אוסקר שינדלר חסיד אומות העולם

היום לפני 41 שנה (09.10.1974) - הלך לעולמו אוסקר שינדלר, תעשיין גרמני סודטי, מחסידי אומות העולם, שהציל במלחמת העולם השנייה כ-1,200 יהודים ממוות בידי הנאצים.




בפרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין על ידי הגרמנים בספטמבר 1939 עבר שינדלר לקרקוב שבפולין בחיפוש אחר הזדמנויות עסקיות. באוקטובר השתלט על מפעל לייצור אמייל בזבלוצ'ה הסמוכה לקראקוב. לפני הכיבוש הנאצי היה המפעל בבעלותו של יהודי בשם נתן וורצל. בנוסף, השתלט על חנות כלי בית שמכרה את תוצרתו של אותו מפעל והייתה במקור בבעלותו של יהודי אחר - יוליוס וינר. אחד מבעלי המפעל היה היהודי אברהם בנקיאר, אותו השאיר שינדלר בתפקיד ניהולי והפך אותו גם לרואה החשבון שלו. בשל פרוץ המלחמה היה ייצור סירים ומחבתות אסור, עקב המחסור במתכות. שינדלר ייצר במפעלו, "מפעל האמייל הגרמני", כלי אוכל וסכו"ם מפח מצופים אמייל ומכר אותם לוורמאכט. משאריות המתכת ייצר סירים ומחבתות ואלה נמכרו בשוק השחור. בזכות הביקוש הרב למוצריו, הצליח לעשות הון ותוך שלושה חודשים כבר העסיק 250 עובדים פולנים.
במרץ 1943 חיסלו הנאצים את גטו קרקוב - יהודים רבים נשלחו להשמדה ואילו אלה שהוכרו ככשירים לעבודה רוכזו במחנה פלאשוב. שינדלר התיידד עם אמון גת, המפקד הסדיסטי של המחנה, ובכך התאפשר לו לשכן את עובדיו במעין תת-מחנה בתוך פלאשוב, ברחוב ליפובה.
מכיוון שראה ביהודים כוח עבודה זול, העסיק אותם. מאוחר יותר, עם התבהרות כוונות הגרמנים לחסל את היהודים במה שכונה "הפתרון הסופי", החליט שינדלר לנסות ולהציל את עובדיו, החלטה גורלית שסיכנה את מעמדו ורכושו. בעזרת קשריו וכספו הצליח להערים על הנאצים ולהשתיק אותם. הדרך היעילה ביותר להציל את עובדיו הייתה בהכרת שלטון הכיבוש הנאצי במפעלו כמפעל חימוש. הוא הצליח בכך בשנת 1943 בזכות העובדה שהמפעל החל בייצור תרמילי פגזים. בזכות ההכרה יכל גם לקבל עובדים יהודים נוספים מן האס אס.
יהודי בשם סדלצ'אק, שליח "ועדת העזרה וההצלה בבודפשט", הגיע בקיץ 1943 ושכנע את שינדלר למסור עדות בנושא ההשמדה בפני ועדת ההצלה. באוקטובר 1943, תוך סיכון עצמי, הגיע שינדלר לבודפשט והעיד בפני ישראל קסטנר ושמואל שפרינגרמן אודות ההשמדה באושוויץ. שינדלר נעצר ונחקר מספר פעמים בידי הגסטאפו. לראשונה נעצר ונחקר ב-1941 בחשד לפעילות בשוק השחור. ב-29 באפריל 1942 נעצר שוב בעקבות הלשנה על שנישק אישה יהודיה. בזכות קשריו עם האבווהר הצליח לרוב להשתחרר במהרה מן המעצר.
מהות וטיב קשריו עם ראש האבוור, קנריס, מעבידו לשעבר, אינם ידועים להיסטוריונים כיום. רינה בירנהק נולדה בקראקוב ב-1927. שמה מופיע ברשימת שינדלר. היא מספרת בעדותה כיצד הציל אותה חסיד אומות העולם אוסקר שינדלר.







