פולארד 🕵️ | פרק 4 (ואחרון): מחיר הבגידה

 

כאן 11 | סדרה תיעודית מבית כאן דוקו. סיפורו של הנער היהודי אמריקאי ג'ונתן פולארד, שחלם לעזור לישראל והסתבך באחת הפרשות הסוערות ביחסי ישראל ובת בריתה ארה"ב. פרק 4, הפרק האחרון - מחיר הבגידה: בישראל ישנה אווירת נכאים מהחשש לניתוק היחסים עם בת הברית,אמריקה, ודווקא אז – מתבצעת כל טעות אפשרית. פולארד ישלם על כך ב-35 שנות סבל בכלא האמריקאי. עם עליית הסדרה הלכה לעולמה אסתר, אשתו השנייה של יהונתן פולארד, אחרי מאבק במחלה קשה. אסתר פעלה לאורך שנים ללא לאות למען שחרור בעלה מהכלא. על #פולארד: כאן 11 גאה לחשוף סאגת ריגול חוצת יבשות. פרשת פולארד נתפסת עד היום כטראומה הגדולה והמשמעותית ביותר ביחסי ישראל-ארצות הברית, שמאז שנות השישים התאפיינו ביחסים אסטרטגיים, הדוקים וחמים. העובדה, שישראל הפעילה מרגל בלב ליבו של המודיעין האמריקאי, נחשבה לשבירת כל הקודים הבלתי כתובים בין שתי המדינות ואיימה לשים קץ לברית ביניהן. הסדרה, שיצר עמרי אסנהיים וביימו גלעד טוקטלי ושני חזיזה (יוצרת הסרט "רב הנסתר" העוסק בפרשת הרב אליעזר ברלנד ובכת "שובו בנים" שבראשה עמד), משרטטת בארבעת פרקיה את גלגולה של הפרשה, תוך שימוש בחומרי ארכיון נדירים, ובמרואיינים הנחשפים לראשונה, ומספרת מבעד לעיניהם של אלו שהכירו אותו מקרוב את סיפורו של ג'ונתן פולארד, צעיר יהודי אמריקאי בעל שאיפות להושיע את ישראל. הסדרה מדלגת בין שלושה צירים שהמוטיב בגידה שזור בהם: מה הוביל צעיר יהודי-אמריקאי לבגוד כך במולדתו, מדוע בגדו בו מפעיליו הישראלים, ומה הוביל את מדינת ישראל לבגוד כך בבת הברית הגדולה ביותר שלה – עד ראש הצמרת. יוצר ומפיק ראשי: עמרי אסנהיים בימוי: גלעד טוקטלי, שני חזיזה צלם ראשי: עודד קירמה עריכה: ליגל מור תסריט: שני חזיזה, גלעד טוקטלי, עמרי אסנהיים מפיק בפועל: איציק נקש מוזיקה מקורית: טל ירדני מפיק שותף: חזי בצלאל

פולארד 🕵️ | פרק 3: דלתות נעולות

 

כאן 11 | סדרה תיעודית מבית כאן דוקו. סיפורו של הנער היהודי אמריקאי ג'ונתן פולארד, שחלם לעזור לישראל והסתבך באחת הפרשות הסוערות ביחסי ישראל ובת בריתה ארה"ב. פרק 3: פולארד מעוכב לתשאול ומנסה למשוך זמן, אן, אשתו, מבצעת טעויות שיתבררו כקריטיות. משוכנעים שיזכו למקלט בשגרירות ישראל בוושינגטון, הם בורחים כשה-FBI בעקבותיהם, אך הם נתקלים בדלתות נעולות. עם עליית הסדרה הלכה לעולמה אסתר, אשתו השנייה של יהונתן פולארד, אחרי מאבק במחלה קשה. אסתר פעלה לאורך שנים ללא לאות למען שחרור בעלה מהכלא. על #פולארד: כאן 11 גאה לחשוף סאגת ריגול חוצת יבשות. פרשת פולארד נתפסת עד היום כטראומה הגדולה והמשמעותית ביותר ביחסי ישראל-ארצות הברית, שמאז שנות השישים התאפיינו ביחסים אסטרטגיים, הדוקים וחמים. העובדה, שישראל הפעילה מרגל בלב ליבו של המודיעין האמריקאי, נחשבה לשבירת כל הקודים הבלתי כתובים בין שתי המדינות ואיימה לשים קץ לברית ביניהן. הסדרה, שיצר עמרי אסנהיים וביימו גלעד טוקטלי ושני חזיזה (יוצרת הסרט "רב הנסתר" העוסק בפרשת הרב אליעזר ברלנד ובכת "שובו בנים" שבראשה עמד), משרטטת בארבעת פרקיה את גלגולה של הפרשה, תוך שימוש בחומרי ארכיון נדירים, ובמרואיינים הנחשפים לראשונה, ומספרת מבעד לעיניהם של אלו שהכירו אותו מקרוב את סיפורו של ג'ונתן פולארד, צעיר יהודי אמריקאי בעל שאיפות להושיע את ישראל. הסדרה מדלגת בין שלושה צירים שהמוטיב בגידה שזור בהם: מה הוביל צעיר יהודי-אמריקאי לבגוד כך במולדתו, מדוע בגדו בו מפעיליו הישראלים, ומה הוביל את מדינת ישראל לבגוד כך בבת הברית הגדולה ביותר שלה – עד ראש הצמרת. יוצר ומפיק ראשי: עמרי אסנהיים בימוי: גלעד טוקטלי, שני חזיזה צלם ראשי: עודד קירמה עריכה: ליגל מור תסריט: שני חזיזה, גלעד טוקטלי, עמרי אסנהיים מפיק בפועל: איציק נקש מוזיקה מקורית: טל ירדני מפיק שותף: חזי בצלאל

פולארד 🕵️ | פרק 2: מרגל במטבח

 

כאן 11 | סדרה תיעודית מבית כאן דוקו. סיפורו של הנער היהודי אמריקאי ג'ונתן פולארד, שחלם לעזור לישראל והסתבך באחת הפרשות הסוערות ביחסי ישראל ובת בריתה ארה"ב. פרק 1- מרגל במטבח: ג'ונתן פולארד הופך למרגל הזהב של ישראל, אבל הפעלתו חובבנית. כשנורות האזהרה מתחילות להבהב, יש מי שמתעקש, למרות הסכנות, להמשיך ולהפעיל אותו. על #פולארד: כאן 11 גאה לחשוף סאגת ריגול חוצת יבשות. פרשת פולארד נתפסת עד היום כטראומה הגדולה והמשמעותית ביותר ביחסי ישראל-ארצות הברית, שמאז שנות השישים התאפיינו ביחסים אסטרטגיים, הדוקים וחמים. העובדה, שישראל הפעילה מרגל בלב ליבו של המודיעין האמריקאי, נחשבה לשבירת כל הקודים הבלתי כתובים בין שתי המדינות ואיימה לשים קץ לברית ביניהן. הסדרה, שיצר עמרי אסנהיים וביימו גלעד טוקטלי ושני חזיזה (יוצרת הסרט "רב הנסתר" העוסק בפרשת הרב אליעזר ברלנד ובכת "שובו בנים" שבראשה עמד), משרטטת בארבעת פרקיה את גלגולה של הפרשה, תוך שימוש בחומרי ארכיון נדירים, ובמרואיינים הנחשפים לראשונה, ומספרת מבעד לעיניהם של אלו שהכירו אותו מקרוב את סיפורו של ג'ונתן פולארד, צעיר יהודי אמריקאי בעל שאיפות להושיע את ישראל. הסדרה מדלגת בין שלושה צירים שהמוטיב בגידה שזור בהם: מה הוביל צעיר יהודי-אמריקאי לבגוד כך במולדתו, מדוע בגדו בו מפעיליו הישראלים, ומה הוביל את מדינת ישראל לבגוד כך בבת הברית הגדולה ביותר שלה – עד ראש הצמרת. מיועד לגילאי 8+ | אזהרת צפייה, התוכן מכיל מין, שפה בוטה, אובדנות יוצר ומפיק ראשי: עמרי אסנהיים בימוי: גלעד טוקטלי, שני חזיזה צלם ראשי: עודד קירמה עריכה: ליגל מור תסריט: שני חזיזה, גלעד טוקטלי, עמרי אסנהיים מפיק בפועל: איציק נקש מוזיקה מקורית: טל ירדני מפיק שותף: חזי בצלאל

