שנה שלמה ציפי לבני חונה בחניה ששמורה לשרת המשפטים, ממש מתחת לביתה בתל אביב. יכול להיות שהיא שכחה שהיא כבר לא בתפקיד? או שהיא שומרת חניה ליד ביתה למחליפתה איילת שקד מהצד השני של הקשת הפוליטית? ומה בעלה עשה לרכב של תכנית הצינור כשניסו לחנות שם?
שכנים התלוננו על כך שיש בעיית חניה ברחוב ולמרות שציפי לבני מזמן לא שרת המשפטים, יש לה חניה שמורה ברחוב בנוסף לחניה הפרטית שבשטח ביתה. המשפחה אוכפת את החניה - שמה פתקים על הרכב ואף מזמינים פקח של העירייה שנותן דוח וגורר את הרכב.
בכנסת לא מכירים את הסוגיה ומבחינתם, אין מה לשמור לה חניה בתל אביב ליד ביתה, בטח כשהיא כבר לא שרת המשפטים. גם בעיריית תל אביב כביכול לא מכירים את העובדה שציפי לבני כבר אינה שרת המשפטים. אז במסגרת התוכנית, הם החנו את הרכב כדי לבדוק מה קורה. בעלה של ציפי לבני, נפתלי שפיצר, נאלץ להחנות בשטח הבית. כאקט של מחאה, הוא שם פתק על השמשה של הרכב שחנה בחנייה - חניה פרטית לא להחנות. כשציפי הגיעה, הוא פינה לה את החניה הפרטית והחנה במקום אחר. הפקח תחילה סרב לאכוף את החניה הפרטית, אך 12 שעות מאוחר יותר, הרכב החונה נגרר למרבה הפלא ולמרות שהפקחים אינם אוכפים שם את החניה. נטען שלכאורה מדובר ברכב חשוד - אם כך, למה נגרר ולא נבדק על ידי המשטרה? כשהם שאלו במגרש הגרירה למה נגרר הרכב נמסר להם שהם בכלל אינם אוכפים את החניה ברחוב ושהרכב חנה במקום שהוא אינו מורשה להחנות. לא נמסר שמדובר ברכב חשוד.
חברת הכנסת לבני היא אדם מושחת שהשאיר רקבון ושחיתות בכל מקום בו היה, בכל מפלגה ובכל משרד שבו נכחה. היא השאירה חובות של מאות מליוני שקלים במפלגה אותה ניהלה ואחר כך ברחה ממנה כדי להימנע מההשלכות. כן, ציפי לבני בהחלט כבשה את תל אביב.
נאדר וסימין נשואים במשך 14 שנים וחיים בטהרן עם טרמה, בתם בת ה-11. המשפחה משתייכת למעמד הביניים - הגבוה, הזוג נמצא על סף היפרדות. סימין רוצה לעזוב את איראן כדי שהבת לא תגדל תחת התנאים הנוכחיים במדינה. נאדר איננו שותף לרצונה של סימין. הוא מעוניין להישאר באיראן כדי לסעוד את אביו החולה במחלת אלצהיימר. כאשר נאדר מחליט באופן סופי שהוא נשאר באיראן, סימין מגישה בקשת גירושים.
שופט בית המשפט לענייני משפחה פוסק שבקשת הגירושים איננה מוצדקת ומחליט לדחות אותה. סימין בתגובה עוזבת את בעלה ועוברת לגור עם הוריה. בהמלצת אשתו, נאדר פונה לראזיה, אישה אדוקה והרה משכונת עוני, כדי שתעבוד במשק הבית אצלם ובעיקר שתדאג לטיפול ולהשגחה צמודה על אביו של נאדר, בזמן שנאדר יוצא לעבודתו בבנק. ראזיה פנתה למשרה מבלי להתייעץ בבעלה חם המזג חווג'ת, למרות שלפי המסורת אישורו נדרש לעניין זה בגלל המצב הכלכלי הקשה שאליו נקלעו בעקבות פיטורי בעלה מעבודתו וחובותיהם לנושים.
ראזיה מגלה תוך כדי עבודה שהטיפול באב הזקן והסנילי דורש ממנה לעשות דברים שאינה רוצה לעשות. היא מתקשרת לקו פתוח לשאלות דתיות כדי לברר האם מותר לה לרחוץ את גופו של הזקן שאינו שולט ביציאותיו. משהובטח לה שהדבר מותר היא ממשיכה בעבודתה, אבל מאוחר יותר היא משכנעת את נאדר להעסיק את בעלה במקומה, ומבקשת שלא יגלה לבעלה שהיא עבדה אצלו. נאדר מראיין את חווג'ת ומחליט לשכור אותו, אבל חווג'ת לא מופיע לעבודה בגלל שנושיו הכניסו אותו לכלא, ולכן ראזיה מופיעה במקומו. בזמן שראזיה מנקה את הבית, אבא של נאדר יוצא מהדירה ומתחיל לשוטט ברחוב, ראזיה יוצאת אחריו ומוצאת אותו ליד דוכן עיתונים.
