צפו בסרט התיעודי המרגש והעדין שעוסק בנושא הפוליגמיה בישראל מנקודת מבט חדשה, מרתקת ומטלטלת. הסרט, "קח לך אישה שנייה", מתמקד בסיפורה של משפחת עמר (דניאל רחל ואורה) מראש העין. דניאל נשוי לשתי נשים, הוא החל את חייו הזוגיים עם רחל ולאחר 11 שנים בהן חיו יחד ולא הצליחו להיכנס להיריון - רחל העלתה את הרעיון לצרף עוד אישה למשפחתם. השניים צירפו לחייהם את אורה שצעירה מרחל ב 10 שנים, אורה נכנסה להריון ולשלישייה נולד ילד ראשון. לאחר כשנה גם רחל הצליחה להיכנס להריון (כנראה בהשפעה פסיכולוגית של נוכחותה של אישה שנייה). מאז נולדו לאורה חמישה ילדים ולרחל שישה. כך, הם חיים יחד ומגדלים את ילדיהם המשותפים כבר 25 שנים. בסרט מוצג עולמם של השלושה באופן חד פעמי ובלעדי. הצופים יתבוננו בחיי היום יום וילמדו על הרגשות המורכבים שיש לנשים שצריכות לחלוק גבר אחד כבעל.
צפו בסרט התיעודי המלא
קחי לך זמן הכאב הזה יחלוף מהר אני מבטיח זה רק זמן ונשכח ואין עניין את הסתיו הזה הבאת דמעות גדולות למרוח ותמיד מעונן ואיך לומר כל הזמן את בין לבין ולא בדיוק ברור לך מה לומר כשהפוך וכל דבר מבלבל ומעורפל מכאיב זה לא נראה לך לקבל זאת בנימוס אז בואי נצעק ונלך אל המקומות ששם טבעי הרעש
ואף אחד לא נרגע
והתשוקה להשרף מבלי למות זה כשרון לדעת
ואהבה אהבה
ואיך לומר
כל הזמן את בין לבין ולא בדיוק ברור לך
מה לומר כשהפוך וכל דבר מבלבל ומעורפל מכיאב
זה לא נראה לך
לקבל זאת בנימוס
אז קחי לך זמן
הכאב הזה יחלוף מהר
אני מבטיח
לפני 71 שנה, בסוכות, 7 לאוקטובר 1944, פרץ מרד הזונדרקומנדו במחנה ההשמדה אושוויץ- בירקנאו. הזונדרקומנדו היו אסירים יהודים, ששירתו בתאי הגזים ובמשרפות ועשו את העבודה השחורה של השואה. צוות הזונדרקומנדו כלל כ–3,000 איש בתקופת השואה, רק כמאה שרדו אותה. רובם נרצחו בידי הגרמנים. המרד התרחש בחול המועד סוכות תש"ה, יום לפני הושענא רבה. מדובר באירוע דרמטי בתולדות מחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו. אורכו בטל בשישים לעומת 12 שנות שלטון הטרור הנאצי. 455 האנשים שנהרגו בו לא היו מספר משמעותי לעומת 60 מיליון הקורבנות של מלחמת העולם השנייה. בשיאו, הועלה באש אחד מתאי הגזים ונהרגו שלושה אנשי אס־אס. אירוע זה אמנם מתועד בהיסטוריה אך לא מדברים עליו בכמות הדומה בהשוואה למרידות אחרים שפרצו במלחמת העולם השנייה. לכן, הזכרון הקולקטיבי בישראל אינו מודע למיתוס הגבורה של היהודים במחנה זה שסרבו ללכת כצאן לטבח. את הנשק להתקוממות, שכלל גם רימונים ומוקשים, הם השיגו במבצע חשאי וממודר. חלקו נאסף מחפציהם ומבגדיהם של אסירים שנרצחו. חלק אחר הוברח מבית החרושת לתחמושת שפעל ליד אושוויץ, בו עבדו אסירים ואסירות יהודים. בנוסף, אנשי הזונדרקומנדו הרכיבו רימוני יד מקופסאות שימורי בשר, הכניסו לקופסאות אבקת שרפה, וכך התכוננו למרד. עם בוא הטרנספורטים מהונגריה שייפו אנשי הזונדרקומנדו את סכיני "שבת קודש" שמצאו בחפציהם של יהודי הונגריה והפכו אותם לכלי נשק. באוקטובר 1944 פרץ מרד הזונדרקומנדו וכל משתתפיו נהרגו. הגרמנים החלו לחקור את אנשי הזונדרקומנדו שנותרו בחיים.
