מהם השיקולים שהובילו למתן חסינות לפושע המלחמה שירו אישיאי ואנשים נוספים מיחידה 731 על ידי ארצות הברית לעומת העמדתם למשפט והרשעתם של הנאצים על אותם פשעים?

 

סוגיית העמדתם למשפט של פושעי מלחמה –
מהם השיקולים שהובילו למתן חסינות לפושע המלחמה שירו אישיאי ואנשים נוספים מיחידה 731 על ידי ארצות הברית לעומת העמדתם למשפט והרשעתם של הנאצים על אותם פשעים?

שם הקורס: על נמרים ודרקונים: יחסים בין – לאומיים במזרח אסיה
מספר הקורס: 10979
שם המרצה:
מוגש על ידי:
מספר ת. זהות:
תאריך עברי / תאריך לועזי

תוכן עניינים

מבוא

1
פרק 1 – סקירת ספרות
2
1.1 אתיקה רפואית, לוחמה ביולוגית וניסויים בבני אדם
2
1.2 מלחמת העולם השניה
4

1.2.1 התפתחות המלחמה
3

1.2.2 מעמדן של גרמניה ויפן לאחר המלחמה
10
1.3 פשעי המלחמה של הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה
11

1.3.1 פשעי המלחמה של הרייך השלישי, תורת הגזע והפתרון הסופי
11

1.3.2 רופאים נאציים שערכו ניסויים בבני אדם
13
1.4 פשעי המלחמה של היפנים במהלך המלחמה
14

1.4.1 פשעי המלחמה של יפן
14

1.4.2 שירו אישאי ויחידה 731
15
1.5 המאבק המשפטי בפושעי המלחמה והסיוע לניצולים
17
פרק 2 – המאבק המשפטי בפשעי המלחמה היפניים לעומת המקרה הגרמני
19

2.1 מדיניות החוץ האמריקאית לאחר מלחמת העולם השנייה
19

2.2 גישת האמריקאים כלפי פושעי המלחמה הנאציים
21

2.3 גישת האמריקאים כלפי פושעי המלחמה ביפן
22
פרק 3 – דיון ומסקנות
24
סיכום
29
מקורות
30

מבוא
Si vis pacem, para bellum1
עבודה זו תעסוק בסוגייה אחת מני רבות מתחום היחסים הבין – לאומיים במזרח אסיה – סוגיית אי העמדתם לדין של פושעי מלחמה יפניים. במסגרת זו, הדיון יתמקד בשאלת השיקול האמריקני שהופעל בנוגע לאי העמדתם לדין של פושעי מלחמה יפנים, בגין זהותם ותפקידם במערך הכוחות, לעומת ההחלטה להעמיד לדין פושעי מלחמה נאצים שביצעו עבירות דומות של ניסויים בבני אדם. בשני המקרים, מדובר ברופאים ומדענים שעברו עבירות נגד האנושות, כאשר בין היתר, הם ערכו ניסויים בבני אדם באופן המנוגד לאתיקה. במסגרת זו, נשאלת השאלה מהם השיקולים שהובילו למתן חסינות לפושעי המלחמה שירו אישיאי ואנשי יחידה 731 על ידי ארצות הברית לעומת העמדתם למשפט והרשעתם של הנאצים על אותם פשעים?
במסגרת הפרק הראשון, אציג את הרקע לעבודה. לשם כך, תחילה, אגע על קצה המזלג בנושא האתיקה הרפואית כשמדובר בניסויים בבני אדם. בהמשך, אפרט בנוגע להתפתחותה של מלחמת העולם השניה ומעמדן של יפן וגרמניה בעקבות תוצאות המלחמה. יתר על כן, אסקור בקצרה את פשעי המלחמה שבוצעו על ידי הנאצים ועל ידי היפנים, תוך סקירה של פשעים שבוצעו על ידי רופאים ומדענים מטעם שני הצדדים, כגון דוקטור מנגלה ודוקטור אישיאי. לבסוף, אסקור בקצרה את המאבק המשפטי בפושעי המלחמה ואת הסיוע לניצולים.
במסגרת הפרק השני, אבחן את השיקולים שנקטו האמריקאים במסגרת המאבק המשפטי כנגד פושעי מלחמה מהצד היפני לעומת השיקולים שננקטו על ידי האמריקאים כנגד פושעי מלחמה נאציים. מבחינת השיקולים עולה, כי האמריקנים בחרו שלא להעמיד לדין את גנרל איקיאי ואת אנשי יחידה 731 בגין פשעי מלחמה לאור התרומה של המידע שהם מסרו למודיעין האמריקאי. יחד עם זאת, הניסויים שערכו הנאצים בבני אדם היו חסרי משמעות ולכן, האמריקאים תבעו אותם לדין בגין פשעי המלחמה שהם ערכו. במסגרת הפרק השלישי, אדון בסוגיה.

