היום ממנו מתעלמות מדינות ערב ומדינות אירופה האנטישמיות - כט בנובמבר [29 בנובמבר]

היום לפני 68 שנה האו"ם היה כמעט שקול. בשולחן המליאה עמדה הצעה להקים שתי מדינות לשני עמים והיא התקבלה. אנחנו, הישראלים, היהודים, פצחנו במחול. לעומתנו, הם, הערבים, האנטישמים, פצחו במרחץ דמים. כבר אז הם סירבו להכיר בעצמאות יהודית. 68 שנים חלפו, הבוקר נדקר יהודי בירושלים והאו"ם מזדהה דווקא עם אלו שסירבו לקבל יד מושטת לשלום. כיום אמנם אין שלום, אבל יש לנו מדינה עצמאית. עד היום, רוב ההחלטות של האו"ם הנן אנטישמיות ומופנות כנגד מדינת ישראל והציונות. או"ם שמום.
היום לפני 68 שנה (29.11.1947): האו"ם החליט על תוכנית החלוקה של פלסטין ועל הקמת מדינת ישראל. להחלטה זו קדמו התנגדות של הבריטים, איומים בחרמות מצד הליגה הערבית, והסתייגות של מחלקת המדינה בארה"ב. למרות זאת, יצאו היהודים למאבק על דעת הקהל העולמית במטרה להקים להם מדינה.
זה היה ביום רביעי בשנת 1947 לפני חג ההודיה (Thanksgiving), אבא אבן ומשלחת הסוכנות היהודית באו"ם היו מודאגים. בהצבעה הראשונה התברר כי לציונים לא הייתה די תמיכה כדי לעבור את תוכנית החלוקה. רודריגס פבריגט, נציג אורוגוואי באו"ם, נענה לבקשתו של אבא אבן להעביר פיליבסטר, והצליח לדחות את ההצבעה עד לאחר חג ההודיה. התקווה הייתה שהחופשה הקצרה תאפשר מרווח נשימה כדי להבטיח את הרוב הנדרש של שני שלישים לאישור הקמתה של מדינה יהודית. כשהגיע יום ההצבעה ב-29 בנובמבר, יהודים רבים ברחבי העולם האזינו בדאגה לדיווח ברדיו. בתוך כמה רגעים קצרים, הגיעו לסיומן 2000 שנות גלות בהן לא היה קיים בית יהודי.




תוכנית החלוקה היא תוכנית שהתבססה על מסקנות הרוב של חברי "הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל", ועדת אונסקו"פ מטעם האו"ם לחלוקת ארץ ישראל המצויה ממערב לנהר הירדן לשתי מדינות - יהודית וערבית, ולשטח בינלאומי, הכוללת את עיר הקודש, את ירושלים. התוכנית התקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 וקיבלה את השם הרשמי: "החלטה מספר 181 של העצרת הכללית של האו"ם". בישראל היא מכונה לעתים קרובות ומוכרת כ"החלטת כ"ט בנובמבר".
ההצעה נתקבלה ברוב של 33 קולות, 13 נגד, 10 נמנעו ומדינה אחת נעדרה. בעד הצביעו: אוסטרליה, אוקראינה, אורוגוואי, איסלנד, אקוודור, ארצות הברית, בוליביה, בלארוס, בלגיה, ברזיל, ברית המועצות, גואטמלה, הרפובליקה הדומיניקנית, דנמרק, דרום אפריקה, האיטי, הולנד, ונצואלה, לוקסמבורג, ליבריה, נורווגיה, ניו זילנד, ניקרגואה, פולין, הפיליפינים, פנמה, פרגוואי, פרו, צ'כוסלובקיה, צרפת, קוסטה ריקה, קנדה, שוודיה.
נגד הצביעו: איראן, אפגניסטן, הודו, טורקיה, יוון, לבנון, מצרים, סוריה, עיראק, ערב הסעודית, פקיסטן, קובה, תימן
נמנעו: ארגנטינה, אתיופיה, בריטניה, הונדורס, יוגוסלביה, מקסיקו, סין, צ'ילה, אל סלוודור, קולומביה.
נעדרה: תאילנד (אז "סיאם").
החלטת החלוקה הייתה האחרונה בסדרה של תוכניות מסוג זה שהוצעו על ידי ועדות חקירה בריטיות לארץ ישראל. תוכנית החלוקה הייתה תוכנית אופרטיבית שכללה מועד ברור להקמת מדינה יהודית ונתנה לגיטימציה בינלאומית לעליית הפליטים היהודים לארץ ישראל.
קבלת תוכנית החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם נחשבת לאחד האירועים החשובים בתולדות הציונות, זכתה לאישורה של הסוכנות היהודית אשר תפקדה כממשלה בפועל של היישוב ונדחתה על ידי הנהגת ערביי ארץ ישראל. התוכנית לא יושמה במלואה בסופו של דבר, אולם קבלתה סללה את הדרך לסיום המנדט הבריטי והקמתה של מדינת ישראל. ההחלטה מוזכרת במגילת העצמאות, בה נכתב כי "הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה" ובכל מקרה היא אינה מקור הזכות אלא הכרה בזכות הקיימת ממילא הנזכרת במגילה בתחילתה.
השטח שנמסר בסופו של דבר ליהודים מתוך פלשתינה, פלסטין, ארץ ישראל, הארץ המובטחת, הוא קטן במאות אחוזים ממה שסוכם והוסדר על ידי המנדט הבריטי. המנדט על פלשתינה' הוא מסמך היסטורי של חבר–הלאומים, המבסס את זכותם המשפטית של יהודים להתיישב בפלשתינה-ארץ ישראל, בשטח המשתרע בין ערב הסעודית-עירק והים התיכון. תקפותו של המסמך לא פקעה מעולם על פי עקרונות המשפט הבינלאומי. המסמך הובא לדיון בועידת סן-רמו ב-24 באפריל 1920, ב 16 בספטמבר 1922 שטחה של פלשתינה היהודית צומצם ב 77% שנגרעו משטח המנדט והפכו לעבר הירדן. המיעוט היהודי במזה"ת נותר עתה עם השטח המשתרע בין נהר הירדן והים התיכון. המנדט קיבל תוקף מעשי ב-29 בספטמבר 1923.
"הואיל ומעצמות הברית העיקריות הסכימו ביניהן, ... , הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה, ... הואיל ונתנה בזאת הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה, ובזכותו לכינון מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו;"
"המנדט על פלשתינה" מבסס את הקשר של העם היהודי עם פלשתינה (ארץ ישראל) מ"הצהרת בלפור" (1917) , "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה את כינונו של בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה, ותעשה את מיטב מאמציה לסייע בהשגת מטרה זו"
*פלשתינה - שמה הלועזי של ארץ ישראל. את השם פלשתינה תבעו הרומאים ב-135 לספירה (קללת אדריאנוס), על מנת לנתק את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל, במטרה להשמיד את היהדות מבחינה דתית, תרבותית ולאומית. הערבים בימינו עושים שימוש חוזר בקללת אדריאנוס. ***
**הזהות הפלשתינאית הוגדרה לראשונה מבחינה מדינית חוקית בשנת 1922 על ידי חבר הלאומים , והיא שוייכה בלעדית ליהודים!.




