מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

יום רביעי, 10 בפברואר 2016

מירי מסיקה - באה אליכם








כשעצוב ולא הולך
כשמפחיד ומסתבך
אני באה אליכם אני באה אליכם
האוטו שט על פני הכביש
כנראה גם הוא מרגיש

אני באה אליכם אני באה אליכם
אבא יגיד "הגיעה הנסיכה"
אמא ברגע מוארת משמחה

ילדה שלנו כמה התגעגענו
חכי מעט ילדה שלי
לפני שתגדלי
ילדה שלנו כמה התגעגענו
חכי מעט ילדה שלי
לפני שתגדלי

ילדה קצרה על שביל ארוך
לא תעצור לסגור השרוך
אני רצה אליכם אני רצה אליכם
והסיפור על הלשון
עף וכבר נכנס ראשון
אני רצה אליכם אני רצה אליכם
אבא יגיד "הגיעה הנסיכה"
אמא ברגע מוארת משמחה

ילדה שלנו כמה התגעגענו
חכי מעט ילדה שלי
לפני שתגדלי

ילדה שלנו כמה התגעגענו
חכי מעט חכי מעט....

ילדה שלנו כמה התגעגענו
חכי מעט ילדה שלי
לפני שתגדלי


דרכים להטריד מינית בחוסר טאקט










היא אמרה לך לא אבל לא הבנת את הכוונה? ספר לי עוד על הכישורים הדרושים למלא את התפקיד הבכיר שלך...
ותודה לך יקירתי שבזכותך נשים אחרות לא צריכות לעבוד תחת החלאה... אבל כן ליסוע איתו באוטובוס, לעמוד לידו בתחנה וכשהוא ירדוף אחרייך ברחוב ואת אף אחד ברחוב זה לא יעניין או להתגרש ממנו כי במשך שנים הוא אילץ אותך לקיים איתו יחסי מין בלי שרצית. לכן, יצאת מעצמך והתפצלת לשניים כדי לא להרגיש כשהוא שכב עם הגוף שלך. זה היה ללא הסכמה? זה נקרא אונס על פי החוק!
בתמונה הבאה מוצגת אחת המודעות המבריקות שראיתי לאחרונה - מדובר בדפים שמודבקים בכוונה באמצע מגזין לגברים. ברגע שמפעילים טיפה כוח ופותחים את הדפים מקבלים תמונה מלאה עם המסר: "If you have to use force, it's rape."
פשוט, מבריק ועוצמתי באופן שמעביר את המסר. ישר כח.

credit: by South African agency Lowe Bull


רוצה לדעת איך להתחיל בטאקט ולקבל הסכמה?