כאשר הגיעו השמועות על מצבו הכלכלי הקשה ליהודים שהציל, הזמינו אותו אלה לירושלים. לראשונה הגיע שינדלר לישראל ב-28 באפריל 1962. מאות אנשים נכחו בקבלת הפנים שנערכה לו בנמל התעופה בלוד, רובם היהודים שהציל. במהלך אותו שבוע התקיימה בבית-מלון בתל אביב קבלת-פנים לכבודו של שינדלר. במעמד זה, ראיינה אותו טובה רוזנבלום שהייתה אז כתבת צעירה בכיתה ד'. יצחק שטרן נמנה עם הדוברים. מכאן ואילך חלק שינדלר את זמנו בין ירושלים לדירת חדר צנועה בפרנקפורט.
בשנת 1962 נתקבלה בקשה מקרב היהודים שהציל להכריז עליו כחסיד אומות העולם, אך התערבותו של יוליוס וינר, שהיה בנו של מנהל חנות כלי הבית עליה השתלט, טרפדה את ההחלטה. וינר גם גייס לעזרתו את נתן וורצל, כעת ניסן קידר, בעליו המקוריים של מפעל האמייל. שינדלר שהה בישראל 16 פעמים עד שנפטר בגרמניה ב-9 באוקטובר 1974. הוא הובא לקבורה בבית הקברות הקתולי בהר ציון בירושלים, על פי בקשתו. ב-18 ביוני 1967 הוכר שינדלר על ידי יד ושם כחסיד אומות העולם.
ב-24 ביולי 1993 אושרה ההחלטה להכיר באוסקר שינדלר כחסיד אומות העולם והוחלט להכיר גם ברעייתו אמילי שינדלר ככזו. הדבר היה לאחר דיונים חוזרים בוועדה לציון חסידי אומות העולם, בהם הוחלט "שמעשיו הטובים מכריעים את הכף לטובתו, ושלמרות שהחל דרכו כחבר מפלגה נאצית וספקולנט, הוא ראוי לתואר חסיד אומות העולם. 
בשנת 1993, יצא לאקרנים הסרט "רשימת שינדלר" בבימויו של סטיבן שפילברג, שהעלה לאקרנים את פועלו של שינדלר. ליאם ניסן לא האמין שיזכה לשחק את אוסקר שינדלר. הוא נבחן לתפקיד, אך חשב ששיחק כל כך גרוע, שבמקום זה התחייב לתפקיד בהצגת תיאטרון. סטיבן ספילברג, במאי הסרט, שמע ביקורות נהדרות על משחקו של ניסן בהצגה והלך לצפות בה יחד עם אשתו (קייט קאפשאו) ואמה. בסוף ההצגה הלכו השלושה לברך את ניסן. ניסן חיבק את אמה של קייט חיבוק שכנראה מאוד הרשים את קייט. קייט אמרה אחר-כך לספילברג בעלה: זה משהו שאוסקר שינדלר היה עושה. ניסן מאמין שבזכות זה קיבל את התפקיד. 
בגיל 55 חזר ספילברג לסיים את תואר הBA שלו ב- film and electronic arts, ממנו פרש 33 שנים קודם לכן. בתור פרוייקט סיום (סרט סטודנטים) הוא הגיש את הסרט רשימת שינדלר.

שפילברג זכה באוסקר הראשון שלו על "רשימת שינדלר" ב1994, כשהמועמדות הראשונה שלו הייתה ב1978. עד הזכיה באוסקר שפילברג טוען שמעולם לא החזיק במו-ידיו פסלון אוסקר. כבר באותו הערב אחז שפילברג באוסקר השני שלו כשזכה "רשימת שינדלר" בפרס "סרט השנה". מצורף הנאום (המדהים) בו מספר שפילברג את סיפורו של הסרט ההיסטורי (בכל המובנים) הזה.