אפריל 1920 בסן רמו זכה העם היהודי לראשונה בהכרה של אומות העולם המנצחות בזכויות הלגיטימיות שלו על ארץ ישראל, שהוכרזה כבית הלאומי של העם היהודי. בוועידה זו חולקו המנדטים הבאים:
בריטניה קיבלה מנדט על ארץ ישראל הגדולה על שני גדות הירדן ועיראק.
צרפת קיבלת מנדט על סוריה ולבנון.
בהחלטה על מסירת המנדט נאמר: בעלת המנדט תהיה אחראית להגשמת ההצהרה שממשלת בריטניה פרסמה ביום 2 בנובמבר 1917, ושנתקבלה על-ידי ממשלות ההסכמה האחרות, לטובת ייסוד "הבית הלאומי" לעם היהודי בארץ-ישראל. כך הפך מכתבו של הלורד בלפור ללורד רוטשילד מסתם מכתב להתחייבות חוזית חתומה, והסכם סן רמו שאושר סופית על ידי חבר הלאומים ב- 1922 הפך את זכויות העם היהודי על ארץ ישראל מעוגנות בחוק הבינלאומי.
בספטמבר 1922 המנדט ניתק בצורה לא חוקית את עבר-הירדן המזרחי (מדינת ירדן) מהבית הלאומי היהודי. וכל זאת על חשבון שטחי מדינת ישראל. וגרם להשפעה מזיקה על חלקה המערבי של ארץ-ישראל, מפני שהוא טיפח את התפישה המוטעית שלערבים יש זכויות לאומיות לא רק בחלקי הבית הלאומי היהודי שהופרדו ממנו מזרחית לירדן, אלא גם בשאר חלקי הארץ.
אני מוכנה להתפשר ולהשאיר את מדינת ירדן, הלא חוקית. עם זאת, עכשיו תור השמאל והאיסלאם לעשות פשרות.
הטענה הנשמעת שהערבים מיעוט בישראל ולכן יש לשמור על זכויותיהם, חוטאת לאמת. מבחינה גיאופוליטית היהודים הם מיעוט זעיר באוקיינוס ערבי ומוסלמי. ההיסטוריה הוכיחה שרק מדינה יהודית תעמוד לצד בני עמה בעת משבר או חלילה קטסטרופה.
כנגד מדינה יהודית אחת יש 23 מדינות ערביות
כנגד כל יהודי אחד יש 60 ערבים
כנגד כל 1 קמ"ר של מדינה יהודית יש 750 קמ"ר של מדינות ערב
כנגד 20,770 קמ"ר של מדינת ישראל יש 13,486,861 קמ"ר שטח ערבי אסלאמי
אז מי כובש את מי ?

מרדכי קידר מדגים: כך נראית הסברה ראויה

מדינת ישראל סובלת מהסברה לקויה ומחוסר הסברה. הדבר פוגע ביחסים הבין לאומים בין מדינות אחרות לבין ישראל. הערבים ביהודה, שומרון ועזה מציגים את עצמם באופן שקרי כמסכנים כשהם חיים כמו מלכים תחת משטר דמוקרטי וכלכלה חזקה לעומת בני משפחותיהם במדינות ערב משם הם הגיעו. יותר מכך, הם עורכים פיגועים, דבר שאינו מוצג בתקשורת הבינלאומית ואף יוצרים הסברה פוליוודית, כאילו צה"ל רוצח חפים מפשע ואוסר ילדים, דבר שאינו נכון. שמאלנים נותנים יד להזייההזו ותומכים בשקרים מרדכי קידר מושיט יד ומסייע בזמנו הפנוי להסברה למען ישראל. 
מרדכי קידר, מרצה בכיר מתחום המזרחנות מהמחלקה לערבית של אוניברסיטת בר אילן, מתראיין לתחנת הטלוויזיה אל-ג'זירה ועונה בצורה ברורה וחד משמעית (!!!) לשאלות הכתב הערבי בערבית באמצעות שימוש בטרמינולוגיה הנכונה והעברת המסרים האמיתיים. שימו לב כיצד נראית הסברה נכונה הנוגעת לסכסוך הישראלי - ערבי:

כאשר המראיין טוען כי המשך הבניה בירושלים, ביהודה ושומרון וברחבי ישראל בכלל הנו תקיעת מסמרים נוספים בארון המשה ומתן ה"פלסטיני" - ישראלי, משיב לו קידר, כי הוא אינו מבין את הטענה שעל ישראל לבקש רשות ממישהו בעולם לבנות בשטחה. ירושלים הנה בירתו של העם היהודי מזה 3,000 שנים. ירושלים הייתה ברשות העם היהודי כאשר אבותיהם של המוסלמים היו שותים יין וקוברים בנות בחיים, סוגדים לאלילות עוזא ואללאת ואלמנת, בנותיו של אללה. למה בכלל צריך להעלות טענה זו? זוהי עירו של העם היהודי מזה 3,000 שנה ולעד ולעולמי עולמים.