אנשי ה"זונדרקומנדו" בעת עבודתם, ליד הבורות אליהם השליכו גופות נרצחים, ב–1944
בהמשך לחשיבות הרבה שאני רואה בחשיפת סיפורים שנשכחו מהזיכרון הקולקטיבי, אני רוצה להזכיר דמות נוספת שלקחה חלק במרד. רוז'ה רובוטה, אשר הייתה חברת תנועת "השומר הצעיר". ב-1942 היא גורשה מפולין לאושוויץ. באוגוסט אותה שנה הועברה למחנה בירקנאו והייתה אסירה שעבדה בבית החרושת "אוניון". אחרי ההתקוממות שפרצה באוקטובר 1944רוז'ה רובוטה נכלאה ועונתה. חבר מהמחתרת הצליח להגיע אליה. רוז'ה רובוטה אמרה לו שימסור לחברים שאין להם מה לחשוש. היא לא תגלה דבר ויודעת מה יעלה בגורלה. היא הוצאה להורג יחד עם אלה גרטנר, רגינה שרפשטיין ואסתר וייסבלום, בעקבות פעילותה במרד - היא הבריחה יחד עם חברותיה את התחמושת ששימשה את הלוחמים באותו המרד, נתפסה, עונתה ולבסוף הוצאה להורג בשל פעילותה האמיצה. רוז'ה רובוטה הוצאה להורג ב-6 בינואר 1945, בדיוק שלושה שבועות לפני שחרור אושוויץ. היא השתתפה בהכנות למרד הזונדרקומנדו במחנה זה, כשהבריחה אבק שריפה יחד עם חברות אסירות. על אף כליאתה והעינויים שעברה לא גילתה דבר. לא רק רוז'ה רובוטה! היו 4 נשים שהיו מעורבות במרד, וארבעתן הוצאו להורג, על פי עדות של אחות של אחת מהן הן הוצאו להורג שתיים בבוקר ושתיים בערב אל מול כל האסירות למען יראו וייראו. - אלה גרטנר, אסתר וייסבלום ורגינה שרפשטיין, הצעירות נתלו. הן צעדו גאות ושקטות עד הסוף. מפקד המחנה קרא לבחורות להתקרב, סיפרה לימים ניצולה שהיתה עדה למאורע, למען יראו כולן מהו דינה של בוגדת. נשים העידו שמילותיה האחרונות של רוז'ה רובוטה היו: "אחיות, נקמה!". בארץ הייתה רוז'ה רובוטה גיבורה כמעט אלמונית. סיפורה נודע כאן בזכות ניצולות וניצולים, שפרסמו אותו בקבצי עדויות ובספרי זיכרונות. בעדותו במשפט של אייכמן, תיאר ישראל גוטמן, שעבר את אושוויץ ולימים היה מבכירי חוקרי השואה, כיצד עמדה בעינויים והלכה למותה בראש מורם. סיפור גבורה זה זכה להדים בעיתונות, בין היתר ברשימותיו של חיים גורי מול תא הזכוכית בעיתון "למרחב", אך עד מהרה גם אלה נדמו. הישראלי האחרון מקרב אנשי הזונדרקומנדו, אליעזר אייזנשמידט, נפטר בשנה שעברה. אליעזר אייזנשמיט נולד בשנת 1920 בלונה בבלרוס, הבכור בשלושה ילדים, להוריו יהושע ואסתר. ביוני 1941 כבשו הגרמנים את לונה. בנובמבר הוקם בעיר גטו, ואליעזר ואחיו עבדו בו. חצי שנה לאחר מכן, החלו הגרמנים להעביר את יהודי הגטו למחנה קיילבאסין. בדצמבר 1942, הועברו היהודים מהמחנה לתחנת רכבת, שם הועלו על קרונות משא וגורשו לאושוויץ. לאחר סלקצייה נרצחו כל בני המשפחה חוץ מאליעזר ואחיו אברהם. אברהם נספה כעבור כחמישה שבועות. אליעזר צורף לאחת מקבוצות הזונדרקומנדו והובל עם קבוצתו לתאי הגזים תוך שהוא מוכה באלות. כשנפתחו דלתות תאי הגזים, ראה אליעזר צעירה ערומה, כפופה ומתה. אליעזר ואנשי צוותו הוכו בהלם אך מחמת המכות התעשתו והחלו להרים גופה אחר גופה, להשליך את הגופות על קרוניות ולהוביל את הגופות לבורות שרפה. אליעזר היה בזונדרקומנדו כחצי שנה. ב-18 בינואר 1945 הוצא אליעזר מאושוויץ בצעדת המוות שיצאה לכיוון גרמניה. הוא נמלט מהשיירה עוד לפני שעזבה את שטח פולין, אך נורה ונפצע ברגלו. אליעזר הגיע לביתם של תאודור ופרנצישקה טנדר, והם הסתירוהו עד השחרור. בשנת 1970 הכיר יד ושם בבני הזוג חסידי אומות העולם.
בספטמבר 1945 נשא אליעזר לאישה את יהודית, ניצולת שואה גם היא. הם הגיעו למחנה עקורים בגרמניה וביוני 1946 עלו ארצה באניית המעפילים "יאשיה וודג'ווד". הם נכלאו בעתלית ומקץ חודשים מספר שוחררו בני הזוג והתיישבו בדרום ולאחר מכן בגבעתיים. אליעזר היה מסגר עצמאי ועד ליום מותו עבד במפעל.לאליעזר וליהודית ז"ל נולדו שני ילדים, שישה נכדים ושלושה נינים אליעזר ליווה, בנוסף, משלחות לפולין כאיש עדות ופעיל בתאטרון עדות בגבעתיים המשלב ניצולים ובני נוער.
תרבות האונס מככבת בתקשורת ובמדיית ההמונים בשבוע האחרון - בעיקר לאור חשיפת האונס הקבוצתי במועדון אלנבי 40. אני מהרהרת על פרשת אלנבי 40 כבר זמן רב. ראיתי שאנשים טענו, כי מי שמגיעה למועדון שידוע כ"סדום ועמורה" של תל אביב כשלגופה בגד ים, שותה כמויות גדולות של אלכוהול, מעשנת ג'וינט, עולה על בר לריקוד חושני ולא אומרת "לא", אינה יכולה להתלונן על כך שמישהו מפרש את שתיקתה כהסכמה. התגובה שלי מתמצה בכך: כאשר אישה שיכורה כלוט (כלומר ברור לכל מתבונן סביר שאין היא שולטת במעשיה) - לא תיתכן הסכמה, ובלי הסכמה מדובר באונס.
ברגע שהנקודה הזו ברורה נותר לבחון את טיב ומידת האחריות של כל אחד מהגורמים המעורבים - הגברים שקיימו יחסי מין עם הקורבן, האנשים שעמדו מנגד וכמובן בעלי ועובדי המועדון - במישור הפלילי ובמישור האזרחי.
במישור הפלילי הגברים שקיימו יחסי מין עם הקורבן הם אנסים, בעלי ועובדי המועדון שהביאו את הקורבן למצב של שכרות קיצונית ועודדו גברים במקום לנצל את מצבה הם מסייעים לעבירת אונס (או אף משדלים), והעומדים מנגד שהבינו את הנסיבות אשמים באי מניעת פשע או, למצער, בהפרת הוראות חוק לא תעמוד על דם רעך.