למחרת ראזיה מופיעה שוב לעבודה במקום הבעל. נאדר וטרמה חוזרים מוקדם לדירה ומגלים שראזיה לא שם, לתדהמתם הם מוצאים את הזקן שוכב על הרצפה כשהוא מחוסר הכרה וידו קשורה למיטה. כאשר ראזיה חוזרת, מתפתח ויכוח טעון בין נאדר הזועם לבין ראזיה הנבוכה. כשנאדר נכנס לחדרו הוא מגלה שנגנב ממנו כסף, הוא מאשים ראזיה ומסלק אותה מהדירה (הוא אינו יודע שסימין לקחה את הכסף). ראזיה חוזרת לדירה וטוענת בתוקף לחפותה, ודורשת לקבל את שכרה. נאדר יוצא מכליו ודוחף אותה החוצה בכוח, ראזיה נופלת במדרגות וממהרת לצאת מהבניין כשהיא אוחזת בבטנה. מאוחר יותר נודע לסימין שראזיה בבית החולים. כשנאדר וסימין מבקרים שם הם מגלים שהיא עברה הפלה. כשחווג'ת מגלה שנאדר דחף את אשתו הוא מתחיל להשתולל ואף מכה את נאדר. הזוג הפגוע הגיש בהמשך תביעה כנגד נאדר והאשימו בגרימת ההפלה ונערך משפט העוסק בשאלה האם נאדר ידע שראזיה בהיריון, והאם הדחיפה היא שגרמה להפלה, אם יתברר שכן נאדר צפוי לעונש כבד. נאדר מגלה שהסיבה לכך שראזיה נעדרה מביתו והפקירה את אביו הייתה בגלל שהיא הלכה לגינקולוג. העובדה הזאת, ביחד עם המזג האלים של חווג'ת, מביאה את נאדר לחשוד שההפלה נגרמה כתוצאה מאלימות הבעל ולא בגלל הדחיפה. סימין מצליחה לארגן עסקה עם חווג'ת - ביטול התביעה בתמורה לפיצוי כספי.
הדמויות בסרט עומדות בפני דילמות מוסריות: מתברר לטרמה שאביה שיקר בבית המשפט והוא כן ידע שראזיה בהיריון, אבל היא מחליטה לשקר בשביל להגן עליו; ראזיה מגלה לסימין שיש לה ספקות כבדים בקשר לגורם להפלה. מתברר שביום שבו מצאה את האב הזקן ליד דוכן העיתונים, הוא כמעט ונדרס על ידי כלי הרכב החולפים ברחוב הסואן, והיא נחבלה בבטנה כשניסתה להגן עליו. מאוחר יותר באותו יום היא הרגישה כאב עז בבטנה.
להלן פרק 1 בסדרה "מגש הכסף - השליחות של גיא רולניק". ערוץ 8 העלה את הפרק הראשון של "מגש הכסף" לצפייה ישירה ביוטיוב. באמת שלא יודעת מה עושה גיא רולניק וכיצד הוא תרם לאומה הישראלית. כנראה שאני לא מעורה מספיק באנשי השמאל האנרכיסטים. לא יודעת מה הוא השיג בחייו. סתם כך הוא צץ מהאויר. אז הוא ייסד את דה מרקר. מעולם לא קראתי אותו לפני עידן האינטרנט, כיום בטח שלא באופן יום יומי ואת הנכתב אני קוראת באופן מאוד ביקורתי ולוקחת את הדברים הכתובים בו בערבון מוגבל. לא, הכתוב בדה מארקר לא נראה לי רציני. אני לא קוראת לדה מארקר עיתונות אמיתית. בפרק זה שכחו להציג את הקשר בין דה מארקר לעיתון הארץ, קשר הדוק ביותר. כי בעל המאה הוא בעל הדעה. הקרן האנטישמית לישראל חדשה מימנה את סתיו שפיר וגורמים נוספים ב-2012. הם, כיום, נמצאים בכנסת ובתפקידי מפתח נוספים. בעיתון דה מארקר בעצמם מציינים זאת. כמו אז, כן היוםיש לכך דוגמאות רבות בישראל לשמאלנים יפי נפש הדוגלים במדיניות של האחד בפה והאחד בלב. ציפי לבני, זהבה גלאון וכדומה, הדואגות לייצג יפה מאוד את הגורמים המממנים אותן, כמו הקרן האנטישמית לישראל חדשה. כיום, אין קשר בין השמאלנות הפוליטית לציונות המיוצגת על ידי בן גוריון ואנשי העלייה השנייה או יצחק רבין. הניסיון לקשר בין השמאל של היום לשמאל של אז אינו מבוסס ומטרתו להביא קולות לגוש השמאל. במקביל, ישנו ניסיון לבצע דהומניזציה למפלגות הימין בישראל ולימין הישראלי בכלל. למעשה, פעולותיהם של השמאל הנם חסרי מוסר, גובלים בפליליים ואף מחירם הנו ברכוש ובחיי אדם.