פולארד 🕵️ | פרק 1: מפגש גורלי

 

כאן 11 | סדרה תיעודית מבית כאן דוקו. סיפורו של הנער היהודי אמריקאי ג'ונתן פולארד, שחלם לעזור לישראל והסתבך באחת הפרשות הסוערות ביחסי ישראל ובת בריתה ארה"ב. פרק 1- פגישה גורלית בין פולארד לגיבור מלחמה ישראלי מתניעה פרשת ריגול מטלטלת. עם עליית הסדרה הלכה לעולמה אסתר, אשתו השנייה של יהונתן פולארד, אחרי מאבק במחלה קשה. אסתר פעלה לאורך שנים ללא לאות למען שחרור בעלה מהכלא. על #פולארד: כאן 11 גאה לחשוף סאגת ריגול חוצת יבשות. פרשת פולארד נתפסת עד היום כטראומה הגדולה והמשמעותית ביותר ביחסי ישראל-ארצות הברית, שמאז שנות השישים התאפיינו ביחסים אסטרטגיים, הדוקים וחמים. העובדה, שישראל הפעילה מרגל בלב ליבו של המודיעין האמריקאי, נחשבה לשבירת כל הקודים הבלתי כתובים בין שתי המדינות ואיימה לשים קץ לברית ביניהן. הסדרה, שיצר עמרי אסנהיים וביימו גלעד טוקטלי ושני חזיזה (יוצרת הסרט "רב הנסתר" העוסק בפרשת הרב אליעזר ברלנד ובכת "שובו בנים" שבראשה עמד), משרטטת בארבעת פרקיה את גלגולה של הפרשה, תוך שימוש בחומרי ארכיון נדירים, ובמרואיינים הנחשפים לראשונה, ומספרת מבעד לעיניהם של אלו שהכירו אותו מקרוב את סיפורו של ג'ונתן פולארד, צעיר יהודי אמריקאי בעל שאיפות להושיע את ישראל. הסדרה מדלגת בין שלושה צירים שהמוטיב בגידה שזור בהם: מה הוביל צעיר יהודי-אמריקאי לבגוד כך במולדתו, מדוע בגדו בו מפעיליו הישראלים, ומה הוביל את מדינת ישראל לבגוד כך בבת הברית הגדולה ביותר שלה – עד ראש הצמרת. מיועד לגילאי 8+ | אזהרת צפייה, התוכן מכיל מין, שפה בוטה, אובדנות יוצר ומפיק ראשי: עמרי אסנהיים בימוי: גלעד טוקטלי, שני חזיזה צלם ראשי: עודד קירמה עריכה: ליגל מור תסריט: שני חזיזה, גלעד טוקטלי, עמרי אסנהיים מפיק בפועל: איציק נקש מוזיקה מקורית: טל ירדני מפיק שותף: חזי בצלאל

יהונתן הוא איש גדול, בזכות אנשים כמוהו אנחנו כאן. איש שויתר לגמרי על חייו האישיים לטובת עמו וארצו. איש עם סדר עדיפויות, איש שהאמת מובילה אותו. ואנחנו צריכים להיזהר מאוד בדיבור על האיש הקדוש הזה. אנחנו נמצאים בדור שבו האמת והשקר, הטוב והרע מתבלבלים, ואסור לתת לזה לבלבל אותנו. יונתן אשריך ,שירבו כמותך גיבור ישראל.איש יקר ולצידו לוחמת!

ככ מצער שאשתו הלכה לעולמה זמן קצר אחרי שהשתחרר והגיע לארץ. לפחות הספיקו להנות אחד מהשנייה.

צפון קוריאה היא מעצמה של חטיפות.

הרבה כבר נכתב על צפון קוריאה, אבל הנה דבר אחד שלא מרבים לדבר עליו - צפון קוריאה היא מעצמה של חטיפות.
זה התחיל במלחמת קוריאה, אז לפי הסטטיסטיקות הזמינות, צפון קוריאה חטפה עשרות אלפי דרום קוריאנים, בדגש על אינטלקטואלים בעלי כישורים מועילים. המטרה הייתה לפצות על אבדן כוח אדם ובריחת מוחות בצד הצפון קוריאני מחד גיסא, וליצור מחסור בידע מקצועי בצד הדרום קוריאני שיקשה על המדינה היריבה להתאושש מן המלחמה מאידך גיסא.
פרויקט החטיפות המשיך גם אחרי שביתת הנשק של שתי הקוריאות. בשנות השבעים נחטפו אלפי אזרחים דרום קוריאנים על ידי סוכנים צפון קוריאנים בזהויות בדויות. המפורסמים שבהם היו צ'וי אוּן הי, כוכבת קולנוע דרום קוריאנית, והגרוש הטרי שלה שין סאנג אוק, במאי עטור שבחים שנודע בתור נסיך הקולנוע הדרום קוריאני.
צ'וי און הי נחטפה בשהותה בהונג קונג, על ידי סוכן צפון קוריאני שהתחזה לאיש עסקים שמעוניין להקים איתה חברת הפקות. אוק נחטף בזמן שחיפש אותה. בצפון קוריאה, הם הוכרחו להתחתן מחדש ולהפיק סרטים שישרתו את מטרות המשטר.
זה לא נגמר שם. עם הזמן, תכנית החטיפות התרחבה לשכנות רחוקות יותר באסיה, ובהמשך אפילו למדינות באירופה, במזרח התיכון ובאמריקה.
לפי עדויות שמסרו עריקים צפון קוריאנים שעבדו כסוכנים בשירות מולדתם, היעד הראשון היה אזרחים יפנים, ואחריהם ערבים, סינים ואירופאים. היטומי סוגה, אזרחית יפנית, נחטפה לצפון קוריאה מאזור מגוריה ביפן, ונלקחה לפי עדותה לאמן סוכנים צפון קוריאנים בשפה ובמנהגים היפניים. אנושה פנג'וי, אזרחית תאילנדית, שוכנעה על ידי אדם שהציג עצמו כתייר יפני להגיע לחוף הים, שם ארבו לה סוכנים שהעלו אותה על סירה וחטפו אותה למדינה המבודדת בעולם, כך לפי העדות שתיאר חייל אמריקאי שערק לצפון קוריאה במלחמת קוריאה וחי שם תקופה ממושכת.
אזרחית לבנונית האמינה שמסדרים לה עבודה בחברה יפנית ונלקחה במקום זאת לצפון קוריאה, אזרחית רומנית נפלה בפח של עבודה כציירת בהונג קונג או ביפן ומצאה עצמה בצפון קוריאה, צרפתיות פותו על ידי סוכן שהתחזה ליורש אסיאתי עשיר, עובדות מלזיות בסוכנות ליווי סינגפורית נשלחו לשמש מארחות במסיבה על סירתם של שני "תיירים יפנים" ולא נראו שוב, ואלו רק מקצת מן העדויות חובקות העולם שמגיעות מ־12 מדינות ומספרות על חטופים בני לכל הפחות 25 לאומים.
הסוכנים מעולם לא נתפסו, כך שאין עדויות מצילומים או מחקירות. אפשר היה לטעון ששום דבר מזה לא קרה, אילולא בוועידת יפן־צפון קוריאה הראשונה ב־2002 הודה השליט הצפון קוריאני דאז, קים ג'ונג איל, בחטיפתם של 13 אזרחים יפנים. אלו החטיפות היחידות שהמשטר הצפון קוריאני הודה בהן והתנצל עליהן.
עדויות ומחקרים מצביעים על מספר סיבות לקיומו של פרויקט החטיפות:
1. אילוץ אזרחים זרים, במיוחד יפנים, לשמש מורים פרטיים לשפה ולתרבות של ארצם, עבור סוכנים צפון קוריאנים שמתאמנים כדי להיטמע במדינות זרות.
2. גנבת זהויות למטרות מבצעיות.
3. הבאת מומחים מסוגים שונים שיידרשו לפעול למען המשטר.
4. הפיכת אזרחים זרים לסוכנים בשירות צפון קוריאה, כולל חינוך מחדש לפי כתבי שושלת קים ודוקטרינת הג'וצ'ה.
5. מציאת בני זוג לעריקים או חטופים שחיים בצפון קוריאה.
6. העלמת עדים לפעילות של סוכנים צפון קוריאניים.

