מָה אֲמֻלָּה לִבָּתֵךְ, אִשָּׁה עִבְרִיָּה!
תִּתְאַוִּי לָדַעַת, לַחַיִּים וָאָיִן. –
צֶמַח אֲדֹנָי אוֹבֵד בִּמְקוֹם צִיָּה,
גַּם שֶׁמֶשׁ לֹא יָדַע, לֹא רָאָה לָעָיִן!
קַרְקַע עוֹלָם אַתְּ פְּרִי תְּנוּבָה מַזְרַעַת,
אַךְ נִירֵךְ לֹא יָנִירוּ, תְּגַדְּלִי פֶרַע;
עוֹד לֹא הָיִית לְנֶפֶשׁ מַשְׂכֶּלֶת יוֹדַעַת
וּכְבָר הָיִית לְאִישׁ וַתְּחַיִּי זֶרַע,
וּבְטֶרֶם לָמַדְתְּ הֱיוֹת בַּת לְהוֹרַיִךְ
נִשֵּׂאת וַתִּהְיִי – אֵם לִילָדַיִךְ.
נִשֵּׂאת – הַיָּדַעְתְּ הָאִישׁ לוֹ תִּנָּשֵׂאִי?
הַאֲהַבְתִּו? הַרְאִיתִו עַיִן בעָיִן?
הֶאָהַבְתְּ? – אֻמְלָלָה, הֲטֶרֶם תֵּדָעִי
כִּי אַהֲבָה בִּלְבַב בַּת יִשְׂרָאֵל אָיִן?
אַרְבָּעִים יוֹם טֶרֶם אִמָּהּ חִבְּלָתָּה
הֵכִין לָהּ אַלּוּפָהּ הַמְּזַוֵּג זִוּוּגִים,
וּמַה-יַּמְרִיצָהּ אִם תִּרְאֶנּוּ עָתָּה?
מַה-תִּתֵּן, מַה-תּוֹסִיף אַהֲבַת תַּעֲנוּגִים?
אַהֲבָה מִן הֵן לֹא יָדְעוּ אִמּוֹתֵינוּ –
הַכְזוֹנָה נַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?
קטע
ממקאמה שכתב יהודה לייב גורדון, קוֹצוֹ שֶׁל יוּד (לפני מ130 שנה).
אישית אני לא מכירה את חסידות גור, הלכותיה ומנהגיה. עם זאת, הדברים שנאמרים בראיון ובפוסט שיוצג בהמשך לא נשמעים כמו יהדות. בראיון, מספרת חסידת גור לשעבר כיצד נראו זוגיות ויחסי מין בעולמה. אסור להביע חיבה ואהבה בין גבר לאשתו, בין אמא לילדיה ובין אח לאחותו. מצוות הפרו ורבו מותרת רק אחרי חצות וגם זה רק ביום שבו היא הייתה במקווה אחרי המחזור ושבועיים מאוחר יותר - קרי, מותר לקיים יחסי מין פעמיים בחודש בלבד גם אם הכלה רוצה או לא. החל מליל הכלולות, מוטל עליה לשכב על מיטת יחיד המופרדת מרחק של 1.2 מטר ממיטתו של בעלה ובועלה. בימים האלו בחודש בהם מוטלת עליהם לקיים את המצווה, היא
אנוסה לקיים את מצוות הפרו ורבו. בחצות עליה לשכב מתחת לשמיכה כשכונתה מופשלת ומתחת לישבנה כרית ומגבת למקרה שהבעלול ישפוך זרע מחוץ לאגנה. כדי להגביר את הסיכוי להריון, עליה להמשיך ולשכב כך למשך שעה מבלי לקום. לכל כלה יש בשידה, במגרה ליד המיטה משחת KY לסיכוך כדי שיהיה לבעלול קל לחדור.
כחלק מהמצוות, אסור לבעלול לגעת באיבר מינו ויש לו יחסי שנאה עם האיבר מחשש שישפך זרע לבטלה. מי שמחליט בבית זה המדריך, לא הזוג ובטח לא האישה, כאשר הבעל מתייעץ איתו. הבעלול אינו אשם, גם כאשר היא הרגישה אנוסה ונאנסת לקיים את המצווה, מאחר והוא אנוס גם הוא, לכך הוא חונך.
ואמרו רבותינו: שאלו הם בני תשע מידות, והם :
1} בני אימה= שמטיל פחד ואימה על אשתו להזדקק לה שלא ברצונה, ומתוך כך אין בניו הגונים.
2}בני אנוסה=שאונס את אשתו שתשמש עימו,ובני אנוסה יותר גרועים מבני אימה,
3}בני שנואה= הבא על אשתו בשעה ששונאה, ומיתוך כך הוא נותן דעתו על אשה אחרת וכשהוא בא עליה נחשבת ביאה זו כזנות.
4} בני נידוי= כשבא על אשתו כשהוא או היא מנודים, ואסרו עליהם בנידוי לשמש.
5} בני תמורה= מי שיש לו שתי נשים ובא על אחת מהן וחושב שהיא השניה,
6}בני מריבה=אף על פי שאינו שונאה אם היתה מריבה ביניהם ולא השלימו עדין, ושימש מטתו בניו ניקראים בני מריבה.
7}בני שכרות= שהוא או היא היו שיכורים בשעת התשמיש,שמיתוך שהוא שיכור אינו נותן דעתו על אשתו.