במישור האזרחי המצב פחות מסובך - אמנם הקורבן הגיעה למועדון הסליזי ביותר בישראל, הידוע ככזה שבו אנשים משתכרים ומקיימים יחסי מין, והיא שתתה אלכוהול ביודעין ועישנה ג'וינט לא ניתן לטעון שבהתנהגותה יש אשם תורם, שישפיע על תביעתה נגד בעלי המקום והעומדים מנגד. מאחר וברמה הפלילית, אם הוכחת 100% מהאשמה, יש הרשעה. ברמה האזרחית, לא צריך מעל לכל ספק, אלא לפחות 50%. לכן, מתבקש שאם הוכחת 100% ברמה הפלילית, לתביעה האזרחית אתה צריך רק את הפס"ד הפלילי - כי שם הוכחת 100% וחסכת עבודה. המסקנה המתבקשת היא שאם היא שיכורה מכדי לנהוג ושיכורה מכדי לחתום על הסכם משפטי, היא שיכורה מכדי לקיים יחסי מין ולכן, מדובר באונס. אני מזועזעת מכך שחלק מהנוכחים במועדון ניצלו את העובדה שמישהי, צעירה בת 17, שתתה טיפה יותר מדי אלכוהול [12-15 דרינקים] ולכן לא יכולה להתנגד או להסכים מדעת, באופן מפוכח, למה שקרה מאותו הרגע שהם עלו איתה על הבר. בדיעבד, היא לא זוכרת שיותר מגבר אחד חדר אליה. היא לא זוכרת אפילו איך חזרה הבייתה, דבר המחזק את ההנחה שהיה מעורב סם אונס בנוסף לשתייה המופרזת של האלכוהול. מה הבעיה שלכם להמתין לכך שתתפכח כדי לבדוק אם יש רצון הדדי למה שאתם רוצים שיקרה? איפה החינוך שלכם?
מזעזע אותי עוד יותר שהיו שם נוכחים, עובדים ובליינים, פיכחים ופיכחים פחות, שנמנעו מלהתערב במה שקרה ולמנוע את האונס. חלקם אף לקחו חלק יותר אקטיבי, עודדו את המתרחש, צילמו והפיצו את הסרטונים.
אני מבינה את הסיבות לכך שהנאנסת לא מעוניינת להכיר בכך שהיא נאנסה, לא בפני המשטרה ומערכת המשפט ובטח שלא בפרהרסיה. זה לא עניינו של הציבור לדוש בזה ולרדוף אותה, לכנות אותה בשמות גנאי, לחפש אחר הסרטונים ולצפות בהם ואז להפיץ אותם לאחרים, לבצע בה אונס שני, להתקשר אליה ולשלוח לה הודעות בפייסבוק. מי שם אתכם לשופטים?
מקרה זה מעיד על כך שבישראל ישנה לגיטימציה לעבריינות מין - להטרדות מיניות ולמקרי אונס נוספים. אני זוכרת את הימים בהם מה שקורה בארה"ב לא יכול היה לקרות בישראל, כי בישראל יש סולידריות. בישראל, אין מצב כזה שמישהו צריך יד ולא יושיטו אותה. האם איבדנו את הסולידריות? ובינתיים, מי שמשלם את המחיר זה אנחנו, הנשים, הנאנסות, המותקפות, המוטרדות מינית. הוא עדיין מסתובב חופשי והחיים שלי נעצרו באותו הרגע.
250 שקלים כבר גוייסו. עיזרו לי לצאת מזה, להשתחרר מהאזיקים אליהם הוא כבל אותו מאותו היום באמצעות מימון הטיפול. ניתן לתרום דרך פרוייקט למימון המונים שנפתח במימונה. המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו.
אני עובדת בחנות גלידה שבזמנו הייתה פתוחה 24/7,אני כולי ב3 בלילה מתחילה לשטוף ובאו חבורה של שבורים מתים ,ראו שאני לבד ואמרו לי ,לכי תכיני לנו גלידות ואני אמשיך לשטוף ,קיצר תקתק לי את כל המקום חחחחחחחחחחחחחחחחח
***
עבדתי במסעדה של רוסים, ובא לשם מישהו קבוע שתמיד היה מקבל את המשכורת היומית ובא אלינו מסטול מת, ומבקש ברוסית בשר ותפוח אדמה (אין מנה כזאת אבל ניחא) ו-200 גרם וודקה. תמיד הוא היה מבקש את הוודקה קודם, שותה אותה ולא אוכל את המנה (לא מצליח להרים את המזלג וכאלה) והולך לבית. פעם ראשונה שראיתי ממש צחקתי אבל הוא נותן טיפים טובים אז למה לא
****
פעם מסטולה רצתה מים והיא הייתה מסטולה מהתחת. לקח לי 15 דקות לשנן תמשפט "אפשר מים בבקשה?" בסוף יצא לה "תגיד ישלך מסטולה? מים? מה קורה?". בסוף נתנו לה לקחת לבד את מה שהיא רוצה - ואז היא מצאה מים לבד.
****
לקוח מגיע למו ומו מסטול ועשה קולות של חזיר ופרה למלצרית כדי שתביא לו המבורגר עם בייקון -היא לא הבינה אותן כלכך
*****
*עובדת באולם אירועים*
-אחת בלילה, ואני ברחבה מחלקת המבורגרים
אני: שלוםם תרצה המבורגר?
אורח שיכור: לאלא, מאמי את נורא יפה יש לך חבר?
אני: כן.. תרצה המבורגר?
אורח מסטול מת: לאאאא! מיזה חבר שלך? זה זה?
*מצביע על החתן*
אני: לא. זה החתן.
*בינתיים מתחקר אותי על חבר שלי*
אורח הזוי: אין לך חבר, ואני לא אקח המבורגר.
-הולך-
-חוזר-
אני: היי.... תרצה המבורגר?