היום מלאו 56 שנים למשבר מטוס הריגול U-2 בין ארה"ב לבריה"מ

היום לפני 56 שנה (01.05.1960): משבר מטוס הריגול U-2 בין ארה"ב לבריה"מ.
לילה אחר לילה נותרו טייסי חיל האוויר הישראלי בשנות ה-50 חסרי אונים נוכח גיחות של מטוסים לא מזוהים, שחדרו למרחב האווירי של מדינת ישראל ונסקו לגובה של 70,000 רגל. הגיחות, שכונו "ז'ול ורן", נשמרו בסוד בין בכירי החיל. "מטוסינו המסכנים בהשוואה למטוס המסתורי נאלצו לטפס לגובה 40,000 רגל ולחזור כלעומת שבאו", נכתב ביומן טייסת "הקרב הראשונה" לאחר אחת הגיחות. אנשי החיל דאגו גם לשלוח מסמכים ללשכת הרמטכ"ל לאחר כל טיסה מוזרה. "מאז 'קדש' המטוסים האלה מופיעים בשמים מפעם לפעם, בעיקר בזמני מתיחות ובמסלולים קבועים", כתבו, "מטוסינו הוזנקו לעברם מספר פעמים, אך מפאת גובהם לא הצליחו ליצור מגע ואף לא לזהותם". משך ארבע שנים נרשמו חילוקי דעות במטה חיל האוויר ביחס לזהות המטוסים המסתוריים. אחדים טענו כי היו אלה מטוסי ולייאנט בריטיים, ואחרים סברו שהיו מטוסי קרוסיידר אמריקאיים שהוצבו על נושאות מטוסים מתוצרת ארצות הברית. גיליון ביטאון חיל האוויר שיצא באוגוסט 2012 הסיר את עננת המסתורין שהיממה את הטייסים הישראלים. אחרי ארבעה עשורים התיר ארכיון צה"ל לפרסם כי היו אלה מטוסי ריגול אמריקאיים סודיים מדגם U-2, שטסו בשמי מדינות המזרח התיכון.
במאי 1960, לאחר שהופל אחד המטוסים בשטחי ברית המועצות, היה זה ניקיטה חרושצ'וב, שליט ברית המועצות באותה תקופה, שגילה את מהות הטיסות. "היום אני מציג בפניכם את המטוס האמריקאי שאף מטוס קרב לא יכול להשיגו, אך אנחנו הפלנו אותו", התגאה אז חרושצ'וב, "הוא טס בגובה 20 קילומטרים ונשא בתוכו ציוד ריגול וצילום מדויק במיוחד. מיותר לציין כי בטיסותיו הפר שוב ושוב חוקים וריבונויות במדינות רבות נוספות בעולם".
מספר ימים לאחר הצהרת הרוסים על הפלת מטוס אמריקני, הממשל האמריקני יצא בהודעה לעיתונות שהמטוס שימש כאחד ממטוסי נאס"א למטרות בדיקת מזג אוויר, ותעה לשטחי רוסיה עקב בעיות רפואיות של הטייס. וכדי לחזק עמדה זו מטוס U-2 נצבע בצבעי נאס"א כדי להסיר חשד מצד העיתונות ואזרחי אמריקה. ב-7 במאי, ניקיטה חרושצ'וב הודיע לציבור בנאומו כי אכן הרוסים הצליחו להפיל מטוס ריגול אמריקני מעל שמי רוסיה ואף שבו את הטייס (מתוך נאומו): "עליי לגלות לכם סוד. כאשר דיווחתי לראשונה על התקרית, לא הודעתי במכוון על כך שהטייס בריא ושלם... ועכשיו ראו את כל הדברים הטיפשיים שהם (האמריקנים) אמרו". לאחר שנשפט והואשם בריגול, פאוורס נדון לעשר שנות מאסר, אך לאחר שעברו 21 חודשים, האמריקנים והרוסים ביצעו חילופי שבויים כאשר החליפו את פאוורס ברב המרגלים הרוסי, רודולף אבל.
בסוף שנת 2015 הפיק הבמאי סטיבן שפילברג סרט על הפרשה בשם "גשר המרגלים". פאוורס נהרג כאשר מסוק, שהטיס לכיבוי שרפת יער, התרסק בגלל חוסר דלק, ב-1 באוגוסט 1977. להקת U2 קרויה על שמו של מטוס הריגול.

יום השנה ה-43 למשפט נאשמי רשת הריגול יהודית לטובת סוריה

היום, לפני 43 שנה, בתאריך 11.02.1973, החל משפט נאשמי רשת הריגול היהודית-ערבית לטובת סוריה.
הויכוח הפוליטי שנמשך מאז מלחמת ששת הימים, פיצל את החברה הישראלית לימין ושמאל פוליטי. המונח קו ירוק קיבל משמעות לאחר המלחמה שהתרחשה במאי 1967. הויכוח הצמיח שוליים קיצוניים ומסוכנים בקרב השמאל, שקיבל עידוד מטעם הערבים בישראל וביהודה ושומרון למעשי פח"ע, בגידה וריגול כנגד מדינת ישראל ולפגיעה בבטחון אזרחיה. ארגונים וולונטריים קמו בישראל, כדי לתמוך בתושבים הערבים הכורעים תחת נטל ה"כיבוש", לפי השקפתם של אותם פעילים. התארגנויות פוליטיות כמו "מצפן" ו"דרך הניצוץ" באו לעולם, בהניפם את הסיסמא הבלתי נשכחת "די לכיבוש".
מרבית הפעילים האנרכיסטיים התומכים באוייב הערבי הסתפקו בתמיכה הצהרתית וארגון הפגנות אלימות במסגרתן הקו הוא לתקוף את חיילי צה"ל באלימות, קללות ויריקות. האנרכיסטים אף תמכו, עודדו וביצעו בעצמם פיגועים כנגד חיילי צה"ל. חלקם אף חצו את הקווים, בגדו בערכים הקיומיים של מדינת ישראל וסייעו לארגוני הטרור במאבקם נגד מדינת ישראל - המדינה שלהם. אחד מהם הוא הקיבוצניק מגן שמואל, אודי אדיב.
המנהיג של רשת הריגול היה אודי אדיב, יליד קיבוץ גן שמואל. הוא גדל בסביבה פוליטית "מפ"מניקית". אדיב התגייס לצה"ל, שירת בחטיבת הצנחנים, ולחם במלחמת ששת הימים. עם פרוץ המלחמה, החל לחוש ניכור מדרכה של מפ"ם ביחס למלחמה, ועם סיומה, ולאחר שחרורו מהצבא, גיבש מודעות פוליטית קומוניסטית, והצטרף לקבוצת השמאל הרדיקלי "מצפן", שפרשה כמה שנים לפני כן ממק"י.

