת כמפקד צוללת וזכה על פועלו בצלב הברזל, לאחר המלחמה שירת תקופה בפרייקור. הוא למד תאולוגיה והוסמך לכמורה ב-1931. הוא שימש בכנסייה בדאלם, אחד מפרברי ברלין.
נימלר היה כומר פרוטסטנטי גרמני שהתנגד לנאציזם. נימלר ידוע בזכות שירו "לא הרמתי את קולי", שמוחה כנגד שיתוף הפעולה וכנגד השתיקה של הרוב הדומם לנוכח התחזקות הנאציזם.
לאחר דרשה לוחמנית שנשא ביוני 1937 הוא נעצר ונכלא בכלא בברלין. לאחר שמונה חודשים במאסר הועמד נימלר לדין בפני בית משפט מיוחד שהנאצים הקימו לדיון בפשעים נגד המדינה. הוא זוכה בסעיף של חתירה כנגד הממשל, כנראה בגלל לחץ בינלאומי, אולם הורשע בסעיף של ניצול מעמדו ככומר וכן בגניבת תרומות שניתנו לכנסייה. נגזרו עליו שבעה חודשי מאסר והוא שוחרר מיד כיוון שכבר ריצה את עונשו. מיד לאחר המשפט, בצאתו מאולם הדיונים, נימלר נעצר על ידי הגסטפו והושם במעצר מנהלי במחנות הריכוז דכאו וזקסנהאוזן, בהם שהה עד שחרורו בידי בעלות הברית ב-1945. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה ניצל בעור שיניו מהוצאה להורג.
לאחר שיחרורו ב-1945 שימש נימלר כנשיא הכנסייה האוונגלית בהסן-נסאו עד 1961, ולאחר מכן שימש כנשיא מועצת הכנסיות העולמית. לאחר המלחמה הטיף לקבלת אשמה משותפת של העם הגרמני על פשעי הנאצים כדרך לכפרה, ונודע גם כפציפיסט אשר חיפש קשרים עם מזרח אירופה. הוא ביקר במוסקבה ב-1952 ובצפון וייטנאם ב-1967. ב-1967 זכה בפרס לנין לשלום וב-1971 זכה בצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.
אל תצםו מהצד כשבעולם עושים דהומניזציה למדינת ישראל כמדינת היהודים ממניעים אנטישמיים באמצעים כגון חרם ופוליווד. תרמו למאמץ ההסברה הלאומי והלחמו למען בטחוננו וזכותנו לקיום ולחיים.

עבודת הקודש של פעילי בצלם למען זכויות האדם של מחבלים

פעיל בצלם הגיע לביקורת בכלא מגידו כדי לוודא שמדינת ישראל שומרת על זכויות האדם של מי שרוצח אזרחים בדם קר, גם של תינוקות בני כמה שבועות בשנתם על ידי שיסוף הגרון. הסוהר אומר לו
- "תבדוק טוב טוב, רק כדאי שתדע שלא כדאי לך לעבור את הגדר הלבנה ההיא. השער סגור ושישאר סגור מסיבה טובה"
הפעיל משיב - "אני החוקר לזכויות אדם כאן" ועוד מוציא את התג שלו ומנפנף לעיניי הסוהר "אני אעבור את הגדר על אפך ועל חמתך. לי יש תג ואני אחליט לאן להיכנס וללכת, יש מבין?"
הסוהר משך בכתפיו ופנה להמשיך בעבודתו.
הפעיל של בצלם הלך לעבר הגדר. נשמעה לרגע חריקה מהצירים כשהוא פתח את השער ופתאום, רואה הסוהר את הפעיל רץ כמו מטורף. אחריו רודפים עשרות מחבלים עם סכינים מאולתרות, מדושנים ושבעים מארוחה בת 7 מנות ותואר שני במימון המדינה תלוי בשרותים.
הפעיל המשיך לרוץ ברחבי החצר, מזיע כמו מטורף וקורא לסוהר - "תעצרו אותם, תעזרו לי".
הסוהר מבין שהפעיל לא מצליח להשתלט על החברים המחבלים שלו, שרק רוצים לרצוח יהודי כדי לקבל 72 בתולות בגן העדן ולכן, אין לו סיכוי לצאת מזה חי. 
הסוהר רץ לכיוון הגדר הלבנה, מטפס עליה וצועק לחוקר: "התג! תראה להם את התג!"
האסירים הבטחוניים שהורשעו בפיגועים יושבים בכלא הישראלי ומקבלים תנאים מעולים שאסיר רגיל לא מקבל. זה כולל הכנסה של עשרות אלפי שקלים בחודש במימון הרשות הערבית ביהודה ושומרון, ביטוח לאומי, לימודים אקדמיים ועוד. לא רק שהתנאים לא מרתיעים, אלא מעודדים את המחבלים לבצע פיגועים שכוללים אף רצח, מאחר וככל שהנזק חמור יותר, כך המשכורת שהם מקבלים מהרשות הערבית גבוהה יותר.