בית הרוחות ברחוב יפו 86 בירושלים


הבית ברחוב יפו צילום: איציק שווקי


הבית למעלה מסתיר סיפור ייחודי, הכולל חתונה עם המת ובית רדוף רוחות. הבית ממוקם בירושלים, ברחוב יפו מספר 86. הוא נבנה בשלהי המאה ה-19 על ידי משפחה ערבית נוצרית אמידה וכיום משמש את משרד הבריאות של מדינת ישראל. ברטה ספפורד, בספרה "ירושלים שלנו", מספרת על מקרה נורא שאירע בירושלים בסוף המאה ה – 19:
סיפורנו מתחיל במשפחה ערבית נוצרית - קתולית, אשר התגוררה בירושלים ולה בן יחיד. לימים, הבחור גדל והחליט להתחתן עם בחירת ליבו. מפני שמשפחתו של החתן הייתה אמידה ביותר, ההורים החלו לבנות לבנם היחיד בית ברחוב יפו ליד שוק מחנה יהודה של היום לקראת היום שבו היה אמור לגור עם אשתו הטרייה. בן זה התכונן לנישואיו. החתונה נקבעה להיערך בבית החדש, אך אחרי מסיבת האירוסין הבחור נפטר במפתיע לפני הטקס. ההורים שעולמם חרב עליהם החליטו שלא לוותר על טקס החתונה.
מותו לא מנע מהורי החתן מלהמשיך בתוכנית לקיים את טקס החתונה המפואר, שבוודאי יכול להיחשב להזוי ביותר בכל הזמנים: האורחים התאספו בחדר הנמצא בבית הנבנה. יש שאומרים, כי הוריו של החתן החליטו להמשיך בטקס החתונה כהלכתו בלא לידע את האורחים, על מנת לשמח את האורחים בחתונה. גופתו של החתן המת הונחה על כיסא. הכלה הצעירה הובאה למקום, כאשר היא לבושה בשמלת כלה ומקושטת בפרחים ותכשיטים והושבה ליד גופת החתן.
במסגרת הטקס רקדה האם לפני הזוג את ריקוד החתונה, כאשר בידיה נרות דולקים. איציק שוויקי, רכז ירושלים במועצה לשימור אתרים, מספר כי "האם השכולה יצאה בריקוד המסורתי לפני החתן והכלה, ומיד לאחר מכן קרעה את ההינומה מעל פני הכלה. הקהל קפא על מקומו והמשיך להלוויה". כאשר שסיימה את הריקוד, קרעה את בגדיה, זעקה זעקה מרה לעיני הצופים ההמומים, חטפה את ההינומה מעל פני הכלה והתעלפה. לאחר ששבה רוחה אליה, הונחה הגופה בארון ונערכה ההלוויה. האם שלא יכלה לעמוד בצער, מתה זמן קצר לאחר מכן.
הבית, הממוקם ברחוב יפו 86, נחשב לא בכדי מאותו יום כ"בית הרוחות". הוא נבנה במשך עשר שנים החל מ-1881 ובנייתו מעולם לא הושלמה. הבית שלא הושלמה בנייתו, עמד במצב זה כמה שנים, שכן הופצה שמועה בירושלים ששדים ורוחות מתגוררים בו. תושבי העיר חשבו אותו לרדוף שדים ורוחות ולא העזו לרכוש אותו.
הבית אינו המקום היחיד בירושלים שמאמינים כי הוא מקולל ורדוף רוחות - אליו מצטרפים גיא בן הנום (גיא ההריגה), הבתים בין נחלאות לשוק, הבניין בקרן הרחובות בן מימון, אלפסי ואבן עזרא בעיר, הכביש המכושף המחבר בין שכונת ארמון הנציב לג'בל מוכבר, בניין רשות החנייה של ירושלים בכיכר ספרא 13, בניין האוריינט האוס, השוקניון, בית החולים למצורעים הנסן בשכונת טלביה ומרכז כלל ברחוב יפו.