₪600.00 – קנה עכשיו

זו

שוד הבנק הגדול ביפן

שנת 1968, מנהל סניף בנק "ניהון" ( Nihon Shintaku Ginko ) בטוקיו, מתחיל לקבל מכתבים שמאיימים על חייו, במכתבים נאמר שאם לא יעביר 300 מיליון יין הפושעים יפוצצו בדינמניט את ביתו וכמו כן את סניף הבנק. המשטרה לקחה ברצינות את האיומים והחלה לאבטח את הבנק, את ביתו ואת הבכירים בסניף.
ב10 לדצמבר באותה שנה נסעו פקידים מהבנק ברכב של הבנק, כשברשותם סכום כסף גדול שהיה הבונוס לעובדי מפעל טושיבה הסמוך. לפתע, הגיח אופנוע משטרתי ועליו שוטר, הוא עצר את האוטו והודיע לעובדים את הנורא מכל " הבית של מנהל הבנק פוצץ,יש פצועים והרוגים וכולכם בסכנה, בייחוד ברכבים של הבנק עם סימון ברור" השוטר אמר לעובדים המבוהלים לצאת מהאוטו כדי לבדוק אם הוא ממולכד.
הוא הזדחל מתחת לאוטו, ולפתע העובדים החלו לשים לב לעשן ואש שיוצא מהאוטו, השוטר צעק לכולם בבהלה לרוץ לחפש מחסה. לאחר כמה דקות בהן המתינו לפיצוץ שלא הגיע, שמו לב העובדים שהשוטר ברח עם הרכב והכסף והשאיר מאחוריו את האופנוע.
בירור זריז מול מנהל הבנק גילה ששלומו טוב וביתו שלם לגמרי. השוטר היה הגנב שעד היום לא נתפס. במכונית היה סכום של 300 מיליון יין.

מרתיע אבל ביפן מקובל להסתובב ברחוב עם מסכה רפואית

ברוב העולם יהיה תמוה מאוד, ואולי גם קצת מלחיץ, לראות אדם מתהלך ברחוב עם מסכה רפואית. לעומת זאת, ביפן זה יהיה מראה די רגיל.
ההיסטוריה של מסכות רפואיות ביפן התחילה במגפת השפעת הספרדית שהדביקה מיליוני יפנים וקטלה מאות אלפים מהם ב־1918. דברים השתנו מאז, ומסכות רפואיות לא רק משמשות תושבים יפנים כדי להימנע מהידבקות במגפות קטלניות האורבות במרחבים ציבוריים צפופים, אלא משרתות מגוון מטרות.
בריאות ונימוס - אם אתה חולה, יהיה מנומס מצדך לעטות מסכה רפואית סביב הפה כשאתה נמצא במקומות הומי אדם, במיוחד כאלה בהם אנשים מבלים זמן רב בחלל דחוס, כמו אוטובוסים ורכבות.
כמו כן, אם אתה רוצה לשמור על עצמך מפני אלה שמשחררים שיעולים ועיטושים לחלל האוויר, המסכה יכולה לשמש אותך.
אלרגיות - רבים מעוטי המסכות ביפן הם אנשים שמשתמשים בהן כדי להגן על עצמם מפני אלרגנים הנישאים באוויר ועלולים לעורר תגובה לא סימפתית, בעיקר בעונות המעבר.
חום - המסכות מספקות חמימות נעימה בימי חורף קרים.
מפלט מסיטואציות חברתיות - חלק מעוטי המסכות עושים זאת כדי להימנע מתקשורת כשהם לא מעוניינים בה. המסכה מסתירה הבעות פנים והופכת את האדם לפחות נגיש לשיחות.
בנוסף, היא יכולה לסייע בשמירה על אנונימיות, ואכן תועדו ידועניות ביפן שהשתמשו במסכות כדי לשמור על פרטיותן בציבור.
מראה חיצוני - פנים קטנות הן על פי רוב תכונה חיצונית אטרקטיבית ביפן, במיוחד אצל נשים. קוֹ־גַאוֹ, פנים קטנות ואובליות עם לסת בצורת האות V, הוא אידיאל יפני של יופי ומתיקות נשיים, עד כדי כך ש"הפנים שלך כל כך קטנות" זו דרך נפוצה להחמיא לאישה. המסכה עוזרת להתאים את הפנים לאידיאל הזה.
בנוסף, אם למישהי אין פנאי או חשק להתאפר, אבל היא לא מעוניינת להיראות בציבור כשהיא אינה במיטבה (לתפיסתה), המסכה פותרת את הבעיה הזו.
בזכות כל השימושים האפשריים הללו, המסכות הפכו לאביזר מקובל חברתית. שוק המסכות היפני מגלגל מדי שנה הכנסות בשווי מאות מיליוני דולרים, ומשופע דגמים ועיצובים בשלל צבעים המותאמים לקהלי יעד שונים.