בתגובה, טען המראיין שקידר אינו יכול לשנות את ההיסטוריה או לבטל אותה. הקוראן מציג את ההיסטוריה האמיתית וכביכול תשובתו של קידר מעליבה את הערבים והמוסלמים. זוהי נקודה מעולה - מאחר וירושלים כלל אינה מוזכרת בקוראן אפילו לא פעם אחת ולא ניתן לשכתב את הקוראן, גם לא על מסך אל ג'זירה. למעשה, המוסלמים הנמצאים בין ירושלים למכה, מפנים את גבם בעת התפילה לירושלים בכלל ולמסגד אל אקצה בפרט ומשתחווים לכיוון העיר הקדושה להם - מכה. יותר מזה, בקוראן כתוב שארץ ישראל שייכת ליהודים המוגנים מאחר והעם היהודי הנו עם הספר. מי שמעוות את הקוראן הנם המוסלמים. עם זאת, המראיין רואה בדבריו של קידר כדברי כפירה.
ירושלים הנה מחוץ למשא ומתן. ירושלים שייכת לעם היהודי, נקודה! הערבים מתנגדים לבניית דירות חדשות בתוך ירושלים, כ-1,000 יחידות בתוך העיר. לא ניתן לדבר על ירושלים בשום פנים ואופן, למרות שהערבים מעלים את הנושא שוב ושוב. זה לא משנה אם מדובר ב-1,000 יחידות דיור או 10,000 יחידות דיור, מאחר וישראל אינה סופרת את מספר יחידות הדיור שבונה קטר בחצי האי הקטרי. אז מה עניינן של הערבים בכלל ואל ג'זירה בפרט בירושלים?!? ירושלים הנה עירם של העם היהודי לנצח נצחים ובנייה בירושלים בפרט ובשטחה של ארץ ישראל בכלל אינו עניין של אל - ג'זירה או של אף אחד אחר, נקודה. העיר שייכת ליהודים בלבד. אין לאף אחד שום עניין בירושלים.
המראיין מתעקש בכל זאת לקשר בין הבנייה בירושלים למשא ומתן בין הערבים לישראלים. תחת השלטון הישראלי - יהודי - דמוקרטי, ירושלים הנה עיר פורחת, בה יש חופש דת, חופש ביטוי וחופש דת לכל הדתות, בעיקר למוסלמים. השגשוג של ירושלים כעיר הנה לאחר שהערבים החריבו אותה במו ידיהם תחת שלטונם עד לשנת 1967. השלטון הישראלי - יהודי - דמוקרטי שיקם את ירושלים ובנה מחדש את העיר. אנחנו בנינו את העיר מחדש ושיקמנו אותה. עכשיו היא פתוחה לנוצרים, למוסלמים וליהודים באופן שווה כפי שלא הייתה מעולם תחת שלטון האיסלאם, מאחר והאיסלאם הרחיק את היהודים והנוצרים מהעיר הקדושה לנו.
המראיין מתעקש וסוטה מהשאלה הזו כשהפעם הוא מעלה את עניין ההתנחלויות, ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, האזור בה נמצאת ירושלים. לטענתו, נושא הבנייה ביהודה ושומרון מיועד לפגוע במשא ומתן בין הערבים לישראלים. המטרה הנה לייהד את יהודה ושומרון הערבית לכאורה. בכך, מערערים היהודים את הסיכוי להקמת מדינה "פלסטינית" בעתיד. עם זאת, בלי עין הרע, כבר קיימות שתי מדינות ערביות "פלסטיניות" בשטחה של ארץ ישראל - מדינה ברצועת עזה ומדינה בגדה המערבית. במידה והערבים ימשיכו בהתנהגות לא רצינית זו במהלך המשא ומתן, יקומו מדינות נוספות - מדינה בחברון, מדינה ברמאללה, מדינה בשכם, מדינה בג'נין.

כעת משנה המראיין את גישתו בטענה שברמה הבינלאומית, ירושלים המזרחית נחשבת לכבושה. אך בואו נודה באמת - יהודה ושומרון אינה שייכת לאף מדינה בעולם. לאף מדינה בעולם גם אין ריבונות על הגדה המערבית של הירדן, ממש כמו שלאף מדינה אין ריבונות על אנטרטיקה [הקוטב הדרומי]. ירדן היא זו שכבשה את האזור בעבר. האזור שוחרר על ידי צבא ההגנה לישראל מידי הכיבוש הירדני שהחריב את העיר. לאף מדינה אין ריבונות על האזור, בניגוד לרמת הגולן, בניגוד לחצי העיר סיני ובניגוד למקומות אחרים. ולכן, לא ניתן לטעון שהגדה המערבית הנה שטח שנכבש על ידי מדינת ישראל. מאיזו מדינה נכבשה יהודה ושומרון? ירדן היא זו שלמעשה כבשה את האזור עד לשנת 1967. כעת, יהודה ושומרון נמצאת תחת שלטון ישראלי ולכן, אנחנו רשאים לבנות באזור מה שאנחנו רוצים בלי לשאול אף אחד ומבלי שמישהו יתערב. אזור זה לא היה שייך לאף מדינה בעולם ולכן, מותר לישראל לבנות בה מה שהיא רוצה.

יום השנה ה-11 למותו בטרם עת של רפאל [רפול] איתן

"אני לא מתבייש בזה. אני חושב שמה שאמרתי לפני 20 שנה, נכון היום. מה השתנה? הערבים מנהלים איתנו משא ומתן בשלוש צורות: העמדת פנים, כזב ואלימות. אלה האמצעים שלהם לנהל משא ומתן. הנה, גם היום יש מגעים, והופ – פיגוע." ~ רפאל איתן 2004

"שיקומו כל מנהיגי ערב ויגידו: 'נמאסתם עלינו, אנחנו לוקחים מכם מרחק, אנחנו נותנים לכם שטחים תמורת שלום, ותעזבו אותנו בשקט'. ביום הזה אני אגיד: 'טעיתי'." ~רפאל איתן 2004

"היה לי ניסיון עם שני גבולות עם גדר: בבקעה, כשהייתי מפקד הבקעה, ובגבול לבנון, כשהייתי אלוף פיקוד צפון. הגדרות, כמכשול, מנעו מאיתנו הרבה דם. מה הפלסטינים חושבים, שאנחנו נסבול מתאבדים ונקל עליהם בכל תחום?" ~ רפאל איתן, 2004