ככה זה כשהשמאל מעודד פעילות טרור כנגד יהודים וישראלים, מממן אותה ומצנזר אותה בתקשורת. קסטנר עדיין חי. לא בשם זכויות האדם ולא בשם הטוהר ולא בשם היושרה. רק בשם האליל - כ ס ף!! והרבה כסף. כך אפשר להגיע לכזו שנאה בארץ ישראל, ארץ הקודש, ארץ אבותינו!!! המימון מגיע ממדינות אנטישמיות דרך ארגוני שמאל כמו הקרן לישראל חדשה. שימו לב לעובדה הבאה , רוב התורמים הם גופים נוצריים קתולים אדוקים , המלחמה שלהם היא גם כנגד ארגוני צדקה נוצריים התומכים בישראל !!! שנאת אירופה ליהודים נשארה כמו בשנים של השואה. ממש ידעו להסתיר את שנאתם אלינו טוב מאוד צבועים .

מי עוזר להם יהודים ישראלים בארץ שקוראים לעצמם ישראלים אוהבי שלום. מה שמגוחך בכל העסק, ארגוני "זכויות האדם" כביכול בארץ המונים אי אלו קומץ קרובים לצלחת שעשו משנאת ישראל עסק לכל דבר, תוך כדי שהם מרפדים את כיסיהם בדולרים ואירו רבים ומנצלים את תמימותם, שלא לומר טיפשותם של אנשי שמאל שהולכים אחריהם חינם אין כסף בעיניים עצומות. איך אומרים? "פראיירים לא מתים רק מתחלפים". נו איפה הינו כל השנים? למה לא חשפנו את שנאת אירופה ליהודים בארץ ובעולם?  
אלה הימים לבקש סליחה מאנשי כוחות הבטחון, שנשלחים להלחם בתוך מטריקס של רוע וטמטום. תמשיכו להלחם למענם, להחזרת שפיות דעתם של ההזויים שעובדים בשרות הטרור ופועלים להובלת את העם היהודי כצאן לטבח!
יהודים בארץ ישראל תמכו בנאצים בתקופת הישוב. חלקם עבדו בעיתון הארץ וכבר בשנת 1936, נכתב בעיתון שהם רואים להיטלר עתיד מזהיר. למי שתהה אלו דור המייסדים של שלום עכשיו ובצלם ושוברים שתיקה. יהודים שמאלנים עשו דברים לא פחות גרועים מהנאצים, החל מהסזון והאלטלנה וההתעלמות ממצוקת יהודי ברית המועצות והסגידה לסטאלין. 
לפנינו תמונה מפעולה של תנועת הנוער של חאג' אמין אל ח'וסייני שכונתה אל פתחווה או הצופים הנאצים. התנועה הייתה פעילה במתכונת דומה לזו של ההיטלריוגאנד הגרמני בגרמניה הנאצי. איש מבין הפעילים בתמונה איננו יהודי. כולם ערבים. יש לציין שבמקביל לצופים הנאצים של חאג' אמין אל ח'וסייני הייתה גם תנועת היטלר יוגנד של הטמפלרים פה בארץ ישראל המנדטורית והיא אחת הסיבות לזה שהטמפלרים שהואשמו בשיתוף פעולה עם הנאצים גורשו מארץ ישראל המנדטורית. 

שביתות רעב מפורסמות בהיסטוריה

שביתות רעב נפוצות בקרב אסירים ועצירים, סקר בקרב רופאי בתי כלא ובתי מעצר בצרפת העלה כי כמעט כולם נתקלים בשובתי רעב וכרבע דיווחו כי נאלצו לטפל בסיבוכים רפואיים עקב שביתות רעב. בכלא שביתת הרעב היא לעתים כלי מאבק אידאולוגי ולרוב אמצעי מחאה על עוולות אישיות ולמען שיפור תנאי המאסר.

גישתה של הצי האמריקאי:
בשנת 2006 אושרה האכלה כפויה של כ200 שובתי רעב במתקן המעצר בגואנטנמו [מתקן המצוי במפרץ בקובה ומנוהל על ידי הצי האמריקאי] כשהאסירים כבולים לשם כך לכיסאות. בשנת 2009 פסק בית משפט פדרלי כי האכלה כפויה זו אינה סותרת את התיקון השמיני לחוקת ארצות הברית האוסר "ענישה אכזרית ובלתי רגילה". יחד עם זאת, שופטים קבעו עדויות המפרטות על שיטות האכלה מכאיבות ושימוש חוזר בצינורות האכלה משומשים ומזוהמים מאסירים אחרים "מטרידות מאוד" והורה לדווח לפרקליטי עצורים על האכלה כפויה בתוך 24 שעות.
עמדת משרד ההגנה האמריקני הייתה שההחלטה אם להאכיל בכוח את העצירים היא צבאית וקביעת שיטת ההאכלה היא רפואית ונתונה לרופאים צבאיים במקום. ארגוני זכויות אדם טוענים, על סמך עדויות אסירים ועורכי דינם, כי ההאכלה שמשה כאמצעי ענישה לכל דבר. דווח על אסירים שהתקשו לדבר בשל פציעות גרון שנגרמו מצינורות ההאכלה. ועל ניסיונות לשבירת השביתה באמצעות שיטות האכלה מכאיבות ומשפילות.