בספטמבר 1970, בהמשך הצטרף לארגון החזית האדומה, שהורכב מחברים יהודים וערבים. הארגון דגל בתורה המהפכנית של צ'ה גווארה ופידל קסטרו בקובה. הוא נמנה על הפלג המאואיסטי [זן של מרקסיזם המורכב מתורתו של המנהיג הסיני מאו דזה דונג. זרם זה יושם בהרחבה כאידאולוגיה המנחה של הצבא והפוליטיקה בסין מאז עלייתו של מאו לשלטון] שפרש ממצפן והקים את "הברית הקומוניסטית המהפכנית". לאחר מכן, בסוף 1971, כשלמד באוניברסיטת חיפה, הצטרף אדיב אל "החזית האדומה". ביוזמת שותפים ל"חזית האדומה", יהודים וערבים, יצר אדיב קשר עם סוכן סורי, פלסטיני חבר אש"ף בשם חביב קהוואג'י. הוא גוייס על ידי אחד החברים בארגון, דאוד טורקי, יליד חיפה שמוכר לשב"כ כתומך בפח"ע כנגד יהודים וכפעיל בארגון טרור. טורקי הציע בשנת 1971 לאודי אדיב להיפגש עם נציג אש"ף להקמת מסגרת משותפת יהודית - ערבית.
נלהב מהרעיון ומהאפשרות לממש את האידיאולוגיה שהאמין בה, יצא אדיב לפגישה באתונה. ככיסוי, המחבלים סיפקו לו כינוי מחתרתי, נקבעו סידורי הפגישה, דירות מסתור ואמצעי תקשורת. בפגישה הראשונה עם הנציג המכונה "אבו כאמל", הושמעו הצהרות כוונות כלליות ונבנו צעדי אמון ראשוניים. המטרה המשותפת של שני הארגונים הייתה, להקים מסגרת ערבית יהודית משותפת למלחמה בציונות. בפגישה השנייה, שהתקיימה כשנה לאחר מכן, נופק לאדיב דרכון סורי על ידי שגרירות סוריה באתונה. הדרכון נשא את השם ג'ורג' חורי.אדיב נסע לדמשק, שם שיתף את הסורים בידיעותיו הצבאיות ועבר אימוני חבלה. אודי הונחה להשיב למי שישאל למעשיו בסוריה ולבנון, שנולד בסוריה ועזב לארגנטינה בגיל שנתיים עם משפחתו ולכן אינו דובר ערבית.
לאחר סיבוב היכרות במועדונים בדמשק, הגיע המפעיל של אדיב לעיקר. לבקשתו תיאר אדיב בכתב את מהלך שירותו הצבאי, סוג האימונים והנשק, מספרי יחידות צבאיות, משימות לפי אופי היחידות, הנשק שמוקצה ליחידות הצבאיות לפי אופי המשימה. אדיב גם חיבר דוחות פרופיל על קצינים בכירים בצה"ל. לאחר מכן נלקח אדיב למחנה אימונים בסמוך לדמשק. במחנה למד פירוק והרכבה של כלי נשק שונים וערך מטווחים. עם שובו לישראל, אדיב התבקש לצלם מסמכים מסווגים עבור מפעילו בדמשק. לאחר מכן הוא שב לישראל. על פי התוכנית, היו אמורים חברי החוליה לבצע פעולות חבלה כאשר ישדרו הסורים ברדיו מסרים מוצפנים. תוכניות אלו לא יצאו לפועל, שכן השב"כ, שעקב באופן צמוד אחרי המגויסים, הניח עליהם את ידו.
באותם ימים, התארגנויות כגון מצפן, החזית האדומה וקבוצות רדיקליות נוספות, היו תחת מעקב צמוד של סוכני השב"כ. המצע האידיאולוגי של קבוצות אלו, הדאיג מאד את מערך הבטחון הישראלי מפני חבירה לארגוני טרור ופגיעה במוסדות השלטון הישראלי. במסגרת אותו מעקב, עלו כמובן על הפעילות של אודי אדיב בישראל ובחו"ל. השב"כ המתין עד אשר יאסוף ראיות, שיש בהן להפליל את אודי אדיב וחברי הרשת האחרים שנותרו לתמוך בו מאחור.
ב-8 בדצמבר 1972 נעצרו אדיב וחבורתו, שהיה אז כבן 26 והיה כבר מוכר לשב"כ, ועמו 20 ערבים וארבעה יהודים נוספים (דן ורד, יחזקאל כהן, רמי ליבנה ודוד קופר). יומיים לפני כן, סוכני שב"כ בסיוע כוח משטרתי פרצו לדירתו של אודי אדיב בחיפה. בחיפוש בדירה נמצא ספר הדרכה להכנת חומרי נפץ וכמו מגדל קלפים, נפלו כל חברי הרשת במלכודת שטמנו להם סוכני השב"כ. בחקירתו הודה אדיב כי העביר לסורים מידע רב על בסיסי צה"ל ועל מערכי ההגנה שלו לאורך גבולות המדינה. בנוסף, סיפר כי יחד עם שאר חברי החוליה עבר בסוריה אימונים בהפעלת ציוד חבלה וקשר. מעצרם של אדיב וחבריו ותוכניותיהם לריגול וחבלה עוררו סערה ציבורית גדולה ותדהמה רבה בציבור הישראלי.
בפברואר 1973 הוגשו נגדם כתבי אישום על ריגול חמור, בגידה, מגע עם סוכן זר, מסירת סודות צבאיים לאויב וסעיפים נוספים. המשפט התנהל בדלתיים סגורות. כשנכנסו 6 הנאשמים העיקריים לאולם בית המשפט המחוזי בחיפה, הם שרו את "האינטרנציונל" בעברית ובערבית. אדיב סירב להביע חרטה על מעשיו. גם בשבתו בבית הכלא, דבק אדיב באמונתו הפוליטית. לבקשתו, נכלא באגף עם אסירים בטחוניים ערבים.
בשנת 1975, נישא אדיב לסילביה קלינגברג, בתו של המרגל מרקוס קלינגברג בטקס שנערך בכלא רמלה. במאי 1985 לאחר 12 שנות מאסר ולאחר שהביע חרטה על מעשיו והודה שהיה כלי משחק ביד הסורים, שוחרר אדיב מבית הסוהר, כמהלך מקדים לעסקת ג'יבריל. לאחר שחרורו, פנה אדיב ללימודי מדע המדינה והשלים דוקטורט בתחום. כיום הוא מרצה בבית הספר הגבוה לקולנוע בנצרת ומרצה אוניברסיטה הפתוחה בשלוחה מכללת רמת גן במסגרת הקורס מבוא למחשבה מדינית. אדיב גרוש, אב לבן ומתגורר בחיפה.
עונשו של ורד נקבע ל-10 שנות מאסר לאחר שהביע חרטה וכן, נקבע כי הידיעות הבטחוניות שהעביר לארגוני הטרור לא היו מזיקים. הוא שוחרר מהכלא באוגוסט 1979‏, לאחר ריצוי שני שליש מתקופת מאסרו. הוא שב לעסוק בהוראת מתמטיקה, בה עסק לפני מאסרו, ולימד במספר בתי ספר בתל אביב, האחרון שבהם תיכון עירוני ד', בו מלמד עד היום. במאי 1980 ביקש הרמטכ"ל, רפאל איתן, למנוע את העסקתו כמורה, אולם הדבר לא עלה בידו‏.
המצב בחוק הוא כזה - על פי פרק 2 סעיפים 7- 10 לחוק לתיקון דיני העונשין (בטחון המדינה)'תשי;"ז~1957:

7. (א) מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו - מיתה או מאסר עולם.
(ב) מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.
8. מי שעשה, בכוונה להביא לידי פעולה צבאית נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מאסר חמש-עשרה שנה; התכוון לסייע לאויב, דינו - מיתה או מאסר עולם.
9. (א) מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייע לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.
(ב) לענין סעיף זה, "סיוע" - לרבות מסירת ידיעה בכוונה שתגיע לידי האויב או ביודעין שהיא עשויה להגיע לידי האויב, * * * * * *ואין נפקא מינה שבעת מסירתה לא התנהלה מלחמה.* * * * * * * * * * * * * * * *
10. מי שעשה מעשה המגלה אחת הכוונות האמורות בסעיפים 97, 98 או 99, דינו מאסר עשר שנים.