האורח: לא. ואין לך חבר. שאלתי אותו
*מצביע על החתן*
השיכור מתכופף על ברך אחת, מושיט לי טבעת מההבהבת
האורח הנואש: אנחנו לא מכירים הרבה זמן.. אבל תנשאי לי?
***
פעם הייתי מלצרית במקום של מסיבות ומישהו הזמין אותי לצייסר (לקוח). אז אמרתי לו שאני אעשה איתו לחיים עם מים כי אני בעבודה (אמרו לנו כן לשתות כי אז הלקוחות מזמינים). אז הוא רצה שנעשה עם אבסנט. הייתי בת 19 (היום 27) ולא ידעתי מה זה. אז עשיתי לחיים. ובתור מישהי שמשתכרת ממים ... הייתי די בסטלה כל המשמרת
***
סגרנו את המקום. בא לקוח מסטול במאנצ׳ וניסה לשכנע אותי למכור לו במשך רבע שעה. שהבין שאין סיכוי איחל לי להיות מסטולה ובמאנצ׳ כמו שלו ושלא יימכרו לי
***
אני עובדת בגלידרייה, פעם אחת ב5 בערב(!!!) הגיעה לקוחה מסטולה ששאלה אם יש פלאפל. בגלידרייה.
****
עבדתי ביוגורטיה- נכנס מישהו, עם כוס גדולה שיש בה אלכוהול. נותן שלוק, ואז מבקש ממני לשמור את הכוס עד שהוא יחזור כי אסור שיתפסו את זה עליו. חזר אחרי שעה, אמר תודה ושם לי טיפ
***
היה שולחן של מסטולים ב3 בלילה . ולכל מלצר הוא אמר את אותו משפט"זה היום האחרון שלך פה אני מקיר תבעלים בלה בלה בלה" ואז בא עליו אחד המלצרים והוא אמר לו את אותו הדבר אז הוא שאל אותו " אתה בא גם מחר לפה?" והשיכור ענה בגאווה "כן!" אז המלצר ענה לו" זה בעיה. לא יהיה מי שישרת אותך פיתרת את כולם" חחחח וכך השיכור נשאר עם פרצוף מופתע עד סוף הארוחה חחח
***
שולחן של מסטולים שכחו שהם הביאו לי טיפ ואז הביא עוד טיפ ופשוט הלכו
****
לא מצחיק. מטריד. לקוחה שיכורה מתה ששתתה המון התחילה להטריד בנות, לגעת בהן וזה, נישקה לי את היד, ולא הפסיקה להטריד עד שבאה משטרה ועצרה אותה
****
בקייטרינג שאני עובדת בו היה אירוע של מלאאא תיירים. הייתה אספקה דיי מכובדת של יין אבל הם גמרו אותו בקצב הזוי והיסטרי- ורצו עוד. היה לי שולחן של יפנים שהייתי צריכה להסביר להם שהיין נגמר ולא אין עוד שתייה אחרת. הם היו מאוד עצובים וכל פעם עשו לי פרצופים של ״תמזגי לנו עוד נו בבקשה״. זה היה באמצע ההרים של ים המלח אז אי אפשר ממש לקמבן משהו... בכל מקרה באיזה רגע יפני אחד קרא לי ועושה לי עם פרצוף מסכן my glass is empty:(
***
וגם היה פעם אירוע עם יפנים ואיטלקים ושם איזה יפני היה שיכור וביקש לצלם אותי ואז פשוט צילם אותי .. היה ממש מביך
היום לפני 77 שנים (05.10.1938) - נחקק חוק בגרמניה הנאצית המחייב את סימון האות J בדרכונים של היהודים במטרה להקל את זיהויים ולאפשר הטלת סנקציות על הקהילה היהודית מעצם היות חברי הקהילה יהודים. גם היום מגבילים יהודים, אי שם הרחק במדינת ישראל, המדינה היהודית והדמוקרטית... הם מוגבלים למשל מלהתהלך חופשיים ובטוחים בהר הבית ובעיר בירתנו ירושלים ובכלל. היום מפלגות ותנועות שמאל בישראל דואגות לסימון מוצרים של יהודים.... אסור להניח תפילין ברחוב וכן, דגל ישראל אסור במשחק של בית"ר כי הוא מפריע לשוטרים שלא רוצים להעליב מחבלים, מאחר ודגל ישראל, המדינה בה נערך המשחק, הנו פרובוקציה, כך מתברר. אבל את הדגל של המחבלים מותר להניף. כמובן שזה לא מונע את ההתפרעויות של אוהדי סכנין הטרוריסטים במשחק. בנוסף, היום, בשנה אחרת, לפני 27 שנים (05.10.1988) - ועדת הבחירות המרכזית פוסלת את רשימת "כך" של מאיר כהנא מהשתתפות בבחירות לכנסת.
כך הייתה תנועה ימנית רדיקלית ישראלית שהוקמה על ידי הרב מאיר כהנא. התנועה דגלה בטרנספר של הערבים משטחי ארץ ישראל, מלבד אלו שיצהירו אמונים למדינה היהודית. אגב, כשהימין רדיקלי הוא ממליץ על טרנספר. כשהשמאל רדיקלי, מחבלים פורעים ביהודים, רוצחים אותם ומסגיר ערבים שסוחרים עם יהודים לרשות הערבית ביהודה ושומרון. המפלגה נבחרה לכנסת ה-11 בשנת 1984, אך ב-1988 נפסלה על ידי בית המשפט העליון מלהתמודד בבחירות, לאחר שהוכנסו תיקונים לחוק יסוד: הכנסת וחוק הבחירות לכנסת המונעים מרשימות המסיתות לגזענות להתמודד. ב-1994 הוכרזה התנועה על ידי ממשלת ישראל כארגון טרור, והיא כלולה גם ברשימת ארגוני הטרור של ארצות הברית, האיחוד האירופי, קנדה ומדינות נוספות.