צפון קוריאה היא מעצמה של חטיפות.

הרבה כבר נכתב על צפון קוריאה, אבל הנה דבר אחד שלא מרבים לדבר עליו - צפון קוריאה היא מעצמה של חטיפות.
זה התחיל במלחמת קוריאה, אז לפי הסטטיסטיקות הזמינות, צפון קוריאה חטפה עשרות אלפי דרום קוריאנים, בדגש על אינטלקטואלים בעלי כישורים מועילים. המטרה הייתה לפצות על אבדן כוח אדם ובריחת מוחות בצד הצפון קוריאני מחד גיסא, וליצור מחסור בידע מקצועי בצד הדרום קוריאני שיקשה על המדינה היריבה להתאושש מן המלחמה מאידך גיסא.
פרויקט החטיפות המשיך גם אחרי שביתת הנשק של שתי הקוריאות. בשנות השבעים נחטפו אלפי אזרחים דרום קוריאנים על ידי סוכנים צפון קוריאנים בזהויות בדויות. המפורסמים שבהם היו צ'וי אוּן הי, כוכבת קולנוע דרום קוריאנית, והגרוש הטרי שלה שין סאנג אוק, במאי עטור שבחים שנודע בתור נסיך הקולנוע הדרום קוריאני.
צ'וי און הי נחטפה בשהותה בהונג קונג, על ידי סוכן צפון קוריאני שהתחזה לאיש עסקים שמעוניין להקים איתה חברת הפקות. אוק נחטף בזמן שחיפש אותה. בצפון קוריאה, הם הוכרחו להתחתן מחדש ולהפיק סרטים שישרתו את מטרות המשטר.
זה לא נגמר שם. עם הזמן, תכנית החטיפות התרחבה לשכנות רחוקות יותר באסיה, ובהמשך אפילו למדינות באירופה, במזרח התיכון ובאמריקה.
לפי עדויות שמסרו עריקים צפון קוריאנים שעבדו כסוכנים בשירות מולדתם, היעד הראשון היה אזרחים יפנים, ואחריהם ערבים, סינים ואירופאים. היטומי סוגה, אזרחית יפנית, נחטפה לצפון קוריאה מאזור מגוריה ביפן, ונלקחה לפי עדותה לאמן סוכנים צפון קוריאנים בשפה ובמנהגים היפניים. אנושה פנג'וי, אזרחית תאילנדית, שוכנעה על ידי אדם שהציג עצמו כתייר יפני להגיע לחוף הים, שם ארבו לה סוכנים שהעלו אותה על סירה וחטפו אותה למדינה המבודדת בעולם, כך לפי העדות שתיאר חייל אמריקאי שערק לצפון קוריאה במלחמת קוריאה וחי שם תקופה ממושכת.
אזרחית לבנונית האמינה שמסדרים לה עבודה בחברה יפנית ונלקחה במקום זאת לצפון קוריאה, אזרחית רומנית נפלה בפח של עבודה כציירת בהונג קונג או ביפן ומצאה עצמה בצפון קוריאה, צרפתיות פותו על ידי סוכן שהתחזה ליורש אסיאתי עשיר, עובדות מלזיות בסוכנות ליווי סינגפורית נשלחו לשמש מארחות במסיבה על סירתם של שני "תיירים יפנים" ולא נראו שוב, ואלו רק מקצת מן העדויות חובקות העולם שמגיעות מ־12 מדינות ומספרות על חטופים בני לכל הפחות 25 לאומים.
הסוכנים מעולם לא נתפסו, כך שאין עדויות מצילומים או מחקירות. אפשר היה לטעון ששום דבר מזה לא קרה, אילולא בוועידת יפן־צפון קוריאה הראשונה ב־2002 הודה השליט הצפון קוריאני דאז, קים ג'ונג איל, בחטיפתם של 13 אזרחים יפנים. אלו החטיפות היחידות שהמשטר הצפון קוריאני הודה בהן והתנצל עליהן.
עדויות ומחקרים מצביעים על מספר סיבות לקיומו של פרויקט החטיפות:
1. אילוץ אזרחים זרים, במיוחד יפנים, לשמש מורים פרטיים לשפה ולתרבות של ארצם, עבור סוכנים צפון קוריאנים שמתאמנים כדי להיטמע במדינות זרות.
2. גנבת זהויות למטרות מבצעיות.
3. הבאת מומחים מסוגים שונים שיידרשו לפעול למען המשטר.
4. הפיכת אזרחים זרים לסוכנים בשירות צפון קוריאה, כולל חינוך מחדש לפי כתבי שושלת קים ודוקטרינת הג'וצ'ה.
5. מציאת בני זוג לעריקים או חטופים שחיים בצפון קוריאה.
6. העלמת עדים לפעילות של סוכנים צפון קוריאניים.

