כשערבים מבצעים פיגועי טרור: משטרת ישראל מאבדת כיוון ועוצרת יהודים

"תיירת יפנית נפגעה בפיגוע בחברון על ידי מיידה אבנים או בשמו המסורתי ביפן — אישימאבן". 
זה הסטטוס המצחיק שפרסם ח"כ אורן חזן בעקבות פיגוע אבנים שביצעו מחבלים ערבים וגרם לפציעתה של תיירת יפנית [יוצאת מתוך נקודת הנחה שהיא הגיעה למקום כדי להגן על זכויות האדם של המחבלים שעשו עליה פיגוע]. את השמאלנים ההזויים בעיתון הארץ זה לא הצחיק והם העבירו ביקורת על אורן חזן. צעיר יהודי פירסם פוסט סאטירי המתייחס למצב הביטחוני ונעצר על ידי משטרת ישראל. לאחר חקירה של מספר שעות שוחרר הצעיר בערבות. מארגון חוננו נמסר: "במשטרה איבדו כיוון"
מפרסם הפוסט הנו צעיר יהודי, כבן 22, אשר סיים לאחרונה שרות צבאי קרבי בצה"ל, נעצר אתמול (יום ב') בשעות הערב בעקבות פרסום של פוסט סאטירי אותו כתב בדף הפייסבוק האישי שברשותו. הפוסט, אותו פרסם הצעיר התייחס למצב הביטחוני בזווית הומוריסטית:

"אני יושב בבית חולים פתאום באה אלי אחות ערבייה ואומרת לי: עכשיו תרגיש דקירה קלה... לא חשבתי פעמיים ויריתי בה".

"מישהו במשטרה איבד כיוון", אמרו בארגון חוננו אשר עו"ד מטעמם הגיע לתחנת המשטרה בכדי לסייע לעצור, "עם ישראל נמצא תחת מתקפת טרור, הרשתות החברתיות מלאות בהסתה נגד יהודים, רק אתמול מספר פיגועים בבירה, ומשטרת ירושלים עוצרת בחור אשר שוחרר לא מכבר משרות קרבי בצה"ל על פוסט סאטירי? לצערנו יש כאן במקרה הטוב בלבול ובמקרה הפחות טוב איבוד כיוון טוטאלי. בפוסט אין כל עבירה, וחבל שכך נהגה המשטרה".
מעניין שאת היהודים הם מייד עוצרים ואילו את כל כותבי הפוסטים שיוצאים לשחוט יהודים, הם לא מתאמצים לחפש.
חברי כנסת יהודים וערבים, מנהיגי שמאל נוספים ואנשי תקשורת מבצעים הסתה כנגד יהודים והם אינם נעצרים. הם מפיצים עלילות דם וחופשיים לעשות זאת, כל עוד העלילה וההסתה הנה כנגד יהודים. כל העלילות דם האלו תורמות לחלוטין לאג'נדה הערבית, האנטיהודית והאנטיציונית. 
 מותר גם להתיר את דמם של חברי כנסת ואנשים נוספים, כל עוד הם שייכים למחנה הימני ומזוהים כיהודים ציונים. גם כשמחבלים פורעים בהר הבית, משטרת ישראל עוצרת יהודים מאחר ונוכחותם הנה פרובוקציה. יש גם מדריך למסית השמאלני. זועבי, טיבי וזאחלקה הנם מסיתים גדולים כנגד יהודים אך להם מותר להיבחר לכנסת והם עדיין חופשיים. למסיתים כנגד יהודים יש חופש ביטוי.  עם או בלי קשר לכך שערבים מבצעים טרור ברחבי ישראל, ליהודים נאסר לבקר בהר הבית. זה בסדר לשרוף תחנות משטרה ישראליות, כל עוד מדובר במחבל ערבי ששורף את התחנה, כשהשוטרים בורחים ממנה. מדי יום, מחבלים ערבים תוקפים יהודים וישראלים בכלל ושוטרים בפרט ברחבי הארץ ללא הגנה מכוחות הבטחון  מדיניות הגבלת חופש התנועה של היהודים אינה מונעת הסלמה במזרח התיכון.
במצב הנוכחי, תושבי ישראל אינם בטוחים. יש רק שפה אחת אותה מבינים המחבלים הערבים - שפת המלחמה. יש לנקוט כנגד המגזר ביד קשה, לשלול אזרחות מישראלים מסיתים, לירות כדי להרוג בערבים שזורקים אבנים ובקבוקי תבערה על כוחות הבטחון, לגזור גזר דין מוות על מי שהפך אדם לנכה במסגרת פיגוע חבלני. זה עובד ברוסיה. זה יעבוד גם בישראל.

מה המשמעות של להיות אזרח ערבי בישראל?

יש כאן סיפור קטן על סבא של בוז׳י, שפורסם ב 1976 בעיתון ״דבר״. בקצרה, המופתי של ירושלים התסיס את הרחוב הערבי כשאמר שהרב הרצוג מתכנן לבנות את בית המקדש השלישי. הרצוג ענה, בערבית, שלא היה ולא נברא. הערבים לא השתכנעו, ואז התחיל ״גל הטרור״ של 1936. לפני ביבי. לפני הכיבוש. לפני הקמת המדינה.
אז בוז׳י, האם סבא שלך היה הפרובוקטור הקיצוני ש״הבעיר את השטח״ והצית את המרד הערבי הגדול, זה שגבה קרוב ל 6,000 קורבנות?
או שמא לא הר-הבית עילת השנאה? 
בהמשך, המופתי אמין אל חוסייני נפגש עם היטלר כדי ליצור שיתוף פעולה בארץ ישראל בנוגע לפיתרון הסופי. פגישה זו הנה בהמשך למדיניות שמטרתו להביא להשמדתו של עם הספר. וזה קרה ב1941, הרבה לפני הקמת המדינה וה"כיבוש".
לאור מידע זה, עבדתי מאוד קשה הלילה. ביצעתי מחקר ופירקתי את גוגל, על מנת לדעת - האם ערביי ישראל באמת גורמים לנזק למדינת ישראל? התוצאות מזעזעות - ואני באמת חושבת שכל משלם מסים - צריך לקרוא את הפוסט הזה ולהפיץ אותו. כשהשמאל טוען שהיחיד אינו מעיד על הכלל, להלן נתונים המעידים על הכלל:
**
כמה סטטיסטיקות - שתבינו מול מי אנחנו מתמודדים: (עם הפניות):
67% ממקרי הרצח בארץ - ערבים.
38% מעבירות התקיפה החמורה - ערבים.
36% ממעשי השוד - ערבים.
52% מההצתות - ערבים.
לצד ירידה מתמשכת בפשיעה הכוללת, ישנה עלייה בפשיעה הערבית (בשנת 2012 הייתה תלולה בכ-8%).
בשורה הכוללת - 40% מכלל הפשיעה - מבוצע על ידי ערביי ישראל המהווים 20% מכלל האוכלוסיה.
חשוב גם לציין את החלק שלהם בתאונות דרכים, שכל הזמן מנסים להסתיר, את הונאת חברת הביטוח לגבי תאונות דרכים שזה יותר שמועות ואין נתונים. יש גם הרבה פרוטקשן שלא נרשם בשום מקום, אלא אם מתנגדים ואז זה מגיע באמת להצתות ולתקיפה המצויינים לעיל. אחוזי העתקה מדהימים בבגרויות בקרב המגזר. בפקולטות לרפואה ולהנדסה ידוע שהם עם בגרויות גבוהות מאוד ופסיכומטרי פחות גבוה. וכמובן גם מקבלים אפליה מתקנת. גבייה נמוכה מאוד של ארנונה, מים ומיסי רשויות ברשויות הערביות ואחר כך הם בוכים שחסר להם ומקבלים השלמות ומענקי איזון מהממשלה. גם גביית הארנונה נמוכה בישובים הערבים ומהמגזר הערבי בישובים מעורבים. לפחות בירושלים אבל אולי בעוד מקומות - התחברות פיראטית למים מחברת המים העירונית. >>
ועכשיו השמאל יאמר - זה כי המדינה גזענית! האמנם?
1. על פי פאינה קירנשבאום (הייתה חברה בועדת הכספים 2012) - "הערבים במדינת ישראל משלמים 400 מיליון שקל מסים, אך מקבלים הטבות בגובה של 11 מיליארד שקל לפחות. 38% מאזרחי מדינת ישראל בלבד משלמים מיסים וחלק קטן מהם הם מיעוטים. אזרחי המדינה משלמי המסים נושאים על גבם את כל ייתר האוכלוסייה".
2. התנאים העיקריים למלגות באוניברסיטה לערבים היא איננה ציונים או יכולת (כפי שנהוג בעולם) - אלא מצב סוציו אקונומי נמוך בלבד, כך שנוצר מצב שרוב מוחלט של הערבים זכאי. (אלו הם תנאי המלגות השונות).
51% מהערבים מקבלים קצבת הבטחת הכנסה (לעומת 41% מהיהודים).
>>
ועכשיו תגידו: "רגע, המדינה לא מחויבת לעזור לעניים?!" אז זהו שלא. מעבר לכך שמדינת ישראל אינה מדינת רווחה, היא מחויבת לעזור קודם כל למי שתרם למדינה, אחר כך למי שנאמן למדינה - ומי שאינו מכיר במדינה (כל סקר שנערך בקרב ערביי ישראל אישר שרובם המוחלט שולל את קיומה ובעד טרור נגד הכיבוש). אומר זאת בפשטות - מי שתרם למדינה צריך לקבל שקל, מי שלא תרם צריך לקבל חצי שקל (כניאו ליברל האמת שגם עם החצי שקל הזה אינני מסכים), ומי שבאופן מוצהר נגד המדינה, קיומה ותומך באלימות, לא רק שלא צריך לקבל כסף - אלא לפעול נגדו בהליכים משפטיים יותר רציניים. (גם 40% מהם סבורים שהשואה לא התקיימה)
>>
בנוגע לחמודים הטוענים ש"אבל העוני גורם לאלימות!" לא. בורות גורמת לאלימות. אין פיגועים הינדים נגד נוצרים, אין נוצרים שקוראים לחיסול היהודים, אין אתאיסטים שמפוצצים כנסיות, אין סינים שטובחים ביפנים. וגם אם פה ושם יש פעולת טרור נוצרית או יהודית, אז הממשלות (הנוצריות, ההודיות, הסינית, היפנית והיהודית הבודדת) עוצרים הכל, אנשי הדת (הרבנים והכמרים) מגנים מקיר לקיר ומנדים מהאוכלוסייה פשוט.
לעומת זאת, הדת האיסלאמית היא הדת היחידה בעולם, שבה המוות יותר קדוש מהחיים - החיים עצמם. לפיכך, אם מיליארד וחצי הודים עניים, ועוד מאות מיליוני נוצרים בעולם השלישי בדרום אמריקה ואפריקה מוצאים "טרור" פעם בחודש אם בכלל - סימן שזה לא העוני גורם למלחמת דת. זה הערביות שלהם מביאה למלחמת דת. לראייה, מתוך 22 מדינות מוסלמיות, רק שניים דמוקרטיות (בקושי) - טוניס ומצרים.
>>
ישנם חכמולוגים הטוענים, כיישנן סטטיסטיקות דומות על שחורים והיספנים בארה"ב - האם צריך לשנוא שחורים והיספנים בארה"ב? או שצריך לנסות לשפר את מצבם? אז זהו, ש:
1. הערבים שווי זכויות מקום מדינת ישראל, השחורים רק משנות ה70.
2. השחורים וההיספנים משרתים בצבא והאמרקאי ומכבדים את הדגל האמריקאי.
3. השחורים וההיספנים לרוב מרוכזים בערים גדולות - מקור לפשיעה.
4. השחורים וההיספנים לא חיים במדינה סוציאלית ולא קיבלו סיוע מהממשל האמריקאי, פרט למלגות. ערביי ישראל מתוקצבים הרבה יותר מהם.
לאור הממצאים האלו - אפשר להגיד שערביי ישראל הרוויחו את העויינות כלפיהם ביושר. אנא - שתפו והפיצו