תנועת כך הוקמה על ידי הרב מאיר כהנא בשנת 1971 זמן קצר לאחר עלייתו לישראל. סיסמתה, "רק כך", וסמלה של התנועה, ארץ ישראל משני עברי הירדן עם אגרוף מונף ורובה, נלקחו במדויק מתנועת האצ"ל. מאוחר יותר שונה הסמל לאגרוף על רקע מגן דוד בעקבות דרישה של ותיקי אצ"ל.
התנועה נהגה לקיים עצרות וכינוסים בכל רחבי ישראל ללא קשר למועד הבחירות וצברה באיטיות אוהדים תומכים. בבחירות לכנסת השמינית, תשיעית, ועשירית לא עברה את אחוז החסימה. לפני הבחירות לכנסת ה-11 החליטה ועדת הבחירות המרכזית של הכנסת לפסול את רשימת כך ולאסור עליה את ההתמודדות בבחירות. המפלגה עתרה לבג"ץ, וזה קבע כי אין עילה חוקית לפסול את הרשימה ולפיכך "כך" רשאית להתמודד בבחירות. בבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984 זכתה הרשימה במנדט אחד, וכהנא זכה במושב בכנסת.
בסקר שנעשה לאחר הבחירות לכנסת, התברר ש"כך" זוכה לפופולריות רבה בקרב בני נוער ובני עדות המזרח, ובסקרים בעיתונות היא קיבלה בין 8 - 11 מנדטים. ובליכוד הובע חשש מבריחת קולות מהם אל כך. בעקבות זכייתה במנדט בבחירות לכנסת ה-11, שונה חוק יסוד: הכנסת בשנת 1985, כך שמפלגות בעלות מצע גזעני לא יוכלו להתמודד בבחירות.
ב-5 באוקטובר 1988 נפסלה המפלגה על ידי ועדת הבחירות המרכזית מלהתמודד בבחירות לכנסת השתים עשרה לאור העובדה שמצעה קרא להגביל נישואים בין ערבים ליהודים. הפסילה שנעשתה בידי ועדת הבחירות המרכזית (פרשת ניימן השנייה) אושרה על ידי בית המשפט העליון לאור השינוי בחוק הבחירות. בהמשך לתרבות קידוש המוות של הערבים, שאהיד הוא מי שרוצח יהודים בירושלים ושאר רחבי ישראל. לא פעם, טיבי אחמד נשמע מהלל את תרבות השאהדה ואת השאהידים המתאבדים על ישראלים ויהודים ומפעילים עליהם טרור. אחמד טיבי הוא חבר כנסת בישראל... איך ייתכן? שאלה יפה, תשאלו את בג"צ. בג"צ = בית משפט עליון בישראל, בית הדין הגבוה לצדק.
חבר הכנסת אחמד טיבי הוצג על ידי המנחה במלים הבאות: "דְבַר אנשינו בפלסטין הכבושה משנת 1948."
טיבי:
"...אחיי בהנהגה הפלסטינית, באתי אליכם מהחצי השני של התפוז כדי להרכין ראשי בפני זכר השהידים ומשפחות השהידים ושלום לכם... בהיסטוריה של העמים ומאבקיהם תופס השהיד את פסגת התפארת. אין ערך נעלה יותר מהשהאדה. השהיד הוא אשר פורץ את הדרך ומשרטט בדמו את הדרך לחירות וההשתחררות. השהיד הוא סמל המולדת... ברכות לאלפי השהידים במולדת ובניכר וברכות לשהידים שלנו ושלכם בתוך הקו הירוק - אלה, שהכובש רצה שיכנו אותם טרוריסטים ואנו אומרים כי אין דבר נעלה יותר מאלה שמתו למען המולדת."
[הטלוויזיה הפלסטינית, 09/01/2011]
ינואר 2009. בית המשפט העליון בישראל [בג"ץ - בית דין גבוה ל"צדק"] הכריע: המפלגות הערביות יוכלו להתמודד בבחירות בישראל. שופטי העליון ביטלו את החלטת ועדת הבחירות המרכזית וקבעו כי רע"מ-תע"ל ובל"ד יוכלו להשתתף בבחירות הקרובות לכנסת. טיבי בתגובה: "ניצחנו את הפשיזם". אחמד טיבי, חבר כנסת בישראל, מגן על מחבל שדקר נער יהודי בן 15 בפיגוע, נהרג כהגנה עצמית ומפיץ עלילות דם ברשת - על פי עלילת הדם של אחמד טיבי, פאדי בן ה-19 נמלט ממתנחלים שרדפו אחריו למשטרה הישראלית כדי לקבל מהם סיוע, אך הם ירו בו. אך האמת היא, שהמחבל פרסם הודעה שבה הוא מודיע על כוונתו לרצוח ולמות כשהיד. תמשיכו לספר לי על חוש ההומור המיוחד שלו ועל כמה חשוב שהדמוקרטיה שלנו תכיל גם כאלה.
על פי ציפי לבני, מחבל שרוצח חייל אינו טרוריסט. בנוגע אליה ולמפלגתה, בג"ץ בכלל לא דן האם היא רשאית להיות בכנסת בגין הסתה. ליברמן: "רישיון להרוג את ישראל כמדינה יהודית". מצדה לא תיפול שוב. לעולם, השמאל יסלח לפלסטינים, כקולקטיב, על רצח יהודים בטענה שמדובר ברצח של יחידים פלסטינים המתנגדים לשלום בתוך קולקטיב פלסטיני החפץ בשלום בכל מאודו. אז בואו נשב כאן ונשיר שירי שלום ערביים. מי מכיר? נכון שאין? וכמה שירי שלום ישראלים, יהודיים ועבריים אתם מכירים? רבים מספור. תתחילו ב"הבאנו שלום עליכם". רצח יהודים מגדיר בכל פעם מחדש את האויב איתו צריך לעשות שלום, בכל מחיר שידרוש, ובכך מעורר ומגדיר את מחנה השלום, תוך הבנת רציונאל הכיבוש ומחירו. או במילים אחרות : הזדמנות לרקוד על הדם. כך מונע השמאל מעצמו את הדיון האמיתי : מהם הקווים האדומים שלו עצמו מול המוסלמים (כן, כדאי שנתרגל לפן הדתי שבסכסוך) ? מה המחיר הכלכלי-חברתי-מדיני-אסטרטגי לביטול שטחי 67' וכינוס כל היהודים לתחומי 48', כאשר גם ערביי ישראל בכנסת אינם רואים בכך את קץ הסכסוך ? האם המציאות הג'יאדיסטית בגבולות ישראל היום דומה, ולו במעט, למזרח התיכון של ערב הסכם אוסלו ?