גישתה של טורקיה:
בטורקיה הורה משרד הבריאות במהלך שביתות רעב בבתי כלא בשנת 1996 ובשנת 2000 לרופאי בתי הסוהר להציל חיי שובתים באמצעות האכלה כפויה. ההתאחדות הרפואית הטורקית הצהירה בתגובה כי האכלה כפויה היא הפרה של עקרון "ההסכמה המודעת" ועומדת בסתירה לזכות הסירוב לטיפול רפואי. חילוקי הדעות החריפו עד שבשנת 2001 נתבעה ההתאחדות הרפואית הטורקית בבית המשפט על חריגה מסמכויותיה, בהתערבותה במדיניות הממשלה בבתי הכלא, בית המשפט פסל את התביעה.

גישתה של גרמניה:
החוק בגרמניה מחייב האכלה כפויה של אסיר במקרה של סכנה חמורה לבריאותו ואוסר כפיית טיפול או האכלה במקרים אחרים.

גישת בית המשפט האירופאי לזכויות אדם:
בית המשפט האירופי לזכויות אדם נדרש לסוגיית ההאכלה הכפויה כשדן בטיפול אותו קיבל עציר שובת רעב באוקראינה. הפסיקה קבעה כי "טיפול הניתן בשל צורך בריאותי מנקודת מבט של עקרונות רפואיים מבוססים אינו יכול להחשב, בעקרון, כבלתי אנושי או משפיל". כך מותרת האכלה כפויה אם היא חיונית להצלת חייו של שובת הרעב. הפסיקה הדגישה עם זאת כי הערכת החיוניות של ההאכלה הכפויה צריכה להיעשות משיקולים רפואיים בלבד וכי אסורות שיטות האכלה מייסרות או משפילות וכי אין להאכיל בכפיה כעונש. במקרה הספציפי בו הואכל העציר כשהוא אזוק, מתקן הרחבה מוכנס לפיו וצינור פלסטיק מוחדר לקיבתו נקבע כי ההאכלה הכפויה ניתנת להגדרה כעינוי.

גישתה של בריטניה:
בבריטניה נקבעה ב-1995 פסיקה תקדימית לפיה זכותו של אסיר שפוי לשבות רעב ולסרב להזנה כפויה. האסיר, אף שסבל מהפרעת אישיות, נמצא צלול בדעתו ופסק דין קבע כי אין חובה להאריך את חייו באמצעות האכלה נגד רצונו.

שביתת רעב הייתה צעד נפוץ במהלך המאבק של הסופרג'יסטיות בבריטניה למען זכות הצבעה לנשים .הראשונה שנקטה בו הייתה מריון וולאס-דאנלופ שנאסרה ב-1909 אחרי שהשתתפה בהפגנה בתוך בניין הפרלמנט בה הטביעה כתובת על קירות אחד מאולמות הבניין, נשפטה על השחתת רכוש וסירבה לשלם קנס. היא נכלאה בכלא הולוויי לנשים, ודרשה לקבל מעמד של אסירה פוליטית. כשסורבה הכריזה ב-5 ביולי על שביתת רעב. אחרי 91 שעות צום היא שוחררה לחופשי אחרי שהשלטונות חששו שאם היא תיפגע היא תהפך ל"קדושה מעונה".
בעקבותיה, הפך השימוש בשביתת רעב לכלי נפוץ בקרב הסופרג'יסטיות בבריטניה. אולם הממשלה לא שיחררה את האסירות ובמקום החלה לנקוט בהאכלה כפוייה שהתבצעה בעזרת צינוריות שהוחדרו דרך הפה או האף לקיבה. ההאכלה הכפויה גרמה לסבל רב ולעתים סיבוכים שלה הביאו כנראה למוות. כתוצאה מההד הציבורי שנוצר, נחקק ב-1913 "חוק החתול והעכבר" ששינה את המדיניות. לאסירות הותר לקיים שביתות רעב. כשבריאותן הייתה בסכנה, הן שוחררו באופן זמני, אבל לכשהתאוששו נכלאו מחדש.
ב-1913, כמאה שנה לפני שהתווכחו בישראל על "הזנה בכפייה", אישר הפרלמנט הבריטי את חוק "החתול והעכבר" שאיפשר לשחרר אסירות שובתות רעב ולאסור אותן מיד לאחר שצברו את הקילוגרמים האבודים. לא דובר בחשודות בפעילות חבלנית – אלא בראשונות הסופרז'יסטיות, שהפגינו למען זכות בחירה לנשים. כחודשיים לאחר אישור החוק השליכה את עצמה במחאה אמילי דייויסון מתחת לרגלי סוסיו של המלך גורג' החמישי במהלך מירוץ באפסום, ומותה הפך אותה לסמל למאבק הפמינסטי מאז ועד היום.