מפרק זה של התוכנית, נראה שמקימו ועורכו משתמש בדפי העיתון כפלטפורמה להתנגחות בגורמים פוליטיים מהימין, להעברת המסרים המתאימים למסרים האנטישמיים בהם תומכת הקרן האנטישמית לישראל חדשה. מסקירה של הערך שלו בויקיפדיה [כן, מישהו טרח לכתוב עליו ערך] לא עולה הרבה. הקריירה שלו מורכבת מכך שהוא שרת ככתב כלכלי בגלצ ומאז שהשתחרר, הפך להיות עורך של דה מארקר. אין לו ממש הישגים. אז מי הוא בכלל? מבחינת המגישים של הסדרה, אף אחד שם הוא לא כלכלן רציני - גיא רולניק הוא פרשן כלכלי בלבד עם אג'נדה, לכאורה, כנגד שחיתות, ריכוזיות, והון-שלטון. זו מלחמה מאוד חשובה, אבל לא היחידה שחשובה. אני לא מכירה את המוניטין שלו ולא מוכרים לי הישגיו, חשיפות, תחקירים. ניסיתי למצוא, באמת שניסיתי למצוא. ללא הצלחה. דני גוטווין הנו היסטוריון קומוניסט ולא כלכלן, שמציע כיוונים הזויים. גם פרופ' ירון זליכה, הנו כלכלן עם הבנה מוגבלת אשר ממציא נתונים, לטענת פרופ' עומר מואב. כשהטענה של זליכה שבנק ישראל הוריד את הריבית כדי להתחנף לטייקונים, דבר הפוגע בציבור בישראל זה שילוב של קשקוש עם חוסר הבנה בכלכלה: כשבכל העולם הייתה סביבת ריבית ריאלית נמוכה, אי אפשר היה לקבוע ריבית גבוהה בישראל.
גיא רולניק, כפי שכתוב בסרטון ביוטיוב, מפרשני הכלכלה הבכירים והמשפיעים בישראל, לכאורה, יוצא לברר למה ישראל הולכת ומתרחקת מהעולם בכל המדדים הכלכליים החשובים מבחינתו. איך נוצר כאן משק פרטי מהריכוזיים בעולם, משק ציבורי מנופח ולא יעיל, מערכת ביטחון שמתנהגת כקבוצת אינטרסים ותקשורת שמשרתת את מוקדי הכוח ולא את הציבור. הוא דבר על הוצאות הרכב, הוצאות המזון, שחיקת השכר וכדומה. על איך שקרנות הפנסיה והשולטים בהם מממנים את גחמותיהם של טייקונים ליצירת מונופול במשק הישראלי. יכול להיות שזה נכון. עם זאת, עיתון דה מארקר הנו בבעלות הארץ ולכן, מאחר והעתון אינו תומך בשלטון הימין, בלשון המעטה, אין ליחס לו חשיבות. גם התפוצה שלו אינה משמעותית ומאמריו מוטים לכיוון השמאל וכנגד המרכז-ימינה, בלשון עדינה.