דמות הילדה במעיל האדום מהסרט מבוססת על ילדה אמיתית שנרצחה בשואה. שם הילדה היה גניה-גיטל חיל, בתם של דוד ואווה (לבית שינדל) חיל, שגם הם מצאו את מותם במהלך שואת יהודי אירופה.
גניה-גיטל (ילידת 1939) והוריה נולדו וחיו בדומברובה טרנובסקה (Dąbrowa Tarnowska), עיירה בדרום פולין שנמצאת כ-50 ק"מ מזרחית לעיר קרקוב. עם תחילת מלחה"ע ה-2, הוריה של גניה-גיטל, אווה ודוד חיל, נמלטו מדומברובה והצליחו למצוא מחבוא באזור כפרי אצל משפחת איכרים עמה סוכם שידאגו להסתירם מפני הנאצים, ובלבד - שבתם הקטנה לא תישאר. נאמר להם שילדה קטנה עלולה "לעשות רעש" ולסכן את המוחבאים כמו גם את המחביאים. 
בצר להם, ובהיעדר אלטרנטיבות ראויות אחרות, החליטו ההורים כי מוטב שהם יישארו במחבוא הכפרי אך למען בטחונה של בתם גניה-גיטל היא תישאר לגור אצל קרובי משפחתם בגטו קרקוב - ביניהם דר' ליאון שינדל ז"ל, אשר ניצל זכה לעלות לישראל ולהקים משפחה, ואחיו דר' אידק שינדל ז"ל (שניהם היו דודים שלה בהיותם אחים של אמה אווה) שהיה באותה עת רופא צעיר בבית החולים של הגטו. בספר "רשימת שינדלר", אידק תואר כ"אותו סוג של דוד שופע לצון ומיני תעלולים, מלגלג ברוח טובה ומלא התלהבות, שכל ילד זקוק לשכמותו. ואמנם למראהו, גניה אכן נעשתה לילדה, מחליקה ממושבה כדי לרוץ לקראתו". 
את רוב חייה הקצרים, העבירה גניה-גיטל הרחק מהוריה, בגטו קרקוב. לאור היותו של אידק רופא בביה"ח של הגטו, היה לו מעמד מסוים בגטו, והוא היה יכול לתמרן ולספק לה מזון, תרופות ושאר מצרכים. במקביל היא התגוררה עם בני משפחת דרזנר, קרובים שלה מצד אמה. אב המשפחה, יהודה דרזנר, היה אח של סבתא של גניה-גיטל מצד אמה אווה - רוזליה שינדל (רוזליה הייתה אמו של ליאון ז"ל, נרצחה ב-28.4.1942 בביתה בדומברובה ע"י חיילי SS עם בעלה אשר ובנם יהושע). 
גניה-גיטל הייתה צריכה להימצא כל העת במסתור ובמחבוא משום שלא הייתה רשומה בשום מקום: לפי הרישומים של הגרמנים, אידק היה רווק ללא ילדים, ואם היו מוצאים אצלו את גניה-גיטל, היה עליו להסביר איך היא נמצאת שם ומדוע לא דיווח על כך. לפי הסיפורים שסבא ליאון סיפר לנכדיו, גניה-גיטל הייתה אלופה בהתחמקות מהגרמנים. בכל פעם ששמעה חייל מתקרב, הייתה מזדחלת ומתחבאת במקום כלשהו תוך ניצול מימדי גופה הזעירים ולא היה ניתן לשער שהיא בסביבה. סבא ליאון גם אישר שגניה-גיטל נהגה ללבוש בימי החורף הכבדים שפקדו את הגטו מעיל אדום, ולכן כל קרוביה נהגו לקרוא לה "גניה האדומה" ("Red Genia"). 
גניה-גיטל נרצחה עם חיסול גטו קרקוב במרץ 1943. יהי זכרה ברוך. התמונה של גניה-גיטל המצ"ב לפוסט זה - נמצאת בידי נכדיו של ליאון לאחר שמצאו אותה בין חפציו של הסב המנוח לאחר מותו. מצ"ב גם תמונת ההורים, דוד ואווה, מיום נישואיהם, וכן תמונה מהסרט "רשימת שינדלר" של הדמות של הילדה במעיל האדום שמשחקת את גניה-גיטל.המידע בנוגע לילדה נמסר על ידי איתי שינדל, נכדו של הניצול דר' ליאון שינדל ז"ל (דוד ש הילדה שניצל), היה אח של אווה חיל ז"ל (אמא של גניה-גיטל). ליאון סיפר לנכדיו את כל הסיפור שגם סופר בספר "רשימת שינדלר". 
סיפורה של גניה מסופר היטב בספר "רשימת שינדלר", כמו גם הפרטים אודות בני משפחתה, ביניהם סבי ליאון ואחיו אידק וגם בני דודיהם משפחת דרזנר הפנייה לקטע קטן בספר שמתייחס אליה.