עם זאת, לאחר מספר שנים בשנת 1890, החליטה עריית ירושלים, תחת שלטון האמפריה העות'מנית, לסיים את בנין הבית ואף להגדיל אותו ולהפכו לבית חולים ששרת את אנשי הכפרים הערביים ליד ירושלים. השלטונות העות'מנים הסבו את המקום לבית חולים עירוני וכינו אותו "מוסתאזפה" (בית בריאות). מבנה בית הבריאות במחנה יהודה ממוקם בתוך חצר מתחם שבחזיתו שער גדול. בחזית הבית גמלון אבן עליו חקוק סמל האימפריה העות'מאנית. היו בו 30 מיטות. צוות קטן של רופאים ואחיות טיפלו בין השאר בכפריים שבאו מליפתא, סילוואן, מלחה וכפרים רחוקים יותר. אחת הרופאות שעבדו בו הייתה הרופאה המפורסמת דר' הלנה כגן, רופאה יהודיה, ששרתה בבית החולים. לא היה מקובל שרופאה תשרת קהל אסלמי. מינוי זה ניתן לה בזכות הצלת בנו של מושל העיר התורכי . בית החולים מומן מגביית מס (מס דרכים) על דרך יפו. עם זאת, החולים, אפילו העניים ביותר, סירבו להיכנס לבניין מפחד השדים והרוחות.
עם השנים עניין השדים נשכח. בהמשך, בתום מלחמת העולם הראשונה, בתקופת המנדט הבריטי בישראל, הקימו הבריטים במקום את לשכת הבריאות המנדטורית העירונית של ירושלים. הבניין ממלא תפקיד אותו הוא ממלא עד ימינו, מאחר והחל מ-1948 הבניין החל לשמש בתור לשכת הבריאות המחוזית של משרד הבריאות הישראלי.








יום שלישי, 9 בפברואר 2016

איך קוראים ליום הזה - יום האם או יום המשפחה?





בעולם מצוין יום האם ביום ראשון השני בחודש מאי. בישראל מצוין יום המשפחה בל' בשבט, בעקבות תאריך מותה של הנרייטה סאלד, שהקימה את ההסתדרות הציונית הדסה, ארגון הנשים הציוניות, וכונתה "אם הילדים". היוזמה הראשונית לחגיגת יום האם בישראל שייכת לאגודת "עזרה", אגודה לעזרת נשים יולדות, שבראשה עמדו הרבנית שרה הרצוג ומ. הופיין.
בשנות התשעים הונהג בישראל לקרוא ל"יום האם" "יום המשפחה". יום זה בא להדגיש את הקשר בין בני המשפחה, ואת מחויבותם ותרומתם המשותפת לתא המשפחתי. לילדיי האהובים, שתיקנו אותי שהיום זה יום המשפחה ולא יום האם... אז יש לי כמה דברים להגיד לכם:
1. בזכות אמא הגעתם לעולם.
2. הייתם בבטן שלי 9 חודשים עד שהגעתי לגודל של משאית.
3. אחרי שנולדתם אמא סבלה מטחורים קשים - בזמן שאבא ישב בניחותא על התחת.
4 גודש יש גם בחזה ולא רק באף. ההבדל שבחזה זה הרבה יותר כואב, וזה כאב ששייך רק לאמא.
5. זה אפשרי להקיא 36 פעם ביום, ללכת לישון על קיבה ריקה ושוב- לקום ולהקיא.
6. כשלא הרגשתם טוב בגן, הגננת לא התקשרה למשפחה - היא התקשרה לאמא. אלי.
7. אמא ויתרה על קריירה רק בשביל לראות את הפנים היפות שלכם ב:16:00 ולא ב: 20:00.
8. זאת אמא שהלכה איתכם לרופא יום אחרי יום אחרי יום, עד שהרופא ראה את האדום בגרון, שאמא ראתה כבר כמה ימים לפני זה.
9. את סימני המתיחה בבטן של אמא קיבלתי מתנה מההריון. הבטן של אבא נשארה חלקה!
10. כמעט כל קרע אפשר לתפור. גם קרע שנעשה בלידה. ותפרים שורפים מאד!!!!
11. אמא אוהבת את כל מי שאתם אוהבים, גם אם לפעמים החברים שלכם נתקעו לי בבית כמו עצם בגרון.
12. הילדים שהציקו לכם בגן - הפסיקו להציק בזכות שיחה שאמא שלו קיבלה מאמא שלכם.
13. בכל פעם שאתם לא מרגישים טוב- גם אמא לא מרגישה טוב.
14. צמד המילים "אנחנו בהיריון" הוא מכבסת מילים של "אישתי בהריון ונמאס לי שהיא מקבלת את כל הקרדיט".
15. רק לידיעתכם - אבא לא באמת היה בהריון.
אז ילדודס שלי...אתם תקראו לזה יום המשפחה, אני אקרא לזה יום האם...ואני בטוחה שכשתגדלו גם אתם תקראו לזה יום האם.
יום האם (משפחה) שמח לכולנו