אז נכון, יש כמה טייקונים שחושבים שיש להם מדינה. קרנות הפנסייה שנשלטות על ידי חברות פיננסיות מממנות את הטייקונים. צריך לשנות את החוק. אבל, כשהקרן לישראל חדשה, קרן שמטרתה לממן את מפלתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מממנת סרטי תעמולה שמטרתם להפיל את המשטר הישראלי, זה אומר דרשני. אין קשר למחאה חברתית. מדובר במחאה יזומה וממומנת היטב על ידי גורמים אנטישמים שמאלנים. ברור שיש קשר לפוליטיקה. הקרן האנטישמית לישראל חדשה מממנת את הסדרה, יש? יש! דורון צברי, מצביע מרצ ותומך בחרם האמנים על העיר הישראלית אריאל, יש? יש! אמיר בן דוד, יוצר הסדרה, הנו מצביע מרצ, יש? יש! ירון זליכה, כתב את התכנית הכלכלית של המפלגה ומצביע מרצ, יש? יש! דני גוטווין, היסטוריון, תמך באילן גילאון לראשות מרצ, יש? יש! מור גלבוע, מנכ"ל מגמה ירוקה הוא מיוזמי ההפגנות ונתמך כלכלית על ידי הקרן לישראל חדשה, יש? יש! אז כשהכל כאן ממומן על ידי הקרן האנטישמית לישראל חדשה ומנותב על ידי האידאולוגיה של מרצ, זה אומר דרשני. המסרים המועברים כאן הנם אנטישמיים, אנטיציונים ונגד מדינת ישראל, חייליה ואזרחיה. כל מי שהפגין אז, שימש כשחקן בבמה הממומנת על ידי הקרן. שמאלנות זה לא אידאולוגיה. להיות שמאלני זה להיצמד לאידאולוגיה כשנוח. אין דבר כזה שמאלני סוציאליסטי. מי שמנופף את דגל הסוציאליזם הוא מזויף. להחזיק אידאולוגיה שמאלנית זה מתוך אינטרס - עמרי פדן, הזכיין הישראלי של מקדונלדס מזהה את עצמו כשמאלני ולמשל לא פותח סניף של מקדונלדס באריאל. אבל כשהוא פוגע בזכויות העובד של עובדי הרשת, הוא בוגד באידאולוגיה השמאלנית. זה ממש לא סוציאליסטי. אז מה שמאלני בו? האם הקרן האנטישמית לישראל חדשה מממנת אותו בדרך כלשהי? דוגמא נוספת הנה בני הזוג ג'ון לנון ויוקו אונו ופעילותו של לנון במסגרת החיפושיות. לנון מטיף לשלום עולמי. עם זאת, בני הזוג מחזיקים יחד ברכוש בשווי של כמליארד דולר [ג'ון לנון 600 מליון ויוקו אונו 400 מליון]. מדובר בצביעות שמאלנית בלשון המעטה. אנשים יכלו לעזור לכל כך הרבה - הם דיברו הרבה דברים טובים והפכו לאייקונים וגורואים של תקווה, אבל בפועל, המילים גדולות וריקות מתוכן.
זוהי עבודת האלילים המודרנית בה אנו מוצאים איזה אדם שפעם דיבר יפה והגיוני והיום הוא סמל למשהו שהוא עצמו לא היה מעולם.
כשהגיע הזמן לבחור בין רוח או כסף, הם בחרו בכסף והרבה ממנו. הם עושים לביתם.
טוב נעשה אם נצטט את נשמתנו שכמהה לביטוי כן ואמיתי ולא את אותם צבועים. פועלם מחליאה אותי.
היום לפני 33 שנה (13.11.1982) - הלכה לעולמה עליזה בגין זכרונה לברכה.
ב-29 במאי 1939 נישאה עליזה למנחם בגין, אותו הכירה בגיל 17 בבית אביה, שהיה תורם למפלגה הרוויזיוניסטית. השניים התחתנו בעיר דרוהוביץ', כאשר בגין השתלם במשפטים בעיר הסמוכה. ז'בוטינסקי היה השושבין בחתונתם, שבה נכחו מאות פעילי בית"ר.
שלושה חודשים לאחר הנישואין, פלשו הגרמנים לפולין והזוג הצעיר נמלט מוורשה. לאחר צעידה, שנמשכה שבועיים, הגיעו לווילנה - בירת ליטא החופשית. בקיץ 1940 נכנס הצבא הסובייטי לווילנה ובגין נעצר בגין "פעילות ציונית". לאחר מעצרו של בעלה, עלתה לארץ-ישראל אחר מסע מלא תלאות. היא נעצרה בטורקיה ושוחררה בהתערבות של אליהו אילת.
עם הגיעה לארץ ישראל, נעצרה עליזה בגין בידי הבריטים ונכלאה מספר שבועות במחנה המעצר בעתלית. לאחר שחרורה נרשמה ללימודי ארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
למרות מעשיו ופעולותיו של בן גוריון כנגד בגין, עד היום, ידוע כי בן גוריון קרוב בדעותיו לאלו של מנחם בגין לעומת דעותיהם של אנשי השמאל הישראלי. עקב פעילותו המחתרתית של בעלה מנחם בגין באצ"ל נדדה בגין בין מקומות מסתור ושינתה את שמה לפרקים. בתחילה התגוררה בשכונת חסידוף ליד פתח תקווה תחת השם הלפרין. לאחר מכן התגוררה
ברחוב יהושע בן נון בתל אביב תחת השם ססובר. בשם זה נרשמה בבית החולים בעת שנולדה בתה הראשונה, חסיה.