Phil Collins - Take Me Home (Official Music Video)

לפעמים, כשמצמידים אל מילים של שיר עם קונספט מסוים, לחן עם אווירה הפוכה, נניח שיר עם מילים עצובות אבל עם לחן אופטימי וקצבי, משמעותו המקורית של השיר מצליחה לקבל פרשנות שונה לחלוטין מההשראה הראשונה שהובילה ליצירת השיר. דוגמה לכך הנו השיר Take Me Home של פיל קולינס. (השיר בסוף פוסט , למקרה שבינתיים בא לכם לשים אותו ברקע ולהיזכר, בזמן שאתם ממשיכים לקרוא את העובדה הלא חשובה הזאת.)
רוב האנשים חושבים שהשיר המצליח הזה, משנת 1985, מדבר פשוט על אדם שחוזר הביתה, לא משהו מסובך. מן הסתם ההנחה הזאת מחוזקת על ידי הווידיאוקליפ המחוייך וסובב העולם, שקולינס צילם בלונדון, פריס, טוקיו, ניו-יורק, סידני, ברמן (גרמניה), ממפיס, לוס-אנג'לס, שטוקהולם, סן-פרנסיסקו, קמקורה (יפן), שיקגו, סיינט-לואיס, אוסטין.
אבל ממש לא.
בתוכנית VH-1 Storytellers מאפריל 1997, פיל קולינס מציין שהוא כתב ויצר את השיר על אדם במצוקה נוראית, שמאושפז במוסד לחולי נפש. קולינס הוסיף שלספר "קן הקוקיה" יש חלק בהשראה ליצירת השיר. המילים של השיר מסתדרות לפתע בסוג של קאבום! כשאתה קולט לפתע שהשיר הוא בעצם סוג של מותח, דרמתי, עצוב, משמעותי בהרבה, מאשר הנה תראו אותי, פיל קולינס, חורש ת'גלובוס וקצת מתגעגע הביתה כזה... במיוחד משפטי מפתח כמו:

- They don't tell me nothing
- There's a fire that's been burning right outside my door
- I've been a prisoner all my life
- Take me home 'Cause I don't remember

ע הרמז העבה ביותר שהווידיאוקליפ מספק לכך שמדובר במצב נפשי מגיע בסוף הקליפ, לאחר שאנו רואים את קולינס מטייל בעולם, הוא חוזר לביתו, יוצא מהרכב, מכריז לאשתו (תרגום חופשי) "מותק, אני בבית!", שומעים את אשתו (האמיתית בזמנו, אגב, ג'יל טייוולמן) שואלת אותו: "היכן היית? ארוחת הערב מוכנה כבר ממש מזמן!", הוא עונה לה: "אוהה, טוקיו, סידני, ניו-יורק, לונדון..." וג'יל מבטלת אותו מיד באומרה "נו, היית בפאב כאן למטה, הא?"
קצת קשה לזהות בשמיעה אגבית, אבל בין השאר, בקולות הרקע של הפזמון משתתפים לא אחרים מאשר האמנים סטינג ופיטר גבריאל (סולנה הראשון והמוערך של להקת ג'נסיס).
Take Me Home הוא השיר איתו פיל קולינס נהג לנעול את הופעותיו ברחבי העולם.
צריך הרבה יותר מפוסט אחד בבלוג כדי להצליח ולעבד את העשייה של האמן הנפלא הזה, שהנפש והגוף שלו נלחמות בשנים אלו להמשיך וליצור, למרות סימני הזמן והקילומטראז' שכבר מקשים עליו לא מעט.