יום שני, 8 בפברואר 2016

פמיניסטיות שמאלניות לא עושות שיימינג על עברייני מין מהשמאל










הרבה נאמר על "הטרור הפמיניסטי" - איך נשים הורסות חיים של גברים על כלום ושום דבר. איך הן עושות "שיימינג" לאותו גבר שהטריד אותן במקום ללכת במסלול המקובל ולהתלונן עליו. הפעם אעסוק בפוסט זה בגישתה של יחימוביץ' ושותפיה לשמאל הפמיניסטי בישראל.
שעתיים. זה הזמן שעבר מרגע שפורסם על פרשיית המין של אייל גולן, אי שם בסוף 2013, ועד ששלי יחימוביץ' ראתה לנכון לפצוח בפוסט זועם ומאשים כלפיו בו היא תיארה – ואני מצטטת – "גועל נפש אישי וסלידה מוסרית ממנו ומפמלייתו". וגם את "הניצול, אטימות הלב, הציניות.. ספסור.. בהמיות".
שעתיים בלבד. בלי בית משפט, בלי הוכחות, בלי שמץ של ספק עצמי (למעט ה"על פי החשד" בו היא חייבת להשתמש כדי להגן על עצמה מתביעת דיבה). בביטחון מלא של מי שהייתה שם וראתה הכל. שעתיים אחרי שהסיפור התפרסם בכלי התקשורת.
מדברים על שיימינג? על זה שהרשת הפכה לבית משפט עממי? תזכרו מי מוביל ומי מנהיג את התופעה - השמאל הישראלי. גם אם קשה להכיר בכך, קשה לקבל את זה, כי הרי מדובר בפוליטיקאית שנחשבת ישרה ומוערכת גם בקרב מי שלא שייך למחנה שלה.
אבל נו, טוב, מילא אם היא הייתה עקבית בשיטה. אולי היה מקום לספק, שמא מאחורי השיימינג הציבורי יש איזו תפיסה עקרונית שניתן לסבול אותה. אולי. נניח.
יחד עם זאת, כבר ארבעה ימים שאני מחכה לשווא לקרוא איזו מילה של גינוי מצידה ומצד חברותיה באגף השמאלי כלפי משה איבגי והטענות שנשמעות כלפיו - על ידי שמונה נשים שונות, נכון לעכשיו, שטוענות שהוא כפה את עצמו עליהן בניגוד לרצונן וכשהן התנגדו, הוא הביא לפיטוריהן. כי כתיבת פוסטים אמיצים וחודרים ומלחמה בעבירות מין זה כל כך סקסי ואמיץ ופמיניסטי ואיזו יושרה ואיזו פוליטיקאית מזן אחר. למה לא? כל כך הרבה נקודות זכות בדעת הקהל, כל כך הרבה לייקים בפייסבוק. למה לא באמת? אבל אין כאן שום דבר אמיץ. כל המדינה נכנסה באייל גולן. באופן ספציפי אפשר לומר שאייל גולן הוא לא בדיוק כוס התה של מצביעי העבודה. שלא כמו עמיר בניון ומפלגת הליכוד, מפלגת העבודה לא הזמינו את גולן לשיר בכינוסים של המפלגה גם לפני פסטיבל השיימינג. אף אחד לא ינטוש את שלי כי השמיצה את אייל גולן. ההפך – היא תגרוף עוד תומכים מהשמאל.
משה איבגי, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר לגמרי. מדובר בשחקן מהמדרגה הראשונה. שמנה וסלתה של האליטה. בן בית בקאמרי. אחד מהקולות החריפים ביותר של השמאל, ממש הפנים של המחנה. ועוד מזרחי – איזה נכס! רק לפני שנה הוא הוביל את תעמולת הבחירות של המחנה הציוני. אולי מתישהו יקפוץ לכנסת. לא זורקים נכס כזה כל כך בקלות. אולי בהמשך, אולי כשהעניין ירגע קצת, נשלם את מס השפתיים. בוודאי שלא נתנפל עליו מיד כשפורסמה הפרשה.
אחרי כמה זמן תדברי, שלי? שבוע? שבועיים? הרי צריך לתת לאיש לנוח. הוא עובר ימים קשים, ואולי תצטרכו אותו גם בקמפיין של 2019.
תראו איך גם העיתון של נוני מוזס מתייחס אל מי שמוזס חפץ ביקרו - מציג בכותרת הראשית את איבגי האנושי מנסה להתנצל ובכך מודה בחצי פה שהוא מעולם לא ניסה לפגוע במוטרדות [כשדרש מהן פינוק מיני]. אבל תראו איזה כותרת ענק יצרו בעיתון של מוזס כשנעשה שיימינג על ינון מגל הימני ועודדו את השיימינג!
אגב, שמעת מה קרה עם אייל גולן בסוף? התיק נסגר בשל חוסר ראיות. התיק נסגר בלא כלום. ואיפה שלי? היא כבר גרפה את האהדה הציבורית, והמשיכה הלאה. "גועל נפש אישי", "ניצול" ו"אטימות הלב" הנן מילות קסם. רק צריך לדעת נגד מי להשתמש בהן: נגד מי שהבוחרים שלך אוהבים גם ככה לחבוט בו, לא מול יקיר המפלגה. העיקר שיחימוביץ' הצליחה ליחצן את עצמה כאבירת הנשים המסכנות. או אבירת האמן המטריד, תלוי לאן נושבת הרוח.
נוני מוזס ושלי יחימוביץ' אינם השמאלנים היחידים שתוקפים ימניים שעברו עברות כאלו ואחרות, אך אינם עושים שיימינג לשמאלנים עבריינים שביצעו עבירות חמורות יותר מהטרדה מינית ללא קיום יחסי מרות שלא במסגרת העבודה כפי שביצע ינון מגל. יצחק לאור למשל הוא סטוקר, מטרידן מינית ואנס סדרתי. אף פמיניסטית מהשמאל לא ביצעה לו שיימינג - לא מרב מיכאלי, לא מיכל רוזין וגם לא שלי יחימוביץ' שאצה רצה לה לעשות שיימינג לאייל גולן. וזה למה?
כי יצחק לאור הוא אנס סדרתי שמאלני הזוי וידוע שעובד בעיתון הארץ לאנסים שוכבים. הן מוסיפות חטא על פשע גם כשהן מצדיקות בפועל עבירות אלו ונוספות כי כיבוש או אינן מגנות אונס והטרדות מיניות של ערבים נגד יהודיות וכן, כששוהים בלתי חוקיים, מסתנני עבודה מדרום אפריקה ומוסלמים נוספים מטרידים מינית ואונסים יהודיות.
דוגמא נוספת לדו פרצופיות של השמאל הנו עמרי פדן, הזכיין הישראלי של מקדונלדס. מדובר בעבריין מורשע, כשניסה למשל למנוע את ההתאגדות של העובדים ברשת, פגע בזכויות העובד שלהם ומעסיק בעיקר ערבים שנותנים שרות גרוע לחיילים בפרט וליהודים בכלל. אבל, פדן סרב למשל לפתוח סניף באריאל. לכן, השמאל הסוציאליסטי שדואג כל כך לזכויות האדם, ובפרט לזכויות העובד, כדוגמת שלי יחימוביץ ואפילו זהבה גלאון, לא אצו רצו לגנות אותו. ההיפך, הם מחבקים אותו ונתנו למעשיו לגיטימציה כשסרב לפתוח סניף באריאל. עד היום אני מחכה לשמוע מהן גינוי על מעשיו. עובדי מקדונלדס אף לא קיבלו גיבוי מיחימוביץ' ה'סוציאליסטית' או מאף לוחמת אחרת למען זכויות אדם מהשמאל.
זה לא שאני מצפה שלשם שינוי השמאל יגנה את מעשיו של משה איבגי. יחד עם זאת, מאחר ומעשיו לא ראויים וכן, אנשי השמאל גינו ימניים שהואשמו במקרים פחות חמורים, מן הראוי שאנשי השמאל יגנו את משה איבגי. עם זאת, חלקם מחבקים אותו, תומכים בו ואף מביעים חשש לחייו, וחלקם האחר מתעלם, לא מגנה את מעשיו ואף כדוגמת אורנה בנאי, מסרבים בתוקף לשתף פעולה בפסטיבל השיימינג. הגזענות האמיתית נמצאת בשמאל, והשמאלנים מוכיחים זאת שוב ושוב.





