Did you really think, I'd just forgive and forget, no After catching you with her, your blood should run cold, so cold You, you two timing, cheap lying, wannabe You're a fool if you thought that I'd just let this go
I see red, red, oh red A gun to your head, head, to your head Now all I see is red, red, red
Did you really just say, she didn't mean anything, oh I'll remember those words, when I come for your soul, your soul You know that you, you dug your own grave, now lie in it You're so cruel but revenge is a dish best served cold
I see red, red, oh red A gun to your head, head, to your head, oh Executioner style, and there won't be no trial Don't you know that you're better off dead
All I see is red, red oh red Now all I see is...
Run, hide Oh, you're so done Better sleep with one eye open tonight
I see red, red, oh red A gun to your head, head, to your head, oh Executioner style, and there won't be no trial Don't you know that you're better off dead
All I see red, red, oh red Now all I see is red, red
אני רואה אדום
באמת חשבת, שאני סתם אסלח ואשכח? לא
אחרי שתפסתי אותך איתה, אתה אמור למות מפחד, לרעוד מפחד1
I'm gonna love you until you hate me And I'm gonna show you what's really crazy You should've known better Than to mess with me harder
I'm gonna love you, I'm gonna love you I'm gonna love you like a black widow, baby
This twisted cat and mouse game Always starts the same First we're both down to play Then somehow you go astray
We went from nothing to something Liking to loving It was us against the world and now we're just fucking It's like I loved you so much, now I just hate you Feeling stupid for all the time that I gave you I wanted all or nothing for us Not a single place in between By me believing what you say that you never mean
Like it will last forever, but now forever ain't as long If it wasn't for you I wouldn't be stuck singing this song You were different from my last but now you got it mirrored And as it all plays out I see it couldn't be clearer
You used to be thirsty for me But now you wanna be set free This is the web, web that you weave So baby, now rest in peace
I'm gonna love you until you hate me And I'm gonna show you what's really crazy You should've known better Than to mess with me harder
I'm gonna love you, I'm gonna love you I'm gonna love you like a black widow, baby
(Black widow baby)
I'm gonna love you until it hurts Just to get you I'm doing whatever works You ain't never met nobody That's gonna do ya how I do ya And I'll bring you to your knees Praise Jesus, hallellujah!
I'mma make you beg for it Plead for it 'Til you feel like you breathe for it 'Til you do any and everything for it I want you to fiend for it Wake up and dream for it 'Till it's got you gasping for air And you lean forward 'Till they have a cat scan to check on your mind And it's nothing but me, on it (on it, on it) Now it's me time, believe that If it's yours and you want it I want it, promise I need that 'Till I'm everywhere that you be at I can't fall back, go quick Cause this here is fatal attraction So I take it all or I don't want shh
You used to be thirsty for me But now you wanna be set free This is the web, web that you weave So baby, now rest in peace
I'm gonna love you until you hate me And I'm gonna show you what's really crazy You should've known better Than to mess with me harder
I'm gonna love you, I'm gonna love you I'm gonna love you like a black widow, baby
היום הנו יום השנה ה-71 (29.04.1945), בו צבא ארצות הברית משחרר את מחנה הריכוז דכאו.
מחנה דכאו היה מחנה הריכוז הנאצי הראשון, ושימש כאב-טיפוס ודגם למחנות אחרים. המחנה הוקם במפעל נטוש לייצור אבק שריפה ותחמושת, כ-16 ק"מ צפונית מערבית למינכן במדינת בוואריה, הממוקמת בדרום גרמניה. הקמתו נשלמה ב-22 במרץ 1933. המחנה תוכנן במקור להחזקת אסירים פוליטיים גרמנים ויהודים, אבל בשנת 1935 הוא גם החל להחזיק פושעים רגילים. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא כלל גם לאומים אחרים כגון צרפתים, בשנת 1940 - אסירים פולנים, ב-1941 אנשים ממדינות הבלקן, וב-1942 - רוסים. לפני המלחמה, הקבוצות הגדולות ביותר של אסירים היו גרמנים, אוסטרים ויהודים. במהלך המלחמה הקבוצות הגדולות ביותר היו, לפי סדר הגודל, פולנים, רוסים, צרפתים, יוגוסלבים, צ'כים ויהודים מגרמניה וארצות אחרות.
האסירים חולקו לקטגוריות. בתחילה, הקטגוריות נקבעו בהתבסס על סוג הפשע שביצעו, אולם בסופו של דבר הקטגוריות השתנו. אסירים פוליטיים שנעצרו על ידי הגסטפו לבשו משולש אדום, פושעים מקצועיים שנשלחו על ידי בית המשפט הפלילי ענדו משולש ירוק, אסירים בינלאומיים שנעצרו על ידי המשטרה הפלילית לבשו משולש חום, אנשים "אנטי-סוציאליים" שנשלחו על ידי רשויות הרווחה או הגסטפו לבשו טלאי שחור, עדי יהוה שנעצר על ידי הגסטפו ענד טלאי סגול, הומוסקסואלים שנשלחו על ידי בית המשפט הפלילי לבשו משולש ורוד, מהגרים שנעצרו על ידי הגסטפו לבשו משולש כחול, "מזהמי גזע", שנעצרו על ידי בית המשפט הפלילי או הגסטפו היו בעלי סרט שחור, בעלי פיגור שכלי לבשו סרט לבן עם החותם "Blöd" שמשמעותו "אידיוט", ויהודים ענדו את הטלאי הצהוב.