להלן מספר נקודות, אותן מעלה דר' גיא בכור:

1. גל פתוח בערוצי התקשורת משרת את הנרטיב הערבי ומעצים את תודעת הפחד והיראה בציבור הישראלי, לחינם.
2. ההפגנה של ערבי ישראל אתמול היא המשך ישיר למרד הגדול ב-39' , 48' , אינתיפאדה ראשונה ושנייה. אין חדש תחת השמש.
3. הציבור הערבי בישראל רוכב על הגל הפלסטיני, ומטרתו אחת : אוטונומיה בתוך מדינת ישראל.
4. השאהיד של היום מחפש את הסרטון האחרון של 25 השניות בדיוק כמו הדור הקודם שחיפש את תמונת הפוסטר של השאהיד. כל דור מתאבדים והטכנולוגיה שלו.
5. החמאס בוחש בקלחת לצורך חיזוק מעמדו בתוך יהודה ושומרון. הכיוון ברור.
6. אבו מאזן רוקד על כל החתונות : התיאום הביטחוני עם ישראל נועד לשמור על עצמו וחייו, בעוד הוא עצמו רוכב על גל ההסתה לצורך קבלת לגיטימציה ברחוב, שאיננה בשלב זה.
7. בניגוד לעבר, הרחוב הערבי והפלסטיני מובל ע"י מספר גורמים, מה שדווקא יביא להחלשתם הפנימית וקריסתם לתוך האידיאולוגיה האנטי-ישראלית.
8. ניתן לראות בגל הטרור הזה את זליגת האידיאולוגיה של דעא"ש, המבקשת לכונן חל'יפות הנסמכת על הר הבית, תוך הדגשת המניע הדתי לליבוי הסכסוך.

היום הנו יום השנה ה-15 להרצחם של שני חיילי מילואים של צה"ל - יוסי אברהמי, וואדים נורז'יץ

השמש זרחה

השטה פרחה

והשוחט שחט

היום לפני 15 שנה (12.10.2000) - המון ערבי מבצע את הלינץ' ברמאללה בשני חיילים ישראלים ומרטש גופותיהם. הלינץ' התרחש בתחילת האינתיפאדה השנייה, תאריך 12 באוקטובר 2000 ברמאללה, במהלכו תקף המון ערבי ברמאללה שני חיילי מילואים של צה"ל - יוסי אברהמי, וואדים נורז'יץ - רצח אותם והשחית את גופותיהם. האירוע והדיון סביבו גרמו לזעזוע בדעת הקהל ולדרישה בציבור הישראלי להקשחת המדיניות נגד הטרור הערבי.
ב־1 באוקטובר 2000, ביום הרביעי שלאחר פרוץ האינתיפדה השנייה, גויס מחזור מילואים על בסיס תעסוקה שגרתית של נהגי ג'יפים לחטיבה המרחבית (חטמ"ר) בנימין. ביניהם גויסו החיילים רב-סמל יוסי אברהמי מפתח תקווה ורב-טוראי ואדים נורז'יץ מאור עקיבא. השניים קיבלו תפקיד של ליווי אוטובוסים להגנה מהתקפות פלסטיניות ונצטוו להגיע למחרת היום בשעה 10:00 בבוקר. ב־11 באוקטובר החיילים נשלחו לחופשה בת יום אחד על ידי סגן השליש של החטיבה ללא קבלת תדריך לדרך ההגעה בחזרה אל החטיבה בצומת איו"ש.