צפו: לכבוד חגיגות השנה למעבר שלנו לערוץ 10, גיא פינס הגיע כדי לפרגן וראה מה קורה מאחורי הקלעים
Posted by ‎גב האומה‎ on Monday, February 8, 2016


עזרא נאווי, מקים ארגון "זכויות האדם" תעאיוש, הנו מחבל שדרס חייל צה"ל , אנס ופדופיל שהורשע במעשים אלו על ילד ערבי מיהודה ושומרון, הוא ופוגע בזכויות האדם של ערבים ביהודה ושומרון באמצעות סיוע לרצח, כשמסגיר ערבים המעוניינים לממש את זכות הקניין שלהם ולמכור ליהודים את אדמותיהם לרשות הערבית בשטחים. הרשות גורמת להם למות מוות טבעי, כהגדרת עורך דינו של נאווי, כשמענה אותם ולבסוף משליכה אותם מהחלון של חדר בחקירות.
למרות זאת, השמאל קיבל את מעשיו של נאווי באהבה. לא רק שלא גינו את מעשיו, אלא נתנו להן לגיטימציה. הפעילו לחצים כדי לצנזר את התחקיר ואת הביקורת בתקשורת על מעשיו. מינו לו עורך דין והגנו עליו בתקשורת. זהבה גלאון אף הגדירה אותו כאימפריה. "חמודים" רבים מהשמאל האנרכיסטי אף פוגעים בחיילי צהל מאז 1967. מבחינת השמאל זה לגיטימי.
בכל פעם שאני נכנסת לוויכוח ומנסה להגן על נשים שהוטרדו מינית או נאנסו, אני בדרך כלל מאבדת את זה כשאני שומעת את הצד השני אומר/ת "תעשי לי טובה, את יודעת שבדרך כלל מגלים שהיא פשוט שיקרה ולא היה אונס/הטרדה (לא נכון בעליל)" או "היא מגזימה, אפשר לחשוב מה הוא כבר עשה - זאת אשמתה שהיא הגיעה למצב הזה (האשמת הקורבן 101)". הוויכוח נגמר בזה שאני אומרת לעצמי שאני חייבת להפסיק לבזבז את האנרגיות שלי על אנשים שלא מסוגלים להבין את הכאב של אנשים אחרים.
אמנם תוכנית גב האומה אינה ידידותית לכל מי שאינו אשכנזי שמאלני מתל אביב. עם זאת, זהו המונולוג הכי חשוב של שליין עד כה, שמציג את מהות הפמיניזם על רגל אחת - תקשיבו ואז אולי תבינו למה נשים לא מתלוננות ואין להן כלל אינטרס לדווח למשטרה על עבירות מין. המונולוג מציג הכל על שיימינג כפתרון להתמודדות עם הטרדה מינית בעבודה, המובילה לפיטורין של המתלוננות ומסבירה מדוע אין להן אינטרס לפנות למשטרה בנושא.
לא רק שהשוטרים עצמם עברייני מין ומטרידים מינית ואונסים שוטרות, אלא גם שופטים מביישים את המתלוננת ומעבירים אותה אונס שני, אם זה בכלל מגיע למשפט. המתלוננת תעבור עוד לפני כן אונס שני בחקירת המשטרה. הסביבה תקרא לה זונה והיא תפוטר מהעבודה. היא לא תתקבל לאף עבודה אחרת. ברוך שעשה אותך גבר בחברה פטריארכלית ופרימיטיבית כל-כך. אני לא בטוחה אם המונולוג של שליין יותר מצחיק או עצוב, אבל ללא ספק זו הנורמה. למרות זאת, אני מפצירה בכולכם לקחת רגע ולצפות בשמונת דקות הללו, בהן מוצגות מצבן של נשים בחברה שלנו. יותר נכון נשים חזקות שעוד יש להן יכולת לצאת לעבוד וללכת להתלונן במשטרה.
תראו מה מצבנו- הנשים החזקות, ואז תחשבו על כל הנשים שלא חולמות להגיע בכלל למקומות העבודה האלה. שקולן מושתק עוד יותר. מה קורה להן? תקראו את השורה הבאה ותפנימו: אין אישה בעולם שלא עברה הטרדה מינית. בואו נחזור על זה אבל הפוך: כל אישה בעולם, עוברת הטרדה מינית. מתישהו בחייה היא עוברת הטרדה מינית, חודרנית יותר או פחות, מילולית או פיזית. זה לא משנה. זה כולן - האישה שלך, אמא שלך, הבת שלך. כולן. רובנו שותקות, מחליקות, מעבירות הלאה. האמיצות באמת (או התמימות שמאמינות "במערכת") יתלוננו.
ליאור שליין מסביר בצורה מדויקת, שנונה ומצחיקה להפליא את האבסורד בללכת להתלונן. לכן, הפתרון - שיימינג. כשבית המשפט, המשטרה והרשויות מתרשלים בעבודתם. את העבודה עושה השייר, הלייק והטוקבק. הם יגרמו לאותו מטרידן לקבל את העונש המגיע לו. בנות, בנים, תמשיכו לעשות שיימינג למי שמגיע לו. צריך לצפות בזה כי ליאור שליין עושה סקירה סאטירית וסופר חשובה על חוסר האחריות המערכתית שמתגלה שוב ושוב כלפי מקרי אונס והטרדה מינית. גם מצד גברים בתפקידים בכירים וגם כלפי נבלות סרוחות כמו יניב נחמן אנס עלוב. חוסר אחריות ואוזלת יד של מערכת שלמה שמטפחת, מייצרת ומשמרת תרבות אונס. מרגיש לפעמים כמו מבוך ללא יציאה. אז הרי לכם - הסבר נחמד (ליאור עושה את זה יותר טוב ממני- כי הוא גבר, ואני בסך הכל אישה).



צפו בכל מה שיש Lior Schleien לליאור שליין להגיד על ההטרדות המיניות, עבירות המין, הקורבנות והמשטרה. מונולוג הסיום מתוך גב האומה אשר שודרה (אמש) בערוץ 10 Channel10 >>
Posted by ‎גב האומה‎ on Saturday, February 6, 2016




יום שבת, 6 בפברואר 2016

אבא שמעון גור בעוני בתימנית מלים לשיר [פרודיה תימנית]








אבא שמעון גור בעוני
לאדה הייתה תימני
אבא שמעון גור בעוני
לאדה הייתה תימני
לאדה היתה קנו סומלי
אין אני פיל תימני
לאדה היתה קנו סומלי
אין אני פיל בכלא
לאדה היתה קנו סומלי
אין אני בכלא