את הגשר השרוף שבין שמאל למוסלמים, השמאל מתחזק ומשפץ אסטרטגית, מאחר ומדובר בסלע קיומם ועצם הישרדותם הפוליטית. כי בלי האתרוג החילוני בחליפה ונראה כסבא חביב אבו מאזן - מי הוא ומה הוא מחנה השלום ? כן, ואם צריך, גם לאכול פרי באושים באי רצון של מפלגה ערבית לעשות הסכם עודפים עם הציונים שבשמאל. מחיר סביר לבת יענה פוליטית- שמאלנית -פוסט ציונית. את הנרצחים בעקבות הסכם אוסלו מכנים "קורבנות השלום", כי הפרטנר, גם לאחר שהוכרז ככזה, חייב את ליטרת הדם היהודי. את הנרצחים בזמן האחרון מכנים "קורבנות הכיבוש", כי "הימין מבין רק כוח". כי לעולם אוטובוס מתפוצץ בלב תל אביב של 48' , היא " תוצאה סבירה" של תחילת תהליך ויתור על שטחי 67'. בכך מרבעים את המעגל בטענה לסכסוך טריטוריאלי פתיר. אך יהודי הנרצח בירושלים בדרך לתפילה, בידי מי שגויס בשם הג'יהאד המוסלמי ואללה, יכחישו בשמאל מכל וכל כי מדובר במהות של סכסוך דתי לא פתיר.
מותר בשמאל לזעוק ולצעוק בצביעות נגד אלה בימין הקופאים על השמרים בכל הנוגע "לתהליך השלום", תחת הסיסמא הנבובה : צריך לעשות משהו !
בד בבד, להעמיד את ציפי לבני בראש המחנה הציני ולרצות לשכוח, שזו שראתה את הלבן בעיני האויב סביב שולחן המשא ומתן במשך 9 שנים, תחת 3 ראשי ממשלה שונים, מודה שיש איתו יותר מבעיה. מבחינת הערבים, השמאל שומע מוזיקה קלאסית בזמן שהוא רוצח ילדים. עוד עלילת דם למצות של פסח.
לחזור שוב ושוב על אותן מנטרות ובאותה שיטה, לא קצת מיותר ומופרך ? בחשבון הסופי, דרישות הפתיחה של הפרטנר כנראה נראות מאוד סבירות למחנה השלום : אי הכרה במדינה יהודית, אי ויתור על זכות השיבה, אי ויתור על ירושלים המזרחית. לו אפשר היה, במסגרת הסכסוך הדתי, להציג דרישה לאי הכרה בדמוקרטיה הישראלית, נדמה שלשמאל היה "קצת" יותר קשה עם זה. לו אפשר היה, במסגרת זכות השיבה, לבקש ולדרוש את פינוי קיבוצי ישראל, בפועל, לצורך יישוב הפלסטינים השבים ל-48', נדמה שזה היה הקש שהיה שובר את שדרת מחנה השמאל. לו אפשר היה לדרוש את ירושלים רבתי כעיר בירה פלסטינית, נדמה שזה משהו שהשמאל היה מוכן לשקול בחיוב, ולהפוך את תל אביב לבירת ישראל. לדידם, זו הדרך היחידה לפתור את האלימות ההיסטורית רבת השנים סביב העיר: להיות המבוגר האחראי שבין ימין "קיצוני" (כי מאז רצח רבין אין ימין רגיל) לפלסטיני רצחני, ופשוט לוותר. זו הייתה גם הדרך שלא צלחה בהתנתקות, אך המוטו נותר שהיה : נוותר עוד ויאהבו אותנו מהודו ועד כוש.
זו גם ההבטחה לאשליה המתוקה, שאם רק נוותר עוד קצת : קצת בהר הבית, קצת בירושלים, קצת בשטחים, יהיה פה ממש, אבל ממש, "מזרח תיכון חדעא"ש".
קשה אך ראוי שנפנים ונאמר לעצמנו את האמת : בתנאים שמציב הפרטנר המוסלמי, אפשר לומר שלום שלום לשלום. עמיר בניון לא תנצחו אותי. "לא תנצחו אותי" (לא מנצחים אותי כל כך מהר) - זה המסר של עמיר בניון למחבלי החמאס. אפשר ורצוי לשתף.
השיר מוקדש באהבה עזה לחיילי צה"ל, לעם ישראל ולמנהיגיו, בתפילה להצלחה כבירה במבצע הנוכחי ובכלל. מילים ולחן: נעמי שמר.