"הדעה שלי היא שכל המאמצים האלה הם לשוא. עם הערבים אי אפשר יהיה אף פעם לעשות שלום. זה כמו בספר של הנטינגטון (התנגשות הציביליזציות), זה מאבק בין ציוויליזציות. אנחנו פה תרבות זרה, ולעולם, לדעתי, האיסלם לא ישלים עם זה שיש פה ישות זרה, שיש לה עצמאות מדינית והיא אפילו מנצחת אותם במלחמות. הם לעולם לא יסכימו." ~רפאל איתן 2004

רפאל איתן ("רָפוּל") (11 בינואר 1929 – 23 בנובמבר 2004) היה הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. אביו אליהו היה מראשוני ארגון "השומר" ואמו צאצאית לשושלת אורלוב. רפאל איתן גדל במושב תל עדשים, שבו התגורר מרבית שנות חייו. אביו אליהו הקנה לכל ילדיו חינוך נוקשה וקפדני תוך שימת דגש על משמעת, מוטיב שליווה את רפול ואחיו לכל אורך חייהם. נטען לא אחת שהמקור למשמעת הקפדנית שאותה תבע רפול בהיותו רמטכ"ל נבע מאותו חינוך שלו זכה בילדותו.
ב-1944, בגיל 15, הצטרף רפול לפלמ"ח. הוא הוכשר כלוחם במחלקת הסיור של הפלמ"ח‏. במלחמת העצמאות לחם בשורות חטיבת הראל. בשנות השישים, עבר רפול קורס טיס מקוצר על מטוסים קלים. בתום קורס זה הוא זכה לענוד כנפי "ק", טייס קישור וסיור. בתום שנות ה-70', הומרו כנפיים אלו בכנפי טיס רגילות. לאחר סיום כהונתו כרמטכ"ל, התנדב לשירות מילואים כטייס, קיבל דרגת ייצוג של רב-סרן והשתתף במשימות קישור ומודיעין.‏
במלחמת ששת הימים, רפול פיקד על חטיבת הצנחנים בקרבות בפתחת רפיח וברצועת עזה. במהלך הלחימה, הוא נפצע קשה בראשו במבואות רומני שבצפון מערב סיני. לאחר החלמתו, התמנה למפקד חטיבת הבקעה וניהל את הלחימה בגזרה זו, שכללה מרדפים אחר מחבלים מארגוני הטרור הפלסטינים.
ב-24 ביוני 1968 מונה אל"ם רפאל איתן לקצין צנחנים ראשי. בדצמבר אותה השנה פיקד על מבצע תשורה.
 ב-7 בינואר 1969 הוקמה מפקדת קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי (קחצ"ר) ורפאל איתן הועלה לדרגת תת-אלוף והוצב בראשה. לאחר מכן מונה למפקד אוגדה 36 - אוגדת מילואים של פיקוד הצפון. אוגדתו התגייסה ב-6 באוקטובר 1973 והחל להזרים כוחות לרמת הגולן בניסיון לבלום את צבא סוריה. החל משעה 02:00 של 7 באוקטובר מונה למפקד חזית רמת הגולן. ב-14 באפריל 1974 מונה לאלוף פיקוד הצפון, פיקד על כוחות צה"ל במלחמת ההתשה במובלעת הסורית. באותו יום נערך המבצע לכיבוש שיא החרמון הסורי בידי כוחות מסיירת מטכ"ל ומיחידת האלפיניסטים "ארז" בנוסף, היה איתן בין מקימי הגדר הטובה, ולאחר מכן באוגוסט 1977 לראש אג"ם. הוא מונה בהמלצת שר הביטחון עזר ויצמן לרמטכ"ל, ב-16 באפריל 1978, והחליף בתפקיד זה את מוטה גור.
כהונתו של איתן כרמטכ"ל הייתה הארוכה ביותר - רפול כיהן בתפקיד במשך 5 שנים ו-3 ימים (60 חודשים), יותר מכל רמטכ"ל אחר. בשירותו כרמטכ"ל הוציא לפועל את תקיפת הכור בעיראק, ביוני 1981 (כחודש ימים לאחר ששכל את בנו הטייס יורם בתאונת טיסה),‏ ופיקד על פעולות הצבא ופריסתו מחדש במסגרת החזרת חצי האי סיני למצרים, ובין היתר על פינוי והריסת העיר ימית בסוף אפריל 1982.
בתחילת שירותו בתפקיד הרמטכ"ל התבלט איתן בשורת צעדים בעלי משמעות סמלית, שנועדו, כפי הנראה, להכניס רוח של משמעת ויעילות לצבא שעדיין היה תחת הרושם הכבד של מלחמת יום הכיפורים. בין צעדים אלו ניתן למנות את ההוראה לחבוש את הכומתה על הראש, ההוראה לאסוף תרמילים משומשים לאחר מטווחי ירי, השוואת צבע מדי הבנות לזה של מדי הבנים, וקיצוץ משמעותי בלהקות הצבאיות. מתפיסתו את תפקידי הצבא כחורגים מביטחון בלבד, דאג איתן לפיתוח פרויקט חיילי מקא"ם (שנודעו בכינוי "נערי רפול"), במסגרתו גויסו נערים משולי החברה במטרה לשלבם בחברה הישראלית.‏ הוא אמר על מערכת החינוך "מידת הבורות של החיילים שגוייסו, גילתה ברבים את המחדל הנורא של מערכת החינוך. לא ייתכן שגוף כמו הצבא יתעלם מהבעיות החברתיות של המדינה ומי שטוען שזה בא על חשבון טנקים וצנחנים, פשוט משקר." במקביל, קיבל רפול את הצעת פרופסור פליקס דותן ופרופסור שאול יציב מן האוניברסיטה העברית להקים את תוכנית תלפיות, שמטרתה לשלב את בוגריה ביחידות מחקר ופיתוח בצה"ל ובתעשיות הביטחוניות.
לאחר פרישתו באפריל 1983 נכנס איתן לפוליטיקה. במסגרת מפלגה עצמאית בשם צומת. רפול ייצג קו מדיני ימני נוקשה ובלתי מתפשר מחד, וליברליות בנושאים הנוגעים לדת ולמדינה מאידך. הוא נבחר לכנסת ה-11 במסגרת רשימת התחיה-צומת, ובכנסת ה-12 שימש בתפקיד שר החקלאות בין השנים 1990–1991. הוא אמר במסגרת דיון בועדת החוץ והבטחון, 13 באפריל 1983 "הערבים לעולם לא ינצחו אותנו על-ידי זריקת אבנים. תשובתנו היא תשובה לאומית ציונית. על כל זריקת אבן - נקים עשרה ישובים. אם יהיו - ויהיו - מאה ישובים בין שכם לבין ירושלים לא ייזרקו אבנים. אם זה יהיה המצב, הערבים יוכלו רק להתרוצץ כמו ג'וקים בבקבוק, כמו ג'וקים מסוממים בתוך בקבוק".
הייתה לו תדמית של "הישראלי השורשי". בעל רקע חקלאי, בעל תחביבים כנגרות, ודאייה בדאון , ובמיוחד בשל האופן הישיר והמשובש לעתים בו התבטא, נמשכו חוגים רחבים בציבוריות הישראלית אל דמותו. כן בלט בדאגתו לעניינים אקולוגיים - ידועה קריאתו "להתקלח בזוגות" לשם חיסכון במים. האמין גם, כי על האזרח לקחת כמה שיותר יוזמה בנושאים שונים (למשל, להיות "פועל הניקיון" של סביבתו) וכי יש לצמצם ולפשט את הבירוקרטיה בישראל. בתחום הכלכלי דגל בכלכלת שוק. טיפוסית היא התבטאותו ב-12 באפריל 1983 בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת לפיה יש להגיב לזריקת אבנים בכבישי יהודה ושומרון בתגובה ציונית הולמת של הקמת יישובים עד שהערבים יוכלו רק "להתרוצץ כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק".‏
בבחירות לכנסת ה-13 הנהיגה מפלגת צומת תעמולת בחירות שמוקדה בדמותו של רפאל איתן, על פי סקרים שעשתה המפלגה בחודשים שלפני הבחירות. בסקרים אלו נמצא שעיקר התמיכה במפלגה נובעת מהערכה אישית לאיתן. תומכים מהמעמד הנמוך הדגישו במיוחד את עברו כרמטכ"ל, את התוכניות החינוכיות שקידם בצבא ואת תמיכתו ברפורמה בחינוך. תומכים ממעמד הביניים הדגישו יותר את יושרתו, התנגדותו לכפייה דתית, תמיכתו בגיוס בחורי ישיבות ואת תמיכתו בשינוי שיטת המשטר. בנוסף נמצאה בסקרים קבוצה גדולה של מצביעים ששקלה להצביע עבור צומת בגלל עמדותיו הביטחוניות שכללו התנגדות לנסיגות ברמת הגולן וביהודה ושומרון ותגובה נוקשה נגד הטרור‏‏.‏
ב-23 בנובמבר 2004 הגיע, כמדי בוקר בשלוש השנים האחרונות לחייו, עם מכוניתו לנמל אשדוד, מתוקף תפקידו בהנהלת החברה הקבלנית שזכתה במכרז להקמת "נמל היובל" כאחראי על הקמת שובר הגלים במקום. הוא יצא ממכוניתו על מנת לבדוק את נזקי הסערה שהתחוללה במקום בלילה הקודם, ואז ככל הנראה פגע בו נחשול מים, העיפו לים והטביעו. גופתו נמשתה מהמים לאחר זמן קצר על ידי אנשי חיל הים, והוא נקבר ביום המחרת בתל עדשים.
אחר מותו נקראו מספר פרויקטים מרכזיים בישראל על שמו. הנמל בו מצא את מותו נחנך באוגוסט 2005 ונקרא על שמו "נמל איתן". קטע כביש בכביש 60, מצומת תל עדשים ועד למבואות נצרת עילית, העובר בדרכו מעל גשר ודרך מנהרה שנחצבה בהר הקפיצה, נקרא אף הוא על שמו. הכביש נחנך בנובמבר 2008, אך כאשר הסתבר לראש עיריית נצרת, ראמז ג'ראיסי, כי הכביש נקרא על שם איתן, נטש ג'ראיסי את הטקס.