בסרטון: תיעוד נדיר של הרגע בו פגעו סוסי המלך בדייויסון במהלך "דרבי אפסום".

הגישה בארצות הברית:
גם בארצות הברית אימצו הסופרג'יסטיות את אמצעי שביתת הרעב במאבקן. אליס פול, שהשתתפה בהפגנות קבועות שנערכו מול הבית הלבן בוושינגטון, נאסרה באוקטובר 1917 בשל "הפרעה לתנועה" ונשפטה ל-7 חודשים. כשהושמה בבידוד פתחה בשביתת רעב, אליה הצטרפו אסירות נוספות. היא לא נשברה למרות האכלה כפוייה, ואף על פי שהועברה למחלקות פסיכיאטריות, ושבתה רעב במשך 22 יום. בנובמבר, אחרי ששביתת הרעב, ויחס בתי הסוהר לסופרג'יסטיות הכלואות עוררו סערה ציבורית, היא ושאר האסירות שוחררו, וזמן קצר אחר כך החלו ההליכים לחקיקת התיקון ה-19.

תראו מי מאיים

נחזור רגע לבריטניה בתקופת המנדט בהודו:
מהטמה גנדי נאסר בשנים 1922, 1930, 1933 ו 1942. בשל מעמדו הציבורי השלטון הבריטי לא רצה שימות בכלא. גנדי ראה בשביתת רעב דרך לא אלימה להעביר מסר: ב-1932 שבת רעב במחאה על חוק בחירות שנתן ייצוג נפרד לבני כת ה"דליט" שגנדי תמך בשילובם הפוליטי וב-1943 שבת רעב שוב בכלא כחלק מהמאבק האנטי-קולוניאלי. נוסף לגנדי שבתו רעב גם אסירים הודים נוספים בהם שניים שצמו 116 ימים: עד 5 באוקטובר 1929.

שביתות רעב של אירים כנגד בריטניה:
שביתת הרעב המפורסמת ביותר הייתה בשנת 1981 בשיא של מאבק אסירי הצבא האירי הרפובליקני הזמני מצפון אירלנד כנגד ההחלטה מ-1976 של השלטונות הבריטים לבטל את המעמד המיוחד שלהם כאסירים פוליטיים.
ב-27 באוקטובר 1980 החלה שביתת רעב ראשונה של שבעה אסירים בכלא מייז בצפון אירלנד, אליה הצטרפו 3 נשים מכלא ארמך. השביתה הופסקה לאחר 53 יום, כשאחד האסירים השובתים היה על סף מוות, והממשלה הבריטית שלחה מסמך בה היו הצעות פשרה. אולם בתחילת 1981 התברר שדרישות האסירים לא נענו בצורה מספקת, וה-IRA החליט לחדש את שביתת הרעב. על מנת להגביר את האפקטיביות שלה הוחלט שהאסירים השובתים לא יתחילו אותה יחד, אלא כל אחד יצטרף אליה כמה ימים לאחר קודמו.
ראשון השובתים היה בובי סנדס שהחל בשביתת הרעב ב-1 במרץ. במשך החודש הצטרפו אליו עוד 3 אסירים. סנדס מת בבית החולים של הכלא ב-5 במאי, לאחר 66 ימי שביתת רעב. ראש הממשלה תאצ'ר הגיבה על מותו בפרלמנט: "מר סנדס היה עבריין מורשע. הוא בחר לקחת את חייו שלו. זוהי בחירה שהארגון שלו לא נתן לרבים מקורבנותיו", והשר אטקינס הוציא הודעה על פיה "סנדס התאבד בהוראת אלו שחשבו שזה יועיל למטרתם שהוא ימות". עם מותו של סאנדס החלו מהומות בצפון אירלנד, ובהלוויתו בבלפסט השתתפו כ-100,000 איש.
בהמשך החודש מתו גם שלושת האסירים שהצטרפו אליו לשביתת הרעב, ובמקומם החלו בהדרגה בשביתת הרעב עוד 19 אסירים. שישה מהם מתו במהלך החודשים יולי ואוגוסט. אולם מסוף חודש יולי דרשו חלק ממשפחות האסירים להעניק לקרוביהם טיפול רפואי, ושביתת הרעב החלה להשבר. לבסוף הוכרז על סיומה ב-3 באוקטובר. השביתה הסתיימה ללא תנאי, אולם לאחריה הממשלה הבריטית מילאה חלק מדרישות המקוריות של השובתים. עם סיום השביתה שני הצדדים טענו שניצחו. הממשלה הבריטית בכך שלא נכנעה לדרישות, וה-IRA על כך שהצליחו בשביתת הרעב לתפוס את תשומת לב דעת הקהל העולמית למאבקם, ולהציג את מרגרט תאצ'ר כדמות נוקשה ואכזרית.