חלוני אני רואה
רחוב כמו נהר גואה
ואנשים לעבודת -
יומם הולכים
ותינוקות של בית רבן
עם הילקוט שעל גבם
ובידיהם כמה
ענפי הדס פורחים
פתאום זה בא ומתבהר
ולעצמי אני אומר
לא תנצחו אותי
לא מנצחים אותי כל כך מהר
מחלוני אני רואה
מטוס ממריא, מטוס דואה
ומתחבא בעננים
הרחוקים
אני שומע מכונה
במנגינה הנכונה
שמתגלגלת בחוצות
ובשווקים
פתאום זה בא ומתבהר
ולעצמי אני אומר
לא תנצחו אותי
לא מנצחים אותי כל כך מהר
בחלוני אביב וסתיו
ויום גשום ויום שרב
ואור וחושך ויחיד
ומקהלה
זה מתערבב, זה מתערבל
שירי קינה, שירי הלל
ולפעמים זו המולה אחת גדולה
פתאום זה בא ומתבהר
ולעצמי אני אומר
לא תנצחו אותי
לא מנצחים אותי כל כך מה
הנאנסת ממועדון אלנבי 40 מספרת בסרטון הבא כיצד התרחש האונס הקבוצתי על הבר במועדון - הגברים שנכחו במועדון השקו אותה באלכוהול. מה שקרה אחר כך, קרה כשהיא לא יכולה להגיב מאחר והייתה שיכורה כלוט. לכן, היא לא יכולה הייתה להתנגד, בטח שההסכמה שכביכול הייתה או לא הייתה, אינה קבילה. מדובר באישה שלא רגילה לשתות אלכוהול, אבל הגברים תיכננו לחגוג עליה ולכן, לחצו עליה לשתות שתיה חריפה, בין 12 ל-15 דרינקים. והיא בסך הכל בת 17. היא לא ידעה לזהות אפילו איפה היא נמצאת, לא מבינה מה היא עושה ולא מודעת מה שקורה סביבה, בטח שלא להסכים או להתנגד לכך. היא לא זוכרת שיותר מגבר אחד חדר לתוכה. יכול להיות שגם החדירו לה סם אונס לכוס והיא לא מודעת לכך. נוצר הרושם שעד היום היא בכלל לא מעכלת את מה שקרה. ואכן, בהתאם לעדוית במועדון, היא הייתה גמורה, לא יכולה הייתה אפילו לעמוד על הרגליים. איך זה שכבר בשלב הזה לא הזמינו לה אמבולנס?
הנאנסת ממשיכה ומספרת שלא היא יזמה את העלייה לבר. מישהו העלה אותה לשם. מישהו אחר גם הפשיט אותה ומישהי גם משכה לה בחוטים של הבקיני וכך, הפשיטה אותה לחלוטין. כך נוצר מצב שהיא היתה ערומה לחלוטין על הבר ושיכורה כלוט, ללא יכולת להסכים לאורגיה המונית, לסרב לקיים יחסי מין על הבר לעיניי כולם ובטח שלא להבחין שמצלמים ומתעדים את האונס הקבוצתי אותו היא עוברת. התיעוד הקשה בו נראית היא נראית מקיימת יחסי מין על הבר במועדון "אלנבי 40" בתל אביב, כשמסביב אנשים מעודדים ומצלמים ואיש מבין עשרות המבלים או בעלי המקום או העובדים בו לא נוקף אצבע כדי לעצור את ההתרחשויות עורר סערה. היו רבים שהעבירו עליה ביקורת, קראו לה בכינויי גנאי, כמו זונה, שרמוטה וטענו שהיא רצתה את הסקס על הבר, שהיא הזמינה את מה שקרה. הנאנסת מספרת שהיא אפילו לא ידעה איפה היא נמצאת מרוב שהייתה שיכורה. מאחר והיא לא יכלה להסכים או להתנגד, מדובר באונס. ראו עליה שהיא אינה ברת דעת בשלב בו התחילו להפשיט אותה ולאנוס אותה. מי שאינו בר דעת, לא יכול להסכים או לסרב לקיים יחסי מין עם אדם בודד, אז עם קבוצת אנשים זרים לעיני כל? גם אם הנאנסת הגזימה בפרובוקטביות ואולי הגזימה בכמויות האלכוהול זה עדין לא אומר שגופה ונפשה מותרים לכל המועדון. לכן, על אורחיו, עובדיו ובעליו צריכים לעמוד לדין ועל המועדון להיסגר. גם אם הייתה הסכמה, מאחר והיא אינה ברת דעת תחת השפעת אלכוהול, לא מדובר בהסכמה לקיים יחסי מין. לא היה כאן רצון. היה כאן אונס לכל דבר ועניין, לא סקס. כך שאם אישית, בינה לבין עצמה, היא עדיין לא מכירה בעובדה שמדובר באונס, החוק מכיר במה שקרה כאונס. האדם הסביר מכיר בכך שלשכב עם אדם שאינו בר דעת ברמה כזו שהוא אינו יודע איפה הוא נמצא ואינו יכול להתנגד או להסכים מרוב אלכוהול, אינו סקס אלא אונס. אף אחד במועדון, משום מה, לא חשב שמה שקורה כאן לא בסדר, שהבחורה צריכה עזרה, שהיא כל כך שיכורה ורואים שהיא לא עומדת על הרגליים. ובכל זאת, חלק מהנוכחים מנצלים את מצבה, את חוסר יכולתה להתנגד, מפשיטים אותה ואף אונסים אותה אחד אחרי השנים. היתר צופים. הדי ג'יי מעודד. הפארסה הזו נמשכת 4-5 שעות. אף אחד לא חושב לעצור את האונס. אף אחד לא חושב להזמין אמבולנס. כל הנוכחים נותנים לאונס המתרחש לנגד עיניהם לגיטימציה. אף אחד מהנוכחים לא חושב שמה שקורה לא תקין. אם בעבר מישהו אחד ניצל בחורה במצב שכרות כזה ולקח אותה ברכב הבייתה וניצל את המצב כדי לאנוס אותה בין ד' אמותיו, היום אין את הבושה הזו. אפשר לחסוך את הנסיעה ולאנוס אותה כולם על הבר, מי באמצעות הזין ומי באמצעות המצלמה בסמארטפון. אז היום, מספר חודשים אחרי האונס, מצבה הנפשי של הנאנסת רק מתדרדר. אם עד היום היא הייתה צריכה להתמודד "רק" עם אונס קבוצתי, היום היא צריכה להתמודד גם עם אונס שני על ידי המשטרה והציבור וגם עם האשמת הקורבן. לפי החוק, כשהאישה אינה ברת דעת ואינה יכולה להסכים לקיים יחסי מין, כמו מצב של שכרות, מדובר באונס. היא לא יכולה להסכים או להתנגד. עם זאת, הטוקבקיסטים תוקפים אותה. מילא, אם לא היו תומכים בה ומבינים אותה. לא צריך. הם לא חייבים להזדהות איתה. אבל להאשים אותה בכך שנאנסה? אנשים ממש חותמים על עצומה נגד הבחורה שהיא זו שאנסה אותם וביצעה הטרדה מינית בפרהרסיה.