להשלים הכנסה בזכות העבודות האקדמיות, הממ"נים והסמינריונים

סטודנטים יקרים ואקדמאים שימו לב, החיים עולים הרבה כסף נכון?
בואו לפצות על זה בעזרת העבודות האקדמיות, המטלות הסמסטריאליות, הממ"נים, סיכומי הקורסים והסמינריונים שכתבתם במהלך הלימודים האקדמיים.
באמצעות סמרטר, תוכלו להעלות אותם למאגר, למכור אותם ולקבל כסף בכל פעם שהעבודה נמכרת וזה אפילו בלי להתאמץ.
 אתר Smarter הנו מאגר מקוון המאפשר לקנות ולמכור עבודות אקדמיות וסמינריונים במגוון רב של תחומים, כולל משפטים, מדעי החברה, מנהל עסקים, חינוך, היסטוריה, מתמטיקה ומדעי המחשב, הנדסה ותעשיה, מדעי המדינה ויחסים בין לאומיים [יחב"ל], תקשורת, פסיכולוגיה, קרימינולוגיה ועוד.
ניתן לפרסם באתר עבודות אקדמיות, סמינריונים ואפילו סיכומים שכתבת ולקבל 40% מסכום המכירה בכל פעם שעבודתך תימכר באתר ללא הגבלה על מספר הפעמים שהיא נמכרה. העבודות מפורסמות באתר ללא ציון שם הכותב.
כדי להגדיל את הכנסותיך מהאתר, ניתן להמליץ לחברים נוספים להיות פעילים במאגר (כמו שאני ממליצה לך) ולקבל 30% מהכנסותיהם ממכירת עבודותיהם ובנוסף אחוזים מהכנסות החברים שלהם והחברים של החברים שלהם וכו' – עד 4 רמות של חברים מבלי שהדבר ישפיע על הסכום אותו הם מקבלים!!! פרסמו עבודות, הזמינו חברים להצטרף למאגר ותוכלו להתעדכן בהכנסות מעבודותיך ומעבודותיהם של רשת החברים בזמן אמת.
בנוסף, ניתן להעזר בעבודות איכותיות רבות שהאתר מכיל לכתיבת העבודות שלך.
האתר מכיל עבודות אקדמיות איכותיות רבות, סמינריונים וסיכומים שניתן להיעזר בהן לכתיבת העבודות האקדמיות שלכם. למעשה, Smarter הינו האתר היחיד הנותן אפשרות לצפות בעבודה לפני הרכישה כך שאתה יכול לבדוק את איכות העבודה לפני הקנייה.