למחרת בבוקר, יום חמישי ה־12 באוקטובר, חזרו אברהמי ונורז'יץ ברכב הפרטי של נורז'יץ לבסיס. במהלך נסיעתם בכביש 443, טעו החיילים בדרכם, ובמקום להמשיך למחסום חיזמא ולעקוף את רמאללה, המשיכו לכיוון העיר כאשר בדרכם חצו מחסום צה"לי בביתוניא. בעודם נכנסים לרמאללה, אברהמי ונורז'יץ זוהו כיהודים על ידי עוברים ושבים פלסטינים, על פי לוחית הרישוי הצהובה. מיד לאחר הזיהוי החלו הפלסטינים ליידות על הרכב אבנים ולחסום את דרכם.
בלב העיר העוינת, החיילים נתקעו בפקק תנועה. רכבם לא היה יכול לזוז קדימה או אחורה. שוטרים פלסטינים במדים באו אל הרכב, ונורז'יץ ואברהמי הפצירו בהם כי הם רק טעו בדרך ורוצים להתקשר בטלפון הנייד. השוטרים מנעו זאת מהם ודרשו מהחיילים להילוות אליהם לחקירה בתחנת המשטרה "אל-בירה" תוך כדי הצמדת רובים לראשיהם. הוצאת החיילים מהמכונית והובלתם אל תחנת המשטרה בוצעה תוך כדי גרירתם ומעשי אלימות מצד ההמון הערבי הצמא לדם, בעודו משולהב על ידי השוטרים. בעת הוצאתם מהרכב נטלו מהם השוטרים את נשקיהם האישיים, אקדח נוסף שהיה ברשותם וכן את תיקיהם.
בתוך זמן קצר נפוצה הידיעה על הימצאותם של החיילים הישראלים בתחנת המשטרה, ובחצר המשטרה התקבצו מאות פלסטינים מצוידים במקלות ובבלוקים ועודדו את המתעללים בקריאות להרוג את החיילים.
כשהגיעו לתחנת המשטרה בשעה 10:15 בבוקר, הובילו את החיילים למשרד המפקד שבקומה השנייה. בזמן זה, המון פלסטינים ניסו לרצוח את החיילים כשהם בתוך התחנה, אך השוטרים הורו להמון להמתין מחוץ לשער התחנה עד אשר יוציאו את החיילים מהתחנה ואז יתנו להם אותם על מנת להורגם. עם זאת, תוך רגעים ספורים אחד השוטרים פתח את דלתות המשרד עבורם, וערבים רבים מילאו את התחנה והמשרד. למרות תחנוניהם ובכיים של החיילים, ההמון וכן למעלה מעשרה שוטרים נקטו כלפיהם באלימות קשה והכו אותם באלות השוטרים, מוטות ברזל ובחפצים קהים, וכן דקרו אותם מספר פעמים.
בתוך 15 דקות, הידיעה על אנשים שנלכדו ברמאללה הגיעה לישראל, אך צה"ל החליט שמבצע חילוץ יהיה מסוכן מדי מפאת ההתנגדות הצפויה של כוחות הביטחון הפלסטינים, המאומנים היטב לשטח העירוני של עירם. ההמון המשולהב הצית את מכונית החיילים ודרש לקבל את החיילים לידיו. נורז'יץ הושלך הפוך דרך החלון בקומה השנייה (מגובה של כ־8 מטרים), ואברהמי דרך הדלת, לידי ההמון הזועם, שעקר עיניהם, דקר, רמס והכה אותם. בשעה 10:30 לערך ההמון הפלסטיני גרר את החיילים ברחוב אל כיכר אל-מנארה שבלב רמאללה והמשיך בהתעללות בהם ובריטושם. נורז'יץ הועלה באש, והמתפרעים תלשו את איבריהם הפנימיים ונופפו בהם תוך צהלות ניצחון. החגיגה בכיכר של ההמון והשוטרים וריטוש הגופות נמשכו עד אשר נפוצה בהמון השמועה לפיה צה"ל עומד לנקוט בפעולת תגמול ואז התפזר ההמון באחת והגופות נעזבו.
אחד המשתתפים העיקריים בלינץ', עזיז צאלחה, אשר השליך את נורז'יץ מהחלון, הוציא ראשו מהחלון והציג את ידיו המגואלות בדם, בעוד שההמון מריע. לדברי הרופא הגדודי, יוסי אברהמי הוכה קשות והגיע במצב של מוות קליני למתחם המת"ק באזור ומת בדרכו למסוק. ראשו של נורז'יץ רוסק והפלסטינים דחפו מקל של מטאטא דרך גרונו עד למעיו.
בשעה 11:00 בבוקר, כשאשתו של אברהמי התקשרה לטלפון של בעלה על מנת לדרוש בשלומו, אחד מרוצחיו ענה לה בהתפארות ולגלוג: "שחטתי את בעלך לפני כמה דקות". כך שמעה לראשונה על מותו של בעלה.
הברוטליות של הרצח זעזעה את הציבור הישראלי והגבירה את חוסר האמון הישראלי ביושב ראש הרשות הפלסטיני יאסר ערפאת. הלינץ' השפיע גם על האמונה של חלק מהשמאל הישראלי בתהליך השלום. עמוס עוז לדוגמה, צוטט שאמר "ללא ספק, אני מאשים את ההנהגה הפלסטינית ...".
תמונות הלינץ' גרמו לזעם בדעת הקהל הישראלית ותמונת הרוצח המנופף את ידיו מגואלות הדם בשמחה דרך החלון נהפכה לאחד מסמלי האינתיפאדה השנייה. בסטיקר שדרש את הקשחת המדיניות הישראלית כלפי מחבלים הופיעה תמונתו של צאלחה מנופף בידיו עם כיתוב מתחת האומר: "הייתם לוחצים את הידיים האלה לשלום?"
צוות טלוויזיה איטלקי תיעד את הלינץ' ושידר את התמונות למרות שקיבל איומים על חייו מצד הפלסטינים. תיעוד האירוע התפרסם על ידי הטלוויזיה האיטלקית, למרות ניסיונות של רש"ע, הרשות הערבית ביהודה ושומרון להפעיל צנזורה ולהעלים כל תיעוד לאירוע.
הצלם הבריטי מארק סיגר ניסה אף הוא לצלם את המאורע אך ההמון תקף אותו פיזית והרס את מצלמתו.
אחרי האירוע, הוא אמר "הלינץ' היה הדבר המחריד ביותר שראיתי אי-פעם, ואני דיווחתי מקונגו, קוסובו, ומהרבה מקומות רעים אחרים... אני יודע שלא כל הפלסטינים כאלו, ואני אדם מאוד סלחן, אבל לעולם לא אשכח זאת. זה היה רצח מהסוג הברברי ביותר. כשאני חושב על זה, על הראש של האדם, כולו מרוסק, אני יודע שיהיו לי סיוטים עד סוף ימי חיי".



בתקופת ממשלת שרון, החלה ישראל במצוד אחרי מבצעי הלינץ' הראשיים. קרוב ל-20 פלסטינים נעצרו והורשעו. מבין הרוצחים הבולטים ניתן למנות:
1. עבד אל-עזיז צאלחה, מהכפר דיר ג'ריר. נעצר בשנת 2001 בהיותו בן 20. הוא הודה שהיה אחד מההמון שפרץ לתחנת המשטרה, וכן שחנק את אחד החיילים בעוד אחרים הכו בו. כשהוא ראה שידו מגואלות בדם החיילים, הוא הלך לחלון והציג בגאווה את ידיו להמון שמתחתיו וכך גם צולם בסרטון ששודר באמצעי תקשורת שונים.בשנת 2004 הורשע על ידי בית המשפט ברצח רב"ט ואדים נורז'יץ ונגזר עליו מאסר עולם אך הוא שוחרר לחופשי באוקטובר 2011 במסגרת עסקת שליט.
2. נאסר אבו חמייד - ישב מספר פעמים בכלא הישראלי במהלך האינתיפאדה הראשונה. ב-1990 נשפט ל-5 מאסרי עולם בגין רצח חמישה משתפ"ים, אך שוחרר במסגרת הסכמי אוסלו. אבו חמייד תועד כאשר הוא מתעלל בגופות שני החיילים בלינץ' ברמאללה. נעצר בקלנדיה באפריל 2002 ונשפט ל-7 מאסרי עולם ו-50 שנות מאסר לאחר שהודה והורשע ברציחת 7 אזרחים ישראלים ובעבירות נוספות.
הלינץ' ברמאללה הנו אירוע אחד מני רבים המעיד על כך שאין בסיס משותף בין התרבות הישראלית, היהודית לתרבות הערבית. ערבים ויהודים אינם אותו הדבר. האירוע מעיד על כך שהערבים חיים על חרבם ודם חפים מפשע זורם ברחובותיהם לעומת קידוש החיים של היהודים, המאופיינת בתרבות שברחובותיה זורמים חלב ודבש, אם אם הוא מחבל שרק עכשיו עשה פיגוע. לכן, אין כל בסיס לעלילות הדם שמנסים להעלים על היהודים. בתרבות  הערבית, רוצחי יהודים הנם שאהידים קדושים והם מונצחים בכל דרך אפשרית.

בתמונה: עבד אל-עזיז צאלחה מציג לראווה את ידיו המגואלות בדם החיילים. השתחרר מהכלא בשנת 2011 במסגרת עסקת שליט.

האם יש לנאנסת אינטרס להתלונן על אונס?