Take that look of worry

I'm an ordinary man

They don't tell me nothing

So I find out what I can

There's a fire that's been burning

Right outside my door

I can't see but I feel it

And it helps to keep me warm

So I, I don't mind

No I, I don't mind

Seems so long I've been waiting

Still don't know what for

There's no point escaping

I don't worry anymore

I can't come out to find you

I don't like to go outside

They can't turn off my feelings

Like they're turning off a light

But I, I don't mind

No I, I don't mind

Oh I, I don't mind

No I, I don't mind

So take, take me home

'Cause I don't remember

Take, take me home

'Cause I don't remember

Take, take me home

Oh Lord, 'cause I've been a prisoner all my life

And I can say to you

Take that…

הפרתם פעם pinky promise וחשבתם שהכל בסדר?

תחשבו שוב.
"שבועת הזרת" (או באנגלית pinky swear/promise) היא שילוב הזרתות של שני אנשים כדי לסמן כי הבטחה נעשתה.
מקורה של שבועת הזרת ביפן. ישנה אמונה שמקור ההבטחה אצל היפנים היה בכלל מנשים שבמהלך השנים 1600-1800 היו מעניקות לגברים שלהן את הזרתות שלהן כדי להראות על אהבתן ועד כמה הן מוכנות ללכת רחוק בשביל אהובן.
השבועה קיימת באמריקה מאז 1860 לפחות כאשר הביטוי הוזכר ב"מילון האמריקניזם" (מילון המילים והביטויים של איך החברה האמריקאית מדברת) מלווה את ההבטחה הבאה:

"זרת, זרת, פעמון. כל מי שיגיד שקר ישקע למקום רע ולא יקום שוב ".

זה נראה כמו עונש די קיצוני. למרבה הצער עבור כל אלה ששברו אי פעם שבועת זרת, זה נהיה יותר גרוע. ביפן, שבועת הזרת מכונה לעתים "יוביקירי (yubikiri)" או "ניתוק אצבע (finger cut-off)" והיא נפוצה בדרך כלל ב"יאקוזה" (ארגון פשע יפני), או במאפיה היפנית.
שבועה זו העידה על כך שמי שהפר את שבועת הזרת או לא קיים את ההבטחה, מאבד את אצבעו. הצד שהופרה שבועתו/ הבטחתו (כלומר שקיים את השבועה), קטע את הזרת של מי שהפר את השבועה/ הבטחה.

האגדה על הילדה והעגורן בהירושימה

תכירו את אנדרטת השלום של הילדים שנמצאת בהירושימה. האנדרטה מספרת סיפור מאוד עצוב, שמשולב באגדה יפנית ובתקווה טהורה.
באנדרטה ניתן לראות את דמותה של סדקו ססקי מחזיקה עגור. סדקו הייתה בת שנתיים בלבד כשפצצת האטום Little Boy הוטלה על הירושימה. כעשר שנים לאחר מכן, קצת לפני יום הולדתה ה-12 חלתה סדקו ססקי בלוקימיה עקב נזקי הקרינה שנגרמו לה והרופאים אמרו שנותרה לה שנה אחת בלבד לחיים.
ססקי החליטה להתחיל לקפל עגורי נייר, זאת בעקבות אגדה יפנית שמספרת שמי שיקפל 1000 עגורי נייר יזכה שמשאלת ליבו החזקה ביותר תתגשם (או לחילופין שהוא יזכה במזל טוב לאורך כל חייו). המשאלה שעבורה קיפלה ססקי את העגורים הייתה עולם ללא נשק אטומי (או בגרסה היותר פופולרית של הסיפור- שלום עולמי) .
הגרסה הפופולרית ביותר לסיפור הזה היא שססקי נפטרה לאחר שקיפלה 644 עגורים ושתלמידי כיתתה הם אלה שהשלימו את את המלאכה לקיפול 1000 עגורים, אולם על פי תערוכה שהוצגה במוזיאון האנדרטה ססקי כן הספיקה לקפל 1000 עגורים, ולאחר שהבינה שמשאלתה לא התגשמה, המשיכה לקפל עגורים עד ליום מותה.
בכל יום מונחים מסביב לאנדרטה 1000 עגורי נייר שנשלחים מכל העולם כזכר למשאלתה של ססקי וכסמל לילדים (הדור הבא) שחולמים על עולם ללא נשק אטומי.