בקיצור – אני ממליצה בחום.
ההצטרפות היא חינם ולוקחת פחות מדקה.

אני כבר שם ואתם?
לצפייה והרשמה לאתר סמרטר


לסיוע בכתיבת סקירות ספרות אקדמיות וסמינריונים, הכנת מצגות ואיתור מקורות אקדמיים, צרו קשר עם מייקי. אפשר גם דרך הפייסבוק.

Nuremberg (1996)

Nuremberg (1996)

Synopsis: This TNT miniseries stars Alec Baldwin as Robert Jackson, the Supreme Court justice who served as the head prosecutor for the war crimes tribunal that took place in Nuremberg after the horrors of WWII and the Holocaust. The film follows Jackson from his preparations for the trial to the outcome of the trial itself, paying particular attention to the interplay between Jackson and the Nazi thugs he is trying to prosecute. Brian Cox co-stars a Hermann Goering, Hitler's right-hand man, while Christopher Plummer plays British prosecutor Sir David Maxwell-Fyfe, and Jill Hennessey portrays Elise Douglas, Jackson's invaluable secretary and sometime lover

Cast: Alec Baldwin, Jill Hennessy, Brian Cox, Christopher Plummer, Michael Ironside Director: Yves Simoneau

Rating: NR

Running Time: 240 min

היום יום הולדת 58 לעפרה חזה ז"ל [19.11.1958]