תרבות האונס בישראל והאונס השני תופסת כותרות בשבועיים האחרונים, כאשר הביקורת אינה נחסכת מהנאנסות. בניגוד לטענתם של טוקבקיסטים רבים, המלינים על כך שנאנסות רבות נמנעות מלהתלונן במשטרה כנגד האונס שהן עברו והאנס אותו הן לרוב מכירות, נפגעת עבירה לא חייבת לפנות למשטרה. הגשת תלונה היא לא מבחן מכריע לאמיתות העובדות, בטח לא ביחס לעבירות מין, מאחר וידוע שלפעמים נפגעות מתקשות לדווח על העבירה.
בהתאם לאשמותיהם של טוקסקיסטים כנגד נאנסות, האם לנאנסת אינטרס לדווח למשטרה שהיא נאנסה וברוב המקרים, מאחר והסיכוי הוא 87% שמדובר באונס על ידי מכר, לדווח על זהותו של האנס? אם כן, מהו האינטרס הזה? במידה ויש אינטרס כזה, בואו נברר מה הסיבה שנאנסת תרצה לדווח למשטרה על אונס שעברה ולהפנות אצבע מאשימה כנגד האנס שלה: 
המניע היחידי שעולה במוחי הנו נקמה. חלק גם יטענו שלנאנסת יש אינטרס לדווח על האונס ועל זהות האנס גם כדי למנוע ממנו רצידיבזם, למנוע ממנו מלהמשיך ולאנוס. אלו הם, למעשה, חלק מהטיעונים העומדים מאחורי הרציונל שבענישה השיפוטית, שבפנולוגיה. הגמול באמצעותו החברה גומלת לעבריין על העבירה שביצע והצורך במניעת רצדיביזם, חזרה על המעשים הללו על ידי העבריין עצמו ועל ידי עבריינים פוטנציאלים נוספים מלבדו, למען יראו וייראו ואף שיקומו. על טענות אלו אגיב בהמשך.
גמול הנו שיקול מרכזי לענישה. ניסיון להתאים את העונש למעשה, ללא קשר לתוצאותיו. מחובתה של החברה להעניש את העבריין, כל עבריין. מבחינה חוקית, קורבן אונס שמעוניינת להחזיר לאנס כגמולו, כנקמה על האונס, ביכולתה לפנות למשטרה, לדווח על האונס. הרי באמצעות הגשת תלונה למשטרה, מוטל על המשטרה לחקור על העבירה, לבנות תיק כנגד העבריין ולהעביר את תיק החקירה לפרקליטות בכדי להביא לפתיחת משפט כנגד העבריין שבסופו יוטל עליו עונש, הוא יורחק מהחברה לתקופה מסויימת באמצעות מעצר ובהמשך על ידי מאסר. בנוסף, הרישום הפלילי שלו לא ישאר נקי והוא יירשם כעבריין מין, דבר שימנע ממנו בעתיד להתקבל לעבודות מסויימות ובמידה ויחזור על עבירות דומות, יוטל עליו עונש חמור יותר.
בפועל, מי שהייתה קורבן לעבירה מינית מסוג הטרדה מינית או אונס במסגרת עבודתה אין אינטרס להתלונן במשטרה וכן, החוק פוטר אותה מלהתלונן. החוק מספק לקורבן לעבירה מינית במסגרת עבודתה 3 דרכים להתמודדות עם הסיטואציה - (1) לתבוע את התוקף אזרחית, (2) להתלונן במשטרה ובכך לפתוח בהליך פלילי או (3) לפנות לאחראית על הטרדות מיניות אצל המעסיק. היא יכולה לבחור באחת מהאפשרויות או בכל האפשרויות. מעבר לכך, החוק לא מחייב אותה לדווח לאף אחד על קיום העבירה בגלל הסיבות הברורות.
יותר מזה, כשמגיע מידע למשטרה על עבירה שבוצעה, הם מחוייבים לחקור אותה בהתאם לסעיף 3 לפקודת המשטרה. הרוב המוחלט של המידע מגיע למשטרה בזכות תלונות. ככה נוח למשטרה. אם המשטרה הייתה פותחת בחקירה עם כל מידע על עבירה שהיה מגיע אליה, היו נפתחים יותר תיקי חקירה, יותר עבירות היו נחקרות וכן, אחוז החקירות המבוססות על תלונות שמוגשות היה קטן יותר. אבל שוטרים עצלנים שלא מקיימים את ההוראות. זה לא מעניין את המשטרה להתעסק בעבירות מין שגם כך קשה להוכיח כי מילה כנגד מילה למרות שאנשים רואים ויודעים אבל לא משתפים פעולה עם המשטרה כדי לא לנענע את הסירה. 
בהתאם לסעיף 3 לפקודת המשטרה (נוסח חדש), תשל“א-1971: ”משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילויין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתם הבטוחה של אסירים ובקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש“. סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ“ב-1982 (להלן – ”חסד“פ“), מורה למשטרה לפתוח בחקירה כאשר נודע לה על ביצוע עבירה. המשטרה פטורה מחקירה במידה ורשות אחרת מוסמכת לחקור; או העדר עניין לציבור.
אחת הדרכים בהן נודע למשטרה על עבירה שבוצעה הנה על ידי הגשת תלונה, דיווח על העבירה. מחובתה של המשטרה לחקור בהתאם לסעיף 3 לפקודת המשטרה, אלא אם כן קצין חקירות החליט לסגור את התיק על חוסר עניין כשמדובר בעבירות עוון [עד 3 שנות מאסר] ולא בעבירות מסוג פשע. יכול להיות שרוב עבירות המין הנן עבירות מסוג עוון, כגון הטרדה מינית במקרים מסויימים. עם זאת, העונש המקסימלי של תקיפות מיניות, מעשי סדום ואונס הנו מעל ל-3 שנים. לכן, מדובר בפשע. אך הדבר אינו מונע מהמשטרה לסגור תיקים על עבירות מין, החל מהטרדות מיניות וכלה בתקיפה מינית, כגון מעשי סדום, פדופיליה ואונס בתואנות שונות. במו עיניי ראיתי תיק חקירה של תקיפה מינית שנסגרו אחרי 12 שעות בלבד מהרגע שהוגשה תלונה מבלי שנחקרו עדים. הסיבה הייתה "חוסר אשמה". עבירת תקיפה מינית בוצעה, כך עולה מהחקירה של הקורבן. אך המשטרה החליטה לסגור את התיק בלי לחקור למרות שזהות העבריין ידוע בתואנה שהעבריין לא אשם. ואיך החוקרים יודעים אם לא נחקרו עדים? 
מעבר לכך, גם אם תיק החקירה יועבר לפרקליטות, יש סיכוי נמוך שהדבר יגיע למשפט מאחר ופרקליטים עובדים על סטטיסטיקות הצלחה ומעוניינים בהרשעה בטוחה, ממש כמו שמנתח לא מעוניין שחולה ימות על שולחן הניתוחים, מאחר והדבר פוגע לו במוניטין. לרוב, במקרים של אונס על ידי מכר, מדובר במקרי אונס של מילה כנגד מילה. מאחר והרשעה פלילית דורשת התמודדות עם כל ספק, סיכויי ההרשעה נמוכים וגם כך, מצבה הנפשי של הנאנסת לא תמיד מסוגלת להתמודד עם אונס שני בבית המשפט, גם אם היא הצליחה להתמודד עם האונס הנוסף שבחקירה המשטרתית. לכן, ברוב המקרים, גם אם האנסים יורשעו או יודו במסגרת עסקת הטיעון, רוב הסיכויים שהם לא יישבו בכלל בכלא. גם אם האנס סדרתי ואלים, הוא יקבל בסך הכל 3 חודשים עבודות שרות.

לפיכך, איפה הגמול שאמור לקבל העבריין במסגרת הרציונל בענישה? היכן אפקט ההרתעה שתפקידו למנוע מהאנס לאנוס שוב ומאנסים אחרים להימנע מלאנוס בעתיד? איפה האפשרות לשקם אותו? היכן אפקט ההרתעה? מה ההגיון המשפטי העומד מאחורי זה?
הסיטואציה מלכתחילה עומדת לרעת הנאנסת. לנאנסת, למעשה, אין אינטרס להתלונן במשטרה או לדווח לאף גורם אחר. הסיכוי שהאנס ישב בכלא הוא אפסי. המחיר שהיא משלמת ותשלם גבוה מדי - אם זה פיטורין מיידיים, פגיעה במוניטין שלה וכדומה. ועדיין, הציבור תוקף אותה באמצעות טוקבקיסטים ברשת החברתית. מדיניות המשטרה ומערכת המשפט ותגובת הטוקבקיסטים מספקת לגיטימציה לעבריינות מין.
בסרטים, הוא תמיד רודף אחריה בסמטה חשוכה והיא תמיד בורחת על עקבים. זה לא חייב להיגמר באונס. אם הנאנסת מעוניינת בנקמה, שתבצע הגנה עצמית ותנטרל אותו כמו שמנטרלים מחבל, רוצח. הוא אנס אותך? תגני על עצמך ותקפי אותו. תחסכי מעצמך את המחיר שתשלמי בעקבות האונס. תמנעי מנאנסות אחרות להאנס גם הן. תחסכי מעצמך להתמודד עם המשטרה. את לא קורבן. נכון לעכשיו, ככל הידוע לי, שיימינג אינה נחשבת לעבירה על החוק. במידה ואת רואה זאת כאפשרות, תביישי אותו ככל יכולתך, במיוחד כשיש לך עדים לארוע וראיות כגון הקלטות של שיחות טלפון ומצלמות.