יהודים וערבים  ישראלים אנרכיסטיים מהשמאל הרדיקלי שפעילים בארגונים כגון תעאיוש, בצלם, שלום עכשיו, מחסום ווטש ועוד. אנשי שמאל בתקשורת הישראלית מסיתים לרצח יהודים, חיילים, פוליטיקאים וראשי ממשלה. אנשי השמאל בריש גליי מהווים יעד בטחוני מאחר והם פוגעים בבטחון המדינה ובבטחונם של חייליה ואזרחיה.  לאור השנאה שהשמאל משריש בחברה הישראלית, צריך לנקות אורוות ולהציב אותם שוב במרכז היעד לחקירה על ידי כוחות הבטחון.

הרעיון האידאולוגי מאחורי אנרכיסטים נגד הגדר
שתפו והפיצו!"ארגונים אנטי ישראלים" זוהי לא סיסמה! במדינת ישראל פועלים ארגונים שלא מאמינים בהמשך קיומה של מדינת ישראל. הם עוטים כיסוי של ארגוני זכויות אדם אך בפועל לכולם מניע דומה. חלקם אומרים זאת בגלוי (כמו האנרכיסטים) וחלקם מסתיר זאת היטב. אך בסופו של דבר כולם סובבים סביב אותם אנשים, אותם מקורות מימון ואותן שיטות פעולה. צפו מהי אידאולוגיה אנטי ישראלית כפי שתועדה על ידינו מפי האנרכיסט אילן שליף רכז ההפגנות בבילעין. עד כאן! מוציאים את האמת לאור!
Posted by ‎עד כאן‎ on Monday, February 1, 2016

בסרטון לעיל, מצהיר אחד הפעילים מארגון אנרכיסטים נגד הגדר את כוונות פעילי השמאל. הדבר מוכיח את עצמו שוב ושוב במקרים כמו אודי אדיב, עזרא נאווי ואחרים, אשר מקבלים תעודת הוקרה מהכנסת על פעילותם האנרכיסטית. אנרכיסטים אלו יודעים איך להתמודד עם חקירות שב"כ וקוראים לרצח פוליטיקאים, חיילים וראשי ממשלה. למרות זאת, עם השנים, מדיניות המחלקה היהודית בשב"כ השתנתה ועברה להתמקדות בנוער הגבעות ובמתנחלים.
האגף לסיכול ריגול ומניעת חתרנות, אשר ידוע גם בשם "האגף היהודי"‏ או "האגף הלא ערבי". ירד מגדולתו מאז נפילת ברית המועצות‏. אגף זה עבר להתמקד ביהודים ימניים, במיוחד לאחר המקרה בו חובש כיפה סרוגה מהרצליה ירה ברבין בשנת 1996 במסגרת מבצע שמפניה, בו היה מעורב סוכן שב"כ. זהו סממן נוסף לכך שדעה ואידאולוגיה פוליטית משפיעה על מעשיו ומדיניותו של ארגון האמון על בטחונה של מדינת ישראל כדוגמת השב"כ. יותר מכך, ב-20 השנים האחרונות, השב"כ נכשל שוב ושוב בפעולות שונות שמטרתן להגן על בטחונה של מדינת ישראל ובטחונם של אזרחיה.

אז אם היהודים אינם נושאים את הדגל הקומוניסטי האדום הם אינם מהווים עוד סיכון לבטחון המדינה? במידה ואגף זה היה מבצע את עבודתו כראוי, אנשים כמו נאווי לא היו יורקים ודורסים חיילי צה"ל. השב"כ אף מפעיל את סמכותו במטרה לקשר בין תג מחיר שמבצעים ערבים כנגד ערבים ולהעליל אותם על יהודים ואף ידוע על קיומם של מבצעי תגי מחיר כנגד יהודים. בכך, לא רק שהשב"כ אינו פועל כדי למנוע תגי מחיר שמבצעים ערבים, אלא אף מעודד את עלילות הדם כנגד יהודים. זה נמשך עד היום כפי שאנחנו מזהים אצל פעילות המושתלים שמסייעים לאוייב - אם זה מרקוס, ראש המכון הביולוגי בנס ציונה, עזרא נאווי, אברי גלעד - זיידנברג שהסגיר למצרים מרגלים, ח"כים ממפלגות העבודה והתנועה מתנגדים לחוק השולל ממחבלים קצבאות בטוח לאומי ומבני משפחותיהם ומתנגדים לשלילת קצבאות שארים ממשפחות מחבלים שהתפוצצו בהצלחה למוות בפיגוע, שמאלנים נפגשים עם מחבלים, משפחותיהם ועם ראשי רש"ע [הרשות הערבית ביו"ש] ואנשי ארגוני טרור וסוכנים זרים נוספים, יושבים בסוכות אבלים של מחבלים, מנחמים את משפחותיהם, עולים לקברו של ערפאת, מפלגות כגון חד"ש ובל"ד לא נפסלות, אחמד טיבי וחנין זועבי לא נחקרים בחשד לפגיעותיהם השונות בבטחון המדינה ועוד. מעשיהם אינם סוד והשתיקה של השב"כ בנוגע לכך אומרת דרשני. זוהי רשימת פעולות חלקית ביותר שידועה בציבור ופורסמה בתקשורת. מה עוד השמאלנים מבצעים שלא נחקר או פורסם כי המחלקה היהודית בשב"כ עסוקה בהצמדת עלילת שווא לנכד של כהנא?
ישראלים, ח"כים יהודים וערבים שעדיין לא נחקרו אפילו בעוון ריגול אך ידוע שהם נפגשים עם האויב [בין אם משפחות מרגלים או סוכנים זרים], פוגעים באמצעות הסתה תקשורתית בישראל ובעולם, משתתפים בפעילות כגון שיט המרמרה, תומכים בפעילות חבלנית באמצעות מימון על ידי אישור קצבאות בטוח לאומי למחבלים ובני משפחות המחבלים המתאבדים שמקבלים קצבאות שארים והרשימה נמשכת. במסגרת פעילותם הידועה, השתולים באים במגע עם סוכנים זרים באופן שמספק להם הזדמנויות רבות לרגל נגד ישראל. מדובר בפעולות אותם מבצעים ח"כים במפלגות השמאל ברעש גלי. הנה מה שבאמת חושבים אנרכיסטיים נגד הגדר - הם קוראים לרצח אהוד ברק, ראשי ממשלה, חיילי צה"ל ושרי ממשלה. הם עדיין חופשיים ולא נמצאים תחת מעקב המחלקה היהודית בשב"כ:

תחקיר עובדה בנוגע לתעאיוש ועזרא נאווי: תובנות

ביום חמישי האחרון, שודר תחקיר עובדה של מושתלים מארגון עד כאן שהסתננו לשורותיהם של ארגוני שמאל למען "זכויות אדם" הפועלים בשטחים. במהלך התחקיר, השתולים הצליחו להתקרב לעזרא נאווי, אנס, פדופיל מורשע ומחבל שדרס חייל צה"ל, ולהציג כיצד הוא ושותפו לפשע מארגון בצלם מסגירים סוחרי נדל"ן ערבים לרשות הפלסטינית בידיעה שאנשי הרשות יענו אותם וירצחו אותם ללא משפט. אחרים, המורשעים בנסיבות כאלו ואחרות, מתים בכלא של הרשות הערבית ביו"ש בעקבות תת תנאים של מאסרם. בניגוד לחבריהם בבתי הכלא הישראליים, האסירים בבתי הכלא של הרשות הערבית והחמאס סובלים מתת תנאי מחייה ומעינויים אכזריים כמו מכות חשמל, הרעבה, מכות, מניעת שינה ועוד. מציאות זו נמשכת באין מפריע, כאשר ארגוני זכויות האדם, אלו שזעקו את מצוקתם של סאמר עיסאווי וחבריו, שותקים ואף מסגירים את אלו שמנהלים יחסי מסחר עם היהודים למציאות זו. כוחות בטחון אלו אף מנהלים מערך של חיסול חשבונות עם מי שנתפס כאוייב הרשות ואנשיה ואוייב החמאס. כפי שאמר עזרא נאווי, זה קודם זובור ואחר כך גזנגה.
בהמשך, שודרו חומרים נוספים, לפיהם עזרא נאווי ומתפרעים ערבים קיבלו משכורת מזומן מ'שוברים שתיקה', מ'שומרי משפט' ומרבנים למען זכויות אדם כדי להפגין בזמני סיור. אחרי שהופיע בתחקיר "עובדה" כשהוא מתרברב על הסגרת סוחרי קרקעות ערבים לידי הביטחון המסכל הערבי – שודר תחקיר נוסף, בו הוצגו תמונות חדשות של פעיל השמאל הקיצוני עזרא נאווי מעלות תהיות. מדוע קיבל תשלום משוברים שתיקה ורבנים לזכויות אדם? מהתחקיר עולה שהמטרה הנה מימון הפגנות אלימות במהלך סיורים של הארגונים. במקביל, נחשף שמשטרת ישראל פשטה על משרדיהן של שתי עמותות נוספות הפועלות למען 'זכויות אדם', כאשר נמצא, כי הן משלמות למפגינים בירושלים כדי להפגין באלימות. כספי העמותות מממנים את פעילותם של פעילים בשכר המכונים 'מראבטון' ו'מראבטאת'. מתברר שהכסף מממן את אותם כדי שיגיעו מדי יום להר הבית וישהו במתחם במהלך שעות הביקור שנקבעו למבקרים ותיירים. כשמגיעות קבוצות מבקרים יהודיות, הפעילים  תוקפים אותם מילולית ופיזי, תוך פגיעה בחופש הדת ובאופן המאיים על ביטחונם האישי של המבקרים במתחם.
בעקבות התחקירים ופרסומם, עזרא נאווי ניסה לברוח מהארץ, לאחר שעובדה שדרה אותו מודה בסיוע לרצח של ערבים עליהם הוא טוען שהוא מגן. הוא נעצר בשדה התעופה ומעצרו הוארך בעילת מגע עם סוכן זר. מדובר במקרה חקירה קלאסי למחלקה יהודית בשב"כ, אך מחלקה זו בוחרת להדביק עלילות דם ליהודים על ידי עינויים.
בנוסף, פעילי שמאל העבירו ביקורת חריפה על הפקת התוכנית שבניגוד להרגלה, לא צנזרה את התחקיר אלא בחרו לשדר אותו. בין היתר, העבירו ביקורת על התוכנית אנשי תקשורת מהשמאל הקיצוני, המהווים 1% מהאוכלוסייה ו-100% מהברנז'ה. לא מדובר בביקורת על איכות התחקיר או על המעשים של פעילי תעאיוש ושוברים שתיקה העולים מהתחקיר, אלא ביקורת הועברה על צוות הפקת עובדה שהעזו לשדר תחקיר הפוגע בשמאל ולא צינזרו אותו.
הביקורת על אי הצנזורה החלה עוד בתוכנית עצמה, כאשר מי שמגדיר את עצמו כעיתונאי מהשמאל  מעביר ביקורת על צוות ההפקה בגין שידור התחקיר במהלך התכנית וכן, אילנה דיין נצפית מתרפסת בפניו בחיוך רחב ומתנצל. בסיום התכנית, אילנה דיין שאלה את גדעון לוי בחיוך רחב ומתנצל אם הוא אינו מוטרד ממה שנראה בכתבה? גדעון השיב לה שהוא, למעשה, מוטרד מכך שהכתבה שודרה ולא צונזרה. אמרתו מביעה הכל לגבי השמאל הישראלי והעומדים בראשו. לחברי בשמאל שוחרי השלום והשוויון אז מתברר שהייתם המומים מהרצח בדומא רק כי העללתם אותו על הימין. השמאל הקיצוני גורם למותם של ערבים? לא אכפת. מה גם שזה גם שווה רק 3 דקות כתבה, לטענת רביב דרוקר.
מי שקרא את התגובות של עיתונאים כמו דרוקר ופעילים כמו אופנהיימר נגד אילנה דיין מבין את גודל הריקבון. הדבר מראה שכהם היו המומים מהרצח בדומא, זה היה רק בגלל שהייתה פה הזדמנות לנגח את הימין באמצעות עלילת דם, למרות ששכנים העידו כי ראו חמולה יריבה מציתה את הבית. אבל כאשר פעילי שמאל גורמים לרצח פלשתינים? זה לא מזיז לפעילי השמאל. עובדה. הסיבה שחשוב להמשיך לעסוק בזה היא שבפרק הבא של עובדה צפויים להיות חומרים יותר מזעזעים, שיבהירו לכל מי שעוד לא הבין, ששוברים שתיקה עשו מעשים על סף הבגידה. אך פרק זה צונזר בעקבות הלחץ מצד השמאל.
הביקורת של הבראנזה על דיין וצוות הפקת התכנית נועדה בין השאר גם למנוע את כתבת ההמשך. כמו שגדעון לוי אמר שגם את הפרק הראשון לא היו צריכים לשדר. אסור לתת לזה לקרות.
ביקורת חריפה על אי הצנזורה הועברה גם על ידי ארגוני השמאל הקיצוני הפועלים למען זכויות האדם הערבים בלבד ביהודה, שומרון וחבל עזה. ארגון שוברים שתיקה קרא לתחקיר ולאנשים שביצעו אותו שטאזי וק.ג.ב. כשזאת התגובה של "שוברים שתיקה" לכתבה בה נראים פעיליו נותנים כסף לעזרא נאווי אתה יודע שמשהו טוב קורה.
המצב הוא כזה - שוברים שתיקה נתפסו בתחקיר חדשות ערוץ 2 משלמים לעזרא נאווי ולפעילים נוספים כדי להפגין באלימות בזמן סיורים. שוברים שתיקה בתגובה לתחקיר: "לא מגיבים לשטאזי". האומנם???? להלן דנה גולן משוברים שתיקה מתועדת כשלשמאלה גבריאלה צימר, בעבר מהמפלגה הקומוניסטית במזרח גרמניה שהפעילה את השטאזי. היי שוברים שתיקה, שומעים חמודים, כל עוד אתם לא מפחדים לקרוא למדינה "מדינת שטאזי" בפייסבוק ובטלוויזיה, אתם לא באמת חיים במדינת שטאזי.
לבינתיים, אתר "הארץ" חשף את שמות השתולים בארגון "עד כאן" שהצליחו להסתנן לארגון תעאיוש. מאז, אנשי שמאל הוציאו על הזוג חוזה ושני הפעילים מקבלים איומים על חייהם. זוהי תגובתו של השמאל, התרת דמם של אלה החושפים את האמת. איפה כל שרי הממשלה מהשמאל שיגנו את המעשה? היכן המחלקה היהודית בשב"כ שתחקור את הרוצחים הללו בעינויים? איפה שרי הממשלה מהשמאל שיעצרו את ההסתה הפרועה נגד אותם פעילים?