היום לפני 58 שנה (בתאריך 19.11.1958) נולדה עפרה חזה ז"ל. היא הייתה בת זקונים, ילדתם התשיעית של יפת ושושנה חזה, זוג מסורתי יוצא תימן. הוריה של עפרה עלו לישראל בשנת 1944. את האהבה לשירה רכשה בילדותה מאמה, שבתימן הייתה זמרת מבוקשת בחגיגות חינה.
היא החלה להופיע בבית הספר ובחתונות עוד מהיסודי. בצלאל אלוני בחן אותה לסדנת התיאטרון של שכונת התקווה כשהייתה בת 13 וקיבל אותה. אז הייתה תחילתה של דרך משותפת ביניהם. לאחר מלחמת יום כיפור, אלוני ויתר על לימוד הסדנה והפך למנהלה האישי של עפרה חזה, שלמדה פיתוח קול והחליטה על קריירת סולו בשיתוף עם אברהם דשא (פָּשָנֶל).
בשנת 1979, לוהקה עפרה חזה לתפקיד דינה, בתו של פולי הגשש בסרטו של אסי דיין "שלאגר", לצִדם של "הגשש החיוור". בסרט נכללה סצנה שבה דינה יוצאת נגד בן-זוגה שמקניט אותה על רצונה לרקוד כמו "פְרֵחָה", ובתגובה היא מתחילה לרקוד ולשיר במועדון את "שיר הפרחה". בתוך זמן קצר הפך השיר הפרובוקטיבי ללהיט ונותר חמישה שבועות בראש מצעד הפזמונים, וקטע השירה שלה מהסרט הוקרן בטלוויזיה. בגלי צה"ל נפסל השיר לשידור במשך חודשים ארוכים, מפני שנחשב לנועז במיוחד בגלל תדמית הפרחה: אישה קלת דעת והמונית, פשוטה, גסה וחסרת השכלה. אך מאוחר יותר הותר השיר להשמעה בגלי צה"ל וברדיו בכלל. צעד זה היה אחד מבין רבים ושונים שפגעו באופן מסוים בקריירה של חזה, מאחר שאיש לא רצה קשר עם תדמית הפרחה, אף שהייתה שונה מאישיותה. על אף כל אלה, קהל המעריצים של חזה החל לצבור תאוצה והיא הפכה לדמות מוכרת .
עפרה הגישה מספר שירים לקדם אירוויזיון, שנה אחר שנה, ומדי שנה נדחתה. היא הגישה את השיר "אמן למילים" ואת השיר "הוא" (שלימים שינה את שמו ל"תפילה", אך רבים עדיין מכירים אותו כ"שמור נא עלינו כמו ילדים". לבסוף, בשנת 1983, הגישה את השיר "חי", זכתה בקדם אירוויזיון (ירדנה ארזי עד היום טוענת שזו הייתה טעות, והיא זו שהייתה אמורה לזכות) וזכתה במקום השני באירוויזיון בגרמניה. אהוד מנור חש צורך שדווקא שם, באירוויזיון במינכן, יעמוד נציג ישראלי וישיר שוב ושוב את המילה "חי". הוא כתב את השיר "חי" והציע אותו לירדנה ארזי לקראת הקדם-אירוויזיון, אך ארזי סירבה לכך בטענה שכבר בחרה שיר. מנור פנה לחזה, שהסכימה לבצע את השיר. השיר התקבל והיא נשלחה לייצג את ישראל באירוויזיון, כאשר בתחרות הקדם-אירוויזיון שנערכה בירושלים זכתה במקום הראשון. ארזי הגיעה למקום השני בפער של נקודה אחת. יש הטוענים שתחרות זו היא שפתחה את המאבק-לכאורה בינה לבין חזה, ובעיקר בין מעריצותיהן, "מאבק" שנמשך מספר שנים. גם עפרה חזה וגם ירדנה ארזי הכחישו יריבות זו.
במהלך ההכנות לתחרות האירוויזיון בגרמניה ביקרו חזה והצוות הישראלי במחנה הריכוז דכאו, שם אף פגשו ניצולי שואה מישראל. בגדי ההופעה באירוויזיון של חזה ושל מלוויה עוצבו בהקשר לשואה עפרה חזה לבשה חליפה לבנה ומלוויה בגדים צהובים, במטרה להנציח ואולי להזכיר את הטלאי הצהוב שענדו יהודים על אדמת אירופה‏. השיר הישראלי דורג במקום השני.
בשנת 1984, חזה ואלוני הוציאו אל הפועל פרויקט ייחודי - אלבום שכל שיריו יהיו שירי עם תימניים. תחילה הקליטה את "גאלבי", שנכתב והולחן על ידי אהרן עמרם, ו"אסאלק", למילותיו של ר' שלם שבזי עם לחן מאת עמרם. חזה הקדישה חצי שנה להקלטות, כשדגש רב מושם על איכות קולית וטכנית. האלבום, "שירי תימן", יצא בדצמבר אותה השנה וחזה חידשה בו שירים תימניים ישנים ממגוון של תקופות ומקורות, מסוף המאה ה-17 (של רבי שלום שבזי), ומתקופות מאוחרות יותר, בעיבודים חדשים של בני נגרי. שלושה משירי התקליט הושרו בערבית וכל השאר היו בעברית, בנעימה תימנית, והעיבודים שנעשו לתקליט כללו שילוב מקורי של צלילים ומקצב עממי תימני עם כלים ותזמור קלאסיים.
כשיצא האלבום, הוא הושמע רק בתוכניות הזמר המזרחי; באף תוכנית רדיו אחרת לא גילו עניין בשירי האלבום, שהיה שונה באופיו מהמוזיקה שהייתה מקובלת אז בזרם המרכזי. יזהר אשדות, שהכין את הרמיקס לשיר "גאלבי". לאחר האי-התעניינות המתמשכת נשלח השיר לאנגליה אל חברת התקליטים אנגלית. שם התרשמו מאוד, קנו את זכויות התקליט מ"הד ארצי" ושיווקו אותו תחת השם "Fifty Gates Of Wisdom" (חמישים שערי חוכמה). התקליט נמכר באנגליה, זכה לשבחי הביקורת של עיתוני המוזיקה היוקרתיים ביותר והחל את הצלחתה הבינלאומית של חזה. אלבום זה היה אחר כך לפריצת הדרך של חזה לחו"ל.
לאור ההצלחה באירוויזיון והצלחת האלבום "שירי תימן" בחו"ל, חזה הפכה לזמרת מבוקשת מחוץ לישראל. הביקושים להופעות בחו"ל גדלו. הגרסה המחודשת של "גלבי" כבשה את המצעדים וגם הסימפול לשיר אם ננעלו. חזה התראיינה בתוכניות אירוח הפופולריות ובעיתונים נחשבים, וקמו לה מעריצים גם בחו"ל. חזה התפרסמה לא רק באירופה ובאמריקה, אלא גם במזרח הרחוק ואפילו בארצות ערביות כמו תימן. בשנת 1988 יצא אלבומה "Shaday", שכלל את השירים "גלבי" ו"אם ננעלו" בתוספת שני תרגומים לשירים מתוך האלבום "ימים נשברים" ועוד שירי דאנס אתניים. אלבום זה נמכר עד סוף השנה בלמעלה ממיליון עותקים באירופה ובעשרות אלפי עותקים בארצות הברית ובו הגרסאות המחודשות והמצליחות ל"אם ננעלו" ו"גאלבי".
השיר "לאורך הים" הוצג תחילה לגלי עטרי, שויתרה עליו, ורק לאחר מכן הוצע לעפרה חזה. עד היום גלי עטרי מספרת שזה היה אחד הפספוסים הגדולים שלה. לעומת זאת, השיר "כשתבוא" שנכתב על רון ארד הוצע תחילה לעפרה חזה. עפרה הציעה שבועז שרעבי ילחין אותו, ולאחר שהלחין את השיר - השיר נשמע לה מתאים יותר לבועז, שאכן ביצע אותו לבסוף. עפרה הקליטה גרסה משלה לשיר, עם לחן אחר, באלבום "כל הנשמה" (1994), ושינתה מעט את המילים (במקום "נשיר ברון", היא שרה: "אשיר לך בְּרוֹך").
עם הצלחתה בחו"ל החליטה חזה לחזור לארץ ולהקליט אלבום ראשון בעברית מזה שבע שנים: "כל הנשמה". האלבום הצליח מאוד ומתוכו בלט במיוחד השיר "לאורך הים". ב-1994 הופיעה באוסלו שבנורווגיה בטקס קבלת פרס נובל לשלום שהוענק ליצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת. בשנת 1995 ביצעה את השיר "לאורך הים" בעצרת הזיכרון במלאת 30 יום להירצחו של רבין, בשילוב קטעים משירה "כל הנשמה". ביצוע זה הושמע גם בתחנות הרדיו השונות, נכנס לקלאסיקה הישראלית ומרבים להשמיעו בימי זיכרון לחללי צה"ל. בשנת 1998 הופיעה ב"פעמוני היובל", הטקס המרכזי של חגיגות ה-50 למדינת ישראל, ובו חידשה את השיר "ירושלים של זהב". באותה שנה השתתפה בפרויקט "עבודה עברית", שבו חידשה את השיר "לתת" של בועז שרעבי, וכמו כן נטלה חלק בעשיית הסרט המצויר הראשון של אולפני דרימוורקס, "נסיך מצרים", שבו שרה את השיר "Deliver Us" (הושיע-נא) ב-17 שפות שונות, וכן דיבבה את קולה של יוכבד בגרסה העברית והאנגלית. הסרט זכה להצלחה בכל המדינות שבהן הוקרן והוסיף להכרתה העולמית.
רבים יודעים שלעפרה חזה הייתה קריירה בינלאומית מדהימה. מעטים יודעים שבין מעריציה נמנו גם מדונה (שלעטיפת האלבום Like a Prayer הצטלמה עם תכשיט של עפרה חזה, ואפילו הוסיפה קטע מהשיר "אם ננעלו" של עפרה חזה לשירה Isaac), מייקל ג'קסון (שהציע לה לצאת יחד איתו לסיבוב הופעות. עפרה סירבה), פול יאנג (שכאשר הגיע לארץ ב- 2009 ביקש לפגוש אותה, ונדהם מסיבת הסירוב: היא נפטרה!) ואנדרו אלדריך, סולן להקת Sisters of Mercy", שסיפר שיש לו פוסטרים של עפרה חזה על התקרה בחדר השינה ואף הופיע איתה בדואט בתוכנית Top of the Pops.
 ב-15 ביולי 1997 נישאה חזה לאיש העסקים דורון אשכנזי, גרוש ואב לשניים. לאחר החתונה ניתקה חזה את קשריה עם בצלאל אלוני, ככל הנראה בשל לחצו של בעלה, והוא הפך להיות מנהלה האישי.
בתחילת שנת 2000 החמיר מצבה הבריאותי של חזה. היא הובהלה לבית החולים תל השומר ב-12 בפברואר במצב קשה ונפטרה כעבור שבועיים, ב-23 בפברואר 2000, מסיבוכים שנבעו ממחלת האיידס, בת 42 במותה. עופרה חזה הייתה בהריון 5 חודשים לפני שנפטרה. היא נקברה בחלקת האמנים בבית העלמין ירקון בפתח תקווה.
העיסוק בנסיבותיו העלומות של מותה של חזה נמשך שנים. משפחתה של הזמרת טענה כי היא נדבקה בנגיף ה-HIV מבעלה אשכנזי, שכן זה סירב לחשוף את תוצאות בדיקות הדם שעבר. אמו של אשכנזי העידה כי בנה נהג "להחליף בחורות" בתדירות גבוהה. בצלאל אלוני העיד בראיון שנערך עמו כי במשך כל השנים הרבות שבהן היה אמרגנה, לא ידע על כך שחזה ניהלה קשר עם בחור. מנגד, משפחתו של אשכנזי טענה כי לא הוא זה שהדביק את חזה בנגיף. בדצמבר 2007 פורסמו בערוץ 10 דוחות משטרה המכילים את עדותו של הרופא שטיפל בחזה לאחר שנודע לה דבר מחלתה, ד"ר מיכאל בורק. מעדותו עלה כי מניתוח תוצאות בדיקת הדם של חזה ובעלה אשכנזי התברר כי אשכנזי נדבק בנגיף לפני חזה, שכן הוא נדבק בו כ-6–7 שנים לפני מועד הבדיקה, ואילו חזה כ-2–4 שנים לפני המועד‏. בדצמבר 2010 פרסם "הגארדיאן" כתבה שבה סיפר מפיק שעבד עם חזה, על-כך שאשכנזי סיפר לו כי חזה נדבקה ב-HIV מעירוי דם שקיבלה בטורקיה .
ב-19 בנובמבר 2014 בחרו בגוגל לציין 57 שנים להולדתה של חזה.
ב"גן התקווה" שבשכונת התקווה הוקמה על גבעה קטנה הנקראת "גבעת עפרה" אנדרטה לזכרה ובה פסוק משירו של שלום שבזי "אם ננעלו". עיריית תל אביב-יפו קבעה שלט הנצחה על קיר בית ילדותה שבשכונת התקווה.