כשהערבים והיהודים אינם אותו הדבר

שימו לב להבדלים בכותרות:
1. ערבי דוקר יהודי: דבר ראשון: "בן 16 נדקר בירושלים" בלי לרשום שהוא יהודי ובלי לכתוב מי דקר אותו; לאחר מכן "החשוד נעצר" בלי איזכור של המילה מחבל או ערבי ובלי לכתוב שזה פיגוע/ "אירוע" לאומני.
2. יהודי דוקר ערבי: דבר ראשון: "יהודי דקר 4 ערבים" דבר שני הוא ממש לא חשוד הרי ברור לנו שהאירוע לאומני. רק אצל הערבים יש חשודים וחשדות ושום מניע לא ברור כלל.
תקשורת שמאלנית קיצונית עלובה שמשרתת בעקיפין את הטרור מעודדת עלילות דם פוליוודיות על ידי הערבים.
לא הכל אותו דבר - לאחרונה נדמה שצריך להגיד את זה יותר ויותר. אז הנה אני אומרת: לא הכל אותו דבר.
מחבל יהודי הוא כן אותו דבר כמו מחבל ערבי. זה משום שרוצח חפים מפשע הוא רוצח. אבל החברה הישראלית היא לא אותו דבר כמו החברה הערבית. לא, אנחנו לא אותו דבר. היא לא אותו דבר במובן שהיא נאורה יותר, דמוקרטית יותר, חומלת יותר, ומעריכה הרבה יותר את הדבר הזה שנקרא חיים. החברה הישראלית עומדת בנסיונות ואתגרים לא פשוטים בלשון המעטה והיא עומדת בהם בגבורה מופתית, שנה אחר שנה, דור אחרי דור.
לעומת היהודים, לערבים יש מספיק אכזריות ואמונה לרצוח את בת משפחתם על רקע כביכול כבוד המשפחה. וגם לשלוח אותה כמחבלת להתאבד על ישראלים במקום להרצח על חילול כבוד המשפחה. החברה הישראלית אינה אותו דבר במובן שהיא נאורה יותר, דמוקרטית יותר, חומלת יותר, ומעריכה הרבה יותר את הדבר הזה שנקרא חיים. אם אתם מחפשים חברה סטרילית שאין בה עשבים שוטים חפשו בבית חרושת לחומרי הדברה.
גם כתוב לערבים שרצח חפים מפשע הנה מצווה ג׳יהאד, כשהרוצח הופך לשאהיד. לאורך ההיסטוריה כולה מלאה בסיפורי זוועה ואיך הם רוצחים אחד את השני על רקע שינאה. ואכן רוצח הוא רוצח ללא הבדל דת גזע ומין. לא נשכח את משפחת פוגל , שלי דדון, אדל הקטנה, הלינץ בראמללה ועוד הרבה הרבה נרצחים בגלל יהדותם.

לא, אנחנו לא בחרנו בדרך הטרור ואיננו דומים להם בכלום ! אנחנו והם זה לא אותו דבר. זה אולי פרמטיבי להגיד את זה, או לא מאוד מתוחכם, או לא נורא עמוק, או לא מספיק אינטרוספקטיבי, או לא מספיק מכיל את השונה, או לא משכלל את אלמנט הכיבוש או הקולולוש או הבלבוש. אבל זאת האמת : אנחנו והם? לא אותו דבר.