עם בחירתו של בגין לראש הממשלה ב-1977, הזמינה לבמה, ובפרפרזה על דברי הפסוק מספר ירמיהו, אמר לה: "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך, לכתך אחריי במדבר בארץ זרועת מוקשים", כשהוא מתייחס לתקופה הקשה שעברה כשלחם בצבא פולין ובמחתרת נגד הבריטים.
עליזה בגין שמרה על פרטיותה בקנאות, ונמנעה מלהתראיין בכלי התקשורת. למרות היותה אישה חולנית, נהגה להשתמש בתחבורה ציבורית ונמנעה מלהשתמש ברכב ממשלתי.
כל חייה סבלה עליזה בגין ממחלת ריאות קשה, (נפחת), אך בשנת 1982 הלכה מחלתה והחריפה. היא התאשפזה שוב ושוב בבתי חולים, ומדי פעם בפעם אף נזקקה למכונת הנשמה. המיליארדר ארמנד האמר, שהיה מעריץ של בעלה, שלח שני מומחים בעלי מוניטין בינלאומי שיבדקו אותה, והטיפול שהמליצו עליו עזר לתקופת מה. עליזה נפטרה ב-13 בנובמבר 1982, במהלך ביקורו של מנחם בגין בארצות הברית, ונקברה בהר הזיתים סמוך לקברם של עולי הגרדום. יש המייחסים למותה את התפטרותו של אלמנה, מנחם בגין, מראשות הממשלה עם מותה. חלק מהטענות לפרישתו של בגין שנה לאחר מכן היא הטענה שעצם פספוסו של בגין את פטירת אשתו כששהה בארה"ב - הכניס אותו לדיכאון קשה. על שמה נקראו היישוב עלי זהב, שכונת נווה עליזה בקרני שומרון, רחובות בערי ישראל, בית ספר במגדל העמק, באריאל, בקריית מוצקין ומקומות נוספים.
בתמונה: מנחם בגין ואשתו עליזה בדרכם לבית הלבן לחתום על הסכם שלום עם מצרים, מרץ 1979.
הוא אנס אותה - הוא רצה לקיים איתה יחסי מין, היא סרבה, אז הוא אנס אותה. והוא מאמן אומנויות לחימה - מתאמן מגיל 5. לא היה לה סיכוי נגדו. הוא חזק ממנה בהרבה. היא רצתה להתלונן במשטרה, אבל הוא אמר לה מה יטען בפני החוקרים - היא הסכימה לזה ורצתה את זה. היא יודעת שאין לה סיכוי נגדו, זה אונס על ידי מכר, מילה כנגד מילה. הוא העביר אליה את האשמה ועכשיו היא פגועה נפשית. היא זקוקה לטיפול דחוף אך לא יכולה לממן את זה. עיזרו לה לממן את הטיפול.
"סקס זה כמו איגרוף: אם אחד הצדדים לא נתן הסכמה ברורה לחלוטין להשתתפות בפעילות, הצד השני עובר על החוק." (ג'ון אוליבר)
לפני 8 חודשים, אלונה נאנסה בידי מאמן אומנויות לחימה. מפגש הבוקר בחוף הים, שאמור היה להיות אימון מקצועי ראשון ביניהם, הפך לזירת אונס, כפי שספרה אלונה בראיון לדנה ספקטור ורן שריג בתוכניתם ב21.9.15 ברדיו ללא הפסקה. במקום לבצע את האימון, הוא אנס אותה ברכב שלו, למרות סרובה והתנגדותה לקיים עימו יחסי מין.
מאותו היום הפכו חייה של אלונה לסיוט מתמשך. המראות והסיוטים מונעים ממנה לישון. היא סובלת מהתקפי חרדה ולא מסוגלת להיות עם גבר לבד באותו החדר. אלונה מסרבת להגיש תלונה במשטרה מסיבות מובנות. מדובר באונס על ידי מכר - מה המשטרה כבר תעשה? יותר מכך, למשטרה אין אינטרס לבזבז משאבים על מקרה אונס של מילה כנגד מילה - הוא ביקש, היא סרבה אז הוא הכריח. במקרה שלה מדובר במילה כנגד מילה, מאחר והאנס מעביר אליה את האחריות, טוען שהיא הסכימה לקיים איתו יחסי מין והוא משוכנע שזה לא היה אונס אלא בהסכמה. או לפחות אומר לה מה תהיה הגרסה שלו במשטרה במידה ותתלונן. כבר שמענו בעבר וראינו בחדשות את ההשפלה והאינוס הנוסף שעוברות קורבנות תקיפה מינית בבתי המשפט. פרקליטי הנאשם עולבים בהן ומבקשים תיאורים לפרטי פרטים באולם גדוש גברים.