השמאל מאמן מחבלים המבצעים פיגועים למטרות מלחמה

היום לפני 44 שנה (30.05.1972) התרחש הטבח בנמל התעופה לוד. הטבח בוצע בידי שלושה מחבלים יפניים (קוזו אוקמוטו, טאקשי אוקודיירה ויאסודה יאסוקו) באולם הנוסעים של נמל התעופה לוד (כיום נתב"ג), ובמסגרתו נרצחו 24 אנשים (מתוכם 8 ישראלים, היתר צליינים מפוארטו ריקו) ו-71 נפצעו.
המחבלים היו חברי ארגון קומוניסטי קיצוני, "הצבא האדום היפני", שפעל בהשראת סין העממית ובתמיכתה. הם ביצעו את המתקפה בשליחותה של החזית העממית לשחרור פלסטין, לאחר שאומנו על-ידה בלבנון. ביום הטבח עלו לטיסה 132 של מטוס אייר פראנס שיצאה מפריז לתל אביב. בסביבות השעה 22:00 נחת המטוס בישראל. שלושת בעלי החזות האסייתית שהיו לבושים בחליפות עסקים משכו תשומת לב מועטה ביותר מצד אנשי הביטחון במקום.
עם נחיתתם השמידו השלושה את דרכוניהם והתרכזו ליד מסוע מזוודות הנוסעים. כאשר זיהו את מזוודותיהם שלפו מתוכם רובי סער מסוג AK-47, מחסניות ורימוני יד ופתחו בירי ללא הבחנה אל הקהל הרב ששהה באותה עת באולם הנוסעים. בין מחסנית למחסנית השליכו רימוני יד לעבר האנשים המוטלים על הארץ. ככל הנראה, כשאזלה התחמושת ליאסודה יאסוקו, ירה בו חברו והרגו. אוקודיירה יצא אל אזור חניית המטוסים, שם ירה לעבר נוסעים שירדו באותה עת מן המטוסים. לאחר שאזלה גם לו התחמושת, הצמיד לחזהו רימון יד, שלף את הניצרה ופוצץ עצמו. קוזו אוקמוטו יצא גם הוא לרחבת חניית המטוסים, ירה מנשקו והשליך רימוני יד לעבר שני מטוסים שחנו בקרבת מקום. לאחר שנפצע באורח קשה וניסה להימלט מהמקום, נלכד אוקמוטו בידי עובד אל על, חנן זייתון, שהסתייע באנשי משמר הגבול.
כתוצאה מהירי נהרגו 24 אנשים ונפצעו 78. ארבעה מהפצועים נפטרו מאוחר יותר מפצעיהם. 16 מההרוגים ו-27 מהפצועים לא היו יהודים או ישראלים, אלא צליינים מפוארטו ריקו שהגיעו לארץ באותה הטיסה יחד עם שלושת המחבלים והתכוננו לשהות בת עשרה ימים. בין קורבנות הטבח היה גם פרופסור אהרון קציר, אחיו של מי שהיה לימים לנשיא המדינה, אפרים קציר ומבכירי המדענים בישראל.
מעשה הטבח עורר זעזוע בעולם כולו וביפן בפרט. בעיקר, הוכתה משפחתו של אוקמוטו בתדהמה, וביקשה לכפר על מעשיו של בנם. תראו את ההבדלים בין משפחה של מחבל יפני למשפחה של ערבי. האבא של היפני מבקש להוציא את בנו להורג לעומת אבא של ערבי שזורק עליו סוכריות. בחודש יוני 1972, שיגר אביו של אוקמוטו מכתב התנצלות לממשלת ישראל, וזה לשונו:

"הוד מעלתך, הגברת מאיר, הריני מביע את התנצלותי הכנה על התקרית שבה גרם בני השלישי, קוזו, תוך המטרת אש מנשק אוטומטי, למותם ופציעתם של מספר אנשים חפים מפשע, בני ארצך וארצות אחרות, בנמל התעופה הבינלאומי של תל אביב. בארבעים השנים האחרונות, כאדם שעסק בענייני חינוך, עשיתי מאמצים לחנך את הילדים היפנים כך שיהיו בני נוער הגונים. אין כל אפשרות להביע במילים את ההפתעה, הזעם והצער שפקדו אותי, כאשר נודע לי שפשע מתועב ואכזרי כזה נעשה על ידי בני שלי. אני מאמין, כי לעת הזאת, כבר מבקש קוזו מעומק ליבו לכפר על פשעו. אני מבקש בכל לב כי בני יוצא להורג לאחר שיוטל עליו העונש המרבי, וזאת בהקדם האפשרי, בתום החקירה.
יורשה לי להוסיף, כי התקרית האכזרית הזאת נגרמה על ידי כמה קיצונים שמאלנים בראשותו של קוזו, אולם רוב העם ביפן מתעב את הפשע וחושש שהתקרית עלולה לסכן את הידידות בין בני ארצך לבין יפן. לבסוף, הריני מתפלל לעילוי נשמותיהם של האנשים שנהרגו ולהחלמתם המהירה של הפצועים."