אבא שמעון גור בעוני
לאדה הייתה פיל זמני
אבא שמעון
אבא שמעון גור בעוני
לאדה הייתה פיל זמני
אבא שמעון

אבא שמעון לאדה הייטק
TEAM S.W.A.T לייליה
אבא שמעון לאדה הייטק
TEAM S.W.A.T לייליה
הסלט מילא וגם לי 
R.P.G מן אפיה
הסלט מילא וגם לי 
R.P.G מן אפיה
הסלט מילא וגם לי 
R.P.G מן עפיה

אבא שמעון גור בעוני
לאדה הייתה פיל זמני
אבא שמעון
אבא שמעון גור בעוני
לאדה הייתה פיל זמני
אבא שמעון

אבא שמעון הקמת הייטק
קם הרע עם נינג'ה WHAT
קם הרע עם נינג'ה WHAT
לאדה עט עם לילה לS.W.A.T 
אל תביא ונעל ואללה
לאדה עט עם לילה לS.W.A.T 
אל תביא ונעל ואללה

אבא שמעון גור בעוני
לאדה הייתה פיל זמני
אבא שמעון
אבא שמעון גור בעוני
לאדה הייתה פיל זמני
אבא שמעון

אבא שמעון יום עני לי
ועם הסיר הנני
אבא שמעון יום עני לי
ועם הסיר הנני
אינני מורחב ליחה לי
כן כיסה לי חברי
אינני מורחב ליחה לי
כן כיסה לי חברי
אינני מורחב ליחה לי
כן כיסה לי חברים

לה לה לה ואלה לה לה 

אבא שמעון גור בעוני
לאדה הייתה תימני
אבא שמעון גור בעוני
לאדה הייתה תימני






צריך להעביר את משה איבגי משפט שדה








פרשת ההטרדות המיניות של שחקן התאטרון השמאלני - הזוי משה איבגי, שהתחילה בחשיפה הראשונית של 6 מתלוננות נגדו, דבר שהוביל לחשיפת מקרים נוספים מעוררת סערה. כל המתלוננות מעידות שהוא תקף אותן כשהוא החדיר את הלשון שלו לגרון שלהן. איבגי כמובן מכחיש, מחר והוא מודע לכך שהתעשיה תמשיך לשתף פעולה ותתמוך בו כמו שתמכה בו עד עכשיו. זה לא מונע ממנו להתלונן על כך שהוא עובר משפט שדה ולהזדרז לשכור את שרותיו של עורך הדין הפלילי - יוקרתי ציון אמיר.. הוא מאשים את המצב בו הוא נמצא בטרור פמיניסטי ולא בגלל שביצע הטרדות מינית, נישק נשים צרפתית בניגוד לרצונן ומאוחר יותר פעל לפיטוריהן מההפקה.
אחת השחקניות שהוטרדו על ידי גברים מהסוג של משה איבגי, שרון זליקובסקי, הסכימה להחשף וכתבה:

"יש משהו כפייתי בגברים מהסוג הזה. מביא בחילה. יכולה לזהות את הסוג הזה אפילו מרחוק..
תמיד מותר להם לגעת,לחמוד, לדרוש, להימרח עליך בלי שום התרעה ואם לא תסכימי ותשימי גבול ברור, הוא ומקורביו ינסו לגרום לך להרגיש אשמה, זונה, מתלוננת שווא ולכי תוכיחי שדברייך הם הם האמת לאמיתה.
אני כאישה עובדת, שחקנית, מנחה, כבר הייתי מותשת לגמרי..
...״הוא יודע שהתלוננתי. הסוכנת שלי דיברה איתו.
הוא גרם לזה, שאף אחד לא מדבר איתי באולפן. תחושה של בדידות . את לבד מול המערכת המכוערת הזאת. כזאת כפיות טובה. אני יכולה להרגיש את העיניים שלו בגב שלי מחפשות שאמעד או אעשה איזושהי טעות.
הוא מגייס את עובדיו שהולכים שבי אחריו, ושם לך מלכודות העיקר שהוא ייצא ללא פגע (הרי כבר מישהי בעבר התלוננה עליו) ממש ״שה תמים״ ויפנה אלי כמובן את כל האשמה. יגיד לכולם, שאני מדמיינת..
מן משחק אגו שכזה רק כי לא רציתי להיות איתו.
כבר לא הייתה לי ברירה.
ימי הצילום עבורי נהיו בלתי נסבלים .
פניתי לסוכנות שייצגה אותי אז. התלוננתי והתחננתי לעזרה. אך לצערי דברי לא נלקחו ברצינות הנדרשת. וחודשיים שכבר עובדת בפחד גדול. בלתי נסבל.
הוא אמר להם שאני ממציאה... שאני קפריזית... הדף סופג הכל. גם שקרים.
הייתי מגיעה לצילומים רועדת מפחד, ללא שינה ובמקום להתמקד בפאן המקצועי ובתוכן שהעברתי הייתי עסוקה באיך לשרוד את יום הצילומים הזה בלי התמוטטות עצבים.
בסוף לקחתי עורך דין, אילו עוד אופציות היו לי כדי להגן על עצמי?!
פיטרתי את הסוכנת. זו היתה דקירה בחזה. מדהים שאיך שהייתי זקוקה להגנה מהסוכנת שלי חברת ההפקה פתאום היתה חשובה יותר והרי יש להם עוד כמה וכמה עבודות משותפות. פשוט לא כדאי לה..
..."הדיונים שנתיים עם המפלץ הזה לא שווים את עוגמת הנפש שתעברי״ אמר לי העורך דין. ״שנתיים של דיונים והשמצות בשביל 70 אלף ש״ח?! תחשבי אם זה שווה לך?!״
והאמת שרק המחשבה לפגוש בו בבתי משפט ממשיך לשקר ולצפות שוב בפרצופו האפל היתה תמונה קשה עבורי.
עזבתי. נשארתי ללא עבודה.
לא נותרה לי ברירה. הייתי חייבת להציל את עצמי. זה לא היה שווה את הבריאות הנפשית שלי.
ללא זכויות.
ללא פיצויים.
ללא תודה ועם לב כואב.
פגועה עד עמקי נשמתי.
שבת שלום"