ניל"י: שרה אהרונסון, מרגלת

שרה אהרונסון נולדה במושבה זכרון יעקב למשפחת איכרים בני העליה הראשונה. אחיה האגרונום, אהרון אהרונסון, הקים וניהל תחנת נסיונות חקלאית בזכרון יעקב והיה מגלה של "אם החיטה". בצעירותה, נישאה שרה לחיים אברהם, יהודי אמיד ממוצא תורכי, ויחד עברו להתגורר בקושטא.
אחיה אהרון, הקים את ארגון המחתרת ניל"י, שמטרתו היתה לסייע לבריטים בריגול נגד התורכים. שרה אהרונסון הייתה מראשי ניל"י, רשת ריגול יהודית שפעלה למען הבריטים ונגד שליטי ארץ ישראל הטורקים במלחמת העולם הראשונה, במטרה לקדם את הקמתה של ריבונות יהודית עצמאית בארץ ישראל. כשנסע אהרון לאירופה, ריכזה שרה בשיתוף עם אבשלום פיינברג את הפעילות המחתרתית של ניל"י ואת ניהול תחנת הנסיונות החקלאית. 
היום לפני 98 שנה (09.10.1917) - הלכה לעולמה שרה אהרונסון. שרה אהרונסון הייתה מראשי ניל"י, רשת ריגול יהודית שפעלה למען הבריטים ונגד שליטי ארץ ישראל הטורקים במלחמת העולם הראשונה, במטרה לקדם את הקמתה של ריבונות יהודית עצמאית בארץ ישראל. ארגון ניל"י העביר ידיעות לבריטים באמצעות יוני דואר וכן בעזרת האניה הבריטית "מנגהם" שפקדה בקביעות את נמל עתלית.
בשנת 1917, ניהלה שרה אהרנסון יחד עם יוסף לישנסקי את פעולותיה של רשת הריגול, והעבירה מידע לסוכנים בריטיים מעבר לחוף. לעתים ערכה מסעות נרחבים בשטחי הממלכה הטורקית העות'מאנית, אספה מידע שימושי לבריטים, והביאה אותו ישירות אליהם למצרים. המידע הועבר באמצעות אוניית ריגול בריטית קטנה בשם "מנהגם" שהפליגה בין מצרים לבין חוף עתלית והעבירה בחשאי גם אנשים, כסף וציוד. באחת הפעמים, כשאהרנסון הפליגה למצרים, יעץ לה אחיה אהרן להישאר בשטח הבריטי מחוץ להישג ידם של הטורקים, אך היא שבה לזכרון יעקב כדי להמשיך בפעילותה.
בסתיו שנת 1917, אחת מיוני הדואר ששלחה אהרנסון עם מסר לבריטים נתפסה בביתו של אחמד בק בקיסריה. בעקבות מעצרו של נעמן בלקינד והדלפות שונות, החלו לחשוד בקיום רשת ריגול יהודית. שרה סירבה לברוח מארץ ישראל דרך הים, כפי שיעצו לה הבריטים, ונשארה בזכרון יעקב. בערב סוכות תרע"ח (אוקטובר 1917) צרו השלטונות הטורקים על המושבה. הטורקים תפסו את שרה אהרנסון וכל חברי ניל"י, לרבות אביה ואחיה, מלבד יוסף לישנסקי, שהספיק להימלט. הם עינו את שרה במשך שלושה או ארבעה ימים, אולם היא לא גילתה דבר מסודות הארגון לטורקים.
לאחר שהתקבלה הוראה להעבירה לנצרת, כנראה במטרה לתלותה בדמשק, ביקשה שרה אהרנסון להתקלח ולהחליף בגדים בביתה. במקלחת, ניסתה להתאבד בעזרת אקדח שהוסתר בסליק במשקוף הדלת, וזאת כדי להימנע מעינויים נוספים וכדי לא למסור לטורקים שמות חבריה למחתרת. אהרנסון נפצעה אנושות, ובעודה בהכרה ביקשה מד"ר הלל יפה, שהוזעק לטפל בה, כי יזרז את מותה; שלושה ימים לאחר מכן נפטרה. אהרנסון נקברה בבית הקברות בזכרון יעקב בחלקה מגודרת, בצמוד לקבר אמה, מלכה. על מצבתה מופיע שמה הפרטי, שרה, ללא תיאור נוסף.
במכתבה האחרון, שכתיבתו נקטעה ברגע שהגיעו הטורקים, היא מבקשת שיינקמו את דמה הן מהממשלה הטורקית והן מהיהודים שמסרו אותה לשלטונות. הספר שרה גיבורת ניל"י הוא ספר לילדים ולנוער מאת דבורה עומר המתאר את חייה של שרה אהרנסון. הספר עוסק בהתהוות מחתרת הריגול ניל"י ובפעילותה בזמן מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל העות'מאנית מנקודת מבטה של שרה אהרנסון. הספר משלב בין פעילותה במחתרת לחייה האישיים, למשל היכרותה עם אבשלום פיינברג, יחסיה עם אחותה הצעירה רבקה ועוד.