בזה זה נגמר מבחינת אלונה. היא לא הסכימה להיפגש עוד עם האנס, להיות בת הזוג שלו ובטח שלא להתאמן אצלו, למרות תחינותיו. אבל הצדק איתו - אין סיבה שתפתח את התהליך באמצעות דיווח למשטרה. זה לא שווה את המחיר הנוסף שהיא תשלם במידה ולא יודה באונס. במצב של מילה כנגד מילה, הפרקליטות לא תגיש כתב אישום בגלל חוסר ראיות, אבל היא תעבור במשטרה אונס שני.
גם אם החלימה אלונה מהפגיעה הפיזית הצלקות הנפשיות שבה עמוקות ואינן נרפאות. חברותיה של אלונה נתרמו לסייע לה לממן את הטיפול לנוכח הסבל שנגרם ומתוך ההבנה שאלונה משלמת ותשלם על כך כל חייה. הכסף שיתרם במסגרת הפרויקט למימון המונים במימונה ישמש לטיפול פסיכולוגי וחיסול חובות שנצברו במהלך התקופה הקשה שעוברת אלונה מאז. החובות ממשיכים להצטבר.
אלונה זקוקה לטיפול פרטי מאחר והטיפול אותו מספקים במרכז לנפגעות תקיפה מינית דורש המתנה של שנתיים לפחות. לאלונה אין את הזמן הזה. החובות שצברה אלונה בתקופה הזו עולים על 15 אלף שקלים עבור ההוצאות השוטפות. מימון הטיפול הפסיכיאטרי מוערך בכ-2,000 שקלים בחודש ועוד טיפול משולב המוערך בכ-1,500 שקלים בחודש. הסכום שרשמו חברותיה בפרוייקט הנו הערכה בלבד לטיפול המשולב בטראומה שכוללים ביקורים דו שבועיים אצל פסיכיאטר, תרופות, נסיעות, טיפול באומנות וכשהיא תרגיש מוכנה, גם לחזור להתאמן באומנויות לחימה.
את הקצבת נכות היא תוכל לקבל רק אחרי שתעבור ועדות ותשלם הון עבור אבחון של פסיכיאטרים מומחים.
גם בימים אלו אלונה לא מסוגלת להישאר לבד בבית, החברות, תמיד איתה. הליך השיקום לא פשוט לאלונה והוא כרוך במימונו של טיפול יקר בנוסף לתהליך ההחלמה הנפשי הכואב אותו עליה לעבור. אלונה לא מעוניינת להיות נתמכת סעד. וכדי לשקם אותה זקוקות חברותיה לתוספת מימון הטיפול.
הרשומה מבוססת על רשומה שנכתבה בבלוג בתפוז תחת השם תפו ופוזה. המקרה אמיתי לחלוטין ועזרתכם המיידית הנה חיונית והכרחית.
במידה ואתם רוצים לתמוך בפרוייקט ולסייע לאלונה אתם מוזמנים להכנס לכאן לקרא את הפרטים ולהצטרף. שתפו והפיצו את הפרוייקט..
תודה
היום לפני 40 שנה (10.11.1975) - האו"ם מקבל את החלטה מספר 3379 המשווה את הציונות לגזענות. החלטה 3379 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות אשר נתקבלה ב-10 בנובמבר 1975 קובעת כי "ציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית". החלטת האו"ם ב-1975 הייתה חלק מסדרת פעולות דיפלומטיות אנטי-ישראליות מצד ברית המועצות ומדינות ערב בתקופת המלחמה הקרה. פעולות אלה כללו ניסיון כושל לסלק את ישראל מהאו"ם, שיתוף אש"ף במגעים עם האו"ם והקמת ועדה לשמירת זכויות העם הפלסטיני. בהיבט הפנימי הישראלי, באה החלטה זו בתקופה בה התערערה ההגמוניה של מפלגת העבודה בשלטון. הכישלון הדיפלומטי במניעת החלטה 3379 נתפס כחולייה בשרשרת כישלונות של השלטון הוותיק שהחלה בפרוץ מלחמת יום הכיפורים. בדיעבד אפשר לומר שהחלטת העצרת הכללית סימנה שפל עמוק ביחסי החוץ של מדינת ישראל, שפל שנמשך כ-10 שנים והסתיים בהדרגה עם סיום המלחמה הקרה והפשרת היחסים בין ישראל לברית המועצות בסוף שנות ה-80.