מתחם המחנה הוקף בגדר אבן ופנימה לה גדר חשמלית. לאורך הגדר הייתה רצועת דשא רחבה. שומרי המחנה ירו למוות במי שדרך על רצועת הדשא. לאורך החומות היו שבעה מגדלי שמירה, מהם אחד גדול שהשגיח על רציף הרכבת ושער כניסת האסירים, שמעליו הכתובת "העבודה משחררת".
בחזית הבניין נראתה הכתובת: "קיימת דרך אל החופש, שאבני היסוד המציינות אותה הן: צייתנות, כנות, ניקיון, פיכחות, שקדנות, סדר, רצון, הקרבה, יושר ואהבת המולדת". שניים מהצריפים שמשו לניסויים רפואיים אכזריים, במסווה של מרפאה. הניסויים כללו ניסויי דה-קומפרסיה בתא לחץ עבור הלופטוואפה, ניסויי מלריה ושחפת, ניסויי תרופות חדשות וניסויי היפותרמיה, כאשר האסירים משמשים כשפני ניסיונות אנושיים. מאות אסירים מתו או נותרו נכים לצמיתות בעקבות ניסויים אלה. מעל ל-200,000 אסירים מלמעלה מ-30 מדינות שהו בדכאו במשך שנות שלטון הרייך השלישי, מהם שני שליש היו אסירים פוליטיים, בהם כמרים קתולים רבים, וכמעט שליש היו יהודים. 25,613 אסירים מתו על פי הערכה זו במחנה וכמעט 10,000 אחרים במחנות המשנה שלו בעיקר ממחלות, תת-תזונה והתאבדות.
כשהבינו אנשי האס אס שגרמניה עומדת להיות מובסת במלחמת העולם השנייה, החלו להשקיע את זמנם בהסרת ראיות לפשעים שביצעו במחנות הריכוז. הם החלו להרוס את הראיות המפלילות באפריל 1945 ותכננו לרצוח את האסירים שנותרו. ב-29 באפריל 1945 מחנה הריכוז דכאו שוחרר באופן רשמי על ידי הצבא האמריקאי, שקיבל את כניעת מפקד המחנה היינריך וויקר ושחרר את האסירים. בתחילת מאי שחררו כוחות אמריקנים את שורדי צעדת המוות. בזמן שחרור המחנה נחשפו הזוועות לעיני המשחררים, חיילי חטיבת חי"ר 45 מהדיוויזיה השביעית של צבא ארצות הברית. עוד לפני כניסתם למחנה, מצאו 40 מכוניות משא וקרונות נטולי גג, מלאים בגופות בשלבי ריקבון מתקדמים, וככל שנכנסו לשטח המחנה ראו את המתים בשטחו. חלקם מתו ימים רבים טרם השחרור והושארו בשטח הפתוח ובמחנה עצמו. חיילים דיווחו שראו חדרי בטון שהכילו מאות גופות עירומות. בסמוך למחנה נמצאו למעלה מ-30 קרונות רכבת מלאים בגופות אסירי מחנות אחרים שנשלחו לדכאו.
בזמן שחרור המחנה נחשפו הזוועות לעיני המשחררים, חיילי דיוויזיית הרגלים 45 מהארמייה השביעית של ארצות הברית תחת פיקודו של הנינג לינדן. עוד לפני כניסתם למחנה מצאו 40 מכוניות משא וקרונות נטולי גג, מלאים בגופות בשלבי ריקבון מתקדמים, וככל שנכנסו לשטח המחנה ראו את המתים בשטחו. חלקם מתו ימים רבים טרם השחרור והושארו בשטח הפתוח ובמחנה עצמו. חיילים דיווחו שראו חדרי בטון שהכילו מאות גופות עירומות. בסמוך למחנה נמצאו למעלה מ-30 קרונות רכבת מלאים בגופות אסירי מחנות אחרים שנשלחו לדכאו.
החיילים בדכאו אותה תקופה לא היו חברי הסגל הקבוע של המחנה, אלא חיילי ורמאכט שהובאו כמה ימים לפני כן וכן חיילים הונגרים מתנדבים. האמריקאים הזדעזעו מהמראות הקשים. על פי עדותם של עדי ראייה, ריכזו בערך 100 גרמנים כולל נשים. אסיר פולני עזר להפריד מביניהם את אנשי האס אס. אחד הקצינים הפעיל מקלע וירה, כמה חיילים הצטרפו עם רוביהם. הירי נמשך כמה שניות, שכן סא"ל פליקס ל. ספארקס, מג"ד גדוד חי"ר בחטיבה 157 של הדיוויזיה ה-45, הגיע והורה להפסיק את ההרג. גם האסירים נקמו בשוביהם: על פי ההערכות, בין 25 ל-50 גרמנים חוסלו בידי האסירים ביום הראשון של שחרור המחנה. בין 346 ל-520 גרמנים חוסלו במהלך שחרור המחנה באירועים שונים.
בשנת 1983, עפרה חזה והמשלחת הישראלית לארוויזיון ביקרו במחנה דכאו בטרם עלו להופיע. תלבושותיהם סימלו בצורתם ובצבעיהם את זכר רצח העם.