קריסת השתולים- הסרט!שוברים שתיקה- זו חרפה שאין כדוגמתה לשלם לפלסטינים כדי שיפגנו נגד חיילים. תתביישו. חציתם את כל הקוים. אנו קוראים לחקירה משטרתית דחופה ומיצוי הדין עם כל המעורבים. ---מחר בבוקר תנועת אם תרצו תשלח לעמירם לוין כובע, מלח ובקבוק קטשופ כדי להעביר את הטעם הרע. אנו סולחים לך עמירם, ברור לנו שלא ידעת. #חוק_השתולים_חייב_לעבור
Posted by ‎תנועת "אם תרצו" - בונים חברה ציונית‎ on Monday, January 11, 2016

עזבו רגע את פעילי השמאל. הרשות הפלשתינית הורגת אנשים כי הם מוכרים קרקע ליהודים. יש מישהו שעדיין חושב שאנחנו אלו שמתנגדים לשלום? לפי א.ב. יהושוע, חבר בהנהלת שוברים שתיקה, זוהי זכותה של הרשות הערבית ביהודה ושומרון לענות ולהוציא להורג את האנשים עליהם היא שולטת ללא משפט. אז אל תנסו לטעון שמדובר באנשי שוליים וקיצוניים. כשאנשי השמאל מסרבים לגנות את מעשי הפעילים, מגנים את עובדה על שידור הכתבה ואף מביעים תמיכה בפעילים וברצח, לא מדובר בעשבים שוטים.
מעבר לכך, עזרא נאוי והמחבלים הערבים ביהודה ושומרון מקבלים שכר משוברים שתיקה, רבנים למכן זכויות אדם ושומרי משפט. תעאיוש עובדים עם שוברים שתיקה. שוברים שתיקה עובדים עם שלום עכשיו. שלום עכשיו עובדים עם המחנה הציוני. הרצוג, אתה בסדר עם זה?
ארגוני השמאל זועמים על כך ששטינקרים צילמו אותם. זה לא מה שפעילי הארגון עושים תמיד בשטחים? טוב, יש הבדל אחד מהותי - ארגוני זכויות האדם מביימים את הצילומים, לעומת המושתלים מעד כאן שבסך הכל היו במקום הנכון ובזמן הנכון כדי לתעד את המתרחש מאחורי הקלעים של ארגוני זכויות האדם.
השמאל תוקף את הפקת התוכנית עובדה על שימוש בחומרים מהסוג הזה. נשאלת השאל זה לא מה שבתכנית עובדה עושים תמיד במהלך 600 תכניות (צילום נסתר וכדומה)? זהבה גלאון מגנה את מערכת הפקת התכנית בטענה שהחומרים סופקו להם על ידי ארגון ימני ולכן, הם הצטרפו למלחמה של הימין כנגד השמאל וארגוני "זכויות האדם", כאילו שעד עכשיו, במהלך 599 תכנית, המערכת לא הייתה בעלת נטייה שמאלנית באופן מובהק. זה הגיע לרמה כזו שהתחקירן שואל את פעילי הימין מי שמם לפעול בשטח. רגע, ומי שם את בצלם? אז מה קרה שעובדה העלו תחקיר שמאוד מעצבן שמאלנים? נו באמת, זה עוזר לערבים שצריכים את העזרה וחושף את ארגוני זכויות האדם בגנותם... והמחלקה היהודית בשב"כ? אותה מעניין רק כיצד להעליל עלילות דם כנגד יהודים כפי שבא לידי ביטוי ברצח בכפר דומא.

כבר חמישה ימים עברו מאז תחקיר ״עובדה״ בנושא עמותות השמאל הקיצוני. אני עדיין מחכה לגינוי גורף, מהיר וחריף של מנהיגי ומנהיגות סיעות השמאל. אבל שם, השתיקה רועמת. מדובר בשגרה בקרב ארגוני השמאל ואנשי השמאל, הנוהגים לגנות כל מעשה ימני ולשתוק כשצריך לגנות עבירות מקרב אנשי השמאל או מצד מוסלמים כי כיבוש.
ועדיין, אילנה דיין, מגישת התוכנית, התרפסה והתנצלה במהלך שידור התכנית כאילו מחר ואף הודתה שלא היה צריך לשדר את החומרים. עוד לפני השידור, איש צוות בכיר בתכנית פרסם התנצלות לשמאל ששולט בתקשורת הישראלית. לאורך  600 תכניות, זוהי התכנית היחידה בה מערכת עובדה חשפה את השמאל בישראל במערומיו ועדיין, ישנה התנצלות והתרפסות ברמה כזו שמערכת התכנית אף צינזרה את התכנית הבאה שהייתה אמורה לעסוק בשוברים שתיקה. למרות הרושם שאילנה דיין מנסה ליצור, מערכת עובדה עדיין עובדת בשביל השמאל הישראלי שמהווה 1% מהאוכלוסייה בישראל ו-100% מהתקשורת הישראלית.
מדהים איך שהשמאל התעלם מהרשעתו של עזרא נאווי בבעילת קטין [לא היה ניתן להרשיע אותו באונס מאחר ואם הקטין המוסלמי היה מעיד, הוא היה נרצח על רקע כבוד המשפחה ופרקליטות המדינה היהודית הומניטרית. בנוסף, כשבנאדם אונס בנאדם בישראל, לא מדובר באונס אלא בנמעשה סדום בלבד על פי החוק הישראלי. ועדיין, מדובר באונס הומוסקסואלי - פדופילי]. כשלמשל כשריפה פרצה במשרדי בצלם בירושלים, דבר שהוביל לשרפת כל הבניין כולו וללכודים, רבים פעלו כדי לגנות את הימין וטענו שמדובר בהצתה. עם זאת, כשנקבע שמדובר בקצר חשמלי, הם לא חזרו בם מדבריהם ולא פצו פה. התגובה היתה דומה גם אם היה מתברר שמדובר בהצתה כתג מחיר מטעם ארגון השמאל לשם השמדת ראיות לאחר שהתברר שנפתחה נגדם חקירה משטרתית.

אז אורלי וגיא טוענת שמדובר באדם הזוי כדי להטמיע את ההקשר בטרמינולוגיה הציבורית אשר דנה בממצאי התחקיר. נציג הארגון אם תרצו היה שם כדי להסביר לה שלא מדובר באדם הזוי ושולי אלא באדם שפעילי השמאל, ההנהגה השמאלנית וארגוני השמאל הישראלים תופסים ממנו כאדם מכובד, למרות שהוא ידוע במעלליו. מדובר באנשים כמו זהבה גלאון, אשר טוענת בחצי פה ש"עזרא נאווי הוא לא 'השמאל' ולא מייצג את ארגוני השמאל." הסתירה מתבטאת בכך שלהצהרת השמאל: "כולנו עזרא נאווי" באופן מופגן. יותר מכך, גישה הממחישה כי עשבים שוטים צומחים ליד הברז, להלן ציטוט מתוך פרוטוקול הכנסת, 2008:

זכריה סדה: עזרא נאווי זה אנרכיסטים?
היו"ר מנחם בן ששון: תנו לו להשלים את הדברים.
זהבה גלאון: עזרא נאווי הוא אימפריה.
אבשלום פלד: עזרא נאווי זה הרצאה בפני עצמה

עם זאת, ארגוני השמאל, בכירי ההנהגה השמאלנית בישראל ופעילים שמאלנים לא רק שאינם מגנים את מעשיהם של נאווי ושות' כפי שהוצגו בתחקיר, הם אף תומכים במעשיו וטוענים שהתוכנית עובדה מסיתה כנגד השמאל לשם שינוי. זה לא שהראיות המוצגות הנן שקריות, שאין אמת בדברים ושהם מגנים את המעשים של הפעילים כפי שמוצג בתחקיר. אלא שהדברים המוצגים נועדו להסית כנגד השמאל, לדברי גדעון לוי.
למרות הגינוי בחצי פה של זהבה גלאון, עדיין, יריב אופנהיימר, פעיל מתנועת שלום עכשיו, מפגין פטריוטיות פלסטינית ומצדיק את הסגרתם של ערבים הפועלים למכור את אדמותיהם ליהודים ותומך בכך במסר בפייסבוק המעודד רצח של ערבים המעוניינים לסחור את אדמתם ליהודים ובכך, לייהד את יהודה ושומרון. שום מילות גינויי למעשיו של נאווי יצאו מטעם אופנהיימר ודומיו. ארגון בצלם ממשיך בגישה זו, כאשר כתבו בפייסבוק את ההצהרה הבאה:

אז כשבצלם עומדים להתלונן על עבירת רכוש, שזה בעצם כמו להסגיר פלסטיני אל מותו. כמו שאומרים, סגירת מעגל. רצוי שיתר הערוצים והזכיינים ילמדו ויפנימו: תצאו רגע מאזור הנוחות (במקרה הזה - תחקיר נגד שמאלנים), תביאו הרבה באזז סביב התוכן שלכם. לא מספיק לעשות תחקיר ולהוקיע את עזרא נאווי. לא מספיק להעלות על הגרדום הציבורי את האיש הקטן בקצה השרשרת. אסור לטמון את הראש בחול ולהטיל אחריות בלעדית על האיש הקטן שבסך הכל ממלא את תפקידו במערכת הדה לגיטמציה. נאווי לא צמח מעצמו. הוא מגיע מתוך חממה אידיאולוגית ומגובה בשורה ארוכה של אישי ציבור שמכשירים את פעולותיו הטמאות. החל מ"עיתונאים" מסיתים כמו יגאל סרנה, גדעון לוי ועמירה הס, דרך הפוליטיקאים של מרצ ושתיקתו הרועמת של יו"ר האופוציזיה. מנהיגי הארגונים השתולים המקדמים מדי יום את רוח החתרנות מעל כל במה באמצעות ממשלות זרות וקרנות פלסטיניות התומכות בפעילות העבריינית והאנרכיסטית הזו אינם רק "עשב שוטה", בטח שלא "אדם יחיד". יש לעקור את העצים הרקובים מן השורש ולטפל בבעיה מלמעלה ועד למטה. כחברה דמוקרטית אל לנו להסתפק בביקורת על פעילי שטח המוציאים לפועל את האידיאולוגיה המסוכנת. על נציגי השתולים בכנסת לעשות חשבון נפש רציני ולהציג מסקנות בפני הציבור. אילנה דיין, בבקשה, אל תתני לאנשי התקשורת הקטנים שלנו להפחיד אותך, המשיכי בדרכך ומי ייתן שגם במהלך 600 התוכניות הבאות של עובדה יהיה תחקיר אחד מסכן שגם אותו לא אתם באמת עשיתם על ארגוני שמאל.

ניל"י: שרה אהרונסון, מרגלת

שרה אהרונסון נולדה במושבה זכרון יעקב למשפחת איכרים בני העליה הראשונה. אחיה האגרונום, אהרון אהרונסון, הקים וניהל תחנת נסיונות חקלאית בזכרון יעקב והיה מגלה של "אם החיטה". בצעירותה, נישאה שרה לחיים אברהם, יהודי אמיד ממוצא תורכי, ויחד עברו להתגורר בקושטא.
אחיה אהרון, הקים את ארגון המחתרת ניל"י, שמטרתו היתה לסייע לבריטים בריגול נגד התורכים. שרה אהרונסון הייתה מראשי ניל"י, רשת ריגול יהודית שפעלה למען הבריטים ונגד שליטי ארץ ישראל הטורקים במלחמת העולם הראשונה, במטרה לקדם את הקמתה של ריבונות יהודית עצמאית בארץ ישראל. כשנסע אהרון לאירופה, ריכזה שרה בשיתוף עם אבשלום פיינברג את הפעילות המחתרתית של ניל"י ואת ניהול תחנת הנסיונות החקלאית. 
היום לפני 98 שנה (09.10.1917) - הלכה לעולמה שרה אהרונסון. שרה אהרונסון הייתה מראשי ניל"י, רשת ריגול יהודית שפעלה למען הבריטים ונגד שליטי ארץ ישראל הטורקים במלחמת העולם הראשונה, במטרה לקדם את הקמתה של ריבונות יהודית עצמאית בארץ ישראל. ארגון ניל"י העביר ידיעות לבריטים באמצעות יוני דואר וכן בעזרת האניה הבריטית "מנגהם" שפקדה בקביעות את נמל עתלית.
בשנת 1917, ניהלה שרה אהרנסון יחד עם יוסף לישנסקי את פעולותיה של רשת הריגול, והעבירה מידע לסוכנים בריטיים מעבר לחוף. לעתים ערכה מסעות נרחבים בשטחי הממלכה הטורקית העות'מאנית, אספה מידע שימושי לבריטים, והביאה אותו ישירות אליהם למצרים. המידע הועבר באמצעות אוניית ריגול בריטית קטנה בשם "מנהגם" שהפליגה בין מצרים לבין חוף עתלית והעבירה בחשאי גם אנשים, כסף וציוד. באחת הפעמים, כשאהרנסון הפליגה למצרים, יעץ לה אחיה אהרן להישאר בשטח הבריטי מחוץ להישג ידם של הטורקים, אך היא שבה לזכרון יעקב כדי להמשיך בפעילותה.
בסתיו שנת 1917, אחת מיוני הדואר ששלחה אהרנסון עם מסר לבריטים נתפסה בביתו של אחמד בק בקיסריה. בעקבות מעצרו של נעמן בלקינד והדלפות שונות, החלו לחשוד בקיום רשת ריגול יהודית. שרה סירבה לברוח מארץ ישראל דרך הים, כפי שיעצו לה הבריטים, ונשארה בזכרון יעקב. בערב סוכות תרע"ח (אוקטובר 1917) צרו השלטונות הטורקים על המושבה. הטורקים תפסו את שרה אהרנסון וכל חברי ניל"י, לרבות אביה ואחיה, מלבד יוסף לישנסקי, שהספיק להימלט. הם עינו את שרה במשך שלושה או ארבעה ימים, אולם היא לא גילתה דבר מסודות הארגון לטורקים.
לאחר שהתקבלה הוראה להעבירה לנצרת, כנראה במטרה לתלותה בדמשק, ביקשה שרה אהרנסון להתקלח ולהחליף בגדים בביתה. במקלחת, ניסתה להתאבד בעזרת אקדח שהוסתר בסליק במשקוף הדלת, וזאת כדי להימנע מעינויים נוספים וכדי לא למסור לטורקים שמות חבריה למחתרת. אהרנסון נפצעה אנושות, ובעודה בהכרה ביקשה מד"ר הלל יפה, שהוזעק לטפל בה, כי יזרז את מותה; שלושה ימים לאחר מכן נפטרה. אהרנסון נקברה בבית הקברות בזכרון יעקב בחלקה מגודרת, בצמוד לקבר אמה, מלכה. על מצבתה מופיע שמה הפרטי, שרה, ללא תיאור נוסף.
במכתבה האחרון, שכתיבתו נקטעה ברגע שהגיעו הטורקים, היא מבקשת שיינקמו את דמה הן מהממשלה הטורקית והן מהיהודים שמסרו אותה לשלטונות. הספר שרה גיבורת ניל"י הוא ספר לילדים ולנוער מאת דבורה עומר המתאר את חייה של שרה אהרנסון. הספר עוסק בהתהוות מחתרת הריגול ניל"י ובפעילותה בזמן מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל העות'מאנית מנקודת מבטה של שרה אהרנסון. הספר משלב בין פעילותה במחתרת לחייה האישיים, למשל היכרותה עם אבשלום פיינברג, יחסיה עם אחותה הצעירה רבקה ועוד.