בסרטון: חבריו לנשק של בובי סאנדס יורים בהלווייתו.

בתמונה:ציור קיר בבלפסט עם דמותו של בובי סנדס חבר ה-IRA שנפטר בעקבות שביתת רעב

שביתת רעב בברית המועצות:
בשנת 1972 פתח אנדרי סחרוב בשביתת רעב במהלך ביקורו של ריצ'רד ניקסון במוסקבה כדי להצביע על הסכנה שבמדיניות הדטאנט שהקלה את המתח שבין המערב לגוש הסובייטי מבלי לשנות את אופיו הטוטליטרי של המשטר בברית המועצות.
ובכלל, ההיסטוריה מראה, כי גישתן של ברית המועצות ומדינות שהיו חברות בעברן בברית המועצות, כולל רוסיב כלפי מחבלים אינה ידידותית כלפי העוסקים בטרור.


שביתת רעב בישראל:
במרץ 1983 פרצה שביתת רופאים בישראל בדרישה לשיפור שכרם ותנאי ההעסקה. בחודש יוני, לאחר שהוצאו צווי ריתוק נגד השובתים, פתחו 12 רופאים בשביתת רעב ובתוך 10 ימים הצטרפו כ-3,000 רופאים לצום, שנמשך עד להשגת הסכם עבודה חדש.
מוחמד עלאן הנו פעיל הג'יהאד האיסלאמי בישראל, ארגון טרור לכל דבר ועניין, שנעצר במעצר מנהלי, מאחר ועסק בפעילות טרור כנגד אנשים חפים מפשע בישראל, פעילות שעלתה בחיי אדם רבים. לפי פרסום רשמי של השב"כ, עלאן נעצר ונכלא בעשור הקודם על רקע פעילותו בגיוס מחבלים מתאבדים ובסיוע למבוקשים. ב-18 ביוני, 2015, פתח עלאן בשביתת רעב במחאה על המעצר המנהלי שמטרתו למנוע את המשך פעילות הטרור בעקבות התראות חמות שהתקבלו בנוגע לפעילותו של עלאן.

כרגע בבית חולים ברזילאי קטטה רצינית בין עשרות מבני משפחת המחבל ליהודים והמשטרה עצרה כמובן באופן לא מפתיע יהודים, ביניהם לוחם צנחנים שלחם בצוק איתן, מי שגר באשקלון מוזמן להגיע עם דגלי ישראל ולהבהיר להם שזאת המדינה שלנו.
Posted by ‎(הצל) the shadow‎ on Wednesday, August 26, 2015