תג מחיר: מחבלים ערבים כרתו עצי גפן של משק אחיה כפיגוע כלכלי

משק אחיה הינה חברה חקלאית בת 20 שנה שמגדלת עצי זית וכרמים, מפעילה בית בד ומשווקת שמן זית ויין איכותי ברחבי הארץ. במהלך השבוע שעבר, מחבלים ערבים פרצו לשטחו של משק אחיה וכרתו 800 עצי גפן המשמשים לייצר את המוצרים אותם מעבדת ומשווקת חברת משק אחיה, הנמצא בסמוך לישוב שילה שבבנימין. כמובן שעל הפיגוע הכלכלי הזה, על פעולת התג מחיר הזה לא תשמעו בתקשורת הישראלית השמאלנית. תג מחיר נוסף בוצע על יהודים על ידי "אלמונים". כועסת כשהרכוש יוהדי מושחת, הפוגעים אלמוניים. כועסת כשתינוק נרצח בשנתו בשריפה שהוצתה בביתו, המציתים ידועים כיהודיים. כועסת כשבוצע הטבח בבני משפחת פוגל בשנתם, הרוצח הוא פועל תאילנדי. כועסת שהתקשורת לא מודה באמת.
זוהי אינה הפעם הראשונה שמחבלים ערבים מהכפר הסמוך מבצעים תג מחיר במשק אחיה. בפברואר 2013, בוצע תג מחיר ערבי ב-3,000 גפנים של משק אחיה. העקבות הובילו לכפר הסמוך ליישוב, כפר קוצרא. הנזק שנגרם מוערך בכרבע מליון שקלים. עקירת הכרם הנה חלק מהתנכלות בלתי פוסקת של הערבים באזור המכוונת גם כלפי התושבים ביהודה ושומרון וגם כלפי החקלאות הישראלית. עשרה חודשים לפני כן, באפריל 2012, ביום הראשון לאחר חופשת הפסח, כאלף שתילים נעקרו או נהרסו בכרם של משק אחיה, תוך השחתה של ציוד חקלאי. השווי הכלכלי הישיר של הנזק נאמד בעשרות אלפי שקלים.
בעליו של הכרם הפיץ את הידיעה, בצירוף תמונות מהשטח, נשלחה לכל מערכות החדשות, כולל גלי צה"ל. היבול אפסי : אף מילה בגלי צה"ל ובערוצי החודשות השמאלנים בישראל. במידה והדבר מדווח, ישנה עריכה מגמתית והסתה תקשורתית כנגד יהודים. כשנעקר איזה עץ זית של ערבי, מיד "יודעים" מי זה וטורחים לצאת בכותרות על "מתנחלים". כשהאתר של ידיעות אחרונות מדווח על תג מחיר כנגד יהודים, מדובר באלמונים. לעומת זאת, כשנעקר איזה עץ זית של ערבי על ידי ערבי אחר במסגרת סכסוך שכנים, מיד יודעים מי האשם וטורחים לצאת בכותרות על "מתנחלים" ולהפית את עלילת הדם. ככה נראה פוגרום שביצעו ערבים במאות גפנים של יהודים סמוך לשילה . 
זוהי אינה הפעם הראשונה שתג מחיר ערבי מבוצע כנגד משק אחיה בפרט וחקלאים ישראלים ויהודים ביהודה ושומרון וברחבי מדינת ישראל בכלל, לצערי. בעקבות כך, רק המוצרים של משק אחיה ומוצרים נוספים של יצרנים מיהודים ביהודה ושומרון נכנסים אליי הביתה, וזה כולל את השמן האיכותי של החברה. משק אחיה - כאן ניתן למצוא רשימה חלקית של מוצרים והיכן הם נמכרים. למידע נוסף ומחירים בכדי לקנות מוצרים איכותיים המיוצרים על ידי תושבי יהודה ושומרון, ניתן למצוא באתר מוצרי יש"ע שהוקם על ידי התושבים.
להלן רשימה של מוצרים שבטוח ייכנסו לעגלה שלי בסופר:
סלטי שמיר – אזור תעשייה ברקן,
אחוה-אחדות – אזור תעשייה ברקן,
יקבי הכורמים – אזור תעשייה אדומים,
סופר דרינק – אזור תעשייה עטרות,
אופנהיימר – אזור תעשייה עטרות,
פטריות תקוע,
של-גל פילסבורי – אזור תעשייה עטרות,
מיה – אזור תעשייה אדומים,
עבאדי – אזור תעשיה עטרות,
טופו טעים – אלפי מנשה,
ייקבי ציון – אזור תעשייה אדומים,
שמן זית ארץ גשור – גשור,
יקבי תל-ארזה – אזור תעשייה אדומים,
ענבי ערבה,
קלופים – אזור תעשייה אדומים,
תמרים – תומר,
אורגניקה – חמרה,
תבליני גלעד – אלון מורה,
תבליני נתנאל – אזור תעשייה ברקן,
תבליני שמש – קרני שומרון,
שדה בר- נוקדים,
ביצי הרדוף – איתמר,
ביצי כפר מפעלי מזון איכות – ברקן,
פון בק – ברקן,
שימורי מוטולה- אזור תעשייה עמנואל,
טחינה אורגנית הרדוף – אזור תעשייה ברקן,
מחלבת שדה בר – נוקדים,
בית טבע אניס – איתמר,
גבינות נמרוד – נמרוד,
מעדני שרפ – אלון מורה,
העשן של גכט – אלון מורה,
בשר השומרון בע"מ – קרני שומרון,
משחטת עוף הבירה – אזור תעשייה אדומים,
יקב תקוע – תקוע,
יקבי גוש עציון – אפרת,
יקבי חברון – אזור תעשייה קריית ארבע,
תה עדנים – עופרה,
לואיזה – אלון מורה,
פומרנץ מיצים – מבוא חורון,
אקו אלפא – אזור תעשייה ברקן,
א.ל. 5 כוכבים – אזור תעשייה ברקן.
ריקו אמפנדס – רימונים,
מאפיית שיפון – נווה דניאל,
דגי אדומים – אזור תעשייה אדומים,
ינון – אלפי מנשה,
תבואות בר – אזור תעשייה ברקן,
טחינה אורגנית הרדוף – אזור תעשייה ברקן,
לנקרי – קרני שומרון

קטע של חינוך מיני: המדריך ללא - אנס המתחיל

בעקבות פרשת אלנבי 40 ומקרי אונס נוספים, במקביל לביצוע של האשמת הקורבן, אני רואה ברשת במסגרת טוקבקים או רשתות המדיה החברתיות הרבה צחוקים, דוגמת ״אני אשא איתי מסמך משפטי שעליו אחתים כל בחורה שאני עומד לשכב איתה״ (לא מצחיק, תנוחו) ולצד זה גם הרבה בלבול אמיתי של גברים שמפחדים ליזום מגע כי הם לא יודעים איפה עובר הגבול. אז אחים שלי, אני פה לשירותכם. איגדתי בשבילכם כמה הערות שאם תקחו לתשומת ליבכם, לא יקרה מצב שאתם בטעות אונסים בחורה.
נתחיל בהערת פתיח שבלעדיה הכל יהיה מבלבל אבל אם גם אחריה אתם תרצו להתווכח, אתם טמבלים אמיתיים ואפשר להעביר אותכם להמשך טיפול, אצלי או מישהי אחרת שיש לה יותר סבלנות ממני:

****במשך דורות על גבי דורות, חוברתנו מגיל 0 כך שאישה רואה ביחסי מין משהו שהיא צריכה לתת או ״לפרגן״ לגבר. חובת פתיחת הרגליים היא עלינו, הנשים, וחובתנו לבצע אותה למען שלום בית. כמובן רק בגבולות הנישואין פן תחשבי שרמוטה, זונה, פותחת רגליים, לא מכבדת את עצמה, אישה חד פעמית וכו׳. לעומת זאת גבר חוברת לעשות כמה שיותר סקס כדי להמנע משמות כמו הומו, אפס, בתול מעפן וכו׳ ולזכות בשמות נכספים אחרים כמו מלך, גבר-גבר, זיין על, רב שגל וכו׳. עניין זה מוביל אותנו לכך שלגבר יש רק דרך אחת שמובילה אותו לפסגה החברתית- זיין ככל יכולתך. לעומת זאת אישה נמצאת באופן מתמיד בתסביך הזונה והקדושה ומופעלים עליה לחצים סותרים לקיים או לא לקיים יחסי מין (מעפנה או שרמוטה?), מה שהופך את הנושא לרגיש במיוחד.******