מבחן בוזגלו - הסרט המלא (מה משמעות השם בוזגלו בישראל?)

הזהות הישראלית דרך השם בוזגלו - בוזגלו הוא לא שם משפחה רגיל בישראל, הוא שם שמסמן את השד העדתי. בשנת 76, השופט אהרון ברק טבע את הצירוף "מבחן בוזגלו" - השופט ברק החליט לקיים חקירה משטרתית של בכיר בקופת חולים בן העדה האשכנזית במתקן משטרתי הייתה צעד נחוש ואמיץ באותם ימים. בהתייחסו להחלטה, אמר ברק: "דין ידלין - כדין בוזגלו". המשמעות הייתה שאין הבדל בפני החוק בין החזק לחלש, ובהתאמה לאותם ימים, בין מי שנתפס כחזק - אשכנזים ותיקים לעומת החלש - בני העליות החדשות ובעיקר המזרחים.
בשנת 1976 הורה היועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרן ברק, לפתוח בחקירה פלילית נגד אשר ידלין במה שנודע לימים כפרשת ידלין. ידלין, פעיל מרכזי במפא"י שעמד להתמנות לנגיד בנק ישראל, נחשד בגנבה וקבלת שוחד במסגרת תפקידו הקודם כיו"ר מרכז קופת חולים כללית. כאשר ביקשו מברק לקיים את חקירתו של ידלין במשרדו, הורה לזמן את ידלין לחקירה במתקן משטרתי ואמר כי מעמדו של חשוד, רם ככל שיהיה, צריך להיות שווה למעמדו של אזרח פשוט מן השורה. לבסוף, ידלין הורשע ונידון לחמש שנות מאסר.
הסרט ינסה לבחון מה משמעות השם בוזגלו בישראל העכשווית, האם מדובר בשם ככל השמות? או שהשסע העדתי עדיין מסמן את בוזגלו כשם בעל משמעויות מסוימות? צפו בסרט המלא

THE HUNTING GROUND - Campus Rape Culture Exposed in Documentary

בבקשה תירמו לקורבן אונס כדי שתוכן לממן טיפול משולב בטראומה ולהפוך לניצולה.

PLEASE donate to organized helping to a survivors of sexual assault for funding combined trauma detriment.
THE HUNTING GROUND, the documentary exposé on the campus rape epidemic at colleges across America, is shared with the trailer, clips, and deeper explanation by filmmakers Kirby Dick and Amy Ziering. Yale ‘rape culture,’ fraternity assaults, and the resilience of campus sexual assault survivors is all explored in the film, as well as the conspiracy to silence accusers from colleges. The makers of THE INVISIBLE WAR continue to shed light on sexual assault in the institutions of America, in this uncensored look at their new work on BYOD, hosted by Ondi Timoner.

FILM AND GUEST INFO:

THE HUNTING GROUND delivers a devastating indictment of campus “rape culture,” taking audiences straight to the heart of a shocking epidemic of violence and institutional cover-ups sweeping college campuses across America. Using vérité footage, expert insights, first-person testimonies and a bombshell interview sure to make headlines, the team behind the Oscar®-nominated THE INVISIBLE WAR presents a scorching exposé of the startling prevalence of sexual assault at bastions of higher learning and of the powerful interests that re-victimize vulnerable students while shielding perpetrators. In raw and emotional interviews, rape survivors and their families testify to a real-life horror story that has become all too common.

The filmmakers uncover an alarming effort on the part of universities and colleges to downplay and deny sexual assaults on their campuses to keep crime statistics low and public approval high. They also follow two courageous survivors, Andrea Pino and Annie Clark, who are striking back with an innovative legal strategy that uses Title IX legislation to make the powers that be take notice, ignite a national debate over campus assaults and create a network of support for young women who refuse to remain silent.