קוזו אוקמוטו היה היחיד מחברי החוליה ששרד את הפיגוע. בפברואר 1970, אוקומוטו גויס לארגון הטרור "הצבא האדום היפני" על ידי שני אחיו הגדולים. אחיו, טאקדיה , היה בין חוטפי מטוס נוסעים יפני לצפון קוריאה ב-1970, פעולה שהקנתה את הפרסום הראשון לארגון זה. עם גיוסו לשורות הארגון הפסיק אוקמוטו את לימודיו, ניתק מגע עם יתר בני משפחתו, ונחשף לאידאולוגיות שמאלניות טרוצקיסטיות רדיקליות. בספטמבר 1971, כמו עשרות פעילים אחרים בארגון, יצא אוקמוטו ללבנון על מנת לקבל אימון צבאי במחנות מחבלים. שם התוודע וחבר לארגון החזית העממית לשחרור פלסטין בראשות ג'ורג' חבש. בעקבות הטבח בנמל התעופה, אוקומוטו נשפט ביוני 1972 ל-3 מאסרי עולם במסגרת משפט צבאי. עם זאת, היום הוא אדם חופשי.
בתחילת מאסרו, ניסתה משפחתו של אוקמוטו לשכנע אותו להביע חרטה בפומבי על מעשיו, ובכך להחזיר את כבוד העם היפני ואת כבוד משפחתו, על פי כללי המסורת היפנית. כך ביקשה המשפחה להפגיש את פרופסור איקורו טשימה, מנהיג כת המקויה, כת שאוהדת את ישראל, עם בנם.
במכתב שמסר פרופסור טשימה מאביו של אוקמוטו לנציב שירות בתי הסוהר נכתב בין היתר:

בני היה חייב מיתה, אתם ריחמתם עליו, אלוהים הציל אותו, אולם החיים שלנו אינם חיים. אנו לא יכולים לצאת מפתח הבית מבושה. אדוני, בני נתון בידיך, למשפחתו ולעם היפני נגרם עוול, שאיני יודע אם בכלל ניתן לתקן אותו.

בני נושם את האוויר למרות שאיננו ראוי לכך. אני מוסר איגרת נוספת המיועדת לבני. אני מבקש ממך, אדוני, שתאפשרו לפרופסור טשימה להיפגש ביחידות עם בני על מנת להחזירו בתשובה, בכך שיביע חרטה על מעשיו ויבקש סליחה בפומבי.

הפגישה התקיימה, אך המחבל לא הביע חרטה על מעשיו והתחנן שידונו אותו למוות.
במהלך שהותו של אוקמוטו בכלא הישראלי הועלו מספר דרישות מצד ארגוני טרור לשחרורו. בחודש יוני 1976, דרשו חוטפי מטוס אייר פראנס את שחרורו של אוקמוטו יחד עם 52 אסירים נוספים ש"לחמו למען העניין הפלסטיני" וכלואים בבתי-כלא במספר מדינות בעולם ובעיקר בישראל. תביעה נוספת לשחרורו של אוקמוטו באה מצד ארגון טרור יפני זעיר עם נטיות שמאלניות קיצוניות. במכתב ששוגר לראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשא את התאריך 30 באוגוסט 1978 נכתב:

מר בגין היקר, הרי בפניך אזהרה, שאם ממשלתך לא תשחרר מיד את קוזו אוקמוטו, יפני הכלוא בארצך, אפשר יהיה לצפות לפיגועי ירי מספר 2 ומספר 3 בנמל התעופה של תל אביב. התוצאה תהיה, כי מאמציך העזים להביא שלום באזור המזרח התיכון, יסתיימו בלא כלום לנצח נצחים. שלך, בכל הכבוד, קירשי צוג'יאמה, מזכ"ל מפלגת העבודה - החקלאים של יפן.