ב-20 באוגוסט 2013 ביקרה במחנה הקאנצלרית אנגלה מרקל – הביקור הראשון של קנצלר גרמניה במקום.
במקום בו נגמרות המלים...
מרץ 1955.
שושנה הר ציון ז"ל ובן זוגה עודד וגמיסטר נרצחים בידי מחבלים.
אחיה מאיר הר ציון, הלוחם האגדי של יחידת 101 יוצא עם חברים לנקום.
הם תפסו 5 בדואים, רצחו 4 מהם ואת ה5 שחררו כדי שיספר על מה שקרה!
בן גוריון החליט להעניק חסינות למאיר הר ציון שנחשב לעז הנפש מכלל לוחמי צה"ל.
הוחלט לא להעמידם לדין כיוון שהרצח בוצע מחוץ לגבולות המדינה והסגרה לירדן לא באה בחשבון.
ב-23 בדצמבר 1954 יצאו שושנה הר-ציון וחברה, עודד וגמיסטר, בני ה-18 לטיול במדבר יהודה. על פי עדותם של אנשי עין גדי, שהיו האחרונים שראו אותם, השניים יצאו לטיול חמושים ברובה. השניים נרצחו, וגופותיהם נמצאו לאחר שישה שבועות תחת גל אבנים באזור האפיק של נחל ערוגות מצפון-מערב לעין גדי, במרחק 8-7 ק"מ מעבר לגבול עם ירדן, בשטח שבו התגורר השבט הבדואי א-רשאידה. בפברואר 1955 חצו בדואים ישראלים את הגבול בהסכמת צה"ל כדי להשיב את הגופות, אך הותקפו באש בזמן שליחותם. הם נאלצו לסגת תוך שהם משיבים אש כשבידיהם רק חלקים מגופת הנערה וללא הגופה השנייה. לאחר מכן הסכימה ממשלת ירדן לביקור משקיפי או"ם במקום, לצורך השבת הגופות.
שושנה הר-ציון הייתה אחותו של מאיר הר-ציון. מאיר הר-ציון, בן 20 בזמן הרצח, היה מלוחמי יחידה 101 ומגיבורי פעולות התגמול בשנות ה-50, עוטר בעיטור העוז, ממקימי סיירת צנחנים ומפקדה הראשון.
3 שנים לפני כן, באוקטובר שנת 1951, יצאו הר-ציון בן ה-17 ואחותו שושנה בת ה-14, לטיול סוכות בגליל. חלקו האחרון של הטיול היה הליכה מהחולה לאורך הירדן. נקודת הסיום אמורה הייתה להיות כפר נחום שעל שפת הכנרת. לדברי מאיר הר-ציון, הוא בירר לפני הטיול לגבי הסיכון שבטיול בקרבת הגבול עם סוריה. נאמר לו כי מדובר באזור מפורז, המותר למעבר אזרחים ללא נשק. ובנוסף לכך, כאשר צמד האחין הגיעו לגשר בנות יעקב, שם פגשו שוטר שלא אמר להם דבר על כך שאסור להם להמשיך בדרכם. לאחר שהמשיכו דרומה על צלע ההר לכיוון הכנרת, הוקפו על ידי ערבים חמושים שצרחו עליהם וירו באויר. החמושים הכו בילקוטיהם ואחד מהם אף הכה את האח והאחות עצמם בקת הרובה. עיניהם נקשרו והם הולכו מזרחה, תוך חציית הירדן, אל דרך עפר שהובילה לבקעת הבטיחה. לאחר חקירה קלה הועברו למשרד חקירות בקוניטרה, שם הציגו עצמם החוקרים כ"בנימין" ו"אייזיק", העובדים בשירות ישראל.
לאחר שנלקחה שושנה לחדר נפרד, הבטיחו החוקרים להר-ציון, שיניחו לו אם ייתן להם רשות לאנוס את אחותו. בתגובה לסירובו, הוכה בפניו עד שהתנפחו ולאחר מכן הוכה במקל על כפות רגליו הקרות, בזמן שחוקר אחר מאיים על שושנה שיכו את אחיה עד שימות. למחרת בצהריים הם הועברו למשטרה בדמשק ובלילה לבית הסוהר הצבאי בעיר. בתקופה בה הוחזקו בכלא, ישבה שושנה בחדר עם צעירה ישראלית נוספת. הר-ציון קיבל חבילת כלי-רחצה מביתו ומכתב עידוד מבית אלפא וכן הותר לו לכתוב מכתב לביתו בעין חרוד. לאחר 3 שבועות בכלא ושבועיים וחצי שלא נפגשו, קיבלו מאיר ושושנה הודעה על שחרורם. הם שוחררו לאחר חודש בתיווך האו"ם והצלב האדום.
כ-3 שבועות לאחר הרצח מאיר הר-ציון פרש זמנית מהשירות בצה"ל. בתגובה לרצח השניים, בלילה שבין ה-4 וה-5 במרץ 1955, מאיר הר-ציון וחבריו מיחידה 101 יורם נהרי, זאב סלוצקי ועמירם הירשפלד פשטו על מקבץ אוהלים בדואים משבטי עזאזמה וג'הלין בואדי אל-ע'אר ממערב לעין גדי, כ-9 קילומטרים ממזרח לגבול ישראל-ירדן, והרגו כנקמת דם חמישה בדואים. אחד נורה ונהרג כאשר ניסה להימלט וארבעה אחרים נרצחו בדקירות סכינים לאחר שנכשלו הניסיונות לתחקרם. אדם נוסף, זקן, שוחרר כדי שיספר לבני שבטו מדוע נרצחו האחרים.