אחרי ההערה, להלך המדריך המלא איך לא להיות אנס.
1. סקס אמור להיות מרצון, לא מהסכמה. תהיו רגישים, בחורות רבות יסכימו לסקס כי הן לא מרגישות שיש ברירה אחרת. כמובן שאתם לא מצמידים לה סכין לצוואר, אבל אתם גורמים להן לחשוב שאם לא ישכבו איתכם הן יאבדו אותכם או ייחשבו לא זורמות ומעפנות. פחדים חברתיים אלה מובילים המון נשים למין בהסכמה, אבל לא ברצון. שימו לב, אם נאלצתם לשכנע את הבחורה לשכב איתכם, אם הפעלתם עליה לחץ, אם באמצע האקט אתם שמים לב שהיא לא שם, שהיא מתנתקת רגשית, שהיא מסתכלת למקום אחר, שהיא לא נהנית, תפסיקו. אם לא תפסיקו- אתם אנסים לכל דבר ועניין. אולי לא על פי חוק אבל בראש שלה אתם אנסים- הרגע חדרתם לגוף שלה בלי שהיא רצתה. בהמשך לדיון על "הסכמה" ו"רצון" , לנלן הציטוט המלא (מתוך הרציו, לשם הנוחות) מפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין אזולאי שבו עומדים על ההבדל בין "רצון" ל"הסכמה". כל מילה נוספת מיותרת.

"במסגרת חוק העונשין (תיקון מס' 22), תשמ"ח-1998 (להלן – תיקון 22) תוקנה עבירת האינוס ברכיב הנוגע לאי-הסכמת האישה למגע המיני, והביטוי "נגד רצונה" הוחלף בביטוי "שלא בהסכמתה החופשית". בעוד שצמד המילים "נגד רצונה" השמיע, כמו מעצמו, דרישה לגילויה של התנגדות פיזית מצד האישה למעשה האישות, הרי הביטוי "שלא בהסכמתה החופשית" הדגיש את ההיבט הפנימי של רצון האישה. כתוצאה מכך נזנחה הדרישה הראייתית שלפיה יש להוכיח התנגדות פיזית מצד קורבן העבירה ודי בשלילה מילולית כדי ללמד על אי-הסכמת האישה למגע המיני. במקרים מסוימים יש גם בהתנהגותה הפסיבית של האישה כדי להצביע על היעדר הסכמה מצדה למגע המיני, והכול בהתחשב בנסיבות האירוע"

2. שכנוע למין בעזרת מגע פיזי, אלכוהול או כל סם אחר הופכים אותכם לאנסים ידידיי. בחורה צריכה לרצות לשכב איתכם. אם היא לא רוצה לשכב איתכם ואתם מפעילים עליה אחד משלושת הטריקים הללו- אתם מטשטשים את שיקול הדעת שלה ולפיכך הופכים את עצמכם לאנסים. אם בחורה סירבה להמשך מגע כבר במגע הראשון בחזה/ אזורים אינטימיים אחרים בגוף- פאקינג תניחו לה. זה לא מתפקידכם ״לגרום לה להנות״/״להראות לה שכשזורמים ולא חושבים יותר מדי, נהנים״. היחידים שנהנים מסקס שבא אחרי סירוב זה אתם. וזה מזעזע. נכון, זה קצת מבלבל, היא לא רוצה לשכב איתכם, אתם נוגעים בה קצת, היא קצת זורמת כי לא נעים לה, אתם נוגעים בה עוד קצת, סך הכל זה יחרמן גם סוסה אם תגעו בה קצת, זו תגובה פיזיולוגית נטו. אז היא נהיית חרמנית, שיקול הדעת שלה מטשטש והיא שוכבת איתכם- אתם אנסים רבותיי. ״אבל איך?!? הרי היא זרמה עם המגע שלי!״, נכון, היא זרמה. אבל זה לא משנה במאום את העובדה שהיא סירבה על ההתחלה וכנראה היו לו הסיבות שלה לסרב וזה ממש ממש לא מתפקידם להבין או ״לאשר״ את הסיבות האלה. אם היא לא רוצה ובעזרת מניפולציות זולות גרמתם לה לרצות- אתם אנסים בזויים.
3. ******זרימה שמתפתחת מתוך שינה היא לא הסכמה******. אם הבחורה אמרה לכם שהיא לא רוצה סקס והלכתם לישון ובאמצע הלילה התעוררתם והחלטתם לגעת בה קצת, מה שהוביל אותה לחרמנות-שינה בלתי מודעת שהובילה לסקס- אתם אנסים. חד וחלק. שינה הוא מצב של אי מודעות.
4. יש מקומות ותרחישים ספציפיים שבהם גם הסכמה ורצון לא מספיקים וזה במקרים שאתם יודעים, אבל ממש יודעים בבפנוכו שלכם שמה שמתרחש הוא לא בסדר. הבא נדסקס על התקרית באלנבי 40. לכאורה בחורה שפויה ושתויה במקצת מעלה את מיטב גברברי תל אביב על הבר ושוכבת איתם בתורות. מי אני שאגיד לה שהיא לא בסדר? היא סה״כ נהנת מסקס! אז בואו אני אספר לכם משהו- יש מלא מקומות בארץ שבהם נהנים מסקס עם הרבה כבוד והדדיות. יש אינסוף קבוצות שכאלה שמארגנות מסיבות סווינג ואורגנית המוניות בשמחה ובששון. מי שפשוט אוהבת להתנסות בסקס, תמצא את עצמה שם, לא בדוגי על הבר במקום בילוי ״מיינסטרים״ עם גברים שרואים להם בעיניים כמה הם נהנים מלהפוך אותה לגוש בשר נטול זהות כל הדרך אל הניקניים הנכסף ״יא גבררררר״. כשבחורה עושה אקט כזה במקום ציבורי עם גברים כאלו, שתויה או לא שתויה, מסוממת או לא מסוממת, מחייכת או לא מחייכת, זו ב99.9999999% מהמקרים מעיד על הרבה פגיעות, חולשה, חוסר ביטחון והערכה עצמית, רצון להתקרב ולהתקבל וכו׳ וכו׳ וכו׳. פאקינג אל תנצלו את זה, בחייאת, אתם יותר טובים מזה. אל תשתתפו במצעדי ההרס העצמי של הבנות הללו, אם אין ביכולתכם לעזור זה בסדר אבל אל תעמיקו את הצלקת.
לסיכום- אונס לא חייב להיום אלים וברוטאלי. הרוב המוחלט של הנשים שיצא לי לשוחח איתן חוו אונס לא ברוטאלי בכלל. אבל בואו אני אסביר לכם משהו נוסף- חדירה של גבר לתוך הגוף שלי, בלי שאני ארצה את זה באמת, זו חוויה טראומטית, מאד. הרבה פעמים הגוף מגיב לכך עוד לפני שהמודעות הבינה שמה שמתרחש הוא לא בסדר- בכי פתאומי, רעד, פאניקה, רצון עז להתכנס בתוך עצמך ולהעלם והמון מחשבות שרצות בראש. תסמינים אלו יכולים לחזור שוב ושוב בכל מצב מיני שהבחורה תגיע אליו ולהקשות עליה לקיים יחסי מין עם בני זוג עתידיים, לא משנה כמה היא אוהבת אותם. אלה לא תסמינים שמתרחשים אחרי אונס אכזרי בידי זר, אלה תסמינים שמתעוררים לעיתים אחרי סקס שלא נעשה מרצון.
אתם לא רוצים להיות אלה שמעוררים אותם. אתם לא רוצים להיות אלה שגורמים לאישה להרגיש כך. סקס מרצון הוא דבר מדהים. תשאפו לשם, תחשבו מהפאקינג ראש, לא משנה כמה דם זורם לכם בזין כרגע. תהיו רגישים לתגובות שלה, כשהסקס נעשה מרצון הדדי, אי אפשר לפספס את זה, נשבעת.
תודה על ההקשבה,
שתהיה שבת של סקס ברצון ושלום!