8}בני גרושת הלב= שחושב לגרשה ובא עליה אף על פי שאינו שונא אותה {כגון שהוא מאותם אנשים שכופים אותן בית דין לגרש}
9}בני עירבוביה= שחושב על אשה אחרת בשעת התשמיש ,
10}בני חצופה= שתובעת את התשמיש בפיה, אמרו רבותינו שיהיו בניו חצופים ח"ו
יחסי מין בכפייה
זה אונס לכל דבר. מדובר באלימות, בתקיפה מינית. בכל העבירות האחרות, מדובר בדבר כל כך ברור, אך לא במקרה של אונס. כפית על מישהו לתת לך כסף או לקנות לך משהו והוא לא שילם לך מרצונו החופשי? זה שוד. זה לא כסף שמגיע לך בגלל שהוא הסכים לתת לך אותו. כך גם לגבי יחסי מין שלא מרצון. חדירה ללא הסכמה וחדירה בכח זה אלימות. השימו במכות אינו הכרחי, מספיק שאומרים מצווה. כמו שלהבדיל אלפי הבדלות אלימות מילולית זאת גם אלימות.
בטח חלק גדול מהחילונים אינם יודעים, אך יש דבר הנקרא "בעילת מצווה", שזו הפעם הראשונה בה בני הזוג הנשואים מקיימים סקס ובכל פעם שעליהם לקיים יחסי אישות בהתאם למצוות פרו ורבו. בשל מצוה זאת, ובלחץ שיש על הגברים לבצע את בעילת המצווה, ישנם מקרים בהם הגבר כופה זאת על האישה בלילה הכלולות, קרי אונס אותה, למרות שהיא לא רוצה. בעילת מצווה אינה מכשירה אונס!!!! והיא אינה חייבת להתבצע בליל הכלולות. יותר מכך, חל איסור לגבר לקיים יחסים עם האישה אם היא אינה רוצה בכך ("בני אנוסה").
אני מצרפת פה
פסק דין של בית הדין הרבני, בית הדים הגדול, שחייב את הבעל בגירושין, ודחה את ערעור הבעל להכריז על האישה כאישה מורדת. "אשר בשעת בעילת מצוה פגע המערער (ולו בשגגה) הן בנפשה והן בגופה, בשל חוסר גילוי רגישות כלפי המתבקשת."זוהי שיחה מרתקת עם חסידת גור לשעברית שאספה את שארית כוחותיה כדי לעזוב את החסידות, אך החסידות לא יכולה לעזוב אותה. בניגוד
לסיפורי הכדורים, כאשר אנשים בגור מבינים שזו בעיה והם מנפקים אלף ואחד תירוצים והכחשות והסברים, התיאור הזה הוא גאווה בשבילם. לחיים כאלו מחנכים בגור, והם בזים לכל שאינו "קדוש" בדרגה הנפלאה הזו.
אין דבר כזה חינוך מיני בחסידות. אם ילד בכיתה ו' לומדת על הביולוגיה של האדם וחינוך מיני, החרדים מקבלים חינוך מיני כהכנה לחתונה ביום החתונה. החינוך המיני ניתן על ידי המדריך שמלווה את הזוג. ביום החתונה מלמדים את הזוג את הגרסה החסידית של יחסי המין. הזוג משתדך בגיל 18 - 20 שנה והם עם רמת מודעות לחינוך מיני של ילדים בני 11-12. הזוג נפגש רק פעם את לפני החתונה. הפגישה הבאה שלהם זה בליל הכלולות.
זה בזיון שאשה צריכה לקבל היתר כדי שבעלה יתן לה תשומת לב, להתחנן למדריך לעוד דקה. נראה שהיחס לאישה בחסידות כאל מכונת ילודה. על פי המדריך, אין להרבות במלים עם האישה ואין לאכול מעל ל-10 דקות. אין גילויי חיבה בין בני הזוג וקרובי משפחה חשוב להעמד מדריכים אלו על טעויותהם. נראה, כאילו תפקיד המדריך בחסידות הנו תחליף לפורנו עבור המדריך, מדובר בסוג של מציצנות וכן, משמש ככלי לשליטה של החסידות וכפיית ערכיה ומנהגיה על הזוג באופן שמחזק ומשריש את הנורמות הלא ראויות על צעירים בקהילה וילדיהם. מנהגים אלו הזויים וממש נוגדים את ההלכה. על המדריכים להפנים שגם כשיש מנהג יש מקור ולא צריך לקחת את זה קיצוני. אפשר להתגמש במנהג, לפחות בחלקם, מאחר וההלכה והדת ממש לא בכיוון הזה. החמרה במנהגים אלו יוצרים בעיות סופר סבוכות בגלל זה מבחינת כשרות הבית ואם מותרים לחיות ביחד הלכתית, מדובר באונס פשוטו כמשמעו. המטרה הנה לחסום את הרומנטיקה והרגש מלכתחילה.
להלן פוסט בפייסבוק של חסידת גור [לשעבר אבל אי אפשר להוציא ממנה את החסידות] שמספרת על חייה כחסידת גור, תוך התמקדות במצוות פרו ורבו ויחסי האישות עם בעלה כשני אנוסים. השיחה של דנה ספקטור ורן שריג ברדיו עם המרואיינת בחסידות מצוייה לעיל:
סיפורה של ח'הייתי ילדה רגישה מאוד.בבית הורי לא קיבלתי שום אהבה וחום, זה היה מותרות אצלם, "פולנים קרים" הייתי קוראת לז...
Posted by גור לך on Saturday, January 2, 2016