הר-ציון וחבריו נעצרו בשובם. היו שחשבו, דוגמת ראש הממשלה משה שרת, שיש להעמידם לדין באשמת הריגה או רצח. שרת התייחס לאירוע ביומנו כתקרית "מהסוג החמור ביותר" ומכיוון שהתרחש רק כמה ימים לאחר פעולה בעזה, חשש כי מעשה זה "עלול לשמש הוכחה ניצחת, כי אצלנו הוחלט לעבור להתקפת דמים כוללת". שרת חשב כי אם לא יתקיים משפט פלילי נגד הנוקמים, "לא נינקה בעיני דעת הקהל, גם לא נהיה זכאים לדרוש מהמדינות השכנות כי ייענשו רוצחים". שרת מפרט ביומנו ששר הביטחון הטרי דוד בן-גוריון מסר בישיבת הממשלה שהתכנסה למחרת דו"ח מפורט של פרטי המקרה, "איך תפסו ארבעת הבחורים שלנו נערים בדואים, אחד אחד, ואיך הובילום לוואדי ואיך רצחום בתקיעת סכינים זה אחרי זה, ואיך ניסו לחקור כל אחד לפני מותו בדבר מיהות רוצחי הנער והנערה ונבצר מהם להבין את התשובות על שאלותיהם, כי לא ידעו כלל ערבית".
בן-גוריון הציע להעמידם לדין וועדה בת 3 חברים שכללה את רוה"מ, שר הביטחון ושר המשפטים החליטה באותו יום שיהיה זה בפני בית דין צבאי, אולם באותו ערב התברר כי זה אינו בר-ביצוע ושרת החליט להעביר את החשודים לידי המשטרה. לאחר שהחשודים סירבו לדבר בחקירה ולא הודו באשמתם, שמע שרת כי "כל מבצע הנקמה נערך בעזרתו של אריק, מפקד גדוד הצנחנים. הוא צייד את הארבעה בנשק ובמזון ובשאר ציוד, הסיע אותם כיברת דרך ברכב הגדוד, גם שלח חוליות לקראתם להבטיח את דרכם חזרה" והוסיף ביומנו כי "אין להוציא מכלל אפשרות שדיין עצמו ידע על המבצע".
בשיחה בין שרת לבן-גוריון, טען שר הביטחון כי "ידו של הצבא לא הייתה במעל", אך ראש הממשלה טען כי שרון סייע "למסע הארבעה בכל האמצעים הצבאיים שבידו והוא שפקד עליהם לכלוא דבריהם במשטרה". משה שרת ביטא ביומנו את חרדתו ממצב של היפוך נורמטיבי: "תהיתי על מהותו וגורלו של עם זה, המסוגל לעדינות נפש כה דקה, לאהבה עמוקה כזו של הבריות... ועם זה הוא מוציא מתוך שורות טובי הנוער שלו בחורים המסוגלים לרצוח נפש בדעה צלולה ובדם קר על ידי תקיעת סכינים בגופותיהם של בדואים צעירים חסרי מגן. איזו משתי הנשמות המתרוצצות בין דפי התנ"ך תנצח את יריבתה בקרב העם הזה?".
עקב לחצם של הרמטכ"ל משה דיין ושר הביטחון דוד בן-גוריון, לא הועמדו החשודים לדין, מחוסר ראיות. בטרם סגירת התיק נגדם, יוצגו הר-ציון וחבריו על ידי שמואל תמיר, אך הם ניתקו איתו את הקשר לאחר שבמשפטו של מלכיאל גרינוולד פגע בכבודם של צנחני היישוב. לאחר 20 יום במעצר צורך חקירה, שוחררו הארבעה והר־ציון חזר לשורות הצבא.
הר-ציון ואשתו, רותי, הקימו את ביתם בכוכב הירדן, בחוות בקר שהוא קרא על שם אחותו שנרצחה, "אחוזת שושנה", באתר "כוכב הרוחות" שמצפון לבית שאן ושם נולדו ילדיהם. בשנות ה-70 היה הר ציון מתומכי גוש אמונים. בראיון שנתן בפברואר 2005 הביע הר-ציון עמדות ימניות תקיפות. בין השאר מתח ביקורת חריפה על רעהו הוותיק, אריק שרון, בשל תוכנית ההתנתקות וציין שהוא מאמין בנכונות תאוריות הקשר על רצח רבין. כמו כן השתתף בפורום נהלל ובפעילות מטה חומש תחילה להחזרת היישוב היהודי בחומש. הוא הצטרף למפלגת התקווה בראשות אריה אלדד. מאיר הר-ציון נפטר ב-14 במרץ 2014, בגיל 79 בחוות שושנה שבכוכב הירדן.