אוקומוטו, לבסוף, שוחרר ללבנון בשנת 1985, במסגרת עסקת ג'יבריל, שבה שוחררו שלושה שבויי צה"ל תמורת 1,150 אסירים ועצירים ביטחוניים. את העסקה המזעזעת הזו של שחרור מחבלים יותר מ-1000 בפעם הראשונה , עשו כתקדים שמעון פרס כראש ממשלה ורבין כשר ביטחון. יותר מ200 ישראלים נרצחו מידי מחבלים משוחררים אלן. בגלל המחיר הנורא ששילמנו בדם, כיום שדה התעופה לוד/בן גוריון הוא הבטוח בעולם. העולם שעצם עיניו כנגד הטירוף שהשתולל כנגדנו מקבל את מנת הארס שלו מבני טיפוחיו. מדינות אירופה שהסכימו בשתיקה למעבר חופשי של טרוריסטים תמורת הבטחה שלא יפגעו בהם... היום הם באים ללמוד מאיתנו.
לאחר שהות מסוימת בלוב, עבר אוקמוטו לסוריה ואז בעזרת תעודות מזויפות הסתנן ללבנון יחד עם פעילים נוספים של הצבא האדום היפני. ב-15 בפברואר 1997 נעצר אוקמוטו יחד עם ארבעה פעילים בארגון באשמת שימוש בדרכונים מזויפים, וב־31 ביולי נגזרו עליהם שלוש שנות מאסר. במהלך שהותו של אוקמוטו בכלא הלבנוני דרשה ממשלת יפן את הסגרתו לידיה, דבר שלא עשתה כשאוקמוטו שהה בכלא הישראלי.
במרץ 2000 קיבל אוקומוטו מממשלת לבנון מקלט מדיני על "שהשתתף בפעולות התנגדות כנגד ישראל. בשנת 2010 הגישו קרובי קורבנות הטבח וארגון שורת הדין תביעה נגד ממשלת צפון קוריאה, שהשתתפה באימון המחבלים. התביעה הוגשה בפוארטו ריקו, לבית משפט פדרלי של ממשלת ארצות הברית. בית המשפט קיבל את טענות התביעה, וקבע כי על צפון קוריאה לשלם פיצויים בסך 378 מיליון דולרים למשפחות ההרוגים.

לשמור על הבריאות באמצעות תזונה נכונה ודיאטה

 

העם היפני נחשב מאז ומתמיד לעם שהאוכלוסיה שלו מאוד רזה. למרות שהאורז הנו מאכל מסורתי מקובל והוא מכיל אחוזי שומן גבוהים, נדיר מאוד לראות יפנים ששוקלים יתר על המידה.
אם כך,  איך לוחמי הסומו (ריקישיטי) מגיעים למשקלים כמו 300 ק"ג?
אם חשבתם שזה בגלל שהם מעבירים את הזמן באכילה, אתם טועים.
מתנהגים כמו המערביים ועושים ההפך ממה שהאדם הסביר אמור לעשות - הם מפעילים שישה מנגנונים הקשורים למשקל הגוף ומתאמנים 5 שעות כל בוקר לפני שהם מכניסים משהו לפה, הם אוכלים רק כשהם ממש רעבים ואוכלים לעתים רחוקות מאוד. לכן, יכולים להעביר ימים שלמים בלי לאכול. בכך הם גורמים לגוף להיכנס למצוקה, להפעיל מנגנון הישרדותי ולאגור אנרגיה באמצעות שומן. הם לא שורפים שומנים בגלל הרכב התזונה שלהם שמורכב בעיקר מסוכרים שמספקים אנרגיה מיידית, כך שהגוף אינו שורף את מאגרי השומן העודף. הם לא עושים דיאטה מוגבלת בזמן אלא בונים הרגלי אכילה ופעילות גופנית בה הם מתמידים. זה לא דיאטה מוגבלת בזמן אלא אורח חיים. לכן, צריך לאכול בבוקר ומאז כל 3 שעות ארוחות קלות. לא לאכול סוכרים אלא להתמקד בפחממות מורכבות. לשמור על תזונה נכונה ולשתות הרבה מים. לא פחות חשוב, צריך לעסוק בספורט באופן קבוע, גם אם זה דורש להתחיל בקטן.

ולסיום, להלן תמצות דבריו של הרמב"ם, הסוד שלו לשליטה בתזונה על פי הרמב"ם: כל כך הרבה חכמה-
היום מתחיל בערב שלפני: ויהי ערב ויהי בוקר יום ...לכן עלינו לברר היטב מה טיבה של ארוחת הערב:
"ראוי לאדם בינוני הבריא למעט בסעודת הלילה, ותהא קלה מסעודת היום. וירוויח בזה ארבעה דברים:
א. ישמור בריאותו,
ב. יהא נשמר מדבר רע, שלא יבוא לידי מקרה לילה, שבא מחמת אכילה גסה ודברים המחממים.
ג. שיהיו חלומותיו נוחים ומיושבים, כי מרוב אכילה ושתיה רבה, פעמים באים חלומות קשים וזרים.
ד. שלא תכבד שנתו עליו, וייקץ בזמן הראוי. ודי לאדם הבריא לישון שש שעות....
ודע כי השינה תיכף אחרי האכילה מזקת לכל בני האדם, מפני שממלאה המוח עשנים. יש לחכות עד שיהיה בין האכילה והתנומה שלוש שעות או ארבע" (הרמב"ם,ספר הקצרת,פרק עשירי)