בהצעה תמכו 72 מדינות, ביניהן מדינות ערב ומדינות מוסלמיות, רוב מדינות הגוש המזרחי, רוב מדינות אסיה (ובכלל זה כל המדינות המוסלמיות), מדינות רבות באפריקה שמדרום לסהרה, ומספר מדינות נוספות, בהן טורקיה, פורטוגל, ברזיל, מקסיקו וקובה, שהייתה בין מציעות ההחלטה יחד עם גינאה ומדינות ערב.
35 מדינות התנגדו לה, ביניהן מדינות המערב, רוב מדינות מרכז אמריקה, אורוגוואי ומספר מדינות באפריקה.
32 מדינות נמנעו או נעדרו מההצבעה, ביניהן רוב המדינות באמריקה הלטינית, חלק ממדינות אפריקה שמדרום לסהרה, חלק ממדינות מזרח אסיה, וכן גם ספרד, יוגוסלביה ורומניה, היחידה ממדינות הגוש המזרחי שלא תמכה בהצעה.
בתגובה לקבלת ההחלטה הכריז שגריר ארצות הברית לאו"ם דאז, כי "ארצות הברית קמה כדי להכריז לפני האסיפה הכללית של האומות המאוחדות, ולפני העולם, שהיא אינה מכירה, ולא תפעל על פי, ולעולם לא תסכים בשתיקה לקביעה המגונה הזו".
בתגובתו להחלטה הצביע נציג מדינת ישראל באו"ם, חיים הרצוג על העיתוי - ההצבעה התרחשה בדיוק במלאת 37 שנה לליל הבדולח, וקרע את הצעת ההחלטה על דוכן הנואמים באומרו "עבורנו, העם היהודי, אין זו אלא פיסת נייר, ואנו נתייחס אליה ככזו." בתגובה להחלטה, הוחלף שמן של "שדרות האו"ם" בתל אביב, ירושלים ובחיפה ל"שדרות הציונות".
החלטות או"ם רבות עוסקות במדינת ישראל וגינוייה עוד לפני הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948, עוד קודם להקמת המדינה, במהלכים שהובילו להקמתה. רוב המחלוקות נוגעות בסכסוך הישראלי-ערבי (לרבות הסכסוך הישראלי-פלסטיני). סוגיות אחרות צצות מדי פעם. ארצות הברית נוהגת להטיל וטו על רוב החלטות מועצת הביטחון בנושאים הקריטיים מבחינת ישראל על בסיס השותפות ביניהן, מדיניות המכונה דוקטרינת נגרופונטה. לעומת זאת המדינות האסלאמיות ובמיוחד מדינות ערב נחשבות לגורם העוין ביותר לישראל באו"ם והן היוזמות של מרבית ההחלטות האנטי-ישראליות המתקבלות בו, כגון החלטה 242, החלטה 338, החלטה 3092 והחלטה 3379. מתוך 175 החלטות מועצת הביטחון עד 1990, 97 היו נגד ישראל. מתוך 690 החלטות העצרת הכללית עד 1990, 429 היו נגד ישראל. מאז 2006 התקבלו 62 החלטות נגד ישראל במועצת זכויות האדם של האו"ם. המספר הזה גבוה יותר ממספר ההחלטות שהתקבלו בנוגע לכל שאר העולם. בשנת 2014, 87% מהגינויים של האום היו גינוייה של מדינת ישראל - 20 מתוך 24 גינויים, כשבמקביל רצח עם עדיין נמשך בסוריה, בסין ובטורקיה. בשנת 2015, 22 החלטות של האום הנם נגד ישראל, גינוי 1 נגד איראן וגינוי אחד כנגד צפון קוריאה. שימו לב לדבריה של מתורגמנית באו"ם שלא ידעה שהמקרופון שלה פתוח:
בסופו של דבר, ב-16 בדצמבר 1991, עם תום המלחמה הקרה, קיבלה העצרת הכללית של האו"ם החלטה מנוגדת (מס' 4686) שבה היא מודיעה כי היא חוזרת בה מן ההשוואה. כמעט כל המדינות הלא-ערביות שינו את עמדתן, ותמכו בהחלטה המנוגדת לקביעה הכלולה בהחלטה 3379 (למעשה, מדובר בביטול ההחלטה הקודמת). כמה מדינות ערביות ומוסלמיות ולצדן קובה, צפון קוריאה ווייטנאם עדיין תמכו בהשוואה בין הציונות לגזענות.