איש זר הטריד מינית לקוחה בחנות כלי בית - הדס ניקומרוב מספרת על ההטרדה המינית שהיא חוותה במהלך שופינג מגבר זר בשנות ה-40 לחייו. הוא מישש לה את החזה, נצמד אליה באופן מוגזם. זה לא הפעם הראשונה שהלקוחה הזו מוטרדת מינית, בפרט כשמישהו זר נצמד אליה וממשש את איברי המין שלה - הפעם איש זר, עימו היא לא החליפה מילה לפני כן, מישש את החזה שלה. "קפאתי במקום למאית השנייה אבל אחר כך התחלתי לצעוק עליו" היא אומרת. לא מדובר בדושבאג, אדם המתחזה למחזר נעים הליכות שפרצופו האמיתי מתגלה במיטה כזיין גרוע ואיש מריר שמוציא את זעמו על הבחורה. מדובר בהטרדה על ידי איש זר, באלימות לכל דבר, בתקיפה. אז היא צעקה עליו, עשתה לו פדיחות לפני כולם וסרבה להצעתו להתלונן במשטרה. באמת, מה הטעם להתלונן כנגד הסוטה מין הזה במשטרה? מה הם כבר יעשו? אין לקורבן שום אינטרס להתלונן במשטרה. אין טעם. היא רוצה נקמה? שלא תצפה מהחברה, ממערכת האכיפה ומערכת המשפט להשיב לו כגמולו. אבל למה לצעוק עליו? הוא תקף אותך, תקפי אותו בחזרה. דנה ספקטור הגיבה נכון בסיטואציה דומה. שוטר נאלץ לאחוז בה כשהיא בעטה לתוקף בצלעות כשהיה שכוב על הרצפה. היא זו שהוטרדה כאן. אז למה השוטר אוחז בדנה ולא במטרידן? זוהי הגנה עצמית נטו. בסיטואציה כזו, אין לדעת איפה זה יגמר - במישוש מעל הבגדים או אונס. תלמדו להגן על עצמכן. תיישמו את ההגנה העצמית וכשמישהו יחלל את המרחב האישי שלכן, תקפו מתוך הגנה עצמית. אלימות כנגד אלימות הנה התגובה המיידית היעילה ביותר. אתן הגיבורות כאן, זה הוא שסוטה.
תשעה באב, שנת 2015 למניינם, התרחש ביום שבת השנה. לכן, ביום י' אב תשע"ה עם ישראל אבל על חורבן בית המקדש, ומדינת ישראל לא מאפשרת ליהודים לעלות באופן חופשי למקום המקדש שבריבונותה. קריאת שמע בהר הבית מובילה למעצר. 12 שנים לאחר תשעה באב שנת 70 לספירתם, החליט דומיטיאנוס לתת מתנה לאחיו, טיטוס, הקיסר הרומי - שער ענק שנבנה לא רחוק מהקולוסיאום. בשער תבליטים רבים המתארים את מצעד הניצחון של הרומים ואת גדולתו של אחיו - טיטוס שהחריב את בית המקדש.
אחד התבליטים מראה את החיילים הרומים נושאים על גבם שלל מבית המקדש ומעל לכולם בולטת המנורה.
הרומאים לקחו את המנורה שהייתה הסמל לעצמאות היהודים, והובילו אותה כל הדרך מישראל עד לרומא כדי להראות לעולם כיצד הם מבזים את היהודים האלה שקוראים לעצמם "עם הנצח".
60 שנה לאחר מכן, הגיע קיסר אחר לישראל, אדריאנוס, והחליט שלקחת את הסמל זה לא מספיק וצריך גם לקחת את השם.הקיסר החליט לשנות את שם האזור מ"פרובינקת יהודה" ל"פרובינקת פלשתינה". השם פלשתינה או באנגלית Palestine משמר יותר מכל את הרצון למחוק את השם הקודם, את הרצון למחוק את הזהות היהודית.
אין מבין אומות העולם אפילו אומה אחת ששמה מתחיל באות שלא קיימת בשפתה. כך, למעשה, ה-"P" הפכה ל-"F".
אגב, השכנים מסביב יודעים את זה: לכל מדינה בסביבתנו יש שם עם משמעות מילולית (מצרים: שטח. ישראל: ישר אל איראן: אצולה. עיראק: חוף..) ורק לפלסטינים יש שם חלול ממשמעות. שם שלמען האמת, נוגד את האיסלאם בגלל המוטיב הרומאי - אלילי שבו.
כמעט 2000 שנים חלפו. איפה האימפריה הרומית ואיפה אנחנו? היום, תשעה באב שנת התשע"ה. חלקנו צמים וחלקנו לא.
אבל לכולנו זה לא יום שמח.
זה יום עצוב כי השנאה ניצחה.
כי לפני המון שנים היו מחלוקות, והקרעים בין החברה גדלו.
כי במקום לסלוח שמרו טינה.
במקום לאהוב ריכלו מאחור.