אני שומעת את סוללת המסנגרים על משה איבגי בימים האחרונים, ואני מתפוצצת. אלברט אילוז, אריה מוסקונה - אתם רציניים?? זה ממש לא קשור לעניין הגדרות חוקיות. זה קשור להתנהגות שכבר לא מוכנים לקבל. תפנימו, על הרבה פחות מזה אנשים הלכו הביתה. הרי הבנאדם עצמו אומר שלא התכוון לפגוע ושהחיים שלו נהרסו. ומה עם החיים של הנפגעות? לך הביתה איבגי.
למרות שגורמים בתעשייה טוענים כי התנהגותו של איבגי הייתה ידועה ברמה כזו שאף הייתה אמורה להתפרסם כתבה בנושא באתר וואלה, אך היא נגנזה. הציבור מוסיף חטא על פשע, כאשר מעבירים ביקורת על המתלוננות והן מותקפות. מי שפותחת את הפה, תפוטר מיידית ולא תועסק יותר, מאחר והיא מוגדרת כעובדת בעייתית שלא רק נמנעת מלהסכים להטרדות, אלא דווקא בגלל שלטענת המעסיקים, היא מנענעת את הספינה. בכך, המעסיקים נותנים לגיטימציה להמשך ההתנהגות של מטרידים ותוקפים כדוגמת משה איבגי, מאחר ולא ננקטים כל סנקציות כנגד אנשים כמותו ומעסיקים ממשיכים להעסיק אותו. מופעלת דינמיקה של השתקה.
כשהמעסיק צריך לטפל בתלונה על הטרדה מינית, הוא פועל בהתאם לאינטרסים שלו - לפטר את המתלוננת ולהגן על התוקף או המטריד, למרות שידוע שהיא דוברת אמת. הוא רוצה שקט תעשיתי, ועובדות שמתלוננות על הטרדה מינית או תקיפה לא מאפשרות שקט תעשייתי. לכן, קל לבחור לפטר אותם במקום לעשות את המעשה המוסרי והנכון. לכן, למי ששואל מהו האינטרס של נשים שעברו תקיפה מינית או הטרדה מינית לחשוף את מקרה התקיפה או ההטרדה ברשת החברתית אך לא להתלונן על המקרה במשטרה? אז זהו, שמדובר בשאלה מיותרת. במקרים רבים, כמו גם במקרה של איבגי, נשים אלו פוטרו לבקשת איבגי המטריד, מאחר והן לא נכנעו לו ולא שתפו פעולה. במקרה של איבגי אף טוענים שמדובר ב"חיסול פוליטי" לאור דעותיו ההזויות של איבגי. חשוב לציין שכדי להשיג עבודה בתאטרון, על השחקן לבטא דעות שמאלניות קיצוניות. למעשה, אם רוצים בישראל תפקידים בהפקות תאטרון, סרטים וסדרות ולהנחות תוכניות, יש דעות שאסור להביע מהצד הימני של המפה הפוליטית.
בהמשך, למוטרדת או למותקפת אין אינטרס להתלונן במשטרה, מאחר והחוקרים לא יטרחו לחקור ותיק החקירה יסגר תוך פחות מ-24 שעות בטענה של "חוסר אשמה", "חוסר ראיות" או "חוסר עניין לציבור". התיק ייסגר מבלי שיבוצע דבר לחשיפת האמת. הדבר היחיד שיהיה בתיק זה העדות של המתלוננת. לא יטרחו אפילו לתשאל עדים, כל זאת בניגוד לסעיף 3 לפקודת המשטרה.