Kirby Dick is an Academy Award®-nominated and two-time Emmy Award®-winning documentary film director. His most recent feature, THE INVISIBLE WAR, a groundbreaking investigation into the epidemic of rape within the U.S. military, won 2014 Emmy Awards for Best Documentary and Outstanding Investigative Journalism, Long Form; a 2013 Peabody Award; and the 2012 Sundance Film Festival Audience Award. It was also nominated for an Academy Award® for Best Documentary Feature.

Dick’s prior films include, OUTRAGE, THIS FILM IS NOT YET RATED, TWIST OF FAITH, DERRIDA, and the internationally acclaimed SICK: THE LIFE & DEATH OF BOB FLANAGAN, SUPERMASOCHIST, which won the Special Jury Prize at the Sundance Film Festival and the Grand Prize at the Los Angeles Film Festival.

Amy Ziering is an Academy Award-nominated and two-time Emmy Award-winning documentary filmmaker. Her most recent film, THE INVISIBLE WAR, a groundbreaking investigation into the epidemic of rape in the U.S. military, won the Audience Award at the 2012 Sundance Film Festival, the 2012 Independent Spirit Award for Best Documentary, the 2014 Emmy Awards for Best Documentary and Outstanding Investigative Journalism, Long Form, and was nominated for an Oscar.

Her previous films, OUTRAGE, DERRIDA, and TAYLOR’S CAMPAIGN, about Ron Taylor, a homeless man who ran for a seat on the Santa Monica City Council.

"Til It Happens To You”  performed by Lady Gaga, from the film THE HUNTING GROUND

קח לך אישה שנייה - הסרט המלא (הפוליגמיה בישראל)

צפו בסרט התיעודי המרגש והעדין שעוסק בנושא הפוליגמיה בישראל מנקודת מבט חדשה, מרתקת ומטלטלת.
הסרט, "קח לך אישה שנייה", מתמקד בסיפורה של משפחת עמר (דניאל רחל ואורה) מראש העין. דניאל נשוי לשתי נשים, הוא החל את חייו הזוגיים עם רחל ולאחר 11 שנים בהן חיו יחד ולא הצליחו להיכנס להיריון - רחל העלתה את הרעיון לצרף עוד אישה למשפחתם.
השניים צירפו לחייהם את אורה שצעירה מרחל ב 10 שנים, אורה נכנסה להריון ולשלישייה נולד ילד ראשון. לאחר כשנה גם רחל הצליחה להיכנס להריון (כנראה בהשפעה פסיכולוגית של נוכחותה של אישה שנייה). מאז נולדו לאורה חמישה ילדים ולרחל שישה. כך, הם חיים יחד ומגדלים את ילדיהם המשותפים כבר 25 שנים.
בסרט מוצג עולמם של השלושה באופן חד פעמי ובלעדי. הצופים יתבוננו בחיי היום יום וילמדו על הרגשות המורכבים שיש לנשים שצריכות לחלוק גבר אחד כבעל.
צפו בסרט התיעודי המלא

קחי לך זמן / יציאת חירום

קחי לך זמן
הכאב הזה יחלוף מהר אני מבטיח
זה רק זמן
ונשכח
ואין עניין
את הסתיו הזה הבאת דמעות גדולות למרוח
ותמיד מעונן
ואיך לומר
כל הזמן את בין לבין ולא בדיוק ברור לך
מה לומר כשהפוך
וכל דבר מבלבל ומעורפל מכאיב
זה לא נראה לך לקבל זאת בנימוס
אז בואי נצעק
ונלך אל המקומות ששם טבעי הרעש
ואף אחד לא נרגע
והתשוקה להשרף מבלי למות זה כשרון לדעת
ואהבה אהבה
ואיך לומר
כל הזמן את בין לבין ולא בדיוק ברור לך
מה לומר כשהפוך
וכל דבר מבלבל ומעורפל מכיאב
זה לא נראה לך
לקבל זאת בנימוס
אז קחי לך זמן
הכאב הזה יחלוף מהר
אני מבטיח