שקט, אונסים: פמיניסטיות מהשמאל נגד מעשי אונס? עד שמסתננים וערבים אונסים

בבוקר 11.06.2014 ברחוב ברנר במרכז תל אביב הותקפה אישה על ידי גבר בלי כל סיבה. התוקף לבוש בתחתוניו בלבד. העוברים והשבים חשים הלם ואימה. שוטרי תחנת לב תל אביב הגיעו במהירות הבזק ועצרו את החשוד. האירוע מדווח בכל אמצעי התקשורת. בצד השני של העיר עולם כמנהגו נוהג. בכל רחוב נשים, צעירות וזקנות ננעלות בבתיהן משעה שיורד החושך. ברחובות אין נשים. המרחב הוא גברי. הגברים במרחב שתויים. אלימים. שולחים ידיים. עוקבים במבט ובגוף. מטילים אימה קיומית על נשים במרחב האסור הזה.
בשעה 20:30 בערב, באותו היום, מבקש מקלט נכנס לבית של קשישה בדרום תל אביב ותוקף את המטפלת הפיליפנית שלה בברוטליות. ניסיון האונס נכשל הודות לשכנים ששמעו את צעקות הקשישה. התקשורת לא מדווחת מילה. כאשר הארוע תדיר, תכוף, נורמאלי- זה לא חדשות. בדרום תל אביב שקט. אונסים.
זה לא חדש. ממש לא. אבל נשות הקהילה הפיליפינית שותקות, לא מתלוננות. האפריקאיות יודעות שאין להן כתובת והישראליות ננעלות מאחורי סורג ובריח, מתקשרות למשטרה בכל פעם שצריכות לרדת לקנות משהו במכולת. דרום תל אביב, שנת . שבעה אריתריאים אונסים אונס קבוצתי מחריד אישה צעירה וארגוני הסיוע השונים, הארגונים הפמינסטיים וארגוני השמאל ממשיכים למלא פיהם מים אל מול התופעה הזו שהולכת ומתרחבת. שקט. אונסים. לפעמים המילה צביעות כבר לא מספיקה.
כשהתפרסמה בכל האתרים המובילים הידיעה הבאה:
-------------------------------------------
אישום חמור: 5 כלאו ואנסו צעירה - "כמו חיות טרף".
חמישה אזרחים אריתריאים מואשמים באונס קבוצתי של צעירה ישראלית בראשון לציון. "דלה השפה על מנת לתאר את האכזריות, הבריונות והזוועה".
-------------------------------------------
ואני, נושכת שפתיים, חיכיתי. נשבעת לכם, חיכיתי. עברתי על עשרות דפים של מובילי המאבק לזכויות המסתננים, פמיניסטיות דגולות מהצד השמאלני של המפה הפוליטית, כמו מיכל רוזין, תמר זנדברג, זהבה גלאון, מרב מיכאלי ושלי יחימוביץ, פעילות ופעילים פמיניסטיים מהשמאל, כמו סיגל אביבי, יגאל שתיים, אורלי פלדהיים, אסף וייצן ורבים אחרים, בתקווה קלושה שמישהו יתייחס, יגנה, יגיד אפילו ״לא צריך להכליל״. אבל ראיתי רק דממה. השתקה מוחלטת. שקט, אונסים.
גם בעיתון הארץ מגבים אנסים, כל עוד הם שמאלנים הזויים התומכים באג'נדה שלהם.
כשארבעה שב"חים ערביים ביצעו אונס קבוצתי על ילדה יהודיה בת 14 כסוג של פיגוע ובטעות גם השאירו אותה בחיים, הפמיניסטיות העבירו ביקורת על השופטים ועורכי הדין האשכנזיים על שהעבירו אותה אונס שני בבית המשפט. פעילות שמאל מוטרדות ומותקפות מינית בהפגנות בגדה, אך ארגוני השמאל נוהגים ביחס סלחני בשם המאבק ב"כיבוש" ומשתיקים את העניין. ערבי אחר, שב"ח שהסתנן לישראל, אנס כפיגוע זוג ילדים יהודים בחניון. שוב לא נשמע כל גינוי מטעם ארגוני שמאל ופמיניסטיות באף אחד מהמקרים הנ"ל.
מעשי האונס שמבצעים ערבים, שב"חים ומסתננים בכלל מבצעים ביהודיות מושתקים על ידי ארגוני השמאל והפמניסטיות, כי הם לעולם לא יודו במה שכמעט כל אישה בעוטף תחנה מרכזית יודעת: כשאריתראי רוצה אישה הוא פשוט לוקח אותה. כי בשם הרב-תרבותיות אפשר לעצום עיניים ולשתוק. כי השמאל לא יקיים הפגנות או עצרות למען הבחורה האומללה בראשון לציון. כי הפמיניסטיות לא ירימו קול צעקה. בבקשה, תסתכלו עליהם טוב טוב. הם לא שונים מעשרות אלפי הצעירים שמסתובבים בשכונות, שותים לשוכרה ורעבים לסקס. ושאף אחד לא ינסה אפילו להגיד שגם ישראלים אונסים. זה טיעון בזוי.
בעצם, פעם אחת הן כן הגיבו, הפמינאצית השמאלניות. כן, לא תמיד הן ממלאות פיהן מים. אחת מהפמינו-שמלאניות הגדילה לעשות - ואף הטיחה בפניה של מי שהגיעה לדיון בועדת הפנים של הכנסת להשמיע את קולן של נשים צעירות שסובלות מהטרדות ותקיפות לאומניות על בסיס יום-יומי בירושלים - שזו בכלל אשמתן, והן צריכות "להסתדר". כשהתוקפן הוא ערבי - האשמת הקורבן זה בעצם בסדר גמור. "אנחנו צריכים לבדוק למה ילדים בני 8-9 צריכים לזרוק אבנים", כך אומרת ח"כית יפעת קריב, מגדריסטית נלהבת ובתור שכזו, היא נאבקת נגד גברים התוקפים נשים, אלא אם כן אלו גברים ערביים. כמה סטודנטיות מקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית למדו זאת על בשרן בדיון בכנסת על אוזלת היד של המשטרה מול המעשים המגונים שמבצעים בהן ערביי עיסאויה דרך קבע. בו הותקפו על ידי קריב. שימו לב לח"כ יריב לוין ששוקע בדיכאון לידה. שפשפתי את עיניי ואת אוזניי ואני עדיין לא מאמינה שבכנסת ישראל יושבת חברת כנסת כל כך הזוייה שפולטת כל כך הרבה שטויות בשתי דקות. מה יש בשמאלנות שגורמת לאנשים שאמורים להיות לכאורה חכמים, להתבטא בצורה כל כך מטופשת? מטורפת שמאלנית התומכת בטרור ערבי, גם כשמדובר בתקיפות מיניות של נשים. אולי באמת היה עדיף אם הייתה שותקת במקרה זה (וכדברי הימרי פלדמן "אני מצטער שתשתוק").