בסרטון: חיים הרצוג, שגריר מדינת ישראל באו"ם, לא מתנצל על היותו יהודי ציוני ומבהיר שההחלטה היא בסך הכל חתיכת נייר וזה מה שהיא שווה, קריעה, כמו יתר החלטותיה האנטישמיות של האו"ם כנגד היהודים ומדינת ישראל.
תוספת: בתאריך ה-27 לנובמבר,2015, כשבועיים לאחר פרסום הפוסט, האום קבע שיא של 6 החלטות אנטישמיות לגינוי ישראל ביום אחד - 5 החלטות הועלו על ידי רש"ע, הרשות הערבית ביהודה, שומרון וחבל עזה. אחת הועלתה על ידי סוריה, באותה המדינה בה מתרחש רצח עם. 102 מדינות החליטו לתמוך בגינוי, ביניהן צרפת, בריטניה וגרמניה. לא הועלתה כל החלטה שמטרתה לגנות את הטרור האיסלמי והרציחות בגין פעולות טרור המתרחשות ברחבי ארופה, למשל, בסוריה או בישראל על ידי מוסלמים. למעשה, הנושא כלל לא עלה, לא הוזכר, לא צויין ולא בטיח. יום שגרתי באו"ם שמום. ברור, כי האו״ם אובססיבי כלפי ישראל. 22 החלטות נגד ישראל בעצרת הכללית של האו״ם ב-2015! 1 נגד איראן | 1 נגד צפון קוריאה | 0 נגד סוריה. מתוך 175 החלטות מועצת הביטחון עד 1990, 97 היו נגד ישראל. מתוך 690 החלטות העצרת הכללית עד 1990, 429 היו נגד ישראל. נמשיך להילחם בשקרים ובהסתה המגמתית הפלסטינית ונראה לעולם את הפנים היפות של מדינת ישראל.
"סוראליסטי, האו"ם לא מבין שהעולם נמצא תחת מתקפת מחבלים שהורגים בשם האסלאם – כמו הפלסטינים שדוקרים יהודים וישראליים… זה מדהים. בתקופה שבה המשטר הסורי טובח בעמו שלו, איך יכולים לקרוא באו"ם ליותר אנשים לתמוך בשלטונו של אסד? העיתוי של הגינויים הוא מבחינה מוסרית מרגיז ואבסורדי... הפארסה בעצרת הכללית מדגישה את העובדה הפשוטה: יש רוב אוטומטי באו"ם נגד ישראל, ואין כל עניין אמיתי לעזור לפלסטינים. המטרה של הגינויים נשארה רק אחת: לעשות מישראל שעיר לעזאזל…התקפה בלתי מידתית של האו"ם נגד המדינה היהודית מערערת את האמינות המוסדית של מה שאמור להיות גוף בינלאומי אובייקטיבי"
שנה שלמה ציפי לבני חונה בחניה ששמורה לשרת המשפטים, ממש מתחת לביתה בתל אביב. יכול להיות שהיא שכחה שהיא כבר לא בתפקיד? או שהיא שומרת חניה ליד ביתה למחליפתה איילת שקד מהצד השני של הקשת הפוליטית? ומה בעלה עשה לרכב של תכנית הצינור כשניסו לחנות שם?
בכנסת לא מכירים את הסוגיה ומבחינתם, אין מה לשמור לה חניה בתל אביב ליד ביתה, בטח כשהיא כבר לא שרת המשפטים. גם בעיריית תל אביב כביכול לא מכירים את העובדה שציפי לבני כבר אינה שרת המשפטים. אז במסגרת התוכנית, הם החנו את הרכב כדי לבדוק מה קורה. בעלה של ציפי לבני, נפתלי שפיצר, נאלץ להחנות בשטח הבית. כאקט של מחאה, הוא שם פתק על השמשה של הרכב שחנה בחנייה - חניה פרטית לא להחנות. כשציפי הגיעה, הוא פינה לה את החניה הפרטית והחנה במקום אחר.
הפקח תחילה סרב לאכוף את החניה הפרטית, אך 12 שעות מאוחר יותר, הרכב החונה נגרר למרבה הפלא ולמרות שהפקחים אינם אוכפים שם את החניה. נטען שלכאורה מדובר ברכב חשוד - אם כך, למה נגרר ולא נבדק על ידי המשטרה? כשהם שאלו במגרש הגרירה למה נגרר הרכב נמסר להם שהם בכלל אינם אוכפים את החניה ברחוב ושהרכב חנה במקום שהוא אינו מורשה להחנות. לא נמסר שמדובר ברכב חשוד.