בואו נפסיק לרגע לדבר עליה ונתחיל לדבר על עשרות הגברים (וגם הנשים במועדון שצופות ומעודדות) שנמצאים במועדון אלנבי 40 באותן חמש שעות בלתי נסבלות. אלו שקיימו איתה יחסי מין כשהיא שיכורה לחלוטין, ערומה על בר, "לא שפויה", להגדרתה שלה ואלו שהתגודדו מסביב ועודדו בקריאות כמו "תן לה בראש" ואף צילמו וטרחו להפיץ את זה לכל העולם. בואו נדבר על הגברים האלו שחונכו מגיל צעיר לכך שאין שום דבר לא תקין בסיטואציה החולנית הזו. על גברים שחושבים שבחורה רוצה שיעבירו אותה כחפץ מידי ליד כי זה סוג המיניות שחינכו אותם אליו. בואו נדבר על חברה שלמה, על אבות ואחים וחברים וסרטים ופרסומות שמשדרים לילד ואחרי זה לנער ואחרי זה לגבר, שאישה זה דבר שקונים. שאישה זה דבר שהוא פרס. שאישה זה דבר שמעבירים מאחד לשני. שאישה זה דבר. זה חפץ. שאישה היא סחורה והנער ואחרי זה הגבר לומדים שאם קנית משהו, הרי מותר לך לעשות איתו מה שאתה רוצה. ואם מותר לך לעשות איתו מה שאתה רוצה אם קנית אותו, כלומר שילמת, אז למה שלא יהיה לך מותר לעשות בה או בעצם בו, בחפץ, מה שאתה רוצה גם אם לא שילמת? למשל אם היא חצי מעולפת מאלכוהול, כך שאינה יכולה להגיד כן או לא? ובפעם הבאה, גם לא אכפת לך אם היא חצי מעולפת או לא, כי אם מותר לך לעשות בה מה שאתה רוצה, אז למה בכלל לשאול אותה?
אז בואו נפסיק לדבר על הבחורה ולמה היא עשתה מה שעשתה ונתחיל לדבר על הגברים שעמדו באותו מועדון ונטלו חלק בפשע שהיה שם. כי מה שהיה שם הוא פשע. פשע חברתי ופשע מוסרי. והפשע הזה שמתקיים יום יום ושעה שעה, חייב להפסק. צריך להתחיל לחנך נערים שמין הוא לא מטרה שצריך לכבוש בכל מחיר וכל האמצעים כשרים. שמין לא עושה אותך גבר, לא עושה אותך טוב יותר או מוצלח יותר. שגם אם "אפשר", לא אומר שצריך. ראיתי טוקבקים שמאשימים אותה בכך שהייתה צריכה לדעת שזה יקרה כי אלנבי 40 הנו מועדון עם מוניטין גרוע. טוקבקים אחרים מאשימים אותה באחריות לאונס מאחר והיא הייתה שתויה ומי שלא רגיל לשתות לא צריך לשתות. אתם בכלל מבינים מה אתם כותבים? אני מצפה שלא משנה עם איזה סיטואציה הגבר צריך להתמודד, הוא צריך לפעול בהתאם להנחה שאסור לאנוס כי זה לא מוסרי לא משנה כמה גדול הפיתוי. אז הרצחת וגם ירשת? גם אנסו אותה, גם היו צופים פיכחים לחלוטין שתיעדו את האונס והפיצו את הסרטון? הם לא העבריינים היחידים. חלק מהנוכחים אנסו חסרת ישע. היתר לא מנעו עבירת תקיפה כנגד חסרת ישע. והטוקבקיסטים? מדובר בבריונים, עבריינים לא פחות. הם רוצחים נפשית את הנאנסת. נ.ב
בכל פעם שאישה כותבת פוסט שעניינו הטרדה מינית או תקיפה מינית או אונס, או תרבות שלמה שמתייחסת לנשים כאל סחורה, יקח בין שלוש לשבע דקות עד שיתחילו התגובות הנוגעות לגופה של אותה אישה ולא לגופו של הטקסט. למשל, משהו בסגנון, "עוד לסבית", עוד זונה/שרמוטה. ברור, כי סטרייטיות, מנסיון, ממש אוהבות שגברים שהן לא מכירות מעבירים אותן מיד ליד וחודרים אליהן כשהן שיכורות או בכלל, סתם ככה.
וזה חברים יקרים, חלק מאותה תרבות בדיוק. הידיעה שבכל פעם שתבקשי לכתוב על מה שפוצע אותך ואת החברות שלך וכן, גם גברים רבים שמבינים ושותפים לתחושה הזו, תפצעי במילים בדיוק על ידי מה שהרגע כתבת נגדו.
ולא, זה לא מסיר את האחריות מעל הנשים שהיו במועדון וצפו ועודדו, אבל שימו לב כמה קל להתפס מיד ל"מה עם הנוכחות במועדון?" כי ככה אפשר להעביר עוד אחריות ממי שמבקש לשמר את המצב הזה. וברור שיש להן חלק באשמה על האירוע הספציפי הזה. אבל שורש הרע הוא התפיסה, שגם נשים מחונכות לה, שאישה היא חפץ, סחורה, דבר שאתה יכול לעשות בו כרצונך. ונדרשת חברה שלמה לתקן את זה.
חג שמח.
ולמקרה שלא הפנמתם, מה שקרה כאן זה לא סקס, זה אונס.