גם היום אנחנו מלאים במחלוקות. אבל הנה לנו יום של תזכורת למה שהשנאה יכולה לגרום. בתשעה באב נאסר לימוד תורה, משום שלימוד התורה משמח את הלב והיום הוא יום של אבל. אבל לכלל יש כמה חריגים. הבולט שבהם הוא "אגדות החורבן" המכונסות במסכת גיטין שבגמרא. האגדה הידועה מכל היא זו של קמצא ובר קמצא. ירושלמי עשיר ערך סעודה לחבריו וביקש להזמין אליה את חברו קמצא. שליחו התבלבל והזמין בטעות את בר קמצא, יריבו של בעל הבית. בר קמצא החליט להגיע לסעודה (אולי משום שהניח שהמארח מבקש להשלים עמו). המארח המופתע דרש ממנו לקום וללכת. בר קמצא ביקש להימנע מן המחזה המשפיל והציע לשלם על מנתו. המארח סירב. בר קמצא הציע לשלם את מחצית העלות של הסעודה כולה וגם הפעם המארח סירב. בניסיון אחרון להעביר את רוע הגזירה הציע בר קמצא לשלם עבור הסעודה כולה. המארח סירב בשלישית והוציא את האורח הבלתי רצוי בכוח. הגמרא מספרת שבר קמצא כעס על המכובדים שהיו עדים לאירוע ולא מחו ועל כן הלך לקיסר וסיפר שהיהודים מורדים בו. בחלקו השני של הסיפור הקיסר בוחן את נאמנות היהודים, בר קמצא מכשיל אותם, והקיסר הזועם יוצא למסע שבסופו חרב הבית השני. הסיפור הזה חשוב להבנת נפש האדם גם אם נוציא מתוכו לגמרי את המימד הלאומי והדתי. הוא מלמד אותנו שני דברים: (1) מה עוצמתה של נקמנות אנושית; (2) מה מניע נקמנות כזו. על עוצמתה של הנקמנות ניתן ללמוד לא רק מכך שבר קמצא הלך לקיסר והאשים את יריביו בעבירה החמורה ביותר בספר החוקים (בגידה), אלא גם מכך שכאשר הקיסר ניסה לברר את העובדות, בר קמצא "שיבש הליכי משפט" על מנת להפלילם: הוא הציע לקיסר לבחון את נאמנות היהודים על ידי העברת הוראה קיסרית להקריב קורבן, ובמו ידיו הטיל מום בעגל ששלח הקיסר על מנת לעשותו פסול להקרבה ולהציג את היהודים כמי שמפרים את אותה ההוראה. בקיצור ולעניין, הוא לא רק "התחיל במצווה" על ידי ההלשנה, אלא ממש יצא מגדרו כדי להבטיח את הנקמה.
אבל המרכיב החשוב ביותר של הסיפור נוגע למניע. הגמרא מדגישה שמה שעצבן את בר קמצא יותר מכל לא היו הטעות הטפשית של השליח, או אפילו גסות הרוח המזעזעת של בעל הבית. הדבר שהסעיר את בר קמצא והובילו להפיק סרט עתיר-ניצבים בסגנון קופולה - הייתה דווקא שתיקת המכובדים שחזו בהשפלתו ולא נקפו אצבע (הסרט "הסנדק" מתחיל בדיוק על אותו עיקרון). אולי אתה ימני ואתה ממש לא מסכים אם השמאל. זה בסדר. אולי אתה חילוני ואתה ממש לא מסכים עם החרדי. זה בסדר. אולי אתה יהודי ואתה ממש לא מסכים עם הערבי. זה בסדר. זה הגיוני לא להסכים. לכל אחד יש דעה שונה. אבל אל תשנאו. אל תרכלו. אל תקללו. תנסו לראות את הבנאדם מאחורי הדעות שלו. קודם כל בנאדם. אל תפסלו אדם כי הוא שונה ממכם. תבינו שתסלחו לאדם שעשה לכם עוול זה יעשה לכם קל יותר בלב. תנסו לא לפגוע. הרי מה שווה רכילות עסיסית מול לב שבור של מישהו? תאהבו. תחבקו. תאמרו מילים שבונות ולא הורסות ותראו כמה כח ועוצמה יש במילים שלכם. בעקבות צום תשעה באב ויום חורבן שני בתי המקדש הגיעו מאות יהודים, חילונים ודתיים על מנת לעלות להר הבית, מקום בית המקדש. במקביל, התכוננו עשרות ערבים להפר את השקט בהר ולמנוע מהיהודים לעלות. המשטרה התמודדה עמם חלקית.
משטרת ישראל התחשבה ביום החשוב ושינתה מעט את הנהלים. היא הגדילה את כמות הנכנסים, ואפשרה ל 30 יהודים לעלות יחד בקבוצה, יותר ממה שהיה בחצי השנה האחרונה. בנוסף, אפשרה המשטרה לשר החקלאות, השר ח"כ אורי אריאל, לעלות להר הבית בניגוד לנוהל בחצי השנה האחרונה שלא אפשר לחברי כנסת כניסה להר. המשטרה אף פירסמה פרסום לא רשמי כי מעכשיו יוכלו להכנס להר הבית חברי כנסת שירצו בכך.
מנגד עדיין המשיכה משטרת ישראל להגביל את גודל קבוצות היהודים וזמני כניסתם בעוד שערבים מסתובבים בהר באופן חופשי, וכן עליית היהודים להר הבית הופסקה החל מהשעה 9 וחצי לטובת כניסה ויציאה מיידית משער השלשלת.
הבוקר נעצרו על ידי המשטרה בהר מספר יהודים ללא שום סיבה. ביניהם, אדם שקרא 'שמע ישראל' ואדם שרצה לעלות להר הבית עם תפילין. כל זאת ברקע התבטאות נשיא המדינה על חופש דת ליהודים בהר הבית. החורבן מתחיל בקרבנו.