br />


בחברה נורמלית יש יחס די קבוע של נשים וגברים. יש גם יחס די קבוע של גילאים. וכתוצאה סטטיסטיקה די קבועה של מקרי אונס. עכשיו בואו נשנה את היחס בין גברים ונשים מ-50/50 בערך ל-70/30. הכפלנו את הסיכוי להיאנס. בואו נוסיף על זה את העובדה שרוב הגברים האלה, המסתננים והשב"חים ממדינות ערב שמגיעים לישראל כדי לעבוד או לבצע פיגועים, הם צעירים, רווקים וקיים תיעוד שערבים מגיעים לישראל כדי לבצע פיגועי אונס ביהודיות. שוב הכפלנו. עד עכשיו עוד לא דיברנו בגזענות. אבל בואו נוסיף למשוואה את התרבות האיסלמית שממנה הם באו, ולא יעזור כלום כי זו לא תרבות פמיניסטית. אז מה הסיכוי שלי כעת להיאנס?
ולא, לא כולם אנסים. אבל כשאני הולכת לבד בשעות הלילה ברחוב בדרום תל אביב, שם ישנו ריכוז גבוה של מסתנני עבודה ושב"חים נוספים ממדינות ערב, הסיכוי שלי להיפגע גדול פי שישה מהסיכוי של כל אישה שאתם מכירים שהולכת לבד בלילה ברעננה.
לקח לי זמן להשלים פערים בכל הנוגע לאירועים האחרונים בדרום תל אביב. רק לאחרונה קראתי על ניסיון האונס המחריד בשכונת קרית שלום על ידי מסתנן, אזרח אריתראי. האנס האכזר פרץ לדירתה של קשישה סיעודית וניסה לאנוס את המטפלת הפיליפינית לעיני הקשישה המרותקת למיטתה ואינה יכולה להגיש לה עזרה. במזל הגיעו השכנים והצילו אותה מאונס אכזרי. זה ממש לא אירוע נדיר בדרום תל אביב, אלימות מינית ברחובות הפכה לעניין שבשגרה. זהו המקום בו נשים נתונות בעוצר מגדרי, זהו המקום בו ארגוני השמאל וזכויות האדם החליטו שאונס ואלימות נגד נשים הם משניים לזכויות של מסתננים "מבקשי מקלט" ושוהים בלתי חוקיים המסתננים מיהודה ושומרון ודרך מדבר סיני למטרות עבודה.
אני שמה לרגע בצד את מדיניות הממשלה בה, כמובן, צריך להילחם עד חורמה; לצערי, מהממשלה ומעיריית תל אביב אין לי הרבה ציפיות. כבר שנים שהם מזניחים את השכונות. שנים שהיא מתייחסת אליהן כפח הזבל של החברה הישראלית. הפיכתן של השכונות למחנות פליטים היא שיאה של המדיניות הזו. עם הארגונים החברתיים, ארגוני השמאל וארגונים פמיניסטיים יש לי חשבון דמים. אני כבר לא יכולה לסבול את ההתקשטות שלהם ב"מחויבות" לזכויות אדם ולצדק. אני לא יכולה לסבול כבר את השקרים. היום, בפועל, הקבוצות היחידות שמושיטות יד לתושבי השכונות הן קבוצות שמזוהות יותר עם הצד הימני של המפה. הפעילים של קבוצות אלו היו הראשונים להגיע לזירת האונס בקרית שלום, התושבים פונים אליהם לעזרה כי הם שם עבורם והם מחויבים. מחויבים באמת. לתושבים, לא לססמאות.
חלק לא מבוטל מפעילי המסתננים בשכונת נווה שאנן, הנם ברובם שכירים בארגונים. פעילים אלו מטייחים, משקרים ומעוותים נתונים בכל הנוגע לאלימות מינית כלפי נשים מצד מבקשי מקלט.העובדה היא שארגוני השמאל שתומכים במבקשי המקלט, מחויבים יותר לשיח הפוליטיקלי קורקט הצדקני שלהם מאשר למצוקתן הקריטית של נשים תושבות השכונה. את המוסר הכפול ואת הצביעות הזו הכרחי לחשוף. בחוצפתם, ממקום מושבם הבטוח, הם מטיחים בתושבי השכונה השכם וערב שהם גזענים. קוראים לזה צביעות.
אחת מהשקרניות הראשיות היא סיגל רוזין, רכזת מדיניות ציבורית של המוקד סיוע למסתננים ומהגרים. במהלך סיור שנערך בנווה שאנן בו היא נתנה לחברי מערכת עיתון מעריב הרצאה על המצב בדרום תל אביב. בהרצאה היא שזרה אינספור שקרים ורבעי אמיתות בנוגע למצב בשכונות.
מקרה נוסף הנו תגובתה לפוסט שפרסמה שפי פז בהמשך לתוכנית החשובה של אמנון לוי על מצבם של תושבי דרום תל אביב, בחוצפתה, כתבה רוזין:

"גיליתי באיחור מה את הפוסט הזה על הקיר שלי ואני חשה צורך להגיב: שפי יקרה, אין לי מכשיר טלוויזיה אך צפיתי מאוחר יותר בכתבתו של אמנון לוי במחשב וחשתי צער רב על שאינני יכולה לשתף אותה. חשתי צער משום שמצוקת תושבי השכונות היא מצוקה קשה ואמיתית שאינה מקבלת את מקומה הראוי בתקשורת ובקרב מקבלי ההחלטות. עם זאת, לא יכולתי לשתף את הכתבה משום השקרים והגוזמאות הרבות שאכלסו אותה. כך לדוגמא האמירה אודות 100000 אפריקאים בדרום תל אביב וכן ההקפדה על המנעות מצילום עוברי אורח דלילי פיגמנטים, אלא אם כן הם שיכורים או מסוממים. פגשתי יותר מלילה אחד את צלמיו של אמנון מחפשים שיכורים בנווה שאנן וברור לי מדוע איני מופיעה בכתבה: עצם המצאותי שם מקלקלת את הטענה השקרית ש"אף אישה לא מעזה להסתובב שם אחרי רדת החשכה". מי כמוך יודעת שיש עוד הרבה נשים כמוני. הצלמים של אמנון חתכו את כולנו בעריכה כי לא התאמנו לסרט האימה שניסו ליצור. מהכרות אישית עם המרואיין, ברור לי שגם דבריו החשובים של הני זובייידה נערכו במגמתיות חשודה. חבל על הזדמנות שהוחמצה ליצירת כתבה מאוזנת המציגה את סבלם של תושבי דרום תל אביב באופן אמיתי ומשכנע"

בתגובה הזו של רוזין לפוסט של שפי פז יש לא מעט שקרים, הראשי שבהם זה שמישהו בכלל צילם אותה או שהיא היתה קשורה בדרך כזו או אחרת לכתבה. הכתבה עצמה לא נערכה כלל בצורה מגמתית ולא ברור מאיפה חוצפתה להחליט כזה דבר על דעת עצמה, כשהמרואיין בעצמו לא חש כך. בנוסף, ההיתממות בכל הנוגע לחופש התנועה של נשים בדרום. היתממות לשמה. מרדת החשכה נשים מפחדות להסתובב בשכונתן. בדיוק כך. אבל מה אכפת לה? היא בכלל לא גרה בדרום תל אביב.

לא שמעתי את הגברת רוזין או את מירב מיכאלי, ולו פעם אחת, מאזכרות את הטרור המיני בו נתונות נשים בדרום תל אביב. פעילי הארגונים מעולם לא הגיעו לתמוך בנפגעות האונס, מעולם לא השתמשו בקשר שלהם עם הפליטים כדי לגייס את מנהיגיהם לפעול בתוך הקהילות שלהם, אם בהסברה ואם בדרכים אחרות, על מנת למגר את האלימות המינית בדרום תל אביב.
הפמיניסטיות מהשמאל אף מגוננות על אנסים סדרתיים בעלי ייחוס פוליטי מתאים מהשמאל הקיצוני כי כיבוש. אני מדברת על יצחק לאור, למשל, ועזרא נאווי. יצחק לאור הוא משורר, מרצה באקדמיה ופובליציסט בעיתון הארץ שהטריד מינית ואנס סטודנטיות שלו ועמיתות במערכת הארץ. חשוב להדגיש שיצחק לאור אינו השמאלני היחידי שמקבל הגנה מצד השמאל, למרות שמדובר בעבריין מין סדרתי שתוקף מינית נשים ואו ילדים. מי שמעורה במתרחש ביהודה ושומרון ובידיעות המופצות בעסקי הפוליווד מודע לפועלו של עזרא נאווי, שמאלני קיצוני ועבריין מין מורשע שאונס ילדים ערבים. עזרא נאווי הנו טרוריסט שדורס חיילי צה"ל. מדובר במחבל לכל דבר ועניין. בנוסף לכך, הוא גם אונס ילדים. השמאל בישראל התגייס להגנתו בכל הכח וגייס קמפיין בינלאומי, במסגרתו ביקשו לא פחות מ-20,000 איש את שחרורו מהכלא. השמאל הפמיניסטי יוצא להגנתם של עברייני מין נוספים ממוצא מוסלמי, ערבים, מסתנני עבודה ועוד שאונסים יהודיות כי כיבוש.

בניגוד לכך, כשמירב מיכאלי שמעה שבמועדון אלנבי 40 ביצעו אונס קבוצתי בילדה בת 17, שרקדה על הבר במועדון ערומה, שיכורה ומסוממת, היא הפכה עולמות כדי לסגור את המועדון ל-30 יום בלבד. עם זאת, עמדת הארגונים הפמיניסטיים והשמאלנים הפעילים למען המסתננים היא - שקט, אונסים. שתיקת הפמינאציות רועמת כשמדובר באונס על ידי בני מיעוטים או מהגרים לא חוקיים. בסופו של יום זה רק ממחיש את הטענה שלארגוני ולפמיניציות הראשיות לא ממש אכפת מנשים אלא הן משתמשות בהן ובפחדים שהן נוטעות בהן לצבור כוח פוליטי וממון והשפעה
יש לצאת אלי קרב. נספר מה באמת קורה בחלק העזוב של עיר הלילות הלבנים. לא נשתוק יותר אל מול הטרור הקיומי שעובר על נשות דרום תל אביב בשם הפסאודו נאורות הקוראת לאמץ את המסתננים והפליטים אל חיקינו. ביטחונן של נשים עמד במרכז המאבק הפמינסטי מימיו הראשונים אך נראה כי שלומן וביטחונן של נשות דרום תל אביב אינו כלול במאבק. הצטרפו אלינו במלחמה בהפקרות המוחלטת, ההזנחה הנפשעת ואוזלת היד של כל הגורמים האמונים על שלומינו- משטרת ישראל, עיריית תל אביב- יפו והממשלה בראשות בנימין נתניהו.