הקטטה בין עשרות מבני משפחת המחבל ליהודים בבית חולים ברזילי באשקלון. המשטרה הישראלית עצרה יהודים בלבד וקנסה יהודים נוספים שהניפו את דגלי ישראל. הבחור היהודי שנעצר אתמול אחרי מה שבתקשורת מכנים קטטה בברזילי ולמעשה, הייתה הגנה עצמית מובהקת של בחור שראה איך משפחתו של המחבל עלאן, שמטילה אימה על כל החולים, תוקפים את אביו המאושפז וכמו כל אדם נורמלי התערב ונעצר כמו מחבל . שמו של העצור היהודי הוא ניר מכלוף והוא משוחרר טרי משירות כקצין סיירת צנחנים. אחרי מאמצים רבים הוא שוחרר ממעצר וזה אחרי שמשפחתו הגישה ערעור על הערכת המעצר עד יום ראשון שקיבל מבית המשפט מוקדם יותר. בושה למדינה שככה מתייחסים לטובי בינינו ומכניסים לכלא קצין מצטיין בשביל מחבל מסריח!
הביוגרפיה הפח"עית הרשמית הזו המצויה בידי השב"כ הועלמה כמעט לחלוטין מנחשול הדיווחים התקשורתיים על שביתת הרעב של עלאן. המחבל אושפז לצורך האכלה בכפייה תחת שמירה בבית חולים ברזילי באשקלון. כתבים ורופאים דיווחו בפרטנות על מצבו הרפואי – מפלס ההכרה שלו, סיבולת מעיו, תוחלת חייו. לפעמים היה נדמה שמדובר ביקיר האומה השוכב על ערש דווי, ולא באויב שמעצרו נועד למנוע שפיכת דמי נקיים.
על רקע ההפגנות בין יהודים המתנגדים להפגנות הערבים בכניסה לביה"ח 'ברזילי' באשקלון בשל הימצאותו של האסיר הביטחוני שובת הרעב שם, קיבל תושב העיר כבן 60 דו"ח תנועה על נשיאת דגל ישראל על קטנוע. בסרטון שצילם נראית שוטרת אומרת לו "זה יוצר פרובוקציה לערבים... אתה יכול להיכנס (לבית החולים)- רק בלי הדגל". תושב העיר אמר בתגובה: "אני גאה ששמתי את הדגל. ולא איכפת לי לקבל עוד דו"ח אפילו".
בעקבות הלחץ התקשורתי ובניגוד לאינטרס הציבורי, הפרקליטות הציעה לו שחרור בתמורה להרחקתו מישראל למשך 4 שנים. הוא סרב לכך ולכן, הוסכם לשחררו ממעצר מנהלי ללא תנאי. בעקבות כך, השמירה על מיטתו הופסקה ואזיקיו הורדו.
אחרי שישראל עשתה כל שביכולתה לשמור על חייו של מוחמד עלאן, שלחה אותו לשני בתי חולים ואיימה להזין אותו בכפייה, משפחתו מתכוונת לתבוע את בית חולים ברזילי. העילה? הנזק המוחי שנגרם למחבל ששבת רעב במשך 65 ימים. הגיע הזמן שהמחבלים ייקחו אחריות על המעשים שלהם וישלמו עליהם.

חשיפת הצינור: קיבל דו"ח תנועה כי נסע עם דגל ישראל***על רקע ההפגנות בין יהודים לערבים בכניסה לביה"ח 'ברזילי' באשקלון בשל הימצאותו של האסיר הביטחוני שובת הרעב שם, קיבל תושב העיר כבן 60 דו"ח תנועה על נשיאת דגל ישראל על קטנוע. ***בסרטון שצילם נראית שוטרת אומרת לו "זה יוצר פרובוקציה לערבים... אתה יכול להיכנס (לבית החולים)- רק בלי הדגל". תושב העיר אמר בתגובה: "אני גאה ששמתי את הדגל. ולא איכפת לי לקבל עוד דו"ח אפילו".***מהמשטרה נמסר בתגובה כי: "הסרטון מציג תמונה חלקית של האירוע. משטרת ישראל מרשה הנפת דגלי ישראל בכל מקום".
Posted by ‎ערוץ 10 Channel10‎ on Monday, August 17, 2015

בניגוד לכך, דנית כהן היא אמא לילד בן 5 ובהריון עם תאומים. דנית שובתת רעב כבר 3 שבועות מול בית הדין הרבני. דנית אמא מדהימה לילד מקסים ונושאת ברחמה תאומים. היא שובתת רעב מכיוון שמזה 3 שבועות לא ראתה את בנה, הוא נלקח ממנה על ידי בית הדין הרבני שהעביר משמורת הסיבה: דנית לא דתיה מספיק בעבור הרבנים. ברשות דנית תמונות קשות של בנה ,פצוע. לדבריה האב היכה אותו מכיוון שלא רצה ללכת אליו וכן, הקלטות שבהן הילד מספר שאבא מרביץ לו.
דנית, שלדעת כל הגורמים היא אמא ראויה ומדהימה, נכלאה במלתעות הרבנות. בבית הדין הרבני יושבים רבנים שחורצים גורלות של נשים וילדים בסמכות שמזמן היתה צריכה להימנע מהם ומועברת לבית הדין לענייני משפחה בישראל. רבים בישראל קוראים לסגור את מוסד בית הדין הרבני. יש הקלטות של פקידת סעד שדורשת מדנית לתלוש את הילד שמסרב לעזוב אותה וללכת. עם זאת, הסיפור שלה אינו עושה כותרות בתקשורת הישראלית. כנראה שחשוב יותר לאפשר למחבל להמשיך לרצוח יהודים נוספים.

מה קשור - תנו לו צ'אנס (שר מהלב)

שיר מעלף מתוך אלבום הבכורה של שלישיית מה קשור

אנ'לא אהוד בנאי
אנ'לא גידי גוב
אנ'לא שלמה ארצי
אפילו לא קרוב

אנ'לא אריק אינשטיין
אנ'לא שלום חנוך
אנ'לא שלמה גרוניך
ולא יוני בלוך

אבל אני שר
מהלב, מהלב, מהלב
אבל אני שר
מהלב, מהלב, מהלב

אנ'לא דודו טסה
אנ'לא אהוד מנור
בטח לא סמיר שוקרי
אף פעם לא ניגנתי בכינור

אנ'לא עמיר בניון
אין לי כזה מנעד
אני לא שירי, גבסו או נינט
לא, אף פעם לא הייתי בכוכב נולד

אבל אני שר...