בגללנו. מוסר ההשכל חשוב מאוד. לפעמים מחדל של קולקטיב - חוסר מעש המבטא חוסר אכפתיות - אל נוכח מעשה עוול, הוא לא רק גרוע יותר ממעשה העוול עצמו, אלא אף נתפס כגרוע יותר בעיני קורבנו. בסיפורי התלמוד והגמרא דנים הרבה בעניין הזה, גם סיפורו של יפתח הגלעדי, שהעלה לקורבן את בתו והכהן הגדול שלא נקף אצבע למנוע זאת. אחריות קולקטיבית היא דבר חשוב בחברה.
אני מניחה שמכאן אתם יכולים להמשיך לבד. צום מועיל.
אם לא אז לכו לאכול משהו או לצפות בסרטון של חתול נרדם.
דברים שהתקשורת הישראלית מצנזרת מעיני הציבור ולא מראה לכם - מבצע תג מחיר ערבי הבוקר בתחנת הרכבת הקלה בירושלים - כולל הרס טוטלי של 3 תחנות הרכבת הקלה, שריפתם וריסוס גרפיטי: מוות לישראל | מוות ליהודים | תג מחיר | ציור צלבי קרס. הנזק לתשתית הרכבת הקלה מוערך במליוני שקלים.
אף תגובת גינוי לא התקבלה מציפי, מלפיד, מפרס, מהשר לכביכול ביטחון פנים אהרונוביץ'. שום מילה גם מהמפכ"ל דנינו וכן, שום מילה מהתקשורת. אלו הם גם האשמים העיקריים בתסיסה של ה-24 שעות האחרונות ושלא ינסו לטעון אחרת.
מעבר לכך, כפי שניתן לראות מהתמונה המצורפת של תחנת הרכבת הקלה בשועפט שבירושלים, ערבים כן יודעים לכתוב בעברית. זה כמובן שוק לאנשי התקשורת שכנראה מעולם לא נחשפו למידע הסודי הזה בזמן שהם למדו תקשורת באוניברסיטה לצד סעיד או חמודי (שבאמת מאוד חמוד).
עכשיו, אם הערבים יודעים לכתוב בעברית והם גם בני אדם חושבים (אני יודעת, תקשורת יקרה, מדובר בטענה שנויה במחלוקת...) אז כנראה שהם יצליחו לכתוב "תג מחיר" ללא שגיאות.
זוכרים זרימה? אז קדימה קחו עוד צעד קטן למען האנושות (אנושות זה חשוב והומני מאוד).
עכשיו בואו ניקח עוד צעד מאוווווד גדול ,אך קטן להפליא, ונבדוק כנגד מי מבוצעים תגי מחיר. יש סיכוי שאם זה נעשה כנגד "חמולה" א' המעורבת ב"הובלת רכבים" המסוכסכת עם "חמולה" ב' המתחרה עמה על אותו "פלח" שוק אטרקטיבי. יכול להיות שיצירה של פעולה עוינת בכיסוי של ונדליזם לאומני יוכלו להשיג שתי ציפורים בשיפוד אחד.
התמונה הבאה צולמה ברחובות ירושלים. הדרך אל הכותל רצופה בגרפיטי של צלבי קרס. לא רק בתחנות הרכבת הקלה ועל החומות ברחובות בירושלים צויירו צלבי קרס והושמד רכוש יקר ערך במסגרת מבצע תג מחיר, זאת נוסף לכתובות נאצה, בהן 'מוות ליהודים' ו'חמאס רהט', שרוססו בכניסה לרהט מכביש 264.
בטח ראיתם את התמונות האלו בכל כלי התקשורת. בטח ציפי לבני כבר גינתה.
בטח הנשיא פרס כבר הלך לבקר שם בליווי מקהלת העיתונאים הרגילה וערוצי הטלוויזיה הישראלים והבינלאומיים הקימו אולפן נייד כדי לדווח מהמקום.
בטח שהשר לבטחון פנים קרא לזה טרור.
אה סליחה זה רק צלב קרס, בקטנה. אופסי. לבינתיים ובמקביל, בנתניה נעצר מתבגר בחשד שריסס את הכיתוב "מוות ליהודים". הוא הובא להארכת מעצר. מתבגר אחר נעצר כי הוא נשא בתיק שלו טושים בעוונותיו, למרות שאת הגרפיטי מציירים עם ספריי.
עכשיו אין הרבה דוגמאות כמו טובא זנגריה (רק אומרת...), אבל יכול להיות שאם נגדיל מעט את הראש ונמתין לסיום חקירת המשטרה, נגלה שילד נשי ועדין עם נטיות מיניות כאלו או אחרות אשר הינן עניין של טאבו בחברה שתרבותה "שווה" שלנו, כמו נטיות הומוסקסואליות [רק אומרת....], אך באותה התרבות מאמינים ברצח בגלל אותן נטיות מיניות מסוימות שפוגעות בכבוד
החמולה.
הדבר עלול להביא אותנו להכרה בכך שהנער המסכן נרצח על ידי בני עוולה שכנראה בעלי אותו מטען "תרבותי" כמו של הנער. הדבר יחזק את הרקע של הסיפור המדבר על תלונות של משפחת הנרצח בפני המשטרה מספר פעמים בעבר עוד טרם החטיפה והרצח.