שופט מחוזי בקנדה האשים קורבן אונס באונס שעברה בזמן עדותה

שופט קנדי האשים קורבן אונס באונס שעברה. השופט, שמאז קודם מבית המשפט המחוזי הקנדי לבית המשפט הפדרלי בקנדה, האשים קורבן אונס במשפט שהתנהל בפניו באונס שעברה בעת שהיה שופט מחוזי. הוא ביצע בה האשמת הקורבן על דוכן העדים. מאז, מערכת המשפט הקנדי נמנעת לתת לו תיקים העוסקים בעבירות מין עד לסיום הבירור.
קוראים לזה האשמת הקורבן שנעשית על ידי מערכת המשפט, שוב. שופט בבית משפט מחוזי בקנדה האשים קורבן אונס כי לא עשתה מספיק כדי למנוע את האונס. כדי לא להאנס, מספיק להגיד לא, אבל גם זה לא חייב. כלומר, אם הנאנסת לא בהכרה, היא לא חייבת לסרב לקיים יחסי מין. ההגיון הסביר אומר שאם היא לא יכולה לסרב כי היא מפחדת, שיכורה או ללא הכרה, למשל, אין לקיים עמה יחסי מין, אחרת זה אונס. היא לא יכולה הייתה להתנגד כי הייתה מאויימת. כי האנס גדול ממנה וחזק ממנה. אבל זה לא מספיק עבור השופט שהיא סרבה. היא הייתה צריכה להתנגד פיזית, לסגור ברכיים, להוריד את הישבן טל הכיור.
יחד עם זאת, השופט הודח מתפקידו לאחר ששאל נאנסת בת ה-19 במהלך המשפט שהתנהל מולו. השופט הטיח בה שלא עשתה מספיק כדי למנוע את האלימות נגדה. הוא שאל "מדוע לא פשוט הטבעת את הישבן שלך בתוך הכיור, כך שהוא לא היה יכול לחדור אליך?" והשופט גם ציין שקורבן האונס מעולם לא הסבירה "למה היא אפשרה את יחסי המין אם היא לא רצתה את זה". "אם היית כל כך מפוחדת היית יכולה לצעוק", הוא אמר במהלך המשפט. "ללא ספק הייתה לה היכולת, אולי מהניסיון שלה ברחוב, להגיד לו שיעוף לכל הרוחות".
 ומה זה היה עוזר אם הייתה אומרת את זה? ואם בגלל האמירות האלו הנאנסת הייתה חוטפת מכות? כדי לסרב ליחסי המין, היא צריכה להראות לו שהיא לא מעוניינת. גם זה לא תמיד. כך שהשופט העביר אותה אונס שני והאשים אותה באונס. למה שזה יעודד נאנסות להתלונן על אונס שעברו או יעודד אותן להעיד במשפט? זהו ביטוי לחשיבה שוביניסטית ופטריארכלית.
עיזרו לקורבן אונס להתגבר על האונס שעברה.