אני לא דני רובס (איך הוא שר)
אני לא דני ליטני (לא, אין לו יחס חם)
אני לא דני סנדרסון (אין לו דודה ולא דוד)
אני לא יכולה בלעדיך

תתנו לו צ'אנס
הוא שר מהלב
מהלב, מהלב
תתנו לו צ'אנס
הוא שר מהלב
מהלב, מהלב

תתנו לו צ'אנס
הוא שר מהלב
הוא רוצה לאמא (מהלב)
הוא רוצה לאמא (הוא.. מהלב)
הוא רוצה לאמא (הוא.. מהלב)
הוא רוצה לאמא

 

חצי מת / Half Past Dead 2002 לצפייה ישירה + תרגום סרט ענק עם סטיבן סיגל ואחד הרפארים הגדולים!

סטיבן סיגל (Steven Seagal)  מככב הפעם בסרט הכרוך באפקטים ויזואלים של לחימה והופעה לצד אחד מהראפרים הגדולים בסגנון המטריקס. (סטיבן סיגל) וג'א-רול הראפר כניקולס, יושבים בכלא אלקטרז החדש, בגלל מעורבות במאפיה שקשורה לגניבת מכוניות יוקרה. סטיבן סיגל כמובן מושתל של ה-F.B.I.
ביום  בו הם נכנסים, שלטונות הכלא עומדים להוציא להורג פושע מורשע ששדד מטילי זהב בשווי 200 מליון דולר מהממשלה. במהלך השוד, נרצחו 5 סוכנים של ה-FBI ולכן, לאחר 17 שנות המתנה, נקבע יומו לצאת להורג בכיסא חשמלי. הוא סרב לגלות, לאורך כל הזמן הזה, היכן נמצא האוצר שהחביא, למרות נסיונות השכנוע.
כדי למנוע את לקיחת הסוד לקבע, סוכן מושחת של ה-FBI חודר לאלקטרז, יחד עם חבורת פושעים מאומנים ביותר, כדי לעזור לו לאתר את הזהב גנוב ולהשתמש בשופטת כמגן אנושי. האסירים יוצאים למתקפה נגדו, כשבראשם ג'א-רול וסטיבן סיגל.

כשמחירה של קופסת סיגריות עולה, מכורים מעדיפים לפרוץ לקיוסקים ולגנוב פקטים

זה הכיתוב שרשם בעל קיוסק שנסגר בדרך השלום שתל אביב על דלת הגלגלת שלו - "לכל הגנבים - אין סיגריות בלילה". העליות במחירי הסיגריות הפכו את הפקטים למוצר שווה ערך לזהב. מוצר ששווה לשבת בכלא בשבילו בגלל התפרצות וגניבה. כמו כל מכור או עבריין רכוש שחושב קדימה ומעוניין לבצע עבירה כלכלית מוצלחת בדרך הקלה ולפרוץ לקיוסק כדי לגנוב פקטים. המכור לא יסתכל על הנזק הגופני שהעישון גורם לו. אולי אכפת לו מהנזק הכלכלי, אחרת לא היה פורץ במקום להשיג את מחיר הסיגריה. גם לא אכפת לו מהעבריינות והסיכון שהוא לוקח על על עצמו כשייתפס. העיקר הסיגריה

העבודה היא חיינו אבל לא בשבילנו - עדיף לעבוד או לשבת בכלא?

1. לפחות בכלא (על פי החוק) לכל אסיר מגיע מרחב של 6 מטרים רבועים. לעומת זאת, בעבודה העובד יושב מאחורי שולחן עם מרחב חופשי של פחות ממטר מרובע.

2. לפחות בכלא מאכילים אותך בחינם 3 פעמים ביום. לעומת זאת,  בעבודה יש לך רק ארוחת צהריים אחת, וגם היא לא בחינם.

3. לפחות בכלא מקצרים לך את תקופת השהייה בתמורה להתנהגות טובה. לעומת זאת, בעבודה, בתמורה לעבודה טובה, נותנים לך עוד יותר עבודה.

4. לפחות בכלא השומר הולך, פותח וסוגר אחריך את כל הדלתות. לעומת זאת, בעבודה אתה נגרר לבד עם כל המפתחות או הכרטיס המגנטי.

5. לפחות בכלא אתה יכול לשחק בקלפים ולספר בדיחות. לעומת זאת, בעבודה אתה תקבל על זה נזיפה.

6. לעומת בזאת, בכלא יכולים לבקר אותך קרובי משפחה וחברים. לעומת זאת, דבר כזה לא יעבור בעבודה בשלום.