צלבי קרס קרוב לרהט
בתאריך ד' בתמוז תשע"ד (2 ליולי 2014 למניינם) - יממה לאחר הלוויתם של 3 הנערים שנרצחו, השם יקום דמם, נמצאה גופתו המושחתת של נער ערבי ביער ירושלים. היא הייתה שרופה לאחר ש"נפלה" למדורה כראוי לטקס רצח על רקע פגיעה בכבוד המשפחה בקרב הבני דודים.
כהרגלו, מנגנון התעמולה השמאלני מיהר להאשים את היהודים, ואילו שרת המשפטים ציפורה שפיצר (לבני) עדיין לא הפנימה שכשערבי נהרג, אז רוב הסיכויים שערבי אחר הרג אותו.
וכך ישבה ציפורה מול הפייסבוק והטוויטר שלה וכתבה הודעת גינוי חריפה (כמו שרק היא יכולה).
"רצח הערבי בירושלים. ארוע מזעזע שיש לגנות אותו, לגלות אפס סובלנות כלפיו ולפעול למצוא את הרוצחים ולהעמידם לדין. זה ההבדל בין מדינת ישראל לבין ארגון טרור ויש להעניש ביד קשה את מי שרוצה להפוך אותנו לחברה טרוריסטית. לא יקום ולא יהיה"
אבל למציאות היו תכניות אחרות, וציפורה נאלצה לשנות את ניסוח הגינוי שלה:
מימין לראות את הנער שנרצח בבגדי אישה, חובש פאה ומאופר בצורה נשית. התמונה לא צולמה בפורים. זהו מוחמד, הנער שנרצח על ידי משחתו מרוב בושה, ביום יום. למה עכשיו, כשהתברר האמת, הרצח אינו ראוי לגינוי מצד שרת המשפטים בכבודה ובעצמה? האם זה בסדר לרצוח ערבי רק כי הומוסקסואל? האם זה בסדר לרצוח הומוסקסואלים? במה הילד שנרצח חטא שפגע בכבוד משפחתו? הפעם, כשרוצח הנו אחיו או אביו, הדבר אינו מצדיק להעמיד אותו לדין בכדי להשיג צדק? מה, רצח על רקע כבוד משחה אינו מוגדר טרור? ממתי? זהו מבחן הצואה גבירותיי ורבותיי! איפה קהילת הלהט"ב הגאה שרק לאחרונה ביצעה מצעדי גאווה ברחבי הארץ שתגנה את הרצח?
מוחמד אבו חדיר בזהותו האמיתית - בבגדי אישה, פאה ואיפור
על רצח שלי דדון, התקשורת טענה שאין צורך לקפוץ למסקנות ויש צורך לחכות לממצאי החקירה. בניגוד לכך, התקשורת טענה בנוגע לרצח הנער הערבי כי מדובר ברצח על רקע לאומני, כנקמה ברציחת שלושת הנערים היהודים שגופותיהם נמצאו באותו היום, זאת למרות שאין ממצאי חקירה ומבלי שהשתמשו בהגיון בריא, זאת לאור העובדה שהגופה הושחתה בשריפה - שיטה מקובלת לרצח על רקע כבוד המשפחה.
למעשה, בפועל, מדובר בעלילת דם - "מוחמד א-דורה" במהדורה חד"שה בחסות שרת המשפטים ציפי לבני.
מוחמד אבו-חדיר הצעיר נרצח על ידיי ערבים על רקע כבוד המשפחה כי היה הומוסקסואל. הנער נשרף בעודו חי. "נפל" למדורה - שיטת רצח מקובלת כשכבוד המשפחה נפגע. טענה זו מגובה גם על ידי
קצין בכיר בדימוס במשטרת ירושלים: "רצח פלילי, משפחה בעייתית".
הנרצח חוגג את הרצחם של שלושת היהודים החטופים
בניגוד לדעתם של אנשי השמאל ההזוי, על פי דיווח בערוץ 2 של משה נוסבאום, אם הנרצח התלוננה שלשום על נסיון חטיפה של אחיו הצעיר בן 9. השוטרים שהגיעו למקום, מצאו את הילד חבול בזרועות אימו. אביהם של הנערים אמר לשוטרים שהיו אלה ערבים שניסו לחטוף את בנו. המשטרה דחקה באם להגיע ולהגיש תלונה בתחנה אך היא סירבה. אבל אתם יודעים "אנחנו הימנים עם הדמיון הפורה ואפס הרגשות שלנו", מה אנחנו כבר מבינים. בניגוד לשמאל, אנחנו לא נאשים את הילד שנרצח כי היה יצא בטעות מהארון בחברה הלא נכונה או מאחר והעז להחזיק בנטייה המינית הלא נכונה.
יש עוד מה לפתח במערכון הזה של ניקוי ראש בנוגע לסכסוך הערבי - יהודי. נכון, הוא קולע פחות או יותר אבל צונזרו מספר משתנים כמו ידו השמאלית של ישראל שעוזרת לאויב הערבי, כמו חברים בדמות סוריה, איראן ואפילו צרפת והאו"ם וכדומה. אבל בואו לא נהיה קטנוניים. מצחיק עד כמה שזה אבסורד. לאטמה יכולים לעשות את זה טוב יותר.