גם אם התיק ייחקר על ידי המשטרה ויגיע לפרקליטות, הוא לא יגיע לבית המשפט, מאחר והפרקליטים עובדים על אחוזי הצלחה. מצבה הנפשי של המתלוננת לא תמיד מזהיר בעקבות מכבש הלחצים מצד הסובבים להפסיק את התהליך. הדבר מפחית משמעותית את הסיכוי להצליח בתביעה ולהשיג הרשעה. וגם אם התיק יגיע למשפט, השופט יתקוף אותה אישית, יחד עם עורכי הדין שלו. קרי, מערכת המשפט יתייחסו אליה כאל האדם שעומד כאן למשפט בכוונה תחילה ובניגוד לכל הליך תקין. ואם מערכת האכיפה והמשפט לא מטפלים בנושא כראוי, אז למה שהמעסיק יבחר לפעול בדרך הנכונה והמוסרית ויפעל לפיטוריו של המטריד?
אם כך, מה האינטרס של אישה שנפגעה להרוויח מחשיפה בתקשורת וברשתות החברתיות של מעשה פלילי ולא מוסרי כזה אותו ביצע אדם מפורסם, וחזק ומקושר כמו משה איבגי? היא מרויחה ממש שום דבר. התוצאה האפשרית הכמעט יחידה מבחינתה היא שהיא זו שתואשם ב"שיימינג" ובכך ש*היא* זו שהורסת את החיים *שלו*. יש סיכוי גבוה שיגידו שהיא "פיתתה אותו", "ניצלה אותו כדי להתקדם" או סתם "לא הבינה את הסיטואציה", וסיכוי גבוה ביותר שבכלל יקראו לה שקרנית. אבל המתלוננות נגדו פוטרו מיד לאחר מקרי התלונה ולא כולן התלוננו. הן פוטרו בגלל שלא שיתפו איתו פעולה ולא איפשרו לו להטריד אותן מינית או לתקוף אותן בניגוד לרצונן.
ומה יש למטרידים למיניהם להרוויח מחיזוק הנראטיב לפיו נשים שמתלוננות הן שקרניות? הם מרויחים הכל.
למעשה, כנראה הסיבה שהתגובה הכי נפוצה שאני מקבלת בכל פעם שאני מדברת נגד מטרידנים ותוקפים מינית ומגנה על מתלוננות או כאלו שמדווחות על הטרדה ותקיפה מבלי ללכת למשטרה, היא הטענה של תופעת "תלונות השווא" של נשים כלפי גברים. אז הנה, לבקשת הקהל, אני מתייחסת - אין "תופעה" כזאת של תלונות שווא. מספר תלונות השווא של נשים נגד גברים הוא זעום, אפסי ושולי לחלוטין, כמעט ולא קיים, בטח לעומת כמות הנשים שלא מעזות בכלל להתלונן.
רוצים נתונים? בבקשה – 3 כתבי אישום בלבד מוגשים כל שנה בממוצע נגד נשים בגין תלונת שווא, בכל סוגי העבירות (ולא בהכרח רק בעבירות של אלימות מינית). על פי מידע שחשפה עמותת "אחת מתוך אחת", בשנים 2012-2014 הוגשו בסך הכל 182 כתבי אישום על תלונות כוזבות, 9 מתוכן בלבד נגד נשים והיתר נגד גברים. והנה עוד נתון - סקר של הלמ"ס מראה ש-98% מנפגעות הטרדה מינית לא מעזות להתלונן במשטרה. איך יעזו כשהמשטרה עצמה נגועה בתרבות מחרידה של אלימות מינית? כששופטים מטיחים בפניהן שהן "לא נראות כמו מישהי שהוטרדה, אלא כמו מישהי שעושה שימוש במיניות שלה"? כשחשיפה של התלונה שלהן בציבור – כפי שקרה עכשיו למי שהתלוננה נגד התיאטרון של איבגי – הופכת אותן אוטומטית לשרמוטות שקרניות?
ועוד הערה, גם על משה איבגי וגם בעקבות ההחלטה של המשטרה אתמול לסגור את התיק נגד סילבן שלום - החוק מכיר בחסמים העצומים שעומדים בפני אישה שנפגעה מינית ובקושי הגדול להתלונן, ולכן הוא מחייב חקירה של העדויות גם ללא תלונה. זה צריך להיות המקרה הפעם, ובטח שזה צריך להיות המקרה כשמדובר בשר לשעבר, שאסור שההתפטרות שלו מהממשלה תפטור אותו מאחריות משפטית.
שיח "תלונות השווא" משרת מטרה מאוד ברורה – להפחיד ולהשתיק את מי שנפגעה באמת ולהפוך את המלחמה שלנו נגד אלימות מינית מכל סוג ל"מאבק של נשים נגד גברים", במקום פשוט למאבק אנושי. והעובדה שנשים לא מתלוננות היא לא הוכחה לכך שהן לא באמת נפגעו, היא ההוכחה שזה עובד.






משה איבגי הוא פרזנטור של המשרד לאיכות הסביבה ומקבל מאות אלפי שקלים בשנה על עבודתו. בנוסף, הוא עובד במספר תאטראות שממומנות בכספי המסים. המסים שלי משלמות לו את המשכורת. אני מצפה מהמשרד לאיכות הסביבה ומהתאטרונים המעסיקים אותו לפטר את משה איבגי לאלתר.
אז הנה השחקנית שרון זליקובסקי שבאומץ לב העזה להתלונן על גברים מהסוג של משה איבגי ופוטרה בעקבות כך מההפקה. לאחר שהפרשה התפוצצה ונשים נוספות שעבדו עם איבגי והוטרדו מינית על ידו דווחו על כך, גם היא נחשפת, מספרת כיצד הוטרדה מינית וכיצד התפוטרה לאחר שהתלוננה על ההטרדה ובעקבות כך הוחרמה על ידי הצוות ועברה התנכלויות. הגיע הזמן לעשות בו סיכול ממוקד.



יש משהו כפייתי בגברים מהסוג הזה. מביא בחילה. יכולה לזהות את הסוג הזה אפילו מרחוק..תמיד מותר להם לגעת,לחמוד, לדרוש, להימ...
Posted by Sharon Zelikovsky on Friday, February 5, 2016