7. לפחות בכלא יש המון סוטים וסאדיסטים. לעומת זאת, זבעבודה קוראים להם מנהלים.

8. לפחות בכלא מאסר עולם זה 25 שנה. לעומת זאת, בעבודה: 45 שנה מינימום.

9. לפחות בכלא אתה הולך הביתה בסיום התקופה, וכבונוס יש ניכוי שליש. לעומת זאת, בעבודה אתה ממשיך לעבוד עד שאתה חולה או מוגבל, ואם שרדת?! תקבל "בונוס" פנסיה, ששילמת עליה מכיסך.

תאמין או לא זאת האמת

אסי וגורי במערכון בכלא

עמי עמי נו מה עמי תענה לאמא
נו עמי תענה לאמא עמי אני הולכת
הביתה נו עמי אני הולכת הביתה


נו מה את מפגרת ? תרימי את שלך !
יש פה חלון !
נו מה את גומרת לי את כל הביקור ! תרימי את הטלפוןיש פה חלון!!!!!

יייש ככאאןן חחלוון!!! אני לא שומעת יש כאן חלון!!!!!!!!!!

"תרימי את זה"
"יש פה חלון!"
"אמא אני נוגח בך עוד שנייה!"
"אתה לא יכול יש פה חלון! אז אני לא שומעת את מה שאתה אומר!!!"

 חחחחחחחחחחח נחנקתי..
"תרדי למטה , תרדי למטה !
 יש פה חלון ,
 דיי נוו תרדי למטה! מזה פפה??
אני לא שומעת!! מזה פפה?? ממזה פה??
חלון!
מזה ? מה-זה....?? לקחת את ה-זה???! כעעעע !!!. " XDDDDDDDDDDDDD

" הלו " .. " הלו " .. " מי זה ? " .. " זה עמי "
" גם לבן שלי קוראים עמי ! "
" אמא די זה אני ! " ... " אוי כפרה עלייך "
" כל פעם אותו סיפור .. "
" מה נשמע כפרה ? " .. " בסדר , עדיף להיות בבידוד " ..
" איך בכלא ? " .. " את יודעת איך זה .. "
" כן אני נזכרת ... "

תאמיני לי באלי לנתק לך...
אתה לא יכול, אני התקשרתי XD

"עמי הבית ריק בלעדייך, אפילו סנופי כל היום רץ בבית כמו מטורף, משתין על המיטה שלך. על הנעליים על הגרביים."
"אמא, יש לך אח מטומטם"\
"תדבר עליו יפה זה דוד"

אמא:דוד יעקב בבית חולים
עמי:מה קרה לו?!
אמא:עקץ אותו כלב :( . למה אתה לא בא לבקר אותו?!?!?!
עמי: ...אני אראה מחר אם אין לי חוגים או משהו...
אני אפנה את הלו"ז
רק תודיע....
לפעמים זה לא מסתדר
כן, יש לוז"ים..
חחחח קרעו אותי!< 3

מה עם ליזי עדיין זוחלת הקטנה שלי? 

היא כבר בי"ב אבל עדיין זוחלת הפוסטמה 

 אני מקווה שאת לא מספרת לה שאני פה??!! 

לא חס וחלילה היא שאלה אותי איפה אבא אמרתי לה אבא בארה"ב טס

 ומה את מספרת לה שאני עושה בארצות הברית? 

בכלא לא חשדה! לא חשדה? אתה יודע איך אני משקרת??!! חחחחחחחחחח............

 עמי?, 

מה? , 

יש משהו שאני מסתירה ממך כבר הרבה מאוד זמן, 

אני יודע אמא , איפה הקלמר שלי ? , זה כבר לא מצחיק

אבא שלך הוא לא אביך האמיתי !!!
לעזאזל אמא ידעתי.

תמיד היה לי מוזר שאבא קטן ממני בשנתיים :D

לא!!!! לא ידעתי שהחוט כזה ארוך....
זה אלחוטי 

תשיר לי עכשיו אם לא אני יעשה לך בושות.
לאאא עד עכשיו היית שלט פרסומת נהדר כל החברה מדברים עלייך תדעי לך
תשיר לי שיר! בושות בושות!! תשיר עכשיו
מי אוהב את אמא? אני אני אמא כל כך יפה, יפה יפה יפיפייה אמא כווווווווסית"

בושוות בושוות!!! D:
חחחחחחח אני על הריצפה!!

אתה יודע... סבא היה חולה פרקינסון, לא יכול היה להפסיק לזוז. ירד למכולת, בא שודד ואמר לו: אל תזוז!

מי אוהב את אמא ? אני, אני. אמא כ''כ יפה, יפה יפה יפהפייה, אמא כ ו ס י ת !!

אמא כוסית חחחחחחחחחח

לא משנה כמה פעמים אני אראה את זה, כל פעם מחדש אני נחנקת מצחוק XD